האם מעורבות בעלי החנות בשהיית התובעים בה, מגעת כדי הפרת המוסכם בין הצדדים וככל שכך, מהי אומדנת נזקי התובעים בנסיבות העניין. רקע וטענות הצדדים 1. ביום 1/6/10, חתמו הצדדים על הסכם על פיו שכרו התובעים מהנתבעים, בשכירות משנה, חלק מחנות המצויה באזור מסחרי ברחוב רוטשילד 63 בעיר ראשון-לציון וזאת לתקופה בת שנה עם אופציה לשנה נוספת (להלן "ההסכם" ו-"החנות" בהתאמה). ההסכם צורף כנספח "א" לכתב התביעה. התובעים ביקשו לפתוח בחנות עסק לממכר תכשיטים, אביזרי אופנה ומוצרי סידקית תחת השם המסחרי "טופ מודל". נוכח מיקומה של החנות באזור מסחרי, הם נדרשו לשלם לנתבעים סכום של 12,000 ₪ כ"דמי פינוי" בעבור שכירת חלקה וזאת מעבר לחבותם בדמי השכירות על פי ההסכם (ר' נספח א/1 לכתב התביעה). 2. התובעים טוענים כי הנתבעים הוליכו אותם שולל בכך שהסתירו מהם את העובדה שהשכרת החנות בשכירות משנה אסורה בהתאם להסכם השכירות בין הנתבעים לבעלי החנות (להלן: "הסכם השכירות"). הסכם השכירות צורף כנספח ב' לכתב התביעה. התובעים מפנים למכתב שקיבלו, להפתעתם, מיום 1/10/10 מאת ב"כ בעלי החנות ובו נדרשו לפנות את החנות על אתר (ר' נספח ג' לכתב התביעה). 3. משא ומתן שניהלו התובעים אל מול בנם של בעלי החנות לא צלח, האחרונים עתרו בתובענה לפינוי התובעים מהחנות, ביום 28/12/10 ניתן צו פינוי כמבוקש והתובעים חויבו בתשלום הוצאות בעלי החנות בסכום של 6,621 ₪. עתירת התובעים לביטול פסק הדין נדחתה (ר' נספח ד' לכתב התביעה) וכגישת התובעים, הם פינו את החנות ביום 11/1/11. 4. התובעים טוענים כי נגרמו להם נזקים מחמת התנהלות הנתבעים, בין היתר לנוכח השקעתם סכומי כסף ניכרים ואת מרבית זמנם ומרצם בשיפוץ החנות ובהתאמתה לצרכיהם. התובעים מפנים לעבודות שנערכו בחנות עליהן שלמו מכספם בדמות חשמל וצבע, קירות גבס, גופי תאורה ורכיב פיקוד לתריס חשמלי. עוד מפנים התובעים לרכישתם מלאי מוצרים לשם מכירתו בחנות וכן ציוד הנדרש לשם הפעלתה, לרבות מוצרי חשמל, קופה רושמת ודלפק והכל, מתוך הסתמכות על מימוש תקופת השכירות על פי ההסכם. התובעים מדגישים את מפח הנפש הרב שנגרם להם לנוכח התנהלות הנתבעים וטוענים כי אלו התרשלו כלפיהם בהצגת מצג שווא, משמע הם רשאים להשכיר את החנות בשכירות משנה ולא גילו להם קיומה של תניה בהסכם השכירות האוסרת עליהם להשכיר את החנות לצד שלישי. 5. ראשי הנזק כמפורט בכתב התביעה, בתצהירי התובעים ובחוות הדעת מטעמם, הנם סכום של 12,000 ₪ בגין דמי פינוי ששילמו לנתבעים; סכום של 3,000 ₪ בגין הזמנת שלטים והתקנתם בכניסה לחנות; סכום של 2,000 ₪ עבור הובלות מלאי וציוד; סכום של 15,000 ₪ עבור עבודות והשקעות בחנות; סכום של 950 ₪ בעבור פירוק והרכבת מזגן; סכום של 6,000 ₪ בגין רכישת מוצרים לחנות באמצעות אתר "יד 2"; סכום של 1,500 ₪ בגין הוצאות פרסום והדפסת כרטיסי ביקור; סכום של 20,000 ₪ בגין מלאי שנרכש ורובו ככולו מאוחסן בהעדר אפשרות למכרו בחנות וסכום של 25,000 ₪ בגין עגמת נפש, הפסד רווח, השחתת זמן, הוצאת כספים ותשלום הוצאות משפט של בעלי החנות. 6. הנתבעים הכחישו את טענות התובעים וטענו כי מקורן בהיתממות מעושה וחסרת בסיס. 7. לגישתם, התובעים היו מודעים היטב, כל העת, להסכמת בעלי החנות שנדרשה לשם שהייתם בחלקה. הנתבעים מדגישים בהקשר זה נוסחם של ההסכם, הסכם השכירות, תוספת להסכם השכירות, הסכם שותפות שנכרת בין הצדדים ביום חתימת ההסכם - 1/6/10 (להלן :"הסכם השותפות") וטיוטת "הסכם משולש" בין הצדדים לבעלי החנות. עוד מציינים הנתבעים פגישות שערכו התובעים במישרין עם נציגי בעלי החנות. 8. בנוסף, מפנים הנתבעים להתנהלות התובעים במסגרת תביעת הפינוי שהגישו נגדם בעלי החנות, משמע אין להם חפץ בה וכן לטענות שהעלו דשם אשר לבעלי החנות דווקא. הנתבעים סוברים כי לאור מכלול נסיבות העניין, אין ביכולת התובעים להפנות לפתחם דרישה לפצותם בגין נזקיהם הנטענים, חסרי התימוכין והמוכחשים לכשעצמם. 9. אשר ל"דמי פינוי", נטען כי אלו נועדו לביצוע ההתאמות הנדרשות לכניסת התובעים לחנות וכי הנתבעים הוציאו מכספם סכום של כ - 10,000 ₪ לשם כך; אשר למלאי שרכשו התובעים, נטען כי הנתבעים כי אינם אחראים לו ולדרך מכירתו ומפנים למחדלי התובעים בהפעלת החנות; אשר להפסדי רווח והשקעות בחנות, נטען לחוסרים פרוצדורליים ומהותיים בחוות הדעת שהגישו התובעים ולקשיים לייחס ממש לטענותיהם, לאור מערכת ההסכמים בין הצדדים ומודעותם לאפשרות כי ארעיות תאפיין את שהייתם בחנות. דיון והכרעה 10. הוגשו תצהירי כל אחד מהצדדים וכן שתי חוות דעת מומחה מטעם התובעים בהקשרים של השקעות בחנות והפסדי רווח. הצדדים ויתרו על חקירות נגדיות של עדיהם, תוך מודעות למשמעות הראייתית של מהלך זה וכל צד סיכם טענותיו. התרשמתי כי מתאפשרת קביעת ממצאים על פני מאזן ההסתברויות, לנוכח היקף הראיות ובכללו חקירת התובע 1 והנתבעת לפרוטוקול הדיון מיום 30/1/12. 11. כעת, אני נדרש להכרעה בשאלה האם הוליכו הנתבעים את התובעים שולל, כטענת האחרונים, עת הסתירו מהם את העובדה שהשכרת החנות אסורה או תלויה בבעלי החנות. 12. לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים ומראיותיהם, נחה דעתי כי יש לדחות את עיקרה של התביעה. שוכנעתי כי לא ניתן להעדיף את גרסת התובעים, גם בהיוותרה כפי שהוצגה, על פני גרסת הנתבעים. לא עלה בידי התובעים ליישב את גרסתם עם ראיות אובייקטיביות אחרות, המלמדות, החל מתחילת הקשרם לחנות, על מודעותם הברורה ליכולתם של בעלי החנות להתנות על המשך שהייתם בה. 13. גרסאות התובעים אינן מתיישבות עם בחינה צולבת של מכלול נסיבות ההתרחשות, החל ממהלכי המשא ומתן שקדמו לכריתת ההסכם, עבור בהסכמים נוספים שנלוו לו, המשך במגעים ישירים בין בעלי החנות לתובעים, הדגש בנוסחו של מכתב מאת בא כוחם של התובעים שאינו תואם גרסתם וכלה בפנויים מהחנות, לאחר שהמשא ומתן שניהלו עם בעליה כשל ולאחר שבניגוד לנתבעים, חדלו מלהתגונן כנגד תביעת הפינוי שהוגשה כנגדם. 14. לא מצאתי ממש בטענת התובעים כי הוסתר מהם מעמד בעלי החנות והצורך בהסכמתם לשהייתם בה. גרסתם לפרוטוקול הדיון, מכרסמת מעצמת רכיב ההפתעה הקריטי לתביעתם, באמרם כי היו מודעים להסכמתם הנדרשת של בעלי החנות לשהייתם בה, אך הסתמכו על דברי הנתבעים משמע הסכמה זו נתנה. ריבוי הנתונים האובייקטיבים שעמד לנגד עיניהם של התובעים אשר להיות בעלי החנות טריז אפשרי בגלגלי העסקה הנרקמת בינם לבין הנתבעים, אינו מאפשר יחוס משקל ראייתי ממשי לגרסתם. התובעים השיבו בלקוניות בתצהיריהם בהקשרים משמעותיים לשאלה שבמחלוקת, לא התרשמתי מכל הפתעה שנגרמה להם מבחירת בעלי החנות שלא לאפשר המשך שהייתם בה ושוכנעתי כי מודעותם הברורה למעמד המתנה של בעלי החנות על קיומו של ההסכם, מזדקרת מכל אחת מההפניות להלן ובוודאי שלנוכח משקלן המצטבר - 15. ראשית, ההסכם כולל תרשומת מפורשת בזה הנוסח: "הסכם זה כפוף בין רוני (הנתבע 1-א.י.) למרדכי (בעל החנות- א.י.)". דחיתי את טענת התובעים בתצהיריהם לפיה מדובר בתוספת שנרשמה לאחר חתימתו ולאחר שהנתבעים הסבירו שעסקינן בהסכמה שניתנה על-ידי בעלי החנות, שלא הייתה ולא נבראה. לא ראיתי לנכון להעדיף על פשט לשונו של ההסכם הכתוב, טענה מן הפה אל החוץ בדבר מועד הוספת מלל זה. נוסח הכתוב אינו מתיישב עם "הסכמה", כגרסת התובעים והלשון המפורשת נוקטת בדיבר הכפפת המוסכם לאומד דעתם של בעלי החנות, שגיבושו טרם נודע. 16. שנית, להסכם השכירות בהמשך נספח ב' לכתב התביעה צורפה תוספת, שהוראת סעיף 8 בה מאפשרת לנתבעים לנהל בחנות פינה על-ידי קבלן עצמאי. מכאן נדחית טענת התובעים לפיה נאסר על הנתבעים להשכיר חלק מחנות. התובעים נסמכים לעניין זה על סעיף 13 להסכם השכירות, שם נאסרה השכרת משנה של החנות, אך אינם מתמודדים כלל עם נוסחה של התוספת להסכם השכירות. גרסת התובעים לפיה הסכם השכירות לא הוצג בפניהם, אינה תואמת הגיונם של דברים ואת נוסח הסכם השותפות שנכרת בין הצדדים ביום חתימת ההסכם. 17. שלישית, נספח א' לכתב ההגנה הנו הסכם השותפות, תוך שתמיהה שלא נפתרה היא כיצד נמנעו התובעים מהצגת מסמך מהותי שכזה ביוזמתם. מנוסח הסכם השותפות עולה כי הצדדים ביקשו לשתף פעולה על דרך חלוקת החנות לעסקים שונים. צוינה במפורש מודעות התובעים לזכות הקיימת לנתבעים להקים בחנות עסק נוסף באמצעות קבלן עצמאי, כנוסח התוספת להסכם השכירות. לבד מזאת, הובהר במפורש כי תקופת השימוש שיעשו התובעים בחנות, כפופה להסכם השכירות וכי התובעים מודעים לכך שלא תעמודנה להם זכויות מכוחו. יובהר כי הוראת סעיף 10ד' להסכם השותפות בין הצדדים, קובעת כי: "תקופה ראשונה של הסכם זה תהא בכפוף להסכמת הבעלים לחדש את הסכם השכירות". תקופת השכירות של הנתבעים את החנות, עמדה לפוג בסוף שנת 2010 בהתאם לתוספת להסכם השכירות. דחיתי את טענת התובעים לפיה הסכם השותפות לא נחתם בסמיכות לחתימת ההסכם, מאחר וכסברתם, אין הגיון בחתימת שני הסכמים שונים במהותם בסמיכות מועדים. לגרסת התובעים, הסכם השותפות נחתם בסמוך לחודש 9/10 לאור הקשיים שהתעוררו מול בעלי החנות. ההסכמים אינם שונים במהותם והם קשורים בטבורם בתכלית אחת בבסיס התקשרות הצדדים - שיתוף פעולה על דרך חלוקת החנות לשני חלקים בהם יפעלו שני עסקיהם השונים. בנוסף, הסכם השותפות נושא תאריך 1/6/10 ולא הוכח קיומה של נסיבה חיצונית הגוברת על לשונו הברורה. עצם הכפפת הסכם השותפות להסכם השכירות שתוקפו עמד לפוג בתוך כ-4 חודשים, מהווה תימוכין בגרסת הנתבעים אשר למועד חתימתו ותואם את המועד הנקוב בו כמועד חתימתו. גרסת התובעים כי נחתם במועד מאוחר מהנקוב בו, אינה מבארת את הצורך הנחזה בהכפפת הסכם השותפות להסכם השכירות שיתפוגג לו בעוד שבועות מספר. 18. רביעית, נספח ב' לכתב ההגנה הנו טיוטת "הסכם משולש" בין הצדדים ובעלי החנות שכמעט ונחתמה, שנועדה להשיג שהיית הצדדים בחנות גם יחד ומימושם ההסכם והסכם השותפות. טיוטה זו מדגישה ביתר את מודעות התובעים לתפקידם המכריע של בעלי החנות לגבי עתידם בה ואת מעורבותם הישירה במשא ומתן עמם שלא צלח. 19. חמישית, התובעים פונו מהחנות מאחר ולא טרחו להתגונן מפני תביעת בעלי החנות, ניתן פסק דין כנגדם בהעדר הגנה ורק בבקשה לביטול פסק הדין, טענו להסכמות מפורשות עם בעלי החנות, משמע התחייבו בפניהם שימשיכו לאפשר את שכירתה על ידם. אמירות אלו מטעם התובעים בהליך אחר, מנוגדות לאמירותיהם בהליך שמלפניי, משמע לא ידעו על הצורך בהסכמת הבעלים לשהייתם בחנות, הופתעו מהתערבותם בהשכרתה וכדי ייחוס מעשי רמייה לנתבעים (ר' סעיף 9 לתצהיר התובע 1 בבקשה לביטול פסק דין בהליך הפינוי - נספח ד' לכתב התביעה). 20. אחרון אך לא בחשיבותו, נוסחו של מכתב התובעים אל בעלי החנות מיום 28/10/10 - נספח ג' לכתב ההגנה, תומך בחדות בגרסת הנתבעים. התובעים מבארים במכתב זה כי עצם כניסתם לחנות, תואמה והוסכמה מראש עם בנם של בעלי החנות. עוד הוסף כי הלה דרבן את התובעים להשקיע כספים בחנות, כי התוספת להסכם השכירות הוצגה בפניהם וכי נוהלו מגעים ישירים בינם לבין בנם של בעלי החנות (ר' סעיפים 2 ו-3 לנספח ג' לכתב ההגנה- מכתב ב"כ התובעים). נספח ג' לתיק מוצגי התובעים הינו מכתב מאת ב"כ בעלי החנות מיום 14/10/10 עליו נתנה התשובה בנספח ג' לכתב ההגנה הנ"ל. אני מתקשה לקבל את גרסת התובעים, משמע מכתב זה התקבל על ידם בהפתעה, כמבואר בסעיף 11 לתצהיריהם. הפתעה אין, גם לנוכח נוסח סעיף 21 לתצהירי התובעים, מקום בו טענו כי הסכם השותפות נחתם לבקשת הנתבעים סמוך לחודש 9/2010 וכלשונם: "לאור הבעיות שהתעוררו אל מול בעלי הנכס", ועל מנת שהנתבעת: "תוריד מאיתנו את בעלי הנכס". לא הובהר כיצד מופתעים התובעים מכניסת בעלי החנות לתמונת המצב בחודש אוקטובר 2010, שעה שלגישתם האחרת, למצער ולמעלה מחודש קודם לכן, עולה מעורבותם הערה של בעלי החנות בזכויותיהם הנטענות של הנתבעים. תחושת "הפתעה" אינה יכולה לדור בכפיפה אחת עם "בעיות" קודמות "שהתעוררו" בהקשרה הישיר. עוד טענו התובעים כי מפגשם עם בעלי החנות או נציגיהם, ארע לאחר שנודע להם על דרישתם כי יפנו את החנות. התובעים סוברים כי הנתבעים יוצרים "לוח זמנים פיקטיבי אשר לא היה ולא נברא" (ר' סעיף 21 סיפא לתצהיר התובעים). כן הפנו כי נטען שהמשא ומתן עם בנם של בעלי החנות החל רק לאחר שנודע להם כי שכירתה דורשת הסכמת הוריו (ר' סעיף 25 לתצהיר התובעים). טענות אלו אינן מתיישבות עם יתרת הראיות ובעיקר עם האומר המפורש במכתב בא כוחם אודות מעורבותם מראש של בעלי החנות ומי מטעמם בכניסת התובעים לחנות. בסיכומיהם, טענו התובעים כי נוסח מכתב בא כוחם נסמך על גרסת הנתבעים, בהתאם לה ההסכמה לשכירת החנות ניתנה על-ידי בנם של בעליה והתובעים ניזונו מדברי הנתבעים בדבר תשובותיו של הלה. עסקינן בנתונים עובדתיים מפורשים שלא בא זכרם בתגובתם הלקונית של התובעים בהקשרים אלו בתצהיריהם. ב"כ התובעים אינו משמש כעד מטעמם, לא ניתן לייחס משקל ראייתי לדברי הסיכום והאומר שבנספח ג' לכתב ההגנה נותר במלוא עוצמתו הראייתית. 21. מכלול הנסיבות והראיות מעלה כי התובעים קיימו מגעים עם בעלי החנות ונציגיהם לכל אורכה של התקופה הרלוונטית לתובענה, על מנת לקבל את הסכמתם בידיעה שנדרשת, לשהייתם בחנות הנחשקת לאורך זמן. 22. התובעים שהו בחנות במשך כשישה חודשים. לאור התנגדות בעלי החנות להמשך שהייתם בה, קבעתי כי תקופה זו ממצה את צפייתם הסבירה לגביה, היא מתכתבת עם תקופת השכירות המינימלית על פי ההסכם לנוכח זכות הנתבעים לדרוש פינוי החנות בהתראה מוקדמת בת שישה חודשים ולא התרשמתי כי נוצרו נסיבות שאפשרו לתובעים הסתמכות על תקופת שכירות ממושכת מזו. 23. שוכנעתי כי התובעים נטלו סיכון מודע אשר לכל השקעה בחנות אליה נדרשו, מתוך הבנה ברורה כי יכול ולא יסתייע בידם לשהות בה לאורך זמן. התרשמתי כי התובעים ביקשו לנצל הזדמנות שנקרתה בדרכם לפעול בחנות, תוך שבחרו להתעלם מקשיים אפשריים בשלבי המשא ומתן מול בעלי החנות. ככל שטעו בבחינת כדאיות העסקה בעבורם, אין לתובעים להלין אלא על עצמם. 24. דחיתי את מבוקשם של התובעים בסיכומיהם, לסמוך על פרכות שוליות בהשוואת גרסאות הנתבעים בתצהיריהם לאמירותיהם לפרוטוקול הדיון. התובעים הפנו לסעיף 8 לתצהיר עדותה של הנתבעת, שם טענה כי רק כשפנו אליה התובעים בבקשה לשכור את החנות, הובהר להם כי עליהם לבדוק את עמדת בעלי החנות שנדרשת הסכמתם לנושא. זאת בהשוואה לדבריה לפרוטוקול הדיון מיום 30/1/12, מהם עולה כי הנתבעים הם שפנו לבקש את הסכמתם העקרונית של בעלי החנות (ר' פרו' עמ' 1 שו' 24-25; עמ' 2 שו' 1-2). לא נמצאה בדברים אלו סתירה אמיתית בגרסת הנתבעים וגם השוואת האומר שמסרה הנתבעת לפרוטוקול הדיון מיום 12/12/13 שלא תחת אזהרה ולמעלה מן הצורך - אינה מעוררת סתירה מהותית. הרחבת המלל כפי שנעשתה דשם אלי ניבולי פה מטעם התובעים כלפי בעלי החנות ובאופן ממנו משתמעת סיבה לכאורה להעדר חתימת הסכם כולל בין הצדדים לבעלי החנות - אינה מעלה או מורידה לצורך קיבוע העובדות הנדרשות לליבת המחלוקת - מודעות התובעים לכוחם של בעלי החנות להתנות בכל עת על המשך פעילותם בה. לא התרשמתי כי כל הקשור בזהות הפונה לבעלי החנות ולסיבה שלא הסכימו לשהיית התובעים בה, עולה כדי "גרסה שקרית" מטעם הנתבעים "המפוררת" את הגנתם מפני התביעה, כסברת התובעים בסיכומיהם. היבטים אלו נסוגים כנגד אמירת התובע 1 לפרוטוקול הדיון מיום 30/1/12, ממנה עולה מודעותם הברורה של התובעים להסכמתם הנדרשת של בעלי החנות לפיצולה מושא ההסכם והסכם השותפות וכדבריו: "הם כל הזמן אמרו שהם צריכים את ההסכמה של בעל החנות כדי לפצל את החנות...". אמירה זו אינה מתיישבת עם טענתם הראשונית של התובעים להעדר מודעותם למעורבות בעלי החנות בזכותם לשהות בה. בהמשך, מסר התובע 1 כי הנתבעים הודיעו: "בעל פה שיש הסכמה. לא נפגשנו עם בעל החנות, הכל היה על סמך מה שנאמר על ידי שני הנתבעים...". אמירה זו אינה מתיישבת עם ראיות שהוצגו אשר למערכת ההסכמים הרלוונטית הנקשרת ישירות לבעלי החנות מלכתחילה ואשר לפגישות שנערכו בין נציג בעלי החנות לבין התובעים (ר' פרו' עמ' 1 שו' 9-20). לא הוכח כי אירע נתק בין בעלי החנות לבין התובעים כטענתם, תוך שנותרה אך הסתמכותם על הצהרתם הנטענת של הנתבעים בדבר הסכמה לשהייתם בחנות. הראיות מורות כי ברור היה לתובעים שנדרשת הסכמת בעלי החנות למהלך פיצולה ולשהייתם בה לאורך זמן כמבוקשם. למצער כך לנוכח הסכם השותפות - שהכפיף מפורשות את התקופה הראשונה על פי ההסכם להסכמת בעלי החנות ונוסחו של מכתב ב"כ התובעים לב"כ בעלי החנות, על מעורבות מראש של נציג בעלי החנות במגעים, תיאומים ודרבונים במישרין מול התובעים. 25. התובעים חדלו מלזמן את בעלי החנות או את בנם לעדות לשם הבהרה אשר למהות ההסכמה שרקימתה התבקשה למולם, מדוע לא התגבשה לכדי הסכם ומועדי תחילת המשא ומתן הישיר עם התובעים וסיומו. הימנעות מהבאת עד רלוונטי משמשת לחובת הנמנע - התובעים - בהערכת המשקל הראייתי שיש לייחס לגרסתם. 26. לא הובהר כיצד נכנסו התובעים לגדר השקעות נרחב בחנות כטענתם, מבלי לבחון במישרין את עמדת בעלי החנות ותוך הסתמכות "עיוורת" על הנתבעים אותם לא הכירו קודם לכן. הימנעותם הנטענת מלבחון את פני הדברים אל מול בעלי החנות, אינה מתיישבת עם העובדות ונעדרת הגיון מסחרי וכללי. 27. גם בחינת נזקיהם הנטענים של התובעים, אינה מחמיאה לאיתנות שאני מתבקש לייחס לגרסתם. התובעים טוענים כי אין הגיון בטענת הנתבעים, לפיה נודע להם כבר מהעת הראשונה שנדרשת הסכמת בעלי החנות לשהייתם בה, נוכח השקעתם הרבה בחנות, במלאי ובציוד. מודגש כי הם לא היו נוהגים כך לו היה נרמז להם שכספם יושם על קרן הצבי. מכלול הראיות מגלה כי התובעים פעלו כל העת במודעות כי המשך שהייתם בחנות, להבדיל מכספם, הוא זה שהושם על קרן הצבי. כך לנוכח עמדות לא ברורות של בעלי החנות, אליהן נחשפו מלכתחילה במישרין. אשר לסכום של 12,000 ₪ בגין דמי פינוי ששילמו התובעים לנתבעים, לא נסתרה טענת הנתבעים כי זה נועד בעיקרו לממן את ההוצאות בהן נשאו לצורך ההתאמות הנדרשות לכניסת התובעים לחנות. בנוסף, לא נסתרה טענתם כי ביצעו עבודות פירוק והרכבה בחנות לשם השבת המצב בה לקדמותו. התוספת לזיכרון הדברים - נספח א' לכתב התביעה מתייחסת לסכום זה, ולמסירת החנות לאחר חלוקת תריס ושלט תאורה בין שני חלקי החנות (ר' סעיף 14 ונספח ו' לתצהירי הנתבעים). התרשמתי כי סכום זה שולם על ידי התובעים במטרה להשיג דריסת רגל בחנות כפי מיקומה, שאכן הושגה. אשר לסכום של 3,000 ₪ בגין הזמנת שלטים והתקנתם בכניסה לחנות, צורף נספח ה' לכתב התביעה - תמונות השלטים ותכולת החנות. לא צורפו חשבוניות בתימוכין בסכום זה וברי בעיני כי התובעים יכולים לעשות שימוש בשילוט הקיים גם במקום עסקים אחר שיבחרו. לא התרשמתי כי עסקינן בשילוט ייחודי כדי כך שניתן להתאימו אך לחנות. אשר לסכום של 2,000 ₪ בגין הובלות של מלאי, דלפק, מזגן, מקרר וריהוט, גם בהקשר זה לא הוצגה אסמכתא לחסרון כיס שנגרם לתובעים. אשר לסכום של 15,000 ₪ בגין עבודות והשקעות בחנות, צורפו אך שתי חשבוניות כנספח ו' לכתב התביעה בסכום כולל של 1,620 ₪. התובעים טוענים כי אין בידיהם את מלוא החשבוניות בתימוכין בטענותיהם, אך מפנים למשך הזמן אליו נדרשו לשם ביצוע עבודות בחנות ועותרים להכללת ערך עבודת כפיהם בסכום הנתבע על ידם. התובעים מוסיפים ומצרפים את נספח ו/1 לתיק המוצגים מטעמם - חוות דעת מאת מהנדס הבניין - מר משה מלכה, שהעריך את עלות השקעת התובעים בחנות בסכום כולל של 31,522 ₪. לא הוצגו אסמכתאות בתימוכין בחסרון כיס שנגרם לתובעים גם בהקשר זה. חוות הדעת שהוגשה מתייחסת לצנרת הכנה לנקודת מצלמה בשטח החנות. נתון זה וודאי שנועד לבטח את שהייתם של התובעים בחנות והוא אינו באחריות הנתבעים. כך גם ביחס לשלוש נקודות שקע חשמלי שהותקנו בקירות, לריצוף קרמיקה, לתעלת גבס מונמכת ולהנמכת תקרת גבס. אשר לנקודת הפעלת תריס חשמלי בחזית החנות, לא הוכח כי התובעים הם שביצעו זאת, גם לנוכח אחריות הנתבעים בנושא, כנלמד מהמוסכם ביניהם. אשר לפריטים נוספים בחוות הדעת - חיפוי לוחות עץ דקורטיביים, עמוד תאורה וארבע נקודות תאורה, התרשמותי מחוות הדעת כי אלו ניתנים לניתוק ולהשבה לתובעים בעין. ככל שעודם במקומם או בנמצא, כך ייעשה בתוך 30 ימים ובאחריות הנתבעים. רכיבי נזק נוספים אליהם מפנים התובעים, ללא כל תימוכין באסמכתאות, הנדחים בזאת, הנם סכום של 950 ₪ בגין פירוק והרכבת מזגן; סכום של 6,000 ₪ בגין רכישת מוצרים לחנות דרך אתר "יד 2" ובהם קופה רושמת, מקרר, דלפק, ויטרינות, מכשיר כספית, מעמדים ובובות, שהתובעים יכולים לעשות בהם שימוש או למכרם להם הקטנת נזקם. סכום של 1,500 ₪ בגין הוצאות פרסום והדפסת כרטיסי ביקור. ראש נזק אחר אליו טוענים התובעים הנו בסכום של 20,000 ₪ בגין מלאי שרכשו בסכום של כ-60,000 ₪ במחיר עלות, שאך מעט ממנו נמכר בחנות ושרובו ככולו מאוחסן בהעדר אפשרות למכרו בחנות. התובעים מפנים לנספח ז' לתיק מוצגיהם - חשבוניות בגין רכישת מלאי. גם בהקשר זה העדפתי את גרסת הנתבעים. עיקר המלאי מושא ראש נזק זה נרכש בחודש יולי 2010, לא ברור מדוע לא נמכר בחלוף החודשים בהם שהו התובעים בחנות, לא הוצגו ראיות כנגד טענות הנתבעים כי החנות לא הופעלה באופן רצוף וייצוגי ולא מן הנמנע כי התנהלות זו פגעה ביכולת החנות "למשוך לקוחות" כלשון הנתבעים. התובעים לא הראו כיצד פעלו על מנת למכור את המלאי שרכשו במשך הזמן הרב שחלף עד כה ולא התרשמתי כי הקטינו נזקיהם כדבעי בכל ראשי הנזק המפורטים בתביעה. ככל שרכשו התובעים מלאי בהיקפים ובמועדים שאינם מתיישבים עם אישורם הסופי של בעלי החנות את תכלית ההתקשרות בין הצדדים, לא נמצא כיצד אחראים הנתבעים למלאי התובעים ולדרך מכירתו. ראש נזק אחרון אליו מפנים התובעים הנו בסכום של 25,000 ₪ בגין עגמת נפש שנגרמה להם מחמת רמייתם על ידי הנתבעים, הפסד רווח והשחתת זמן, הוצאת כספים ותשלום הוצאות משפט של בעלי החנות. בהקשר להפסדי רווח, צירפו התובעים חוות דעת חשבונאי ויועץ מס - מר סיימון מונייר - נספח ט' לתיק המוצגים מטעמם, לפיה במצב בו היו מפעילים את עסקם למשך 18 חודשים, רווחם המינימלי היה מסתכם בסכום של 33,930 ₪. לא צורפו קבלות וחשבוניות הקשורות בהוצאות עסקם של התובעים שנוהל בחנות ובהכנסותיו. לא ראיתי לנכון לקבע ממצאים לזכות התובעים על סמך נתוני רווח והפסד שאינם מבוססים ואינם תואמים משך שכירות מוסכם. עוד אציין כי חוות הדעת כפי שהוגשה לא נערכה כדין, לא ברור אם נחתמה והיא נעדרת התייחסות למכלול הוצאות ולבחינה מתבקשת של אפשרות הפסד להבדיל מרווח. סוף דבר 28. התובעים לא עמדו בנטל החל עליהם לשכנע כי גרסתם עדיפה על פני זו של הנתבעים. נשמטה הטענה שבבסיס תביעתם, לפיה הנתבעים הסתירו מהם את העובדה כי שכירות המשנה בחנות טעונה אישור בעליה. התובעים גילו דעתם בהליך פינויים מהחנות כי קיימת להם עילת תביעה כנגד בעלי החנות, לאחר שבנם התחייב בפניהם כי ימשיכו לשהות בה. לא ברור מדוע בחרו להתעבר על ריב עם הנתבעים דווקא, שאך ביקשו, לכל אורך הדרך, את נוכחות התובעים בחנות והתייחסו אליהם כאל שותפיהם. 29. תכלית ההתקשרות בין הצדדים נקשרה בחדות ברצונם של בעלי החנות ולמעשה הותנתה בו. בעלי החנות עורבו בהסכם ובהסכם השותפות, התמהמהו בגישתם כלפי התובעים ובחרו שלא להיקשר עמם. בכל עת היה ברור לתובעים ששהייתם בחנות תלויה על בלימת רצונם של בעלי החנות. בנסיבות אלו, משבחרו התובעים להידרש להשקעות ולהוצאות שאת עיקרן לא הוכיחו, אל לנתבעים לשאת בתוצאת מעשיהם. 30. מכל המקובץ, דחיתי את התביעה, למעט השבה בעין של פריטים בחנות, ככל שעודנה אפשרית. על אף התוצאה אליה הגעתי, גם לאור כישלון יחסי השותפות בין הצדדים שלא מבחירתם, לא ראיתי לנכון להכביד ביתר על התובעים בסוגיית ההוצאות. במכלול הנסיבות, אני מחייב את התובעים בתשלום הוצאות הנתבעים בסכום כולל של 5,000 ₪. זכות ערעור כדין. הפרת חוזהחוזהשכירות