1. זהו פסק דין בתביעה לתשלום פיצויים, בגין נזקים שסבלו התובעים בשל ליקויי בניה, בבית שרכשו מן הנתבעת. 2. הצדדים התקשרו בהסכם לרכישת הנכס, הממוקם בנס ציונה, ביום 26.5.08, כאשר המבנה כבר היה בנוי. הבית נמסר לתובעים באיחור, ביחס למועד המוסכם, אלא שהתובעים חתמו על נספח להסכם, במסגרתו ויתרו על כל טענה, לענין איחור במסירה, לאחר התחשבנות בין הצדדים, במסגרתה קוזזה מקצת התמורה בגין רכישת הנכס, כתשלום מאת הנתבעת לתובעים, בגין שכר דירה ביחס לחלק מתקופת האיחור. בהמשך, גילו התובעים, לטענתם, ליקויים שונים בבית, ובין היתר גילו, כי בשל הטופוגרפיה של המגרש, ובשל מבנה מערכת הביוב אשר הותקנה בנכס, יש צורך בהתקנת משאבה לסילוק שפכים, בקומה התחתונה של הבית. לטענתם, לא הובא הדבר לידיעתם, עובר לחתימת ההסכם, ויתרה מזאת, המשאבה הותקנה בפועל, רק לאחר שקיבלו את החזקה בנכס, ולאחר פניות בענין זה, אל הנתבעת. התובעים טענו, כי כתוצאה מהתקנת מערכת ביוב התלויה במשאבה, במקום מערכת גרביטציונית רגילה, ובשל ליקויי הבניה האחרים שהתגלו בבית, נגרמו להם נזקים, ובהם, הוצאות מרובות ועגמת נפש, בשל קלקולים חוזרים במערכת, וכן ירידת ערך הנכס. התובעים פנו, לטענתם, אל הנתבעת, אשר לא תיקנה את הליקויים לשביעות רצונם, ובהמשך, הגישו תביעה זו, אליה צירפו שתי חוות דעת - חוות דעת המומחה, ב.סדצקי, אשר אמד את עלות תיקון הליקויים שבנכס, ב-113,245 ₪, וחוות דעת השמאי, אלי סידאוי, אשר חיווה דעתו, כי בשל מערכת הביוב שבנכס, כאמור, נגרמה לנכס ירידת ערך בסך 140,000 ₪, נכון למועד הגשת חוות הדעת. סכום התביעה נכון למועד הגשתה - 270,805 ₪, כולל את עלות תיקון הליקויים בהתאם לחוו"ד המומחה ב. סדצקי, בניכוי עלות החלפת מערכת הביוב, ע"פ חוות דעתו, ובסה"כ - 95,437 ₪, ירידת ערך בסך 140,000 ₪, ע"פ חוו"ד המומחה, א. סידאוי, סך 10,000 ₪ בגין עלות הובלה, אחסון ודיור חלופי בתקופת התיקונים, פיצוי בסך 15,000 ₪ בגין עגמת נפש, סך 5,868 ₪, בגין איחור במסירת הנכס, וכן 4,500 ₪ - עלות חוות הדעת שצורפו לכתב התביעה. 3. הנתבעים הכחישו, בין היתר, את טענת התובעים, לפיהם הופתעו מקיומה של מערכת הביוב, הכוללת משאבה, וטענה, כי הדבר הודע לתובעים, עובר לחתימת ההסכם. הנתבעת הכחישה, את טענות התובעים, לענין איחור במסירה, וטענה, כי הינם מנועים מלתבוע פיצוי בשל האיחור הנטען, נוכח כתב הויתור, עליו חתמו. הנתבעת הכחישה, את הליקויים הנטענים, את חוו"ד המומחים מטעם התובעים, ואת הנזקים אשר נטענו על יסוד חוו"ד אלה. 4. ביהמ"ש מינה את אינג' אילנה גוטנברג בר - זאב, כמומחית מטעמו, לצורך מתן חוו"ד לענין ליקויי הבניה ועלות תיקונם. בחוות דעתה מיום 8.8.11, העריכה המומחית, את עלות תיקון הליקויים, בסך 43,560 ₪, ככל שיבוצעו התיקונים ע"י הנתבעת, ובסך 52,272 ₪, מקום שהתיקונים יבוצעו, ע"י קבלן מטעם התובעים. בהמשך, לבקשת התובעים, התבקשה המומחית להגיש חוו"ד נוספת, בשל רטיבות שהתגלתה ביחידת ההורים התחתונה בנכס, ואשר התגלתה רק לאחר הגשת התביעה (וע"כ, גם לא נתבעו פיצויים בגינה, במסגרת כתב התביעה), הגם שכתב התביעה לא תוקן, בהקשר זה. כן התבקשה המומחית, להתייחס לטענות התובעים, לענין משאבת הביוב שבנכס. בחוות דעתה המשלימה מיום 8.6.12, העריכה המומחית, את עלות תיקון הליקויים שהתגלו במערכת שאיבת הביוב, ב-2,600 ₪, וכן העריכה, את עלות תיקון הליקויים בבידוד הנכס, בגינם נגרמה הרטיבות בחדר ההורים, ב-20,000 ₪, ובסה"כ 22,600 ₪ - עלות התיקונים, מקום שהיו מבוצעים ע"י הנתבעת, ו-27,120 ₪ - מקום שהתיקונים יבוצעו ע"י קבלן מטעם התובעים. המומחית אמדה, את עלות שינוי קו הביוב ב-25,000 ₪ - עלות לנתבעת, ו-30,000 ₪ עלות תיקון באמצעות קבלן מטעם התובעים. ביום 19.7.12, הגישו הצדדים בקשה לאישור הסדר דיוני, במסגרתו הוסכם, כי מבלי שהדבר יחשב כהודעה בטענות התובעים או קבלת אחריות לליקויים, תתקן הנתבעת את הליקויים שאותרו בנכס, בהתאם לחוו"ד המומחית, אינג' גוטנברג, וכן תישא בעלות דיור חלוף עבור התובעים, לתקופת התיקונים. עוד הוסכם, כי המומחית תערוך חוו"ד סופית, וככל שתקבע, כי נותרו ליקויים בנכס, תשלם הנתבעת לתובעים, את מלוא עלות תיקון ליקויים אלה, בהתאם לחוות הדעת. המומחית הגישה חוו"ד סופית, בה העריכה את עלות תיקון הליקויים שנותרו, לאחר ביצוע התיקונים ע"י הנתבעת, ב-25,272 ₪, מקום שהתיקון יבוצע ע"י קבלן מטעם התובעים. הסכום איננו כולל את עלות החלפת קו הביוב. הנתבעת שילמה לתובעים אתה הסכום האמור, בהתאם להסדר הדיוני שאושר. הצדדים לא הצליחו להגיע לפשרה כוללת, ובהמשך הגישו את ראיותיהם. בדיון שהתקיים ביום 1.5.13, הסכימו הצדדים, כי ביהמ"ש ימנה מומחה מטעמו בתחום שמאות הבנין, לצורך מתן חוו"ד בשאלת ירידת ערך הנכס, בשל מערכת הביוב שהותקנה בו. בהתאם להסכמה זו, מונתה השמאית, הגב' שרית רידר, כמומחית מטעם ביהמ"ש. בדיון שהתקיים ביום 10.7.13, נשמעו ראיות הצדדים, כאשר התובעת העידה, מטעם התובעים, ולנתבעת העידו מנהל הפרויקט, מר טירן להב, ומר נתן חסון, מנהל הצוות שביצע את התיקונים. התובעים הגישו חוו"ד לעניין עלות תיקון הביוב, אותה ערך המומחה, אינג' יונה מזר. בחוות דעתה, שהועברה אל הצדדים ביום 21.7.13, קבעה המומחית גב' רידר, כי לא נגרמה לנכס ירידת ערך, בהנתן האפשרות לתקן את הליקוי במערכת הביוב, כאמור בחוו"ד אינג' גב' גוטנברג בר - זאב. בעקבות חוות דעתה האמורה של הגב' רידר, ביקשו התובעים, להורות למומחית להגיש חוו"ד נוספת, אשר תתבסס על ההנחה, כי לא ניתן לתקן את הליקוי במערכת הביוב, וזאת, בשל מניעה תכנונית, לבצע את השינוי האמור. לבקשת הנתבעת, ניתנה לה ארכה על מנת לפנות לעירית נס ציונה, ולבדוק התכנות החלפת קו הביוב. משלא עלה בידה לקבל אישור לשינוי המבוקש, התבקשההגב' רידר, להגיש חוו"ד משלימה, בהתאם לבקשת התובעים. בחוות דעתה המשלימה, מיום 28.11.13, קבעה המומחית, כי נגרמה לנכס ירידת ערך בסך 27,000 ₪, סכום המבטא את העלות הצפויה של החלפת משאבת הביוב, אחת לשלוש שנים, למשך תקופה של 49 שנים. 5. במהלך הישיבה שהתקיימה ביום 11.12.13, נחקרה המומחית ע"י ב"כ הצדדים. בהמשך, הודיעו הצדדים: "אנו מסכימים להצעת ביהמ"ש, לפיה לא ייפסק פיצוי בגין איחור במסירה נוכח מסמך הויתור עליו חתם התובע. כן מוסכם, כי ברכיב ירידת הערך ייפסק לזכות התובעים סך 27,000 ₪ בהתאם לחוות דעתה השניה של המומחית, גב' רידר. לפיכך, יטענו הצדדים כעת, ברכיבים שנותרו במחלוקת, שהם: שאלת עגמת הנפש, השלמות של ליקויים, דהיינו טענות התובעים לסך 1,050 ₪ עבור ניקיון (נקיון הנכס לאחר ביצוע עבודות ע"י הנתבעת, במסגרת ההסדר הדיוני בין הצדדים - ג.ג), ו-3,650 ₪ בגין עלות תיקון המשאבה שהותקנה לטענת התובעים. כן יטענו הצדדים בשאלת ההוצאות ושכ"ט עו"ד". במהלך סיכומיו, הודיע ב"כ התובעים, על חזרת מרשיו מהדרישה לחייב את הנתבעת בתשלום סך 3,650 ₪, בגין עלות תיקון המשאבה, משהתברר, כי הנתבעת כבר שילמה לתובעים, את עלות תיקון הליקויים ע"פ אמדן המומחית, אינג' גב' גוטנברג בר - זאב, במסגרת ההסדר הדיוני בין הצדדים. נותרו אפוא להכרעה, ארבעה עניינים: פיצויים עבור עגמת נפש, פיצויים עבור נקיון הנכס לאחר ביצוע התיקונים ע"י הנתבעת, במסגרת ההסדר הדיוני, וכן, שכ"ט עו"ד בגין התביעה, והוצאות המשפט. 6. אשר לתביעה לפיצוי, עבור הוצאות התובעים לצורך נקיון הבית, לאחר ביצוע התיקונים במסגרת ההסדר הדיוני, אשר הסתכמו לטענתם ב - 1,053 ₪, הרי שסכום זה לא נתבע בכתב התביעה, לא ניתנה הסכמת הנתבעת לשלמו, והתובעים לא בקשו לתקן את כתב התביעה, ולהוסיף את הסכום האמור. לפיכך, אין לפסוק לזכות התובעים פיצוי, ברכיב זה. אשר לפיצויים הנתבעים בגין עגמת נפש - נזכיר, כי התובעים תבעו ברכיב זה של התביעה, סך 15,000, וזאת, בהתייחס הן לטענותיהם לעניין הליקויים והתקלות במע' הביוב, והן ביחס ליתר הליקויים, האמורים בחוו"ד המומחה מטעמם, בגינם תבעו כאמור 95,437 ₪. זאת, כאשר המומחית מטעם ביהמ"ש, אמדה את עלות תיקון הליקויים האמורים, במעט יותר ממחצית הסכום האמור. נראה כי לא ניתן לנתק במקרה זה, את הזיקה בין הפיצוי בגין עגמת הנפש, ובין היקף הליקויים שאושרו, וטיבם. לעניין עגמת הנפש בגין מערכת הביוב - סבורני, כי יש לקבל טענתם של התובעים, כי טיב המערכת, לא הודע להם עובר לרכישת הנכס, תוך הפרת חובת התובעת לגלות פרט זה, עובר לחתימת הסכם הרכישה. סבורני, כי חובת התובעת לעניין זה קמה, באשר מדובר במערכת סילוק שפכים לא קונבנציונאלית, אשר השימוש בה, כרוך בעלויות, ומצריך אחזקה רבה משמעותית, ממערכת גרביטציונית רגילה, וכאשר התובעים, אשר רכשו ביתם מחברה בעלת שם וניסיון, רשאים היו לסמוך עליה, כי תביא לידיעתם מידע מסוג זה. סבורני, כי אין לקבל טענת הנתבעת, כי המידע האמור נמסר לתובעים, עובר לחתימת ההסכם, וזאת, נוכח ההתרשמות החיובית מעדות התובעת, וכאשר גרסת הנתבעת לעניין זה, נשענה על עדות עד יחיד, המעוניין בתוצאות המשפט, ולא נתמכה במסמכים. הנתבעת נשענה על הצהרה בהסכם, לפיה ראו התובעים את תכניות הנכס, אלא שלא נאמר שם מפורשות, כי הוצגו לפני התובעים תכניות אינסטלציה, ומכל מקום, אין לצפות מרוכש נכס, שאין לו נסיון וידע רלוונטיים, לעמוד, מעיון בתכניות בלבד, על טיב מערכת סילוק השפכים. טענת התובעים, באשר לליקויים במערכת שהותקנה, הוכחו בחוו"ד המומחית מטעם ביהמ"ש, וטענתם באשר לסבלם, עקב תקלות במערכת, לא נסתרה. לפיכך, נוכח טיב הליקויים שאותרו בנכס והיקפם, ונוכח האמור לעיל, לעניין מערכת סילוק השפכים, סבורני כי נכון לפסוק לזכות התובעים, פיצויים בגין עגמת נפש, בסך 8,000 ₪, כערכם היום. יש לחייב את הנתבעת אפוא לשלם לתובעים סך 35,000 ₪, הכולל פיצוי עבור עגמת הנפש, ופיצוי בגין ירידת הערך, בהתאם להסכמת הצדדים שצוטטה לעיל. אשר להוצאות המשפט, הרי שלעניין זה, נמצא טעם רב, בטענות שני הצדדים, כפי שנטענו בסיכומיהם. דהיינו, נכונה טענת התובעים, כי אין להותירם בחסרון כיס, ויש להשיב להם, את ההוצאות שנאלצו להוציא, לצורך הגשת התביעה והדיון בה, לרבות שכר המומחים מטעם ביהמ"ש, ומצד שני, יש ממש בטענות הנתבעת, לעניין הזיקה בין סכום התביעה (אשר היה גבוה פי שלוש לערך מן הנזק שהוכח), וביחס להוצאות עבור חוו"ד אינג' מזר, ועבור חוות דעתה הראשונה של גב' רידר, אשר לא הועילו לתובעים. נכונה גם הטענה, כי במסגרת פסיקת ההוצאות, נכון לכלול, רק חלק מן האגרה ששילמו התובעים, וזאת, בהתייחס לסכום הפיצויים שנפסקו. יש לקחת בחשבון גם את הוצאותיהם והפסדיהם המשוערים של התובעים עצמם, בגין התייצבותם לדיונים. לאחר ששקלתי טענות הצדדים, ונוכח הסכומים ששולמו בפועל, כמפורט בסיכומי ב"כ התובעים, סבורני, כי נכון לפסוק לזכות התובעים הוצאות משפט בסך 17,000 ₪. 7. התביעה מתקבלת אפוא כאמור לעיל, ועל הנתבעת לשלם לתובעים, בנוסף לסכום שכבר שילמה להם, פיצויים בסך 35,000 ₪, והוצאות המשפט בסך 17,000 ₪. בנסיבות העניין, נוכח סכום הפיצויים שנפסקו, נוכח ההסדר הדיוני בין הצדדים, ובהתחשב בהיקף התיקונים ובסכום הפיצוי ששולם במסגרת ההסדר, ונוכח היקף ההתדיינות, תשלם הנתבעת לתובעים שכ"ט עו"ד בגין התביעה, בסך 12,000 ₪ בתוספת מע"מ. הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין לב"כ הנתבעת, שאם לא כן, ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום. בניהפיצוייםליקויי בניה