התאונה ארעה בקרבת צומת שאפשרה לאוטובוס פניה שמאלה מנתיבו, פניה שעל-מנת להשלימה היה על האוטובוס לחצות את נתיב נסיעתו של רכב התובע [ר' סע' 2-1 לתצהיר בתו של התובע מיסאא, ת/3; סע' 4 לתצהיר הנתבע, נ/2]. לגרסת התובע ביצע האוטובוס פניה שמאלה בצומת כשהוא חוצה את נתיב נסיעתו של רכב התובע, בפתאומיות ובחדות; על-מנת להימנע מהתנגשות עם האוטובוס נאלץ התובע לבצע בלימת חירום ולעצור עצירה מוחלטת אולם בשל חדות הפניה שביצע האוטובוס 'נזרק' חלקו האחורי לעבר רכב התובע ופגע בו בחלקו הימני-קדמי. בעת הפגיעה נמצא רכב התובע בעצירה מוחלטת לאחר שבלם [סע' 4 לתצהיר התובע, ת/1]. מנגד גרס הנתבע שביצע את הפניה שמאלה מנתיב נסיעתו בעת שרכב התובע היה במרחק ניכר ממנו, באופן שאפשר את השלמת הפניה, ואומנם בעת שהאוטובוס כבר השלים את פנייתו שמאלה ונמצא מחוץ לנתיב נסיעתו של רכב התובע פגע רכב התובע בפינה הימנית האחורית של האוטובוס, המשיך לנסוע בנתיבו ועצר בריחוק ממקום המגע בין כלי-הרכב [סע' 6-4 ל-נ/2]. אין חולק על כך שהאוטובוס נפגע בתאונה בפינה האחורית-הימנית שלו [עדות התובע, עמ' 9 ש' 11; עדות מיסאא, עמ' 12 ש' 7-6; עדות סנדרוסי, עמ' 15 15-14; סע' 4 ל-נ/2]. על-פי תצלומי הנזק ברכב התובע נפגע רכב התובע בדופן הימנית-הקדמית שלו בסמוך לפנס קדמי-ימני - אך לא בחזית הרכב, באופן שהפנס האמור נשאר שלם [ת/2]. (א) התובע נדרש לבאר כיצד מתיישבות נסיבות התאונה כפי שתוארו מפיו עם מיקום הפגיעה ברכבו, שאינו עולה בקנה אחד עם אותו תיאור. אומנם, אילו התרחשה התאונה באופן שתואר על-ידי התובע ניתן היה לצפות שרכב התובע ייפגע בחזיתו ולא בדופן ימין שלו. התובע לא השכיל לספק הסבר משכנע בעניין זה שהוא מהותי לגרסתו; תחת זאת הסתבך בעדות לא אמינה שמצד אחד לא היה בה כדי לבאר את מקום הפגיעה ברכבו ומצד שני הציעה גרסה חדשה שלא נזכרה בתצהירו - לפיה יתכן שרכב אחר שעמד מימין לנתיב נסיעתו של רכב התובע הפריע לפניית האוטובוס בצומת וגרם לכך שהאוטובוס פנה שמאלה בפניה חדה [עמ' 8 ש' 27-4]. (ב) לנוכחות רכב שלישי שהייתה לו השפעה על מהלך התאונה קודם לפגיעה בין כלי- הרכב של התובע והנתבע אין זכר לא בתצהיר עדותו הראשית של התובע ואף לא בהודעה במשטרה שמסר התובע ביום התאונה, עת היה זכרונו של על-אודות נסיבותיה טרי וחד. עדת התובע מיסאא לא זכרה רכב נוסף שהפריע לאוטובוס בפנייתו שמאלה [עמ' 13 ש' 25-24]. עד הנתבע סנדרוסי, כמוהו כמיסאא, לא זכר רכב שלישי שעמד בצומת והיה בו כדי להשפיע על אופן פנייתו של האוטובוס שמאלה [עמ' 15 ש' 26-20]. יש בכך תימוכין לרישומה הלא אמין של עדות התובע, שבכל הקשור למיקום הפגיעה ברכבו וזיקתו לאופן קרות התאונה הייתה מתפתלת ומתחמקת במובהק. (ג) מקובלת עלי טענת הנתבע כי פניית האוטובוס שמאלה כפי שתיאר אותה התובע, כשרכב התובע מצוי במרכז נתיב נסיעתו, הייתה צריכה לגרום לכך שרכב התובע יפגע על-ידי החלק האחורי של האוטובוס - לו אכן היה זנב האוטובוס 'נזרק' שמאלה כגרסתו של התובע - דווקא בחזית הקדמית של רכב התובע, ולא בחלק הקדמי של הדופן הימנית כפי שאירע בפועל. התובע כלל לא הצליח להתמודד עם טענה זו [עמ' 8 ש' 25 - עמ' ש' 11]. מבוקשו להציג את מיקום הפגיעה ברכבו כמצויה בחזית הרכב מצד ימין, במקום בו מצוי הפנס הראשי, אינה תואמת את תצלומי הנזק שהציג, מהם עולה שהפנס הראשי הקדמי נותר שלם וכי מוקד הפגיעה ברכב התובע אינו מצוי בחזית מצד ימין אלא דווקא בדופן הימנית-הקדמית, מעל לקדמת הגלגל הימני-הקדמי. (ד) הגדיל התובע לעשות עת הצהיר כי אילו פגע בו האוטובוס בצד הימני של רכבו אזי היה רכבו 'מועף' על-ידי האוטובוס [עמ' 9 ש' 29-21, עמ' 10 ש' 10-6]. עדות התובע ניתנה תוך התעלמות עקבית ממקום הפגיעה ברכבו, אף שזה נחזה בבירור מתוך תצלומי הנזק שהוגשו מטעמו. גם בהודעת התובע במשטרה שנמסרה ביום התאונה אישר התובע כי רכבו נפגע מצד ימין, בכנף הימנית [ש' 6 להודעת התובע ב-ת/4], באופן שאינו תואם את עדותו לפני. יש בכך תימוכין לרישומה הלא אמין של עדות התובע בכללותה. קשיי מהימנות ניכרו גם בעדותה של מיסאא, בתו של התובע. אף היא כתובע עמדה על כך שהאוטובוס פגע ברכב התובע בפינה הקדמית-הימנית שלו, באופן שאיננו תואם את תצלומי הנזק ברכב התובע - לפיהם מוקד הפגיעה אינו בחזית רכב התובע מצד ימין אלא דווקא בדופן הימנית-הקדמית של הרכב [עמ' 11 ש' 26-19, עמ' 12 ש' 5-1]. קשיים נוספים אינם מאפשרים ליתן אמון בעדותה של מיסאא. ראשית, ניכר שהיא באה 'לדקלם' עדות מוכתבת מראש [עמ' 11 ש' 18-11]. שנית, היא סתרה עצמה באשר למיקום האוטובוס עובר לתאונה: תחילה טענה שבעת שארעה התאונה כמעט השלים האוטובוס את פנייתו שמאלה; בהמשך שינתה את טעמה וטענה שהאוטובוס נמצא במרכז הצומת [השוו עמ' 12 ש' 23-21 לעמ' 14 ש' 3-2]. בדו"ח הבוחן שנכלל בתיק המשטרה שהגיש התובע תוארה הפגיעה ברכב התובע כך: "מעיכת מגע פינה קדמית ימנית כולל כנף קדמית ימנית, שיפשוף בפגוש הקדמי" [ת/4, סע' 5 לדו"ח הבוחן]. כדי להראות שנקודת המגע בין כלי-הרכב הייתה דווקא בפינה הימנית-הקדמית של רכב התובע, כטענת התובע, וכי המעיכה הברורה בדופן הימנית-הקדמית ברכב זה נבעה מהתפשטות המכה מחזית הרכב לאחור ולא מכך שנקודת המגע הייתה בדופן הימנית הקדמית, היה על התובע להציג חוות-דעת מומחה בעניין זה, שהינו עניין מובהק של מומחיות. חוות-דעת כזו לא הוצגה. הדברים אמורים גם בהוכחת טענתו של התובע כי בפניה חדה שמאלה של רכב ארוך 'יזרק זנב הרכב' ימינה ויפגע ברכב שנמצא בנתיב הנגדי במתווה שבו נפגע רכב התובע. גם זו טענה מובהקת שבמומחיות מקצועית אך לא הוצגה חוות-דעת מומחה לגביה. למצער היה על התובע לזמן למתן עדות את בוחן המשטרה שבחן את מקום התאונה לשם תמיכה בטענותיו הללו, אלה שהוא נמנע מכך. בעדות התובע, שאינה תחליף לחוות-דעת מומחה, אין די כדי להרים את הנטל. הנתבע מסר שהגיע לצומת בנסיעה שוטפת וביצע את הפניה שמאלה במהירות של כמעט אפס קמ"ש, האט לפני הפניה וראה שביכולתה לבצעה [עמ' 17 ש' 29-26]. עוד מסר שהיה ביכולתו להשלים את הפניה בבטחה נוכח המרחק בינו לבין רכב התובע שהגיע בנסיעה בנתיב הנגדי; הנתבע שלל אפשרות שלא הבחין ברכב התובע בטרם החל בפנייתו אל תוך הצומת [עמ' 18 ש' 8-6, 27-24]. עוד שלל הנתבע את האפשרות ש'זנב' האוטובוס 'נזרק' לעבר רכב התובע באופן שיסביר את מיקום הפגיעה ברכב התובע [עמ' 18 ש' 23-16]. במונחי מהימנות העדפתי את עדות הנתבע על-פני עדויותיהם של התובע ומיסאא. מטעם הנתבע העיד סנדרוסי, מי שהיה לטענתו עד ראיה לתאונה ואינו קשור למי מבעלי-הדין באיזה שהוא אופן [עמ' 14 ש' 23-12]. בהודעתו במשטרה מסר הנתבע את פרטיו של סנדרוסי [ת/4, הודעה מיום 28.12.2009 ש' 19]. עצם העובדה שהמשטרה נמנעה מלזמן את סנדרוסי למתן עדות תמוהה, אך היא אינה פוגעת באמינותו של עד זה או בטענת הנתבע כי סנדרוסי היה עד ראיה בלתי-תלוי לתאונה [עמ' 14 ש' 28-24]. לטענת סנדרוסי הוא נמצא בזמן התאונה במכון שטיפה בקרבת הצומת שבו עבד, התבונן לכיוון הצומת, ראה את התאונה ושמע את הפגיעה בין כלי-הרכב [עמ' 15 ש' 4-1, 30-28]. על-פי סנדרוסי רכב התובע הוא שפגע באוטובוס בעת שהאוטובוס כבר נמצא בשלב של השלמת הפניה שמאלה [עמ' 15 ש' 8-14]. אף הנתבע העיד שבעת ששמע את קול פגיעת רכב התובע בו כבר השלים האוטובוס את פנייתו שמאלה [עמ' 19 ש' 16-13]. עוד מסר סנדרוסי שבניגוד לגרסת התובע, רכב התובע לא עצר בטרם פגע באוטובוס [עמ' 15 ש' 19-16, עמ' 16 ש' 10-3]. גם מעדות הנתבע עלה שרכב התובע היה מצוי בנסיעה כשארעה הפגיעה בין כלי-הרכב [סע' 5 ל-נ/2]. עדותו של סנדרוסי הותירה רושם כנה ומהימן. לא מצאתי שיש להסתייג מעדותו בשל כך שלטענתו לא הבחין ברכב התובע כשהוא בולם בעוד שמדו"ח הבוחן שהוגש כחלק מתיק המשטרה עולה שמצא על הכביש סימני בלימה; ודאי כך משלא הוזמן הבוחן למתן עדות מטעם התובע ולא נחשף לחקירה נגדית על-אודות ממצאיו [השוו דו"ח הבוחן בסע' 10 לעדות סנדרוסי בעמ' 16 ש' 5-3]. כך, למשל, נקבע בדו"ח הבוחן כי רכב התובע נסע עובר לתאונה במהירות מינימלית של 30.4 קמ"ש [שם, בסע' 14]; אין בה התמודדות עם גרסת התובע עצמו לפיה נסע במהירות של 50-40 קמ"ש [הודעתו במשטרה מיום 28.12.2009]. שאלת המרחק בין שני כלי-הרכב בעת שהתובע הבחין באוטובוס הפונה שמאלה מהותית להכרעה בין הגרסות השונות שמסרו התובע והנתבע. בתצהיר התובע אין כל התייחסות לעניין זה. בעדותו לפני מסר התובע כי הבחין באוטובוס כשהתחיל בפניה ונמצא במרחק של כ-15 או 20 מ' ממנו [עמ' 7 ש' 27-25]. דא עקא, עדת התובע, בתו, מסרה תיאור שונה באשר למרחק בין כלי-הרכב עובר לתאונה; לדבריה הבחינו באוטובוס טרם בלימת רכב התובע כשהאוטובוס נמצא במרחק של כ-40 עד 50 מ' [עמ' 11 ש' 16-13]. מיסאא מסרה את עדותה בשפה הערבית וחזקה שהבינה את שנשאלה. הפער בין גרסתה לבין גרסת אביה-התובע אומר דרשני ומצטרף לקשיים האחרים בראיות התובע. בהינתן פער זה, ובהתחשב בכך שבוחן התנועה לא הוזמן לעדות מטעם התובע, לא הראה התובע שנבצר ממנו לבלום באופן שימנע כל מגע בינו לבין האוטובוס בפנייתו - אפילו היה ממש בטענתו כי חלקו האחורי של האוטובוס 'נזרק' לעברו תוך כדי פנייתו שמאלה. התובע נמנע מהבאת עדים רלוונטיים מבלי שניתן לכך טעם מבורר ומשכנע. בעת התאונה נסעו ברכב התובע יחד עמו בתו מיסאא ושני קרובי משפחה נוספים, בן-אח ובן-אחות של התובע שהיו בגירים בזמן התאונה. בעדותו בחקירה נגדית לא ידע התובע ליתן טעם מניח את הדעת שיבאר מדוע הובאה לעדות רק בתו אך לא שני הנוסעים הנוספים ברכבו [עמ' 6 ש' 17 - עמ' 7 ש' 7]. רק בחקירה החוזרת נזכר התובע לטעון, לראשונה, כי שני הנוסעים הנוספים לא זומנו לעדות מכיוון שישבו ברכבו מאחור ולא שמו לב למתרחש - בניגוד לבתו שישבה מקדימה לצדו [עמ' 10 ש' 28-24]. בתיק המשטרה שהגיש התובע מצויות הודעותיהם של שני קרוביו שנסעו ברכבו במועד התאונה, תופיק באסם אבו מוך ונסים פואז אבו מוך. בהודעותיהם אין זכר לטענתו של התובע כי ישבו ברכב מאחור ועל כן לא ראו את התאונה או לא שמו לב למתרחש; היפוכו של דבר הוא הנכון באשר שניהם התיימרו למסור גרסה בעלת תוכן פוזיטיבי על-אודות נסיבות התאונה. במצב דברים זה הימנעותו של התובע מזימון קרובי משפחתו למתן עדות באופן שמנע את העמדתם לחקירה נגדית מטעם הצד שכנגד אומרת דרשני. היא מקימה נגד התובע את החזקה כי היה בעדותם של הנוסעים הנוספים ברכבו, אילו נשמעה, כדי לחזק דווקא את גרסת הנתבע [ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו, פ"ד מה(4) 651, 659-658 (1991)]. לטענת התובע הוא הצליח לבלום כאשר ראה שהאוטובוס פונה שמאלה אל תוך נתיבו, והיה מצוי בעצירה מוחלטת בזמן שרכבו נפגע על-ידי חלקו האחורי של האוטובוס כאשר הרכב הארוך ביצע את הפניה [עמ' 7 ש' 29-28]. עוד טען שאחרי הפגיעה נשאר רכבו עומד במקומו ולא הוזז [עמ' 8 ש' 3-1, עמ' 10 ש' 21-17]. גם מיסאא טענה שלאחר התאונה לא הוזז רכב התובע אלא נותר עומד במקומו [עמ' 11 ש' 30-27]. מנגד גרס סנדרוסי שלאחר הפגיעה המשיך רכב התובע בנסיעתו ועצר בצד אחרי הצומת [עמ' 16 עמ' 12-11]. גם הנתבע עמד על כך שלאחר הפגיעה המשיך התובע בנסיעה ועצר במרחק 5-4 מ' מן הצומת [עמ' 19 ש' 12-11]. חרף הבדלי הגרסות בנושא זה, מדובר בעניין שאיננו מהותי להכרעה במחלוקת. אפילו התקבלה גרסת התובע לגביו, לא היה בה כדי לכפר על חולשת עדותו בעניינים הנוגעים למנגנון התאונה ונסיבותיה, שהם המהותיים להצלחתו בתביעתו. נוכח האמור לעיל אין בידי לקבל את מסקנות דו"ח הבוחן, שהוגש לא באמצעות עורכו ותוך שעורכו לא נחשף לחקירה נגדית, לפיה נגרמה התאונה בשל כך הנתבע לא נתן זכות קדימה לרכב התובע אגב פניית האוטובוס שמאלה [ת/4 בסע' 14]. מיקומי הפגיעות בכלי-הרכב המעורבים אינם תואמים מסקנה זו, וכך גם חולשת ראיותיו של התובע. מעדותם של הנתבע וסנדרוסי, בהן מצאתי שיש ליתן אמון ושאותן העדפתי על-פני עדויות התובע ומיסאא, עלה דווקא שהתאונה ארעה בעת שהאוטובוס השלים את פנייתו בצומת ורכב התובע הוא שפגע בו מאחור. באי-הגשת כתב-אישום נגד התובע, ובהגשתו דווקא נגד הנתבע, אין כדי לשנות ממסקנה זו. ודאי כך משנמנעה המשטרה, טרם הגשת כתב-אישום, מגביית עדות מסנדרוסי אף שעצם קיומו כעד ראיה לתאונה ופרטיו נמסרו לה בידי הנתבע כבר ביום התאונה ותועדו בהודעתו של הנתבע במשטרה. אין לפני הסבר כלשהו, קל וחומר הסבר מניח את הדעת, למחדל זה. לא למותר לציין שלא התובע דיווח למשטרה על קרות התאונה אלא דווקא הנתבע [סע' 8 ל-נ/2, עמ' 10 ש' 12-11]. לאור כל האמור לעיל לא ניתן לקבל את גרסת התובע באשר לנסיבות בהן ארעה התאונה. מיקום הפגיעה בשני כלי-הרכב המעורבים בה מתיישב יותר עם גרסת הנתבע לפיה פגע בו רכב התובע בעת שהאוטובוס כבר היה מצוי בשלב סופי של פנייתו שמאלה. תיאור זה של התאונה, שלא כעדות התובע, מסביר את מיקום הפגיעה בדופן הימנית-הקדמית של רכב התובע - פגיעה שאינה עולה בקנה אחד עם גרסת התובע על-אודות האופן בו התרחשה התאונה. מיקומי הפגיעה מתיישבים יותר עם גרימת התאונה באשמו של התובע, שהגיע לצומת בעת שהאוטובוס כבר היה מצוי בשלב סופי של פניה בה ולא הייתה מניעה כי יאט ויאפשר לאוטובוס להשלים את פנייתו בבטחה. הקשיים הרבים בעדות התובע וראיותיו, עליהם עמדתי לעיל, אינם מאפשרים לקבל את התביעה, שנטל הוכחתה על כל פרטיה ומרכיביה רובץ על שכמו של התובע מהיותו 'המוציא מחברו'. אין מנוס מלקבוע שהנטל לא הורם. הקשיים המהותיים בראיות התובע ודחיית גרסתו באשר לאופן קרות התאונה מונעים, בתורם, חלוקה של הנזק על-פי מתווה של אשם תורם - מתווה שלא מצאתי שיש לו עיגון בחומר הראיות שהונח לפני. עם דחיית גרסתו של התובע במישור החבות מתייתר הצורך לדון בנושא הנזק. ג. סיכומם של דברים אני דוחה אפוא את התביעה. התובע ישלם לנתבע את הוצאות ההליך ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 4,500 ₪ ליום פסק-הדין. הסכום הפסוק ישולם תוך 30 יום מן המועד בו יומצא פסק-הדין שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום פסק-הדין ואילך עד מועד התשלום בפועל. משפט תעבורהצומתפניהאוטובוס