נזק לרכב עקב התנגשות בסוס שהתפרץ לכביש: המחלוקת בתיק זה הינה האם הנתבע אחראי לקרות התאונה, אם לאו. בנוסף לראיות שהוגשו, העידו בפני הנתבע ועת/1 (להלן: "עת/1") שהינו נהג הרכב המבוטח אצל התובעת. עיקר טענות הצדדים: לטענת ב"כ התובעת, עת רכבה נסע בנתיב נסיעתו כדין הגיח לפתע לעברו סוס, תוך שהוא פוגע ברכב התובעת. הנתבע הודה שהסוס התפרץ לכביש ובעובדה שאינו הכיר קודם לכן את הסוס. יתרה מכך, הנתבע הודה באחריותו לנזקים שהסב הסוס לרכב התובעת, כעולה מהמסמך עליו חתם במקום התאונה. לאור האמור מבקש לקבל את התביעה במלואה. לטענת הנתבע, הוא רכב על גבי הסוס כדין בשטח חולי שבמרחק מכביש אי.פי.סי, כאשר לפתע הגיח רכב התובעת אשר נסע במהירות מופרזת, מעל המהירות המותרת בחוק. מעוצמת מהירות הנסיעה, נוצר קול רעש אדיר אשר גרם לסוס לבהלה, וזה האחרון החל להשתולל והעיף את הנתבע שנחת בעוצמה רבה על הקרקע ונפגע בחלקי גופו. הסוס שנבהל ברח, ונפגע על-ידי רכב התובעת. הפגיעה גרמה לפציעה אנושה לסוס, ובסופו של דבר הביאה למותו. הנתבע לא מודה ולא הודה באחריותו לאירוע התאונה ואף לא הודה בנזק הנטען. הנתבע טען כי חתם על המסמך מבלי לקרוא את הכתוב, ובוודאי מבלי שהבין את תוכנו בשעת בהלה, צער וכאב שחווה בעת התאונה. הנתבע כופר במסמך בתוכנו, בקבילותו ובמהימנותו. זאת ועוד, הדגיש אביו של הנתבע בסיכומיו כי דו"ח השמאי מטעם התובעת נערך כשלושה חודשים לאחר התאונה ולא מן הנמנע שנתבעים נזקים שלא נגרמו בפועל. בנסיבות העניין מבקש לדחות את התביעה. דיון והכרעה: השאלה הצריכה לענייננו בתיק דנן - האם הנתבע התרשל בהחזקתו ובשליטתו על הסוס, והאם יש לייחס לו אחריות לקרות התאונה? כבר עתה אומר שלאחר ששמעתי את טענות הצדדים, את העדויות, עמדתי על נסיבות קרות התאונה, מקום התרחשותה, מיקום הפגיעות ברכב התובעת ועיינתי בכל אשר הובא בפני, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לייחס את מירב האחריות לתאונה לפתחו של הנתבע בשיעור של 80%, ולנהג רכב התובעת רשלנות תורמת בשיעור של 20%. ובמה דברים אמורים: עת/1 העיד בעמ' 1: "נסעתי בכביש דו סטרי, מסביב היו עצים גדולים שמסתירים, זה חורשות שם, נסעתי ופתאום יצא לי סוס בדהירה, מזל שנסעתי לאט, כי אם לא הייתי נוסע לאט הייתי הורג אותו, הסוס קיבל מכה בראש, הסוס התחיל לדהור מהר, ואז הנתבע בא מכוסה בחול, כנראה שנפל ממנו". עדותו של עת/1 המצוטטת לעיל לא נסתרה והנתבע עצמו מאשר אותה. לא זו אף זו, הנתבע הודה באחריותו לתאונה ו- ת/2 כתב: "אני החתום מטה... מצהיר בזאת כי רכבתי על סוס בצד הדרך ... הסוס הפיל אותי על הרצפה... וברח לכיוון הכביש. הסוס פגע במשאית של גרר חיפה אסולין בע"מ. ... הסוס גרם למשאית נזק בצידה הקדמי ימני. אני מתחייב לשאת בכל ההוצאות הנזק לתיקון המשאית (כמובן שלפי הערכות השמאי). הוזמנה ניידת למקום ורשמה מס' אירוע 113". לדידי, דברים אלה שנכתבו על-ידי הנתבע עצמו לאחר התאונה, מדברים בעד עצמם. טענת הנתבע כי הודאתו נמסרה שלא מרצונו החופשי, לא הוכחה כנדרש, שכן הנתבע אף לא ביקש להזמין את השוטר לחקירה, ולא עימת אותו עם טענתו. אך גם אם אקבל את גרסתו, שהודאתו נמסרה שלא מרצונו החופשי, די בדברים שמסר בעדותו בבית המשפט כדי להוכיח את התרשלותו. הוא העיד בעמ' 4 לפרוטוקול: "חזרתי מכיוון הים לכיוון קריית חיים דרך הרצועה האחורית, פגשתי שם מישהו בחורשה..., הוא היה בעל הסוס, ואני אוהב סוסים, יצא ביננו דו שיח, הוא אמר לי שיש סוס למכירה, אמרתי לו אני מוכן, רק אני צריך לבדוק, רוצה לרכב על הסוס, עליתי על הסוס ורכבתי עליו, ופתאום שמעתי רעש מאוד חזק של שרשראות, והסוס נבהל והתפרע, העיף אותי מעליו ורץ לכיוון הכביש, אחרי כמה שניות שמעתי את המכה..." מן המפורסמות הוא, שבעל חיים הוא בגדר "חפץ מסוכן" וכי על בעליו, או על מי שמחזיק בו מוטלת החובה לשמור עליו. בענייננו הדברים מקבלים משנה תוקף לנוכח העובדה שאין מחלוקת כי הנתבע פגש לראשונה את הסוס סמוך לפני התאונה, מן הסתם לא הכיר אותו ואת תגובותיו, ובכל זאת בחר לרכוב עליו סמוך לכביש. כמו כן, ברי שיש סכנה ברכיבה על סוס בסמוך לכביש בו נוסעים מכוניות, משאיות וכיו"ב העשויות להשמיע רעשים שונים וחזקים. מכאן, שטענת הנתבע לפיה איננו רואה בהתנהלותו כ"חסרת אחריות", איננה יכולה להתקבל בנסיבות העניין. יחד עם זאת, מצאתי לנכון לייחס לעת/1 רשלנות תורמת לקרות התאונה בשיעור של 20%, וזאת בהתחשב במיקום התאונה שהייתה בסמוך לחורשה, ובתנאי הדרך - שהמקום מוסתר בעצים. משקבעתי כי מירב האחריות לתאונה בשיעור של 80% מוטלת על שכמו של הנתבע הרי שעתה יש לבחון את הנזקים הנטענים על ידי התובעת. אביו של הנתבע טען לעניין הנזק, שדו"ח השמאי נערך שלושה חודשים לאחר התאונה. לעניין הנזק, אדגיש כי הנתבע בעצמו אמר ב- ת/2 כי נגרם נזק למשאית בצדה הקדמי ימני, וכעולה מחוו"ד השמאי מוקד התיקון במשאית הינו במוקד הקדמי ימני. לא זו אף זאת, כעולה מדו"ח השמאי המשאית נבדקה ביום 22.12.2009, בסמוך למועד התאונה. לאור האמור אין ממש בטענות הנתבע בדבר הנזקים הנטענים על-ידי התובעת. התובעת תמכה את נזקיה בחוו"ד שמאית המעידה על שומת הנזק, חוו"ד זו לא נסתרה, ועל כן החלטתי לאמצה. לאור האמור, אני קובעת כי התובעת הרימה את הנטל להוכחת הנזקים שנגרמו לה בעקבות התאונה שבענייננו. סוף דבר לאור האמור והמפורט לעיל ישלם הנתבע לתובעת סך של 9,898 ₪ בתוספת ריבית והפרשי הצמדה מיום 7.3.2010, ואגרת בית משפט ששולמה. שכר בטלת עת/1 כפי שנפסק במהלך הדיון ושכ"ט עו"ד בסכום של 1,500 ₪. כבישרכבהתנגשותנזק לרכב