תביעה בסך 60,307 ₪ שעניינה הסכם להשכרת מלגזה בשכירות משנה ונזקים שנגרמו למלגזה, לפי הנטען. כללי 2. התובעת עוסקת בשיווק, מכירה והשכרה של ציוד לוגיסטי, לרבות מלגזות. 3. לפי העדויות מטעם התובעת, היא שכרה מלגזה מחברת אסיף, תוך שניתנה לה רשות להשכיר את המלגזה בשכירות משנה. אחת המלגזות שהושכרו היא המלגזה מושא התובענה (להלן: המלגזה). 4. ביום 30.11.08 נחתם הסכם שכירות בין הצדדים, לפיו הנתבעת שכרה מהתובעת מלגזה 7 טון ל- 3 חודשים החל מיום 3.12.08. 5. לטענת התובעת, נותר חוב בגין דמי השכירות וכן בגין נזקים שנגרמו למלגזה. 6. מטעם התובעת העידו מנהלהּ, מר משה בוציאן, מנהלה של אסיף, מר שמואל בנימיני, וכן השמאי מר אורי נוימן. מטעם הנתבעים העיד הנתבע. 7. המחלוקות בין הצדדים הן אלו: האם נותר חוב בגין דמי שכירות, האם הנתבעת חייבת לשלם בגין נזקים נטענים שנגרמו למלגזה (שבר באחת השיניים וצמיג), האם הנתבעת חייבת בתשלום בגין הימים בהם המלגזה הושבתה עד לתיקון הנזקים ואחריותו האישית של הנתבע. דיון 8. אציין כי באופן כללי, בנושאים שבהם היו מחלוקות עובדתיות, העדפתי את עדותו של בוציאן על פני עדותו של הנתבע. עדותו של הנתבע נגדה מסמכים כתובים (כך באשר למצב בו המלגזה התקבלה או באשר לגובה דמי השכירות) והוא אף חזר בו מחלק ממנה (בנושא דמי השכירות, ובנושא ההסבר לדברים שאמר למר בנימיני - עמ' 18 ש' 11). דמי השכירות 9. התובעת הציגה את הסכם השכירות לפיו דמי השכירות בגין המלגזה הועמדו על סך חודשי של 8,500 ₪ בצירוף מע"מ. לטענת התובעת, הנתבעת לא שילמה את דמי השכירות בגין חודש השכירות האחרון, 3/09, סך של 8,500 ₪ בצירוף מע"מ, כלומר: סך כולל של 9,818 ₪ המשוערך לסך של 10,920 ₪ נכון למועד הגשת התביעה. 10. בכתב ההגנה, הנתבעים טענו כי הסכום החודשי, 8,500 ₪, הוסף על ידי התובעת לאחר חתימת ההסכם. בפועל, הוסכם בין הצדדים כי דמי השכירות יהיו בשיעור 10% מעבר לסכום בו תחויב התובעת בגין שכירות המלגזה. לפי עדותו של הנתבע, מחיר השכירות אמור היה להיות 5,000 ₪ בצירוף מע"מ, ועל כן, הנתבעים זכאיים לקזז את ההפרשים ששילמה מעבר לסכום זה. בנוסף, הנתבעים העלו בסיכומיהם טענות באשר לזכאותה של התובעת לדמי שכירות, נוכח העובדה שאינה הבעלים של המלגזה, וכן נוכח תקופת ההסכם (שלושה חודשים בלבד, כאשר התביעה היא לדמי שכירות בגין החודש הרביעי, קרי, 3/09) והעובדה שאין ראיות באשר למועד החזרת המלגזה. 11. דין התביעה ברכיב זה להתקבל בחלקה. גובה דמי השכירות: הוצג הסכם חתום על ידי הצדדים. מנהל התובעת, מר בוציאן, לא עומת כלל בחקירתו הנגדית עם הגרסה לפיה הוסכם על דמי שכירות בשיעור שונה, או כי ההסכם נחתם "על החלק" ושיעור דמי השכירות התווסף בדיעבד. יתר על כן, בחקירתו הנגדית, הנתבע חזר בו מהטענה בכתב ההגנה, לפיה דמי השכירות שסוכמו היו בשיעור שונה מהרשום בהסכם (עמ' 15 ש' 7 - 8). למעלה מהצריך, הנתבע הודה כי במשך שלושה חודשים שולמו דמי שכירות בדיוק לפי הרשום בהסכם, עובדה שיש בה כדי להעיד שאכן אלו היו דמי השכירות המוסכמים (עמ' 15 ש' 15 - 16). לפיכך, אני קובעת כי שיעור דמי השכירות היה כפי שרשום בהסכם. זכאותה של התובעת: בכתב ההגנה, הנתבעים לא העלו כל טענה באשר לזכאותה של התובעת. יתר על כן, אין כל רלבנטיות להיותה של התובעת שוכרת של המלגזה. שוכר רשאי להשכיר בשכירות משנה, וליהנות מהרווח הנובע מכך. מר בנימיני, נציג אסיף, אישר כי הבעלים - אסיף - התירה לתובעת להשכיר את המלגזה (סעיף 3 לתצהירו). יתרה מכך, היחסים בין אסיף לבין התובעת אינם מעניינה של הנתבעת. הנתבעת עשתה שימוש במלגזה, ועליה לשלם בגין שימוש זה. תקופת ההסכם ומועד החזרת המלגזה: הנתבעים בחרו להסתמך על ההסכם, ועליו בלבד ולפיו, לכאורה, מועד השכירות אמנם תם בתחילת חודש מרץ. הנתבעים לא בחרו להציג גרסה פוזיטיבית לפיה בפועל החזירו את המלגזה בתום חודשי השכירות לפי ההסכם, או גרסה פוזיטיבית אחרת כלשהי באשר למועד בו החזירו את המלגזה. אם הנתבעים מכוונים, בהסתמכותם על ההסכם, לכך ששוכר הממשיך להחזיק בנכס לאחר תקופת ההשכרה אינו חייב בתשלום דמי שכירות, אני דוחה טענה זו (שלא נטענה במפורש). טענה זו סותרת חזיתית עקרונות יסוד של עשיית עושר והלכות מסחר מקובלות. מהבחינה העובדתית, בכתב ההגנה הנתבעים בחרו להיצמד להסכם, בלי להעלות גרסה נגדית באשר למועד ההחזרה. בוציאן עצמו העיד, כי ההחזרה הייתה במרץ, וכי מקובל שלעתים בהסכמה המלגזה נותרת בחזקת השוכר, באותם תנאים, אף לאחר פקיעת מועד ההשכרה (עמ' 11 ש' 29 - עמ' 12 ש' 5). אציין, כי העדפתי את גרסתו של בוציאן בנושא זה, נוכח העובדה שבכתב ההגנה לא נטען במפורש כי המלגזה הוחזרה בתום ההסכם, ונוכח האמור בפתיחת הדיון בנושא המהימנות. זאת ועוד, לפי הראיות, הנתבעת שכרה מלגזה חלופית ביום 25.3.09 (הוצג ההסכם שבין הנתבעת לבין אסיף), ועובדה זו תומכת במסקנה כי המלגזה הייתה ברשות הנתבעת עד בסמוך לאותו מועד. הנתבע טען כי לנתבעת היו מלגזות רבות (עמ' 17 ש' 17 - 18) אך הדבר אינו מתיישב עם העובדה שהנתבעת שכרה מהתובעת מלגזה ועם העובדה שבסמוך לאחר ששן המלגזה נשברה, הנתבעת שכרה מלגזה אחרת מאסיף. הנתבעים הפנו לכך שמכתבי הדרישה נשלחו בשלב מאוחר. טענה זו אני דוחה. מר בוציאן, שהוא מנהלה של התובעת, היה טרוד בעניינים שפורטו שלא לפרוטוקול (עמ' 13 ש' 30 - 31). אם רכיבי התביעה הוכחו, אין בפנייה מאוחרת של מנהל התובעת כדי להעלות או להוריד. למותר לציין, כי לא הונחה כל תשתית עובדתית לטענתם של הנתבעים בסיכומיהם, לפיה היה בתובעת בעל תפקיד אחר שהיה יכול להתפנות לנושא משפטי זה (מעבר לתפעול החברה). 12. בשים לב לכך שתקופת השכירות הייתה חודשית, החל מ- 3 בכל חודש, ולכך שביום 25.3.09 הנתבעת שכרה מלגזה חלופית, אני מוצאת להעמיד את דמי השכירות על שני שלישים מדמי השכירות החודשיים, קרי, סך של 5,667 ₪ בצירוף מע"מ. נזקים למלגזה 13. התובעת טענה כי עת המלגזה הייתה ברשות הנתבעת, נגרמו לה נזקים: שבר של אחת משיניה וכן נזק לצמיג. 14. תחילה אדון בטענה כללית של הנתבעים בסיכומיהם, לפיה בהיעדר ההסכם בין התובעת לבין אסיף, לא ניתן לדעת מי אחראי לנושא הנזק, ולא ניתן להבטיח כי הבעלים (אסיף) לא תבוא אליה בכל דרישה. כפי שציינתי, היחסים בין התובעת לבין אסיף אינם מעניינם של הנתבעים. לפי סעיף 8 להסכם השכירות, השוכרת התחייבה להחזיר את הציוד בתום תקופת השכירות כשהוא במצב תקין כפי שקיבלה אותו. מכאן נובע, כי מכוח החיוב החוזי, הנתבעת חייבת בתשלום התיקון (ר' גם סעיף 9 להסכם השכירות). למעלה מהצריך, נציג אסיף, מר בנימיני, אישר כי המלגזה הוחזרה לבעלים באופן תקין, לאחר שהשיניים הוחלפו על ידי התובעת (עמ' 8 ש' 23). השבר בשן: 15. לטענת התובעת, המלגזה היא בעלת כושר נשיאה של 7 טון, כאשר המשקל מחולק לשתי שיני המלגזה, ועל כן, כל שן מסוגלת לשאת משקל של עד 3.5טון. הנתבעת הפעילה את המלגזה באופן שהועמס משקל מעבר לכושר הנשיאה, וכתוצאה מכך, השן נשברה. צורפה חו"ד השמאי אורי נוימן, שבדק את המלגזה. נוימן ציין כי לפי תיאור המקרה, נוצר עומס פתאומי כתוצאה מנפילת המלגזה לבור שהיה בדרך. כתוצאה מנפילה זו המטען החליק, נתלה על שן אחת, וכתוצאה ממשקל היתר - השן נשברה. בנוסף, העיד מטעם התובעת שמואל בנימיני. בנימיני העיד כי אסיף שלחה טכנאי שירות מטעמה, לבדיקת הנזק לשן המלגזה. לאחר הביקור של הטכנאי, בנימיני שוחח עם הבעלים של הנתבעת, אדם בשם אשר (הנתבע - מ.ב.), שאישר בפניו שהמשקל הורם בשן אחת. כאשר בנימיני אמר לאשר שאופן שימוש זה אסור, אשר אמר שלדעתו הדבר מותר, וציין שמהנדס בטיחות מוסמך אף אישר זאת. בנימיני ביקש מאשר הזדמנות לשוחח עם אותו מהנדס, ואשר הבטיח למסור את פרטיו, אך לא עשה כן. 16. הנתבעים טענו כי הנתבעת לא התרשלה בהפעלת המלגזה, ולא הועמס עליה משא כבד מכושר הנשיאה. לטענתם, שן המלגזה נשברה עקב בלאי טבעי, סביר ורגיל. כן טענו, כי עוד בעת הגעת המלגזה נטו שיניה כלפי מטה. 17. דין התביעה ברכיב זה להתקבל, בסכום שהתובעת העמידה בסיכומיה. תחילה, אני דוחה את טענתם של הנתבעים לפיה המלגזה נמסרה כאשר שיניה לא תקינות או נוטות כלפי מטה. בהסכם שבין הצדדים הנתבעים אישרו כי המלגזה התקבלה במצב טוב ותקין ובכושר עבודה מלא. בנוסף, משך כל תקופת השכירות, ועד לקרות הנזק, הנתבעים לא פנו לתובעת בכל תלונה על בעיה כלשהי במלגזה. התובעת הביאה ראיות בכמות רבה מזו הנדרשת במשפט אזרחי, באשר לסיבת שבירתן של השיניים. השמאי נוימן העיד כי סיבת הנזק אינה יכולה להיות בלאי, ונימק קביעה זו (חוות הדעת מיום 6.1.11 וכן עמ' 7 ש' 27). באשר לתחום הכשרתו של השמאי, הלכה ידועה היא כי לשם מומחיות אין צורך בהשכלה פורמאלית כזו או אחרת. המומחה נחקר, והבהיר את ניסיונו בתחום ומקור מומחיותו לזהות מהי סיבת הנזק (עמ' 7 ש' 4 - 6, 12 - 13). הנתבעים מצדם לא מצאו לנכון להגיש חוות דעת נגדית. לפיכך, אני מקבלת את עמדתו של השמאי נוימן, שנומקה, הוסברה ולא נסתרה בחקירתו הנגדית. בנוסף, בנימיני העיד על הודאת בעל דין ממש ששמע מהנתבע, באשר לשימוש לא נכון במלגזה שגרם לנזק, וכלל לא נחקר בסוגיה זו. הנתבע עצמו לא מצא להגיש תצהיר שבו הוא מכחיש את עדותו של בנימיני בנושא. לכך יש להוסיף כי הנתבעים אף לא מצאו לנכון להביא לעדות את מפעיל המלגזה או את האחראי עליו. אף אם כיום אנו מרוחקים מהאירוע, הרי ככל מקרה של נזק רכוש, היה עליהם לתעד מי המפעיל ומה אירע, ומשלא עשו כן, אין להם אלא להלין על עצמם. לפיכך, התובעת הוכיחה כי הנזק נגרם כתוצאה מרשלנות בהפעלה. 18. באשר לגובה הנזק: התובעת טענה כי לא ניתן להחליף שן אחת בלבד. עמדה זו נתמכה בחוות דעתו של השמאי נוימן (התוספת מיום 6.1.11) והוסברה על ידו. לפיכך, אני קובעת כי התובעת הוכיחה שהיה צריך להחליף שתי שיניים. התובעת הציגה שתי הצעות מחיר, לפיהן עלות החלפת שתי השיניים היא בסך של 11,000 ₪ בצירוף מע"מ ועלות זו נתמכה בחו"ד של השמאי נוימן. התובעת הציגה אסמכתאות נוספות, מהן עולה כי בסופו של דבר הזמינה את שתי השיניים מספּק בחו"ל, בעלות נמוכה יותר. התובעת הסכימה בסיכומיה להעמיד את הנזק על הסכום ששולם לספק, בצירוף עלויות הובלה ומכס, כ- 5,000 ₪ (עמ' 11 ש' 15, 22) מע"מ והתקנה (לפי עדותו של בוציאן, שלא נסתרה, עלות ההתקנה - היא שכר לשעה, כ- 400 ₪ בצירוף מע"מ). מאחר שהתובעת פעלה להקטנת הנזק, ועלות תיקון המלגזה בפועל הייתה כמחצית מהעלות שהוערכה על ידי השמאי והוצגה בהצעות המחיר, אני פוסקת לה עלות זו, כלומר 5,400 ₪ בצירוף מע"מ. 19. הנתבעים גם טענו כי הנזק התרחש בשנת 2009, בעוד שחוות הדעת של השמאי והצעות המחיר היו מאוחרות יותר. גם טענה זו אני דוחה. אין מחלוקת שהשן נשברה. המחלוקת הייתה באשר לסיבה לכך. התובעת גם הציגה ראיות לכך שבסמוך למועד החזרת המלגזה היא הזמינה זוג שיניים חלופיות. הצמיג: 20. התובעת טענה כי כתוצאה מהפעלה בלתי מיומנת, צמיג המלגזה נחתך עקב נסיעה על חפץ חד. התובעת דרשה עלות של החלפת צמיג בסך של 2,997 ₪ לפי הצעת מחיר שצורפה. 21. הנתבעים טענו כי אף אם היה נזק לצמיג, הוא נגרם מבלאי סביר. כן טענו כי לא הוצגה כל חשבונית לגבי רכישת צמיג, והפנו לכך שהצעת המחיר היא משנת 2010. 22. אני דוחה את התביעה ברכיב זה. ראשית, בניגוד לנושא המלגזה, שם הוצגו ראיות ממשיות הן לנזק והן לסיבתו, בנושא הצמיג קיימת עדות יחידה של מר בוציאן. אף שנתתי אמון באופן כללי בעדותו של מר בוציאן, היא אינה מספקת מקום בו הנזק עצמו לא הוכח. הצעת המחיר היא מחודש מאי 2010, למעלה משנה לאחר שהוחזרה המלגזה, ואין כל קבלה על רכישה של צמיג. השבתת המלגזה 23. התובעת טענה כי משך האספקה של שיניים הוא 3 חודשים, במהלכם המלגזה הייתה מושבתת. בהתאם, התובעת דרשה פיצוי בסך של 10,920 ₪ לכל חודש השבתה, וסך הכול, 32,760 ₪. 24. הנתבעים טענו כי המלגזה לא הייתה מושבתת. הנתבעת החליפה בעצמה את השן השבורה בשן אחרת, ולאחר מכן, התובעת החליפה את השן, ללא כל תקופת המתנה. 25. בנושא זה אני מוצאת כי דין התביעה להתקבל. הוכח כי שן המלגזה נשברה באשמת הנתבעת. במצב דברים זה, היה על הנתבעת להציג ראיות ממשיות לכך שהמלגזה הוחזרה במצב סביר המאפשר עבודה. למעט עדותו היחידה של הנתבע, לא הוצגו ראיות נוספות, כגון צילומים של המלגזה עם השן החלופית. בנוסף, הנתבע סתר את עצמו בנושא התיקון. בסעיף 16 לכתב ההגנה (שאומת בתצהיר) נטען כי הוחלפה השן השבורה. בחקירתו הנגדית של הנתבע, הוא טען שהתקין זוג שיניים אחרות, קטנות מהשיניים שהיו (עמ' 17 ש' 24 - 25). בהמשך, הנתבע לא הצליח להסביר באופן משכנע מנין השיג את אותן שיניים אחרות (עמ' 17 ש' 26 ואילך). כך או כך, אין בשתי הגרסאות כדי לסייע לנתבעים. התובעת הוכיחה בעדותו של המומחה כי אין די בהחלפת שן אחת, וכי במקרה של שבר נדרש להחליף את זוג השיניים (מטעמים של יכולת שווה של שתי השיניים לשאת בעומסים). לפיכך, גם לו התקבלה גרסת הנתבע כי הוחלפה שן אחת, הרי תיקון זה לא היה בו די כדי להשמיש את המלגזה. לחלופין, לפי הגרסה השנייה, הותקנו במלגזה אמנם צמד שיניים, אך לא שיניים זהות לזוג השיניים המקורי, ולא הוכח כי ניתן היה לעבוד עם המלגזה תוך שימוש בשיניים שונות מהשיניים שמקובל להתקין עליה. יתר על כן, לפי ההסכם, הנתבעת נדרשה להחזיר את הציוד במצב תקין כפי שקיבלה אותו. כפי שקיבלה - פשוטו כמשמעו - עם זוג שיניים בגודל מסוים, ולא אלתור בדמות של זוג שיניים בגודל שונה. 26. באשר לתקופת ההשבתה: התובעת הציגה את מסמכי המכס לפיהם השיניים החלופיות שוחררו מהמכס באמצע חודש יוני 2009. נוכח האמור, העמדת משך ההשבתה על שלושה חודשים (ממועד השבת המלגזה בסוף חודש מרץ 2009) היא סבירה. הוכח כי הבעלים של המלגזה (אסיף) קיבלה את התשלומים בגין תקופת ההחזקה של התובעת במלגזה (עמ' 8 ש' 25 ואילך). בנוסף, הוכח לפי ההסכם בין הצדדים מהי העלות החודשית של השכרת המלגזה. אחריותו האישית של הנתבע 2 27. הנתבע, מנהל הנתבעת, ערב אישית לביצוע הסכם השכירות, כפי שמופיע בהסכם עצמו. 28. הנתבע טען כי ערבותו ניתנה לשכירות לתקופה שעד 3.3.09 ועל כן, אם התביעה היא לתקופה שמעבר לתקופה זו, הערבות אינה חלה. 29. אני דוחה טענה זו. הנתבע ערב לביצוע ההסכם, כפי שנרשם בהסכם. ביצוע ההסכם כולל את החזרת המלגזה בתום תקופת השכירות, ובמצב תקין (סעיף 8). כן כולל ביצוע ההסכם אחריות לתשלום במקרה של נזק (סעיף 9). לפיכך, מעת שהמלגזה לא הוחזרה בתום תקופת השכירות, ולא הוחזרה במצב תקין, ערבותו של הנתבע חלה על התשלומים והנזקים הנובעים מכך. סיכום 30. אני מחייבת את הנתבעים, יחד ולחוד, לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: א. סך של 5,667 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 15.3.09 ועד היום, ובצירוף מע"מ כחוק. ב. סך של 5,400 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.6.09 ועד היום, ובצירוף מע"מ כחוק. ג. סך של 32,760 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל. 31. כן יישאו הנתבעים בהוצאות המשפט (חו"ד מומחה לפי קבלה, אגרה ועלות שכר העדים כפי שנפסקה), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית עד היום, ובנוסף, בשכ"ט עו"ד בסך כולל של 8,500 ₪ נכון להיום. כל הסכומים האמורים לעיל ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל. חוזה שכירותחוזהציוד מכני הנדסי (צמ"ה)שכירותמלגזה