התובע נפגע בתאונת דרכים וסבל מנכות % 10 בגין אי יציבות הברך, ו - 10% בגין נזק, בצורה קלה, במיניסקוס: הצדדים לא שאלו את המומחה שאלות ולא זימנו אותו לחקירה ולמעשה לא חלקו על הקביעות שבחוות הדעת. לכן יש לראות את הנכות הרפואית הצמיתה המשוקללת של התובע כעומדת על 19%. נזק לא ממוני בהתאם לחישוב שהציג התובע אני פוסקת לתובע סך של 36,000 ₪ (במעוגל). הפסד ההשתכרות התובע סיפר בעדותו כי אין לו תעודת בגרות וכי עד גיל 23 למד במסגרות תורניות. עוד סיפר, כי נכנס למעגל העבודה לאחר שנישא ונדרש להגדיל את הכנסתו, שעד לאותו מועד התקבלה מן הכולל. הוא החל לעבוד בחודש יולי 2010, כשלושה חודשים לאחר התאונה. הוא הועסק במאפיה ברשת מאפיות "הצבי" בבני ברק, כקופאי וכמסדר סחורה ולאחר מכן התקדם והיה למנהל סניף. מתלושי השכר שצרפה הנתבעת לתחשיבה עולה כי שכרו החודשי של התובע מעבודתו במאפיה עמד על כ- 5,000 ₪ לחודש. בחודש נובמבר 2012 התובע הפסיק את עבודתו במאפיה. לטענתו, הפסיק משום שלא קודם לשביעות רצונו. מאז, במהלך תקופה בת 8 חודשים הוא אינו מוצא עבודה למרות ניסיונותיו. בימים אלו הוא עומד לעבור אבחון והתאמה מטעם לשכת התעסוקה. התובע מציין בתצהירו כי הכאב ברגל הוא תמידי וכי הוא מקפיד שלא לגרום ל"בריחות" חזקות בברך כי במקרה של בריחות חזקות נגרם לו סבל למספר ימים. מטעם התובע העיד מר מוטי לנגר שהיה מנהל סניפים במאפיות הצבי. מר לנגר מתאר בתצהירו כי התובע היה עובד מצטיין וכי הייתה לו מוטיבציה להתפתח ולהגיע רחוק. בעדותו ציין כי התובע לא אהב להתלונן על מצבו אף כי לעיתים ראה אותו "סוחב רגל". התובע טוען כי לנוכח הגיל הצעיר שבו עבר את התאונה, עברו התורני והעובדה שהחל לעבוד לראשונה סמוך מאוד לקרות התאונה, יש לקבוע את בסיס השכר בהתאם לשכר הממוצע במשק. בכל הנוגע לגריעה מכושר ההשתכרות, טוען התובע כי יש להעמידה על שיעור הנכות הרפואית. זאת לנוכח גילו הצעיר, שיעור הנכות, אופייה והיעדר השכלה. הנתבעת טוענת מנגד, כי התובע החל לעבוד לאחר התאונה, התמיד בעבודה והתקדם על אף שהעבודה כללה בין היתר גם מאמץ פיזי. הנתבעת מציינת, כי התובע בחר מיוזמתו לעזוב את העבודה וכי על פי עדותו הוא מתכוון לעסוק בתפקידים ניהוליים. משכך טוענת הנתבעת כי יש להעמיד את הגריעה מכושר ההשתכרות על 40% משיעור הנכות הרפואית. לעניין בסיס השכר טוענת הנתבעת כי לאור השכלתו של התובע, ללא תעודת בגרות, ללא עבר צבאי וגילו בעת התאונה, לא ניתן להניח, כי משכורתו הייתה מגיעה לשכר הממוצע במשק. לפי הנתונים הידועים לו רק שליש מן האוכלוסייה מגיעה לשכר הממוצע במשק, ולא ניתן להניח על פי נתוני התובע כי היה מגיע לשכר זה. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, אני פוסקת לתובע בגין גריעה מכושר ההשתכרות סכום של 405,000 ₪. קביעת הסכום נעשתה על בסיס הנימוקים הבאים: א. מחוות הדעת של המומחה, כמו גם מתצהיר התובע, עולה כי הנכות היא בעלת השלכה ממשית על התפקוד. ב. למרות הנכות, פעל התובע באופן ראוי להערכה והחל לעבוד בעבודה חדשה, שלושה חודשים לאחר התאונה. עם זאת מקובלת עלי עדותו לפיה הוא עושה כן מתוך מאמץ וקושי אמיתי. מכאן, אף אם בשלב זה אין גריעה מכושר השתכרותו, הרי שלנוכח גילו הצעיר של התובע ואופי הנכות, אין להוציא מכלל אפשרות כי במהלך 40 שנות התעסוקה הבאות תיפגע יכולת ההשתכרות, הוא לא יוכל להחזיק מעמד במקומות עבודה מסוימים ויאלץ לעבור ממקום למקום. ג. במיוחד נכון הדבר לאור מצבו התעסוקתי של התובע מאז התאונה, השכלתו, העדר תעודת בגרות, העדר הכשרה מקצועית והעדר שירות צבאי. בנוסף לא ברור האם תוכניותיו, שכמובן יש לברך עליהן, לרכוש השכלה, כיום כשהוא בגיל 27 ומטופל בשלושה ילדים , אכן ישאו פרי. ד. בנסיבות אלו מצאתי להעמיד את שיעור הגריעה מכושר ההשתכרות כשיעור הנכות הרפואית, דהיינו: 19%. ה. באשר לבסיס השכר, לנוכח טענות הצדדים, יפים לעניינו דברי בית המשפט ברע"א 7940/11 חטיב פחרי נ' מוחמד חאג' ( 28.12.2011): "על-פי ההלכה הפסוקה, הפסד השתכרות בעתיד של קטינים יחושב ככלל על-פי השכר הממוצע במשק, אלא אם כן הוכחו נתונים עובדתיים חריגים - שאינם סטטיסטיים גרידא - המוציאים את הקטין הספציפי מגדר הנחת העבודה הרגילה, שלפיה לא ניתן לקבוע מראש מה יהיה מסלול חייו של קטין לכשיגדל (ע"א 9980/06 עיזבון אטינגר נ' עיריית ירושלים (לא פורסם, 26.1.2009); ע"א 10064/02 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' אבו-חנא, פ"ד ס(3) 13 (2005)). אכן, כטענת המבקש, אין להגביל את החזקה בדבר השתכרות בגובה השכר הממוצע במשק לקטינים בלבד, והגיונה עשוי להיות יפה גם ביחס לאדם צעיר שטרם ביצע בחירות עצמאיות של ממש. יחד עם זאת, הפסיקה לא שללה הישענות על אינדיקציות ממשיות הנוגעות לנפגע הספציפי, במיוחד מקום בו מדובר בבחירות תעסוקתיות שביצע באופן עצמאי". בענייננו, התובע בתחילת דרכו המקצועית. התרשמתי מעדותו, כמו גם מעדותו של מר לנגר, כי מדובר באדם עם שאיפות ויכולת השתלבות טובה במסגרת תעסוקתית. זאת ועוד, אף אם בהשכלתו התורנית של התובע, אין די בשלב זה כדי להכשירו מבחינה מקצועית, היא מעניקה לו ידע עשיר וכלים לחשיבה ולמידה שקרוב לוודאי יהיו לו לעזר בהמשך דרכו. ו. מנגד, מדובר באדם שצריך לעבור הכשרה מקצועית רחבה על מנת למצות את שאיפותיו: הוא לא שירת בצבא, הוא ללא תעודת בגרות, ואת החלטתו לעזוב את עולם התורה עשה בכל זאת בגיל 23 ולא בגיל 18. בנוסף יצוין, כי בתקופת עבודתו השתכר כ- 5,000 ₪ לחודש. אם נוסיף את שיעור הגריעה בהתאם לנכות התפקודית, השכר היה מגיע לסך של כ -6,200 ₪. בנסיבות אלו מצאתי לקבוע בסיס שכר מדורג, כך שבעשר השנים הראשונות ההפסד ייקבע לפי שכר חודשי בסך 6,000 ₪ ולאחר מכן, בהתאם לשכר הממוצע במשק בניכוי מס הכנסה, בסך 8,500 ₪ (במעוגל). ז. לגבי העבר, לא שוכנעתי מן העדויות כי נגרמו לתובע הפסדים בגין התאונה ולכן איני פוסקת בגין רכיב זה. מן העדויות עולה כי התובע מתקשה למצוא עבודה בשל ציפיות שלא תמיד תואמות את כישוריו, ולא משום קשייו הפיזיים. בכל הנוגע לשכר שהרוויח בתקופת עבודתו, מאופן התקדמותו ומעדותו של מר לנגר עולה, כי שכרו בתקופה זו לא נפגע כתוצאה מן התאונה. אבדן זכויות סוציאליות על פי צו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק לפי חוק הסכמים קיבוציים התשי"ז- 1957, החל מתאריך 1.1.14, הפרשות המעביד יעמדו על 12%. (יצוין כי על פי הצו הנ"ל, ההפרשות גדלות באופן מדורג משנת 1.1.2008 ואילך. בשנת 1.1.13 ההפרשות עומדות על 10%, ובענייננו יש להפריש כ- 800 ₪ בגין שנת 2013). בהתאם לכך, שיעור הפיצוי בגין אבדן תנאים סוציאליים יחושב לפי 12% מהפיצוי המגיע לתובע בגין הגריעה מכושר ההשתכרות (בניכוי 800 ₪ כאמור) בסך כולל של 48,000 ₪ (במעוגל). (ראו ע"א 43134-12-12 רשות הטבע והגנים נ' שוקרון, פסקאות מה-מו ( 17.3.13) וכן ת"א 4529-09 אלירן כהן ברש נ' הפול, פסקה 19 ( , 8.4.13). עזרת הזולת והוצאות בהתחשב בנכות שנקבעה ובהשפעתה התפקודית על מגוון פעולות שונות, ובהתחשב בהוצאות נסיעה מוגברות שהיו ושעשויות להיות לתובע, ומנגד, ביכולתו להתנייד ללא קושי עם אופניים, ובהתחשב בקבלות שהוגשו, אני פוסקת לתובע פיצוי כולל, לעבר ולעתיד בסכום של 40,000 ₪. ניכויים מן הסכום שנפסק יש לנכות את התשלום התכוף ששולם לתובע בסך 10,928 ₪ בתוספת הצמדה וריבית. סיכום הנתבעת תשלם לתובע סך כולל של 529,000 ₪. לסכום הנ"ל יתוסף שכר טרחת עו"ד בשיעור 15.21%. מהסכום שהתקבל יש להפחית את התשלום התכוף כמפורט בפסקה 16 לעיל. כמו כן תישא הנתבעת בהוצאות המשפט בהן נשא התובע. הסכום ישולם בתוך 30 ימים. ברכייםנכותמיניסקוסתאונת דרכים