תביעה אזרחית נגררת להרשעה בפלילים. התובע הוא שוטר

תביעה אזרחית נגררת להרשעה בפלילים. התובע הוא שוטר

התביעה האזרחית נסמכת על כתב אישום שהוגש נגד הנתבעים, בעקבת תלונתו של התובע כנגדם. מן הנתונים שבפניי עולה כי הנתבעים הודו בכל העובדות שבכתב האישום והורשעו בדין. המסכת שבפניי, איפוא, נלמדת למקרא כתב האישום.

2. מכתב האישום נלמד כי בתאריך 6.2.10 תקף הנתבע 2 (להלן, גם "X") את התובע, שלא כדין וללא הסכמתו, לאחר שהתובע הודיע לו כי הוא מעוכב. X דחף את התובע בחזהו כאשר השניים ירדו במדרגות הבניין. בהמשך, כאשר הודיע התובע לX כי הוא עצור, הוא שב ותקף את התובע, באופן שהפטיר לעברו כי השוטרים הם "חבורת ליצנים" ונגח בתובע באמצעות ראשו תוך שהוא פוגע בראשו של התובע ובנוסף בעט עם רגלו באשכיו. בהמשך, ומשיצאו השניים מחדר המדרגות, חזר X ונגח בחזהו של התובע באמצעות ראשו. משנפל התובע אל הקרקע ובעודו על הקרקע ירק X בפניו.

או-אז הצטרף למסכת הנתבע 1 (להלן, גם "X"). הוא הגיח מאחורי התובע, נצמד אליו וחנק אותו בחוזקה עד אשר התקשה התובע בנשימה תוך שהוא מפטיר לעבר שוטרים במקום "יא בני זונות".

בהמשך, ולאחר שהובא X לתחנת המשטרה, הוא העליב את התובע בקשר למילוי תפקידו ואמר לו: "אני מחרבן עליך בפרצוף, דוד שלי קצין גדול... אתה ליצן בן זונה, יא דפוק, אתה הורס משפחות".

מסכם כתב האישום כי כתוצאה ממעשיו של X נגרמו לתובע חבלות של ממש, דהיינו שריטות שטחיות, נפיחות, כאבים ושריטות יבשות.

3. הנתבעים התגוננו בפני התביעה. לאחר שורת הליכים מקדמיים ברי כי עליי להידרש אך לשאלת גובה הנזק, משעה שלנוכח העובדה שהנתבעים הודו באמור בכתב האישום אין עוררין על חבותם כלפי התובע.

משאלו היו פני הדברים הסכימו ב"כ הצדדים כי יינתן פסק דין מנומק בדרך הרגילה על יסוד החומר שבתיק והגשת סיכומי טענות.

4. התובע אינו טוען לנכות. ולא זו בלבד אלא שבדעתי לדחות את מכלול טענותיו, ככל שעסקינן בנזקי העבר הממשיים שלו. ומשעה שהתובע אינו טוען לנכות, ברי כי אין בדעתי לפסוק לזכותו בגין נזקים עתידיים, כגון הפסד השתכרות לעתיד, עזרת צד ג' לעתיד, הוצאות רפואיות ונסיעות לטיפולים לעתיד.

ככל שעסקינן בנזקי העבר הממשיים של התובע, לא הומצאה בפניי כל ראיה אודות הפסד השתכרות, הגם שהוברר לי שכתוצאה מהאירוע האמור שהה התובע בחופשת מחלה בת שבעה ימים. ואולם משעה שנהיר לי, מחד-גיסא, כי התובע קיבל את שכרו בתקופה זו, כעולה מתצהיר תשובות לשאלון שלו, ומאידך-גיסא, אין בפניי תשתית ראיה על אודות הפסדים אחרים שנגרמו לו עקב כך, אין בדעתי לפסוק לו דבר בגין כך.

כך, אף ככל שעסקינן בעזרת צד ג'. אכן, ובניגוד לנטען בכתבי בי-דין מטעם ב"כ התובע, אין בפניי ראיה על עצם לימודיו האקדמאיים, הוצאות הקלדת סיכומי שיעור, וכל כיוצא באלה נזקים שברגיל ניתן להוכיחם על ידי תיעוד וקבלות.

5. ומשכך יש להידרש לתביעת התובע לפיצויים לא ממוניים. אלו כוללים דרישה בגין כאב וסבל וכן פיצויים עונשיים. ועוד עליי להידרש, לכאורה, למחלוקת באשר לחלוקת הנזקים האמורים בין הנתבעים, בינם לבין עצמם.

6. מהתיעוד הרפואי שבפניי אני למד כי התובע נפגע בכף ידו כאשר באצבעות כף יד ימין שלו נמצאו שריטות שטחיות, נפיחות וכאבים במישוש באצבע רביעית וכן שריטות יבשות. הוא הצטווה להמשיך בטיפול בעזרת משככי כאבים. כאמור מכתב האישום נלמד כי אך X הודה בחבלות של ממש שנגרמו לתובע. משמע, את כל הנזקים האמורים ניתן לייחס לX בלבד. אכן ככל שעסקינן בX מתאר כתב האישום כי הוא נצמד אליו וחנק אותו בחוזקה.

7. בגין כאב וסבל שהוסב לתובע ניתן בבירור להפריד בין הנתבעים. בדעתי לחייב את X לשלם לתובע בגין כאב וסבל סך של 3,500 ₪. בדעתי לחייב את X לשלם לתובע בגין כאב וסבל סכום של 500 ₪.

8. עיקר הדיון, איפוא, אמור להיות נסב לעניינם של הפיצויים העונשיים. בעניין זה דנתי בפסק דיני ב-ת.א. (חי') 19415/02 ציפורה דינה נ' מרגלית דורון (במאגרי "נבו"). בפסק דיני הראיתי כי מכוח פסק דינו של כב' השופט ריבלין ב-ע"א 140/00 עזבון המנוח מיכאל אטינגר ז"ל ואח' נ' החברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי ואח', תק-על 2004(1) 2452, נלמד כי הסמכות להשתת פיצויים עונשיים קיימת, הגם שיש להשתמש בה במשורה ובנסיבות חריגות. במקרה שנדון בפסק דיני הנ"ל, והוא חמור בהרבה מזה שנדון בפניי שהרי הנתבע שם תקף את התובעת שם כשהייתה בשבוע 21 להריונה ובין היתר גרם לה להפיל את ולדה, ציינתי שעסקינן ב"מקרה מובהק להשתת פיצויים עונשיים אשר יבטאו את שאט הנפש, הסלידה והגינוי בגין הקלון והכיעור במעשהו של הנתבע" (סעיף 12).

9. אין לי ספק כי אף בפרשה שבפניי ראוי להשית פיצויים עונשיים. עסקינן בתקיפה חמורה של שוטר, תוך גילויי אלימות גופנית ומילולית. בפסיקה זו אני פוסע בעקבות פסק דינו של כב' השופט קליין ב-ת.א. (ת"א) 23772-11-09 שרון כהן נ' אנדרי אסקין (במאגרי "נבו"). בפסק דינו קבע השופט קליין כי "לדידי, יש מקום במקרה זה להטיל פיצויים עונשיים שכן כנזכר לעיל אחת המטרות של פיצויים אלה היא מטרה מרתיעה ומחנכת. אני בדעה כי יש מקום להביע את מורת הרוח ושאט הנפש של בית המשפט על תקיפה ופגיעה ברוטאלית בשוטר המשרת במשטרת ישראל. שוטרים אלו מקיימים בפועל את שלטון החוק במדינה ודואגים שכל אזרח מהשורה יוכל לחיות את חייו בבטחה, ולכן התורה ראתה לנכון להורות על קיום מערכת שיטור מסודרת לצד מערכת השפיטה כבסיס לחברה מתוקנת...". בפרשה שנדונה בפניו פסק השופט קליין פיצוי עונשי בסכום של 10,000 ₪. ככל שעסקינן בכאב וסבל פסק השופט קליין סכום של 18,000 ₪.

10. בפרשה נוספת דנה כב' השופטת עירית כהן בפסק דינה ב-ת.א. (י-ם) 12367/07 הגר מלכה נ' ישראל רחמים (במאגרי "נבו"). שם הותקפה התובעת, שהייתה מעורבת בתאונת דרכים עם הנתבע. שם נפסקה לתובעת נכות זמנית לתקופת-מה. בנסיבות אלו פסקה השופטת כהן בגין הכאב הסבל ועוגמת הנפש סכום של 15,000 ₪ ממנו קוזז סך 500 ₪ שנפסק כפיצוי לתובעת שם, במסגרת גזר הדין שניתן נגד הנתבע.

השופטת כהן סבורה הייתה כי המקרה שבפניה אינו מצדיק לפסוק פיצויים עונשיים באופן שהיא לא פסקה סכום נוסף לחיוב בגין כאב וסבל.

11. בדעתי לאמץ את השקפתו של השופט קליין. לטעמי הפיצוי בגין כאב וסבל משקף את הסעד הנזיקי "הטהור". נשווה בדעתנו, למשל, כי החבלות שנגרמו לתובע היו עקב תאונה שנגרמה כתוצאה מרשלנות-סתם של מזיק. ברי לחלוטין כי בנסיבות אלו התובע לא היה זכאי לפסיקת פיצויים עונשיים. שונים הם הדברים בנדוננו, כאשר יש מקום להביע את שאט הנפש והסלידה מהמעשה הנפסד של תקיפה בכלל, ותקיפת שוטר בפרט.

12. הנתבעים טוענים כי במסגרת גזר דינם הם חויבו בפיצוי לתובע. הדברים אינם מדויקים כל צורכם. רק X, במסגרת גזר הדין, חויב לפצות את התובע בסכום של 2,500 ₪. X, מנגד, חויב בין השאר בקנס בסך של 2,500 ₪. לעניין היחס בין פיצוי שנפסק בהליך פלילי לבין הפיצויים העונשיים, נתתי דעתי בפסק דיני בפרשת ציפורה דינה הנ"ל. רשמתי שם כי "אכן, אין להתעלם מן הקשר בין הפיצוי המושת על הנאשם בגדר ההליך הפלילי לבין הפיצוי הנפסק בהליך האזרחי. אולם בצד הקשר יש להצביע על קווי האבחנה הברורים. הפיצוי הנפסק בגדר ההליך הפלילי, נעשה במכלול שיקולי ענישה והוא משתזר ומשתלב במארג שיקולים, לרבות מאסר וקנס, שברי שבית המשפט האזרחי אף אינו יכול לשקול אותם. כך, אף משום שבמרכזו של ההליך הפלילי ניצב הנאשם, ולא התובע-המתלונן, הגם שאין להתעלם אף ממנו. שונים הם פני הדברים בהליך האזרחי. או-אז עומד במוקד הדיון התובע-הניזוק, הוא המתלונן בהליך הפלילי. או-אז רשאי וחייב בית המשפט לשקול את הטבת נזקו של התובע, אף את סוגיית הפיצויים העונשיים, מבלי שאלו נמהלים בשיקולים עונשיים-פליליים. ודוק: הגם שבגדר ההליך האזרחי שוקל בית המשפט השתת פיצויים 'עונשיים', והגם שבגדר ההליך הפלילי שוקל בית המשפט השתת פיצויים, לכאורה, 'אזרחיים', אין לערבב בין שתי המלכויות" (סעיף 17).

13. אין ספק כי תרומתו של X הייתה גבוהה מזו של X. משום כך נהיר, בדרך הטבע, שפרקליטו של X מבקש, על דרך החילופין, כי החיובים בין הנתבעים יהיו חיובים נפרדים. ובמהופך טוען פרקליטו של X כי על החיובים להיות, ביחד ולחוד, בהיות הנתבעים "מעוולים במשותף".

ראשית, בחינת כתבי הטענות מעלה כי המחלוקת האמורה לא קיבלה ביטוי ברור ומפורש בכתבי ההגנה, כזה העולה מסיכומי הטענות שבפניי. משום כך לב"כ התובע, בדרך הטבע, לא ניתנה הזדמנות הוגנת ליתן דעתו לכך, כראשון מגישי סיכומי הטענות.

שנית, דומה בעיניי כי יש להפריד בין השיקולים לעניין פסיקת פיצוי בגין כאב וסבל, לבין פסיקת פיצוי בגדר הפיצויים העונשיים. אכן, ניתן היה להפריד בעניין פסיקת כאב וסבל בין החבלות שנחבל התובע על ידי כל אחד מן הנתבעים, בנפרד. שונים הם שיקוליי, מעבר למכשול הדיוני האמור, ככל שעסקינן בשיקולי המדיניות באשר לפיצויים העונשיים. מכתב האישום דומה שהנתבעים פעלו בצוותא-חדא. אכן נהיר לחלוטין שהגם שX היה הראשון שפתח במעשה התקיפה הרי X חבר אליו, באופן פסול, כאשר ניכר שיש קשר ברור בין השניים, והרי הם שכנים באותו בית מגורים. הפועל היוצא מכל אלו גוזר חיוב ביחד ולחוד, ככל שעסקינן בפסיקת הפיצויים העונשיים. ככל שעסקינן בחיובו של X בגין כאב וסבל, בדעתי לנכות את סכום הפיצוי שהושת עליו בהליך הפלילי.

14. מששקלתי מכלול השיקולים לנוכח המסכת שבפניי, ואף לאור הפסיקה שהונחה לנגד עיניי, הנני פוסק פיצויים עונשיים בסך 13,000 ₪.

15. לפיכך הנני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 13,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל. עוד הנני מחייב את הנתבע 1 לשלם לתובע סך של 500 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל. ועוד הנני מחייב את הנתבע 2 לשלם לתובע סך של 1,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.

ועוד הנני מחייב בתשלום אגרת תביעה היחסית לסכום הזכייה ובשכ"ט עו"ד בסך 8,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.

הסכומים האמורים ישולמו לידיו הנאמנות של ב"כ התובע תוך 30 יום מיום המצאת פסק דיני זה.







לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון