לטענת התובע, בכל פעם שהיה מקבל סחורה חזרה מהנתבע היה מוציא חשבונית זיכוי. חישוב החוב בתביעות נעשה לאחר קיזוז כל הזיכויים המגיעים לנתבע, בהתאם לחשבוניות הזיכוי. לפיכך, שולל התובע טענת קיזוז לפיה הוחזרו סחורות בשווי העולה על סכום החוב הנתבע, ושבגינן לא הוצאו חשבוניות זיכוי. לטענת התובע יש לדחות כל טענת קיזוז מאת הנתבע מכיוון שהנתבע לא פירט כנדרש את טענתו ולא הוכיחה במידת הראיה הדרושה. עוד טוען התובע כי יש לדחות את טענות הקיזוז של הנתבע בהיותן טענות כבושות שהועלו לראשונה רק עם הגשת ההתנגדויות. בנוסף טוען התובע, כי מעולם לא הסכים לביטול השיקים, וכי ביטולם נעשה באופן חד צדדי על ידי הנתבע. לטענת התובע, עיון בתדפיסי חשבון הבנק של הנתבע (ת/3) מלמד כי בתקופות הרלוונטיות הנתבע נתן הוראות ביטול גורפות לשיקים רבים, לרבות שיקים שלא נמסרו לתובע, וזאת על מנת שלא לחרוג ממסגרת האשראי שלו. על כן, טוען התובע, כי הסיבה האמיתית לביטול השיקים הייתה כלכלית, מתוך חשש לחריגה למסגרת האשראי, ולא היה לה קשר כלשהו לטענות קיזוז כלשהן או להסכמות עם התובע. עוד טוען התובע, כי קיימת סתירה בתצהירו של הנתבע, שכן מצד אחד הוא טוען שהתובע התנגד לסכומי הזיכויים, ומצד שני הוא טוען, שהתובע הסכים לביטול השיקים. כן טוען התובע, כי הנתבע הודה בקיומו של החוב וניסה להסדירו במספר הזדמנויות, הן בפני אמו של התובע, הגברת הילדה חנסב, והן בפני אחיינו של התובע, מר אריה חנסב. טענות הנתבע לטענת הנתבע הוא אינו חייב דבר לתובע. לטענת הנתבע אין לייחס כל משקל לכרטסת שצירף התובע (ת/1), שכן מדובר בכרטסת שנכתבה בכתב יד, בדיעבד, עברה עריכות ותיקונים ואינה מבוקרת על ידי גורם חשבונאי מוסמך. אף לדברי עורכיה, שהעידו, נפלו בה טעויות. לטענת הנתבע, בתחילת ההליך הוגש נוסח אחר של הכרטסת (נ/1), אשר כלל רישום כפול של חשבוניות מסוימת, באופן שהוביל לחישוב שגוי של גובה החוב. רק לאחר העלאת טענות מצד הנתבע בעניין זה, תיקן התובע את תביעתו וערך מחדש הכרטסת. לטענת הנתבע, במסגרת חיסול עסקו, ביום 10.12.08, ביום 18.12.08 וביום 25.12.08 הוא החזיר סחורות לתובע בסך כולל של 44,792 ₪. לטענת הנתבע, יש לקזז סכום זה מסכום החוב הנתבע, בשתי התביעות, ולפיכך אין לחייבו בדבר שכן הסכום עולה על סכום התביעות. לביסוס טענתו זו הגיש הנתבע מסמכים הכתובים בכתב ידו המתעדים את ההחזרה (להלן: "מסמכי ההחזרה"). אין חולק כי מסמכים אלו כתובים בכתב ידו של הנתבע ואין עליהם כל אישור ו/או חתימה מאת התובע או מי מטעמו. כמו כן, אין חולק כי לא הוצאו, במקביל למסמכי ההחזרה, חשבוניות זיכוי או מסמכי זיכוי אחרים בגין הסחורה המצוינת במסמכי ההחזרה. לטענת הנתבע, העד הראשי מטעם התובע, מר הרצל חנסב, אמר שאינו זוכר אם בוצעו החזרות. עוד טוען הנתבע, ביחס לשיקים, כי לאחר ביצוע ההחזרות האמורות, ביקש הוא מהתובע את השיקים בחזרה, ולאחר שנאמר לו כי השיקים כבר הופקדו סיכם עם התובע כי השיקים יבוטלו ואז יושבו לידיו, אך הדבר לא נעשה. הנתבע מכחיש שהודה בקיומו של חוב בפני מי מטעם התובע. דיון והכרעה אין חולק כי המדובר בצדדים קרובים, ועל כן, על אף שחלקו העיקרי של החוב מבוסס על עילה שטרית, אבחן את מערכת היחסים בין הצדדים בפריזמה חוזית (ראו: דנ"א 258/98 צמח נ' שלשבסקי, תק-על 98(4), 43 ורע"א 6250/98 Nordland Papier AG נ' מפעלי ייצור והוצאה לאור (ירושלים) מ.ס.ל. בע"מ, פ"ד נג(2) 274). כאמור, אין חולק שהתובע היה מספק לנתבע מוצרי ביגוד שונים תמורת תשלום. כן, אין חולק כי השיקים ניתנו מהנתבע לתובע בגין סחורה שסופקה לו. המחלוקת הראשונה בין הצדדים, הנה ביחס לגובה החוב. לטענת הנתבע אין לקבל את גובה החוב הנדרש על ידי התובע, שכן זה מבוסס על הכרטסת (ת/1), שאין לייחס לה כל משקל. אכן, המדובר בכרטסת שנכתבה בכתב יד, בדיעבד, עברה עריכות ותיקונים ואינה מבוקרת על ידי גורם חשבונאי מוסמך. בנוסף, אף לדברי עורכיה, שהעידו (מר הרצל חנסב וגברת הילדה חנסב), נפלו בה טעויות. כמו כן, בתחילת ההליך הוגש נוסח אחר של הכרטסת (נ/1), אשר כלל רישום כפול של חשבונית מסוימת, באופן שהוביל לחישוב שגוי של גובה החוב. לפיכך, מקבל אני את טענת הנתבע כי יש להעניק לכרטסת (ת/1) משקל ראייתי נמוך עד אפסי. דא עקא, שסכום החוב אינו מבוסס רק על הכרטסת (ת/1). סכום החוב מבוסס גם על השטרות עצמם ועל חשבוניות מס וקבלות שהוגשו (ת/2). הנתבע לא העלה, למעשה, כל טענה של ממש כנגד הסכומים העולים ממסכמים אלו, ועל כן, ולאחר שבחנתי את המסמכים ושמעתי עדויות הצדדים ביחס אליהם, אני מעניק למסמכים אלו את מלוא המשקל ביחס להוכחת גובה החוב. אשר על כן, אני קובע כי התובע עמד בנטל ההוכחה להוכיח את עצם קיומו של החוב ואת גובהו. המחלוקת השנייה בין הצדדים, הנה ביחס לטענת הקיזוז שהעלה הנתבע. המדובר בטענת קיזוז וככזו נטל ההוכחה ביחס אליה מוטל על כתפי הנתבע. לביסוס טענת הקיזוז הגיש הנתבע את מסמכי ההחזרה. מסמכי ההחזרה כתובים בכתב ידו של הנתבע ואין עליהם כל אישור ו/או חתימה מאת התובע או מי מטעמו. כמו כן, אין חולק כי לא הוצאו, במקביל למסמכי ההחזרה, חשבוניות זיכוי או מסמכי זיכוי אחרים בגין הסחורה המצוינת במסמכי ההחזרה. התובע והעדים מטעמו טענו, כי בכל פעם שהיו מקבלים סחורה חזרה מהנתבע היו מוציאים חשבונית זיכוי, ומכיוון שביחס למסמכי ההחזרה לא הוצאו חשבוניות זיכוי הרי שלא בוצעה כל החזרה בפועל. אכן, העד הראשי מטעם התובע, מר הרצל חנסב, אמר שאינו זוכר את כל ההחזרות שבוצעו, בשל השנים שחלפו, אך באותה נשימה טען שבגין כל החזרה שבוצעה זוכה הנתבע באופן מלא. לאחר בחינת הראיות, באתי לכלל מסקנה כי הנתבע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו לביסוס טענת הקיזוז. בהיות מסמכי ההחזרה כתובים בכתב ידו של הנתבע, משאין עליהם כל אישור ו/או חתימה מאת התובע או מי מטעמו, ומשלא הוצאו, במקביל, חשבוניות זיכוי או מסמכי זיכוי אחרים בגין הסחורה המצוינת במסמכי ההחזרה - לא ניתן להעניק משקל ממשי למסמכי ההחזרה. יתר על כן, עיון במסמכי ההחזרה מלמד כי כתובים בהם מספרים עגולים של פריטים של סחורות. עובדה זו מעוררת תמיהה וספקות ביחס לאמינות הרשום במסמכי ההחזרה, וזאת, ביתר שאת, נוכח דברי הנתבע עצמו לפיהם מדובר בהחזרת סחורות שנרכשו במהלך כמה שנים. עדויות הצדדים בהקשר זה עומדות זו כנגד זו ואין בהן כדי לסייע בידי הנתבע לעמוד בנטל המוטל עליו. יתרה מכך, טענות הקיזוז של הנתבע הועלו לראשונה רק עם הגשת ההתנגדויות, ועל כן מדובר בטענות כבושות, שמשקלן נמוך. אף מסיבה זו אין בידי לקבל את גרסת הנתבע. אשר על כן אני קובע, כי הנתבע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו לביסוס טענת הקיזוז. מחלוקת נוספת בין הצדדים הנה סביב נסיבות ביטול השיקים. עדויות הצדדים סותרות זו את זו בנקודה זו. על כן, פניתי לראיות חיצוניות על מנת להכריע במחלוקת. עיון בתדפיסי חשבון הבנק של הנתבע (ת/3) מלמד כי בתקופות הרלוונטיות הנתבע נתן הוראות ביטול גורפות לשיקים רבים, לרבות שיקים שלא נמסרו לתובע. על כן, יש ממש בטענת התובע, כי הסיבה האמיתית לביטול השיקים הייתה כלכלית, מתוך חשש לחריגה למסגרת האשראי, ולא היה לה קשר כלשהו לטענות קיזוז כלשהן או להסכמות עם התובע. בנוסף, אכן קיימת סתירה מסוימת בתצהירו של הנתבע בהקשר זה, שכן מצד אחד הוא טוען שהתובע התנגד לסכומי הזיכויים, ומצד שני הוא טוען, שהתובע הסכים לביטול השיקים. אשר על כן, אני קובע, כי טענת הנתבע לביטול השיקים בהסכמה נסתרה, וכי הוכח שהשיקים בוטלו בשל מצבו הכלכלי של הנתבע. סיכומם של דברים, אני קובע כי התובע עמד בנטל ההוכחה להוכיח את עצם קיומו של החוב ואת גובהו וכי הנתבע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו לביסוס טענת הקיזוז. חיזוק למסקנתי זו אני מוצא בעדויותיהם של הגברת הילדה חנסב ומר אריה חנסב, מהן עולה כי הנתבע הודה בקיומו של החוב וניסה להסדירו במספר הזדמנויות. הגם שמדובר בקרוביו של התובע, אשר הנם בעלי אינטרס לסייע בידו, כך שלא ניתן להתייחס אליהן כאל ראיות מכריעות, עדויות אלו הותירו עלי רושם מהימן ועל כן רואה אני בהן כראיות מחזקת למסקנותי הנ"ל. סוף דבר לאור כל האמור לעיל אני מורה על קבלת שתי התביעות במלואן, וכפועל יוצא אני מורה על שפעול הליכי ההוצל"פ בתיק 01-24159-11-8 ובתיק 01-61993-11-9, כאשר סכום קרן החוב בתיק 01-61993-11-9 יתוקן ויעמוד על סך של 14,135ש"ח, נכון ליום פתיחת התיק. בנוסף, אני מחייב את הנתבע לשלם תובע הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסף כולל של 5,000 ₪, אשר יצורפו לסכום קרן החוב בתיק הוצל"פ 01-24159-11-8. זכות ערעור כחוק. מיסיםסחורהחשבונית