תביעה כספית שעניינה הרמת מסך ואחריות אישית של מנהל

תביעה כספית בסך 135,000 ₪, שעניינה הרמת מסך ואחריות אישית של מנהל רקע 2. התובעת עוסקת בשיווק וייבוא של אריזות קרטון בשוק הסיטונאי. 3. הנתבעת 1 (להלן: טופ) היא חברה בבעלותו ובניהולו של הנתבע 2 (להלן: הנתבע). טופ עוסקת בשיווק וייבוא של כלי בית. 4. הנתבעת 3 היא חברה העוסקת בייצור כלי בית (להלן: יפית). 5. הנתבע 4 (להלן: דניאל) הוא מנהלה של יפית, והחזיק במניותיה במישרין ובעקיפין, וכן אחיו של הנתבע. 6. התובעת סיפקה סחורה ליפית. חובה של יפית לתובעת הגיע לסך של כ- 160,000 ₪. אין חולק, כי בשלב כלשהו נמסרו לתובעת המחאות של טופ, לכיסוי חובה של יפית, אך המחאות אלו לא כובדו. 7. נגד טופ, יפית ודניאל ניתן פסק דין. השאלה שנותרה לדיון היא שאלת חבותו של הנתבע. 8. התובעת טוענת כי הנתבע חייב בתשלום החוב באופן אישי, משום שלקח על עצמו לשלם את חובם של דניאל ויפית, העביר את ההמחאות של טופ אף שידע כי בכוונתו לבטלן וכי לא יוכל לעמוד בפירעונן ולא ציין כי טופ נתקלה בקשיים וכי קיים חשש באשר ליכולתה לשלם את התחייבויותיה. כן טענה כי יש להרים את מסך ההתאגדות מעל טופ ולייחס את חובותיה לנתבע. הראיות התצהיר מטעם התובעת 9. מטעם התובעת העיד דב מימן, מנהלה הכללי. 10. מימן העיד כי במהלך שנת 2010 הגיע חובה של יפת לתובעת לסך של 160,000 ₪. לאחר שמימן שוחח מספר פעמים עם דניאל, הודיע האחרון כי יבקש מאחיו, הנתבע, לשלם את חובה של יפית. בהמשך להתחייבות זו, הנתבע שלח באמצעות נהג מטעם יפית, מספר שיקים המשוכים על שמה של טופ. השיקים היו פתוחים, ללא ציון מוטב. פרטי השיקים: שיק מספר 482 זמן פירעון 24.5.10, בסך 25,000 ₪, שניתנה לגביו הוראת ביטול. לגבי שיק זה מתנהלים הליכים בהוצאה לפועל, והוא אינו כלול בתובענה. שיקים שניתנה לגביהם הוראת ביטול: שיק מספר 347, זמן פירעון 8.6.10, בסך 25,000 ₪ שיק מספר 346 זמן פירעון 22.6.10, בסך 25,000 ₪ שיק מספר 878 זמן פירעון 5.7.10 בסך 12,500 ₪ שיקים שחזרו בהיעדר כיסוי: שיק מספר 879 זמן פירעון 14.7.10 בסך 12,500 ₪ שיק מספר 785 זמן פירעון 15.8.10 בסך 20,000 ₪ שיק מספר 786 זמן פירעון 22.8.10 בסך 20,000 ₪ שיק מספר 787 זמן פירעון 29.8.10 בסך 20,000 ₪ 11. כן ניתן שיק שזמן פירעונו היה חודש 3/10, בסך של 25,000 ₪ (להלן: השיק הראשון). 12. רק לאחר שחלף מועד הפירעון של השיק הראשון, התברר למימן כי השיק הראשון חולל ביום 9.3.10. ביום 16.3.10 מימן שוחח עם הנתבע, וקבע עמו פגישה בקשר לשיק הראשון, שחולל. בהמשך לכך, וכפי הנראה ביום שישי בבוקר של אותו השבוע, כלומר ביום 19.3.10, נפגש מימן עם הנתבע במשרדו של הנתבע בחברת טופ. באותה פגישה הנתבע נטל את השיק הראשון שחולל והפקיד בידי מימן שני שיקים דחויים בסך של 12,500 ₪, זמן פירעון לחודש 7/10 (שיקים 878 ו- 879 לעיל). 13. מימן צירף פירוט שיחות יוצאות מהטלפון הנייד שלו לתקופה האמורה, עם מספריהם של הנתבע ושל דניאל, המעיד על ניסיונותיו ליצור עימם קשר. 14. גם השיק העוקב לשיק הראשון, שזמן פירעונו היה 24.5.10 חולל. מימן פנה לנתבע כדי להבין מה אירע, אך ללא הצלחה שכן הנתבע התחמק מפניותיו. במקביל, מימן פנה לדניאל, שהבטיחו כי יפנה לנתבע על מנת להסדיר את החוב, אך לא עמד בהבטחתו. בתמיכה לפניותיו, מימן צירף גם את פירוט השיחות היוצאות ממכשיר הטלפון הנייד שלו לחודש 6/10. 15. ההסכם מיום 18.3.10 בין טופ לבין בנק לאומי (להלן: ההסכם): מימן צירף את ההסכם ממנו עולה כי ביום 18.3.10, כלומר: יום לפני הפגישה בה הוחלף השיק הראשון בשני שיקים אחרים, נחתם בין טופ לבין בנק לאומי הסכם, בו נקבע כי בגין חוב של טופ לבנק לאומי (בסך של 419,402 ₪), טופ תשלם סך של 300,000 ₪, בצירוף ערבותו האישית של הנתבע. 16. מימן אף הפנה להתנהלותה של טופ בקשר לביצוע שיק מספר 482. טופ הגישה התנגדות לביצוע השטרות, ומאחר שזו הוגשה באיחור, הליכי ההוצאה לפועל לא עוכבו. בסופו של דבר, עיכוב ההליכים הותנה, לפי החלטת כב' הרשם מיום 26.7.10, בהפקדת סך של 3,000 ₪. טופ נמנעה מהפקדת הסכום, ומשכך, התובעת המשיכה בהליכי גבייה בהוצאה לפועל. ביום 7.9.10 הגיעו נציגי ההוצאה לפועל למענה הרשום של טופ, על מנת לבצע צו עיקול כנגדה. נציגי ההוצאה לפועל ציינו כי שערי המקום סגורים, המקום ללא פעילות, ונמצא שם מפעל בשם י.ח. פלסטיק, אף שעל המוצרים מדבקות עם השם "טופ פלטינה". בהמשך, טופ נעדרה מהדיון ביום 17.1.11, שנקבע בקשר להתנגדותה לביצוע השטר, וכתוצאה מכך הרשמת שדנה בתיק מחקה את ההתנגדות והורתה על המשך הליכי ההוצאה לפועל של השטר. תצהירו של הנתבע 17. הנתבע העיד כי לא היה כל קשר עסקי בינו ובין טופ לבין התובעת, וההמחאות הגיעו לתובעת באמצעות יפית ללא מעורבותם. הוא עצמו לא פנה לתובעת, וכל פעולותיו מול יפית, היו בשמה של טופ ומטעמה. הנתבע העיד כי לא התבקש לשלם את חובה של יפית, אם קיים, וממילא לא הסכים לעשות זאת. לוֹ עצמו לא היה כל קשר לניהולה של יפית. 18. הנתבע הכחיש את הטענה כאילו התחייב לשאת בהתחייבויותיה של טופ, והפנה לכך שהתובעת יכולה הייתה לקבל ערבות אישית, לו רצתה. 19. השיקים: הנתבע העיד כי טופ מסרה את השיקים ליפית, עבור סחורה עתידית. הנתבע ציין, שכלל לא ידע שהשיקים מיועדים לכיסוי חובה של יפית כלפי התובעת. לפי עדותו, אף שלא זכורה לו שיחת טלפון עם מנהל התובעת, הוא אינו שולל שהתקיימה. עם זאת, העיד כי מעולם לא התחייב לכבד המחאה שחזרה, ומן הסתם הודיע כי ההמחאה חזרה מאחר שלא קיבל סחורה שרכש. הנתבע מסר שלא זכורה לו פגישה בינו לבין מנהל התובעת, ובוודאי שלא החליף את ההמחאות. 20. הנתבע הפנה לכך שפרט לשיחת טלפון בת כ- 2 דקות, מימן חייג למספר הנייד שלו 3 פעמים נוספות, אך לא התקיימה כל שיחה. עוד ציין, כי מחסניה של טופ נמצאים במיקום שקשה מאוד להגיע אליו ללא תיאום והסבר, והיעדר שיחה יוצאת בסמוך למועד הפגישה הנטענת, מדבר בעד עצמו. 21. קריסת טופ והחתימה על הסדר התשלומים מול בנק לאומי: הנתבע הכחיש את הטענה כאילו ידע שהשיקים שמסר ליפית לא ייפרעו. במועד מסירתם לא הייתה כל סכנה לקיומה של טופ. הנתבע העיד כי טופ הגישה התנגדות לביצוע שטר, אך לא המשיכה בהליכים המשפטיים עקב קריסתה במהלך השבועות שלאחר הגשת ההתנגדות. קריסתה של טופ הייתה בעקבות קריסתה של יפית, ספק גדול של הראשונה, הואיל וחלק נכבד מהשיקים שניתנו עבור סחורה, שלא סופקה, הוגשו ללשכת ההוצאה לפועל. עקב קריסתה של טופ, בחודש 9/10 הוגבלו חשבונות הבנק של טופ. לפי עדותו של הנתבע, במועד חתימת הסדר התשלומים מול בנק לאומי, מצבה של טופ היה סביר, ולא היה כל חשש באשר ליכולת הפירעון שלה. לראיה, הנתבע עצמו הסכים לערוב לפירעון ההתחייבויות. הסכמתו של בנק לאומי להגיע להסדר, היה רק בכפוף לערבותו האישית של הנתבע. זאת ועוד, בניגוד למערכת היחסים שעם התובעת, הרי במערכת היחסים שבין טופ לבין בנק לאומי, היה חוב אמיתי וצודק. הנתבע העיד כי ביום 7.9.10 הנתבעת לא הייתה פעילה, והוא אינו מבין כיצד נצפו על ידי מאן דהוא מדבקות עם שמה. דיון 22. דין התביעה להידחות. 23. אין חולק כי השיקים הם שיקים של טופ. לפיכך, חיובו של הנתבע באחריות אישית לסכומי השיקים דורש את הרמת מסך ההתאגדות, או ייחוס אחריות אישית לנתבע, כמנהלה של טופ. 24. סעיף 6 (ג) לחוק החברות, תשנ"ט-1999, קובע כי בית המשפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניות בה - "אם מצא כי בנסיבות העניין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה: (א). באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה (ב). באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה" 25. במקביל, קובעת דוקטרינת הטלת האחריות האישית על נושאי משרה, כי ניתן להטיל אחריות כזו, מכוח עילה שבדין (דוגמת עילה חוזית או נזיקית). בניגוד למצב של הרמת מסך, דוקטרינת האחריות האישית שומרת על עיקרון האישיות הנפרדת של החברה. לא הוכחה אחריות אישית של נושא משרה 26. מהבחינה העובדתית לא הוכח, כי הנתבע מסר את השיקים לשם פירעון חובה של יפית לתובעת, כפי שנטען על ידי התובעת. למימן לא הייתה ידיעה מכלי ראשון באשר לכך. בתצהיר העדות הראשית, מימן אך ציין כי נהג משאית מטעם יפית הביא את ההמחאות. גרסה זו מתיישבת גם עם גרסתו של הנתבע, כי השיקים נמסרו ליפית לצורך הזמנת סחורה. בחקירתו הנגדית מימן ציין כי דניאל יצר קשר עם הנתבע בנוכחותו עוד לפני מסירת השיקים וביקש מהנתבע להעביר את השיקים לתשלום חובה של יפית (עמ' 8 ש' 26 ואילך). אין בעדות זו כדי לשנות. ראשית, גרסה זו הובאה לראשונה בחקירה הנגדית. שנית, גם ביחס לשיחה זו לא ראיתי כיצד מימן יכול להעיד מי היה הדובר מהצד השני, ומה הוא אמר. בתצהירו, מימן ציין כי דניאל אמר שיבקש מהנתבע, לשלם את חובה של יפית. בהמשך, שלח הנתבע מספר שיקים משוכים על שמה של טופ, וכי הנתבע ידע כי השיקים מיועדים לכיסוי חובה של יפית. גם בנקודת ההנחה שכל תצהירו של מימן אמת, אין בתצהיר זה כדי להניח תשתית מינימאלית עובדתית לטענה לפיה הנתבע ידע שהשיקים מיועדים לכיסוי חובה של יפית. לפי גרסתו של מימן, הוא לא שוחח עם הנתבע לפני מסירת השיקים, וממילא, עדותו באשר למה הנתבע ידע או לא ידע - חסרת משמעות ראייתית. גם בחקירתו הנגדית, מימן מציין מה דניאל אמר לו בהקשר לכך, ולא מזכיר ולו במילה אמירה כלשהי מצד הנתבע (עמ' 6 ש' 2). 27. באשר להחלפת השיקים אציין כי אני מקבלת את גרסתו של מימן. בכתב ההגנה, הנתבע הכחיש כל קשר לתובעת. בתצהיר העדות הראשית, עמדה זו נסדקה, והנתבע נאלץ להודות, כי יכול שהתקיימה שיחת טלפון בינו לבין מימן. למותר לציין, כי תצהיר זה הוגש לאחר שמימן צירף פירוט שיחות טלפון המוכיח קיומה של שיחה כזו. מול עדותו של מימן, באשר לקיומה של פגישה בינו לבין הנתבע, עמדה עדות של הנתבע לפיה "לא זכור" לו כי התקיימה פגישה כזו. בעדותו של מימן בדבר ההחלפה תומכים המספרים הסידוריים של השיקים שזמן פירעונם יולי 2010 (878 ו- 879). מספרים סידוריים אלה גבוהים מהמספרים הסידוריים של השיקים שניתנו לזמני פירעון מאוחרים יותר. אינני מקבלת את הסברו של הנתבע לפיו שיקים אלו ניתנו רנדומאלית מפנקס אחר (עמ' 11 ש' 29), כאשר ניתן לראות שקיימת רציפות של מספרים סידוריים של שיקים ביתר השיקים מושא התובענה. 28. אף לו הוכח שהנתבע ידע כי השיקים מיועדים לפירעון חובה של יפית, אין בכך כדי לשנות, זאת משום שלא הוכחה כלל התחייבות אישית של הנתבע, בגרסה של התובעת או של הנתבע. התובעת לא טענה, וממילא לא הוכיחה, כי הנתבע אמר אמירה כלשהי ממנה ניתן ללמוד כי הוא מתחייב באופן אישי לשאת בחובותיה של יפית. נהפוך הוא - השיקים שנמסרו היו שיקים משוכים על ידי טופ, כאמור. גם לפי גרסתו של מימן בנושא החלפת השיקים, האחרון אינו טוען כי במועד החלפת השיקים הנתבע התחייב איזו התחייבות אישית. מימן אפילו לא טען כי במעמד החלפת השיקים הנתבע אמר איזו אמירה ממנה משתמע כי הוא מתחייב באופן אישי. למותר לציין, כי החלפת השיקים נעשתה לשיקים אחרים של טופ כך שעל פניו הנתבע לא הסכים ליטול התחייבות אישית כלשהי על עצמו. לעניין אמירתו של מימן, לפיה הוא אינו מכיר את טופ, אלא את הנתבע (עמ' 8 ש' 21): כל חברה פועלת באמצעות אורגנים. מן הסתם, החברה עצמה לא יכולה הייתה למסור את השיקים. גם אם מי שמסר את השיקים הוא מנהל בשר ודם, אין בכך כדי לשנות מהעובדה שנמסרו שיקים של חברה, כי אותו אדם לא אמר כל אמירה המתייחסת לחבות אישית שלו, וכי מימן עצמו לא ביקש להוסיף לשיקים של החברה כל חתימה או התחייבות אישית. 29. לא הוכחה אחריות אישית בגין מסירת שיקים ללא כיסוי. 30. העובדה שנמסרו שיקים פתוחים וסחירים היא כשלעצמה אינה מקימה, כמובן, עילה לאחריות אישית. אמת, כישלון עסקת היסוד בין יפית לבין טופ, אינו מעניינה של התובעת, אך זאת במישור העילה נגד טופ. על מנת להקים חבות אישית למנהל (ולצורך העניין, גם לבעל מניות - בעילת הרמת מסך) נדרשת התובעת להוכיח את התנאים הקבועים בדין. 31. במישור העובדתי, לא הוכח כי במועד מתן השיקים, היה לנתבע יסוד סביר להניח כי השיקים לא ייפרעו או כי העביר שיקים תוך ידיעה שבכוונתו לבטלם. עדותו של הנתבע, לפיה במועד מתן השיקים סבר כי יוכל לעמוד בפירעונם, לא נסתרה. עדותו של הנתבע, לפיה טופ גלגלה מחזור הכנסות חודשי של 1.2 - 1.3 מיליון ₪, לא נסתרה (עמ' 10 ש' 27). הנתבע העיד כי התמוטטותה של טופ נבעה מהתמוטטותה של יפית, ואף גרסה זו לא נסתרה. הנתבע העיד כי השיקים ניתנו לאספקת סחורה עתידית, ואף גרסה זו לא נסתרה, וודאי שאין בכך משום נטילת סיכון בלתי סביר. תשלום עבור סחורה עתידית הוא חלק מניהול שוטף ורגיל של עסקים. ודוק: גם קיומם של קשיים כלכליים לחברה עת ניתנו המחאות שלה, לא שימש כעילה להרמת מסך או לחיובו של מנהל באופן אישי. זאת שכן, משמעות טענה מעין זו היא שכל חברה בקשיים לא תוכל להמשיך לפעול על מנת לנסות להיחלץ מאותם קשיים. לא די בכך שחברה לא יכולה הייתה לפרוע המחאות שנתנה, כדי לבסס הטלת אחריות אישית (ע"א 9183/99 בני פניגשטיין נ' חברת חברי המהפך מס' 1 מחצבות בע"מ (28.4.04) - סעיף 13 לפסק הדין ת.א. (שלום רחובות) 1443/01 מור לוי טכנולוגיות בע"מ נ' אשד מקרו מחשבים בע"מ (21.7.03) - סעיף 24 ואילך, ת.א. (שלום י-ם) 11195/96 חברת אילפם ישראל בע"מ נ' חברת כל בו כלי שרותים טכניים בע"מ ניתן ביום 4.11.99) - סעיפים 9 - 18 לפסק הדין). הפסיקה הדגישה כי תנאי להטלת אחריות אישית הוא חשש ממשי וקונקרטי- חשש בפועל - כי החברה תהפוך לחדלת פירעון, וגם במקרה האחרון, שיקולי מדיניות מסייגים את הטלת האחריות האישית (ע"א 9183/99 הנ"ל, סעיף 9 לפסק הדין). זאת ועוד, הנתבע הוכיח כי בחודש 3/10, הוא חתם כערב באופן אישי להסדר חוב של טופ, עובדה המוכיחה כי היה לו אמון ביכולת הפירעון של טופ. לסיכום: לא הוכחה מרמה או תרמית או מסירת שיקים תוך ידיעה שהם לא יכובדו. 32. גם עילה נזיקית אינה קיימת. ראשית, משום שלא הוכח כי במועד מתן השיקים הנתבע ידע כי הם לא יכובדו. בנוסף, לפי תצהיר העדות הראשית של מימן, יפית צברה חוב בסך של 160,000 ₪ ואז התבקש הסיוע של הנתבע. אך מובן הוא, כי המשמעות היא שאין קשר סיבתי בין התנהגותו של הנתבע לבין החוב (הנזק): גם אם הנתבע הוציא שיקים של טופ, אשר לא יכול היה לכבדם, החוב של יפית כבר נוצר. אמנם, בחקירתו הנגדית מימן שינה וטען כי הייתה התנהלות שבה החוב של יפית נצבר לאורך תקופה, כאשר במהלכה ניתנו המחאות (עמ' 6 ש' 20 ואילך) אך איני מקבלת עדות זו. ראשית, האמור בחקירה הנגדית שונה באופן מהותי ממה שנאמר בתצהיר העדות הראשית. שנית, לא צורפה כרטסת מלאה על מנת להוכיח טענה עובדתית זו. דף הכרטסת שכן צורף מוכיח כי חמש המחאות מתוך שבע המחאות מושא התובענה ניתנו לאחר שנצבר חוב של 77,381 ₪ לחובת יפית. לבסוף, צודק ב"כ הנתבע כי הזמנת הרכש (מספר 149) שצורפה לתצהיר מטעם התובעת, בסך העולה על 600,000 ₪, היא מיום 1.10.09, בעוד שהשיקים ניתנו, לפי גרסת התובעת, במהלך שנת 2010, כלומר: זוהי ראיה נוספת לכך שהחוב נוצר עוד לפני מתן השיקים, וללא הסתמכות של התובעת על השיקים מושא התובענה. 33. אף לא הוכחה עילה חוזית. לא הוכח כי הנתבע התחייב באופן אישי, או התנהג באופן כלשהו העשוי להקים פרשנות כאילו הוא מתחייב באופן אישי. אפילו בתצהיר העדות הראשית של התובעת, אין תמיכה עובדתית לטענות מסוג זה. באשר לחוסר תום לב, הרי לנוכח המסקנה דלעיל, אין מקום לקביעה כי השיקים ניתנו תוך הפרת חובת תום הלב, מה גם שהפסיקה דרשה חוסר תום לב סובייקטיבי, שיש בו הפרת חובת אמון מיוחדת, כתנאי להטלת אחריות אישית (ע"א 9183/99 הנ"ל). הרמת מסך 34. מהטעמים המפורטים לעיל לא מצאתי יסוד בדין להרמת מסך. התובעת לא הוכיחה בראייה כלשהי כי טופ נוהלה כעסק פרטי או כי היה עירוב נכסים ללא הבחנה על מנת להונות. דווקא העובדה הבלתי מוכחשת, כי הנתבע לא נתן כל התחייבות אישית, ולא נתן כל ערבות אישית, מעידה על כך שהנתבע ניהל את טופ כחברה תוך הקפדה על שמירת מסך ההתאגדות. 35. בנוסף, מהטעמים שפורטו לעיל, לא ניתן לראות במסירת השיקים משום פעולה שנעשתה במטרה להונות או פעולה שנעשתה שלא לתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר. זאת שכן לא הוכח שבעת מסירת השיקים הנתבע ידע כי לא יוכל לפרוע אותם. מסירת השיקים לבטח אינה עומדת בניגוד לתכלית החברה, כאשר לפי הגרסה, שלא נסתרה, היא נעשתה לשם רכישת סחורה ובמהלך העסקים הרגיל. 36. התובעת אמנם נותרה מול שוקת שבורה, אך כפי שצוין בע"א 9183/99 הנ"ל, עניין זה הוא להקצאת סיכונים מראש (דוגמת דרישת בטוחות או שקיפות פיננסית, סעיף 9 לפסק הדין) ולא להטלת אחריות אישית בדיעבד, כאשר לא הוכחה אחת העילות המבססות זאת לפי הדין ולפי הפסיקה. סיכום 37. התביעה נגד הנתבע 2 - נדחית. 38. התובעת, כפי הנראה, לא תצליח לממש את פסק הדין שניתן נגד טופ. בנוסף, מצאתי כי הנתבע לא דייק בחלק מעדותו בנושא העובדתי הקשור להחלפת השיקים. לנוכח האמור, בנסיבות העניין, לא ראיתי לעשות צו להוצאות. הרמת מסךאחריות אישית