זיכוי מעבירת איומים ייאמר כבר עתה כי מחמת הספק זוכה הנאשם מכל העבירות אשר יוחסו לו בכתב האישום. נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו שני פרטי אישום באשר למעשים שכוונו כלפי אשתו - המתלוננת ואשר בוצעו על פי הנטען בחודש פברואר 2011. העבירה המיוחסת לנאשם בשני פרטי האישום היא של איומים. המתלוננת סיפרה כי היתה בקשר עם הנאשם במשך כשלוש שנים לאחר שהכירה אותו במסגרת לימודיה במכון וינגייט. בשנה האחרונה עברה להתגורר עימו יחדיו. במחצית השנה האחרונה הדרדרו יחסיהם לאחר שהמתלוננת גילתה שהנאשם משקר לה באופן תדיר ואינו מקיים את הבטחותיו. היא גילתה כי הוא מקיים קשר עם אחת מחברותיו בעבר ומציג את שיחותיו עימה כשיחות עם גבר. לאחר שהטיחה את הדברים בפניו הוא הבטיח שלא ייעשה כן עוד, אולם לא עמד במילתו. המתלוננת סיפרה כי אותה עת כבר הרתה לנאשם והשנים סיכמו ביניהם כי יינשאו. לאחר שגילתה כי הוא עדיין מקיים את הקשר עם אותה בחורה ועל אף שהיתה הרה ובסמוך לנישואיה הבהירה לנאשם כי לא תינשא לו אם לא יחדל ממעשיו והוא נשבע כי לא יוסיף עוד בקשר זה, אך לא עמד בהבטחתו ועל כן הבהירה לו כי בדעתה לבטל את החתונה. או אז התברר למתלוננת כי בשלב זה, יהיה על הנאשם החתום על הסכם עם המקום בו הוזמן אירוע החתונה לשלם סכום של 30,000 ₪ בשל ביטול האירוע ועל כן, כך תארה, עשתה עימו "הסכם" באשר לקיומה של חתונה "פיקטיבית". השנים יינשאו בחתונה פיקטיבית וכך הוא לא יאבד את כספו ותמורת כך הוא ייתן לה קורת גג עד הלידה. לטענתה של המתלוננת היא אמרה לנאשם את הדברים והוא אף הסכים לכך, כיוון שרצה לחסוך 30,000 ₪. היא הדגישה כי נכון לאותה עת ומזה כחודש וחצי לא שררה בין בני הזוג אהבה והם אף לא קיימו יחסי מין. המתלוננת סיפרה כי כחמישה ימים לאחר החתונה, בעוד אמה נוכחת בבית, ביקש הנאשם לשוחח עימה ולהבהיר היכן עומדים יחסיהם ומשהבהירה לו כי כמסוכם ביניהם יהיו יחסיהם כיחסי שותפים בלבד ללא יחסי קירבה, הוא הסביר לה כי כאלה אינם מתאימים לו ואם בכך מדובר הוא יעזוב את הדירה ויבטל את המחאות תשלומי שכר הדירה ואין זה מעניינו הכיצד תשלם את שכר הדירה ואת ההוצאות הנוספות. המתלוננת פנתה אליו בשאלה האם נותר בו רגש אנושי כלשהו והאם בכוונתו כי היא תבצע הפלה והוא השיב לה בחיוב. המתלוננת סיפרה על שיחה זו לאמה ולאחר מכן נכנסה לשירותים ומשם שמעה דריכות של נשק. המתלוננת סיפרה כי הנאשם נושא נשק מכח תפקידו כמאבטח הרמטכ"ל. המתלוננת תארה כי משיצאה מן השירותים הבחינה בנאשם עומד עם נשק מכוון לכיוונה של אמה אשר ישבה על ספה נמוכה בסלון מבלי שאמר דבר. לאחר מכן העביר את הנשק לכיוונה ולדבריה: "יכול להיות שהוא רצה להכניס אותו לתוך הנרתיק וזה מה שהוא עשה לאחר מכן. אני גם הייתי במצב נפשי פסיכולוגי רגשי זאת לא המילה נכון באותו רגע גם לא במצב של לפענח או לחשוב מה עומד בראש שלו...". לאחר מכן, כך המשיכה, יצא הנאשם מן הבית והיא תארה לעצמה כי יצא לישון ברכב. היא אישית, כך הסבירה קיבלה את התנהגותו כאיום ואמה נבהלה מאוד. את הרגשתה באשר לאיום הסבירה גם לאור השיחה אשר ניהלו קודם לכן. "בעיניי יכול להיות שזה סובייקטיבי, קיבלתי זאת כאיום. לדעתי אני שמעתי שלוש דריכות. הוא עשה הרבה בבית, בדרך כלל זה דומה לשתיים, עכשיו זה שלוש, זה הפחיד אותי. הוא אף פעם לא הסתובב עם הנשק בבית, הוא היה עושה דריכות גם שאני בחדר, אבל.. אבל הוא אף פעם לא שינה את המקום.. הוא אף פעם לא עשה צעד נוסף עם נשק בצד תמיד היה עושה דריכות במקום ומכניס את הנשק לנרתיק. גם שינוי המקום הלחיץ אותי. עברה לי מחשבה בראש אם בן אדם לא הצליח לאיים עלי עם עזיבה הפלה, לא יודעת, אולי הוא ניסה כאן משהו". היא המשיכה ותארה את פעולתו של הנאשם: "דריכה, ראיתי אותו דורך ומעביר את הכיוון של הנשק לכיוון שלי, זה היה. .יכול להיות שהוא הכניס את הנשק לנרתיק בצורה מוזרה, אולי יש כל מיני צורות להכניס את הנשק". לאחר שרוענן זכרונה באשר לעדות שמסרה במשטרה , חזרה על דבריה במשטרה לפיהם היה נראה כאילו מתלבט הנאשם במי לבחור ומעביר את הנשק לסירוגין בינה לבין אמה. באשר לשיחה אשר נסובה אודות האפשרות של ביטול החתונה הבהירה המתלוננת כי זו התקיימה כשבועיים טרם המועד המיועד. במהלכה של השיחה דרש הנאשם כי אף אמה של המתלוננת תשתתף בהוצאות הביטול בסך של 30,000 ₪, אלא שהמתלוננת הבהירה לו כי לאמה אין כל חלק בתשלום אירוע זה. הנאשם הדגיש בפני המתלוננת כי אינו מוכן לשאת בהוצאות אלה ואמר: "אם אני אצטרך לשלם את השלושים אלף ₪ , אז יחכו לך הרבה הפתעות" מה זה הרבה הפתעות אני לא יודעת אולי הוא ניסה לאיים עלי מילולית בשביל שאחזור בי ואתחתן". המתלוננת סיפרה כי אותו ליל אירוע היא בחרה לפנות אל המשטרה ולהתלונן וכיוון שחששה מן הנאשם יצאו היא ואמה מן הבית בגניבה והתגנבו מבעד לחצר וגדר הבית על מנת שהנאשם שהיה ברכבו לא יבחין בהן יוצאות מן הבית. עוד סיפרה המתלוננת כי זמן מה לאחר מסירת התלונה היא הגיעה אל המשטרה ומסרה הודעה נוספת ובה ביקשה לבטל את תלונתה. היא ספרה כי בהריונה חלו סיבוכים וההיריון הפך להיריון בסיכון. היא המשיכה בעבודתה ולמעשה לא עמדה בעומס שהיה מוטל עליה. מאחר שהבינה כי אף ההליך המשפטי יפעיל עליה לחצים ועומס ועלול להשפיע לרעה על בריאותה פנתה אל המשטרה בבקשה להקפיא את ההליך עד הלידה. לשאלת השוטר האם היא חוזרת בה מתלונתה השיבה בשלילה, אולם הבהירה כי פיזית אינה עומדת בהליך. באותו יום אף הציגה בפני השוטר תעודה רפואית באשר למצבה (ת/8). המתלוננת סיפרה כי כשבועיים טרם מתן עדותה בבית המשפט היא פנתה לעורך דין בענין אחר לגמרי והשיחה ביניהם התגלגלה לנושא הקלטה אשר הקליט אותה הנאשם , שכן מסתבר כי בליל האירוע, כאשר היא פנתה להכין תה לשניהם, הפעיל הנאשם הקלטה במכשיר ה-MP3 הגם שלא ברור לה מדוע עשה כן. המתלוננת סיפרה כי נודע לה על דבר ההקלטה כיוון שביום 2/3/11 הגיעו שוטרים לביתה על מנת לקחת בגדים עבור הנאשם ובין היתר מכנסי דגמ"ח וכן ביקשו מכשיר MP3 לאחר מכן משעברה דירה ובדקה בין הקופסאות בהן ארזה את הבגדים מצאה את המכשיר בין הבגדים ולהערכתה הנאשם הסתיר אותו שם על מנת שלא תמצא אותו. על תוכן ההקלטה נודע לה מספר חודשים לאחר מכן מששמעה מוזיקה במכשיר זה. המתלוננת אישרה כי אכן לא מסרה הקלטה זו למשטרה וציינה כי אותה עת היתה עסוקה בשמירה על עצמה, על עבודתה ובהריונה שהיה בסיכון והדגישה כי לו רצתה להסתיר את הדברים לא היתה מספרת על כך לעורך דינה כפי שעשתה בפועל. היא ציינה כי בהקלטה נשמעים דבריו של הנאשם לפיו הם הוא אינו זוכר כי סיכם עימה כי בכך שהיא חוסכת בעבורו את אבדן 30,000 ש"ח הוא ייתן לה קורת גג וכי אינו זוכר שהבטיח כי ידאג לה בתקופת הריונה וכי הסכים לחיות עימה כשותף. עתה ברור לה מדוע אמר דברים אלה, כיוון שדאג כי הם יוקלטו. המתלוננת סיפרה כי במשטרה לא טענה כי הנאשם היכה אותה, אך הבהירה כי הוא אדם חזק מאוד. הוצא צו הגנה אשר הוציאה המתלוננת כנגד הנאשם (ת/9). בחקירה הנגדית ולשאלת ב"כ הנאשם האם הנאשם תמך בה כלכלית ושילם את שכר הדירה השיבה המתלוננת כי היה זה בשל ההיריון וכי במחצית השנה שקדמה לכך הוא התגורר בדירה שאת שכר הדירה בעבורה שילמה היא. עם זאת אישרה כי הוא סייע לה בתשלום שכר הלימוד שלה ובלימודי נהיגה. היא ציינה כי היא אהבה את הנאשם ולולא כן היתה עוזבת אותו זה מכבר. עוד הבהירה המתלוננת כי כארבעה חודשים טרם האירוע הנזכר היא הרתה וכי מדובר היה בהיריון רצוי הם לה והן לנאשם. עם זאת, הנאשם לא הציע לה נישואין , אלא היה ברור לשניהם כי מדובר בנישואין. המתלוננת חזרה על כך כי מבחינתה החתונה היתה חתונה פיקטיבית כפי שהציגה לעיל. עם זאת היא אישרה כי ביום חתונתה היא פנתה לספר ולמאפרת ואף צלם תיעד את האירוע. המתלוננת ציינה כי מלבד אמה לה סיפרה אודות הדבר, איש לא ידע כי מדובר בחתונה פיקטיבית. אלבום תמונות החתונה הוגש לבית המשפט (נ/1) ב"כ הנאשם הטיחה במתלוננת כי הנה בתמונות היא נראית מאושרת, שותה, מתחבקת עם חברים, רוקדת, וכיו"ב. על כך השיבה המתלוננת כי לא היתה מאושרת ולמעשה אף בכתה בשתי הזדמנויות בשירותים, אולם איש לא ידע כי למעשה מדובר באירוע מבוים. באשר למתנות הכסף שניתנו באותו ערב, ציינה המתלוננת כי באמצעותן שילמו את הוצאותיהם. המתלוננת חזרה ואישרה את פרטי השיחה בינה לבין הנאשם ביום האירוע הרלבנטי לכתב האישום ומשהטיחה בה ב"כ הנאשם כי למעשה הנאשם לא גרש אותה מן הבית, הבהירה המתלוננת כי לומר למי שמשתכרת 2300 ₪ כי עליה לשלם שכר דירה של 2600 ₪, משמעות הדבר גירושה מן הבית. המתלוננת אישרה כי כאשר מסרה את תלונתה במשטרה וכן את הודעתה במשטרה לא ידעה כי השיחה הוקלטה. הטיחה בה ב"כ הנאשם כי אז מסרה כי הנאשם דרש ממנה יחסי מין שאם לא כן יגרש אותה מן הבית והנה בהקלטה לא נשמעו הדברים האלה. המתלוננת הבהירה כי הנאשם אמר שאינו מוכן כי יהיו שותפים, כאשר משמעות שותפים היא כי אין ביניהם יחסי מין ועל כן ברור כי לכך התכוון. היא הפנתה לכך שהנאשם התייחס לכך שעליה להיות "אישה מלאה" וברור שלכך התייחס. היא הדגישה כי הנאשם ידע שהשיחה מוקלטת בעוד שהיא לא ידעה על כך ועל כן הוא נזהר בכל מילה ומילה. המתלוננת אישרה את החיפוש שנערך בדירתה ביום 2/3/13 וכי לא נמצא במהלכו מכשיר ההקלטה אותו חיפשו השוטרים. היא אף אישרה כי ביום 3/3/13 הגיעה אל המשטרה על מנת לבטל את תלונתה. לדבריה, היא עברה לדירה אחרת ביום 5/3/13 ואזי העבירה בגדיה ולאחר מכן מצאה את המכשיר. היא חזרה על הסבריה כי לא מסרה אותו למשטרה, כיוון שהיתה מוטרדת בעניינים אחרים ובעיקר בשל מצבו של הריונה. המתלוננת חזרה על כך כי בהיותה בשירותים שמעה דריכת אקדח ולשאלת ב"כ הנאשם השיבה כי לא ידוע לה כי דריכת אקדח ופריקתו הם היינו הך. היא הסבירה כי משיצאה מן השירותים הבחינה בנאשם עומד כאשר אקדחו מוחזק בגובה ראשה של אמה. הוא לא אמר דבר, אלא כיוון את האקדח לראשה של האם. לאחר מכן עבר בסמוך אליה והכניס את האקדח לנרתיקו: "אמא יושבת, אני לא ידעתי מה היה בראש שלו, האקדח היה מכוון לשם, הוא עבר דרכי, הוא לא כיוון את הנשק על אמא, הוא עשה חצי סיבוב לא ברור, אולי תוך כדי הוא חזר בו, אני לא יודעת מה עבר ראש שלו, אני יודעת מה שאני ראיתי ומה שאני הרגשתי". המתלוננת אישרה כי פנתה באמצעות אביה אל הנאשם והזמינה אותו לאירוע (נ/3) ואישרה כי אף ציינה בפניה זו כי אל לו לפחד. היא הבהירה כי כך ציינה כיוון שנאסר על הנאשם להתקרב אליה ואל ילדה. הוגשו ארבע הודעות אשר נגבו מאת המתלוננת בשלבים שונים: בהודעה מיום 28/2/11 בשעה 02.29 מסרה המתלוננת כי היו הזדמנויות בהן הנאשם היכה אותה וכי כשבועיים טרם החתונה הודיעה לו כי בשל שקריו לא תינשא לו. מאחר שהנאשם הודיע לה שביטול החתונה יעלה לו ב-30,000 ₪ ואם כך יקרה איים עליה כי יקרו לה הרבה הפתעות, היא התחתנה עימו אך הבהירה לו כי לאחר החתונה לא יהיו ביניהם יחסים כלשהם, לרבות יחסי מין והנאשם נאות לכך וזאת עשתה כיוון שהיא בהיריון ואינה מסוגלת לשאת בהוצאות. אותו יום ביקש הנאשם לשוחח עימה והבהיר לה כי אינו מוכן לסוג כזה של יחסים למרות ההסכם ביניהם וכי הוא דורש לקיים עימה יחסי מין, אחרת יבטל את ההמחאות וישאיר לה לשלם את ההוצאות. כאשר היתה בשירותים שמעה את דריכת הנשק שלו ומשיצאה הבחינה כי הוא מכוון את הנשק לעבר אמה ולאחר מכן העביר אליה וכך כיוון לסירוגין מבלי לומר מילה ולאחר מכן יצא מן הבית. המתלוננת הבהירה כי הנאשם נהג להכות אותה במקומות בהם לא נותר לאחר מכן סימן ועשה כן לאחר שהשניים רבו. בהודעתה שנגבתה ביום 28/2/11 בשעה 08.36 מסרה המתלוננת בהמשך להודעתה הקודמת כי התאריכים בהם תקף אותה הנאשם אינם זכורים לה וכי הדבר התרחש אך מדי פעם ומדובר במקרים בודדים. לא היה זה בתקופת הריונה. היא ציינה כי מעולם לא נותרו עליה סימנים וכי מעולם לא נזקקה לטיפול רפואי בשל כך. המתלוננת חזרה על האירוע באשר לאקדח ומשנשאלה כמה זמן ארך אירוע זה ציינה כי לא תוכל לפרט הגם שבעבורה האירוע נמשך כנצח. עוד ציינה כי לא ברור לה כלל ועיקר מדוע מצא הנאשם לכוון נשק אל אמה אשר כלל אינה מעורבת בויכוח ביניהם. בהודעתה שנגבתה ביום 6/3/11 מסרה המתלוננת כי הגיעה על מנת לבטל את תלונתה כיוון שאם לא תעשה כן היא תזומן להליך המשפטי למסור עדויות והדבר כרוך בהתרגשות ומאחר שהריונה מוגדר כהריון בסיכון, היא חוששת שיבולע לעובר בשל הקשיים בהליך המשפטי. המתלוננת ציינה כי תלונתה היא תלונת אמת וכי איש לא הפעיל עליה לחץ על מנת שתבטל אותה. היא אף סבורה כי הנאשם ראוי לעונש בשל מעשיו, אלא שבשל ההיריון היא מבקשת להקפיא את תלונתה עד ללידת הילד. הוגש אישור רפואי (ת/8) מיום 3/3/11 לפיו סבלה המתלוננת אותה עת מדימומים במהלך ההיריון. כל יתר הבדיקות נמצאו תקינות. בהודעתה שנגבתה ביום 14/3/12 מסרה המתלוננת כי הגיעה על מנת למסור הקלטה. המתלוננת הבהירה כי מדובר במכשיר של הנאשם והכיצד הגיעה ההקלטה לידיה, כפי שפורט לעיל. השיחה שבהקלטה תומללה ובמזכר שערך אלכס קובלנצ'יק צויין כי לא ניתן ללמוד על מועד השיחה (ת/7). תמלילה הוגש לבית המשפט (ת/6). עוד הוגש לבית המשפט המסמך שהועבר אל הנאשם באמצעות אביה של המתלוננת ביום 19/19/11 (נ/3) ובו מבהירה המתלוננת לנאשם כי ללא ידיעתה ומבלי שאביה הבין כי נאסר על הנאשם לפגוש במתלוננת ובילדה ועל כן הזמין אותו למסיבת הברית והיא מציינת כי "מה שנעשה כבר נעשה" ומבקשת כי יודיע לה אם כן יגיע. המתלוננת ציינה כי במקום יהיו עדים רבים ועל כן אל לו לפחד. עוד הוסיפה: "אני יודעת שיש לך משפט ביום 6/12/11. התקשרו אלי והזמינו אותי למשפט זה. לדעתי זה צ'אנס שלך להיות אב טוב כדי שאוכל להזכיר זאת בבית משפט. אתה זה שתחליט.". עוד הוגש לבית המשפט פרוטוקול דיון בענין בקשת המתלוננת להוצאת צו הגנה כנגד הנאשם (ת/9). בבקשה זו ובדיון במעמד צד אחד, פרטה המתלוננת את גרסתה, כפי שמסרה אותה בבית המשפט. אלכס אושכץ הוא השוטר שהתבקש ביום 28/2/13 להגיע למקום האירוע ולעכב את הנאשם שהיה חשוד באיום בנשק על אשתו ועל פי הטענה הלך לישון ברכבו. השוטר ערך דו"ח על מעשיו באותו לילה (ת/1) וסיפר כי איתר את הרכב ברחוב מגורי בני הזוג וכן את החשוד אשר ישן בו. הוא הודיע לו על עיכובו ונטל ממנו את נשקו - אקדח ושלוש מחסניות ובהן 45 כדורים וכן רישיון לנשק. השוטר הוסיף במזכר שרשם (ת/2) כי משתפס את אקדחו של הנאשם, לא היה האקדח דרוך ולא נמצא כדור בקנה. בעדותו של העד בבית המשפט לא היה כדי להוסיף על האמור לעיל. הוגש בהסכמה מזכר שערך השוטר סטס מולדבנוב (ת/3) לפיו ביום 1/3/11 נערך בדירת בני הזוג חיפוש בהסכמת המתלוננת. החיפוש נערך בחפצים שונים של הנאשם לרבות במכנסי דגמ"ח שלו וזאת אחר מכשיר MP3 שלו. המתלוננת ציינה כי אינה יודעת היכן מצוי המכשיר וכי הנאשם נטל את המכשיר שלה בטענה כי האזניות במכשיר שלו מקולקלות. הוגשה הודעתו של הנאשם אשר נגבתה במשטרה ביום 28/2/13 בשעה 04.31. (ת/4). הנאשם הכחיש מכל וכל כי איים על המתלוננת או על אחרים ובוודאי שלא באקדח. הוא סיפר כי התווכח עם ה מתלוננת ולאחר מכן הלך לישון, כיוון שדיבוריה של המתלוננת עם אמה הפריעו את מנוחתו הוא יצא מן הבית והלך לישון ברכב. הוא סיפר כי הויכוח נתגלע ביניהם על כך שיחיו כידידים ולא כבעל ואישה וכי הדבר לא נראה לו ושאם כך יהי הדבר הרי מי מביניהם יעזוב את הבית וזה שיישאר ישלם את שכר הדירה. הנאשם דחה את טענות המתלוננת כי מדי פעם הוא נוהג להכותה. באשר לאיום על המתלוננת כי אם ביטול החתונה יעלה לו בכסף רב יקרו לה הפתעות, ציין הנאשם כי ביטול החתונה אמור היה לעלות 30000 ש"ח והוא החתום על ההסכם בענין זה ועל כן סוכם ביניהם כי יתחתנו על מנת שלא להפסיד את הכסף, אך הוא לא איים על המתלוננת. לטעמו של הנאשם, המניע של המתלוננת להגיש את תלונתה באשר לאיומים באמצעות האקדח הוא רצונה להישאר בבית וכי הנאשם הוא שישלם את שכר הדירה. בבית המשפט סיפר הנאשם כי את המתלוננת הכיר עוד בחו"ל טרם עלייתו לארץ ולאחר שנפגשו בישראל והחלו לצאת יחדיו, אף עברו להתגורר יחדיו והיא נכנסה להיריון בפעם שניה והם החליטו להינשא וכך עשו. הנאשם הכחיש כי איים על המתלוננת באקדח וכן כי אי פעם נקט כלפי המתלוננת אלימות. הנאשם אישר בחקירה הנגדית כי הריונה של המתלוננת היה רצוי ובאשר לרצונה לבטל את החתונה ציין כי היא נהגה לשנות את דעתה חדשים לבקרים והא סבר שכך היא מתנהגת בשל ההורמונים ובשל הריונה. לשאלת התובעת מדוע רצתה המתלוננת לבטל את החתונה, השיב הנאשם כי היה זה בשל טענתה כי הוא משקר לה ומתכתב עם ידידה שלו. הנאשם ציין באשר לאמור מפיו בהודעתו במשטרה כי הויכוח נסוב אודות מערכת יחסיהם וכי הוא לא הסכים לחיות עם המתלוננת כמו ידידים, כי לא היה סיכום כזה בינו לבין המתלוננת טרם החתונה וכי לאחר החתונה הבהירה לו המתלוננת כי לא יהיה ביניהם דבר וכי הוא יממן אותה בלבד. גם משהציגה בפניו התובעת את אמירתו במשטרה כי סוכם בין השניים כי יקיימו את החתונה בכל זאת על מנת שלא להפסיד 30000 ₪, עמד על טענתו זו. לשאלות חוזרות ונשנות של התובעת בענין זה השיב: "אני לא לקחתי את הדברים ברצינות, היא לא היתה סוג של בשליטה, אני יודע". אם כך, הקשתה התובעת מדוע היה על המתלוננת להתלונן כנגדו אם כה חפצה להתחתן עימו. על כך השיב הנאשם: "בדיעבד גם בגלל שהיא בהיריון, ואני גם לא יודע למה היא התלוננה במשטרה, אני לא יודע למה... גם בגלל הסטרס, אם אנו חיים כידידים, מי שיישאר בבית הוא ישלם עבור הדירה, ואל נחיה כבעל ואישה אלא כידידים, אני הייתי הארנק שלה". הנאשם המשיך והבהיר כי הויכוח שנתגלע בינו לבין המתלוננת אותו יום היה על כך כי הוא אינו מוכן לחיות עימה כשותפים ואינו מוכן להיות "הארנק שלה" וכי מי שיישאר בדירה הוא ישלם את שכר הדירה. הנאשם ציין כי הקליט את השיחה כי לטעמו המתלוננת אכן בגדה בו כפי שהטיח בה במהלך השיחה. הוא ציין כי אינו זוכר מתי בגדה בו ויתכן כי מדובר היה בשנה קודם לכן . משנשאל מדוע איפוא לא עזב את הבית בשל בגידתה, הובהר על ידי הנאשם כי מדובר באירוע שהתרחש זמן לפני כן בשלו כבר נפרדו השניים ואף שבו זה אל זו. הנאשם ציין כי כיוון שעקב הויכוח לא יכול היה לישון לצידה של המתלוננת, הוא שם פעמיו אל הרכב על מנת לישון שם. מאחר שבבוקר היה עליו לצאת לעבודתו נטל את נשקו עימו. אין הוא זוכר אם פרק אותו טרם הכנסתו לנרתיקו אם לאו. הוא ציין כי דרך כלל ועל פי הנהלים הוא פורק אותו אל מול חומת מפגע ועושה כן בסלון הבית רק כאשר אין שם איש. הנאשם ציין כי אינו יודע מהיכן המציאה המתלוננת את התיאור לפיו הגיע כאשר הנשק בידו ומחוץ לנרתיקו ומכוון אליה, ויתכן כי היתה עצבנית ועל כן מצאה להתלונן על כך. הוא הכחיש את תאורה של המתלוננת בענין זה. הנאשם אף ציין כי אינו יכול להתייחס לטענתה של המתלוננת כי מאוד חששה מנו ועל כן, יחד עם אמה, היה עליה להתגנב אל מחוץ לבית שכן הוא, כך תאר, ישן ברכב ולא שמע או ראה דבר מכך. בחקירתו החוזרת חזר הנאשם על כך שכאשר אמרה לו המתלוננת כי היא מתחתנת עימו רק בשל החוב, סבר כי זה "בלוף שלה" וכי היה רגיל לכך שהיא משנה דעתה בכל יום ומבחינתו מדובר היה בחתונה אמיתית לכל דבר וענין. עדותה של המתלוננת לא היתה נחושה וחד משמעית. היא אמנם חזרה באופן ברור והדגישה עד כמה פחדה מן הנאשם באותו לילה של האירוע הנטען, וכיצד פעלה בעקבות כך, לרבות התגנבות אל מחוץ לבית וכיו"ב, אולם עדותה לגבי אירוע משמעותי, שהינו אירוע אלים ומאיים ביותר של כיוון אקדח כלפיה וכלפי אמה לא היה חד, סדור או ברור ובמיוחד לא היה תיאור חד משמעי. כבר בחקירתה הראשית היה תיאורה את שהתרחש בבית תיאור הססני ובלתי ברור, וכך מסרה, כפי שתואר לעיל: היא ציינה כי הבחינה בנאשם עומד עם נשק מכוון לכיוונה של אמה אשר ישבה על ספה נמוכה בסלון מבלי שאמר דבר. לאחר מכן העביר את הנשק לכיוונה ולדבריה: "יכול להיות שהוא רצה להכניס אותו לתוך הנרתיק וזה מה שהוא עשה לאחר מכן. אני גם הייתי במצב נפשי פסיכולוגי רגשי זאת לא המילה נכון באותו רגע גם לא במצב של לפענח או לחשוב מה עומד בראש שלו...". המתלוננת ציינה כי מבחינתה הסובייקטיבית היא פרשה את התנהגותו כאיום , את הרגשתה באשר לאיום הסבירה גם לאור השיחה אשר ניהלו קודם לכן. "בעיניי יכול להיות שזה סובייקטיבי, קיבלתי זאת כאיום. לדעתי אני שמעתי שלוש דריכות. הוא עשה הרבה בבית, בדרך כלל זה דומה לשתיים, עכשיו זה שלוש, זה הפחיד אותי. הוא אף פעם לא הסתובב עם הנשק בבית, הוא היה עושה דריכות גם שאני בחדר, אבל.. אבל הוא אף פעם לא שינה את המקום.. הוא אף פעם לא עשה צעד נוסף עם נשק בצד תמיד היה עושה דריכות במקום ומכניס את הנשק לנרתיק. גם שינוי המקום הלחיץ אותי. עברה לי מחשבה בראש אם בן אדם לא הצליח לאיים עלי עם עזיבה הפלה, לא יודעת, אולי הוא ניסה כאן משהו". היא המשיכה ותארה את פעולתו של הנאשם: "דריכה, ראיתי אותו דורך ומעביר את הכיוון של הנשק לכיוון שלי, זה היה. .יכול להיות שהוא הכניס את הנשק לנרתיק בצורה מוזרה, אולי יש כל מיני צורות להכניס את הנשק". רק לאחר שרוענן זכרונה באשר לעדות שמסרה במשטרה , חזרה על דבריה במשטרה לפיהם היה נראה כאילו מתלבט הנאשם במי לבחור ומעביר את הנשק לסירוגין בינה לבין אמה. גם בחקירה הנגדית מסרה כי בהיותה בשירותים שמעה דריכת אקדח ואף אישרה כי לא ידוע לה כי דריכת אקדח ופריקתו הם היינו הך. היא תארה כי משיצאה מן השירותים הבחינה בנאשם עומד כאשר אקדחו מוחזק בגובה ראשה של אמה. הוא לא אמר דבר, אלא כיוון את האקדח לראשה של האם. לאחר מכן עבר בסמוך אליה והכניס את האקדח לנרתיקו: "אמא יושבת, אני לא ידעתי מה היה בראש שלו, האקדח היה מכוון לשם, הוא עבר דרכי, הוא לא כיוון את הנשק על אמא, הוא עשה חצי סיבוב לא ברור, אולי תוך כדי הוא חזר בו, אני לא יודעת מה עבר ראש שלו, אני יודעת מה שאני ראיתי ומה שאני הרגשתי". מדובר איפוא, כעולה מן האמור לעיל בגירסה שאינה חד משמעית ולא ברור ממנה האם עומדת המתלוננת על כך כי האקדח אכן כוון לעבר אמה אם לאו, האם הוא כוון לעברה - אם לאו, או שמא עסק הנאשם בטיפול שגרתי באקדח והיא בשל נסיבות אותו ערב והויכוח עם הנאשם חשה מאויימת בשל פעולותיו. עדה חשובה באירוע זה היא אמה של המתלוננת, שאין ספק כי יכולה היתה לשפוך אור על האירוע והנה היא לא הובאה לעדות ואף לא נמסרה אם נגבתה ממנה הודעה במהלך החקירה כלל ועיקר. ברי כי יש בכך מחדל שיש בו כדי להעיב על יכולתו של בית המשפט לרדת לחקר האמת בענין זה. לאחר כל האמור לעיל, לא יכולתי להשתחרר מן הספק שעלה לאור עדותה של המתלוננת, הן עצם הגירסה שהעלתה והן אופן מתן העדות ובהעדר עדותה של האם היה אך לתרום לקיומו של ספק זה. בשל ספק זה יזוכה הנאשם העבירה של איומים, אשר יוחסה לו בפרט האישום השני לכתב האישום. פרט האישום הראשון מייחס לנאשם עבירה של איומים, בכך שאיים על המתלוננת כי באם ייאלץ לשלם את דמי ביטול החתונה בסך 30,000 ₪ "יקרו לה הרבה הפתעות" ובשל כך היא נישאה לו בחתונה "פיקטיבית". גם בנושא זה לא היתה עדותה של המתלוננת חד משמעית ונחושה. בחקירתה הראשית סיפרה המתלוננת כיצד גילתה כי ביטול החתונה עלול לעלות לנאשם סכום כסף נכבד בשל שהעיסקה לאירוע כבר נחתמה: "ואז חשבתי על זה המון והגעתי להחלטה שאני מציעה לו עיסקה שאנחנו אכן מתחתנים הרי במילא החתונה היתה פיקטיבית אפשר להגיד" היא הבהירה כי ממילא מדובר בחתונה פיקטיבית בשל בעיות גיור. והמשיכה: "הצעתי עיסקה שאני חוסכת לו 30 אלף שקל . אני אכן מתחתנת איתו בתנאי שהוא נותן לי קורת גג עד הלידה. כן הוא הסכים. הוא רצה לחסוך 30 אלף שקל. נכון לאותו רגע, כבר חודש וחצי לא היה בינינו יחסי מין לא אהבה ולא כלום". הנה כי כן כעולה מדברים אלה, הרי שהמתלוננת הפעילה את שיקול דעתה העצמאי בראותה את הדברים והחליטה להציע לנאשם עיסקה וכך לקבל קורת גג לראשה עד ללידה. בתארה תיאור זה, שהינו מפורט ונרחב ואף סדור , את מצב הדברים היא אינה מזכירה כלל ועיקר איום, או תחושה של איום ופחד מן הנאשם שהובילה לנישואין. משנתבקשה לאחר מכן לפרט אודות השיחה בה נדון ביטול החתונה אשר יעלה בסך של 30000 ₪ מסרה המתלוננת : "הוא אמר אני לא מוכן לשלם את ה-30 אלף ₪, ואמר "אם אני אצטרך לשלם שלושים אלף ₪, אז יחכו לך הרבה הפתעות", מה זה הפתעות אני לא יודעת. אולי הוא ניסה לאיים עלי מילולית בשביל שאחזור בי ואחרי זה להתחתן". תמיהה נוספת עולה מכך שהנאשם הקליט שיחתו עם המתלוננת. עוד אין חולק כי שוטרים הגיעו לביתו על מנת לערוך חיפוש מיד לאחר מעצרו של הנאשם וברי היה שהחוקרים מחפשים אחר מכשיר הקלטה של הנאשם והגיעו לבית לצורך כך. והנה מספר ימים מועט לאחר חיפוש זה, מצאה המתלוננת את מכשיר ההקלטה ומזמן מסוים ואילך אף היתה מודעת להקלטה ובכל זאת משך כל אותו פרק זמן ארוך, לא מצאה להביא את ההקלטה בפני גורמי החקירה. קשה היה לרדת לסוף דעתה של המתלוננת בענין זה והגם שנתנה הסברה לכך שהיתה עסוקה אותה עת בהריונה שלא היה פשוט כלל ועיקר, הרי אין בכך כדי להסביר מדוע לא דיווחה על כך ולו בשיחת טלפון לגורמי החקירה, ביודעה שהם תרים אחרי מכשיר זה. המתלוננת טענה במהלך עדותה כי האזנה לשיחה וקריאת תמליל השיחה מלמדים כי לא בכדי הקליט הנאשם את השיחה שכן הוא חוזר שם ומדגיש כי אינו זוכר את ההסכם ביניהם ועוד ועוד. לטעמה, עשה כן במכוון ועל כן הקליט את דבריו. אין לשלול כלל ועיקר אפשרות כזו. עם זאת בשיחה זו ממש עולים דבריה של המתלוננת עצמה: "...אז אני אמרתי לך אם זה היה 3000 ₪ אז אני הייתי נותנת לך לשלם את הקנס אבל בגלל שמדובר ב-30000 ₪ אני כמו בן אדם מתחשבת בך בוא נעשה חתונה שלא תשלם". וכך בהמשך השיחה חוזרת המתלוננת וטוענת שאך בשל התחשבותה בו נישאה לו. אין המתלוננת מזכירה כלל ועיקר כי הנאשם איים עליה , או לחץ עליה, או כי טען שיקרו לה הפתעות רבות אם יהיה עליו לשלם את הקנס, אלא, להיפך, היא זו שהתנדבה למנוע ממנו תשלום זה. גם בהמשכה של השיחה כאשר המתלוננת מטיחה בנאשם כי הוא זוכר את שנוח לו לזכור ואינו זוכר לפתע כי הבטיח לדאוג לה עד לאחר הלידה ולשלם את הוצאותיה וכיו"ב היא אינה מטיחה בו את דבר ה"איום" או הלחץ להינשא לה, כפי שתארה בתלונתה במשטרה. יצוין כי חלק נכבד מן השיחה עוסק בטענת הנאשם כי המתלוננת בגדה בו בעבר ויתכן ועושה כן אף בהווה, דבר התואם את טענת הנאשם בבית המשפט באשר למניע שלו להקליט את השיחה. הנה כי כן, אף בנושא זה אין מדובר, כאמור בעדות חד משמעית וסדורה. אף בענין זה, לאחר קריאה והעמקה בחומר הראיות שהובא בפני בית המשפט לא ניתן היה להשתחרר מן הספק, שמא לא נאמרו הדברים כפי שציינה אותם המתלוננת בהודעתה שבמשטרה. בשל ספק זה יזוכה הנאשם אף מן העבירה של איומים נשוא פרט האישום הראשון שבכתב האישום. זכות ערעור כחוק. איומים