בקשה לשינוי התקשרות אישית להתקשרות עם חברה בע"מ - התניה בערבות אישית לחובות החברה תביעה נגד חקלאי בגין יתרת חוב עבור רכישת תשומות בסך של 128,334 ₪ 2. הנתבע טוען כי דין התביעה נגדו להידחות בהעדר יריבות, שכן לטענתו, ההתקשרות עם התובעת היתה באמצעות חברה שבבעלותו, וכי לא קמה לתובעת עילת תביעה אישית נגדו. 3. העובדות הצריכות לענייננו הינן כדלקמן: התובעת הינה חברה העוסקת באספקה ושיווק תשומות לחקלאות. הנתבע הינו חקלאי העוסק בהבחלה ושיווק בננות. בשנת 1995 הקים הנתבע יחד עם אשתו חברה (להלן "החברה"). בשנת 2001 החלה התובעת לספק לנתבע (לטענת התובעת) או לחברה (לטענת הנתבע) תשומות שעיקרן מגשים מקרטון לאריזת הבננות לשיווק. לטענת התובעת, התשומות סופקו לנתבע בהתבסס על התקשרות אישית שהיתה עימו, ולתמיכה בטענותיה הנ"ל, הפנתה התובעת לאסופת החשבוניות שהונפקו על ידה ואשר צורפו לכתב התביעה, שעליהן התנוסס שמו של הנתבע עם מספר עוסק מורשה התואם את מספר הזהות שלו. 4. התובעת הוסיפה וטענה כי לאחר תקופה ארוכה של התקשרות בינה לבין הנתבע, פנה הנתבע אליה וביקש לשנות את טיב ההתקשרות באופן שתהיה עם החברה שבבעלותו, אולם היא התנתה את השינוי הנ"ל בחתימת הנתבע ואשתו על ערבות אישית להתחייבויות החברה, דרישה שהנתבע סירב לה, ומשכך, המשיכה התובעת לפעול על פי המתכונת הקיימת, היינו בהתבסס על ההתקשרות האישית מול הנתבע. 5. בחודשים ינואר 2009 עד ינואר 2010 הצטבר חוב אצל התובעת שהסתכם נכון ליום הגשת התביעה בסך של 128,334 ₪, שבגינו הוגשה התביעה דנן כנגד הנתבע. 6. הנתבע שלל מכל וכל את טענות התובעת, וטען כי התובעת ידעה מאז ומתמיד על קיום החברה וכי ההתקשרות הינה מול החברה ולא מולו באופן אישי. עוד טען כי כל התשלומים עבור הזמנת המוצרים, לאורך כל השנים, בוצעו באמצעות החברה, וכי כל העסקאות עם התובעת דווחו בספרי הנהלת החשבונות של החברה, וכי כל הסחורה נתקבלה על ידי עובדי החברה. עוד הוסיף וטען כי השם הופיע על מגשי הקרטון שאותם סיפקה התובעת לחברה על פי הזמנתה של האחרונה, וכי התוכן השיווקי של התובעת אף הוא מוען לחברה. עוד טען הנתבע כי החברה היתה מוכרת לספקיה ולקוחותיה השונים בשמה המקוצר "X בע"מ" ו/או "X", שֶם אשר הופיע על ארגזי הבננות של החברה, וכי היתלותה של התובעת בשם הזה שאותו היא רשמה על החשבוניות שהנפיקה, לצורך חיובו באופן אישי, מהווה הטעיה והתנהגות בחוסר תום לב. 7. הנתבע הוסיף וטען כי בשנת 2009, הגיע למשרדי החברה נציג התובעת מר ישראל אשכנזי שדרכו התנהלו העסקים בין הצדדים, והודיע לו על מדיניות חדשה שנוקטת בה התובעת והיא החתמת בעלי החברות ו/או המנהלים על ערבויות אישיות, וביקש מהנתבע ומאשתו, כבעלי החברה, לחתום על ערבות אישית להבטחת התחייבויות החברה כלפי התובעת. הנתבע ואשתו סירבו בתוקף לדרישה הנ"ל תוך שהם מבהירים לו כי מעולם לא נתבקשה החברה, על ידי מתחרי התובעת שמולם היא עובדת, לחתום על ערבות אישית. נוכח חששה לאבד לקוחות, לא עמדה התובעת על דרישתה הנ"ל, והמשיכה לספק לחברה תשומות. 8. בשנת 2011 נקלעה החברה לקשיים תזרימיים והפסיקה את פעילותה, ומסיבה זו בחרה התובעת, לשיטת הנתבע, להגיש את התביעה נגדו, תוך הצגת מצג שווא שהוא היה צד לעסקאות, במטרה לנסות להיפרע את החוב ממנו. 9. העדויות מטעם התובעת העיד נציגה מר ישראל אשכנזי. מטעם הנתבע העידו הנתבע, אשתו, וגב' איריס וקנין אשר שימשה כמזכירה ומנהלת חשבונות של החברה בתקופה הרלוונטית לתביעה. 10. דיון לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי אותן על רקע חומר הראיות שהוגש, הגעתי למסקנה כי דין התביעה כנגד הנתבע להתקבל. להלן נימוקיי: א. הוכח כי כל החשבוניות אשר הונפקו על ידי התובעת לאורך כל השנים, ונמסרו לידי הנתבע, נשאו את השם שלו, ללא ציון קיומה של התאגדות בערבון מוגבל. הנתבע אשר ענייניו נוהלו על ידי הנהלת חשבונות ורואה חשבון, לא השיג על דרך הפקת החשבוניות כמתואר לעיל, וטענתו כי הינו איש אדמה וכי אינו מעורה בעניינים אלה, אינה משכנעת בעיני, וזאת בשים לב שענייניו הכספיים היו מנוהלים על ידי אנשי מקצוע כמתואר לעיל. ב. על טיב ההתקשרות בין צדדים עסקיים שאין ביניהם הסכם בכתב, ניתן להסיק בראש וראשונה, ממסמכים בכתב שהוחלפו ביניהם, ואשר מטבע הדברים אמורים לבטא את הדרך שבה בחרו להתקשר. בענייננו, החשבניות אשר נשאו את שם הנתבע באופן אישי, מהוות אינדיקציה לטיב ההתקשרות בין הצדדים, וקיומה של חברה בבעלות הנתבע ו/או ידיעתה של התובעת על קיומה של חברה כאמור, אינו מעלה ו/או מוריד בנסיבות העניין, שכן חזקה שכל אדם מנהל את עסקיו כראות עיניו ומשיקולים עסקיים שלו. גם העובדה שכל העסקאות עם התובעת הוקלדו בספרי הנהלת החשבונות של החברה ו/או נפרעו בהמחאות של החברה ו/או שמגשי הקרטון שהוזמנו דרך התובעת נשאו את השם המקוצר של החברה, אינם מעניינה של התובעת ואינו אמור להשליך על סוג ההתקשרות עימה, כל עוד שהדבר לא קיבל ביטוי בכתב בין הצדדים. ג. על מנת לחזק את גרסתו שלפיה ההתקשרות עם התובעת היתה באמצעות החברה, למרות הרישום בחשבוניות, טען הנתבע כי החברה היתה מוכרת לספקיה וללקוחותיה בשמה המקוצר "X בע"מ ו/או "X", והפנה לדרך ההתקשרות של החברה עם ספקים אחרים וביניהם חברת י.מ.א בע"מ. אולם, מעיון בחומר הראיות ניתן להיווכח כי לא הוצגה על ידי הנתבע ולוּ חשבונית אחת של ספק אחר הנושאת את שמו הפרטי, בדומה לחשבוניות נשוא התביעה, ואף החשבונית של חברת י.מ.א בע"מ אשר צורפה כנספח 7 לתצהירו, נשאה את השם "X בע"מ". ד. שני הצדדים העידו על פגישה שהתקיימה ביניהם, אם כי כל אחד מסר גרסה שונה לגבי מטרת פגישה זו. בעוד שהתובעת טענה כי הנתבע ואשתו הם אלה שפנו אליה לצורך החלפת ההתקשרות האישית של הנתבע בחברה שבבעלותו, וכי היא התנתה את השינוי הנ"ל במתן ערבויות אישיות על ידי הנתבע ואשתו, טען הנתבע כי נציג התובעת הוא זה שפנה אליו על מנת לקבל ערבויות אישיות ממנו ומאשתו להתחייבויות החברה, על פי מדיניות חדשה שנקטה בה התובעת. לא ראיתי להעדיף גרסה אחת על פני משנתה לאור העובדה שגרסאות אלה לא נתמכו בעדויות אובייקטיביות, והן מונָעות, מטבע הדברים, מאינטרסים אישיים של הצדדים. יחד עם זאת, במהלך החקירות הנגדיות, הציג הנתבע חשבוניות של התובעת משנים 2005 ועד 2009, שהונפקו על שמו אך לא נרשם בהן מס' עוסק מורשה הנושא את מספר הזהות שלו, וחשבוניות נוספות החל מיום 30.6.2009 שבהן החל להופיע הרישום של מספר עוסק מורשה לפי מספר תעודת הזהות של הנתבע, וטען כי השינוי הנ"ל, היינו ציון מספר זהותו של הנתבע על גבי החשבוניות החל מיום 30.6.2009, מחזק את גרסתו שלפיה התובעת היא זו שפנתה אליו ואל אשתו במהלך שנת 2009 וביקשה את ערבותם האישית להתחייבויות החברה, ומשדרישתה סורבה, היא החלה לציין את מספר הזהות שלו על גבי החשבוניות, במטרה למצוא עיגון בכתב לחיובו האישי. במבט ראשון, ניתן היה לומר כי המדובר בטענה משכנעת, אלא שבסיכומיה, הציגה התובעת תיקון של חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן "החוק") אשר פורסם ביום 23.7.2009 במסגרת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010), התשס"ט-2009, שמכוחו הוטלה עליה החובה לציין את "מספר הרישום של הקונה" על גבי החשבוניות. במטרה להדוף טענה זו, טען הנתבע כי תיקון זה אינו חל על התובעת, אולם טענה זו התבררה כחסרת יסוד, שכן מעיון בהוראת סעיף 47 לחוק עולה כי היא חלה על כל עוסק מורשה, כאשר התובעת נכללת בהגדרת עוסק מורשה על פי החוק (ראה הגדרת "עוסק" ו"עוסק מורשה" בסעיף ההגדרות של החוק). בניסיון נוסף לערער את אמינות גרסתה הנ"ל של התובעת בדבר קיום קשר בין השינוי הנ"ל לבין תיקון החוק, הפנה הנתבע לעובדה שהשינוי הראשון הופיע בחשבונית מיום 30.6.2009, בעוד שהתיקון פורסם ביום 23.7.2009. אולם ניסיון זה לא צלח, שכן מקובלת עלי הטענה כי התובעת שהינה חברה גדולה העוסקת בתחום החקלאות, היתה מודעת להליכי התיקון הנ"ל, ודאגה להתאים את ספריה לקראת פרסומו. ה. במהלך חקירתה הנגדית, העידה אשת הנתבע גב' X X כי הדיווח לרשויות המס נעשה במסגרת של "איחוד עוסקים" כלשונה (ראה עדותה בעמ' 23 ש' 21-16). אמנם לא ניתן הסבר מקצועי לשיטת הדיווח הנ"ל, אולם ניתן להניח כי המדובר ברישום לפי סעיף 55 לחוק המדבר על רישום מספר עסקים של עוסק תחת עוסק אחד. שיטת הדיווח הנ"ל יש בה כדי לחזק את גרסתה של התובעת אודות קיומם של שני עסקים, הראשון המנוהל תחת שמו האישי של הנתבע, הלא הוא ההתקשרות עימה, והשני המנוהל על שם החברה שבבעלותו. ויודגש, הנתבע לא טרח להזמין לעדות את רואה החשבון של החברה, דבר שיכול היה לשפוך אור על ההתנהלות הכספית שלו ו/או של החברה, ועל שיטת הדיווח האמורה, והימנעות זו נזקפת לחובתו בנסיבות המקרה שבפנינו. 11. לאור כל האמור לעיל, שוכנעתי כי התובעת הרימה את נטל הוכחת תביעתה כנגד הנתבע, והנני קובעת כי ההתקשרות עם התובעת היתה עם הנתבע באופן אישי, ומשכך, קמה לתובעת עילת תביעה אישית נגדו. 12. אשר על כן, הנני מחליטה לקבל את התביעה, ומחייבת את הנתבע לשלם לתובעת את הסך של 128,334 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (20.3.11) ועד התשלום המלא בפועל, וכן אגרת משפט בשערוך ליום תשלומה בפועל. בנוסף ישלם הנתבע לתובעת שכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. חובות חברהערבות אישיתחובערבות