לאחר שהתבררה הטעות, פנה הבנק בדרישה להשבת הסך של 20,000$ שזוכה בטעות בחשבונה, כאמור לעיל. הנתבעת סירבה להשיב את הסכום הנ"ל, וזאת אף שהועברו לידיה כל המסמכים הרלוונטיים המעידים על הזיכוי שבוצע מבלי לחייב את חשבון הפיקדון. לנוכח סירובה של הנתבעת להשיב את הכספים שנטלה שלא כדין בטענות משוללות כל בסיס, ביום 30/12/10 חויב חשבון העו"ש במט"ח של הנתבעת בסך של 20,000$ כפי שהיה אמור להיות מחויב מלכתחילה. ואולם, עד לאותו מועד כבר הציבה הנתבעת בפני התובע עובדה מוגמרת שלפיה כספי הזיכוי כבר הוצאו מהחשבון ולא ניתן להשיבם לתובע. חובה של הנתבעת לתובע נכון ליום 16/3/11, לאחר שהחשבון חויב כפי שהיה אמור להיות מחויב מלכתחילה, מסתכם בסך של 71,749.86 ₪ ויש להוסיף לסכום זה ריבית מקסימאלית (לפי 19%) מיום 1/1/11 ואילך. טענות הנתבעת טרם התעוררות הפרשה שבגינה הוגשה התביעה דנן, הוחתמה הנתבעת לבקשתה על הטפסים הנדרשים לצורך סגירת החשבון. התובע סגר את החשבון ולאחר מכן פתח אותו מחדש על מנת לחייב את הנתבעת ברשומות בסכום התביעה, וזאת בניגוד לידיעתה ולרצונה של הנתבעת. בעת שהנתבעת פתחה את החשבון, איש לא הראה לה את 61 עמודי "התנאים הכלליים" שצורפו לכתב התביעה ולא הסביר לה את מהותם, והיא אף איננה חתומה על דפים אלה. סעיף 5.4 במסמך התנאים הכללים הנ"ל כולל תנאי מקפח ומפלה בחוזה אחיד. הנתבעת פתחה את החשבון לצורך קבלת פיצויים בגין רכוש אמה המנוחה שהייתה ניצולת שואה בפולין. ביום 4/4/07 הועבר לחשבון זה מסניף City Bank Rundlowy סך של 65,000$. כספים אלו הושקעו באפיקים שונים בבנק, לפי עצתו של מר אסף סולמי, מורשה חתימה ויועץ השקעות ראשי אצל התובע. כל הפעולות בחשבון זה נעשו על ידי מר אסף סולמי, והנתבעת נתנה בו אמון. הגרסה הראשונית של התובע הייתה כי מר סולמי הודיע לנתבעת כי הוא חושב שהוזרם לחשבונה בטעות סך של 20,000$ מחשבון של תושב זר, אשר התלונן בפניו שסכום זה חסר בחשבונו. בשלב מאוחר יותר שינה מר סולמי את גרסתו לכך "שאחת הפקידות עשתה דאבל קליק", ובסוף העלה גרסה שלישית שלפיה התובע העביר בטעות מחשבונו שלו 20,000$, ולאחר מכן הוסבר לנתבעת כי מדובר בהעברה מחשבון חריגים של הבנק. הנתבעת אכן נדרשה להשיב את הסכום הנ"ל וסירבה לעשות זאת, שכן הסכום אינו מגיע לתובע אלא שייך לנתבעת. תצהירים, חקירות נגדיות וסיכומים מר אסף סולמי הגיש תצהיר עדות ראשית מטעם התובע שבו חזר על טענות התובע כנ"ל, והתייחס בין היתר לבקשת הנתבעת להעביר 20,000$ מחשבון העו"ש במט"ח לחשבון פיקדון מט"ח על שמה ביום 15/8/07. הנתבעת ערכה תצהיר עדות ראשית (ללא נספחים) שבו חזרה על טענותיה הנ"ל, וכן הצהירה כי איננה זוכרת שביקשה ממר סולמי להעביר את הסך של 20,000$ הנ"ל מהפיקדון הדולרי לעו"ש הדולרי (אולם כאמור לפי תצהירו של מר סולמי הבקשה הייתה להעברת הסכום מהעו"ש הדולרי לפיקדון ולא להפך). כמו כן הצהירה הנתבעת כי לא היה כל צורך בהעברה משום שניתן היה לראות שחשבון העו"ש הדולרי היה כבר ביתרת זכות בסכום שעולה על 20,000$. הנתבעת הדגישה בתצהירה כי התובע לא צירף כל הוכחה בדבר העברת יומן מהחשבון החריג המלמד כי הסכום המדובר הגיע לחשבונה. במהלך חקירתו של מר סולמי הוצגה חוברת התנאים הכלליים המקורית, והעד הצביע על חתימתה של הנתבעת (עמ' 7 ש' 8-10). מר סולמי הוסיף כי לא ביצע שום פעילות עבור הנתבעת בקשר ל- 20,000$ הנ"ל. מר סולמי נשאל לגבי חשבון חריג, ובעקבות זאת הסביר כי בענייננו: "על מנת להפקיד לפקדון או לפרוע מפקדון, היתה נדרשת הפקידה לבצע שתי פעולות. אחת זיכוי חשבון הפקדון ופעולה נוספת חיוב חשבון עובר ושב. בפעולה של פירעון מפקדון, היה נדרש מהפקידה לבצע שתי פעולות של זיכוי עובר ושוב וחיוב הפקדון. ברגע שפעולה אחת מאלה לא התבצעה, נפתח חשבון חריג". כן מדבריו של מר סולמי כי אין על כך אסמכתה, "אלא זה עולה בדו"ח חריגים ומצב זה מצריך ללכת לפעולות של אותו יום עסקים ולנסות למצוא מהיכן נובע החריג או יותר נכון מה הפעולה השגויה שנעשתה שבגינה נפתח חשבון חריג" (עמ' 9 ש' 14-30). מר סולמי התבקש להסביר כיצד אפשר לדעת מנספח ה' שהוצג בפניו כי מדובר בחשבון חריג והוא השיב כי הספרות "999" שבכותרת מעידות על כך. מר סולמי הוסיף כי "הפעולה בוצעה ביום 16.8 עם תאריך ערך של "17.7 (עמ' 10 ש' 30). מהחקירה עלה כי החשבון החריג נפתח בשנת 2007 אך התובע פנה לנתבעת לראשונה בקשר לכך בשנת 2009. העד הוסיף כי "לאחר בדיקה מעמיקה בחיפוש החריג, הסניף הגיע למסקנה שהחריג נובע כתוצאה מטעות בפעולת פקדון בחשבון של הנתבעת. יתרה מכך, את הממצאים האלו העברנו למחלקת הביקורת של הבנק, שאשררה את מסקנותינו" (עמ' 12 ש' 6-10). העד הוסיף והעיד כי חיפשו פעולות אחרות בחשבונות הנתבעת באותו סכום, וזוהי הפעולה היחידה שנעשתה באותו יום באותו סכום בחשבונה של הנתבעת (עמ' ש' 15-16). מר סולמי נשאל מדוע לא הביא את הדף עם כל החריגים ואת המכתב מהביקורת והשיב כי בדף החריגים מופיעות פעולות חסויות של בעלי חשבון אחרים ולעניין המכתב - מצוי מסמך כזה אבל הוא לא ברשותו. בהמשך לכך הפנה העד לדפי החשבון והעיד כי העברת הסך של 20,000$ ביום 17/7, תואמת לנתון בדו"ח החריגים. הנתבעת נשאלה בחקירתה הנגדית מספר פעמים מהו המקור ל- 20,000$ המדוברים, והשיבה כי איננה יודעת על מה ב"כ התובע מדבר משום שמדובר בכספה. בהמשך העידה הנתבעת: "אני לא יודעת על איזה 20,000$ אתה מדבר" והוסיפה כי לא קיבלה 20,000$ מיותרים. לאחר מכן הופנתה הנתבעת לנספח ג' לתצהיר התובע שבו מופיע הזיכוי בחשבון המט"ח מיום 16.8.07, והיא נשאלה האם אותו סכום מהווה חלק מהתמורה ממכירת הנכס של אמה. בתשובה לכך העידה הנתבעת: "אני לא יכולה להגיד כן ולא להגיד לא. אני לא בנקאית. אבל מנחם רובינשטיין כן מבין בזה" (עמ' 20 ש' 12). הנתבעת נשאלה פעם נוספת האם בדקה מהם ה- ה- 20,000$ והשיבה "על איזה 20,000$ אתה מדבר, כתוב פה 3 פעמים 20,000$, מאיפה אני יודעת מאיפה זה הגיע. אסף טיפל בכל החשבונות מא' עד ת'" (עמ' 20 ש' 23-25). לאחר מכן העידה כי לא בדקה את הפעולה והוסיפה שלא בדקה את דפי החשבון אף פעם, מעבר לבדיקה פשוטה ולא בנקאית בבית. כמו כן העידה הנתבעת כי היא ראתה את הסכום שקיבלה מפולין, את השכירויות ואת הסך הכול בבנק והכל תאם לה (עמ' 21 ש' 1-6). לאחר מכן נשאלה הנתבעת האם כל הסכומים שיש בבית תואמים את התקבולים בבנק והשיבה "אני לא מבינה בזה, אני לא בנקאית" (שם, ש' 8). בהמשך העידה הנתבעת כי כל האסמכתאות בעניין הכספים שקיבלה מפולין נמצאות אצלה בבית, וכשנשאלה מדוע לא הציגה אותן לתיק, השיבה כי הכול נמצא אצל עורכת הדין שלה, "אפילו צילום של הטאבו ממכירת הנכס" (עמ' 21 ש' 16). ב"כ התובע שאל את התובעת מה הסכום שהתקבל ממכירת הנכס - הסכום שמופיע בכתב ההגנה או זה שמופיע בתצהיר עדותה הראשית. בתשובה לכך העידה הנתבעת כי היא לא יודעת וצריכה לשאול את דוד שלה שהעביר לה את הכסף. לאחר מכן הוסיפה כי ייתכן שסכומים שונים שציינה התייחסו לגם לרכיב של דמי שכירות. לדבריה, היא אף פעם לא שאלה על כך ולא תבדוק את דוד שלה כי היא מאמינה לו ולא מאמינה לבנק (סוף עמ' 22 ותחילת עמ' 23). הנתבעת אישרה שקיבלה אסמכתה מדוד שלה לגבי העברה בנקאית מיום 2/4/07 ונשאלה האם קיבלה מממנו אסמכתה גם בקשר להעברה מיום 16/8/07 ע"ס 20,000$ ובתשובה לכך שאלה את ב"כ התובע האם הכוונה היא ל- 20,000$ הווירטואליים אשר מעולם לא נכנסו לחשבון שלה בפועל. בעקבות זאת הוצג בפני הנתבעת תדפיס חשבון בנק ובו הפעולה מיום 16/8/07 והיא נשאלה האם לא רואים זיכוי בחשבון. הנתבעת השיבה כי אין לה שקל אחד בחשבון שלא שלה, היא לא הצהירה שלא נכנס כסף והיא איננה בנקאית (עמ' 24 ש' 12-19). לשאלת בית המשפט האם היא אומרת שנכנס כסף לחשבון, השיבה כי "התשובה איננה כן או לא" והיא סמכה על אסף סולמי. לאחר מכן נשאלה הנתבעת האם פנתה לדוד שלה כדי לקבל אישור על אותה העברה של 20,000$ ביום 16/8/07, והשיבה: "לא פניתי. לא היה צורך, אני יודעת כמה יש לי בחשבון. היה איקס ונשאר איקס". הנתבעת נשאלה למה התכוונה כשהצהירה בסעיף 8 לתצהירה כי לא היה צורך לבצע העברה משום שבחשבון שלה הייתה יתרת זכות בסך 20,000$. הנתבעת התקשתה להסביר למה התכוונה, ולאחר מכן הוסיפה כי כנראה התכוונה ל- 20,000$ הווירטואליים. כמו כן העידה הנתבעת כי היא לא יודעת לקרוא דפי חשבון ולא יודעת בדיוק איך להסביר זאת, וכי עורכת הדין שלה הציגה לה את הנתונים. לאחר מכן נשאלה הנתבעת האם כשהיא מתייחסת להעברה ווירטואלית, כוונתה היא כי שבפועל הכסף לא נכנס לחשבונה והיא השיבה: "לא זה מה שאמרתי. אם זה נכנס זה שלי". הנתבעת נשאלה פעם נוספת האם יש לה אסמכתה והשיבה כי התובע לא הוכיח שום דבר, אין העברה לחשבון שלה ואין גם פקודת יומן. כשנשאלה הנתבעת על סמך מה היא טוענת שסגרה את החשבון העידה כי היא חתמה בפני מר סולמי על סגירה, לאסף סולמי יש אסמכתה על כך וצריך להיות לה העתק בבית. הנתבעת נשאלה מדוע היו משיכות כספים לאחר מכן והשיבה כי לאחר שמר סולמי הציג בפניה מספר גרסאות לגבי הסכום, לרבות גרסת הדאבל קליק של הפקידה, איבדה כל אמון בתובע ומשכה את הכספים מהחשבון למחרת (עמ' 26 ש' 19-20). בהמשך נשאלה הנתבעת האם מספר החשבון שלה הוא 128724 והשיבה שאיננה זוכרת את המספר. בעקבות זאת הוצגו בפניה מסמכי פתיחת חשבון ודף חשבון המעיד על העברת 20,000$ והיא נשאלה האם בשני המסמכים הנ"ל מדובר באותו מספר חשבון, והיא השיבה "לא מוכנה לענות על דף כזה". בעקבות החלטה מנומקת של בית המשפט בית המשפט והשלמת חקירה של מר סולמי שנכח באולם, התיר בית המשפט להגיש את המסמך, והוא הוגש לתיק וסומן ת/1. כן עלה מעדותו של מר סולמי כי בדוח החריגים מצויים בדיוק אותם פריטים המופיעים בדוח ת/1 וכי "כל מה שרשום פה רשום בדו"ח החריגים" (עמ' 31 ש' 7-10). בתום הדיון באותו יום נקבע כי על התובע להעביר את המסמך המקורי לנתבעת, ובאם הנתבעת מעוניינת לקיים חקירה נוספת על כך, יש להגיש בקשה בהתאם. בהעדר בקשה לחקירה נוספת ניתנה החלטה להגשת סיכומים מטעם הצדדים. בתחילת סיכומי התובע נטען כי לנוכח קיומה של יתרת חובה בחשבונה של הנתבעת וטענת הנתבעת כי איננה חייבת דבר, מדובר במקרה של הודאה והדחה. כמו כן נטען בסיכומי התובע, בין היתר, כי הנתבעת לא הציגה גרסה כלשהי על מנת להסביר כיצד הגיעו הכספים לחשבונה פרט לאמירה כי "הכול שלי" שאינה נתמכת באסמכתאות כלשהן. בסיכומי הנתבעת נטען, בין היתר, כי העד היחיד שהובא מטעם התובע הוא מר סולמי אשר כלל לא טיפל בחשבון הבנק של הנתבעת, לא הוזמנו עדים רלוונטיים יותר, לא הוצגו פעולות יומן ולא צורפו כל דפי החשבון כנדרש. כמו כן נטען כי אין ללמוד מהמסמכים שהוצגו מטעם התובע כי הסכום שמופיע בדו"ח החריגים הוא אכן אותן סכום שמופיע בחשבון הבנק של הנתבעת. כמו כן טענה ב"כ הנתבעת בסיכומיה כי גם מסעיף 2ד' לסיכומי התובע עולה כי אין כל קשר בין דו"ח החריגים לבין חשבונותיה של הנתבעת. בסיכומי התשובה של התובע נטען כי עלה בבירור מעדותה של הנתבעת עצמה שמר סולמי אכן היה עד רלוונטי, שכן לדבריה הוא זה שטיפל בחשבונה באופן בלעדי. באי כוח התובע הפנו לעדותו של מר סולמי כי ביצע הצלבה בין נתוני דוח החריגים לבין הנתון הנוגע ל- 20,000$ שבחשבונה של הנתבעת. כמו כן נטען כי הוכח שחוברת התנאים הכלליים אכן הוצגה בפני הנתבעת שכן היא חתומה עליה. עוד טענו באי כוח התובע כי הוצגו מסמכים המבססים שהנתבעת אכן קיבלה את הסך של 20,000$ הנ"ל בטעות, לרבות דו"ח הניקוב שהועבר לב"כ הנתבעת בהמשך להחלטת בית המשפט, אך ב"כ הנתבעת בחרה שלא לזמן את עד התובע פעם נוספת לחקירה על כך. לעניין הטענה כי דו"ח החריגים כלל לא קשור לחשבונה של הנתבעת (בהתייחס לסעיף 2ד' לסיכומי התובע הנ"ל) נטען כי חשבון מס' 999-555006 אכן אינו שייך לנתבעת, שכן מדובר בחשבון שנפתח בעקבות הטעות בחשבונה של הנתבעת. כן נטען כי הוצגו בפני בית המשפט אסמכתאות המעידות כי החשבון מעולם לא נסגר כפי שטענה הנתבעת. דיון דינה של התביעה להתקבל במלואה. התובע הציג ראיות שמהן עולה ולו לכאורה כי הנתבעת אכן זוכתה בסך של 20,000$ באחד מחשבונותיה מבלי שסכום זה חויב בחשבונה השני. לעומת זאת, הנתבעת לא הציגה אסמכתאות כלשהן שיש בהן כדי לסתור את גרסת התובע ולבסס את טענתה כי אכן מדובר בכספים שלה, ואף לא הציגה נתונים מפורטים על התמורה שהתקבלה ממכירת הנכס של אמה ועל הסכומים שהופקדו לחשבון. התובע הציג את דו"ח החריגים, ותיאר כיצד בוצעה הצלבה של נתונים, שממנה עלה כי הפעולה היחידה שבוצעה באותו יום בסך של 20,000$ הייתה פעולת הזיכוי בחשבונה של הנתבעת. כמו כן הוצג בפני הנתבעת ובפני בית המשפט דו"ח הניקוב, ת/1 הנ"ל. מנגד, הנתבעת עשתה כל שבידיה על מנת להתחמק ממתן הסבר בנוגע ל- 20,000$ שהועברו לחשבונה. הנתבעת העידה בין היתר כי היו אצל דוד שלה, בביתה ואף בידי עורכת הדין שלה כל האסמכתאות הנדרשות על מנת לבסס את הטענה שכל הכספים בחשבונה של הנתבעת הם אכן שלה, אולם הלכה למעשה לא הוצגו אסמכתאות כלשהן לגבי הכספים שהועברו לחשבון. נוסף על כך עולה כי אף שפעולת ההצלבה הנ"ל בוצעה רק כשנתיים לאחר ביצוע הזיכוי בחשבון, ימים ספורים לאחר הזיכוי כבר נאמר לנתבעת שמדובר בטעות. אף על פי כן, הנתבעת פעלה מידית להוצאת הכספים מחשבונה "כבר למחרת", וזאת לטענתה מאחר שלא היה לה כל אמון בתובע. מעדותה של הנתבעת עולה, אם כן, כי משכה את הסך של 20,000$ שהיה בחשבון, אך מנגד העידה כי מדובר ב- 20,000$ ווירטואליים, ולאחר מכן העידה כי היא לא אומרת כן או לא אם היו כספים. בית המשפט התרשם כי הנתבעת התחמקה מלענות על שאלות ברורות וכי היו סתירות רבות בגרסתה, ומנגד עדותו של מר סולמי הייתה עקבית ומהימנה. די בעדותו של מר סולמי הנתמכת בדו"ח החריגים, בנתוני הזיכויים ובנתונים שבתדפיסי חשבון הבנק של הנתבעת, כדי להרים את הנטל המוטל על התובע לביסוס התביעה. לפיכך, ומשלא הוצגו מטעם הנתבעת נתונים מפורטים הנתמכים באסמכתאות לביסוס מקור הסך של 20,000$ הנ"ל, טענות התובע לא נסתרו ולכן יש לקבל את התביעה. אין בסיכומי הנתבעת טענות כלשהן בעניין סכום הריבית בגין החוב, ועל כן יש לחייב את הנתבעת גם בסכום הריבית שנתבע בכתב התביעה. כן יצוין כי לא הועלתה בכתב ההגנה טענה של שיהוי, ואילו הייתה הנתבעת מעלה טענה כזו, היה בית המשפט שוקל להפחית את סכום הריבית בעקבות הפנייה המאוחרת לנתבעת שנתיים לאחר המקרה. לפיכך התביעה מתקבלת במלואה. הנתבעת תשלם לתובע את מלוא סכום התביעה, סך של 71,749.86 ₪, וכן סך של 2,500 ₪ בגין הוצאות משפט וסך של 10,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד. כל הסכומים הנ"ל ישולמו בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל. ניתן להגיש פסיקתה לחתימה. בנק