1.לפניי תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שלטענת התובע נגרמו לו בעטיה של תאונת דרכים מיום 30.12.09. התביעה הוגשה מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975. הנתבעת, מבטחת האופנוע בו נהג התובע, אינה כופרת בחבותה. משכך, המחלוקת בה נדרש בית המשפט להכריע היא שאלת גובה הנזק בלבד. 2.לבקשת התובע, מונה ד"ר פעילן, מומחה בתחום האורתופדיה, כמומחה בית המשפט על מנת לקבוע את נכותו הרפואית של התובע בגין התאונה. ד"ר פעילן קבע כי לתובע נותרה נכות של עשרה אחוזים בגין הגבלה בתנועות הכתף הימנית וחוסר היציבות החלקית של המפרק. עוד קבע ד"ר פעילן כי לתובע "דלדול שרירי קל מאד בחגורת הכתף ועם הגבלת תנועה קלה קלה". 3. התובע, בתצהיר עדותו הראשית ובסיכומיו, טוען כי עיקר הכנסותיו עובר לתאונה היו מהשכרת מספרי מוניות ומהשכרת דירות שבבעלותו. עוד הצהיר התובע כי בנוסף להכנסות אלה, עבד בעבודות מזדמנות כנהג מונית וכאיש שיפוצים מבלי לדווח על כך לרשויות המס. ברי, כי הכנסות התובע מהשכירויות השונות לא נפגעו. 4. לשיטת התובע, עקב נכותו נבצר ממנו להמשיך ולעבוד באותן עבודות מזדמנות ומכאן שיש לפסוק לו הפסדי השתכרות לעבר ולעתיד. התובע העריך על דרך האומדנה את הכנסתו החודשית מאותן עבודות מזדמנות ובלתי מדווחות בשיעור של כ- 4,000 ש"ח לחודש. עוד הצהיר התובע, כי בסמוך למועד התאונה אמור היה לשפץ את אחת הדירות שבבעלותו ואשר היתה מיועדת להשכרה. דע עקא, עקב הפגיעה הדבר נמנע ממנו למשך שלושה חודשים ועל כן השכירות נדחתה לתקופה דומה ויש לפסוק לו אבדן הכנסה בגין דמי השכירות לתקופה של שלושה חודשים . 5. לא זו אף זו, התובע ורעיתו הצהירו כי עובר לתאונה סייע התובע בכל עבודות משק הבית ועתה לאחר התאונה ובגינה הדבר נמנע ממנו וכל עבודות משק הבית מוטלות על רעיית התובע. משכך, מבקש התובע לפסוק לו פיצוי בגין ראש נזק זה. כמו כן, עותר התובע לפסוק לו פיצוי בגין עזרת צד ג' לה זכה מרעיתו שעה שהיה מאושפז בבית חולים ובתקופת ההחלמה מהפגיעה שנפגע בתאונת הדרכים. 6. הנתבעת טוענת כי התובע לא הרים את נטל הראיה המוטל עליו להוכיח את נזקיו מלבד ראש הנזק של כאב וסבל בגין עשרה אחוזי נכות שנקבעו לו על ידי ד"ר פעילן, מומחה בית המשפט. 7. באשר להכנסות הבלתי מדווחות להן טוען התובע הרי שניתן לפסוק לתובע פיצוי בגין ראש נזק זה במידה ועמד בנטל ההוכחה המוטל עליו. נטל ההוכחה המוטל על מי שטוען לפיצוי בגין הכנסות בלתי מדווחות הינו נטל מוגבר וראו לענין זה ע"א 200/63 צוף נ. אושפיז פד י"ז(4) 2400, ע"א 813/81 ציון חברה לבטוח בע"מ נ. עזבון בוסקילה פ"ד לח(4) 785 וכן ראו דברים שנזדמן לי לומר בת.א (שלום קרית גת) 1441/03 מכניק נ. דמרי (פורסם במאגרים). כמו כן, ראו את סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש] התשל"א - 1971 (להלן: " פקודת הראיות"). סעיף 54 לפקודת הראיות קובע, כי שעה שבית משפט, בהליך אזרחי, פוסק על פי עדות יחיד ללא סיוע עליו לפרט מה הניע אותו להסתפק בעדות זו שעה שהעדות היא של בעל דין או בן זוגו והעדות היא של מי שמעוניין בתוצאות ההליך. 8. במקרה דנן, כשל התובע בנטל ההוכחה המוטל עליו להוכחת ההכנסות הבלתי מדווחות. התובע העיד כי נהג להחליף נהגי מוניות אשר להם השכיר מספרים שעה שאלה נפלו למשכב או נבצר מהם לעבוד. לא באה לפני בית המשפט בעניין זה אלא עדותו היחידה של התובע. על התובע היה להעיד לדוגמה את אותם נהגי מוניות או עדים אחרים שהיו יכולים לתמוך בגרסה זו. התובע כלל לא נימק מדוע לא הביא עדים לתמיכה בגרסתו. כך גם לעניין השיפוצים אשר התובע העיד שנהג לבצע לעיתים במקומות שונים. הדברים נאמרו בעלמא, ללא כל תימוכין וראוי היה להעיד לפחות אדם אחד אצלו ביצע התובע שיפוצים. 9. לא זו אף זו, התובע טען, כי נהג לשפץ את דירותיו ובגין תאונת הדרכים עיכב שיפוץ של אחת מדירותיו ובגין כך עוכבה תקופת השכירות. גם כאן היה על התובע להביא ראיות נוספות כגון אותם שוכרים אשר תקופת השכירות שלהם נדחתה. התובע נמנע מלהעיד ולהציג ראיות מי בסופו של יום ביצע את השיפוצים. אם בסופו של יום ביצע התובע בעצמו את השיפוצים הרי שלא נגרמה לו כל פגיעה. אם שכר התובע איש שיפוצים מקצועי הרי היה עליו להביא ראיות על כך. עינינו הרואות, התובע כשל גם בנטל ההוכחה בנושא אבדן דמי השכירות הנטען על ידו. 10. כמו כן, הוגש לבית המשפט תמליל שיחה שנערכה בין התובע ובין חוקר פרטי מטעם הנתבעת. התובע אישר כי אמר לחוקר שאינו עובד מזה כשבע שנים. בעדותו בביהמ"ש ניסה התובע לתקן זאת באומרו שהתכוון שלא עבד באופן רשמי. דין טענה זו להדחות בהיותה מקצה שיפורים ועדות כבושה. 11. משכך, נדחית תביעתו של התובע לעניין אבדן הכנסות מעבודות מזדמנות בלתי מדווחות ומאבדן דמי שכירות לתקופה של מספר חודשים. 12. באשר לעזרת צד ג' שקיבל התובע מרעייתו בתקופת מחלתו הרי שהתובע עבר שני ניתוחים ואושפז למספר ימים והעזרה שקיבל מרעיתו בתקופה זו עולה על העזרה הרגילה הניתנת על ידי בני משפחה ועל כן בגין ראש נזק זה נפסק כי הנתבעת תשלם לתובע סכום כולל של 4,000 ₪ בגין העבר. במאמר מוסגר יובהר - שלא נקבעה בחוות דעת מומחה ביהמ"ש כל תקופת אי כושר זמנית. לעניין עזרת צד ג לעתיד, הרי שכעולה מחוות דעת ד"ר פעילן הנכות אינה משמעותית והתובע אינו מוגבל בפעולות יום יום ועל כן התביעה בגין ראש נזק זה - נדחית. 13. כאמור התובע ורעייתו העידו כי עובר לתאונה סייע התובע בכל עבודות משק הבית ועתה הדבר נבצר ממנו. כעולה מעדות רעיית התובע, הן בעבר והן כיום לא נזקקו שירותיה של עובדת משק בית בשכר. לא זו אף זו הנכות כעולה מחוות דעת פעילן הינה קלה ביותר ראו לעניין זה "הגבלת תנועה קלה קלה". כלומר אין המדובר בנכות המהווה נכות תפקודית משמעותית. על דרך האמדן מתוך הנחה שהתובע, עקב נכותו, אינו מסוגל לבצע עבודות משק בית קשות נפסק כי הנתבעת תשלם לתובע סך של 10,000 ₪. 14. עוד ביקש התובע, כי יפסקו לו פיצויים בגין הוצאות רפואיות. כאן הפנה התובע לתחשיב הנזק שלו. דע עקא, לא ניתן להפנות לסכומים בסיכומים לתחשיב הנזק ועל התובע היה להצהיר עליהם בתצהיר העדות הראשית שלו ובכך כשל. ראו לעניין זה סעיף 16 לתצהיר עדותו הראשית שם הוא טוען כי הוציא סכומי כסף לצורכי ריפוי וניידות אולם, לא נקב בכל סכום . לא זו אף זו, מרבית ההוצאות הרפואיות בגין פגיעות בעטיין של תאונות דרכים, ממומנות על חשבון קופות החולים מכוח חוק ההתייעלות במשק. יחד עם זאת, מקובל על בית המשפט כי הוצאות מסוימות בוודאי שהוצאו ועל מנת שהתובע לא ייצא בחסרון כיס נפסק על דרך האומדן סך של 2000 ₪, אותן תשלם הנתבעת לתובע. 15. בגין ראש הנזק של כאב וסבל תשלם הנתבעת לתובע סך של 15,000 ₪. 16. אשר על כן נקבע בזאת שהנתבעת תשלם לתובע סך של 31,000 ₪ בצירוף שכר טרחת עורך דין בשיעור של 4,755 ₪ (כולל מע"מ). מהסכום הכולל של 31,000 + 4,755 = 35,755 ₪ יש לנכות את התשלום התכוף ששלמה הנתבעת לתובע 7465 ₪, דהיינו הנתבעת תשלם בסופו של יום לתובע 28,290 ₪ (כולל שכר טרחת עו"ד ומע"מ). תאונת דרכיםכתפיים