תביעה לפיצוי מוסכם בגין טענה להפרת הסכם

תביעה לפיצוי מוסכם בסך 66,939 ₪ בגין טענה להפרת הסכם שנכרת בין הצדדים ההפרה יוחסה לנתבעת בשל כך שלא תיקנה שבר בכלי מכאני באופן שנקבע בהסכם ולא המציאה לתובעת אישור על ביצוע התיקון כפי שהתחייבה בהסכם. טענות התובעת בעניין זה הועלו פעמיים: כ'טענת חרב' במסגרת תביעתה שיסודה בעסקת היסוד ובמקביל כ'טענת מגן' בגדרה של התנגדות לביצוע המחאה שמסרה התובעת לנתבעת וחוללה באי-פירעון; בתביעה השטרית טענה התובעת כי הפרת ההסכם בידי הנתבעת מקימה לה הגנה מהיותה כישלון תמורה חלקי קצוב. א. ההליך והצדדים לו לשם הנוחות תקראנה בעלות-הדין 'דנרום' ו'בית-המיכל' בהתאמה. 1. בית-המיכל עוסקת בייצור מיכלים, כיפות פלדה ועבודות ריתוך מיוחדות [סע' 12 ב-נ/4]. דנרום עוסקת בייבוא ומכירת ציוד תעשייתי עבור לקוחותיה [ת/3, פיסקות 4-3]. 2. דנרום הגישה נגד בית-המיכל תובענה כספית בסדר דין מקוצר לתשלום 66,939 ₪ (להלן התביעה הכספית). ברקע התביעה ניצב הסכם שנערך בין בעלות-הדין ביום 29.9.2010 (להלן ההסכם); על-פי ההסכם נמכרו לדנרום שתי מכונות שהיו בבעלותה של בית-המיכל, מכבש SERTON (להלן המכבש) ומכונה נוספת שאינה נושא למחלוקת. המכונות לא נועדו לדנרום עצמה אלא ללקוחותיה בחו"ל שלא היו צד להסכם. במועד עריכת ההסכם הייתה קורת המכבש טעונה תיקון, תיקון שנדרש בטרם ישלח המכבש אל לקוח דנרום בחו"ל שביקש לרוכשו. על כך אין מחלוקת. בהסכם נכללו הוראות בדבר האופן בו תתקן בית-המיכל את קורת המכבש. התביעה נסמכה על טענת דנרום כי בית-המיכל הפרה את ההסכם בכך שלא ביצעה את התיקון כפי שהתחייבה. על כן נתבע הפיצוי המוסכם שנקבע בהסכם בגין הפרתו, בסכום שווה ערך ל- 13,500 אירו. בית-המיכל טענה שלא הפרה את ההסכם, שתיקון המכבש נעשה על-ידה בליווי, ידיעה והסכמה של נציג דנרום, ולאחר התיקון נארז המכבש ונשלח אל לקוח דנרום שרכש אותו ללא כל טענה מצד דנרום. בית-המיכל גרסה עוד כי פסק-דין מיום 21.2.2011 שנתן תוקף לפשרה שגובשה בין הצדדים - זאת בהליך אחר שהתנהל ביניהם בת"א (של' חי') 31385-02-11 - יצר מעשה בית-דין שחל על התביעה הכספית ומחייב כי תסולק על הסף; הטענה נדחתה בהחלטה מיום 28.5.2011. 3. התביעה הכספית הוגשה ביום 15.3.2011. סמוך מאוד לכך, ביום 22.3.2011, הגישה בית-המיכל לביצוע המחאה על סך 117,392 ₪ ז.פ. 15.3.2011 שנמשכה על-שמה בידי דנרום וחוללה באי-פירעון (להלן ההמחאה). דנרום הגישה התנגדות לביצוע ההמחאה ביחס לסכום זהה לזה שבגינו הוגשה התביעה הכספית; בהחלטת כב' הרשם בהתנגדות צויין כי יתרת סכום ההמחאה שולמה בידי דנרום לבית-המיכל [החלטת כב' הרשם צ'יזיק מיום 22.4.2012 בעמ' 2 ש' 18-14]. לדנרום ניתנה רשות להתגונן בסכום תוך התנאת הרשות בהפקדת 33,000 ₪; הסכום הופקד באופן שסלל את הדרך לבירור טענות הצדדים לגופן בת"א (חי') 35545-04-11 (להלן התביעה השטרית). בהחלטת כב' הנשיא רקם מיום 19.9.2012 אוחד הדיון בתביעה הכספית ובתביעה השטרית ונשמע לפני. 4. השאלות הטעונות הכרעה הן אלה [ר' גם החלטה מיום 28.5.2011 בחלק ב(3)]: ראשית, אם מסמך סיכום הוראות שנושא את חתימות הצדדים הוא חלק מן ההסכם, כנטען על-ידי דנרום, כשלהכרעה בשאלה זו נודעת השלכה על טענת ההפרה שבפי דנרום. שנית, אם האופן בו תוקן המכבש מהווה הפרה של ההסכם על-ידי בית-המיכל, באופן שמזכה את דנרום בפיצוי המוסכם. לבסוף, אם עומדת לדנרום הגנה מפני תשלום אותו חלק של ההמחאה שנגדו הותר לה להתגונן; ברי שככל שהתשובה על כך תהא בחיוב ויימצא כי הפיצוי המוסכם קוזז כדין מסכום ההמחאה לא תזכה דנרום בסכום זה בגדרה של התביעה הכספית, שכן אין מחלוקת שעילת ההגנה של דנרום בתביעה השטרית ועילת התביעה שלה בתביעה הכספית - אחת הן. 5. מטעם דנרום העידו מנהלה דני רומח (להלן רומח) ושני עדים נוספים שזומנו ללא תצהיר: המהנדס משה הולץ, לגביו טענה בית-המיכל כי פיקח מטעמה על תיקון המכבש (להלן המהנדס הולץ), ומוחמד כדירי - רתך ועובד לשעבר בבית-המיכל (להלן כדירי). מטעם בית-המיכל העיד מנהלה, נתנאל שטרית (להלן שטרית). ההפניות להלן הן לפרוטוקול זולת אם צוין אחרת. ב. דיון והכרעה דין התביעה הכספית להתקבל, והוא הדין בתביעה השטרית. להלן יובאו הטעמים לכך. 1. ההסכם, מסמכיו ותוכנו (א) ביסוד ההסכם ניצבה החלטתו של שטרית למכור את המכונות בבעלות בית-המיכל לרגל הפסקת פעילותה [עמ' 82 ש' 28-26]. על-רקע זה פנתה בית-המיכל לדנרום על-מנת שזו תמצא קונה למכונות. העסקה של מכירת המכונות נרקמה במהלך כשנה וחצי, קודם למועד בו נחתם ההסכם; במהלך תקופה זו עניינה דנרום קונים פוטנציאליים מחו"ל במכונות. מלכתחילה דובר על כך שבית-המיכל תמכור את המכונות לקונה צד שלישי שיאותר על-ידי דנרום ותטפל בכל הקשור לייצוא המכונות ושילוחן לחו"ל, אל הקונה; במתווה זה לדנרום נועד תפקיד של מתווך גרידא שיימצא קונה למכונות, כשהמכר יהא בין בית-המיכל לקונה צד שלישי. מאחר ששטרית התקשה להתמודד עם היבטי הייצוא והשילוח הגלומים בעסקה הוכנס בה שינוי, בהסכמת הצדדים, ונקבע שבית-המיכל תמכור את המכונות לדנרום ודנרום היא שתמכור אותן ללקוח ותיקח על עצמה את הטיפול בייצוא המכונות ושילוחן. במתווה זה מילאה דנרום בעסקה תפקיד כפול: מצד אחד מתווכת למציאת קונה למכונות ומצד שני רוכשת של המכונות מבית-המיכל ומוכרת של המכונות לקונה בחו"ל שאותר על-ידה [עמ' 27 ש' 25-7, עמ' 37 ש' 20 - עמ' 38 ש' 3]. במהלך הבירור ניסתה בית-המיכל להעלות טענות מן הגורן ומן היקב בעניינים הללו, אלא שהן לא הוכחו ואין מקום להתעכב עליהן. בתוך כך לא הוכחה התעשרות שלא כדין מצד דנרום על-חשבון בית-המיכל בכל הקשור לביצוע העסקה ואף לא הוכח כי מחלוקת בין בעלות-הדין על שיעור דמי-התיווך שישולמו לדנרום בעסקה - היא שניצבה ביסוד התביעה הכספית וההתנגדות בתביעה השטרית. טענות בית-המיכל בעניינים הללו נדחות אפוא. (ב) דנרום מצאה קונים שהגיעו ארצה, בדקו את המכבש והמכונה האחרת ואישרו את רכישתן. בתוך כך מסר שטרית לדנרום ולקונה כי המכבש סדוק בתחתיתו וכי ידאג לרתך את הסדק כך שהמכבש ימסר לקונה שלו לאחר שהתיקון האמור יבוצע [סע' 19-15 ל-נ/4]. ביטוי לצורך בתיקון קורת הבסיס של המכבש ניתן בהסכם. ההתייחסות בהסכם למוכרים מכוונת אל בית-המיכל. לגרסתה של דנרום נכללו בהסכם שנחתם ביום 29.9.2010 שלושה דפים שעל כל אחד מהם מופיעות בשוליו חותמת וחתימה של דנרום מזה וחותמת וחתימה של בית-המיכל מזה. דפי ההסכם סומנו, על-פי סדר הופעתם, נ/8 עד נ/10. בעמוד הראשון להסכם נקבע, בחלק הרלוונטי לענייננו, כך: "המוכרים יפרקו את מכבש ה- SERTON בצורה מקצועית יסמנו את כל חלקיו. יתקנו את קורת הבסיס בפיקוח הנדסי עם P.I.D, הפירוק מקצועי + מנוף ובפיקוח דנרום" [נ/8]. בעמוד השני להסכם הוצהר כי "כל צד שיפר הסכם זה או לא יעמוד בלו"ז לביצוע, יהיה חייב בפיצוי מוסכם של 5% מסך העסקה" [נ/9]. בעמוד האחרון להסכם שכונה גם מסמך 'סיכום הוראות' בהתאם לרישום בפינתו השמאלית העליונה, תחת הכותרת 'באחריות נתנאל' שכיוונה לשטרית, מנהל בית-המיכל, צוין כך: "ריתוך בסיס ע"פ חישוב קונסטרוקטור מהנדס מוסמך. ואישור PID. הזמנת חומר + ביצוע ריתוך ע"פ מהנדס. ריתוכי אורך בלבד. וקבלת אישור מהנדס בודק" [נ/10, סע' 9-8]. במסמך 'סיכום הוראות' נכללו הוראות שונות שנסבו על תהליך פירוק המכבש לשם שילוחו לקונה, מעבר להוראות הספציפיות הללו שנסבו על תיקון הקורה. (ג) בעדותו הראשית שניתנה בתצהיר גרס שטרית כי דף 'סיכום הוראות' [נ/10] שהוצג על-ידי דנרום כחלק מן ההסכם איננו חלק מהוראות ההסכם, וממילא אי-ביצוע של האמור בו אינו כפוף לפיצוי המוסכם [סע' 48 ל-נ/4]. גרסה זו הופרכה מניה וביה בעדותו של שטרית בחקירה נגדית. בתוך כך אישר שטרית כי שלושת דפיו של ההסכם (נ/8, נ/9 ו-נ/10) נושאים חתימה שלו לצד חותמת של בית-המיכל וכי הם נרשמו ונחתמו במעמד אחד וביום אחד [עמ' 58 ש' 24 - עמ' 59 ש' 24]. עוד אישר שטרית בפה מלא כי מסמך 'סיכום הוראות' אף הוא חלק ממסמכי ההסכם [עמ' 60 ש' 27 - עמ' 61 ש' 2, עמ' 88 ש' 23-27]; ההוראות שפורטו בו נכללו בהסכם נוכח ידיעת הצדדים כי למכבש מבנה הידראולי וחשמלי מסובך ויידרש תהליך מורכב ולא פשוט על-מנת להוציאו ממקום עסקה של בית-המיכל ולשלחו לקונה שלו - תהליך שיהא כרוך בפירוק קפדני של המכבש למרכיביו לשם אריזתם ושילוחם לקונה [עמ' 60 ש' 26-27]. אף שניסה להתחמק ממתן תשובה, נאלץ שטרית לאשר כי ההסכם בכללותו, על שלושת עמודיו, נחתם בתאריך שמופיע בראש ההסכם, 29.9.2010 [עמ' 67 ש' 8-3]. (ד) אני קובעת אפוא שההסכם בו נקבעו חיובי הצדדים באשר לתיקון המכבש כולל גם את מסמך 'סיכום הוראות' וכי סעיף הפיצוי המוסכם שיחול בגין הפרת ההסכם חל גם על הפרה של חיוב שנכלל במסמך 'סיכום הוראות' האמור. טענות בית-המיכל שכיוונו להיעדר נפקות של מסמך 'סיכום הוראות' [נ/10] בכל הקשור לתהליך תיקון המכבש לו התחייבה בית-המיכל, כמו גם לחוסר תחולה של סעיף הפיצוי המוסכם על חיובים שנמנו במסמך זה, נדחות. עדותו של שטרית בחקירה נגדית גילתה כי טענות אלה, אין בהן כל ממש, ולא היה מקום להעלותן. (ה) משהוגדרו היקפו ותוכנו של ההסכם בכל הקשור לתיקון המכבש, ומשברי כי תיקון זה הוטל על בית-המיכל במסגרת חיוביה על-פי ההסכם, זה התהליך שנדרש לשם ביצוע התיקון: ראשית, על בית-המיכל הוטל לבצע את התיקון בפיקוח הנדסי לגביו נקבע שיהא 'עם PID'; שנית, ריתוך הקורה במסגרת התיקון יעשה לפי חישוב שיערוך קונסטרוקטור מהנדס מוסמך, ואף הוא יהא עם אישור PID; שלישית, הזמנה של חומר לריתוך וביצוע הריתוך יהיו לפי הוראות המהנדס ויכללו ריתוכי אורך בלבד; לבסוף, ינתן אישור לתיקון על-ידי המהנדס הבודק. נובע מכך שהיה על בית-המיכל ללוות את תהליך התיקון מראשיתו ועד סופו בייעוץ, פיקוח ואישור של מהנדס לגביו נקבע שעליו להיות קונסטרוקטור ומהנדס מוסמך ובעל הכשרה באותו תהליך שכונה על-ידי הצדדים בהסכם 'PID' (להלן המהנדס). יש לבחון את טענת דנרום שניצבה ביסוד התביעה הכספית, לפיה הפרה בית-המיכל את חיוביה ולא פעלה לתיקון המכבש בדרך האמורה לעיל. תיקון המכבש אין מנוס מלקבוע כי בית-המיכל הפרה באורח מהותי ויסודי את התחייבויותיה באשר לתיקון המכבש, כפי שעוגנו בהסכם. העד היחיד מטעם בית-המיכל, שטרית, מסר בחקירה הנגדית עדות שהייתה לא אמינה באורח עקבי ומובהק; גרסתו, שניכרו בה סתירות רבות, הופרכה כליל בעדויות של עדים חיצוניים שזימנה דנרום - אף שבמהלך הרגיל של הדברים, ואילו קיימה בית-המיכל כהלכה את התחייבויותיה שנסבו על תיקון המכבש, ניתן היה לצפות שאותם עדים ישמעו דווקא מטעמה. להלן יובאו הטעמים שבעטיים יש לבכר את גרסת דנרום, ולדחות את גרסת בית-המיכל, בכל הקשור לתיקון המכבש. (א) הגנתה של בית-המיכל מפני התביעה הכספית נסמכה על טענתה כי התיקון בוצע על-ידה לאחר שנועצה במהנדס הולץ - מפקח ריתוך מוסמך (PID), כי לא היה על בית-המיכל למסור אישור בכתב של קונסטרוקטור על ביצוע התיקון, ומשהציגה בית-המיכל לדנרום תעודה בדבר הכשרתו של המהנדס הולץ יצאה ידי חובתה לפי ההסכם [נ/4, סע' 43(ד), 46 ו-48]. עוד נטען כי רומח היה נוכח בבית-המיכל במהלך תיקון המכבש; לאחר ששטרית הציג לו תעודה שמעידה כי שטרית הוא רתך אומן ואישור לפיו פועלת בית-המיכל בהתאם לתקן 9001 ISO ויתר רומח, בשם דנרום, על התהליך שנקבע בהסכם והסתפק בתיקון כפי שבוצע [סע' 12, 14, 24-23, 27-26 ב-נ/4; ר' גם הודעה מיום 19.1.2012 על תיקון טעות סופר בסע' 24 בתצהיר זה]. מפאת חשיבותה תובא גרסתו של שטרית, בעדותו הראשית, כלשונה: בהתאם להוראות ההסכם, פניתי למר משה הולץ, מפקח ריתוך מוסמך, הציג בפניו את המכבש, הבהיר לו מה מיקומו של הסדק, והציע לרתך הסדק, ולרתך בתחתית פלטת ברזל איכותי H2 בעובי 50 מ"מ. המפקח הבהיר לי כי הפתרון הנכון הנו ריתוך פלטה בעובי שאינו עולה על 150% מעובי הפלטה התחתונה של המכבש, שהינה בעובי של 24 מ"מ, שכן פלטה עבה יותר צריכה לעבור 'ריכוך' שהוא תהליך ממושך. [...]. לפיכך, ובהתאם להוראת מפקח הריתוך, פורק המכבש ואני, אשר הנני רתך אומן בעל ניסיון של 45 שנה בתחום, ביחד עם רתך אחר, תיקנו הסדק, וריתכו שתי פלטות מברזל H2 בעובי 18 מ"מ כ"א, וביחד 36 מ"מ. קרי 150% מעובי הפלטה התחתונה במכבש. פעולות אלה לוו מקרוב על ידי מנהל דנרום מר דני רומח. יודגש כי לאחר שהוצגו בפני מנהל דנרום התעודות נספחים 5 ו-6 לעיל (קרי היותו של מנהל בית המיכל רתך אומן, וקיומו של תו 9001 iso) נאמר על ידי האחרון כי מבחינתו אין לו צורך בשום אישור נוסף, דבר המסביר את העובדה כי מילא את פיו מים לאורך כל הדרך, כפי שיבואר להלן. [סע' 24-23 ל-נ/4; ההדגשה במקור]. גרסתו זו של שטרית נסתרה והופרכה אחת לאחת. (ב) בית-המיכל הצהירה כי תיקון המכבש נעשה על-ידה בהתאם להוראותיו והנחיותיו של המהנדס הולץ. בתצהירו הראשי הטעים שטרית כי דובר במומחה שנשכר על-ידי בית-המיכל - באופן שמכוון לעסקה רשמית, בתשלום, בגדרה נועצה בית-המיכל באיש מקצוע שאת שירותיו שכרה על-מנת למלא את חיוביה לפי ההסכם [ר' סע' 39 ל-נ/4]. בגרסה זו ניבעו סדקים עוד בטרם הוחל בשמיעת עדים. בתצהיר מאוחר יותר שנתן שטרית אישר הלה שהליווי שליווה המהנדס הולץ את התיקון התמצה בייעוץ טלפוני ובביקור אחד ויחיד בחצרי בית-המיכל, ביקור שהתקיים לאחר שבוצע התיקון ושבמהלכו נבצר מהולץ לחזות בתיקון בשל כך שהמכבש נמצא בעומק האדמה [סע' 7(א) ל-נ/7]. גרסה זו על-פניה אינה מסתברת ואינה מתיישבת עם השכל הישר. ודוק: את תהליך התיקון היה על בית-המיכל לבצע אגב פירוק המכבש לשם אריזתו, הוצאתו מעסקה ושילוחו לחו"ל אל קונה המכבש. דובר בתהליך מורכב שחייב הסתייעות במנוף, כקבוע בהסכם ובהתחשב בגודלו של המכבש. מעדותו של שטרית משתמע כי המכבש הוצא מקומו באופן שקורתו השקועה באדמה תוקנה ולאחר מכן הושב המכבש למקומו באופן שלא ניתן היה לחזות בתיקון - והכול על-פי הסכם שצפה את פירוק המכבש, אריזתו ושילוחו לחו"ל ועל רקע החלטתו של שטרית לחסל את עסקו! מדובר בגרסת בדים שאינה ראויה לאמון. כפי שיובהר בהמשך גם בעדותו לפני שינה שטרית את גרסתו באשר לטיבה, מועדה והיקפה של מעורבות המהנדס הולץ בתיקון המכבש. (ג) עדותו של המהנדס הולץ נשמעה מטעם דנרום. הולץ אישר שהוא מפקח ריתוך מוסמך ומחזיק בתעודה על כך [עמ' 9 ש' 10-9 ו- 17, ו-ת/1]. המהנדס הולץ מסר כי הוא מכיר את שטרית היכרות רבת-שנים ואף ביצע עבורו עבודות בעבר, ואילו את רומח הוא אינו מכיר ופגשו בפעם הראשונה במעמד מתן עדותו בבית-המשפט [עמ' 9 ש' 19, עמ' 19 ש' 26-21, עמ' 22 ש' 26-25, עמ' 18 ש' 27-23]. המהנדס הולץ הצהיר שלא ליווה את תהליך תיקון המכבש על-ידי בית-המיכל, לא יעץ לה או לשטרית בהקשר זה, סירב ללוות את תהליך תיקון המכבש ולא הגיע לחצרי בית-המיכל בקשר עם תיקון המכבש; בדיעבד, לאחר שבוצע התיקון ללא מעורבותו, פנה אליו שטרית וביקש כי יתן את אישורו לתיקון אלא שהולץ סירב לכך. עוד מסר המהנדס הולץ כי שטרית פנה לחבר משותף לשניהם שבשמו נקב וביקש שהלה ישפיע על הולץ לתת לבית-המיכל את האישור המבוקש, בדיעבד ולאחר התיקון, אך הולץ עמד בסירובו ונמנע מכך. הולץ דבק בעדותו זו שנמסרה בחקירה הראשית, בחקירה הנגדית ובחקירה החוזרת ולא זז ממנה [ר' עמ' 9 ש' 25-22; עמ' 10 ש' 5-1, 26-23; עמ' 13 ש' 15-12; עמ' 15 ש' 18 - עמ' 16 ש' 12; עמ' 17 ש' 9-6; עמ' 19 ש' 16-13; עמ' 21 ש' 28-21; עמ' 24 ש' 24-21]. בתוך כך שלל הולץ את הטענה כי הוא הכין מסמך הנחיות טכניות לקראת הליך הריתוך של קורת המכבש או כי נתן יעוץ טלפוני לתהליך התיקון והטעים כי מדובר בנושא 'כבד' שאינו מאפשר יעוץ טלפוני ומצריך פיקוח הנדסי צמוד שמלווה את תהליך הריתוך לכל אורכו. על טענת שטרית למעורבותו וחלקו בתיקון המכבש, עימה עומת, אמר: "לא יתכן. כל הדברים האלה זה פנטזיה" [עמ' 13 ש' 20 - עמ' 14 ש' 3], וכן: "אין ייעוץ טלפוני בנושאים כבדים כאלה. המפקח צריך להיות צמוד לעבודה, צמוד לרתך, צמוד לאלקטרודות, צמוד למפעל. כל זה זה סיפורים. אני לא יודע מאיפה הביאו אותם" [עמ' 14 ש' 14-12]. גם במענה לשאלת בית-המשפט הצהיר המהנדס הולץ שלא נתן לבית-המיכל ולשטרית הנחיות כיצד לתקן את המכבש, לא מראש ולא בדיעבד, ואישר כי גרסתו של שטרית באשר למעורבותו בתהליך תיקון המכבש מתארת דברים שלא היו מעולם [עמ' 22 ש' 23-16]. הולץ סירב לאשר באורח פוזיטיבי כי שטרית נועץ בו בנושא תיקון המכבש ועמד על דעתו שהוא לא עסק בכך [עמ' 22 ש' 13-10, עמ' 23 ש' 28-25, עמ' 24 ש' 6]. אכן, שטרית גרס כי המהנדס הולץ שיקר בעדותו אך לא נימק ולא ביאר מדוע זה ימסור הולץ גרסה שקרית בבית-המשפט בסכסוך שהוא לא צד לו, מטעם רומח שאינו מכיר, ונגד שטרית - שלו היכרות רבת-שנים עם הולץ [עמ' 62 ש' 13, עמ' 93 ש' 20-13]. אני מבכרת את עדותו של המהנדס הולץ על-פני עדותו של שטרית בשל הטעמים הללו, בשל כך ששטרית נמנע מזימונו של הולץ למתן עדות, ונוכח רישומה הכולל של עדות שטרית שאותה מצאתי לא ראויה לאמון. מנגד, נמסרה עדותו של הולץ בצורה כנה, אמינה ומשכנעת. (ד) מן העדויות שנשמעו התחוור כי המכבש איננו מכונה רגילה ושגורה אלא כלי גדול, מורכב ומסובך שתיקון הסדק בקורת הבסיס שלו הצריך תהליך עבודה מקצועי ומוקפד. רומח עמד על הטעם בעטיו נקבע בהסכם מנגנון לתיקון המכבש במעורבות ובפיקוח של מהנדס מוסמך ותוך הצבת דרישה לקבלת אישורו על ביצוע התיקון. לדבריו, דובר במכונה הגדולה והמסובכת ביותר שהייתה אז בארץ; דנרום ובית-המיכל חסרו את הידע שנדרש לשם תיקון מכבשים הידראוליים גדולים ומיוחדים מסוגו של המכבש דנן [סע' 11 ל-ת/3, עמ' 46 ש' 14]. עוד אמר על כך: "אני מכיר הרבה מכונות, עסקתי במסחר בהרבה מכונות. מעולם לא התעסקתי במכונה כזאת גדולה. [...] הנושא הזה הובהר ביני ובין נתנאל (הכוונה לשטרית, ק"א) שאנחנו לא מבינים כיצד צריך לעשות את התיקון ולכן כתבנו את ההסכם ואת דף ההסכמות באותו יום. הכל כתבנו כדי למנוע מצב שהתיקון לא יהיה כמו שצריך" [עמ' 49 ש' 27 - עמ' 50 ש' 3]. שטרית כפר בכך שהמכבש הוא כלי מיוחד ובאותה נשימה הודה כי הוא אכן מיוחד והיה המכבש הגדול ביותר בארץ [עמ' 81 ש' 14-11, 20-17]. בהמשך שוב חזר בו וטען כי המכבש אינו מיוחד ואינו מצריך תהליך תיקון מיוחד [עמ' 82 ש' 22-18]. מהלך זה של אמירת דבר והיפוכו עבר כחוט השני לכל אורכה של עדות שטרית בחקירה הנגדית. על תהליך התיקון שנדרש למכונה כזו עמד המהנדס הולץ [עמ' 10 ש' 12-6, 23-22]: [...] אם אנחנו רוצים לעשות תיקוני קורות, יש מה שנקרא ביצוע של תהליך תיקונים ('ריפר קוואליפיקיישן פרוסידור ספסיפיקיישיון'), כל מיני דברים כאלה, שהם קבועים בתקן שצריך לעשות אותם. ובלי זה אי אפשר בכלל לעשות תיקון, במיוחד דבר כזה שאני חושב שהוא קצת מסובך. [...] אני לא יודע בכל אופן, לא את החומר, לא יודע את הטונה שמועמס. כל מיני דברים שונים ומשונים שצריך להתחשב בהם לפני שעושים. לא הייתי מעורב בכל הדברים האלה. [...] למשל, סוג החומר, המאמצים, לפי איזה תקן אתה רוצה לתקן, מה זה אמור לעשות. נוכח מורכבותו של תהליך התיקון שבו דובר הצהיר המהנדס הולץ כי 'לא רצה להתקרב' לתיקון והודיע לשטרית שלא יטפל בכך [עמ' 22 ש' 4-2]. אשר לתהליך או לסטנדרד שכונה בהסכם 'PID', מסר הולץ שהוא לא קשור לתיקון המכבש אלא מכוון לתהליך בקרת איכות שנוהג במפעלים גדולים [עמ' 14 ש' 10-8]. מעדותו של המהנדס הולץ עלה כי התהליך שנדרש לשם ביצוע התיקון בקורת המכבש אורך זמן ואף כרוך בעלויות: "מי שרוצה לעשות תיקון כזה, צריך לעשות 'ריפר פרוסידור קוואליפיקיישן', זה דבר ראשון. זה מבחן תהליך לביצוע התיקון. זה דבר כזה, זה דבר ראשון. הדבר הזה עולה הרבה כסף מכיוון שזה נכנס פה גם בדיקות הורסות, גם בדיקות לא הורסות, גם בדיקות מכאניות כמו כפיפה, מתיחה, כל מיני דברים כאלה ולא עושים את זה ככה חפלפ. [...] התהליך הזה הוא לפחות שבועיים. [...] תהליך התיקון ואחר כך אם כל התוצאות הן בסדר, אז התיקון עצמו יכול להיות תוך יום" [עמ' 17 ש' 26-17]. את עלות התיקון הדרוש העריך הולץ בכ- 10,000 ₪ בגין תהליך התיקון שכרוך בבדיקות שונות לרבות בדיקות מעבדה ובסך נוסף של 1,000 ₪ בגין העבודה הרגילה של פיקוח על התיקון [עמ' 18 ש' 5-2]. (ה) מעדותו של שטרית עלה כי תהליך תיקון המכבש לא נעשה, כך גם לשיטתו שלו, על-פי אמות-המידה המחויבות שעליהן עמד בעדותו המהנדס הולץ. ודוק: גם לפי תצהיר שטרית התמצתה המעורבות של הולץ במתן ייעוץ טלפוני ובביקור יחיד בחצרי בית-המיכל שנערך לאחר התיקון ובעת שלא ניתן היה לראותו ולבודקו [סע' 7(א) ו-ד) ל-נ/7]. הולץ סירב לאשר כי ראה את שטרית בעבודתו או כי בדק את עבודתו או כי ביכולתו להצהיר שהוא רתך אומן [עמ' 20 ש' 13-7]. משך התיקון שנעשה במכבש בפועל היה קצר משמעותית מן התהליך שנדרש לפי עדותו של המהנדס הולץ; שטרית מסר כי פירוק המכבש ותיקון הקורה ארכו יחדיו כשבוע [עמ' 75 ש' 27-18]. טיפולה של בית-המיכל במכבש לא לווה בבדיקות מחוייבות מן הסוג שעליהן העיד הולץ, ואף לא הוכנה תוכנית לביצוע התיקון שנדרשה גם היא לפי עדות הולץ. בעדותו של שטרית התחוור הטעם לכך, שכל-כולו רצון לחסוך בעלות הכספית שהייתה כרוכה בביצוע התיקון בדרך שעליה התחייבה בית-המיכל כלפי דנרום בהסכם: "[...] אני רציתי למכור, רציתי למכור את ראש. אני עבדתי 58 שנים ויצאתי בגיל 72. מגיל 14 עד 72 עבדתי, לא יכולתי יותר להמשיך, רציתי למכור. רציתי להזיז דברים. אז פה עש-, עשיתי טעות. [...]" [עמ' 82 ש' 28-26; ר' גם עדות רומח בעמ' 37 ש' 1, עמ' 56 ש' 25]. די בכך כדי לקבוע שבית-המיכל לא פעלה לביצוע התיקון באופן שעליו התחייבה בהסכם ובכך הפרה את ההסכם בהפרה יסודית. אין צורך להרחיב את הדיבור על הפער העצום בין תהליך התיקון הדל והחובבני שהצטייר מתוך עדותו של שטרית לבין התהליך המקצועי, הזהיר והמוקפד שנדרש לפי עדותו של המהנדס הולץ - והיה ננקט אילו לווה התיקון על-ידי מהנדס מוסמך כפי שהתחייב מן ההסכם. ככל שנדרשה חוות-דעת מומחה, הייתה זו חוות-דעת מטעם בית-המיכל שתראה כי תיקון המכבש כפי שנעשה בפועל איננו נופל באיכותו ובמקצועיותו מזה שלו התחייבה בהסכם. דנרום יצאה ידי חובת ההוכחה בתביעה הכספית בכך שהראתה שבית-המיכל הפרה את חיוביה לתקן את המכבש בדרך שנקבעה בהסכם. (ו) בתצהירו הראשון שניתן ביום 18.1.2012 מסר שטרית שאת פעולת הריתוך שהייתה כרוכה בתיקון המכבש ביצע הוא יחד עם רתך נוסף [סע' 24 ל-נ/4]; בשלב זה נותרה זהותו של הרתך הנוסף עלומה. בתצהיר מאוחר יותר נושא תאריך 28.6.2012 טען שטרית שהרתך שעמו ביצע את תיקון המכבש היה מר כדירי [סע' 7(א)-(ב) ב-נ/7]. לא עלה בידי בית-המיכל להציג ראיות על העסקתו של כדירי בתקופה הרלוונטית לביצוע ההסכם ולתיקון המכבש, אף שלטענת שטרית הונפק לו תלוש משכורת בגין שכרו [שם]. אף כדירי, כמהנדס הולץ, הובא לעדות לא על-ידי בית-המיכל אלא מטעם דנרום. כדירי אישר את היכרותו עם שטרית, מסר שבעבר עבד במפעל בית-המיכל אך הטעים שלא ביצע פעולת ריתוך מכל סוג שהוא בהתייחס למכבש דנן וכי הדבר ידוע לשטרית [עמ' 3 ש' 27-24, עמ' 4 ש' 8, עמ' 6 ש' 13-12]. עוד מסר כדירי כי בניגוד להיכרותו הארוכה עם שטרית, את רומח אין הוא מכיר כלל [עמ' 4 ש' 26-23, עמ' 5 ש' 17-16, עמ' 7 ש' 10-9 ו- 25-24]. נמצא אפוא שלא זו בלבד שהמהנדס הולץ סתר את גרסתו של מנהל בית-המיכל באשר לפיקוחו על תהליך התיקון, כדירי שלל את גרסתו של שטרית באשר לזהות הגורמים שהיו מעורבים בפעולת התיקון. עדותו של שטרית בחקירה נגדית על-אודות חלקו של כדירי בתיקון - עדות שניתנה לאחר שנשמעה עדות כדירי מטעם דנרום, הייתה מופת של חוסר אמינות בלשון המעטה. תחילה ביקש להישמע בטענה כי אף שהמציא לדנרום תלוש משכורת של כדירי שמעיד על העסקתו בבית-המיכל לא בתקופה הרלוונטית למימוש ההסכם ולביצוע התיקון אלא מתאריך של שנה קודם לכן, יתכן שיש בידו תלוש משכורת - שלא הוצג - שמתייחס למועד הרלוונטי לביצוע התיקון [עמ' 84 ש' 15-13]; בכך דבק שטרית בטענה כי כדירי הוא שביצע את ריתוך המכבש, במסגרת התיקון, יחד עמו. בהמשך ביקש שטרית להישמע בטענה כי אינו זוכר מיהו הרתך שביצע את התיקון במכבש, כדירי או רתך אחר בשם וואליד הלון. בתוך כך עירב שטרית שוב ושוב בין טיפול במכבש במועדים שאינם רלוונטיים להסכם ואשר קדמו למכירת המכבש לבין התיקון שנדרש על-פי ההסכם; עדותו בעניין זה נמסרה מעשה זיג-זג ולא עוררה אמון כלל ועיקר [עמ' 84 ש' 22 - עמ' 85 ש' 27]. כאשר הוטחה בו הטענה כי נתן תצהיר כוזב, בו הצהיר כי כדירי הוא שריתך את המכבש במסגרת התיקון שעה שאין ביכולתו לאשר את הדברים, אמר כך: "לא אמרתי נכון לא נכון. יכול להיות שכן, יכול להיות שלא" [עמ' 86 ש' 12-10]. ודוק: הצהרתו של שטרית בה נקב בשמו של כדירי כמי שביצע את הריתוך יחד עמו ניתנה בבטחה, ללא כל אמירה מסייגת ובכתב, בתצהיר שהוגש לבית-משפט. אין בה זכר לטענה כי זהותו של הרתך אינה זכורה לשטרית וייתכן שהריתוך נעשה על-ידי אחד משניים, כדירי או הלון [נ/7, סע' 7(ב) ו-(ג)]. מעתה אמור: או שגרסת התצהיר אינה נכונה בשל כך שהיא ניתנה בשעה שהיה ידוע ונהיר לשטרית שכדירי לא היה מעורב בתיקון המכבש - כפי שמסר כדירי בעדותו, או שגרסת התצהיר אינה נכונה בשל כך שחרף היעדר ידיעתו של שטרית מיהו הרתך שעסק בתיקון יחד עמו יצר מצג כאילו ידוע לו שמדובר בכדירי. כך או כך, מדובר במי שעדותו אינה ראויה לכל אמון. אם לא די בכך אישר שטרית כי בינואר 2011 פנה לכדירי ולרתך האחר, הלון, כדי לברר מי מהם עסק בריתוך המכבש במסגרת התיקון שכן הוא עצמו לא זכר את הדברים [עמ' 90 ש' 22 - עמ' 91 ש' 16, עמ' 92 ש' 8-6]. תצהירו של שטרית, בו נקב בבטחה בשמו של כדירי כמי שביצע את הריתוך, ניתן במועד שהיה מאוחר לשיחותיו הללו עם כדירי והלון; אף-על-פי-כן אין בו זכר לטענה כי שטרית אינו זוכר את זהות הרתך שביצע את התיקון, אף לא לשיחות שקיים עם כדירי והלון על כך. כאשר נשאל שטרית על-ידי בית-המשפט אם ביקש מכדירי והלון להעיד מטעמו בבית-המשפט לא עלה בידו להשיב על כך בצורה ישירה וברורה אלא לאחר שנשאל שלוש פעמים [עמ' 92 ש' 14-9]. משהיפנה שטרית בעדותו הראשית לכדירי כמי שביצע עמו את הריתוך שנדרש לשם תיקון המכבש, משהוכח בעדותו המהימנה של כדירי כי הוא כלל לא עסק בכך, ומשהתחוור מתוך עדותו של שטרית בחקירה נגדית כי עדותו אינה ראויה לכל אמון, אין מנוס מלקבוע שבית-המיכל כלל לא הוכיחה כי ביצעה את התיקון במכבש באופן שנטען על-ידה. (ז) בעדותו לפני נאלץ שטרית לאשר כי לפי ההסכם היה עליו ללוות את ביצוע התיקון על-ידי מהנדס מוסמך; מן העדויות הוברר שהדבר לא נעשה. לא ניתן לראות במהנדס הולץ מי שליווה באיזה שהוא אופן את התיקון, קל וחומר ליווי ופיקוח מן הסוג שלו התחייבה בית-המיכל בהסכם. טענה נוספת שהעלתה בית-המיכל הייתה כי דנרום ויתרה על זכותה לקבל את אישור המהנדס לו הייתה זכאית לפי ההסכם לאחר שהוצגו לרומח תעודת רתך אומן של שטרית ותעודה לפיה פועלת בית-המיכל בהתאם לתקן 9001 ISO [עמ' 61 ש' 9-3, עמ' 63 ש' 14-10, עמ' 75 ש' 15-14, עמ' 87 ש' 23-22; להלן גם טענת הוויתור]. מנגד גרס רומח כי הוויתור שיוחס לו לא היה ולא נברא, וכי במהלך ביצוע ההסכם יצר כלפי שטרית מצג לפיו ימציא לו את אישור הקונסטרוקטור שנדרש לפי ההסכם [עמ' 53 ש' 25-15]. גרסתה של בית-המיכל בהתייחס לטענת הוויתור אינה ראויה לאמון ואין מנוס מדחייתה. ראשית, היא נסמכה על עדותו היחידה של שטרית - מנהל בית-המיכל, העד היחיד מטעמה ומי שיש לו עניין אישי ישיר בתוצאת המשפט. אין לעדות זו סיוע ואין בנמצא טעם שיאפשר קביעת ממצא על-פיה [סע' 54(3) לפקודת הראיות]. שטרית מסר שראה בהתנהלות שייחס לרומח ויתור על הוראות ההסכם אך לא טרח לקבל ממנו אישור בכתב על-כך [עמ' 61 ש' 27 - עמ' 62 ש' 3]. יש לשים אל לב שכאשר ביקשו הצדדים להכניס שינוי בתנאי שנסב על מועד ביצועו של ההסכם נתנו לכך ביטוי במסמך כתוב [ת/4 ועדות רומח בעמ' 42 ש' 17-1]. עדותו של שטרית הייתה לא אמינה מהחל ועד כלה, ועמדתי על כך לעיל; מן הנמנע לקבל את גרסתו בדבר שינוי הוראות ההסכם בהתנהגות תוך ויתור של דנרום על תהליך הפיקוח שנקבע בהסכם ועל קבלת אישורו של המפקח לגביו. להוראות אלה נודעה חשיבות רבה בשל יחודו של המכבש ואין לראות מה טעם תסכים דנרום לוותר עליהן. שנית, גרסתו של שטרית בעניין זה לקתה בחוסר עקביות. הלה נתן ארבעה תצהירים [נ/4-נ/7]; אין בהם זכר לטענה כי ויתורו של רומח על תיקון המכבש לפי הוראות ההסכם נעשה בנוכחות בנו של שטרית. אשר על כן אף לא ניתן תצהיר על כך בידי בנו של שטרית. גרסה על-אודות נוכחות הבן במעמד 'הוויתור' מסר שטרית לראשונה בעומדו על דוכן העדים; לכבישת גרסתו בעניין מהותי זה לא ניתן הסבר [השוו סע' 24 ל-נ/4 ועמ' 61 ש' 9-3]. שלישית, המכבש לא נועד לדנרום עצמה אלא ללקוח שלה מעבר לים; במצב דברים זה היה לדנרום עניין מיוחד כי המכבש ישלח על-ידה לחו"ל כשהוא תקין וללא פגם. גם בשל כך היה טעם ממשי, כבד משקל, למבוקשה של דנרום להקפיד על הליך התיקון המקצועי שעוגן בהסכם ולקבל עליו אישור של המפקח המוסמך שילווה את התיקון. תעודת רתך אומן של שטרית והיותה של בית-המיכל פועלת בהתאם לתקן 9001 ISO אינן עשויות להוות תחליף, לא כל שכן תחליף שווה ערך ומספק, לביצוע התיקון בפיקוח של מהנדס מוסמך או לאישור המהנדס כי התיקון בוצע כהלכה. לכן גם מבחינת הגיונם של דברים לוקה הגרסה שמסר שטרית על-פניה. הלה העמיד פני תם וטען שאינו יודע מדוע נכללו בהסכם ההוראות שקבעו כיצד יתוקן המכבש [עמ' 66 ש' 9-8]. שטרית ביקש לקשור לעצמו כתרי מומחיות והעיד על עצמו: "אני סופר מומחה ואני ידע אפילו גדול מאד בארץ", בכוונו לכך שידע בעצמו כיצד יש לתקן את המכבש [עמ' 64 ש' 24]; הוא התחמק מלהשיב על השאלה הפשוטה אם הוא מהנדס, אם לאו, ולבסוף נאלץ לאשר כי איננו מהנדס, איננו הנדסאי ואיננו קונסטרוקטור [עמ' 65 ש' 23-8, עמ' 80 ש' 28-19]. שטרית אף לא ידע ליישב בין טענתו כי די במומחיותו שלו לשם ביצוע התיקון לבין טענתו האחרת לפיה נועץ לשם כך במהנדס הולץ [עמ' 71 ש' 26-20]. נובע מכך ששטרית, באורח אובייקטיבי ואף לשיטתו שלו, חסר את הכשירות שנדרשה לתיקון המכבש ולא היה רשאי לבצע את התיקון מבלי ללוותו על-ידי מהנדס מוסמך, בדרך עליה התחייבה בית-המיכל בהסכם. לא למותר לציין כי שטרית, שאינו מומחה או בר-סמכא, טען כי את תיקון המכבש ניתן לבצע ביומיים-שלושה - וביקש להישמע בטענה כי הולץ, שגרס אחרת וביאר שנדרש לכך תהליך ארוך יותר, אינו צודק [עמ' 79 ש' 27-20]. רביעית, עדותו של שטרית לקתה בסתירות בכל הקשור למועד הוויתור על ציר הזמן של ביצוע ההסכם. בתחילה טען שהוויתור נעשה מיד כשהחל לפרק את המכבש - יום, יומיים או שלושה לאחר שנחתם ההסכם - אך לא ידע להסביר מדוע פנה למהנדס הולץ במועד מאוחר יותר כדי שייתן את אישורו לתיקון למפרע; שטרית פטר עצמו בטענה הסתמית כי הולץ שיקר בעדותו [עמ' 61 ש' 18-13]. שטרית לא ידע לומר מדוע העביר לדנרום תעודת מפקח ריתוך מוסמך של הולץ ביום 27.10.2010 [ת/1], כחודש ימים לאחר שנכרת ההסכם, אם לגרסתו-שלו ימים אחדים לאחר חתימת ההסכם כבר ויתרה דנרום על תהליך התיקון שנקבע בהסכם והסתפקה בתעודותיהם של שטרית ובית-המיכל. בהמשך סתר שטרית את גרסתו הקודמת באשר למועד הוויתור ולא ידע לומר מתי, ביחס לחתימת ההסכם, הציג לרומח תעודת אמן שלו ותעודה של בית-המיכל. עדותו בעניין זה כללה את כל קשת האפשרויות; בלשונו: "לפני, אחרי, לא זוכר בדיוק" [עמ' 67 ש' 27]. כשהתבקש שטרית להסביר כיצד מתיישבים הצגת התעודות לדנרום לפני חתימת ההסכם, והוויתור שייחס לדנרום על-יסודן, עם מנגנון התיקון שנקבע בהסכם חזר בו ועתה טען כי הוויתור היה מאוחר להסכם אך לא ידע לומר מתי בדיוק אירע הדבר ביחס למועד חתימת ההסכם [עמ' 68 ש' 22-1]. לאחר מכן נקב בפרק זמן של שבוע או שבועיים לאחר חתימת ההסכם כמועד שבו נעשה הוויתור [עמ' 69 ש' 4-1]. שטרית לא ידע ליישב בין טענת הוויתור שבפיו, שארעה לפי אחת מגרסותיו שבוע-שבועיים לאחר שנחתם ההסכם, לבין התנהלותו שלו - שביטויה בכך שהעביר לדנרום את תעודתו של המהנדס הולץ רק בשלב מאוחר לוויתור, ביום 27.10.2010 [ת/1]. לו היה ממש בטענת הוויתור, בגדרה יחס שטרית לרומח אמירה כי מעבר לתעודת אומן של שטרית ולתקן ISO של בית-המיכל דנרום איננה צריכה דבר, אזי אין לראות מה טעם יעביר שטרית לדנרום את תעודתו של הולץ במועד שהיה מאוחר לוויתור [עמ' 69 ש' 5 - עמ' 70 ש' 28]. לבד מהצהרה סתמית כי אינו זוכר תאריכים ומהודאה בכך שהמהנדס הולץ לא פיקח על תהליך תיקון המכבש לא היה בפיו של שטרית הסבר לשאלות שנשאל ולא עלה בידו להציג תמונה סדורה של השתלשלות האירועים על ציר הזמן, באופן שיעלה בקנה אחד עם גרסתו. ניכר שעדותו הושתתה על גרסה שהשתנתה והתפתחה על דוכן העדים. לבסוף, שטרית טען כי התכוון לפעול לתיקון המכבש לפי ההסכם ולשם כך פנה למהנדס הולץ, נועץ בו ואף התכוון להעסיקו בהמשך תהליך הפירוק והתיקון של המכבש - אלא שהדבר לא נדרש מחמת הוויתור שייחס לרומח [עמ' 7 2 ש' 16-2]. בעדותו זו כיוון שטרית להיוועצות רשמית ומסודרת במהנדס הולץ, אלא שבהמשך סתר עצמו והודה שמעורבותו של המהנדס הולץ הייתה בגדר עצה חברית [עמ' 87 ש' 20-19]. גם סתירה זו לא יושבה על-ידי שטרית והיא עומדת בעינה. (ח) שטרית טען שרומח נכח בכל מהלך הפירוק של המכבש [עמ' 63 ש' 28-24], אלא שאין בכך ולא כלום. בהסכם חולקו בין הצדדים תחומי אחריות; בעוד שעל בית-המיכל הוטל לטפל בתיקון המכבש בדרך שהותוותה לכך נקבע בו שפירוק המכבש יהיה באחריות דנרום. על-רקע זה ניתן להבין את נוכחותו של רומח במעמד הפירוק. מדובר בנוכחות שבינה לבין תיקון המכבש אין מאום והיא כשלעצמה אינה פוטרת את בית-המיכל מלמלא את חיוביה החוזיים ככתבם וכלשונם. דווקא טענתו של שטרית כי היה על רומח לעצור אותו בתהליך התיקון אם סבר שדבר-מה נעשה שלא כשורה, היא הנותנת כי אין כל ממש בטענת הוויתור [עמ' 76 ש' 7-1]. פשיטא שאם אכן היה ויתור, לא עמדה לדנרום כל סיבה להלין על תהליך התיקון כפי שבוצע ו'לעצור' את שטרית תוך כדי התהליך. זאת ועוד. שטרית טען כי הולץ הגיע למקום עסקה של בית-המיכל במהלך התקופה בה היה רומח נוכח במקום על בסיס יום-יומי [עמ' 78 ש' 21-5]; נובע מכך שהיה על המהנדס הולץ לפגוש ברומח במקום עסקה של בית-המיכל. דא עקא, הולץ הצהיר שהוא איננו מכיר את רומח ולא ראה אותו לראשונה אלא בבית-המשפט, ביום בו הגיע למסור את עדותו. אף בכך יש כדי לשמוט את הקרקע תחת גרסתו של שטרית. רומח מסר שהגיע לעסקה של בית-המיכל מספר פעמים מכיוון שלפי ההסכם התחייב לפקח על משאית-המנוף במהלך פירוק המכבש; בזמן ריתוך המכבש נכח פעם אחת בלבד, ראה את שטרית עובד עם רתך וצילם את תחילת הריתוך; לדבריו בגלל הריתוך לא ניתן לראות בתמונה דבר [עמ' 44 ש' 25 - עמ' 45 ש' 22]. רומח הסביר שצילומים שעשה במהלך פירוק המכבש נועדו להקל על הקונה להרכיב אותה מחדש לאחר שתסופק לו [עמ' 46 ש' 22-17]. רומח מסר שנתן אמון בהצהרתו של שטרית כי המהנדס הולץ מפקח על תהליך התיקון של המכבש. בלשונו: "[...] באותו יום שבאתי לשם וצילמתי את הרתך מרתך, אמרתי לו, איך הרתך מרתך? הרי צריך לעשות ריתוכי אורך. ואז הוא ענה לי, מה אתה דואג, משה הולץ מפקח על הכל, מה אתה דואג בכלל. במילים האלה. [...] אם משה הולץ מפקח על זה, אני קטונתי. משה הולץ הוא המומחה" [עמ' 47 ש' 18-14; ר' גם עמ' 48 ש' 10-9, 25-18; עמ' 49 ש' 22-16; עמ' 55 ש' 25-14; עמ' 56 ש' 10-9]. עדותו זו של רומח ראויה לאמון; היא עדיפה, גם מבחינת הגיונה, על-פני שלל הגרסות הסותרות שהובאו מפי שטרית. לו ידע רומח לבדוק בעצמו את תיקון המכבש פשיטא שלא היה נזקק למנגנון הפיקוח שנקבע בהסכם. אמר על כך רומח: "אם משה הולץ היה מפקח על הדבר הזה, על החומר, על הכל, אז הייתי יודע, יש כיסוי לדבר הזה, נעשתה ביקורת הנדסית, יש פיקוח הנדסי, יש PID, תודה רבה. אני לוקח את המסמך, שולח לדרום אפריקה"; בתוך כך מסר רומח שאם תהליך התיקון היה מתבצע בדרך זו, היה אדיש לשאלה איזה רתך ביצע אותו [עמ' 50 ש' 28-19]. לסיכום חלק זה, אני קובעת כי בית-המיכל הפרה את חיוביה שנקבעו בהסכם באשר לאופן תיקון המכבש. הפיצוי המוסכם התביעה היא תביעה כספית לפיצוי המוסכם שנקבע בהסכם בגין הפרתו. הפרת ההסכם על-ידי בית-המיכל נקבעה לעיל, לאחר שהוכחה כדבעי. אין מחלוקת על כך שבהסכם נקבע מחירן של שתי המכונות, המכבש והמכונה האחרת, על סך של 270,000 יורו [סע' 22 ב-נ/4]. הפיצוי המוסכם בגין הפרת ההסכם הועמד על 5% מסכום העסקה בכללותה, דהיינו 13,500 יורו - כסכום הפיצוי שנתבע בהליך דנן. טענות בית-המיכל כל דנרום לא הצביעה על נזק שנגרם לה בעקבות הפרת ההסכם אינה מקימה לבית-המיכל הגנה מפני התביעה. סעיף 15 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) מורה, בסעיף-קטן (א), כך: "הסכימו הצדדים מראש על שיעור פיצויים (להלן - פיצויים מוסכמים), יהיו הפיצויים כמוסכם, ללא הוכחת נזק; אולם רשאי בית המשפט להפחיתם אם מצא שהפיצויים נקבעו ללא כל יחס סביר לנזק שניתן היה לראותו מראש בעת כריתת החוזה כתוצאה מצטברת של ההפרה". סעיף 15(ב) מעמיד לנפגע מן ההפרה ברירה: ירצה, יתבע פיצוי לפי נזקיו הממשיים שנגרמו בפועל ואזי לא יהיה מוגבל לפיצוי המוסכם אך ישא בנטל להוכיח את נזקיו שמקורם בהפרה; ירצה, יסתפק בפיצוי המוסכם ואזי יהא פטור מהוכחת נזק שנובע מההפרה אך יהא מוגבל לפיצוי בסכום שנקבע [ע"א 532/83 יהודה סיני השקעות בע"מ נ' פישל, פ"ד מ(4) 319, 329-328 (1986) וההפניות שם]. על כן אין חסר בכך שדנרום לא תבעה ולא כימתה את הנזק הממשי שנגרם לה בשל הפרת ההסכם על-ידי בית-המיכל. משנתבע הפיצוי המוסכם פטורה דנרום מהוכחת נזק ודי לה בכך שהוכיחה את טענת ההפרה שבפיה [למעלה מן הצורך, ר' את עדות רומח שמסר שלאחר שלא המציא לקונה המכבש אישור של מהנדס על ביצוע התיקון חדל אותו לקוח לעבוד עמו; עמ' 44 ש' 8]. משהוכחה הפרת ההסכם על-ידי בית-המיכל, ומשנקבע בהסכם פיצוי מוסכם בגין הפרה, זכאית דנרום כי בית-המיכל תשלם לה את הפיצוי המוסכם ואין נפקא מינה אם נגרם נזק בשל ההפרה, אם לאו. הפרת ההסכם יצרה סיכון לדנרום ביחסיה עם קונה המכבש, חשפה אותה להגשת תביעה על-ידו ולפגיעה במוניטין שלה - סיכון וחשיפה שכדי למונעם נקבעו בהסכם מלכתחילה הוראות שעל-פיהן נדרשה בית-המיכל לתקן את המכבש [עדות רומח, עמ' 52 ש' 24-11]. ההפרה, שרובצת לפתחה של בית-המיכל ואשר הפכה את הסיכון לבר-מימוש, היא כשלעצמה מזכה את דנרום בפיצוי המוסכם. 4. הפרת ההסכם - האומנם הגנה בתביעה השטרית? (א) בין דנרום לבין בית-המיכל נכרתו שתי עסקאות, בגדרן רכשה דנרום מכונות של בית-המיכל ומכרה אותן ללקוחות דנרום בחו"ל. העסקה שנדונה בהסכם מיום 29.9.2010 ואשר נסבה על המכבש ומכונה נוספת היא הראשונה מבין השתיים; בגדרה נמכרו המכונות הללו שעליהן נסב ההסכם ללקוחות מבלגיה ומדרום-אפריקה. בעסקה זו שולם לבית-המיכל סך של 270,000 אירו תמורת המכונות. בעסקה השניה והמאוחרת יותר נמכרו מכונות של בית-המיכל ללקוח בטורקיה. בעסקה זו שולם לבית-המיכל סכום שונה ונפרד תמורת המכונות [עמ' 28 ש' 8-1, עמ' 38 ש' 14-4, עמ' 43 ש' 17-6]. ההמחאה שכנגדה הוגשה ההתנגדות [נ/2] נמשכה בידי דנרום לטובת בית-המיכל לתשלום המע"מ שחל בעסקה השניה אשר נסבה על מכירת מכונות ללקוח הטורקי [עמ' 29 ש' 14-4]. סכום ההמחאה תואם במדויק את סכום המע"מ שחל בעסקה השניה והמאוחרת יותר [ר' חשבונית שהוציאה בית-המיכל לדנרום, נושאת תאריך 6.2.2011, ועדותו הנ"ל של רומח]. מנהלה של דנרום אישר ששתי העסקאות נעשו בהפרשי זמן; עוד אישר שבעסקה השניה לא היו לו טענות נגד בית-המיכל [עמ' 26 ש' 26, עמ' 29 ש' 19-18]. (ב) בתצהירו שניתן לתמיכת ההתנגדות הצהיר רומח כי ההמחאה נמסרה על-ידי דנרום לבית-המיכל בעסקה מיום 16.12.2010, אלא שטען שעסקה זו הייתה חלק מן ההסכם מיום 29.9.2010 והצביע על כך שהעמלה בגין שתי העסקאות שולמה לדנרום יחדיו. עוד הצהיר רומח כי העסקה השניה מיום 16.12.2010 הייתה המשך של העסקה מיום 29.9.2010 - שהוצאה לאותו רוכש [סע' 3 ו-5 ל-ת/2]. חרף טענותיו הללו לא עלה בידי רומח להוכיח קשר אמיתי, תוכני, בין שתי העסקות. עצם העובדה שבמועדים סמוכים נעשו שתי עסקאות למכירת מכונות של בית-המיכל לדנרום, כשדנרום פועלת בהן כמתווכת וכרוכשת ומוכרת, לא די בה כדי ליצור קשר כזה יש מאין. העסקאות נסבו על מכונות שונות שנמכרו בסכומים שונים ובמועדים שונים לקונים שונים. ההסכם מיום 29.9.2010 נסב אך ורק על העסקה הראשונה; בהתייחס לעסקה השניה נערכו מסמכים נפרדים במועד מאוחר יותר [ר' נ/3 מיום 16.12.2010]. אפילו נדחה מועד ביצועו של ההסכם מיום 29.9.2010 לבקשתה של בית-המיכל, אין בכך כדי ליצור בין העסקאות זיקה שלא התקיימה ביניהן מלכתחילה [ר' ת/4 ועדות רומח בעמ' 42 ש' 17-1]. ההתנגדות בתביעה השטרית הוגשה בטענה כי בית-המיכל הפרה את ההסכם באותה הפרה שבעטיה הוגשה בידי דנרום התביעה הכספית; מדובר בהפרה שעילתה נעוצה בהסכם מיום 29.9.2010 שנסב על העסקה הראשונה [סע' 6 ל-ת/2 ועדות רומח בעמ' 35 ש' 21-7]. לטענת ההפרה האמורה אין דבר וחצי דבר עם העסקה השניה והמאוחרת יותר שבמסגרתה נמסרה ההמחאה שעליה נסבה ההתנגדות. אני קובעת שמבוקשו של רומח לקשור, בהתנגדות, בין העסקה האחת לשניה הייתה מלאכותית; מדובר בעסקאות נפרדות שכל אחת מהן ניצבה בפני עצמה ולא הייתה תלויה בעסקה האחרת. ההסכם מיום 29.9.2010 שבו נמכר המכבש ונקבע הפיצוי המוסכם חל רק על העסקה הראשונה ולא על העסקה השניה שבמסגרתה נמסרה ההמחאה. (ג) בתצהירו שניתן לתמיכה בהתנגדות התייחס רומח להפרה שייחס לבית-המיכל כאל דבר-מה שבמועד מתן התצהיר כבר בא לעולם והיה עובדה קיימת [סע' 6 ל-ת/2]. בעדותו לפני לא דבק רומח בגרסה זו; עתה טען כי דנרום ביטלה את ההמחאה מחמת "הפרה צפויה של ההסכם הקודם", ובעשותה כן 'עצרה' תשלום שהגיע לבית-המיכל בגין העסקה השניה שלא נכללה באותו הסכם [עמ' 29 ש' 2 - עמ' 30 ש' 5]. בלשונו של רומח: "ההפרה הצפויה היא של העסקה הראשונה והצ'ק הוא מהעסקה השנייה" [שם]. בכך סתר רומח בעדותו לפני את עילת ההגנה שעל-יסודה הוגשה ההתנגדות; לא הרי הפרה שלמה ומוגמרת כזו שלה טען בהתנגדות כהרי הפרה צפויה שטרם באה לעולם. הדברים נזקפים לחובת דנרום. למעשה עשתה דנרום שימוש שאינו כדין בביטול ההמחאה, כשהיא מעכבת בכך תחת ידה את הפיצוי המוסכם שתבעה במקביל בתביעה הכספית - ובכך נקטה מעין סעד עצמי של עיקול דה-פקטו על כספי בית-המיכל שאותם היה על דנרום לשלם על-פי אותה המחאה. מדובר בדרך עקלקלה שננקטה שלא כדין, תוך שדנרום מסתירה מבית-המשפט את טענתה שנחשפה בהליך דנן - היינו, שבמועד בו בוטלה ההמחאה לא עמדה לה טענה להפרת הסכם שהיא שלמה ומוגמרת אלא רק טענה להפרה צפויה שטרם באה לעולם. (ד) לגופם של דברים לא עומדת לדנרום עילת הגנה מפני החיוב השטרי הגלום בהמחאה. עילת ההגנה שעל-יסודה הוגשה ההתנגדות מכוונת לכך שבשל הפרתה של בית-המיכל את חיוביה לתקן את המכבש בדרך הקבועה בהסכם, ובשל כך שלדנרום לא נמסר אישור של קונסטרוקטור על ביצוע התיקון לפי ההסכם, אירע בעסקת היסוד שביטויה בהסכם כישלון תמורה חלקי [ר' החלטת כב' הרשם צ'יזיק שניתנה בהתנגדות ביום 22.4.2012]. "כישלון תמורה חלקי אינו מהווה הגנה לחייב בפני תביעה לפרעון שטר [...] יש לכך יוצא מן הכלל והוא כאשר ניתן לברר, ללא חשבון או חקירה מסובכים ומורכבים, מהו החלק של התמורה שלא ניתן, לשון אחר, כאשר כישלון התמורה החלקי הוא עניין של סכום קצוב" [ע"א 82/81 דו-עץ בע"מ נ' וייסנברג, פ"ד לז(2) 355, 361-360 (1983)]. חיוב כספי יחשב לקצוב אם הוא מתקבל כתוצאה מחישוב אריתמטי פשוט [ע"א 734/83 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' שפיר דוידוביץ (שותפות רשומה), פ"ד לח(1) 613 (1984)]. בשל חזקת התמורה שקבועה בפקודת השטרות ואשר עומדת לבית-המיכל במעמדה כתובע שטרי רובץ על דנרום עול ההוכחה בכל הקשור לקיומו של כישלון תמורה וקציבות סכומו. בכך שונה נטל הראיה שחל על תובע שטרי מזה שרובץ על מי שתובע בעילה מעסקת היסוד [ע"א 205/87 ס.מ.ל. סוכנות מרכזית לביטוח בע"מ נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מג(4) 680, 694 (1989)]. דנרום לא עמדה בנטל; היא לא הראתה שבהסכם נקבעו מחיר או ערך מובחן לחיובים של בית-המיכל שנסבו על תיקון המכבש בליווי מהנדס והמצאת אישור המהנדס על כך [ר' ע"א 759/81 ברש נ' עו"ד ירדני, פ"ד מא(2) 253, 266 (1986); ע"א 366/89 פיין אלומיניום בע"מ נ' די מטל א.ג., חברה זרה, פ"ד מה(5) 850, 854 (1991)]. מחיר העסקה שננקב בהסכם נקבע באופן גלובלי, בגין מכלול החיובים שנמנו בו; נושא תיקון המכבש לא היה אלא אחד מהם. בעדותו של המהנדס הולץ על-אודות עלותו של תהליך בדיקה ותיקון בליווי מפקח אין כדי להשלים את החסר; מדובר בהערכה שניתנה במהלך עדותו של הולץ מבלי שעוגנה בחוות-דעת מומחה ושבה עצמה אין כדי להפוך את מרכיב תיקון המכבש בעסקה הכוללת לסכום קצוב שמתקבל כתוצאה מחישוב חשבונאי פשוט, להבדיל מסכום שנתון לשומה והערכה ושבקביעתו גלום מרכיב של מומחיות. הדרישה לקציבות הסכום כתנאי להתקיימותה של הגנת כישלון תמורה חלקי מלמדת כי נדרש שההפרה שיצרה את את כישלון התמורה תהיה עובדה קיימת ומוגמרת בעת שחולל השטר באי-פירעון. בהפרה צפויה אין די שכן היא צופה פני עתיד ואין ודאות שתתרחש, אף לא ידיעה על הסכום שאותו יחסר החייב השטרי בעטיה. נובע מכך שטענה להפרה צפויה וטענה לכישלון תמורה חלקי קצוב אינם עשויים לדור בכפיפה אחת. ככל שעילת הגנתה של דנרום נגד ההמחאה נסמכה על טענה להפרה שבמועד בו חוללה ההמחאה לא הייתה אלא בגדר הפרה צפויה, להבדיל מהפרה שלמה ומוגמרת, לא היקנתה אותה הפרה צפויה לדנרום הגנה מפני ההמחאה בעילה של כישלון תמורה חלקי. נובע מכך שדנרום לא הראתה שעמדה לה הגנה כדין מפני תשלום ההמחאה במלוא סכומה, בין שמדובר בטענת ההגנה שעל-יסודה הוגשה ההתנגדות (כישלון תמורה חלקי קצוב) ובין שמדובר בטענה האחרת שאליה כיוון רומח בעדותו לפני (הפרה צפויה). התוצאה היא כי ההתנגדות נדחית והתביעה השטרית מתקבלת במלוא סכומה. ג. סיכומם של דברים די בדברים שנאמרו לעיל כדי להכריע בתביעות ואין צורך להידרש לטענות אחרות שהעלו הצדדים - שאין בהן כדי לשנות מן התוצאה אליה הגעתי. התביעה הכספית מתקבלת במלוא סכומה; בית-המיכל תשלם לדנרום את סכום התביעה בסך של 66,939 ₪ כשהוא נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (15.3.2011) עד יום פסק-הדין. התביעה השטרית מתקבלת במלוא סכומה; דנרום תשלם לבית-המיכל את מלוא הסכום שעליו נסבה ההתנגדות בסך של 66,939 ₪ שישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת ההמחאה לביצוע (22.3.2011) עד יום פסק-הדין. נוכח התוצאה אליה הגעתי ישא כל אחד מהצדדים במלוא הוצאותיו. מאחר שחיובי הצדדים בשתי התביעות מתקזזים האחד אל-מול האחר יושב לדנרום הפיקדון שהופקד על-ידה במסגרת התביעה השטרית. הפרת חוזהחוזהפיצויים מוסכמיםפיצויים