1.תביעה כספית בגין נזקי גוף בתאונת דרכים נטענת – פגע וברח, שאירעה ביום 9.12.06, שנגרמו לתובעת 1, ילידת 2002 (להלן: התובעת), התיק נקבע להוכחות בשאלת החבות ובשאלת הנזק. עם זאת, בחקירתו הנגדית של המומחה עלה כי לא ניתן לברר את שאלת הנזק בשלב זה, ולפי החלטתי מיום 3.12.13 נמשכה שמיעת ההוכחות בשאלת החבות בלבד. נסיבות ואחריות העדויות 2.הוריה של התובעת העידו כי ביום 9.12.06 בהיותם בביתם, שמעו לפתע צעקות. השניים ניגשו לדלת ביתם ואז ראו את שכנתם, אימאן, מחזיקה בתובעת, כאשר התובעת פגועה. אימאן אמרה להורים כי התובעת נפגעה כתוצאה מתאונת דרכים, שגרם רכב שנטש את המקום לפי עדותם, בעת קרות התאונה התובעת שהתה ליד ביתה ושיחקה עם אחיה האדי בצד הרחוב, ועם עוד ילדים מהשכונה. 3. ההורים ציינו כי האב פנה לעיתון פנורמה, על מנת לתעד את אירוע התאונה, וכדי לאתר את נהג הרכב שפגע בתובעת, ואף פרסם פנייה בה התבקשה עזרת הציבור באיתור נהג הרכב הפוגע. 4. מטעם התובעים העידה נאשף (ג'אבר) X חוסני, שראתה את ההתרחשות, לטענתה. לפי עדותה של X, עובר לאירוע, התובעת שיחקה עם בתה של X, רולא, ועם ילדים נוספים בצד הרחוב. X עצמה הייתה במרפסת שמעל ביתה, המשקיפה לרחוב. X העידה כי התובעת נפגעה מרכב שצבעו לבן. מיד לאחר התאונה, X ירדה מהמרפסת לכיוון החצר שמפרידה בין הבתים. נהג הרכב שפגע בתובעת, ירד מרכבו ולקח אותה לשכנה בשם גנימה כאמלה, על מנת שהאחרונה תושיט לתובעת עזרה ראשונה. לאחר מכן, הנהג חזר לרכבו ונטש את מקום התאונה. X ציינה כי אינה מכירה את מי שנהג ברכב. לפי עדותה, גם בתה רולא הייתה עדה לתאונה. 5. בתום חקירותיהם הנגדיות של ההורים וX, הנתבעת ויתרה על העדת עדים מטעמה. דיון 6. לאחר ששמעתי את העדים ועיינתי בראיות שהוגשו, מצאתי כי דין התביעה להידחות. התובעים לא הוכיחו, במידה הנדרשת במשפט אזרחי, כי התובעת נפגעה בתאונת דרכים בכלל, ובתאונת פגע וברח כפי שנטען בפרט. 7. התובעים הביאו שלושה עדים בקשר לאירוע התאונה: הוריה של התובעת וגב' X. עדותה של X: 8. הוריה של התובעת לא היו עדים לתאונה, ועל כך אין מחלוקת. אם כך, העדה הישירה היחידה באשר להתרחשות התאונה, הייתה X. 9. בתצהיר העדות הראשית שהוגש על ידי X, לא נרשם בשום מקום כי היא ראתה את אירוע התאונה. עדות מפורשת לכך שX ראתה את התאונה עלתה רק בחקירתה החוזרת (עמ' 16 ש' 2 - 3). לצורך הכרעה זו אניח, כי האמור בתצהירה של X נרשם על בסיס ההנחה שהיא ראתה את התאונה, נוכח העובדה שX ציינה את צבע הרכב, אולם גם בכך אין כדי להועיל לתובעים. 10. עדותה של X הייתה מרובה בסתירות: בתצהיר העדות הראשית (סעיפים 6 - 7), X העידה כי התובעת פונתה לשכנה כאמלה, ומשם הובאה לבית הוריה. לעומת זאת, בחקירתה הנגדית, X טענה כי היא לקחה את התובעת לבית אמה (עמ' 15 ש' 8). עוד קודם לכן, X אישרה דווקא גרסה אחרת לפיה הנהג המעורב מסר את התובעת לכאמלה, והאחרונה מסרה את התובעת לX, שמסרה אותה להוריה (עמ' 14 ש' 20 - 23). בחקירתה הנגדית, X אמרה מספר פעמים כי הנהג המעורב מסר את התובעת לכאמלה (עמ' 14 ש' 20 - 23, עמ' 15 ש' 4 - 5). לאחר מכן, X שינתה את גרסתה, וטענה כי היא עצמה לקחה את התובעת ממקום התאונה לבית אמה (עמ' 15 ש' 14 - 16). יש לציין, כי החקירה הנגדית התנהלה בשפה הערבית, המובנת היטב לX, כאשר התרגום של השאלות והתשובות היה איטי וברור, ולא הותיר כל מקום לספק באשר לקשיי שפה. מצבה הרפואי של התובעת לאחר התאונה: 11. סתירה משמעותית יותר בעדויות נוגעת למצבה של התובעת לאחר התאונה. בסעיף 6 לתצהירה, X טענה כי הנהג המעורב הביא את התובעת לביתה של כאמלה, לשם קבלת עזרה ראשונה. בחקירתה הנגדית של X, "העזרה הראשונה" נעלמה כליל. לא זו אף זו: X העידה כי לא היה צורך בעזרה ראשונה, שכן התובעת הייתה במצב טוב, "בריאה ומתפקדת", התנהגה "טוב". יתר על כן: X טענה כי ההידרדרות במצבה של התובעת התרחשה לאחר שהגיעה לביתה (עמ' 15 ש' 22 ואילך). מעבר לסתירות האמורות בתוך עדותה של X, הרי עדות זו באשר למצבה הטוב של התובעת לאחר התאונה, אינה מתיישבת עם עדויותיהם של ההורים: האם טענה, בסעיף 3 לתצהירה, כי כאשר X הביאה את התובעת, התובעת הייתה "פגועה" וירד לה דם "מרוב חלקי גופה אך בעיקר מהראש". עדותו של האב בתצהירו (סעיף 3) הייתה זהה. האב חזר על עדותו לפיה התובעת דממה בעת הגעתה, גם בחקירתו הנגדית (עמ' 11 ש' 18, עמ' 12 ש' 7), וגרסה דומה נרשמה מפיו בכתבה שפורסמה על ידי ההורים. אין כל אפשרות ליישב בין גרסאות סותרות אלו. אציין כי יש ממש גם בטענת הנתבעת, לפיה תיאור מנגנון התאונה, אינו מתיישב עם הנזק שנגרם לתובעת. לפי התיעוד הרפואי, התובעת נחבלה בראש ונגרם לה חתך בקרקפת. לפי סיכום המחלה, התובעת לא איבדה הכרתה ולא היו לה הקאות. לטענת התובעים, התובעת נדרסה תחת גלגלי רכב, אך החבלה אינה כוללת נזקים אורטופדיים, לא היה סיפור של איבוד הכרה, ולטענת X התובעת הייתה במצב טוב מיד לאחר התרחשות התאונה. 12. מהטעמים המפורטים לעיל, גם לא ראיתי לקבוע ממצאי עובדה על סמך עדותה של X. עדויות ההורים: 13. אני מציינת, כי לא הבאתי בחשבון סתירות בין מה שנטען כי ההורים מסרו לחוקר, לבין עדותם, מאחר שהחוקר לא הובא להעיד. עם זאת, תגובותיהם של ההורים לעימות שלהם עם עובדות שונות, אף הן לא הותירו מקום רב למתן אמון של בית המשפט. 14. האם עומתה בחקירה הנגדית עם הטענה, כי בעת ששוחחה עם חוקר מטעם הנתבעת, מסרה לו שX מסרה לה שמי שראה את התאונה היא כאמלה, וכאמלה היא שהביאה את התובעת לX. כן עומתה עם כך שמסרה לחוקר שכאמלה מסרה לה, כי אדם מבוגר הביא לה את התובעת, אותו אדם מסר את התובעת לכאמלה, והאחרונה הביאה את התובעת לX. בתחילה, האם ניסתה להתחמק מהשאלה עמ' 9 ש' 1 - 18), השיבה שלא לעניין, ולאחר מכן, כאשר נשאלה ביחס לשיחה עם כאמלה השיבה "כל העולם הגיע אליי". האם השיבה שוב, שלא לעניין, עד שלבסוף הכחישה כי כאמלה אמרה לה דבר כזה (עמ' 9 ש' 21 - 23). 15. גם האב עומת בחקירתו הנגדית עם האפשרות שמסר לחוקר כי כאמלה הביאה את התובעת. האב שלל זאת, וטען כי X הביאה את התובעת (עמ' 11 ש' 18). בהמשך, אמר כי מסר לחוקר שאין אדם שראה את התאונה במו עיניו (עמ' 11 ש' 20). האב עומת עם הטענה לפיה מסר לחוקר שכאשר שאל את התובעת מה קרה לה, התובעת אמרה שנפלה על הרצפה ובכתה. האב טען כי אינו זוכר שמסר זאת, והוסיף כי חצי שעה או שעה לאחר שהגיע עם התובעת לבית החולים, האחרונה אמרה לו "מישהו דרס אותי וברח" (עמ' 11 ש' 28). כאשר האב עומת עם השאלה מדוע לא מסר לחוקר את דבריה של התובעת בבית החולים, השיב, כי בזמן ההתרחשות החוקר היה עמו (עמ' 12 ש' 1 - 3). ראוי לציין, כי בנקודה זו האב נשאל באופן ברור האם הוא מבין שמדובר בחוקר מטעם המבטחת, והשיב בחיוב (עמ' 12 ש' 4 - 5). לא ראיתי לייחס מהימנות רבה לעדותו של האב, לפיה התובעת מסרה לו שנדרסה על ידי נהג שברח, כאשר עדות זו ניתנה לראשונה בחקירה הנגדית, שבע שנים לאחר התרחשות התאונה. על אחת כמה וכמה קשה לייחס מהימנות כלשהי לעדות זו, כאשר לפי עדותה הראשונית של X (בתצהיר) התובעת הובאה לביתה של כאמלה על ידי הנהג, שברח רק לאחר מכן. אם כן, יש לתמוה כיצד ידעה התובעת, ילדה בת 4 בזמן התאונה, כי הנהג שהביא אותה לביתה של כאמלה ברח לאחר מכן. אי הבאת עדים רלבנטיים: 16. האם והאב אישרו כי התאונה התרחשה עת התובעת שיחקה יחד עם אחיה וילדים נוספים על המדרכה (עמ' 10 ש' 3, עמ' 11 ש' 9). אחיה של התובעת הוא יליד 1999, כלומר, בן 7 במועד התאונה, וכיום בן 14. האח לא הובא להעיד, ואף לא ילד אחר מקבוצת הילדים ששיחקו במקום. גם השכנה כאמלה, שלפי עדותה הראשונה של X (בתצהיר) התובעת פונתה אליה לשם קבלת עזרה ראשונה - לא הובאה להעיד. היעדר פנייה למשטרה בזמן אמת: 17. לא הוזמנה משטרה והאירוע לא דווח למשטרה. אף אמבולנס לא הוזמן למקום. כאשר האב נשאל לסיבת הדבר, השיב כי עסקו בטיפול בתובעת (עמ' 12 ש' 7 - 8). אין בכך כדי להסביר היעדר פנייה למשטרה בזמן אמת, ולו בדיווח טלפוני, כאשר עסקינן בתאונה חמורה של פגע וברח. אציין במאמר מוסגר (משום שממילא לא שוכנעתי בהתרחשות התאונה) כי היעדר הפנייה בזמן אמת למשטרה, יש בו גם כדי לפגוע בקיומה של שקידה סבירה מצד ההורים באיתור הרכב הפוגע. 18. אינני מקבלת את טענת התובעים, לפיה פנו מיד לאחר התאונה למשטרה. פנייה למשטרה בקשר לתאונת פגע וברח כה חמורה, כפי שמתארים התובעים, צריכה הייתה להיעשות לאלתר, ולא כעבור מספר ימים. התיעוד הרפואי: 19. אמנם בחדר המיון נרשם כי התובעת הייתה מעורבת בתאונת דרכים. עם זאת, מדובר ברישום שנעשה מפי אחד האנשים שהביאו את התובעת, כלומר: מדובר בעדות מפי השמועה בדרגה שנייה (שכן למעט X לא הובא עד הטוען שראה את התרחשות התאונה). אין ברישום זה כדי לשנות, כאשר אין לבית המשפט כל עדות מהימנה על כך שהתרחשה תאונה או על נסיבותיה. בנוסף, כפי שציינתי לעיל, התיעוד הרפואי אינו תומך במנגנון התאונה כפי שתואר בעדויות מטעם התובעים. סיכום 20. לא מצאתי את עדותה של העדה היחידה שראתה את התאונה מהימנה. בעדותה של עדה זו התגלעו סתירות, וכך גם התגלעו סתירות בעדויותיהם של ההורים מול עדותה של עדה זו. עדויותיהם של ההורים כשלעצמן לא הותירו רושם אמין. התאונה לא דווחה בזמן אמת למשטרה, ולא הוזמן אמבולנס. מנגנון החבלה בתאונת הדרכים נותר בלתי ברור, כאשר לפי חלק מהעדויות התובעת נדרסה תחת גלגלי רכב (מנגנון שאינו מתיישב עם פגיעותיה) ודיממה בכל גופה, ולפי חלקן היא הרגישה טוב לאחר התאונה ועד שהגיעה לבית הוריה. נוכח האמור לעיל התובעים לא עמדו בנטל השכנוע המוטל עליהם במשפט אזרחי, להוכיח שהתרחש אירוע תאונת דרכים. זאת, אף אם לא אתייחס לצורך בבחינה הקפדנית של גרסת התובע עת עסקינן בתאונת "פגע וברח" (ת.א. (מחוזי ב"ש) 145/87 אבו לגיעאן ואח' נ' קרנית הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (6.6.91). 21. לפיכך, התביעה נדחית. 22. בשים לב לכך שעסקינן בתיק של קטינה, הוריה של התובעת יישאו בהוצאות חלקיות בלבד של קרנית (אציין כי בתיק זה מונו שני מומחים), בסך כולל של 5,000 ₪. משפט תעבורהתאונת דרכיםקטיניםתאונת פגע וברח / הפקרה