סעיפים 325 ו-326 לפקודת העיריות [נוסח חדש]

סעיפים 325 ו-326 לפקודת העיריות [נוסח חדש] 8.1 סע' 325 לפקודה עניינו 'הארנונה בחדילת בעלות או החזקה', והוא קובע - "חדל אדם ביום מן הימים להיות בעלם או מחזיקם של קרקע או של בנין שהוא חב עליהם בארנונה לפי הוראות הפקודה, ימסור הוא או נציגו הודעה על כך בכתב לעיריה ולאחר מכן לא יהיה חייב בשיעורי-ארנונה נוספים; אין האמור גורע מחבותו בשיעורי הארנונה המגיעים מלפני מסירת ההודעה" (ההדגשה שלי - ר.ב.). הואיל ומועד מסירת ההודעה הוא המועד הקובע לעניין חיובי ארנונה עפ"י הוראת סע' 325, מובן מדוע כאשר הגיע מר בגדדי למשרדי הנתבעת בתחילת יולי 2009 נמסר לו ע"י נציגי העירייה, כי היה עליו 'להודיע במועד', קרי: בראשית שנת 2006, על כך שאינו מחזיק עוד בנכס. 8.2 סע' 326 לפקודה עניינו 'הארנונה ברכישת בעלות או החזקה', והוא קובע - "נעשה אדם בעלו או מחזיקו של נכס שמשתלמת עליו ארנונה, יהא חייב בכל שיעורי הארנונה המגיעים ממנו לאחר שנעשה בעל או מחזיק של הנכס, אלא שאם היתה כאן מכירה או העברה חייבים המוכר או המעביר או נציגיהם - ואם היתה כאן השכרה לתקופה של שנה או יותר חייבים המשכיר או נציגו - למסור לעיריה הודעה על העיסקה כאמור, ובה יפרשו שמו של הקונה, הנעבר או השוכר; כל עוד לא ניתנה הודעה כאמור, יהיו המוכר, המעביר או המשכיר חייבים בארנונה שהקונה, הנעבר או השוכר היו חייבים לשלמו ולא שילמו. בהשכרה לתקופה הקצרה משנה אחת, יהיה המשכיר חייב בארנונה". 8.3 בהתאם להוראות סע' 325, מי שחדל להיות מחזיק מקרקעין חייב במתן הודעה לעירייה, וכל עוד לא נמסרה ההודעה - ימשיך ויחויב בתשלומי הארנונה. בהתאם להוראות סע' 326, בשכירות לתקופה העולה על שנה, דוגמת זו שבענייננו, קיימת חובה גם על משכיר למסור לעירייה פרטי השוכר, ועד למתן הודעה כאמור - יחויב בעצמו בתשלומי הארנונה. 9. החלת הוראות הפקודה על המקרה דנן 9.1 לטענתה של העירייה, בחודש יולי 2009 הובאו לידיעתה שני דברים במקביל: האחד, כי מר בגדדי אינו מחזיק בנכס מאז 1.1.06, השני, כי חברת י.ש. ברידג' 2000 בע"מ (הנתבעת 3) שוכרת את הנכס מאת התובעת ובעלה. שתי עובדות אלה הובאו לידיעת העירייה במסמך נ9/1 - חוזה השכירות מיום 1.1.06 שבין התובעת ובעלה לנתבעת 3. 9.2 על יסודו של מסמך זה החליטה העירייה לבטל את חיובו של מר בגדדי רטרואקטיבית מיום 1.1.06, והסבה את החיוב ע"ש התובעת בלבד החל ממועד זה, למרות שמי שהחזיק בנכס באותו מועד, לסברתה של העירייה, הייתה הנתבעת 3. 9.3 אמנם, עפ"י הוראות סע' 326 לפקודה כל עוד לא ניתנה הודעה על העברת חזקה בנכס - החיוב בארנונה מוטל על בעליו, אך העירייה עצמה מודה כי קיבלה הודעה על העברת חזקה בנכס, המסמך נ9/1, ובד בבד עם הסבת החיוב ע"ש התובעת הסירה העירייה את החיוב ממר בגדדי. 9.4 אין חולק, כי בשנת 2006 או בשנת 2009 התובעת לא 'נעשתה' בעלי הנכס; התובעת הייתה בעליו עוד משנת 1998, ואף קודם לכן. כן אין חולק, כי בשום שלב לא נעשתה התובעת מחזיקת הנכס, באשר לגישתה של העירייה תחילה היה מר בגדדי מחזיק הנכס ובהמשך, עפ"י נ1/9, הייתה הנתבעת 3 מחזיקה כאמור. ואולם, בהתאם להוראת סע' 326 לפקודה 'אם הייתה כאן השכרה לתקופה של שנה או יותר חייב המשכיר למסור לעיריה הודעה על העיסקה, וכל עוד לא ניתנה הודעה - יהיה המשכיר חייב בארנונה'. 9.5 מכאן, שלעירייה הייתה הזכות המלאה להמשיך ולחייב את מר בגדדי מיום 1.1.06 ועד ליום 31.3.09 בהתאם להוראות סע' 325 לפקודה, וזאת מאחר ומר בגדדי אשר עליו הייתה החובה ליידע בזמן אמת את העירייה על שינוי החזקה בנכס - הפר חובתו ולא מסר הודעה, אלא בדיעבד. כן הייתה לעירייה הזכות המלאה לחייב את התובעת, המשכירה, משזו הודתה כי מר בגדדי לא המשיך להחזיק בנכס לאחר 1.1.06, טענה כי היא עצמה לא החזיקה בנכס לאחר מועד זה, ולא מסרה פרטי השוכר בנכס, בהתאם לחובתה לפי הוראת סע' 326 לפקודה. 9.6 שאלה היא האם הייתה לעירייה הזכות להסיר את חיובו של מר בגדדי, המחזיק שלא דיווח, או שהייתה עליה חובה להותירו כחייב יחד עם חיובה של התובעת, המשכירה שלא דיווחה. ניראה, כי בדיקת סבירות שיקול הדעת המנהלי של העירייה מחייב להשיב לשאלה הראשונה שלעיל בשלילה, ובהתאמה - להשיב על השאלה השנייה בחיוב; לטעמי, היה על העירייה להותיר את החיוב הן על שמו של מר בגדדי ולפעול לגבייתו ממנו, והן על שמה של התובעת, וזאת נוכח תחולתן החופפת של הוראות סעיפים 325 ו-326 לפקודה (וראו: ע"א 8417/09 עירית ירושלים נ' לוי, ניתן ביום 21.8.12, סיפת פסקה 18 לפסה"ד). במילים אחרות: הן המחזיק (מר בגדדי) והן הבעלים (התובעת) חייבים בדיווח לעירייה בהתאם להוראות סע' 325 ו-326 בהתאמה. 9.7 לעניין חיוב הנתבעת 3 בארנונה בתקופה הרלוונטית, הרי שבמועד בו הודע לעירייה על החזקתה בנכס (בשנת 2009) כבר לא הייתה הנתבעת 3 פעילה, ולא ניתן היה לגבות ממנה דבר. רישומה כמחזיק בנכס הינו חסר משמעות, ואין בו כל טעם. מי שגרם למחדל זה היו הן מר בגדדי והן התובעת, אשר פעלו בניגוד לחובתם עפ"י סע' 325 ו-326 בהתאמה, ועל כן הם אלה שחבים בארנונה בתקופה הרלוונטית, וכפי שיפורט בהמשך. 10. משמעות הסרת חיובו של מר בגדדי היא לכאורה הפטרתו ע"י העירייה; העירייה אינה פועלת כנגדו ואינה מנסה לגבות ממנו את החוב, בפועל הוא לא שילם דבר לעירייה אף הופטר מכל תשלום על ידה. 11. משקבעתי כי החיובים היו צריכים לחול הן על מר בגדדי והן על התובעת, ולכאורה הופטר מר בגדדי מחיובו ע"י העירייה, נותרת להכרעה השאלה, מה דין התשלום שבוצע ע"י התובעת לבדה. את התשובה ניתן למצוא בהוראות סע' 54-56 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן - "חוק החוזים"). 11.1 סע' 54 לחוק החוזים קובע, כי שניים החייבים חיוב אחד - חזקה כי הם חבים בו ביחד ולחוד, וסע' 56 (א) קובע, כי שניים החייבים בחיוב אחד - חזקה עליהם שהם נושאים בנטל החיוב בינם לבין עצמם בחלקים שווים. מכאן, שחזקה על התובעת ומר בגדדי כי הם חבים בחיובי הארנונה לתקופה הרלוונטית ביחד ולחוד כלפי העירייה, וחזקה כי חיובה של התובעת יחד עם מר בגדדי אמור היה להיות חיוב שווה בשווה בחלוקה הפנימית בין התובעת למר בגדדי. 11.2 בהתאם להוראת סע' 55 (א) הנושה רשאי לדרוש את קיום החיוב כולו מכל אחד בנפרד, ובלבד שלא יגבה יותר מהמגיע לו. מכאן, שמבחינת יחסי התובעת והעירייה - לכאורה רשאית הייתה העירייה לדרוש מהתובעת את מלוא החיוב בנפרד; ומדוע לכאורה? מפני שהעירייה מחקה את מר בגדדי כחייב בספריה, לא דרשה ממנו תשלום החוב או חלקו וכלל לא פעלה כנגדו לגבייתו (מלבד הליכים בודדים בשנת 2008, שאינם רלוונטיים לעניין, הואיל והסבת החיוב נעשה ע"י העירייה בשנת 2009). 11.3 לו הייתה העירייה פועלת הן כנגד מר בגדדי והן כנגד התובעת באופן שוויוני, יכולה הייתה לחסות תחת ההגנה שהקנה לה סע' 55(א) לחוק החוזים במישור יחסיה אל מול התובעת; משלא עשתה כן, לא תוכל העירייה - בתום לב - לומר, כי פעלה בהתאם לזכויותיה עפ"י דין. העירייה בחרה שלא לפעול כנגד מר בגדדי אלא כנגד התובעת בלבד, הפעילה הליכי אכיפה שאינם שיוויוניים, ועל כן לבחירה זו תוצאה שונה מהתוצאה שהייתה מתקבלת לו הייתה העירייה מפעילה הליכי גבייה שיוויוניים כאמור; יש לזכור, כי העירייה היא גוף ציבורי, וכפופה לסטנדרטים שונים מאלה החלים על האדם הפרטי. לעירייה אין את הפריבילגיה להפעיל הליכי אכיפה באופן לא שיוויוני. בפרט נכונים הדברים, כאשר מדובר בהליכי גבייה מנהליים, שמשמעותם המשפטית, ובעיקר - המעשית, ברורה ואינה דורשת פירוש או הבהרה. אם העירייה הפעילה הליכי גבייה באופן לא שיוויוני, כפי שקבעתי כי עשתה במקרה דנן, הרי שיש לכך השלכות לגבי תוצאתם של הליכים אלה. בהשלכות אלה תצטרך העירייה לשאת. 11.4 בנוסף, סעיף 55(ג) לחוק החוזים קובע, כי אם נושה הפטיר את אחד החייבים מחיובו - יופטר גם השני באותה המידה, וזאת אם אין כוונה אחרת משתמעת. במקרה דנן, אמנם לכאורה הופטר מר בגדדי מחיובו, אך דומני כי ניתן לייחס לעירייה 'כוונה אחרת משתמעת', ולו לגבי חלק מסכום החיוב, ואבהיר; 11.4.1 תקופת החיוב המדוברת היא מיום 1.1.06 ועד 31.3.09. 11.4.2 נכון למועד מתן פסק דין זה התיישן החיוב הנוגע לתקופה שמיום 1.1.06 ועד 23.10.06 (חלוף שבע שנים ממועד החיוב האחרון ועד למועד מתן פסק הדין). 11.4.3 מכאן, שנכון להיום יכולה העירייה, עדיין, לשוב ולתבוע את מר בגדדי בגין חלקו בחיובי הארנונה בין התקופה שמיום 24.10.06 ועד ליום 31.3.09, ויכולת זו לטעמי מהווה 'כוונה אחרת משתמעת'. 11.4.4 לגבי התקופה שמיום 1.1.06 ועד 23.10.06 אין באפשרותה של העירייה לעשות כן עוד מפאת התיישנות. 11.4.5 על כן, ניתן לומר כי לגבי החיוב לתקופה שהתיישנה - משהפטירה העירייה, הלכה ולמעשה, את מר בגדדי מחיובו, שומה עליה להפטיר את התובעת באופן זהה. לגבי יתר התקופה - יכולה העירייה לפעול כנגד מר בגדדי, או כל מחזיק אחר שהיא סבורה שהחזיק בנכס באותה תקופה, ולכן לגבי התקופה שלא התיישנה אין 'כוונה אחרת משתמעת'. 11.5 בהתאם לעמ' השני של ת/2, שהוגש ביום 21.1.13, חיוב הארנונה לכל שנת 2006 עמד על הסך של 16,006.12 ש"ח. סכום החיוב לעשרה חודשים (מיום 1.1.06 ועד 31.10.06) עומד הסך של 13,338 ש"ח, ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית נכון להיום על הסך של 15,000 ש"ח (במעוגל). הואיל והתובעת שילמה, בין היתר, עבור תקופה זו, הרי שעל העירייה להשיב לה את הסכום של 15,000 ש"ח הנ"ל, בגינו הפטירה את מר בגדדי, ולא תוכל עוד לתבעו מפאת התיישנות, ובעטיו פטורה גם התובעת. 11.6 אשר ליתר התקופה (מיום 1.11.06 ועד 31.3.09), נוכח כל המפורט לעיל, אני סבורה כי על העירייה להשיב לתובעת מחצית מיתרת הסכום ששולם ע"י התובעת, בהיותה חולקת אותו עם מר בגדדי, ואשר יחושב באופן הבא: 57,000 ש"ח (שהם הסך של 49,866 ש"ח, בגין מלוא התקופה, ששולם ע"י התובעת לעירייה ביום 25.2.10, ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום התשלום ועד היום; במעוגל), פחות 15,000 ש"ח (סכום ההפטר עבור עשרה החודשים הראשונים של שנת 2006) חלקי שניים, ובסך הכל - 21,000 ש"ח. 11.7 מסיכום הסכומים הנקובים בסע' 11.5 ו-11.6 לעיל יש להפחית את הסכום אותו קיבלה או תקבל התובעת מהנתבע 2 בהתאם להסכם הפשרה, זאת משני טעמים: הראשון - סך שלושת הסכומים מביא לתוצאה הבלתי הגיונית לפיה התובעת תקבל, מהעירייה ומהנתבע 2, יותר מכפי ששילמה לעירייה. השני - מאחר ומדובר באותו חיוב בגין אותה תקופה, והתובעת דרשה בתביעתה חיוב הנתבע 2 והעירייה ביחד ולחוד (סע' 69-71, 73 ו-74 לכתב התביעה). לכן, כל סכום שהנתבע 2 הסכים לשלם לתובעת מפחית מהחיוב שעל העירייה לשלם לה. 12. מאחר והתובעת עצמה מודה, כי לא הודיעה לעירייה על שינוי המחזיק, ונוכח חובתה לעשות כן בהתאם להוראת סע' 326 לפקודה נוכח הסכם הפשרה אליו הגיעה התובעת עם הנתבע 2 וויתורה בסיכומיה על חיוב הנתבעות 3 ו-4 (אשר כלל אינן פעילות, הנתבעת 3 אף בהליכי פירוק) לא מצאתי רלוונטיות לטענת התובעת כי החוזה נ1/9, עליו הסתמכה העירייה, מזויף, ומשלא נשמעו עדים לא מצאתי לדון בה; להבנתי, הכרעה בשאלה זו אינה מעלה או מורידה לתוצאה הסופית או לדרך הנכונה שהיה על התובעת, על מר בגדדי ועל העירייה לפעול בנסיבותיו של מקרה זה. 13. התוצאה על יסוד כל המפורט לעיל, אני מחייבת את העירייה להשיב לתובעת את הסך של 20,000 ש"ח (סיכום הסכומים הנקובים בסע' 11.5 ו-11.6 בהפחתת סכום הפשרה עם הנתבע 2 הנקוב בסע' 4 לעיל). הסכום ישולם בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית חוקית מהיום ועד תשלומו המלא בפועל. בנסיבות העניין, הואיל ובהתאם להוראות סע' 326 לפקודה הייתה גם על התובעת חובת הודעה על שינוי מחזיק, שהתובעת לא קיימה, אינני מוצאת לפסוק לתובעת כל פיצוי בגין עגמת נפש; בנוסף, הואיל ושני הצדדים גרמו יחד למצב שנוצר, כמתואר לעיל בפסק הדין, אני סבורה כי ראוי שכל צד יישא בהוצאותיו בגין הליך זה, וכך אני מורה. התביעה כנגד הנתבעות 3 ו-4 נמחקת, ללא צו להוצאות. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום. עירייהפקודת העיריות