הגיח אוטובוס מפרקי של הנתבעת בנתיב שמימינה ותוך כדי שסבב את הכיכר בנסיעה בנתיבו, פגע באמצעות הפינה השמאלית של החלק האחורי של האוטובוס בפינה הימנית קדמית של רכבה. יצוין, כי נהגת התובעת העידה אמנם לא ראתה באיזו כניסה נכנס האוטובוס אל הכיכר, אך הניחה כי האוטובוס הגיע מרחוב הלוחמים שכן האוטובוס לא נכנס לכיכר בכניסה בה נכנסה (משד' לוי אשכול) והתאונה ארעה מיד לאחר הכניסה שלאחריה, שהיא הכניסה מרחוב הלוחמים. נהגת התובעת העידה בבית המשפט כי ברגע התאונה הייתה המומה ועל כן, לא עצרה מיידית בכיכר אלא באופן אינסטינקטיבי המשיכה להקיף את הכיכר בכיוון נסיעתה ומיד לאחר יציאתה מן הכיכר עצרה ברח' מקווה ישראל והמתינה לאוטובוס, זאת מתוך צפייה כי יעצור לידה לצורך החלפת פרטים. אלא, שתקוותה של נהגת התובעת נכזבה ונהג האוטובוס לא המשיך אחריה ואף לא עצר. נהגת התובעת העידה, כי ברגע קרות התאונה הסתכלה על האוטובוס וראתה כי במקום המיועד למספר הקו לא היה רשום מספר קו אלא היה ריק. מכיוון שנהגת התובעת הייתה מבוהלת והמומה, גם לא היה סיפק בידה לרשום את מספר האוטובוס וכך יצא, כי לאחר התאונה לא היו בידי נהגת התובעת כל פרטים מזהים שהם באשר לאוטובוס שפגע ברכבה, לבד מן העובדה כי יכלה לציין שמדובר באוטובוס ירוק של הנתבעת. מיד לאחר התאונה התקשרה נהגת התובעת למשרדי הנתבעת ושוחחה עם אדם בשם אבי אולמן אשר מסר לה כי לנתבעת אוטובוסים רבים וכי בנסיבות בהן אינה יכולה למסור לו פרטים מדויקים של האוטובוס אין ביכולתו לדעת באיזה אוטובוס מדובר. יומיים לאחר האירוע, טיילה נהגת התובעת רגלית באזור וכאשר חצתה את שד' קוגל הבחינה באוטובוס מפרקי של הנתבעת העומד בתחנת האוטובוס ברחוב. נהגת התובעת התקרבה אל האוטובוס ואז הבחינה כי על גבי החלק האחורי שמאלי של האוטובוס מצויות שריטות בצבע אפור, שהוא צבע רכבה ומתוך כך הסיקה כי מדובר באוטובוס שפגע בה. נהגת התובעת רשמה את מספר האוטובוס, התקשרה לנתבעת וביקשה כי יבדקו האם האוטובוס הנושא מספר זה נסע במקום התאונה במועד התאונה. לבית המשפט הוצגה תשובה בכתב של אגד מיום 13.7.10, (צורפה לכתב ההגנה) במסגרתה התייחסה אגד לאוטובוס אשר מספרו 85-076-01. בתשובתה כתבה אגד כך: "מנתוני התאונה כפי הועברו אלינו ע"י נהגת הרכב הפרטי, האוטובוס שאותו ראתה יומיים אחרי התאונה, לא נסע כלל באותו מסלול אותו ציינה ביום התאונה". 2. לכתב התביעה צורפה חוות דעת שמאי ממנה עלה, כי לרכב התובעת נגרם נזק בפינה הימנית קדמית של הרכב. כמו כן, מתמונות הנזק שהוצגו לבית המשפט (ת/2) ניתן להבחין כי במקום הפגיעה קיימים שרידי צבע ירוק של הרכב הפוגע. 3. מטעם הנתבעת העיד מר גינדי זזוליה, נהג אוטובוס מספר 85-076-01. במסגרת עדותו הודה הנהג כי בבוקרו של אותו יום יצא בתשע בבוקר מתחנת היציאה בבי"ח וולפסון וכי דקות ספורות לאחר מכן הגיע לכיכר קוגל. נהג האוטובוס אף אישר כי במסלול נסיעתו נכנס האוטובוס לכיכר קוגל מרחוב הלוחמים ואמור לצאת מן הכיכר בשד' קוגל. משכך, נמצאתי כי בעדותו של נהג האוטובוס אישר הנהג כי בזמן האירוע (בהפרש זניח של דקות, שניתן לייחסו לאי דיוק של נהגת התובעת ברמת הדקות בשעה המדויקת של התאונה) נסע האוטובוס המדובר בכיכר קוגל במסלול הנסיעה שתואר ע"י נהגת התובעת. עלי להדגיש, כי במהלך עדותו של נהג הנתבעת הצהיר ב"כ הנתבעת כי בבדיקה שנערכה באגד על פי סידור העבודה באותו יום נמצא, כי האוטובוס שמספרו 85-076-01 הוא האוטובוס היחיד של הנתבעת שיכול היה להימצא בשעות אלו במקום האירוע. הצהרתו של ב"כ הנתבעת באשר להיותו של האוטובוס הנ"ל האוטובוס היחיד שיכול היה לעבור במקום במועד התאונה, מתיישבת היטב עם עדותו של נהג האוטובוס אשר הודה כי היה במקום ברגע התאונה ובמסלול אשר תואר ע"י נהגת התובעת. נהג האוטובוס נשאל באשר לתאונה נשוא התביעה והשיב כי אין לו מושג על האירוע וכי לא פגע ברכב התובעת. בכל אופן, בחקירתו הנגדית טען נהג האוטובוס כי צבע האוטובוס בו נהג היה סגול ולא ירוק. 4. בתום שמיעת הראיות סיכמו ב"כ הצדדים טענותיהם. ב"כ התובעת טען כי התובעת הרימה את הנטל להוכחת תביעתה משהוברר כי האוטובוס אשר ראתה יומיים אחרי התאונה ועליו שריטות אפורות ואשר פרטיו נמסרו על ידה לאגד, הוא האוטובוס אשר היה במקום ובזמן התאונה. ב"כ הנתבעת טען כי, התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח תביעתה. נטען, כי נהגת התובעת לא רשמה את מספר הקו ומספר האוטובוס במועד התאונה ואף לא צילמה את האוטובוס במועד התאונה. עוד נטען, כי מספר האוטובוס המופיע על גבי תשובת אגד מיום 13.7.10, הוא מספר אשר אותר ע"י הנתבעת עצמה לאור סידור העבודה באותו יום והוא לא מספר הרישוי אשר נמסר לה ע"י נהגת התובעת לאגד. תימוכין למסקנה זו מצא ב"כ הנתבעת בטופס הודעה מטעם הנתבעת (נ/1) עליו נרשם ע"י מאן דהוא מטעם אגד (על סמך שיחה טלפונית עם נהגת התובעת) כי נהגת התובעת מוסרת כי יומיים אחרי האירוע ראתה אוטובוס שמספרו 85-323-01. משכך, טען ב"כ הנתבעת כי לא ברור מהו מספרו של האוטובוס אשר פגע ברכב התובעת ומהו מספרו של האוטובוס אותו ראתה נהגת התובעת יומיים לאחר מכן ואם היה זה בכלל אוטובוס של התובעת. 5. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ובכל המוצגים אשר הוגשו לביהמ"ש, הגעתי לכדי מסקנה כי התובעת הרימה את הנטל להוכיח תביעתה. נהגת התובעת אמנם לא רשמה את פרטי האוטובוס שפגע ברכבה במועד התאונה, אך יומיים לאחר מכן ראתה אוטובוס הדומה לאוטובוס שפגע ברכבה ועליו סימני שריטות בצבע של רכבה ורשמה את פרטיו. מבדיקה שנערכה אצל הנתבעת הסתבר כי זהו האוטובוס היחיד שיכול היה לעבור בכיכר קוגל במועד התאונה ויתירה מכך, אף נהג האוטובוס הודה כי ביום האירוע ובשעת האירוע נסע במקום ובמסלול הנסיעה אותו תארה נהגת התובעת. אין בידי לקבל את טענת ב"כ הנתבעת כי אוטובוס מספר 85-076-01 אותר ע"י אגד בהתאם לסידור העבודה וכי בשל כך לא ברור כלל כי זהו האוטובוס אותו ראתה נהגת התובעת, זאת מכיוון שבתשובתה של אגד עצמה מיום 13.7.10 נכתב ברחל בתך הקטנה כי מספר האוטובוס נמסר לאגד ע"י נהגת התובעת, אשר ראתה את האוטובוס יומיים אחרי התאונה. זו אף זו, טענת ב"כ הנתבעת כי מספר האוטובוס אותר ע"י אגד לפי סידור העבודה אינה עולה בקנה אחד עם תוכן תשובתה של אגד באותו מכתב, שהרי ממה נפשך? אם אכן מספר האוטובוס אותר לפי סידור העבודה, הכיצד ניתן לטעון, כפי שנטען במכתב, כי האוטובוס לא נסע באותו מסלול ולא היה במקום התאונה ביום התאונה. לא התעלמתי מן הטענה כי מספר האוטובוס אשר נרשם בהודעה נ/1 לכאורה מפיה של נהגת התובעת אינו תואם את מספר האוטובוס בו נסע נהג הנתבעת. מאידך, מספר האוטובוס מופיע במסגרת הערה שנרשמה על גבי טופס ההודעה (נ/1) ע"י מאן דהוא מטעם הנתבעת, אשר אינו הנהג, ורושם ההערה לא הובא לבית המשפט על מנת להעיד על אופן רישום ההודעה ועל תכנה. סביר בעיניי כי אותו אדם רשם מספר שגוי בהודעה. ואם אכן טוענת הנתבעת כי זהו האוטובוס אשר היה במקום ברגע התאונה, היה עליה להביא את נהג האוטובוס לעדות בבית המשפט, על מנת ליתן לגרסתו לאירוע, דבר אשר לא נעשה. נהג האוטובוס טען כי לא אירעה כל תאונה לאוטובוס בכיכר קוגל במועד התאונה. מאידך, שני הצדדים מסכימים כי אוטובוס הנתבעת עמד לצאת מן הכיכר ביציאה לכיוון שד' קוגל. משמעות הדבר היא, כי היה על האוטובוס לסטות מעט ימינה על מנת להתחיל יציאתו מן הכיכר וסביר בעיניי כי במצב זה פגע האוטובוס באמצעות הצד האחורי שמאלי שלו ברכב התובעת, אך נהגו לא הבחין בכך. לא התעלמתי מעדותו של נהג האוטובוס כי צבע האוטובוס בו נהג היה סגול בעוד שהסימנים על פני רכבה של התובעת הינם ירוקים. דא עקא, שטענה זו הועלתה לראשונה בחקירתו הנגדית בבית המשפט ועסקינן בעדות כבושה, אשר לא ניתן לייחס לה משקל. מה גם שהנתבעת לא הגישה צילום של האוטובוס על מנת להוכיח כי צבעו של האוטובוס אינו כנטען. 6. לאור האמור לעיל, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך 6,931 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה מיום 24.8.10, שכר העדה כפי שנפסק, אגרת משפט בסך 355 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 1,300 ₪. הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום. כיכר (מעגל תנועה)אוטובוס