מהמסמכים עליהם חתמו הלווים עולה כי ההלוואות אכן פוצלו בפועל, אולם כולם חתומים יחד על טפסי ההלוואות כולם; גרסתם של הצדדים חלוקה כאמור. נציגי הבנק טוענים כי ההלוואות פוצלו לבקשתם ומשיקוליהם וכי הוסבר להם שהם אחראים על מלוא החוב שעמד על סך של 383,000 ₪ ואילו הנתבע ויתר הלווים טוענים מנגד שהובטח להם מלכתחילה שכל אחד מהם יהיה אחראי לרבע מהחוב בלבד. גם אם הבינו שהם אחראים על רבע מהחוב והתעלמו מכך שהם חותמים על מספר מסמכים, לא ניתן להתעלם מכך שבאותו המעמד הם חתמו בצוותא גם על כך שהם מודים שהחוב בחשבון הוא על סך של 383,000 ₪ ללא הבהרה לכך שאכן כל אחד מהם מחויב ברבע בלבד ולא בסכום בכללותו. חיזוק לכך שראו בסכום חוב כולל של כולם יחד ניתן למצוא במכתב שכתבו הלווים האחים, עודה עומר ועודה איימן, לבנק שם ביקשו יחד לפרוס את החוב שהצטבר מבלי להבדיל שכל אחד מהם אחראי לחלקו שלו. וביחס לנסיבות החתימה על המסמכים, הבנתם והסתמכותם על מנהל הבנק - עדותו של הנתבע, אשר יודע קרוא וכתוב והוא דוור במקצועו שמחתים אנשים על מכתביהם ומודע למשמעויות החתימה, אישר בעדותו כי הוא לא קרא את המסמכים עליהם חתם בבנק לצורך נטילת ההלוואה (ר' עדותו מיום 25.02.2013, בעמ' 15, שורה 19 - "אני לא קורא את החוזה עצמו, אני לא מבין בזה" וגם העיד בעמ' 14 - ש. "בד"כ אתה קורא על מה אתה חותם. ת. לא כל הזמן אני בן אדם פשוט"). כן אישר את חתימתו ועל כך שחתם, טכנית, על מסמכי ההלוואה. - על כך אין מחלוקת. "ש. אתה חתום על כל אחד מההסכמים. ת. אמרתי שאני חתום. ש. על 4 מסמכים. ת. אני לא יודע חתמתי ראשון כי זו הלוואה שלי. ככה הסבירו לי. ש. על כל אחד ואחד מהמסמכים. ת. חתמתי על 4 מסמכים. ש. האם אתה מכיר את המסמך שאני מציג לך. ת. אני מזהה את חתימתי. טופס תנאים מיוחדים להלוואת הסדר חוב. ש. אתה רואה שכתוב שהחוב 383,000 ₪. ת. החוב היה של אבא עשינו 4 חלקים. ש. למה חתמת על זה. ת. כי זה היה החוב של אבא, כך הסביר לי המנהל ככה. ש. המנהל החתים אותך על הטפסים. ת. תרשיש קיבל הוראה מהמנהל להחתים אותנו על המסמכים. חתמתי ולא שאלתי, למה שאני אשאל? אני חותם לפי מילת המנהל של הבנק הוא היה אדם אמין והסביר לנו כל מה שאנו צריכים לדעת. ש. פתחת חשבון בבנק. ת. לצורך ההלוואה פתחו חשבון וסיכמנו שנעביר הוראת קבע על כל הלוואה בנפרד. אני לא מבין בנקאות ולא יודע למה צריך לפתוח חשבון. ש. אתה פותח חשבון וחותם על טופס פתיחת חשבון וחותם על כל המסמכים. ת. אני לא מכחיש את החתימות. אני לא מבין את המסמכים. יש לי חשבון בנק שלי. אני יודע שהחשבון נפתח לצורך ההלוואה של אבא". (ר' שם, בעמ' 15-16 לפרוטוקול). לטענתו, את התצהיר עליו הוא חתם במסגרת ההליך, קרא (ר' עדותו בעמ' 14, שורות 8-9). גם אחיו, איימן, רופא שיניים במקצועו, העיד כי סוכמו דברים עם מנהל הבנק ומתוך אמון מלא בו לא שאל שאלות ולא קרא את המסמכים - "ש. אתה אומר שלא קראת את הסעיפים הקטנים, סעיף 6 לתצהירך. אתה אדם משכיל רופא שיניים, חותם על עשרות מרשמים ביום, מחתימים אותך על טופס פתיחת חשבון, ומסמכי הלוואה, אתה חותם בלי להסתכל. ת. אתה משווה את הרצפטים שאני כותב במרפאה לבין מסמכי הבנק. ש. לא שאלת שום דבר כשהחתימו אותך על כל המסמכים. ת. לאור הישיבה אתנו עם מנהל הבנק סיכמנו דברים ואנו מאמינים במנהל הזה, מכירים אותו מקרוב, על סמך זה הוא נתן הוראה לפקידה שלו להכין את המסמכים שאתה מראה לי עכשיו, אני חושב שהיו עוד דפים, צריך שנה וחצי לקרוא את הדפים האלה, אני סמכתי על המנהל והאמנתי שמה שכתוב במסמכים זה מה שסוכם. מה שהעיד היום המנהל הוא לא צודק. ש. אתה לא קורא את האותיות הקטנות, אתה חותם על טפסים נפרדים. ת. כן. זה היה הרבה טפסים כשחתמנו עליהם. ש. אתה לא שואל. ת. לא". (ר' עדותו מיום 25.02.2013 בעמ' 20, שורות 5-18 לפרוטוקול). מדובר אם כן באנשים אשר מבינים את השפה העברית ומודעים למשמעויות הנלוות הכרוכות בפעולת החתימה. האחים, ביניהם הנתבע, חתמו על מסמכים מהותיים בפני הבנק בקשר עם הלוואה או הלוואות מבלי לקרוא ומבלי לבדוק את הסכומים וזאת בהסתמך על קשרי אמון עם מנהל הסניף, בן המגזר. טענה זו מעוררת קשיים ותהיות. לא ברור כיצד הנתבע ואחיו הסתמכו על "מילת מנהל הבנק" כהגדרת הנתבע (ר' עדותו מיום 25.02.2013, בעמ' 16, שורה 2) וכהגדרת האח איימן "...אנו מאמינים במנהל הזה, מכירים אותו מקרוב... אני סמכתי על המנהל והאמנתי שמה שכתוב במסמכים זה מה שסוכם..." (ר' עדותו מיום 25.02.2013, בעמ' 20, שורות 10-14 לפרוטוקול) ולפיכך בחרו לחתום על מסמכים מהותיים הנושאים עליהם סכומים ניכרים וזאת מבלי לקרוא ולאמוד אחר תוכנם ושיעורם ומבלי לתהות מדוע הם חותמים יחד מספר פעמים, כל שכן מדוע הם חותמים על מסמך הכרה בחוב הנושא את הסכום המלא מבלי להבהיר את עניין הפיצול. מהמסמכים והמוצגים עולה כי מדובר במסמכים מהותיים כאמור, אשר מכילים התחייבויות וקבלה של סכומים גבוהים ביותר. יודגש כי מדובר בעסקאות והתנהלות עם גורם בנקאי ותמוהות מאוד הגרסאות שהועלו לפיהם הם נטלו מסמכים, חתמו עליהם מבלי לקרוא או מבלי לבקש שהות לאמוד אחר תוכנם והסתמכו על סיכומים שבעל פה של מנהל הבנק מתוך תחושת אמון בו. יפים לעניינינו הדברים הבאים - "בדרך כלל דין הוא, שאדם החותם על מסמך בלא לדעת את תוכנו, לא ישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה הוא חתם ובמה התחייב. חזקה עליו שחתם לאות הסכמתו, יהא תוכן המסמך אשר יהא". (ר' ע"א 467/64 שוויץ נ' סנדור (פ"ד יט(2) 113 בעמ' 117, השופט זוסמן). לא יעלה על הדעת שאדם שקיבל הלוואה, לא יבחן את מהות העסקה שלפניו, לא יקרא את המסמכים עליהם הוא חותם בטרם חתימתו עליהם או שיחתום באופן עיוור על אסופת מסמכים שמובאת לפניו, יעצום עיניים ויתעלם מהסכום האימתני המתנוסס על גבי המסמך שמכיר בחוב. יודגש כי החתימה מעידה, ככלל, כי החותם קרא את המסמך עליו הוא מתחייב, הסכים לתוכנו והבין אותו. זוהי כאמור חזקה שיש לה גם משמעות במישור המדיניות המשפטית, שכן היא נועדה לוודא שהסכמים או מסמכים חתומים יהיו מחייבים, על כל האמור בהם. כך גם קבעתי בעניין אחר, אם כי אמנם שונה מהמקרה דנן בנסיבותיו (ר' תא"ק 53632-02-12 ים מטבע חוץ בע"מ נ' סולושן קליר פוינט בע"מ ניתן ביום 23.06.2013). יש לציין גם כי אם כל אחד התכוון מלכתחילה ליטול רק רבע מהחוב לבדו, לא ברור מדוע כל אחד תלה את חתימתו באחר. איימן העיד כי "אם אחד לא חותם אז אף אחד לא חותם" (ר' עדותו בעמ' 20). מר נשאת, העיד בהקשר זה כי הוא גם לא מבין מדוע החתימות מותנות (ר' עדותו בעמ' 22). יודגש כי הוא לא היה מעורב בהמשך הפגישה בהתאם לעדותו ולא נכח בזמן החתימה (ר' בעמ' 21-22 לפרוטוקול). יש לציין את גרסתו של מר נשאת בתצהירו שם ציין כי בתחילת הפגישה בה נכח גם הוא הציע המנהל להעמיד הלוואה אחת כוללת, אולם האחים סירבו, כאשר בשלב זה נשאת הציע בעצמו שיינתנו הלוואות נפרדות וכל אחד יהיה אחראי לחלקו. בהתאם לתצהירו המנהל הסכים לכך (ר' סעיף 4 לתצהירו). מנגד, האב, מר חליל הסביר כי בניו לא רצו להגיע לסניף עד שהמנהל אמר שהוא מסכים לכך שכל אחד בנפרד יטול הלוואה על סך של 95,000 ₪ (ר' עדותו בעמ' 18, שורות 28-31 לפרוטוקול). גרסאותיהם אינן תואמות. מובן גם כי מדובר בטענות בעל פה לעומת מסמכים בכתב, אשר יש להוכיחם כדבעי. יוער כי הנתבע אכן התבלבל בהתחלה ביחס לסכום החוב המקורי עת נטען כי הוא עומד לפני כן על סך של 250,000 ₪ בעוד הוא גבוה יותר. התובע טען בסיכומיו ביחס לכך כי שעה שכתב התביעה עמד על סך שך 250,000 ₪ היות ואחת ההלוואות לא נתבעה הנתבע נאלץ להתאים את גרסתו לאמור בתביעה מבלי לשים לב לסכומים ההלוואות ובעת שהוגשו תצהירי העדות הראשית פעם נוספת קם הצורך לשכתב את הגרסה פעם נוספת. אינני מייחס לכך חשיבות מיוחדת. יודגש כי בסיכומיו הנתבע אכן לא התייחס לטענת התובע בעניין הטענות בעל פה למול המסמכים הכתובים ולעניין הטענות שהועלו באשר "להודאה והדחה" ונפסק לעניין זה כי "דין טענה שנטענה בכתב הטענות, אך לא הועלתה בסיכומים אם בשל שגגה או במכוון, כדין טענה שנזנחה ובית המשפט לא ישעה לה" (ע"א 447/92 רוט נ' אינטרקונטיננטל קרדיט קורפריישן, פ"ד מ"ט[2],102). אני סבור כי די בנימוקים שהובאו לעיל בכדי לקבל את התובענה, אף מבלי להיזקק לטענות המשפטיות שהובאו. סיכום התביעה מתקבלת. אני מחייב את נתבע 1 לשלם לתובע את סכום התביעה בסך 250,193 ₪ בצרוף ריבית בהתאם לעתירה שבסעיף 23 לכתב התביעה, מיום הגשת התביעה, 01.03.2011, ועד לתשלום המלא בפועל. בנוסף, אני מחייב את הנתבע 1 לשלם לתובע את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ₪. ב"כ התובע יגיש פסיקתא מפורטת לחתימה. מסמכיםהלוואה