ובנסיבות כדלקמן: "הייתי עם בעלי ושני ילדיי הקטנים, בכל חופשה וגם בבית אנו מתנהלים בדיוק אותו הדבר. בבוקר מתארגנים למקלחות וכאלה. ארגנתי את הילדים והתארגנתי, גם בעלי נכנס למקלחת. בזמן שנכנס פתחתי את הדלת, הדלת פגעה בו [בבן-זוגי] בזרת. כתוצאה מהמכה שקיבל, סגר את הדלת חזרה. כשסגר את הדלת ונתן צווחה, הילדים היו במקום ותפסתי אותם כדי להרחיק אותם, ואז האצבע שלי נתקעה (אצבע יד ימין, האצבע המורה)... פתחתי את הדלת. הוא עמד לעשות את צרכיו. הוא אמר שהוא נכנס למקלחת וכשאני פתחתי את הדלת, שמעתי צרחה. כשהוא סגר את הדלת כתוצאה מהמכה שקיבל, האצבע שלי, שטרם הספקתי להוציא אותה, נתפסה בדלת... ... ש. את עומדת מול הדלת, בידך הימנית את אוחזת בידית? ת. נכון. אז שמעתי צעקה. ברגע ששמעתי את הצעקה עזבתי את הידית, היד שלי עמדה בין המשקוף לדלת. עזבתי את הידית, החזקתי את המשקוף עם יד ימין, עם האצבע הזו, לא שמתי לב איפה היד מונחת. התעסקותי היתה עם הילדים, ולא איפה היד נמצאת". (ר' עדות התובעת בדיון מקדמי מיום 30.10.2011 פ' ע' 1 ש' 15 עד ע' 2 ש' 1 וש' 32-29; ור גם ס' 2 לתע"ר המפנה לעדות זו). הצדדים חלוקים בשאלת האחריות וכן בשאלת הנזק. הנתבעות הגישו הודעת צד ג' כנגד מר מנשריאן, בן-זוגה של התובעת. במישור הדיוני: מטעם התובעת הצהירה היא עצמה והוגשה חוות דעת (בתחום הבטיחות) של ד"ר אליעזר ביקלס. מטעם הנתבעות הצהיר מר שלום חרף (סמנכ"ל כספים בנתבעת 1), והוגשה חוות דעת (בתחום הבטיחות) של המהנדס דוד אופיר. מטעם צד ג' הצהיר הוא עצמו. בתחום הרפואי -- התובעת הגישה את חוות דעתו של האורטופד ד"ר ז"ק רם, שהעריך כי היא סובלת מנכות צמיתה בשיעור 15% בגין קשיון לא נוח של האצבע המורה ביד הדומיננטית. לפי חוות דעתו של פרופ' יואל אנגל, אורטופד מטעם הנתבעות, נותרה לתובעת נכות בשיעור 7% בגין קישיון נוח של האצבע הנ"ל. ב"כ התובעת ויתר על חקירות מומחי הנתבעות (פ' ע' 17 ש' 17). יתר העדים נחקרו. ב"כ הצדדים סיכמו בכתב. להלן אדון בשאלת החבות ולאחריה בשאלת הנזק. שאלת החבות התובעת הרימה את הנטל כנדרש במשפט אזרחי להוכיח את נסיבות התאונה. עדותה הותירה רושם אמין. היא סיפרה בחקירתה, בתיאור מפורט ותוך הדגמה גופנית (פ' ע' 6 עד ע' 7 ש' 26): "ירון [בן-הזוג] נכנס להטיל את מימיו. איך שנכנס חשבתי שהוא כבר במקלחת ואז נכנסתי, פתחתי את הדלת ולא ידעתי שירון עומד [ליד האסלה]... ש. את ניגשת אל הדלת. הדלת הזאת נפתחת משמאל לימין. נכון? ת. משמאל לימין, היד שלי על הידית ואני פתחתי את הדלת. ש. ואז זה פוגע בבעלך והוא טורק את הדלת? ת. כן. הוא טורק את הדלת. ש. מתי עזבת את הידית? ת. באותו אינסטינקט, שנייה. פתחתי [את הדלת] הזזתי את היד, האצבע שלי היתה במשקוף. הכל ענין של שניות. ש. את שומעת צעקה, עוזבת את הידית, ניגשת עם יד שמאל אל הילדים ויד ימין. ת. נכון, ואז היתה את הטריקה. ש. עברו 3-2 שניות? ת. ענין של כמה שניות...ש. כשאת היד שלך היתה בצד של הצירים, לא בצד של הידית אלא של הצירים? ת. נכון. ש. כשאת נפצעת טרקת את הדלת חזרה עליו? ת. ממש לא. הוצאתי את היד. משכתי את האיבר שנפגע" (ההדגשה הוספה). ד"ר ביקלס קשר בין התאונה למבנה השירותים, בעומדו על הליקוי המבני בחדר השירותים: אדם המשתמש באסלה (בעמידה או בישיבה), צפוי להיפגע מפתיחת דלת השירותים כלפיו (ר' בע' 3 לחוות הדעת). "אנו עוסקים במבנה של חדר שירותים צר ומסוכן. שטח הגישה שלפני האסלה אשר חייב שיהיה פתוח ובטוח, מהווה בנדון את שטח מעבר הדלת" (בפרק הסיכום בע' 4). "תחום תנועת הדלת הינו רובו ככולו בתחום שטח הגישה [של האסלה], ובעת שהדלת חולפת בעת תנועתה ליד האסלה, היא מותירה מרווח של כ- 10 ס"מ בלבד" (שם בע' 3, ור' תמונות ושרטוט שצירף לחוות דעתו). תקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), התש"ל -1970, מאמצות את ההוראות למתקני תברואה (הל"ת), התש"ל-1970, ואת תקן ישראלי 1205 (ר' תקנה 1.01 לתוספת השניה לתקנות התכנון והבניה). סעיף 3.3.1 להל"ת קובע: "בחזית כל קבועה יובטח מרחב שימוש; במרחב השימוש לא יותקנו אלמנטים קבועים של הבנין כקירות, משטחי שיש או קבועות אחרות...". "קבועות" מוגדרות כ"כלי קיבול ומכשירים המחוברים להספקת מים והמקבלים לתוכם או מזרימים מתוכם נוזלים..." (ר' ס' הגדרות בהל"ת). האסלה, על כן, היא בבחינת "קבועה", אשר יש להבטיח סביבה "מרחב שימוש". בס' 3.3.3 להל"ת נקבעו המידות של "מרחב השימוש" שצריך להותיר בחזית האסלה: אורך של 80 ס"מ ורוחב של 75 ס"מ. אלה הן מידותיו של מרחב השימוש הקבועות גם בתקן 1205: "התקנת מתקני תברואה ובדיקתם - מערכות שרברבות: קבועות שרברבות ואביזריהן". "מרחב השימוש" יוצר מרובע בחזית האסלה, שבתוכו אין להתקין "אלמנטים קבועים" (ור' שרטוט של מרחב השימוב בס' 3.3.3(א) להל"ת וכן השרטוט שצורף לחוות דעתו של המהנדס אופיר). המלון דנא נבנה בשנות התשעים של המאה הקודמת (ס' 3.4.2 לחוות דעתו של המהנדס אופיר). ההוראות הנ"ל לא חלו באותה עת (ר' תקנה 1.01 לתקנות התו"ב שהוספה בתיקון מס' 2 משנת 2007; ר' גם עדות ד"ר ביקלס בפ' ע' 13 ש' 9-8, וס' 3.4.4 לחוות דעתו של המהנדס אופיר). ד"ר ביקלס ציין כי "אנו לא עוסקים בהפרות של הוראות דין לדעתי. אנו עוסקים בשאלה של סידורי בטיחות לבני אדם שעושים שימוש בבניינים ולכן כל עוד שלא צריך להרוס בנין ולהחליף חדר המדרגות אלא לערוך סידורים מזעריים כגון שינוי כיוון של דלת, אלו דברים שצריכים להיעשות לדעתי ועושים אותם בהרבה מאוד מקרים" (ההדגשה הוספה; עדותו בפ' ע' 13 ש' 17-14). המהנדס אופיר הביע דעה נגדית: "גם בתקנות התקפות כיום (ושלא היו כלל קיימות בזמן שנבנה המלון) הכוונה בהותרת שטח בחזית האסלה (וגם בכל קבועה אחרת כגון כיור או אמבטיה) המכונה מרחב שימוש, היתה שניתן לגשת לאסלה ולעשותה בה שימוש, ושלא יותקן בסמוך אליה עצם קבוע כלשהו, כגון קיר או דומה שימנע גישה זו. אדגיש - כנף דלת שנסגרת או נפתחת אינה "אלמנט קבוע" של הבנין ולכן התקנתה איננה מהווה סטייה או פעולה שבניגוד לדרישה" (ס' 3.4.6 לחוות דעתו). במחלוקת זו, אני מבכרת את עמדתו של ד"ר ביקלס. יש לראות בדלת הכניסה לשירותים משום "אלמנט קבוע", שהרי היא נעה על צירה בתנועה קבועה, שאינה ניתנת לשינוי. פתיחת הדלת בעת שאדם משתמש באסלה צפויה לפגוע ברגלו של המשתמש (ור' בע' 3 לחוות דעתו של ד"ר ביקלס). לא ניתן לפתוח את הדלת אלא תוך חדירה ל"מרחב השימוש" של האסלה. במישור האחריות: בית המלון מארח קהל, וחב בחובת זהירות כלפי אורחיו. מחובתו לנקוט באמצעי זהירות סבירים למניעת תאונות. היה על הנתבעת 1 לצפות, כי מבנה שירותים צר וצפוף כבמקרה דנא יקים מכשול, ועלול להוביל לתאונה (וזאת ללא תלות בתחולת ההל"ת והתקן הנ"ל). ודוקו: ניתן היה למנוע את התאונה דנא לו הותקנה דלת הזזה חלף כנף הנפתחת פנימה. אף ניתן היה לבטל את הדלת דנא כליל -- נוכח קיומה של דלת כניסה נוספת לחדר השירותים (ר' בע' 1 לחוות דעתו של ד"ר ביקלס וס' 2.3 לחוות דעתו של המהנדס אופיר). לצד אחריות הנתבעת 1, יש להטיל על התובעת אשם תורם לתאונה. התובעת ידעה שבן-זוגה משתמש בחדר השירותים (ר' עדותה בדיון המקדמי מיום 30.10.11 בע' 1 ש' 17 וש'- 25-24). היה עליה לדפוק על הדלת בטרם נכנסה, או למצער לפתוח את הדלת באיטיות ובעדינות מירבית. בנסיבות הענין, תישא באשם תורם בשיעור 20%. הודעת צד ג': יש לקבל הודעה זו בחלקה. היה בכוחו של צד ג' לנעול את הדלת בעת שהשתמש בשירותים, ולמצער להגיב בעדינות ובזהירות בעת שרגלו נפגעה. מר מנשריאן הצהיר: "ביום 11.6.10 בבוקר, כאשר נכנסתי לחדר השירותים על מנת להטיל את מימיי, אשתי לא ידעה זאת, פתחה את דלת השירותים על מנת להיכנס, וזו פגעה בזרת רגלי וכתוצאה מהכאב החד אותו חשתי, אינסטינקטיבית הדפתי את הדלת לכיוון הנגדי, ואז הסתבר לי כי ידה הימנית של אשתי נמחצה בין המרווח שבין הדלת לבין המשקוף ונגרמה לה חבלה חמורה" (ס' 5 לתצהירו). בחקירתו אמר: "ברגע שפותחים עליך את הדלת והרגל שלך תקועה ואתה מנסה לשחרר, תנועה ראשונה שהיתה זו דחיפה... ברגע שמקבל חבטה האינסטינקט הראשוני שלי היה לשחרר ולהדוף החוצה" (עדותו בפ' ע' 16 ש' 11-4). ואולם אין זה ברור מה צריך היה "לשחרר", שהרי הזרת לא נתפסה, אלא אך קיבלה מכה. במקום לקפל את רגלו פנימה, מר מנשריאן דחף את הדלת בחוזקה רבה, וזאת אף שידע שאשתו והילדים נמצאים בחדר הצמוד לשירותים. אחריותו של מר מנשריאן אינה משחררת את הנתבעת 1 מחובתה העצמאית להתקין שירותים בטוחים בחדרי המלון. יחד עם זאת, ונוכח תרומתו, הצד השלישי יישא באחריות בשיעור 30%. הנזק במישור הנכות הרפואית: ד"ר ז"ק העריך שנכות התובעת עומדת על 15% נכות לפי ס' 43(2)א' לתקנות המל"ל, והמליץ על הפעלת תקנה 15. פרופ' אנגל סבר שנכותה עומדת על 7%, לפי ס' 44(3) לתקנות המל"ל, והעריך שאין לנכות השלכה על פוטנציאל ההשתכרות. ד"ר ז"ק ציין שהתובעת נותרה עם אצבע כעורה-מקוצרת ומעוותת, וסובלת מחוסר תחושה ונימול המקשים על תפקוד כף היד (ר' עדותו בפ' ע' 10 ש' 16-14 ובפרק דיון ומסקנות בחוות דעתו). "למעשה מדובר ביד ימין דומיננטית שאוחזת בעט, שאמורה להקליד על מקלדת. היא לא יכולה לעשות את זה" (עדותו בפ' ע' 10 ש' 9-8). ואולם, ההוראה שהפעיל - ס' 43(2)א' לתקנות המל"ל - מיועדת למקרה של "קטיעת אצבע 2 או חלק ממנה". סעיף זה אינו מתאים למקרה דנא, שהרי האצבע לא נקטעה. פרופ' אנגל החיל את ס' 44(3) לתקנות המל"ל, שענינו "קשיון נוח של אצבע 2". אף הוראה זו אינה מתאימה למקרה דנא, שכן אין מדובר ב"קשיון נוח". התובעת הצהירה כי כיום היא מתפקדת עם אצבע מזדקרת, אשר מגבילה אותה קשות (ס' 9 לתצהירה). ד"ר ז"ק הסביר כי "היות ומדובר באצבע המורה מתקשה גברת מנישריאן בתפקוד יומיומי... ובתפקודה בעבודה- הקלדה כתיבה" (בפרק דיון ומסקנות בחוות דעתו). בעדותו ציין ד"ר ז"ק כי התובעת "לא מצליחה ליישר את החלק הסופי. זה תקוע" (פ' ע' 9 ש' 30). מהראיות עולה כי האצבע המורה מצויה בקשיון לא נוח. על כן, לפי ס' 44(1) לתקנות המל"ל ("קשיון לא נוח של האצבעות"), וסעיף 43(2) בין ב' ל-ג' לתקנות המל"ל, נכות התובעת תעמוד על 11%. להלן אבחן את ראשי הנזק. הפסדי השתכרות לעבר: כאמור, התובעת נחבלה באצבע המורה של יד ימין הדומיננטית, ועברה שני ניתוחים (5 ימי אשפוז בניתוח הראשון ו-3 ימי אשפוז בגין הניתוח השני; ר' סיכום מחלה, מוצג ה'1 לכתב התביעה). היא טופלה בפיזיותרפיה וריפוי בעיסוק (ס' 8 לתצהירה ומוצגי ז' לכתב התביעה). בסמוך לתאונה, עבדה כמסלקת תביעות בחברת ביטוח (ר' עדותה בפ' מיום 30.10.2011 ש' 14 וס' 4 בתשובות לשאלון שהוגש בדיון מיום 26.2.2013). שכרה הממוצע עמד על 4,145 ₪ (קרן; ר' באישור על תשלום גימלת דמי פגיעה מיום 19.12.2010). התובעת שהתה באי-כושר מיום התאונה ועד ליום 31.3.2011 - כעשרה חדשים (ר' אישור היעדרות מיום 10.11.2011). בחודש התאונה, יוני 2010, שכרה לא נפגע. גם בחודש יולי 2011, השתכרה כרגיל. בחודש אוגוסט 2010 השתכרה סך 2,391 ₪ (ר' תל"ש שצורף לתחשיב נזק התובעת). התובעת לא צרפה תל"ש לחודש ספטמבר 2010. לטענתה, לא קיבלה שכר בחודשים אוקטובר 2010 ועד אפריל 2011 -- למשך כ-6 ח' (ס' 11 לתצהירה). באפריל 2011 חזרה לעבוד (ר' תל"ש מח' 4/11 עד לחודש 2/12 שצורפו לתחשיבה). על רקע הנתונים דלעיל, התובעת תפוצה בגין אבדן שכר לתקופה של שישה (6) חודשים (מח' אוקטובר 2010 ועד לחודש מרץ 2011, כולל), לפי שכרה הממוצע ערב התאונה (סך של 4,145 ₪), בצירוף הצמדה וריבית כחוק מיום 1 לכל חודש ועד לתשלום בפועל. אובדן כושר השתכרות (לעתיד): התובעת עובדת כיום במשרה מלאה (ר' ס' 23 ג' בתשובות לשאלון). בהתחשב בשיעור הנכות וטיבה, בגובה השכר ערב התאונה ובתוחלת העבודה, אני פוסקת בראש זה פיצוי גלובאלי בסך 40,000 ₪. עזרת הזולת לעבר ולעתיד: התובעת נעזרה בבני משפחתה (ס' 10 לתצהירה). נכותה אינה בשיעור גבוה, אך עלולה להקשות בעבודות בית מסוימות. על דרך של הערכה, תפוצה בראש זה בסך 20,000 ₪. הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד: באופן גלובאלי, לעבר ולעתיד, אני פוסקת סך של 5,000 ₪ בראש זה. כאב וסבל: התובעת עברה שני ניתוחים, אושפזה למשך 8 ימים (במצטבר), ושהתה באי כושר במשך 294 ימים. בהתחשב בנכות ובשיעורה, אני פוסקת פיצוי בסך 40,000 ₪. מסכום הפיצויים יש לגרוע אשם תורם בשיעור 20%. בנוסף, יש לנכות תגמולי מל"ל:9,430 ₪ דמי פגיעה, בתוספת הצמדה וריבית כחוק מיום 11.10.2010 (מועד התשלום) ועד היום; וכן סך 20,038 ₪ בגין גמלת נכות מעבודה, בתוספת הצמדה וריבית כחוק מיום 19.12.2010 (מועד התשלום) ועד היום (ר' מסמכי מל"ל שצורפו לתיק מוצגי הנתבעים). הנתבעות, ביחד ולחוד, תשלמנה לתובעת את סכום הפיצויים כנפסק לעיל, ובנוסף הוצאות משפט: אגרה, שכ"ט מומחים, וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 23.6% (כולל המע"מ). הודעת צד ג': על הצד השלישי לשפות את הנתבעות ב-30% מסכום הפיצויים שנפסקו לתובעת. בהיות צד ג' בן-זוגה של התובעת, הנתבעות רשאיות לקזז סכום זה מסכוםפסק-הדין. בנסיבות הענין, איני עושה צו להוצאות בהודעת צד ג'. לסיכום: התביעה והודעת צד ג' מתקבלות בחלקן וכמפורט לעיל. בית מלוןבתי מלון (תביעות)מבנה