פנקס צ'קים שנגנב: תביעה בגין ביטול צ'קים 1. התובעת הגישה בקשה לביצוע שיקים שנטען שנחתמו על ידי הנתבעת. השיקים נערכו לזכות "מכשירי חשמל אריה" והוסבו לתובעת. הנתבעת הגישה התנגדות לביצוע השיקים שנתמכה בתצהירה. היא נחקרה על תצהיר זה בדיון שהתקיים ביום 5.7.12 בפני כב' הרשם צ'יזיק. בסיום הישיבה, בהסכמה ותוך שמירה על זכויות וטענות, ניתנה לנתבעת רשות להתגונן. הדיון נותב לסדר דין מהיר והרשם צ'יזיק הורה לבעלי הדין להגיש תצהיריהם. 2. ואכן הונחו בפניי תצהירים כאמור. מטעם התובעת הוגש תצהירו של מר חמו אריה (להלן - "חמו"), הבעלים של חנות חשמל בשם "מכשירי חשמל אריה" (להלן - "הנפרעת"), וכן של מר ידיד בנימין (להלן - "ידיד"), מנהל אצל התובעת. מטעם הנתבעת הוגש תצהירה-שלה. 3. מלכתחילה גרסת הנתבעת היא ברורה ומובהקת. נטען כי בתאריך 10.4.09 כשהיא הייתה ביריד שהתקיים ברח' הרצל 27 בחיפה נגנב מתיקה ארנק שבו היה פנקס שיקים של בנק לאומי עם 25 שיקים ריקים, ובהם השיקים נשוא ההליך שבפניי. נטען כי באותה הזדמנות נגנבו מן הנתבעת אף מסמכים נוספים. בעקבות זאת הגישה הנתבעת תלונה במשטרה והורתה על ביטול השיקים. השיקים הנחזים להיות חתומים על ידה, לא חתומים על ידה וחתימתם עליה מזויפת. 4. לנוכח טענת הזיוף האמורה, שבלב הגנתה של הנתבעת, מיניתי את גב' פנינה אריאלי (להלן - "אריאלי"), כמומחית מטעם בית המשפט בתחום הגרפולוגי. אריאלי הגישה את חוות דעתה המלומדת, המפורטת והמנומקת. בסיכום חוות הדעת היא קבעה כי ממצאיה מצביעים "על מספר ניגודים מהותיים בין החתימות שבמחלוקת לבין החתימות להשוואה,... צורת הכתיבה של החתימות במחלוקת מעידה על כך שהכותב לא הכיר את דגם החתימה של גב' X (היא הנתבעת - ש.ל.) שכן ההבדלים בולטים לעין גם לאדם שאיננו מומחה להשוואת חתימות". משום כך סיכמה אריאלי כי "הגעתי למסקנה בדרגת סבירות הגבוהה ביותר (דרגה 1) שהחתימות שבמחלוקת זויפו ולא נכתבו על ידי הגב' X X". 5. בעקבות חוות הדעת האמורה נתבקשו ב"כ הצדדים ליתן דעתם למתן פסק דין מנומק בדרך הרגילה על יסוד החומר שבתיק והגשת סיכומי טענות. בהעדר התנגדות הונחו בפניי סיכומי טענות בהתאם. 6. עיינתי בחומר הראיות והטענות וברי לי שדין התביעה כנגד התובעת להידחות ודין תיק ההוצאה לפועל כנגדה להיסגר. 7. אכן, לכאורה, התובעת הינה אוחזת כשורה שהרי היא בבחינת צד רחוק בשיקים האמורים הנחזים על פניהם שלמים ותקינים על פי מראיהם. ואולם ככל שמוכח זיוף, כך מורה אותנו שלום לרנר בספרו דיני שטרות, הרי סעיף 23(א) לפקודת השטרות מורה ש"חתימה על שטר שהיא מזויפת או שומה שלא בהרשאת האדם שהחתימה נחזית כשלו, אין כוחה יפה כלשהו". משום כך הוא מבהיר כי "ההוראה קובעת בלשון חד משמעית, כי אין כוחה של החתימה יפה כלשהו, וגם אוחז כשורה בשטר לא יהא זכאי לתבוע את פרעונו מהאדם שחתימתו זויפה" (עמ' 331, וראו אף עמ' 332). עוד מבהיר המחבר המלומד כי העובדה שפקודת השטרות מייחדת "סעיף מיוחד לזיוף חתימה, להבדיל מזיוף חלק אחר בשטר, נובעת מחשיבותה של החתימה בדיני השטרות. בהעדר חתימה לא נוצרת כלל חבות שטרית, ולכן יש לקבוע את השלכותיה של חתימה מזויפת. ואומנם, אם מתברר כי חתימה מסוימת היא מזויפת, נחסמת התביעה השטרית כלפי מי שנחזה כחתום, ואין נבחנת שאלת היקפה של חבותו" (עמ' 410). 8. משמע, משעה שאין עוררין על חוות דעתה של אריאלי, והרי איש מבעלי הדין לא הפנה לה שאלות הבהרה, לא דרש את חקירתה על חוות דעתה ואף לא מסר השגות לעניין חוות דעתה בגדר סיכומיו, דין התביעה השטרית להיכשל, מן הטעם האמור בלבד, ולו בהינתן תום לבה של התובעת ומעמדה הלכאורי כאוחזת כשורה. 9. משכך, מנסה ב"כ התובעת לטעון בכיוון אחר לחלוטין. בתצהירו של חמו נטען כי בתאריך 18.8.09 נרכשו על ידי אחד, ג'אן בוריס (להלן - "בוריס") מטירת הכרמל מוצרי חשמל בחנות הנפרעת. בוריס שילם, בין השאר, בשיקים דחויים שניצבים בפניי המשוכים מחשבונה של הנתבעת. ידיד, בתצהירו, אף מציין, כעדות שמיעה שחמו מסר לו שהוא פנה לבנק לאומי סניף חיפה, וזה האחרון פנה לבנק לאומי סניף ירושלים שממנו משוכים השיקים בחשבון הנתבעת, ונמסר כי החתימות שמופיעות על השיקים הינן של הנתבעת. 10. ברי שהצהרה זו היא חסרת שחר לנוכח קביעתה של אריאלי שאני סומך ידי עליה, וגם בהינתן שאכן הייתה שיחה והיו אישורים כאמור. 11. ואולם בגדר סיכום טענותיו מפליג ב"כ התובעת להשערות מהשערות שונות אודות קשר וקנוניה שנקשרו בין הנתבעת לבין בוריס. נטען, איפוא, כי היה זה בוריס שחתם את חתימתה המיומרת של הנתבעת, ואולם הוא עשה כן בהרשאתה של הנתבעת. 12. ואכן, הטענה אודות חתימה ללא הרשאה, אף היא נדונה בגדר סעיף 23 לפקודת השטרות. ואכן, כך ממשיך ומבאר לרנר בספרו הנ"ל, "זיוף מתרחש כאשר שמעון מציג עצמו לפני לוי כראובן, וחותם בשם זה על השטר. ואילו כאשר שמעון מציג עצמו כשלוחו של ראובן, חותם על השטר 'ראובן', ומתברר לאחר מכן כי לא הייתה לו הרשאה, זו חתימה ללא הרשאה" (עמ' 411). 13. דא עקא, על מנת להידרש לטענה האמורה שומה היה ליתן לה תשתית של טיעון, ולאחר מכן תשתית של ראיה. התובעת כושלת בכך לחלוטין. אכן, בחקירתה של הנתבעת בפני הרשם צ'יזיק היא נשאלה האם היא מכירה את בוריס והיא השיבה על כך בשלילה. ב"כ התובעת לא הטיח בה, באותה הזדמנות, כי בינה לבין בוריס נוצרו קנוניה וקשר באופן שהוא חתם את חתימתה בהרשאתה. אין צריך לומר כי מכלול ההאשמות הנטענות בסיכומי ב"כ התובעת לא מצאו תחילת ביטוי בתצהיריהם של חמו ושל ידיד, וממילא יש בכך הרחבת חזית בוטה ונפסדת. 14. ועוד: ראיה ניצחת לכך שב"כ התובעת "מגניב" פלוגתא חדשה נעוצה בהסכמתו למינויה של אריאלי לבירור טענת הזיוף הנטענת. שהרי אילו ב"כ התובעת, בישיבה מיום 24.1.13 בה מונתה אריאלי בהסכמת ב"כ הצדדים, היה מעלה את טענתו המפורשת שבסיכומי הטענות, שמא הייתה החלטתי שונה. שהרי אז אמור היה ב"כ התובעת לטעון מפורשות כי הגם שהחתימה אינה חתימתה של הנתבעת, באופן ש"גרפולוגית" היא מזויפת, הרי היא נחתמה בהרשאתו של בוריס. שמא ניתן היה אז לשקול לנתב התיק לדיון בהליך רגיל ולצרף את בוריס כבעל דין, ולמצער לזמנו לעדות. השעה לכך הוחמצה זה מכבר וממילא אין בדעתי להידרש כל עיקר למכלול הטענות שהושמעו בסיכומי ב"כ התובעת, כאמור תוך הרחבת חזית והגנבת ראיות. 15. כללם של דברים: ידה של הנתבעת על העליונה. הנתבעת הוכיחה כי לצורך הגנתה היא הוציאה הוצאות שונות, לרבות מחצית שכרה של אריאלי, בסכום כולל של 5,125 ₪, ועמדתה זו מקובלת עליי. נגד הנתבעת נטענו טענות הפוגעות ביושרה ואמינותה וטענות אלו הוכחו כחסרות שחר משעה שאימצתי באופן מוחלט את גרסתה של הנתבעת. לנוכח כל אלו בדעתי לפסוק הוצאות בסכום כולל של 8,000 ₪. 16. לפיכך הנני מורה על דחיית התביעה כנגד הנתבעת. הנני מורה על סגירת תיק הוצל"פ 02-66912-10-3 בחיפה. הנני מחייב את התובעת לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 8,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל אשר ישולמו לנתבעת תוך 30 יום מיום המצאת פסק דיני זה אחרת ניתן יהיה לנקוט בהליכים לשם גבייתה. שיקים