לבית המשפט הוגשו שלוש תביעות מאוחדות שעניינן נזקי רכוש לרכב בתאונת דרכים. רקע: ביום 22.7.2010 בכביש 1 מירושלים לתל-אביב ארעה תאונת שרשרת, בה היו מעורבים שבעה כלי רכב. בתביעות נשוא התביעה עסקינן אך בשישה כלי רכב (להלן: "התאונה"). על מנת לסבר את האוזן ששת כלי הרכב היו בסדר הבא: הרכב הראשון בשיירה הינו רכב המבוטח אצל הפניקס חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הרכב הראשון" ו'או "רכב הפניקס"), שהיה מאחורי רכב נוסף אשר לא קשור לתביעות שבענייננו. הרכב השני הינו הרכב בבעלות ש. שלמה רכב בע"מ מסוג פיג'ו (להלן: "הרכב השני" ו/או "רכב שלמה"). הרכב השלישי בשיירה הינו הרכב בו נהג מר מיכאל ציקוויש, מסוג פאסט (להלן: "הרכב השלישי"). הרכב הרביעי הינו הרכב בבעלות אלדן תחבורה בע"מ מסוג מאזדה (להלן: "הרכב הרביעי" ו/או "רכב אלדן"). הרכב החמישי הינו רכב המבוטח אצל הראל חברה לביטוח בע"מ מסוג מונית (להלן: "הרכב החמישי" ו/או "רכב הראל"). הרכב השישי והאחרון בשיירה הינו הרכב המבוטח אצל איי. איי. ג'י בע"מ (להלן: "הרכב השישי" ו/או "רכב איי. איי. ג'י"). הרכב הראשון בשיירה נפגע מאחור, נהדף לעבר רכב שהיה מלפניו, ונטען שלזה האחרון לא נגרם כל נזק . העידו חמשת נהגי כלי הרכב, ואילו נהג הרכב השישי בשיירה לא התייצב לעדות, מבלי ליתן כל נימוק. משום מה, ב"כ אי. איי. גי' לא עתר לדחיית מועד הדיון, אלא בחר דווקא לנהל את ההליך בעיקשות יתרה, ללא טעם של ממש. לא זו אף זו, לפני תחילת עדותו של נהג הרכב החמישי ב"כ אי.אי.גי' לא נכח באולם בית-המשפט, וזאת ללא רשות בית-המשפט, ושב לאחר סיום העדות, מבלי להתנצל. די בכך היה כדי להשית הוצאות לטובת אוצר המדינה, אולם לפנים משורת הדין לא עשיתי כן. לגופו של עניין, העידה הגב' בתיה טבולסקי שהינה נהגת הרכב הראשון (להלן: "הגב' טבולסקי") , העיד נהג הרכב השני מר אייל דביר (להלן: "מר דביר"), העיד נהג הרכב השלישי מר מיכאל ציקווש (להלן: "מר ציקווש"), העיד נהג הרכב הרביעי מר משה כרמון (להלן: "מר כרמון"), וכן העיד נהג הרכב החמישי מר חיים מועלם (להלן: "מר מועלם"). הנתבעים וצדדי ג' חלוקים בינהם באשר לאחריות של כל אחד מהם באשר לאחריות לקרות הנזקים בכלי הרכב המעורבים. עיקר טענות הצדדים: לטענת ב"כ הפניקס חברה לביטוח בע"מ, הרכב נפגע מאחור ונהדף לעבר רכב שהיה מלפניו, ולפיכך היא זכאית לקבל את מלוא נזקיה. יתרה מכך, אף לא אחד מן הנהגים המעורבים בתאונה טען כי קודם לתאונה הרכב הראשון פגע ברכב שמלפניו. לטענת ב"כ אלדן תחבורה בע"מ, לאור העדויות שנשמעו הן של מר כרמון, הן של נהג הרכב השלישי והן של נהג הרכב החמישי, יש לקבוע כי הרכב הרביעי במהלך העצירה נפגע מאחור ונהדף קדימה. לענין פער הנזקים שבין המוקד הקידמי לבין המוקד האחורי יש לייחס זאת לעובדה שהפגיעה נעשתה במהלך עצירה, ולכן הפגיעה מאחור הגבירה את עוצמת ההדיפה לעבר הרכב השלישי. לטענת ב"כ ש. שלמה רכב בע"מ, מר דביר עצר את נסיעתו מאחורי רכב התובעת, מבלי שפגע בו, ואז הגיחו כלי הרכב הנוספים מאחור, פגעו בו והדפו את רכבו לעבר רכב התובעת. לפיכך, דין התביעה כנגד הנתבעת להידחות ודין התביעה שהגישה להתקבל במלואה. לטענת ב"כ מיכאל ציקווש, נהגת הרכב הראשון העידה כי בעת התאונה נעצרה והרגישה שלוש מכות ברכבה מאחור, במשטרה אמרה פעמיים כי רכב פיג'ו פגע בה מאחור, ואז רכבים נוספים פגעו בו. לפיכך, מר דביר אינו יכול להתנער מאחריותו לתאונה. מר ציקוויש הינו עד אמין, היחיד שהעיד כי אינו יודע לומר בדיוק מה היה. כל יתר הנהגים , למעט הנהגת הראשונה, טענו כי נהדפו לעבר הרכב שלפניהם. לשיטתו, בנסיבות התאונה דנן יש לקבוע כי האחריות לפגיעה ברכב ראשון וכן בכל רכב אחר צריכה להתחלק בין כל הנהגים מאחור בצורה שווה, הואיל ולא ניתן לדעת מה היה חוזק המכה שקיבל כל כלי רכב. לטענת ב"כ הראל, מדובר בשתי תאונות נפרדות, שהרי מר ציקווש הודה כי פגע קודם ברכב שמלפניו, ואף לא ציין כי היתה הדיפה. מר מועלם היה במהלך האטה, עת נפגע מאחור ונהדף קדימה. לשיטתו, את הנזק הגדול מקדימה ניתן להסביר מאחר והיה במהלך האטה דבר המסביר את עוצמת ההדיפה קדימה. לאור האמור, על בית המשפט לקבוע כי מדובר בשתי תאונות נפרדות, ושהפגיעה ברכב אלדן הינה כתוצאה מהפגיעה ברכב הראל מאחור. לטענת ב"כ אי.אי.ג'י גם אם נקבל את עדותם של שלושת הנהגים הראשונים בשיירה, אלה לא טוענים כי נהג רכב אי.אי.ג'י היה מעורב בתאונה. לשיטתו, עסקינן בשתי תאונות נפרדות. זאת ועוד, לטעמו נהג רכב הראל פגע ברכב אלדן, והדפו לעבר הרכב שמלפניו. כמו כן, סבור כי לכל היותר נהג רכב אי.אי. ג'י אחראי אך ורק לנזק האחורי ברכב שהיה מלפניו, דהיינו רכב הראל. דיון והכרעה: השאלה הצריכה לענייננו בתיק דנן - מי מבין הנהגים אחראים לנזקים הנטענים ברכב הראשון, ברכב השני וברכב הרביעי. דהיינו, מי מבין הנהגים פגע קודם ברכב שמלפניו. העידה הגב' טבולסקי, שהינה הנהגת ברכב הראשון, כי מלפניה עצר במפתיע רכב, שהיא עצרה מאחוריו, ושמאחוריה היו חמישה כלי רכב אשר פגעו בה מאחור. בעדותה היום לאחר כשלוש שנים מיום התאונה העידה כי אינה זוכרת כמה מכות הרגישה, אולם ציינה כי במשטרה אמרה שהרגישה שלוש מכות. למיותר לציין, כי עדותה במשטרה ניתנה בסמוך לקרות התאונה, מדובר בעדות ראשונית הקרובה למועד האירוע ולטעמי ישבה כדי לשקף את אשר התרחש, לעומת עדות שנמסרה כעבור מספר שנים מעת האירוע עצמו. הנני להפנות ל- ת/1 (שורות 23-28 ): "התאונה התחילה מזה שהפז'ו שהיה מאחורי פגע בי קודם ורק לאחר שהוא פגע בי הגיע הרכב מאחוריו ופגע בו. הפזו שפגע בי נפגע מאחור על ידי רכב פאסט... ברכבי הרגשתי 3 פגיעות מאחור אחת אחרי השנייה. קודפ פגעה בי הפזו אחר כך הרגשתי את הפגיעה של הפאסט בפזו ועוד פגיעה של מזדה 5 שפגעה בפאסט מאחור". כשנשאלה בחקירתה הנגדית באשר לדברים שנאמרו בשורות שצוטטו לעיל, השיבה כי אינה יודעת לומר איזה רכב פגע קודם באיזה רכב, כל שהיא יודעת לומר הוא שהרגישה שלוש מכות. כמו כן, השיבה כי "שני בומים" נוספים שהיו מאחוריה, אותם את אלה לא הרגישה. אחרי עדות זו נשמעה עדותו של מר דביר, שאמר כי הרכב שהיה מלפניו בלם, ושהוא בלם אחריו ואמר (עמ' 5): "... והגעתי לעצירה מוחלטת, אחרי שעצרתי קיבלתי בין 3-4 מכות לפחות שלוש מכות הרגשתי, אולי ארבע, כל מכה הדפה אותי לרכב שלפני" בחקירותיו הנגדיות השיב ואמר כי פגע ברכב הראשון מאחר ונהדף, וציין כי הספיק לעצור. הנני להפנות לטופס הודעתו שם נכתב: "רכב לפני בלם בלמתי והרכב אחרי נכנס בי והעיף אותי על הרכב...". כשנשאל מדוע נכתב "בלם" ולא "עצר", השיב כי מסר את הדיווח לחברת שלמה, וכי יש דיווח גם לאגד. יוער, גם בהודעתו במשטרה ציין כי הוא היה במהלך "בלימה". עתה, הובאה עדותו של מר ציקווש, שהתרשמתי מעודותו הכנה לפיה ניסה לבלום את רכבו, אך הדבר לא עלה בידו. הגם, שהתקשה לומר אם קודם פגעו בו מאחור והוא נהדף, או האם הוא זה שפגע קודם ברכב שמלפניו. הדברים מצאו ביטויים גם בטופס הודעתו לחברת הביטוח וגם בהודעתו במשטרה. כשנשאל כמה מכות הרגיש, לא ידע לומר, אך כן ידע לומר כי היו הרבה מכות, ואמר,לא אחת ולא שתיים. יודגש, במשטרה ב- נ/5 ציין כי הרגיש שלוש מכות (שורה 5), ואף ציין כי הרכב שלפניו בלם באופן פתאומי. לפיכך, יש לתת משקל רב לעדותו במשטרה שנמסרה בסמוך למועד התאונה מאשר לעדותו כעת. לאחר מכן, נשמעה עדותו של מר כרמון, שסיפר שרכב לפניו עצר, שהרכב שלו האט, ואז אמר (עמ' 8): "הרגשתי דפיקה מאחור". מר כרמון לא סיפר לנו כי הספיק לעצור את רכבו, אלא תיאר כי האט, ושכרית האוויר ברכבו נפתחה, דבר המלמד על עוצמת הפגיעה. שנשאל כמה מכות הרגיש השיב שניים, והסביר שמכה אחת מאחור, ומכה נוספת כתוצאה מהמכה קדימה. לקראת סיומו של ההליך, נשמעה עדותו של נהג הרכב החמישי שתיאר כי האט, שלפתע הרגיש "בום" מאחור, ונהדף קדימה. שנשאל בחקירתו הנגדית האם ראה את הרכב שלפניו פוגע ברכב שמלפניו, השיב כי ראה אותו מאט, אך לא אמר כי הרכב שהיה מלפניו עצר. כמו כן, השיב כי הרגיש את המכה מאחור כאשר היה במצב של בלימה. נהג רכב איי. אי. גי' לא התייצב למסור עדותו, והצדדים הסכימו כי יוגשו טופס ההודעה לחברת הביטוח וההודעה שנמסרה במשטרה, ששם תיארה הגב' חנה זלצר את אשר התרחש: "בעלי הבחין ברכבים לפניו בולמים ומתנגשים ובלם גם. התנגשנו ברכב לפנינו". לאחר ששמעתי את העדויות, ועיינתי בכל הראיות שהבאו בפני, הגעתי לכלל מסקנה כי בתאונה של הפניקס, זו זכאית לקבל את מלוא נזקיה - הן לחלק הקידמי והן לחלק האחורי בחלקים שווים מנהג רכב שלמה, ממר ציקוויש, ומנהג רכב אלדן. למעשה, מטופס ההודעה במשטרה של נהגת הרכב הראשון עולה כי הרגישה שלוש מכות, ובעדותה הדגישה כי לא חשה עוד "שני בומים" שהיו מאחוריה. הטענה של מר דביר כי הספיק לבלום מאחורי הרכב הראשון, אינה משכנעת. שהרי הן בהודעתו לחברת הביטוח והן בהודעתו במשטרה צין כי רכבו היה במצב "בלימה", ואילו בעדותו בבית המשפט ידע לומר כי היה במצב של עצירה. לא זו אף זו, צודק ב"כ צד ג' כי מר דביר בעצמו העיד כי נסע במהירות של 80 קמ"ש, שרכב במהירות שכזו עובר מרחק של 22 מטר בשנייה, שזמן התגובה הוא לפחות שנייה, וכאשר מדובר בבלימה פתאומית, עושה הרושם כי לא היה בידי מר דביר להגיע לעצירה מוחלטת. לדידי, תוצאה זו עולה בקנה אחד עם עדויות הנהגים, ובמיוחד עם עדותה של נהגת הרכב הראשון, שאין לה כל אינטרס מי מבין הנהגים שמאחוריה ישא בנזקי רכבה. הגם, שהדבר עולה בקנה אחד עם הגיונם של דברים, לפיה הגב' טובלסקי הרגישה שלוש מכות מכלי הרכב שהיו קרובים אליה ומאחוריה, ולא מכלי הרכב הרחוקים ממנה. יתרה מכך, מר כרמון סיפר כי רכבו האט, אך גם הוא לא סיפר כי רכבו היה כבר במצב של עצירה. כמו כן סיפר בעדותו כי הרגיש שתי מכות, אולם הסביר כי הייתה "מכה" מאחורה ואחר כך הייתה "מכה" נוספת מקדימה. הדגיש כי הרגיש רק מכת אחת מאחור, אולם לטעמי, לאור העדויות האחרות יתכן ששתי המכות הינן כתוצאה משתי מכות מאחור. לעניין זה אדגיש כי מר ציקווש בעדותו במשטרה ציין כי הרגיש שלוש מכות, כלומר- הרגיש את המכה מרכב אלדן, מרכב הראל ומרכב אי.אי.ג'י. הגם, שגב' טבולסקי העידה כי היו עוד "שני בומים" מאחוריה, שלא פגעו ברכבה. כמו כן, גם נהג הרכב החמישי סיפר במהלך עדותו כי היה במצב של האטה, אך לא אמר כי רכבו היה במצב של עצירה. נהג רכב אי.אי.ג'י. לא העיד, וב"כ לא צירף חוו"ד שמאית שתעיד על אופי הנזקים ברכבו על-מנת לאשש את גרסתו, לפיה הוא הספיק לבלום, ונהדף. ברי, כי אי מתן עדות ואי הבאת ראיה רלוונטית על-ידי צד, עומדת לו לרועץ. לדידי, הן מר דביר, הן מר כרמון והן מר מועלם לא הוכיחו את טענתם כי רכבם נהדף מאחור בטרם פגעו ברכב שמלפניהם, להיפך השתכנעתי כי כל אחד מהם פגע ברכב מלפניו, ואחר-כך נפגע מאחור, ונהדף. לא זו אף זו, אופי הנזקים בחלק הקידמי והאחורי של הרכב השלישי, הרכב הרביעי, והרכב החמישי תומכים גם הם במסקנה זו. לאור המסקנות אליהן הגעתי באשר לאחריות הנהגים לשלושת התאונות, השתכנעתי כי יש מקום להחיל את האחריות הסולידרית בין הנהגים באשר לאחריותם לכלי הרכב בהם פגעו, הואיל ולא ניתן להפריד את הנזקים בדרך סבירה אחרת. לאור המקובץ לעיל, הנני לפסוק כדלקמן: בתביעה שמספרה 13241-03-11 (הפניקס) ישלמו שלמה, מר ציקווש, ואלדן בחלקים שווים את הנזקים ברכב התובעת, הן בחלק הקידמי והן בחלק האחורי בתוספת ריבית והפרשי הצמדה מיום 3.8.2010, ואגרת משפט כפי ששולמה. שכר בטלת העדים כפי שנפסק במהלך הדיון ושכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪. בתביעה שמספרה 40154-08-11 (שלמה) ישלמו מר ציקווש , אלדן, הראל ואיי. איי. ג'י בחלקים שווים לתובעת 50% מסך הנזק בחלק הקידמי, ו- 100% בחלק האחורי, בתוספת ריבית והפרשי הצמדה מיום 29.7.2010, ואגרת משפט כפי ששולמה. עבור מר דביר, מר ציקווש, מר כרמון ומר מועלם הוצאות בסך של 300 ₪ כל אחד, ושכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪, בהתאם לחלוקה לעיל. בתביעה שמספרה 40068-12-11 (אלדן) תשלמנה הראל ואיי. איי. ג'י. לתובעת 50% מסך הנזק בחלק הקידמי ו- 100% בגין החלק האחורי בתוספת ריבית והצמדה מיום 9.8.2010, אגרת משפט כפי ששולמה, ושכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪. הסכומים הכוללים ישולמו בתוך 30 ימים. רכבתאונת דרכיםתאונת שרשרת