1.עניינה של התביעה, פיצויים בגין נזקי גוף לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש]. א. כתבי הטענות 2.התובע טען בכתב התביעה כי ביום 21.01.11 טייל עם כלבו ברחוב בן חמו אהרון בלוד. לטענתו, הוא התכוון להיכנס לחצר בית הספר "אורט עמית" ולסגור את שער בית הספר אחריו. לפתע, וללא כל התגרות מצדו, זינק עליו כלבו של הנתבע ונשך אותו בזרוע שמאל. רק בהתערבותו של הנתבע, עזב הכלב את זרועו של התובע. (סעיפים 2-3 לכתב התביעה). 3. הנתבע טען בכתב ההגנה כי בתאריך 21.01.11 הוא הלך לטייל עם כלבו מסוג רועה בלגי בחצר בית הספר "אורט". לטענתו, התובע הגיע לחצר בית הספר עם שלושה חברים ועם כלבו מסוג אמסטף. התובע פתח את השער וניגש אל כלבו של הנתבע כשהוא אוחז בידו את רצועת המחסום של כלבו. חבריו עמדו מאחורי שער בית הספר ביחד עם כלבו של התובע. התובע ביקש מחבריו לשחרר את כלבו אך החברים, אשר ראו את הנתבע, לא עשו כן. לאחר מכן, התובע רץ לכיוון השער וזעק לעבר חבריו "אמרתי לכם תשחררו אותו לא שחררתם אותו?". לטענת הנתבע, התובע ניסה להתגרות בכלבו של הנתבע באמצעות כלבו של התובע. הנתבע טען כי התובע לא נפגע כתוצאה מנשיכה אלא הוא נפגע משער הברזל של הכניסה לבית הספר. 4. הנתבע טען כי התובע הלך לביתו, אחרי עשר דקות חזר עם חבר נוסף ודרש לקבל פיצוי כספי בטענה שדיבר עם המאלף של כלבו, אשר המליץ לו להגיש תביעה כנגד הנתבע. הנתבע טען כי הוא הציע לעזור לתובע לחטא את ידו וכי הוא סירב לפצות את התובע. הנתבע טען עוד כי התובע הגיש תלונה במשטרה ודרש מהנתבע פיצוי ע"ס 2,000₪ על מנת להסיר את תלונותיו. (סעיפים 5-6 לכתב ההגנה). ב. תצהירי הצדדים 5. בתצהיר עדותו הראשית, התובע טען כי טייל עם כלבו בחצר בית הספר "אורט עמית" בלוד. לדבריו, בדרכו לצאת משטח בית הספר, הבחין בכלבו של הנתבע מתקרב לכיוון שער בית הספר. לדבריו, מאחר שחשש ממפגש עם כלבו של הנתבע, ניגש לסגור את שער בית הספר על מנת למנוע את כניסת כלבו של הנתבע, ואולם, עוד בטרם הספיק לסגור את השער, זינק עליו לפתע כלבו של הנתבע ופצע אותו בזרוע שמאל. (סעיפים 1-2 לתצהיר). יוער כי בעוד שבתצהירו, התובע טען כי הוא היה בדרכו לצאת משטח בית הספר, בכתב התביעה טען כי עת טייל עם כלבו הוא התכוון להיכנס לחצר בית הספר. 6. הנתבע טען בתצהיר עדותו הראשית כי הוא הלך לטיול עם כלבו בחצר בית הספר "אורט". לדבריו, התובע הגיע לחצר בית הספר יחד עם שלושה אנשים ועם כלב מסוג אמסטף. התובע פתח את שער בית הספר וניגש אל הכלב של הנתבע כשהוא אוחז בידו את רצועת המחסום של כלבו. החברים של התובע עמדו מאחורי שער בית הספר והחזיקו את כלבו של התובע. התובע ביקש מחבריו לשחרר את כלבו במטרה להתגרות בכלב של הנתבע ולגרום לקטטה בין הכלבים, אך חבריו של התובע לא הסכימו לכך. (סעיפים 2 ו-6 לתצהיר הנתבע). 7. לדברי הנתבע בתצהירו, התובע ניסה לשים את רסן כלבו על כלבו של הנתבע. כלבו של הנתבע התנגד תוך כדי "זעקת מצוקה" ואז התובע רץ לכיוון שער בית הספר וצעק לעבר חבריו "אמרתי לכם תשחררו אותו למה לא שחררתם אותו?". לדברי הנתבע, כלבו לא נשך את התובע. התובע קיבל מכה במרפק משער הברזל. (סעיפים 3-4 לתצהיר). 8. לדברי הנתבע, מיד לאחר האירוע, הוא התקרב אל התובע ובירר לשלומו. התובע הראה לו שפשוף במרפק ובבית החזה. לאחר מכן, התובע הלך ולאחר כעשר דקות חזר אל הנתבע עם חבר נוסף ודרש לקבל פיצוי בטענה שדיבר עם המאלף של כלבו, אשר המליץ לו להגיש תלונה במשטרה, משום שכלבו של הנתבע היה ללא רסן. לדברי הנתבע, התובע הצהיר בפניו כי אם לא יפצה אותו "ילך על החמרה שהכלב שלי נשך אותו". (סעיף 5 לתצהיר). ג. דיון 9. לתובע ולנתבע גרסאות סותרות לנסיבות האירוע. לגרסת התובע, כלבו של הנתבע זינק עליו בפתאומיות מבלי שהתובע התגרה בו, ואילו לגרסת הנתבע, היה זה התובע אשר ניגש אל כלבו של הנתבע, ניסה לשים את רסן כלבו על כלבו של הנתבע וביקש מחבריו, אשר עמדו עם כלבו של התובע מעבר לשער, לשחרר את כלבו כדי להתגרות בכלב של הנתבע ולגרום קטטה בין הכלבים. באשר לפציעתו של התובע, בעוד שלגרסת התובע, כלבו של הנתבע נשך אותו בזרוע שמאל, לגרסת הנתבע, כלבו לא נשך את התובע אלא התובע נחבל משער בית הספר כאשר ברח בריצה מכלבו של הנתבע. 10. כאמור לעיל, הנתבע הצהיר כי במועד האירוע התובע לא היה לבד אלא היה ביחד עם שלושה אנשים. על פי תצהיר עדותו של התובע, בעת האירוע, התובע היה לבדו. התובע לא אמר בתצהירו כי הוא היה עם חברים. בחקירתו הנגדית, התובע אישר כי הוא לא היה לבד וכי יחד אתו היו עדן שטרית ועוד ילד קטן. (פרוט' עמ' 9 ש' 7-8). התובע לא גילה, אפוא, בתצהירו, כי בזמן האירוע, היו אתו אנשים. 11. בחקירתו הנגדית, התובע מסר ביחס לאירוע גרסה שונה מזו שבתצהירו. מתצהירו של התובע עולה כי כלבו של הנתבע תקף אותו פעם אחת כאשר זינק עליו ופצע אותו בזרוע שמאל, אך לפי גרסתו של התובע בחקירה הנגדית, האמור בתצהיר משקף רק חלק מהאירוע. לדברי התובע, לאחר שכלבו של הנתבע פצע אותו בזרועו, הכלב ניסה פעם נוספת לתקוף את התובע, התובע נתן לכלב מכה ואז כלבו של הנתבע שרט את התובע בחזהו. כך דברי התובע בחקירתו הנגדית: "אני יצאתי לסגור את השער, הכלב בא אלי ונשך אותי ביד, אני התחלתי לצרוח, הנתבע שמע את הצרחות הבין שקרה משהו, הוא בכלל לא היה ליד הכלב, הוא לא היה ליד השער, הוא שמע את הצעקות, הכלב ניסה לתקוף אותי שוב, אני נתתי לו מכה והכלב תקף אותי בחזה, הכלב עמד לידי כאילו הוא רצה לטרוף אותי, אז הנתבע הגיע צעק והכלב נבהל ממנו וברח". (פרוט' עמ' 11 ש' 1-4). ר' גם עמ' 10 ש' 28-29, שם אמר התובע כי הכלב שרט אותו בחזה. התובע לא הזכיר בתצהירו כי הכלב שרט אותו בחזהו. כמו כן, בתלונות התובע בתיעוד הרפואי שהתובע צירף לתצהירו, מוזכרים נשיכה בזרוע שמאל ונשיכה באמה שמאלית. לא מאוזכרת חבלה בחזה. יצוין כי הנתבע דווקא הזכיר בתצהירו כי לאחר האירוע, התובע הראה לו שפשוף במרפק ובבית החזה. 12. בחקירתו הנגדית הנתבע תאר את האירוע באופן המתיישב עם תצהירו. לדבריו, התובע יצא משער בית הספר לקראת כלבו של הנתבע. חבריו, נשארו לעמוד בתוך בית הספר מאחורי השער עם כלבו של התובע, כשהשער סגור. התובע ניגש לכלבו של הנתבע כשהוא מחזיק בידו את רצועת הרסן של כלבו. לאחר שכלבו של הנתבע נבח, התובע רץ בחזרה אל שער בית הספר, חבריו של התובע פתחו מעט את השער, והתובע נחבל מהשער כאשר השתחל דרך הפתח הצר. (פרוט' עמ' 14 ש' 12-29. עמ' 16 ש' 25-29. עמ' 17 ש' 1-4, 27-31). 13. כאמור בעדותו של התובע, באירוע נכח חברו, מר עדן שטרית. התובע הגיש ב- 02.05.12 בקשה לזימונו של מר עדן שטרית, ללא תצהיר. בהחלטה מיום 11.06.12, הוריתי כי התובע יפנה אל העד וינסה לקבל ממנו תצהיר ואם לא יסתייע הדבר, ישוב ויגיש בקשה לזימון העד בצירוף תצהיר המפרט את ניסיון התובע לקבל מהעד תצהיר. התובע לא פעל בהתאם להחלטה הנ"ל וזנח את בקשתו לזימון העד. התובע טען בסיכומיו (בסעיף 26), כי מר שטרית סרב בכל תוקף לבוא ולהעיד בבית המשפט. ככל שהעד סירב ליתן תצהיר, התובע היה רשאי לעתור לבית המשפט בבקשה לזימונו ללא תצהיר. התובע לא עשה כן. 14. התביעה נסמכת על עדותו היחידה של התובע. הסתפקות בעדות יחידה שאין לה סיוע וביסוס הפסיקה על עדות יחידה, כאשר העדות היא של בעל דין, דרושה הנמקה מיוחדת. (סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971. ע"א 79/72 האפוטרופוס לנכסי נפקדים נ' פולק, פ"ד כז(1) 768, 771. ע"א 231/72 עזבון המנוח שמעון אלמליח נ' ישראל זוטא, פ"ד כז(1), 679). 15. התובע טען כי גרסתו נתמכת בתעודה הרפואית, נספח ב' לתצהירו, בה כתב הרופא בבדיקה הגופנית "סימני נשיכה בזרוע שמאל עם שריטות", ובתמונות מוצג ת/1. מאחר שהאמור בתעודה הרפואית, מבוסס על תלונות התובע בפני הרופא ובהיעדר חוות דעת רפואית, אין די בתעודה הרפואית כדי לקבוע כי מדובר בנשיכת כלב. גם מהתמונות מוצג ת/1 לא ניתן להסיק כאמור. בתמונות נראים סימני שפשוף ושריטות אך אין בהן סימנים מובהקים של נשיכת כלב. 16. לגרסת התובע, אפוא, אין חיזוק או סיוע בראיות. בנוסף לאמור, הנתבע מסר גרסה סותרת לגרסתו של התובע וניתן לומר כי לגרסת הנתבע אף יתרון על גרסת התובע בהיותה מפורטת ועקבית. גרסת התובע בתצהירו התבררה כלא שלמה ובין הגרסה בתצהיר לבין הגרסה בחקירה הנגדית נמצאו פערים. כך למשל, טענת התובע, לפיה, כלבו של הנתבע תקף אותו בשנית ושרט אותו בחזהו, נשמעה לראשונה בחקירתו הנגדית והיא גם לא נזכרה בתלונות התובע בתעודה הרפואית, נספח ב' לתצהירו. לאור המקובץ, טענות התובע ביחס לנסיבות שבהן נפגע וביחס למהות פגיעתו, לא הוכחו כנדרש. ד. סוף דבר 17. התביעה נדחית. 18. התובע ישלם לנתבע את הוצאות המשפט. כלבבעלי חייםנשיכת כלב / תקיפת כלב