תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה-1975. המחלוקת היא בשאלת הנזק בלבד. התובע והתאונה התובע, יליד 2/12/1968 (כבן 45), שוטר במקצועו, נפגע בתאונת דרכים שארעה ב-2/12/04. תחילה נתגלעה מחלוקת בשאלה האם התאונה היא "תאונת עבודה" והאם, כפועל יוצא מכך, יש לבצע ניכוי רעיוני של תגמולים שהתובע יכול לקבל מקצין התגמולים בהתאם לחוק המשטרה (נכים ונספים), תשמ"א-1981 וחוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ח-1959. מחלוקת זו הוסדרה לאחר שמיעת ההוכחות והגשת הסיכומים כשנמצא כי בהתאם לדין שוטר שנפגע בתאונת דרכים ברכב אזרחי ובחר להגיש תביעה אזרחית מנוע מהגשת תביעה לקצין התגמולים בגין אותו נזק. התובע אינו יכול אפוא להגיש תביעה נוספת, הוא לא יזכה לפיצוי יתר, והנתבעת אינה חשופה לתביעה מצד קצין התגמולים. לפיכך הסכימו הצדדים בסיכומיהם כי בשלב זה אין עוד רלוונטיות לסיווג התאונה והמחלוקת היא באשר לגובה הנזק בלבד. הנכות הרפואית לאחר התאונה פנה התובע למיון והתלונן על כאבי צוואר וגב עליון. בהמשך קיבל טיפול תרופתי וביצע פזיוטרפיה. הצדדים הסכימו על על מינויו של ד"ר מיכאל טנצמן, מומחה בתחום האורטופדי, להערכת מצבו של התובע. ד"ר טנצמן מצא כי התובע סובל מהגבלה קלה בטווח תנועת הצוואר בכיפוף לאחור ובסיבוב והטיה לשמאל, והעריך כי כתוצאה מהתאונה נותרה לתובע נכות בשיעור 10% לפי סעיף 37 (5) א' לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1965 (התקנות) (הגבלה קלה בטווח התנועה של עמוד שדרה צווארי). יצויין כי לתובע בעיה קרדיולוגית במסתם בלב ואבי העורקים שאינה קשורה לתאונה, וכי התובע נמצא במעקב רפואי ונוטל תרופות באופן קבוע (עמ' 10 12-17). הנכות התפקודית עיקר המחלוקת היא בשאלת הנכות התפקודית. התובע סבור כי לפגיעה השפעה משמעותית על עבודתו וכי יש לפצותו בהתאם לנכות תפקודית של 10% לפחות. ואילו הנתבעת סבורה כי לא נותרה נכות תפקודית כלשהי (0%). נכות תפקודית נקבעת בידי בית-המשפט. הנכות הרפואית משמשת נקודת מוצא, אולם יש להוסיף ולבחון את מכלול הנסיבות המשפיעות על הנפגע המסוים, בהתחשב בגילו, השכלתו וכישוריו, וכן בהיקפה, אופייה ומיקומה של הפגיעה. בנוסף יש לבחון ראיות הנוגעות להשלכה התפקודית בפועל, למשל - שינויים שחלו בשכר הנפגע (ע"א 3049/03 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב(3)792 [1995]; ע''א 2113/90 אדלר נ' סוכנויות דרום בע''מ [1992]; ע"א 6601/07 אבו סרחאן נ' כלל חברה לביטוח בע"מ [2010]). התובע כבן 45, שוטר במקצועו. לפני התאונה עבד ביחידת הבילוש (יחב"ל) בעבודת שטח, ושכרו בניכוי מס הכנסה עמד על סך של 10,023 ₪ ובשיערוך להיום 12,086 ₪. ב-2005, כשנה לאחר התאונה, קיבל דרגת קצונה וכיום הינו בדרגת רב פקד, בעבודה משרדית בעיקרה, עם מעט עבודת שטח. כיום התובע מסופח למטה הארצי ובניגוד לעבודתו הקודמת עובד שעות עבודה קבועות יחסית, אם כי לעתים נדרש לעבוד מעבר לשעות הרגילות ובסופי שבוע. התובע לא הביא ראיות לגבי שכרו הנוכחי אך בשנת 2011 עמד שכרו על סך 13,804 ₪, ומשוערך להיום 14,877 ₪. כמו כן רכש התובע מאז התאונה השכלה אקדמית. ניתן לראות כי מאז התאונה התקדם התובע בעבודתו, השביח את שכרו ועבר מעבודת שטח לעבודה פחות מאומצת. עולה אפוא כי השפעת התאונה על מסלול חייו ומסלול התקדמותו היא מוגבלת והתאונה לא מנעה את קידומו. עם זאת, אין ספק שמדובר בנכות מגבילה, שכן כאבי צוואר וגב עליון עשויים לפגוע גם בתובע בעבודת משרדית ובישיבה ממושכת מול מחשב. יתרה מכך, בהיותו שוטר עדיין נדרש התובע לעבודת שטח והפגיעה בצוואר עלולה להגבילו, אם כי יש לזכור שהתובע מוגבל ביציאה לשטח בשל הבעיה הלבבית שמונעת ממנו לבצע מאמצים פיסיים אינטנסיביים (עמוד 10). בנסיבות אלו, בשקלול מכלול השיקולים, בהתחשב בעבודתו של התובע כיום והשפעת הנכות עליה ובקידומו מאז התאונה מצאתי לקבוע כי נכותו התפקודית מהווה מחצית מנכותו הרפואית ולהעמידה על שיעור של 5%. ראשי הנזק הפסדי השתכרות עבר: לא הוכח הפסד השתכרות לעבר. לא הובאו ראיות לכך שהתובע נעדר מעבודתו או ששכרו נגרע, וכאמור לעיל בפועל מאז התאונה שכרו של התובע השתבח. הואיל ומדובר בראש נזק מיוחד הנדרש הוכחה לא נפסק פיצוי לתקופת העבר. עתיד: שכרו המוכח האחרון של התובע ב-2011 עמד על סך משוערך של 14,877 ₪. לפיכך, ובהתאם לנכות התפקודית עומד הפיצוי לעתיד על סך של 144,994 ₪ (14,877*5%*194.88). לסכום זה יש להוסף הפסדי פנסיה בסך 14,500 ₪. לא הוכחו ראשי נזק של אבדן הפרשות לקרן השתלמו ולקופת גמל. סה"כ פיצוי בגין הפסדי השתכרות: 159,494 ₪. עזרת הזולת סביר כי התובע נזקק לעזרה מסוימת מצד בני משפחה בתקופה שסמוך לתאונה וכן לאחריה. בשל אופי הפגיעה בצוואר קיים גם קושי קל בהרמת דברים כבדים (וראה לעניין זה תצהירה של רעייתו של התובע, הגב' יעל בוז'נאח, ועדותה אשר לא נסתרה על ידי הנתבעת). לפיכך אני מעריך את הפיצוי בראש נזק זה, באופן גלובאלי, לעבר ולעתיד, בסך של 2,000 ₪. הוצאות רפואיות לאחר התאונה נזקק התובע לנטילת משככי כאבים ולטיפולים פיזיותרפיים שנמשכו במשך כעשרה חודשים. סביר כי המגבלה בצוואר ובגב העליון עשויה להשפיע גם בעתיד ולחייב טיפולים. מרבית הטיפולים מכוסים בסל הבריאות והתובע אינו זכאי לפיצוי בגינם. עם זאת, התובע נדרש וידרש לשאת בהיטלי ביקור רופא, בהשתתפות עצמית בתרופות ויתכן שידרש לטיפולים שאינם בסל הבריאות. הוצאות התובע בגין כל אלה מוערכות בסכום גלובאלי של 5,000₪ לעבר ולעתיד. כאב וסבל בהתאם לדין ולשיעור הנכות מגיע הפיצוי בראש נזק זה לסכום של 20,885₪ . סיכום נזקי תובע עומדים אפוא על סכום של 187,379₪. סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע סך של 187,389 ₪ בתוספת שכ"ט כדין והוצאות בסך 652 ₪. הסכום ישולם בתוך 30 יום, ולאחר מועד זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין. נכותעמוד השדרהצווארתאונת דרכים