לשיטת התובעת, הנתבעת ביצעה כלפיה מספר רב של עוולות מתחום דיני הנזיקין ובכלל זאת עוולת הרשלנות, עוולת המטרד וכן הפרעה לשימוש במקרקעין, עוולת הפרת חובה חקוקה בשל הפרת חוק התקשורת (בזק ושידורים) , התשמ"ב - 1982 וכן עוולת הסגת גבול במקרקעין. כמו כן , גורסת התובעת , כי נוכח הצבת התשתית בשטחה ביקשה הנתבעת לעשות עושר ולא במשפט על חשבונה וכי בנוסף לכך , מנעו ממנה לעשות שימוש בקניינה הפרטי בהתאם ללשון סעיף 17 לחוק המקרקעין , התשכ"ט - 1969 נוכח התקנת קו תשתית שלא על פי מפת מעבר קווי התשתית אשר אושרה לנתבעת במסגרת הערכאות התכנוניות . 5) לגרסת התובעת , כתוצאה מהתנהלותה של הנתבעת , נבצר ממנה מלהתגורר בדירת המגורים אותה ביקשה לבנות בשטח המקרקעין ולפיכך נגרמו לה בעל כורחה נזקים מצטברים בסכום כולל של 264,000 ₪ . ראשית , לגרסתה , נוכח התנהלותה של הנתבעת היא נאלצה בלית ברירה להתגורר בדירה שכורה ולשלם לבעל הדירה בה התגוררה דמי שכירות בסכום מצטבר של 54,000 ₪ . עוד טוענת התובעת , כי כתוצאה מהתנהלותה של הנתבעת התייקרו באופן משמעותי עלויות חומרי הבנייה וכן גם שכר טרחתם של הקבלנים המבצעים - התייקרות אשר גרמה לפער ניכר בעלויות הבנייה אל מול העלויות בשנת 2009 , ואשר בסופו של יום , הסתכמו בסך כולל של 120,000 ₪ וכי העיכובים אשר נגרמו בעטיה של התנהלות הנתבעת , הובילו להפסד הכנסות מהשכרת חדרי האירוח (הצימרים) בסכום כולל של 60,000 ₪ . התובעת מוסיפה ומציינת , כי התנהלותה של הנתבעת גרמה לה לנזק לא ממוני (עוגמת נפש) רב אותו הינה מעמידה על סך של 60,000 ₪ . 6) אליבא דעמדת הנתבעת , תשתית הכבלים באזור הצפון בהיקף של אלפי מטרים הונחה במקרקעין במהלך שנת 2001 , דהיינו , כשבע שנים לפני רכישת המקרקעין על ידי התובעת ולכן עובר לפניית התובעת אל הנתבעת , לא היה ידוע לנתבעת מהי סיבת המחדל . עוד טוענת הנתבעת , כי התובעת כלל לא טרחה לקבל מבעוד מועד לפנות אל הועדה המקומית לתו"ב על מנת לקבל היתר בנייה , מה גם שבמקום עובר גם קו סניקה אותו התקינה הרשות המקומית . הנתבעת מוסיפה ומדגישה , כי מיקומה של תשתית הכבלים לא מנעה מהתובעת מלהתחיל את עבודות הבנייה שכן התובעת לא קיבלה באותה עת היתר בנייה לצורך התחלת ביצוע העבודות ואף דחתה הצעת פשרה שעיקרה הסטת תשתית הכבלים . הנתבעת הבהירה כי כחודש ימים טרם הצעת הפשרה , פנתה התובעת אל הנתבעת בדרישה לפצותה בסכום של 38,000 ₪ כאשר בעת הגשת התביעה עתרה לשיפוי בסכום מופרז ומוגזם בסך כולל של 264,000 ₪ , וזאת מבלי שעלה בידה להוכיח הלכה למעשה את היקף נזקיה הממוניים בפועל . 7) הנתבעת הגישה הודעה לצד שלישי כנגד חברת "סבטליט פרויקטים בע"מ" , אשר הייתה אמונה על תכנונן של החפירות לצורך הנחת תשתית רשת הכבלים והנחתם בשטח המקרקעין . במהלך ישיבת ביהמ"ש מיום 26.9.2011 , ניתן כנגד הצד השלישי פס"ד במעמד צד אחד לפיו , ככל שהנתבעת תחויב לפצות את התובעת , או אז יחויב בו הצד השלישי , אולם לאחר הדיון בביהמ"ש נשלחה אל ביהמ"ש הודעה בצירוף אסמכתאות בכתב מטעם בעל השליטה לשעבר של החברה לפיה החברה פורקה במסגרת הליך של "פירוק מרצון" . אי לכך , אפשר ביהמ"ש בידי הצדדים להתייחס להודעה , ברם הצדדים לא מצאו לנכון להתייחס לעניין בשום שלב של ההתדיינות ואף לא בסיכומיהם . 8) מטעם הנתבעת העידו הן מנהל צוות התשתיות במסגרת הנתבעת (מר יוסי בן-חמו) וכן גם מפקח התשתיות אצל הנתבעת (מר חגי מלכה) , אשר אף נפגש במהלך שנת 2009 עם אביה של התובעת . מר מלכה הבהיר בתצהירו , כי במהלך הפגישה עם אביה של התובעת הבחין בכך שקו תשתית הכבלים אכן עובר בתוך מגרשה של הנתבעת , וכי מדובר בקו אשר הותקן שנים רבות לפני רכישת המגרש . לגרסתו , על מנת למנוע עיכובים בביצוע עבודות הבנייה , הוצע לאביה של התובעת לבצע חישוף של רשת הכבלים המותקנת בשטח המקרקעין בהתאם למיקום הכלונסאות המפורטות בתוכניות הבנייה ובפיקוח המהנדס המפקח על עבודות הבנייה מטעם התובעת . עם זאת , הצעתו של מר מלכה התעכבה לאור הנחייתו של מר בן-חמו לקבל את מפות המדידה המצויות ברשות התובעת ואביה , את המפה ממוחשבת של התב"ע וכן גם את אישורם של יועציה המשפטים של הנתבעת . 9) מר מלכה מוסיף ומציין בתצהירו , כי ההיתר להעתקת רשת תשתית הכבלים משטח המקרקעין ניתן על ידי יועציה המשפטיים של הנתבעת רק במהלך חודש דצמבר 2010 , וכי מבירור אותו ערך במשרדי הועדה המקומית לתו"ב נתחוור לו , כי התובעת כלל לא טרחה להגיש בקשה למתן היתר בנייה , או לחילופין , לביצוע עבודות פיתוח וחפירה בשטח המקרקעין , וכי גם לא הוגשו תכניות פיתוח גם ביחס ליתר קבוצות המגרשים הגובלות בחלקת המקרקעין של התובעת . עוד טוען העד , כי מבדיקה פיזית אותה ביצע בשטח המקרקעין נתחוור לו , כי קו הסניקה של הביוב נותר בעינו עוד משנת 2009 , וכי המגרש עדיין נותר מוזנח ורווי עשבי בר . מתצהירו של מר בן-חמו עולה כי נעשו על ידי הנתבעת בירורים רבים בכל הנוגע לסיבה שבעטיה הונחה תשתית הכבלים בשטח מקרקעין השייך לתובעת , וכי במהלך שנת 2010 שבה הנתבעת על ההצעה אותה העלה מר מלכה , ברם הצעה זו נדחתה על ידי התובעת ואביה וכי מסיבה זו החליטה הנתבעת להעתיק את תשתית הכבלים עוד בטרם סיום העניין בתאריך 19.12.2010 . מר בן-חמו ציין גם הוא בתצהירו , כי מבדיקה פיזית אותה ביצע בשטח מקרקעין לאחר הסרת תשתית הכבלים עלה בידיו להבחין כי המקרקעין נותרו מוזנחים מבלי שנבנה עליהם שום מבנה שהוא - דבר המלמד על כך שהלכה למעשה לא נגרם לתובעת כל נזק בפועל כתוצאה מעיכוב הבנייה על אף הטעות אשר נעשתה על ידי הנתבעת בעבר . דיון והכרעה : 10) במסגרת סעיף 6א' (סעיף ההגדרות) של פרק ב'1 לחוק הבזק , הדן ברישיון אשר מכוחו פועלת הנתבעת , מוגדר המונח "שידורי כבלים" כשידורים המופצים באמצעות מוקד שידור ורשת בזק ציבורית . בסעיף ההגדרות (סעיף 1) של חוק הבזק , מוגדר המונח "בזק" כשידור, העברה או קליטה של סימנים, אותות, כתב, צורות חזותיות, קולות או מידע, באמצעות תיל, אלחוט, מערכת אופטית או מערכות אלקטרומגנטיות אחרות , כאשר המונח "מתקן בזק" מוגדר כמיתקן או התקן שנועד מעיקרו למטרות בזק . 11) סעיף 40 לחוק הבזק קובע , כי בעל רישיון להפעלת שירותי בזק , עובדיו וכל הבאים מטעמו, לא יישאו באחריות בנזיקין אלא אך ורק לנזק ישיר שנגרם עקב הגבלת שירות בזק או הפסקתו , או לחילופין , לנזק הנובע מפעולה מכוונת או מרשלנות חמורה של בעל החסינות , עובדיו או הבאים מטעמו . אי לכך , במקרה דידן , יש לבחון האם קמה לנתבעת חסינות מכח הוראת סעיף 40 לחוק הבזק , או שמא התקנת הכבל בשטחה של הנתבעת מהווה "רשלנות חמורה" אשר איננה מקימה לנתבעת חסינות מכח חוק הבזק . 12) הנתבעת הינה "בעל רישיון" ו"בעל חסינות", כמשמעותה בפרק החסינויות (פרק ט') לחוק הבזק שאלת האחריות . משבאנו לכאן , יש לבחון את אחריות הנתבעת כלפי התובעת וזאת במתחם החסינות המוענקת לנתבעת מפני תביעות נזיקיות המוגשות כנגדה . סעיפים 40 ו-41 לחוק הבזק שצוינו לעיל, קובעים את אחריותה של הנתבעת בנזיקין ומצמצמים אותה לנזקים אשר נגרמו בעטיה של פעולה מכוונת או כתוצאה מרשלנות חמורה של הנתבעת , עובדיה או מי מטעמה . לפיכך, בענייננו, יש לבחון, האם פעולת ההתקנה המיוחסת לנתבעת בנסיבות המקרה דנן , מגיעה לכדי רשלנות חמורה, אשר בגינה יש להטיל אחריות על הנתבעת והאם בענייננו חל הכלל "הדבר מדבר בעד עצמו" הקבוע בסעיף 41 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) ? 13) בכדי לבסס תביעה על כלל "הדבר מעיד על עצמו" ובכדי להעביר את נטל השכנוע אל שכמו של בעל הדין הנתבע להוכיח כי לא התרשל , נדרש מבעל הדין התובע להוכיח תחילה , קיומם של שלושה תנאים מצטברים, שנקבעו בסעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] . התנאי ראשון הוא, כי הנסיבות הממשיות של האירוע הנזיקי אינן ידועות לתובע . התנאי השני דורש , כי הנזק נגרם על ידי רכוש שהיה בשליטתו המלאה של הנתבע , ואילו התנאי השלישי קובע , שיש צורך כי ההנחה שהתאונה נגרמה כתוצאה מרשלנות כלשהי , תהא מסתברת יותר מההנחה שהתאונה נגרמה ללא כל התרשלות של הנתבע (ראה : ע"א 377/85 רינה נעים נ' משרד החינוך והתרבות, פ"ד מב(1) 153 , 156) . 14) במקרה דנן , ברי כי מתקיימים כלל התנאים הקבועים במסגרת סעיף 41 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) לצורך העברת נטל הראייה לפתחה של הנתבעת שכן , תשתית הכבלים הונחה במקום על פי הודאתה המפורשת של הנתבעת כשבע שנים לפני שהתובעת רכשה את המקרקעין , קל וחומר משהנתבעת עצמה הבהירה בטיעוניה , כי הסיבה שבעטיה הונח קו התשתית שלא על פי התוואי המתאים לא ידוע לנתבעת בשל חלוף הזמן (ראה : סעיפים 6.2 - 6.4 לכתב ההגנה ; סעיפים 6,7 ו -11 לתצהירי עדי ההגנה) . יתירה מכך , גם מעדותם של עדי ההגנה עולה , כי השניים אינם בעלי השכלה הנדסית ואף לא היו מעורבים בשלבי התקנת התשתית בשטח המושב , אלא עובד אחר של הנתבעת בשם אייל בוחניק אשר לא העיד בביהמ"ש (ראה : עדותו של מר בן-חמו בעמוד 9 שורות 24 - 26 , עמוד 10 שורות 3 - 5 ; עדותו של מר מלכה בעמוד 8 שורות 27 - 28 , עמוד 9 שורות 13 - 14 לפרוטוקול) . 15) בעניין ע"א (מחוזי ת"א) 1039/89 בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ נ' "אלפא" מוצרי הנדסה - שלמה קמינר, פ"מ תשנ"ג (1), 382 קבע ביהמ"ש המחוזי מספר מבחני עזר , כל אימת שנדרשת בחינת המונח "רשלנות חמורה" בהקשר לסעיפים 40 ו - 41 לחוק הבזק שעיקרם כדלקמן: א) התעלמות מודעת מתוצאות מעשה רשלני . ב) משך התקופה ורצף האירועים שיכולים להפוך התנהגות רשלנית ל"חמורה" . ג) נסיבות היוצרות סכנה מוחשית ומידית כאשר מקור השוני בתוצאות הנצפות . ד) מקום שאדם נכשל ברמת זהירות שבה אפילו אדם חסר זהירות לא היה נכשל . ו) ככל שהסיכון גבוה יותר דורשים זהירות רבה יותר , ולכן אי שמירה על רמת זהירות נאותה שתגרום לתוצאות חמורות יותר תביא למסקנה שהנתבע התרשל התרשלות חמורה יותר. 16) מן הכלל אל הפרט . הימנעות הנתבעת מלהצביע על הסיבה שבעטיה הותקנה תשתית הכבלים וכי לא התרשלה במעשיה בעת התקנת תשתית הכבלים במקרקעי התובעת , עומדת לה לכף חובה , קל וחומר, משמדובר באירוע נזיקי מתמשך לאורך שנים רבות החל ממועד התקנת התשתית בשטח המקרקעין במהלך שנת 2001 ועד למועד הסרתה בשלהי שנת 2010 . ודוק , הנתבעת לא השכילה להבהיר את הסיבה שבעטיה הותקנה תשתית הכבלים שלא על פי התוואי המפורט במפות ובתרשימים אשר אושרו על ידי הערכאות התכנוניות , ובפרט משלא זומנו לעדות בביהמ"ש אותם אנשים אשר היו אמונים על תכנון התשתית וכן גם את ברי הסמכא אשר בנו את התשתית בשטח המקרקעין . 17) מכאן עולה , כי הנתבעת ו/או הטכנאים אשר פעלו מטעמה פעלו בעת התקנת התשתית מתוך אי אכפתיות מוחלטת ומבלי שהתחשבו כלל בכך שברבות הימים עשויים להיבנות על גבי המקרקעין נכסי דלא ניידי . אלא מאי , אמנם מן הראיות אשר הוצגו בפני ביהמ"ש עולה , כי הנתבעת ביקשה לבחון את סיבת המחדל בסמוך למועד שבו התובעת ואביה התריעו בפניהם על המחדל , אולם בסופו של יום , לא עלה בידם להצביע על סיבת המחדל ועל סיבת השוני שבין מיקום מעבר התשתית כפי שהופיע ברישומי הנתבעת לבין המקום בו הונחו בפועל (ראה גם עדותו של מר בן-חמו בעמוד 10 שורות 1 - 5 לפרוטוקול) . לפיכך , אין בכך כדי לפטור את הנתבעת מן הרשלנות החמורה בעת הצבת התשתית בתוך המקרקעין במהלך שנת 2001 קל וחומר משנציג הנתבעת , מר מלכה , הבהיר בעדותו בביהמ"ש כי בניית מבנה במקרקעין שבתוכן מונחת תשתית כבלים מהווה עבירה פלילית (ראה : עמוד 9 שורה 11 לפרוטוקול) . 18) אשר על כן , הגעתי לכלל מסקנה כי אין להטיל "אשם תורם" על התובעת וכי המקרה שבפני אינו נכנס לגדר המקרים המקנים לנתבעת חסינות על פי חוק הבזק . לפיכך , ככל שיוכחו כל אותם ראשי הנזק המפורטים בכתב התביעה או אז האחריות לפיצוי תוטלנה במלואן על הנתבעת . שיעור הנזק: 19) אשר על כן , כל שנותר הוא לבחון האם נוכח רשלנותה הקיצונית של הנתבעת בהצבת תשתית הכבלים במקרקעין טרם רכישתם על ידה אכן נגרמו בפועל לה כלל הנזקים הממוניים והלא ממוניים להם הינה עותרת בכתב התביעה . ראשית , יש להידרש לשאלה האם אכן התובעת נאלצה להתגורר בעל כורחה בדירה שכורה נוכח חוסר יכולתה להקים את הבית אותו התעתדה לבנות בשטח המקרקעין . 20) עיון בנספחי כתב התביעה מעלה , כי בניגוד לטענתה של התובעת הן בכתב התביעה והן בתצהירה , הרי שבפועל , התובעת התגוררה בדירה שכורה בעיר תל-אביב בצוותא חדא עם שותף נוסף בשם אבי וינשטוק תמורת סך כולל של 4500 ₪ כך שברי , כי חלקה היחסי בשכה"ד עמד על סך של 2250 ₪ בלבד . אולם היא לא הציגה כל אסמכתאות המלמדות על התשלום בפועל (כגון : תיעוד פירעון שיקים , קבלות מהמשכיר , עדות אישית של המשכיר וכו') . התובעת אמנם ציינה בעדותה כי שאיפתה הינה לחזור ברבות הימים להתגורר במושב , אולם בעת ובעונה אחת מעדותה עולה , כי מרכז חייה התנהל במועדים הרלוונטיים לתובענה בעיר תל-אביב והא ראייה עצם הודאתה בכך שלאחר תום לימודיה בשנת 2010 , החלה להתגורר בעיר תל-אביב ולעבוד באזור המרכז , וכי אף האריכה את הסכם השכירות בהבהירה כי "... זה לא קל לחזור ללבנים אחרי שגרתי בת"א" (ראה : עמוד 5 שורה 32 - עמוד 6 שורה 3 ; עמוד 7 שורות 8 - 9 לפרוטוקול) . 21) יתירה מכך , מעדותו של אביה של התובעת , מר ציון שרביט עולה , כי עד ליום ישיבת ההוכחות בביהמ"ש בתאריך 20.2.2012 , כלל לא הוגשה על ידי התובעת ו/או על ידי הוריה לוועדה המקומית לתו"ב כל בקשה למתן היתר בנייה (ראה : עמוד 7 שורה 31 לפרוטוקול) , וכי הלכה למעשה , לא נבנה שום מבנה בשטח המקרקעין חרף העובדה שתשתית הכבלים הוסרה על ידי הנתבעת כבר בשלהי שנת 2010 . אי לכך , הנני דוחה את דרישת התובעת לפיצוי כספי בגין ראש נזק זה . 22) כמו כן , הנני מוצא לנכון לדחות את טענת התובעת לפיצוי בשל התייקרות עלויות הבנייה בין שנת 2009 לבין המועד שבו הוסרה תשתית הכבלים מהמקרקעין , כשנה ורבע לאחר מכן . עצם הודאתו של אבי התובעת בכך שהלכה למעשה , לא הוגשה כל בקשה למתן היתר בנייה במקרקעין וכי לא נבנה שום מבנה בשטח המקרקעין גם לאחר הסרת התשתית על ידי הנתבעת , וכן גם העדרה של חוות-דעת מטעם שמאי מקרקעין ו/או של בר סמכא אחר , מלמדת על כך, שעסקינן בטענה אשר התבססה על סמך הערכה אישית ובלתי מבוססת מצידה של התובעת וב"כ (ראה : עמוד 7 שורות 1 - 3 לפרוטוקול) ולכן אין כל מקום לקבלה . 23) בנוסף לכך , אינני מוצא לנכון לקבל את דרישת התובעת לשפותה בגין ראש הנזק שעניינו הפסדיה המשוערים נוכח העיכוב בבניית הצימרים . לא זו אף זו שהתובעת כלל לא טרחה לפנות אל הועדה המקומית בבקשה למתן היתר בנייה , הרי שגם הנתונים אשר פורטו על ידי אבי התובעת בתצהירו ביחס למועדים המשוערים לצורך קבלת היתרי הבנייה וסיום עבודות הבנייה מספר קצר של חודשים לאחר תחילת עבודות פיתוח המקרקעין אינם סבירים בעיניי , הרי שגם טענתו בכל הנוגע להערכת גובה רווחיו בשל השכרת חדרי האירוח (צימרים) הממוקמים בחצריו לא נתמכו בבדל ראייה שהיא . אביה של התובעת לא השכיל להציג בפני ביהמ"ש חוות-דעת של רוה"ח המטפל בעסק , או לחילופין , דו"ח מאזן שנתי תוך פירוט ההוצאות וההכנסות מאותם חדרי האירוח , או לחילופי חילופין , חוות-דעת לאחר הסרת של בר סמכא תוך בחינת פרמטרים דוגמת מיקומם , רמתם המשוערת , רווחי חדרי אירוח באזור המושב וכו' . אביה של התובעת אמנם ביקש לצרף במהלך ישיבת ההוכחות מסמכים נוספים הנוגעים להכנסותיו מחדרי האירוח , אולם ביהמ"ש לא מצא לנכון להורות על צירופם של מסמכים אלו בשל השיהוי הרב בהגשתם (ראה : עמוד 8 לפרוטוקול) . בנוסף לכך , יש לזכור כי מדובר בעד מעוניין אשר לגרסתו אף סייע לתובעת מבחינה כספית לרכוש את המקרקעין (ראה : סעיפים 8+9 לתצהיר העד) , ומכאן שלא מצאתי לנכון לקבוע כי טענותיו בכל הנוגע להפסד כתוצאה מהעיכוב בבניית חדרי האירוח הוכחו על ידו על פי אמות המידה הנדרשות . 24) אי לכך , כל שנותר הוא לדון בראש הפרק אשר עניינו עתירת התובעת לשיפוייה בגין נזק לא ממוני בגין עוולת המטרד . עוולת מטרד ליחיד קבועה בסעיף 44(א) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], הקובע כך: "מטרד ליחיד הוא כשאדם מתנהג בעצמו או מנהל את עסקו או משתמש במקרקעין התפושים בידו באופן שיש בו הפרעה של ממש לשימוש סביר במקרקעין של אדם אחר או להנאה סבירה מהם בהתחשב עם מקומם וטיבם; אך לא ייפרע אדם פיצויים בעד מיטרד ליחיד אלא אם סבל ממנו נזק" . ברבות השנים נפסק על ידי בתי המשפט כי על בית המשפט לקבוע מהי הפרעה של ממש על סמך הראיות שמובאות בפניו ולפי מבחן ה"אדם הסביר" (ראה : ת"א (י-ם) 8558/02 אברהם יחזקאל נ' החברה לניהול תחנות בע"מ מיום 17.04.08 ; ע"א 436/60 מאיר עזרי ואח' נ' ויקטור קליין ואח', פ"ד טו(2) 1177, 1192). 25) תנאי הסף לפסיקת פיצויים בגין מטרד ליחיד, מכוח סעיף 44 לפקודת הנזיקין, הוא גרימת נזק, כפי הגדרתו בסעיף 2 לפקודת הנזיקין , דהיינו , אבדן חיים, אבדן נכס, נוחות, רווח גופני או שם-טוב, או חיסור מהם, וכל אבדן או חיסור כיוצאים באלה . בעניין ע"א 1081/00 אבנעל חברה להפצה בעמ' ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(5) 193, 203 קבע ביהמ"ש העליון כי הגדרת המונח "מטרד ליחיד" כוללת בחובה את כל סוגי הנזק ובכלל זאת נזק פיסי ושאינו פיסי, וכן נזק ממוני וכן נזק שאינו ממוני וכן גם על נזק פיסי והן על נזק כספי . הן על פגיעה בתחושות גופניות ונוחות, שיש להן ביטוי פיסי, והן על פגיעה בתחושות גופניות ונוחות, שאין להן ביטוי פיסי וכן גם שלילת נוחות גופנית , סבל נפשי ופחד שאין להם ביטוי פיסי . אי לכך , ברבות השנים הכירו בתי המשפט בקיומו של מטרד אשר נגרם לנפגעי מטרדים אף אם לא נגרם להם נזק ממון בפועל , ובפרט בשל רעשים ממבנים סמוכים ובכלל זאת גני ילדים , מגרשי ספורט , צימרים וכו' [ראה : ת"א 30388-11-09 שפירא נ' מועצה מקומית פרדס חנה מיום 03.10.10 ; ת"א 51876-07‏‏ אבנר ג'רפי נ' שולמית בונה מיום 30.08.10 ; ת"א 3082/05 ארד נ' סולימנפור מיום 12.02.12)]. 26) בענייננו , אין חולקין כי הנתבעת פעלה ברשלנות בכך שהתקינה תשתית כבלים במקרקעי התובעת ומבלי שהצליחה להגיע לכלל מסקנה קוהרנטית בכל הנוגע לסיבה אשר בעטיה נגרם המחדל , חרף חלוף הזמן הרב מאז התקנת התשתית בשטח המקרקעין - עובדה אשר מנע מהתובעת בפועל מלעשות שימוש בשטח המקרקעין . בסופו של יום , התובעת בחרה לנהל את מרכז חייה באזור המרכז , אולם לא מן הנמנע כי התובעת הייתה מגישה את הבקשות למתן היתרי הבנייה לצורך הקמת המבנים ולאחר מכן , מתחילה לבצע את עבודות הבנייה ככל שלא הייתה מגלה את תשתית הכבלים בחצריה , או לחילופין , ככל שתשתית הכבלים הייתה מוסרת על ידי הנתבעת מתוך שטח המקרקעין מיד לאחר מועד הגילוי ולא שנה ורבע לאחר מכן . 27) לאור המקובץ מעלה הגעתי לכלל מסקנה , כי הוכח על ידי התובעת שהתבצעה כלפיה עוולת מטרד ליחיד מצד הנתבעת , ולפיכך הנני מוצא לנכון לשפותה בגין הנזק הישיר אשר נגרם לה כתוצאה מהתנהלות זו בסך של 30,000 ₪ . הסכום יישא הפרשי ריבית והצמדה כדין החל ממועד הגשת כתב התביעה ועד לתשלום המלא בפועל . כמו כן , תישא הנתבעת בהוצאות משפט בסך של 2000 ₪ וכן גם בשכ"ט עו"ד בסך של 3000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק . לאור האמור בפסה"ד מיום 26.9.2011 תישא צד ג' בתשלום מלוא הסכום בו חויבה הנתבעת במסגרת פס"ד זה . עוולהנזיקין