דפי זהב בע"מ הגישה תביעה כספית כנגד בטענה לחוב אשר מקורו בשירותי פרסום אשר ניתנו לנתבע. התובעת הנה חברה מוגבלת במניות העוסקת בין היתר בשיווק שירותי פרסום ואינטרנט. במועד הרלוונטי לתובענה, ניהל הנתבע עסק המתמחה במערכות אזעקה, מערכות תקשורת, אינטרקום, טלפונים ומרכזיות, מצלמות וכו'. בהתאם להסכם בין הצדדים, התחייבה התובעת לפרסם את עסקי הנתבע בשתי דרכים: האחת, במדריכיה המודפסים, והשנייה, באתר האינטרנט של התובעת. התובעת התחייבה להקים בעבור הנתבע אתר אינטרנט, הנתבע התחייב לשלם 4,620 ₪ עבור העלאת האתר וכן 6,061 ₪ עבור פרסום העסק במדריך. התובעת טענה כי, הנתבע התחייב לשלם בעבור השירות דמי-שירות חודשיים בסכום מוסכם. את הסכומים הללו התחייב הנתבע לשלם ידי הרשאה לחיוב חשבונו בבנק. עוד נטען כי הוסכם שאם לפני תום התקופה החוזית יפסיק המזמין (הנתבע) את השירות, יהא עליו לשלם דמי-יציאה כפי שנקבע בחוזה. עוד נטען בכתב התביעה כי בניגוד למוסכם, לא שילם הנתבע את החשבונות אשר נשלחו אליו, ולכן הפסיקה התובעת את השירות. היות שהנתבע דחה את דרישותיה, הוגשה התובענה דנן בה נתבע סך של 4,472 ₪. הסכום האמור מורכב מחוב בגין אי תשלום עבור בניית אתר האינטרנט ופרסומו ברשת האינטרנט, וכן מדמי יציאה הנגבים במקרה של הפסקת שירות לפני תום המועד הקבוע בהסכם ההתקשרות. מנגד טען הנתבע בהתנגדותו לביצוע תביעה על סכום קצוב, כי ביום 23.9.09 הגיעה לעסקו יועצת אינטרנט בשם מזל קדוש, לפגישה מקדימה לבניית האתר. הנתבע קיבל הסברים וכן מסמך "הדגשים לבניית האתר" שם לא הייתה הגבלה על מספר התמונות שניתן להציב באתר. לטענת הנתבע, לאחר פגישה זו אסף כ - 100 תמונות רלבנטיות לאתר עסקו, להן הוסיף מלל מתאים. התמונות התחלקו לפי קבוצות של מערכות אזעקה, מערכות אינטרקום וכו'. הנתבע שלח לגב' מזל קדוש את החומר שנאסף אלא שלטענת הנתבע, הגב' קדוש הודיעה כי האתר מוגבל ל - 20 תמונות לכל היותר. הנתבע הבהיר כי לצורך הצגה ראויה של מבחר המוצרים שעסקו מוכר יש צורך במספר גבוה יותר של תמונות, הגב' קדוש השיבה כי אי אפשר להעלות למעלה מ - 20 תמונות ולכן, לטענת הנתבע, הוא דרש כי האתר לא ייבנה ולא יועלה. בחודש נובמבר 2009 הודיעה הגב' מזל קדוש כי האתר עלה, וזאת מבלי שניתן אישורו של הנתבע לכך. באתר הועלו 20 תמונות וחלקן עם כיתוב שגוי. הנתבע טען כי האתר כולו היה בלתי מקצועי והעמידו במבוכה רבה. הנתבע ביטל את הוראת הקבע ויצר קשר עם סוכן התובעת. ביום 23.11.09 התקיימה פגישה עם הסוכן בה העלה הנתבע טענותיו. הסוכן הציע לנתבע להעלות טענותיו בכתב ולבקש הסרת אתר האינטרנט וכך נעשה. בפגישה זו שילם הנתבע לסוכן שיקים לתשלום עבור הפרסום במדריך בלבד. התובעת ניסתה לגבות את הוראת הקבע שוב ושוב על אף בקשתו של הנתבע להסיר את האתר. הנתבע טען כי ביום 21.7.10 הגיע לעסקו סוכן בשם יוסי אלפסי בכדי להסדיר את פרשת החוב. הסוכן הציע כי לצורך סיום הפרשה, יקדים הנתבע את הזמנתו לפרסום במדריך דפי הזהב לשנת 2011, ואכן נערכה הזמנה למדריך כמקובל והנתבע אישר אותה. הסוכן לא הגיע לגבות את הכסף עבור הפרסום במדריך והעסק של הנתבע לא פורסם בסופו של דבר, במדריך 2011. בתגובה טענה התובעת (בתצהיר עדותו הראשית של מנהל מוקד הגבייה, מר שלום דילר) כי אכן ביום 23.11.09 שלח הנתבע מכתב המבקש את הסרתו של אתר האינטרנט אך לטענת התובעת, הנתבע עשה דין לעצמו עת ביטל את הוראת הקבע מבלי לקבל הסכמתה של התובעת להסרת האתר. עוד טענה התובעת כי לא נכרת כל הסכם חדש ומחייב בין הצדדים. טופס ההזמנה אשר צירף הנתבע להתנגדותו הנו טופס אחיד הנשלח לכלל לקוחות התובעת באופן אוטומטי והוא אינו מהווה הסכם חדש, ודאי לא כאשר תלוי ועומד לנתבע חוב אצל התובעת בגין פרסום קודם. ההליכים התביעה החלה דרכה לפי סדר דין מקוצר. לפי הסכמה בין הצדדים, שקיבלה תוקף של החלטה (כב' הרשמת שלומית פומרנץ), ניתנה לנתבע רשות להתגונן והתביעה נדונה בסדר דין מהיר. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית. התובעת נסמכה על תצהירו של מר שלום דילר, מנהל מוקד גבייה אצל התובעת ומטעם ההגנה הוגש תצהירו של הנתבע. לתצהירים צורפו מסמכים כדלקמן: לתצהיר התובעת: העתק מהסכם ההתקשרות והוראה לחיוב חשבון שנתן הנתבע לתובעת, תדפיס יתרת חוב מצטברת והעתק ממכתב התראה שנשלח לנתבע ביום 14.7.11. לתצהיר הנתבע: העתק ממכתבו אל התובעת מיום 23.11.09. העתק מקבלה על מתן שיקים ביום 23.11.09, העתק מהזמנה למדריך מחודש יולי 2010. בהמשך הגישה התובעת בקשה בהסכמה לצירוף העתק מחוזה ההתקשרות במלואו כולל תנאי ההזמנה הרלבנטיים לקיץ 2009. דיון והכרעה: ביום 13.6.13 התקיימה בפני ישיבת הוכחות. מטעם התובעת, העיד מר שלום דילר, מנהל צוות הגבייה בכל הארץ. מטעם הנתבע, העיד הנתבע בעצמו. מר דילר לא היה מעורב בעסקה עם התובע. הסוכן ירון סלע הוא שהחתים את הנתבע על החוזה נשוא התובענה. בישיבה מיום 20.6.12 הסבירה ב"כ התובעת כי הסוכן ירון כבר אינו מועסק על ידי התובעת וכי "לא ייתכן שנבקש מאדם שלא בקיא היום במערכת של התובעת לזכור מה קרה באירוע שהתרחש באוגוסט 2009" (עמ' 3 לפרוטוקול, שורות 9-10). בהתאם לחוזה התחייב הנתבע לשלם דמי-שירות חודשיים החל ממועד עליית האתר לאוויר, ואין חולק כי ביום 27.10.09 אכן עלה אתר הפרסום לאוויר. אלא שלגרסת הנתבע, המהימנה עליי ואשר לא נסתרה, לפני העלייה לאוויר הוא לא אישר את צורת האתר ותוכנו ובמועד עלייתו לאוויר היו בו פגמים רבים: "הגיע אלי סוכן לפרסם בספר והציע לי לפרסם גם באינטרנט. התחום שלי הוא של מערכות תקשורת, הוא אמר לי שאקסל אתר עם 5 בנרים, מצלמות...יהיה מלל, יהיו תמונות. אם יש לי 5 בנרים עם מערכות אזעקה. רק מערכות אזעקה זה הרבה תמונות, לא שווה לי אתר עם 20 תמונות. האתר לא מתאים לי, אני לא יכול להציג את עצמי עם 20 תמונות. לא נתנו לי אפשרות לשלם עוד כסף כדי שאשים 100 תמונות. כשהגיעה הסוכנת לבנות את האתר, היא מיהרה והכל היה מהיר. היא אמרה לי שאשלח לה תמונות. לאחר מכן היא אמרה לי 20 תמונות. אמרתי לה שאני לא רוצה את האתר. אחרי כחודש הודיע לי שהאתר עלה. לא שלחה לי לאישור. באתר היו טעויות. נגרם לי נזק. טלפונית פניתי אליהם במשך 4 חודשים. התחננתי שיורידו את האתר. רק אחרי 4 חודשים משהי שהבינה עניין והורידה לי את האתר". (עמ' 11, שורות 14-22, ישיבה מיום 13.6.13). גרסתו של הנתבע נתמכת במכתבו אל התובעת מיום 23.11.09, קצת פחות מחודש לאחר עלייתו של האתר, בה דרש הנתבע את הסרת אתר האינטרנט בהקדם האפשרי. במכתבו פירט הנתבע כי על אף בקשתו מיועצת האינטרנט שלא להעלות את האתר טרם בירור מגבלת מספר תמונות העסק שאפשר להעלות באתר, האתר הועלה ללא אישורו וכי האתר נבנה עם טעויות. בחקירתו הנגדית אישר נציג התובעת, מר שלום דילר, קבלת המכתב אך לא יכול היה לומר בוודאות תאריך קבלתו וכן אישר כי התובע לא היה מרוצה מהעובדה שלא קיבל מאה תמונות (עמ' 5 שורה 19 ועמ' 7 שורה 18 לפרוטוקול הדיון). בתצהיר עדותו הראשית פרט הנתבע ארוכות כי למן הרגע הראשון בו נודע לו כי האתר מוגבל ל - 20 תמונות, דרש כי האתר לא ייבנה ולא יעלה. האתר עלה מבלי שניתן אישורו של הנתבע לכך ומבלי שהתובעת טרחה לוודא מול הנתבע את עיצובו המוסכם והמלל הכתוב בו. במצב דברים זה, הנתבע היה זכאי לבטל את החוזה, כפי שאכן נעשה במכתבו אל התובעת מיום 23.11.09 ובביטול הרשאתו לחיוב חשבונו בבנק, כאמור בסעיף 7(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א- 1970. זאת ועוד, גרסתו של הנתבע לפיה לא קיבל את דף "תנאי ההזמנה", שם מצוין כי במידה והנתבע מסיים את ההתקשרות עם התובעת לפני תום תקופת ההתקשרות, יחויב בתשלום דמי יציאה, לא נסתרה, והיא אף נתמכת במסמכים המצורפים לכתב התביעה. הקשר בין הנתבע לבין התובעת לעניין הפרסום באתר האינטרנט, התקיים באמצעות יועצת האינטרנט של החברה, הגב' מזל קדוש, והסוכן אשר החתים את הנתבע על החוזה הנו מר ירון סלע. אלו לא הוזמנו לדיון כעדים, מר שלום דילר. לעדותו לעניין היחסים בין התובעת לנתבע, אין משקל רב, ואין בעדותו לסתור את גרסתו של התובע. היה על התובעת לזמן עדים חיוניים אלה לדיון, והטענה כי הם אינם עובדים עוד אצל התובעת אינה יכולה להועיל לתובעת בעניין זה, והלכה מושרשת היא כי אם נמנע בעל-דין מהצגת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, כי אילו הובאה ראיה, הייתה פועלת נגדו" ע"א 548/78 אלמונית נ' פלוני, לה (1) 736, בעמ' 760). ההסבר כי אינם עובדים אצל התובעת אינו מספק. נוסף על כל האמור, במסמך ההזמנה עליו חתם הנתבע אין זכר לביטוי "דמי יציאה" או לכל ביטוי דומה. דמי-יציאה מהווים פיצוי מוסכם מראש בחוזה. החוזה ("תנאי ההזמנה" לשנת 2009, אשר צורף לתצהיר עדותו של נציג התובעת, מר דילר) אינו מציין מהו שיעור הפיצוי, אלא קובע, בסעיף 30.2 לתנאי ההזמנה, כי מזמין אשר יפסיק את ההתקשרות לפני תום החוזה ישלם "..דמי היציאה כפי שיהיו קבועים בדפי זהב בעת הפסקת הפרסום (להלן: "דמי היציאה") דפי זהב רשאית לעדכן את גובה דמי היציאה מעת לעת, ללא הודעה ללקוח." כאמור לעיל, בטופס ההזמנה עצמו, עליו חתם הנתבע, אין זכר לדמי-יציאה אלה. התובעת אינה רשאית לחייב את הנתבע בתשלום סכום אשר בעת כריתת החוזה לא היה ידוע, שכן על פי החוזה עליו חתום הנתבע, אין לדעת מהו שיעור דמי-היציאה. בהיעדר נתונים אף אינו ניתן הסכום לחישוב וממילא לא ניתן לבחון מידת סבירותו של סכום הפיצוי הנדרש על ידי התובעת. גם מטעם זה אין לחייב את הנתבע בדמי-יציאה. בנוסף לכל האמור, אני מקבלת את טענת הנתבע כי עסקינן בחוזה אחיד אשר נערך מראש על ידי התובעת, והוא מייצג חוזים רבים אשר נחתמו בינה לבין אנשים בלתי מסוימים. סעיפי החוזה בכל הקשור לדמי יציאה הן תניות מקפחות הכתובות באותיות קטנות ובהירות, ולא בכדי בסופו של דבר, שינתה התובעת את פורמט החוזה. ניכר כי התובעת התעלמה מפניות הנתבע, העלתה את האתר על אף סירובו של הנתבע לכך ואפילו לא טרחה להסיר את האתר כבקשת הנתבע ממנה. הנתבע לא קיבל מאת התובעת את התמורה אשר סוכמה בין הצדדים. התביעה נדחית. התובעת תשלם לנתבע שכ"ט עו"ד והוצאות משפט בסך 2,500 ₪. פרסוםשירותי פרסוםחוב