להלן פסק דין בנושא מוות בתאונת טרקטור: 1. ביום 29.2.04 המנוח קיפח את חייו בתאונת דרכים בה היה מעורב כנהג בטרקטור חקלאי (להלן: "הטרקטור" ו"התאונה"). 2. התובע הוא המוסד לביטוח לאומי, המחוייב על פי חוק המוסד לביטוח לאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-1995 (להלן: "חוק המל"ל"), לשלם לשארי המנוח קצבאות בגין פטירת המנוח. כתוצאה מהתאונה ובהתאם לחוק המל"ל נדרש התובע לשלם קצבת שארים לאלמנת המנוח, הגב' טואענה רגוה (להלן: "האלמנה"). 3. הנתבעת הינה חברת ביטוח אשר הייתה המבטחת של הטרקטור נשוא התאונה. 4. התובע הגיש תביעת שיבוב כנגד הנתבעת, בה טען שעל הנתבעת לשפות אותו בסך 195,195 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה ורבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה תשכ"א-1961 (להלן: "החוק"). טענות התובע 5. התובע טוען כי סך הקצבה ששולמה ותשולם לאלמנה, בצירוף ריבית, מגעת ל-236,132 ₪. התובע מודה כי הנתבעת שיפתה אותו בסך 40,937 ₪. 6. בשנת 1979 נחתם בין התובע ובין כלל חברות הביטוח בארץ, לרבות הנתבעת, הסכם רב-שנים הנועד להסדיר מסלול מהיר לשיפוי נזקי התובע בגין תאונות דרכים (להלן: "ההסכם"). ביום 4.7.09 בוטל ההסכם ע"י התובע. לכן הוא טוען שעל הנתבעת לשפות אותו בהתאם לחוק המל"ל בצירוף ריבית והצמדה לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה. 7. בהתאם לזכותו על פי חוק המל"ל, התובע מעמיד את תביעתו על 195,195 ₪. 8. לחילופין, התובע טוען שעל הנתבעת לשפות אותו בהתאם להסכם, אשר קובע כי השיפוי יהיה 55% מסכום הגמלאות ששולמו, בצירוף הריבית המפורטת בהסכם (להלן: "ריבית הסכמית") מיום הדרישה (24.10.07). 9. הנתבעת הגישה כתב הגנה. בכתב ההגנה הנתבעת טענה שההסכם חל גם על תביעה זו, וכי שילמה את מלא הסכום המגיע לתובע בהתאם להסכם. לפיכך, טענה לדחיית התביעה על הסף ו/או לגופה. 10. בדיון שהתקיים ביום 16.12.12 ולאחר שנקבע בבית המשפט העליון כי ההסכם חל על כל התאונות עובר לביטולו, חזר בו התובע מרוב מרכיבי התביעה, למעט שיפוי בגין מענק הפטירה בלבד (להלן: "המענק"). בהתאם לחישובי התובע סכום המענק כולל הריבית ההסכמית עומד על 11,129 ₪, ובהתאם להסכם הוא תובע 6,120 ₪, המהווים 55% מסכום זה. טענות הנתבעת 11. לטענת הנתבעת יש לדחות את התביעה. הנתבעת טוענת שבהתאם להסכם, היא חייבת לשלם עבור "גימלה" כהגדרתה בסעיף 82 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה"). לטענתה, מענק פטירה איננו נחשב כגימלה בהתאם לסעיף זה. הנתבעת מוצאת תימוכין לפרשנות זו בכך, שגם התובע מעולם לא ביקש שיפוי בגין מענק הפטירה. 12. הנתבעת מפנה לרע"א 3961/10 המוסד לביטוח לאומי נ' סהר (להלן: "עניין סהר"), בו קבע בית המשפט כי על מנת לקבוע כי הוצאה מסויימת אשר שילם לנפגע היא בת שיפוי בהתאם להסכם, מוטלת על התובע החובה להוכיח 3 דברים: א. התשלום שבגינו נדרש שיפוי נחשב כ"גימלה" בהתאם להסכם. ב. התשלום הנ"ל נכלל בתקציב התובע. ג. התשלום משולם לנפגע ולא לצד ג' כלשהו. 13. לטענת הנתבעת התובע לא עמד בדרישות אלו. בהתאם להסכם, גימלה הינה כמוגדר בסעיף 82(ב) לפקודת הנזיקין. מענק פטירה לא נחשב כגימלה, בהתאם לסעיף זה. 14. כמו כן, התובע לא הוכיח שמענק פטירה הינו חלק מתקציבו. 15. לטענת הנתבעת, גם אם יקבע שהמושג "גימלה" כולל את מענק הפטירה, מדובר בדרישה שבחוסר תום לב, שהוגשה רק ב-2007 כאשר הדרישה הראשונית בגין תאונה נשוא תיק זה הוגשה שנתיים קודם לכן, בשנת 2005. 16. לבסוף בהתאם לסעיף 3 להסכם, התובע זכאי לשיפוי רק בתשלומים ששולמו לנפגע. מענק הפטירה לא שולם לנפגע, כי אם למעגל הקרובים שלו. לטענת הנתבעת, הרחבת מעגל הזכאים נוגדת את ההסכם. 17. לחילופין, הנתבעת מצביעה על כך ששאירי המנוח היו זכאים לקבל מענק פטירה עם פטירתו, מכח סעיף 310(א) לחוק המל"ל. לפיכך, אין קשר סיבתי בין תשלום המענק לתאונה. התאונה גרמה, לכל היותר, להקדמת התשלום. בהעדר קשר סיבתי אין עליה חובה לשפות את התובע בגין המענק. 18. הנתבעת טוענת שהתובע מעולם לא ביקש שיפוי בגין מענק הפטירה. יש בכך להצביע על אומד דעת הצדדים, שהשיפוי לפי ההסכם לא כולל את מענק הפטירה. הנתבעת סומכת טענה זו גם על העובדה, שהדרישה לשיפוי בגין המענק הוגשה שנתיים אחרי הגשת הדרישה הראשונית. לכן יש לדחות את תביעתו לשיפוי בגין המענק. 19. לבסוף טוענת הנתבעת, שיש לדחות את התביעה אף מהטעם שמאחר והתביעה המקורית הוגשה על כ-195,000 ₪, נגרמו לה הוצאות רבות, בכך שנאלצה לשכור עורכי דין ולהתגונן כנגד התביעה. לאחר שהתביעה צומצמה ל- 6,120 ₪, אין הצדקה לקבלה, שכן היא שקולה כנגד הוצאותיה המיותרות. 20. הנתבעת עותרת לדחיית התביעה ולחיוב בהוצאות. סיכומי תשובה מטעם התובע 21. לאחר קבלת סיכומי הנתבעת, התובע הגיש בקשה לצרף סיכומי תשובה מטעמו. ביום 29.9.13 ניתנה החלטה כמבוקש. סיכומי התשובה הוגשו ביום 23.10.13. 22. התובע טוען שמענק הפטירה מהווה גימלה בהתאם להסכם. התובע צירף מספר רב של מסמכים המצביעים על כך, שפעמים רבות ביקש וקיבל מחברות ביטוח שונות, לרבות הנתבעת, את מענק הפטירה, כחלק מההסכם בין התובע וחברות הביטוח. לכן, זה לא נכון שבהתאם לאומד דעת הצדדים גימלה זו לא בת שיפוי. 23. לעניין הקשר הסיבתי בין מענק הפטירה לתאונה, התובע טוען שמדובר בקשר סיבתי הדוק וברור. אלמלא קרות התאונה יתכן ולא היה משולם כלל מענק הפטירה, אם אשת המנוח הייתה נפטרת לפניו. דיון 24. בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, אשר החיל את ההסכם על התאונות שאירעו עד לביטולו, הבסיס המשפטי אשר בגינו חייבת הנתבעת לשפות את התובע בגין תאונה הינו הוראותיו. 25. אינני מקבל את טענת הנתבעת שמענק הפטירה איננו נחשב "גימלה" בהתאם להסכם. סעיף 2 להסכם קובע שגימלה היא כהגדרתה בסעיף 82(ב) לפקודה. סעיף זה קובע שהגדרת "גימלה" כוללת את התשלומים בהתאם לחלק ב' (כיום - פרק ה') לחוק המל"ל. 26. מענק פטירה מצויין בפרק י"ד לחוק המל"ל ולא בפרק ה', אולם סעיף 310(א)(1) לחוק המל"ל, הקובע את התנאים לתשלום המענק, קובע כלהלן: "נפטר אדם שהיתה משתלמת לו .... קצבת תלויים לפי פרק ה'... ישולם למי שהיה בן זוגו בשעת מותו, ובאין בן זוג - לילדו כהגדרתו בסעיף 238, מענק בסכום השווה לסכום הבסיסי." כלומר, כל מי שזכאי לקצבה לפי פרק ה', שאריו (עם מותו) זכאים למענק פטירה. לפיכך, יש לפרש "גימלה" בהסכם, ככוללת בתוכה אף את מענק הפטירה. 27. הנתבעת פירטה בהרחבה את ההלכה שנקבעה בעניין סהר. הלכה זו אינה רלוונטית לענייננו, שכן היא עסקה בהרחבת הגדרת המילה "גימלה" לתשלומים ששילם התובע, ואינם גימלאות לפי חוק המל"ל (מענק לימודים, "הלוואה עומדת" וכד'). אולם, כפי שהוסבר, המילה "גימלה" בהסכם כוללת בתוכה את מענק הפטירה. לכן התובע לא חייב להוכיח את עמידתו בתנאים שנקבעו בהלכת סהר. 28. בתביעת שיבוב דומה אשר הוגשה ע"י התובע בבית משפט השלום בתל-אביב - יפו קבע בית המשפט (כב' השופט אבי פורג), כלהלן: "המל"ל שילם את מענק הפטירה בעקבות פטירתו של המנוח בתאונה ועל פי ההסכם, דין תביעתו לשיפוי בגין גמלה זו להתקבל. איני מקבל את אבחנת הנתבעת 2 בסיכומיה בין תשלום גמלת השאירים לתשלום מענק הפטירה. שני התשלומים הנ"ל שולמו בעקבות פטירת המנוח בתאונה. איני מקבל גם את הטענה שהתובע יכול היה לתבוע לכל היותר את השווי הכספי של התשלום המוקדם של הגמלה, היינו האצת הגמלה בארבע שנים נוכח תוחלת חייו של המנוח. איני מקבל פרשנות זו של הנתבעת 2 להסכם נוכח הקביעה בהלכת אררט שלהסכם חיים משלו והוא נועד למנוע התדיינויות כאשר חלק מהפעמים המל"ל יוצא נשכר ובחלק אחר חברות הביטוח יוצאות נשכרות וכן נוכח התנהלותה של הנתבעת 2 באותם מקרים שהובאו בפניי בהם שילמה את הדרישה בגין מענק הפטירה במלואה כמפורט להלן." ראה: ת"א (ת"א) 54789-09-11 המוסד לביטוח לאומי נ' שי ישעיהו אגוזין ואח' (10.7.13, פורסם במאגרים משפטיים) 29. אינני מקבל את טענת הנתבעת שבהתאם לאומד דעת הצדדים, התובע ויתר על זכותו לשיפוי בגין מענק הפטירה. אוסף המסמכים אשר הוצג בפני בית המשפט מצביע על העובדה, שהתובע ביקש וקיבל במהלך השנים שיפוי בגין מענק הפטירה. 30. אינני מקבל את טענת הנתבעת בדבר העדר קשר סיבתי בין התאונה והפטירה. התרחשות התאונה גרמה לכך שעתה האלמנה זכאית למענק הפטירה. לכן יש קשר סיבתי בין התאונה ובין חבות השיפוי. 31. אינני מקבל את טענת הנתבעת בדבר הרחבת מעגל הזכאים. מענק פטירה משולם לאלמנת הנפטר ו/או שאריו. הקשר בין הנפטר לשאריו הינו קשר קרוב, כאשר התשלום משולם עפ"י חוק, למעגל מצומצם של אנשים. אין לראות בכך הרחבה, המאיינת זכותו של התובע לקבל שיפוי מאת הנתבע. 32. אני מקבל את טענת הנתבעת בעניין החיוב בריבית ההסכמית. סעיף 6 להסכם קובע שהריבית בגין איחור בתשלום תהיה הריבית המקסימאלית בהתאם לחוק, ובנוסף 20% מסכום הריבית הנ"ל. מטרת הצדדים בקביעת ריבית גבוהה, הייתה להמריץ את חברות הביטוח לשפות את התובע בהקדם ללא עיכובים. מטרה זו משתלבת עם רצון הצדדים המופיע בפתיח ההסכם, כלהלן: "והואיל וברצון הצדדים לחסוך את ההתדיינויות בכל תביעה בנפרד, ולהמנע מניהול הליכים משפטיים ממושכים ויקרים..." 33. התובע הגיש תביעה לשיפוי בסכום 195,195 ₪. סכום זה עולה עשרות מונים על הסכום אותו תובע כעת. הגשת תביעה על סכום כה גבוה גרמה לנתבעת הוצאות אשר, ככל הנראה, היו נחסכות לו היה מדובר בתביעה לשיפוי בגין מענק פטירה בלבד. לפיכך אין הצדקה לחייב את הנתבעת בריבית ההסכמית. 34. התובע עתר לשיפוי בגין קצבת הפטירה רק בשנת 2007, כשנתיים לאחר הגשת הדרישה הראשונית. בכך יש להצביע על חוסר תשומת לב מספקת מצד התובע בהגשת דרישותיו, דבר העלול לגרום להעמסת הוצאות מיותרות על הנתבעת. אמנם התובע זכאי לשיפוי בגין מענק הפטירה, אולם עליו לשאת בהשלכות שנגרמו לנתבעת כתוצאה מטעויותיו ו/או חוסר תשומת הלב מצידו. 35. מענק הפטירה ששולם עמד נומינאלית על 7,050 ₪ נכון ליום 24.10.07. בנסיבות העניין יש לגזור 55% מסכום זה העומד על 3,877 ₪. בנסיבות העניין יש להוסיף לסכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 24.10.07 ועד היום. תוצאה 36. הנתבעת תשלם לתובע 3,877 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 24.10.07 ועד היום. 37. התשלום ייעשה תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. 38. לאור העובדה שהתביעה הוגשה על סכום גבוה, כאשר למעשה התובע ויתר על הרוב המוחלט של תביעתו - לא מצאתי לנכון לחייב את הנתבעת בתשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. טרקטורמוות בתאונת דרכיםתאונת דרכיםמקרי מוותציוד מכני הנדסי (צמ"ה)