דרישה לפיצוי עקב כישלון בהשלמת משא ומתן לקראת כריתת חוזה לפיתוח "מוצר ביטוחי" בתחום השיקום הרפואי לאחר תאונות (להלן: "המוצר הביטוחי"). רקע עובדתי 2. התובעת גורסת כי פיתחה המוצר הביטוחי ומעוניינת היתה לשווקו ולשם כך באה בדברים עם הנתבעת, חברת הביטוח איילון, אשר חתמה על הסכם סודיות עימה ואולם לא התקשרה בהסכם סופי עם התובעת עקב טענה לחסר התאמת המוצר לצרכיה שלה. ראיות הצדדים 3. מטעם התובעת העיד המנכ"ל מר יוני קיהל בתצהירו ת/2 כי התובעת פיתחה שנים מספר מוצר ביטוחי ייחודי בעל פוטנציאל רב בתחום השיקום ובו אופציות רבות לטיפול שיקומי, אשפוז בית, טיפול בקהילה ומתחם תגמולי הבטוח. (להלן: "המוצר הביטוחי"). 4. התובעת פנתה לנתבעת והציעה לה שיתוף פעולה עסקי לאחר שאף קשרה קשר עם נציגי "קבוצת חבר" שגילו עניין רב במוצר הבטוחי. (להלן: "קבוצת חבר"). 5. לאחר משא ומתן ממושך עם הנתבעת, התברר כי זו פעלה מאחורי גבה והתקשרה ישירות בהסכם דומה עם קבוצת חבר מבלי לשתפה. 6. לעמדתו, כריתת ההסכם בין הנתבעת לקבוצת חבר עולה כדי ניהול משא ומתן בהעדר תם לב ומהווה הפרה של הסכם הסודיות שנחתם בין התובעת לנתבעת. 7. בטרם החל המשא ומתן בין הצדדים חתמה הנתבעת על הסכם סודיות לפיו ידוע לה שהזכויות במוצר הבטוח שייכות לתובעת וחל עליה איסור מוחלט להפיץ דבר אודות המוצר. 8. לגישתו, עם כריתת הסכם חבר פורסם דבר קיום המוצר הביטוחי ברבים ועקב כך נגרם לתובעת נזק כבד כאשר חברות הביטוח האחרות לא היו מחוייבות עוד, לכאורה, להסכמי הסודיות עליהן חתמו. 9. ביום 15.7.10 העבירה נציגת הנתבעת לתובעת טיוטת הסכם סופי ואולם ביום 19.9.10 נשלחה על ידה הודעה חד צדדית על הפסקת המשא ומתן כדלקמן: "לאחר בדיקה מעמיקה של צרכי החברה לרבות פגישות שנערכו עם האגפים השונים עולה כי המוצר כפי שהצעת לחברתנו אינו בר שיווק בחברתנו. אנו מודים לך על פנייתך והצעתך". לדידו, מדובר בהפרת הסכמה לקשירת הסכם ובהפרה של הסכם הסודיות. 10. כן הגישה התובעת חוות דעת של ד"ר סורוקר נחום, המוצר ת/1, מיום 10.6.12 שזה לשונה בפרק המסקנות: "סיכום ומסקנות המידע הנ"ל נערך על ידי בשעתו לבקשת חברת יותורה (ישראל) בע"מ כבסיס להקמת מוצר ביטוחי חדש בתחום הבריאות העוסק ברפואת שיקום. לאור מצבה של רפואת השיקום הציבורית בארץ, המוכר לי היטב, אני סבור שיש מקום למוצר כזה כאלמנט של ביטוח משלים. ליוויתי את תהליך הלימוד ופיתוח המוצר על ידי אנשי הביטוח של חברת יותורה ואני סבור שהמאמץ הרב שהושקע על ידם הוליד מוצר טוב, שיכול היה להביא תועלת לרבים. חשבתי בשעתו ואני חושב גם עכשיו שכניסתו של מוצר ביטוחי זה לשוק הבריאות היה בסופו של דבר מועיל לא רק לרוכשי הביטוח אלא גם למערכת הציבורית כולה - בהעלאה למודעות של כשלים כרוניים ובהצגת אלטרנטיבות טובות יותר של התנהלות". ראיות הנתבעת 11. מטעם הנתבעת העיד מר אייל זינגר בתצהירו נ/3 כי שימש כמנכ"ל הנתבעת בשנים 2009-2011 וכן שימש בשנים 2004-2007 כיושב ראש חברת "פמ"י" פרימיום - מומחים בפתרונות רפואיים, חברה המאגדת ומשווקת שירותים רפואיים, בין היתר, לחברות בטוח ולקופות חולים. (להלן: "פמ"י"). 12. פמ"י בנתה תכנית מקיפה למתן שירותים ייחודיים בתחום רפואת השיקום שהיתה דומה ביותר לזו שטען לה נציג התובעת, כ"מוצר חדשני", ולמעשה, מה שהוצע ע"י התובעת הינו פיתוח וגרסה של התכנית שהציעה בעבר פמ"י. 13. ניסיונות פמ"י לשיווק התכנית נמשכו שנים ללא הצלחה וזו הגיעה למסקנה כי המדובר במוצר ללא ביקוש שאין טעם להמשיך ולפתחו. 14. פמ"י ניסתה לפתח המוצר בעשרות אחוזים פחות מהעלות אשר התבקשה ע"י התובעת, כאשר העלות שביקשה התובעת התקרבה למלוא מחיר הפרמיה ששולמה ע"י חבר עבור כל פוליסת תאונות אישיות בכללותה. 15. המשא ומתן מול התובעת התנהל בהנחייתו ונאמר על ידו לנציגה כי מדובר בגרסה דומה למוצר שכבר קיים בשוק אשר פותח ושווק ע"י פמ"י. 16. למיטב הבנתו, נציג התובעת היה מודע היטב למוצר שכבר קיים היה בשוק ופותח ע"י חברה אחרת אולם הנציג טען שהמוצר שלו הוא פיתוח של מוצר פמ"י. 17. לאורך כל הדרך היתה התנהגות התובעת כוחנית, מתלהמת ומאיימת, בעיקר בקשר לבטוחי חבר. 18. נציגי התובעת טענו עוד כי הם מנהלים משא ומתן כנגד חברת "הראל" וכי נציגי חבר עומדים על הכללת המוצר הבטוחי בפוליסת התאונות האישיות בהעברה מאיילון להראל. 19. לאחר שאיילון ערכה בדיקות ביחס לאופי המוצר וכדאיות שיווקו ומאחר שהצדדים לא הצליחו להגיע להסכמה בדבר פרטי ההסכם ביניהם, כשל המשא ומתן בין הצדדים והנתבעת הודיעה על הפסקתו. הכרעה הפרת ההסכם 20. כעולה מחומר הראיות, שני הצדדים ניהלו משא ומתן לכריתת חוזה ועולה השאלה האם הנתבעת ניהלה אותו בהעדר תם לב וחייבת היתה להגיע לחוזה מחייב בין הצדדים. 21. על פי עדויות עדי הצדדים מר יוני קיהל ומר אייל זינגר ניהלו המשא ומתן באופן ענייני ומקצועי במשך תקופה של כשנה, שאינה קצרה, לכל הדעות, ואולם בתומה החליטה הנתבעת שלא לקבל התנאות התובעת, שהיו, כפי הנראה, מכבידות ומקשות, ופרשה מן המשא ומתן. 22. לא הוכח בפני ע"י התובעת כי המשא ומתן נוהל שלא בתם לב במגמה לנהלו לריק ואחר כך לפרוש ממנו, שכן גוף מסחרי אינו עושה כן במזיד, ועל פי הראיות שהוצגו בפני דבר מעין זה לא אירע בנסיבות שבפנינו. 23. לפיכך, לא ראיתי להחיל על משא ומתן זה הוראות סעיפים 12 ו - 39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 בדבר הטלת סנקציה בהתייחס לניהול משא ומתן שלא בתם לב, שלגביו היה על התובעת להביא ראיות ברורות וחד משמעותיות, דבר שלא נעשה. זהו לשון הסעיפים דנן: "12. תום לב במשא ומתן (א) במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה חייב אדם לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב. (ב) צד שלא נהג בדרך מקובלת ולא בתום-לב חייב לצד השני פיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב המשא ומתן או עקב כריתת החוזה, והוראות סעיפים 10, 13 ו-14 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970, יחולו בשינויים המחויבים." "39. קיום בתום לב בקיום של חיוב הנובע מחוזה יש לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב; והוא הדין לגבי השימוש בזכות הנובעת מחוזה." 24. לעניין העדר הכרח בסיום משא ומתן בחתימת חוזה סופי וזאת שלא בהעדר תם לב אלא כהמשך וסיום משא ומתן לגיטימי שלא צלח, נקבע בת.א. (מרכז) 5813-08-09 קיסל קיטרינג סנטר בע"מ נ' קיבוץ גבעת השלושה אגודה שיתופית כדלקמן: "ניסיון החיים מלמדנו כי לא כל משא ומתן מסתיים בכריתת חוזה מחייב בין הצדדים לו. כך, נקבע בפסיקה כי נקודת המוצא היא שלכל צד במשא ומתן שמורה הזכות שלא להתקשר בסופו של דבר בחוזה (חופש החוזים במובנו השלילי) וכי "כל צד למשא ומתן רשאי לפרוש ממנו בכל שלב, כל עוד לא הביע גמירות דעתו המלאה להתחייב בחוזה"." ובהמשך נקבע: " הדרישה לנהוג בתום לב במסגרת משא ומתן בין צדדים מעוגנת בסעיף 12(א) בחוק החוזים ולפיו "במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה חייב אדם לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב". הפרת החובה, גוררת אחריה פיצוי הצד האחר על הנזק שנגרם לו "עקב המשא ומתן או עקב כריתת החוזה" (סעיף 12(ב) בחוק החוזים). עם זאת נקבע בפסיקה כי אין לתת למגבלה זו, שבסעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, משמעות רחבה מדי, אשר תפגע בעקרון חופש החוזים... כך, רשאי צד למשא ומתן להביא בחשבון שיקוליו את האינטרסים שלו בעסקה ולהעדיפם על פני האינטרסים של הצד האחר, זאת תוך התחשבות בו." עוד ראה: ע"א 7991/07 רפאלי נ' רזין, 12/04/2011) כדברים האלה : "סעיף 12 מטיל חובה ערכית על צד המנהל משא ומתן לקראת כריתתו של חוזה. זו חובה של הגינות בין צדדים למשא ומתן. מובן הוא שאין צד למשא ומתן, ובטח לא כאשר מדובר במשא ומתן עסקי, צריך לוותר על האינטרסים שלו עצמו. תום הלב דורש דאגה לאינטרס העצמי תוך התנהגות הוגנת המכבדת גם את הצפייה וההסתמכות של הצד השני. מבחן תום הלב מציב אמת מידה של "אדם לאדם - אדם", כפי שציין הנשיא א' ברק: "תום-הלב אינו דורש כי האחד לא יתחשב באינטרס העצמי שלו. בכך שונה עקרון תום-הלב מעקרון הנאמנות החל על דירקטור, שלוח, אפוטרופוס או עובד ציבור ... עקרון תום-הלב קובע רמת התנהגות של אנשים הדואגים, כל אחד לאינטרס שלו עצמו. עקרון תום-הלב קובע כי השמירה על האינטרס העצמי צריכה להיות הוגנת ותוך התחשבות בציפיות מוצדקות ובהסתמכות ראויה של הצד האחר. אדם לאדם - לא זאב, ולא מלאך; אדם לאדם - אדם". כן ראה: ע"א 2071/99 פנטי נ' יצהרי, פ"ד נ"ה (5) 721, כדלהלן: "פרישה בתום לב היא פרישה המוצדקת על ידי שיקולים ענייניים הנובעים ממהות העסקה, מהתפתחות המשא ומתן ומעמדות הצדדים לו ... שאלת תחולתו של סעיף 12 לחוק החוזים (חוק כללי) על מקרה של הסתלקות ממשא ומתן טעונה בירור עובדתי. בבירור כזה יש להתחשב בכלל נסיבות העניין, וביחוד בשאלה, לאיזה שלב הגיע המשא ומתן בין הצדדים; שכן ככול שהצדדים קרובים יותר ליצירת הקשר החוזי, מצפים מהם להציג סיבה ברורה יותר להצדקת פרישה מן המשא ומתן ...". וכן ראה: גבריאלה שלו, דיני חוזים - החלק הכללי, בעמ' 152, כדבריה: "לעולם אין בעצם קיום המשא ומתן ערובה לעריכת החוזה. מכאן שבאופן עקרוני עומדת לצדדים למשא ומתן הזכות לפרוש ממנו. המגבלה העיקרית, אולי היחידה, לזכות הפרישה נובעת מעקרון תום הלב: כמו כל התנהגות במהלך משא ומתן, גם הפרישה ממנו צריכה להיות מונחית על ידי עקרון תום הלב. פרישה בתום לב היא פרישה המודרכת על ידי שיקולים ענייניים הנובעים ממהות העסקה, מהתפתחות המשא ומתן ומעמדות הצדדים לו". 25. התובעת ביקרה את העדרה של גב' ד. סומברג מן הדיון כעדה רלבנטית מטעם הנתבעת אשר כתבה המכתב בדבר סיום יחסי הצדדים אך אין חיוניות או הכרח בהבאתה שכן גב' סומברג שיגרה ההודעה כפי שהוטל עליה על ידי מנהליה שניהלו את המשא ומתן. 26. על כך העיד מר אייל זינגר מטעם הנתבעת בחקירתו הנגדית כדלקמן: "ש. ואז בנספח ט', 4 חודשים לאחר ששולחים הסכם סופי, תאשר לי שדורית כותבת ליוני שהמוצר אינו בר שיווק בחברתה, תסביר לי איך 4 חודשים לאחר ששולחים הסכם סופי, שולחים מייל כזה שהמוצר אינו בר שיווק ? ת. בדקנו אם בכלל אפשר למכור את זה, היינו, ההתכנות השיווקית, כשהתגבש המו"מ וראינו שהתובעת דורשת מאיתנו להתחייב לפרק זמן ארוך של 24 חודשים ולא ניסיוני, ולא זו אף זו אלא דורשת מאתנו ללכת ולאשר את המוצר מיוזמתנו אצל המפקח על הביטוח בעצמנו, על כל הצעדים המרובים הכרוכים בכך, ובעיקר לאור הקשיים וחוסר ההסכמה המסחרית עם התובעת, אז החלטנו כי המוצר אינו בר שיווק בחברתנו הנתבעת. ש. איך זה קורה שלושה חודשים לאחר ההסכם הסופי? ת. בניגוד ללימודי המשפטים, אנשי הביטוח אינם עורכי דין ולכן הטרמינולוגיה של הסכם סופי בסה"כ מלמדת שזו הטיוטה האחרונה בתכתובת שהיתה בין הצדדים." (ראה: פרטיכל בעמוד 23 שורות 12-23; בעמוד 24 שורות 1-3). הסכם הסודיות 27. בין הצדדים נקבע הסכם סודיות קצר שזה לשונו: "מאחר וחברת יותורה ו/או רחל תורג'מן (להלן: "בעלי המיזם"), עומדים להיעזר בשירותינו ולצורך זאת הציג בפנינו את המיזם שנהגה על ידו כלהלן: מיזם ביטוח בתחום שירותי רפואה ייעודיים (להלן: "המיזם"). אנו הח"מ מתחייבים בזאת כלפי בעל המיזם ו/או כל מי מטעמו כדלקמן: לשמור סודיות מוחלטת, לא לגלות ולא למסור בין בעל פה, בין במכתב או בכל דרך אחרת בשום זמן שהוא לשום אדם ו/או תאגיד ו/או רשות, ידיעות, מידע, מסמכים ו/או מדיה מגנטית (להלן: "המידע"), כלשהם על המיזם או כל חלק ממנו. לא לעשות שימוש ולא למסור המידע או כל חלק ממנו בשום צורה ואופן בין בעצמנו ובין באמצעות תאגיד שאנו בעלי מניות בו, ו/או שותפות ו/או כל גוף או אדם אחר הקשור אלינו בקשר כלשהו, באופן ישיר או עקיף, מבלי לקבל על כך את הסכמת בעלי המיזם מראש ובכתב. ידוע לנו כי הפרת התחייבויותינו לפי הצהרה זו עלולה לגרום נזק לבעלי המיזם, שבגינו יוכל להיפרע מאתנו ע"פ חוק. הנו מאשרים כי קראנו והבנו תוכן הצהרה זו ומתחייבים לפעול עפ"י האמור בה. התחייבויותינו לעיל הינן בלתי מותנות, בלתי חוזרות ובלתי מסויגות. הצהרת סודיות זו לא תחול על מידע המצוי בנחלת הכלל ו/או מידע שגילויו מתחייב על ידי רשות מוסמכת על פי דין ובלבד שהוצג לבעל המיזם בכתב טרם גילויו של המידע". 28. הסכם הסודיות לא הופר ע"י הנתבעת שכן על פי עדות מר זינגר, מטעמה, חברה שפעלה עימה בשם פמ"י כבר פיתחה מוצר מקביל, כך שהדמיון בין שני המוצרים היה מופלג ופוגע בטענה של גניבת רעיון מסחרי והפרת סודיות. 29. מן הראיות עולה כי הנתבעת עצמה ניסתה לשווק המוצר הרפואי במסגרת משא ומתן עם חבר ולא הייתי רואה במשא ומתן זה משום הפרת סודיות מן הטעם שפמ"י פיתחה בעצמה מוצר דומה וגם מן הטעם שלגיטימי היה שבקשירת קשר עם חבר, באופן ישיר, תוכל להציג עניין המוצר הרפואי בפניו. 30. שאם לא כן, יש לומר כי התובעת ניסתה להצר צעדי הנתבעת באופן זה שתהא לתובעת בלעדיות על קשריה עם הנתבעת והאחרונה לא תהא ברת חורין לממש את חופש קשירת החוזים ולבוא בדברים עם יישות מסחרית אחרת. 31. לעניין ניסיון לאכוף בלעדיות בחתימת חוזה נאמר בה"פ (ת"א) 22094-01-11 שבתאי סרור נ' רפאל מאירי, כלדקמן: "גם כאשר אין מדובר בעסקת מקרקעין, שלגביה קיימת דרישת הכתב בו מופיעה התחייבותו של המוכר, כלל הוא, שאם כוונת הצדדים היא, שההתקשרות תהיה בחוזה כתוב וחתום, אין המשא ומתן בעל פה מבשיל הסכם מחייב, אפילו הגיעו הצדדים לכלל הסכמה בכל העניינים הנוגעים בדבר ... דייני אם הצדדים רצו שההתקשרות תהיה בחוזה כתוב וחתום. כאמור לעיל, די בכך שהמשא ומתן בעל פה, אפילו הוא נגמר בשלב מסויים בהסכמה בכל הפרטים הרלוואנטיים, לא יבשיל קשר מחייב, וממילא יאפשר לכל צד לחזור בו מן ההסכמה בעל פה (שלפי הנחתי הושגה), כל עוד לא חתם על חוזה" (שם, 286, 287). קל וחומר, בן בנו של קל וחומר, במקרה דנן בו הסכימו הצדדים מפורשות ובכתב - בדמות התנייה בכותרתה של טיוטת ההסכם - כי לא ישתכלל בינותם חוזה מחייב אלא אם כן זה ייחתם על ידי שני הצדדים. הגם שבינות הצדדים גובשה טיוטה סופית ומוסכמת, בה גובשו כל ההסכמות הרלוונטיות הדרושות להשתכללותו של חוזה מכר, הרי שבהעדר חתימת הצדדים עליה - לא מתקיימת דרישת גמירות הדעת." ראה גם: ע"א 4850/96 קל בניין בע"מ נ' ע.ר.מ. רעננה לבנייה והשכרה בע"מ ואח', פ"ד נ"ב(5) 562. 32. על כן, אין לבוא בטרוניה לנתבעת שכן בגדר חופש ההתקשרות בחוזים, שהינו עקרון יסוד, בחרה זו להתקשר עם חבר וסירבה להתקשר עם הנתבעת, מתוך שיקולים כספיים וכלכליים גרידא, הלגיטימיים בקשירת חוזים ואשר אינם נגועים, כאמור, בהעדר בתם לב. 33. עצם ההגעה להסכם "כמעט סופי" או ל"טיוטה אחרונה", אינו כובל את הצדדים בהתחייבות לחתימת חוזה סופי, שלם ומשוכלל, אלא אם כן נעשה הדבר בחסר תם לב, דבר, שכאמור, לא עלה מן הראיות. 34. לעניין חרות קשירת החוזים נקבע בת.א. (מרכז) 5813-08-09 קיסל קיטרינג סנטר בע"מ נ' קיבוץ גבעת השלושה אגודה שיתופית כדלקמן: "... נקודת המוצא היא שלכל צד במשא ומתן שמורה הזכות שלא להתקשר בסופו של דבר בחוזה, חופש החוזים במובנו השלילי, וכי "כל צד למשא ומתן רשאי לפרוש ממנו בכל שלב, כל עוד לא הביע גמירות דעתו המלאה להתחייב בחוזה"." כן ראה: ע"א 4839/92 יוסף גנז נ' מרדכי כץ פ"ד מח(4) 749, כדלקמן: "עקרון חופש ההתקשרות מוגבל, במצוות המחוקק, בשמירה על עקרון תום הלב במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה, ועל בית המשפט להבטיח כי עקרון תום הלב במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה לא יהפוך לאות מתה ... תכליתו של עקרון תום הלב, בין היתר, לבסס נורמות של הגינות בין מתקשרים בחוזה או בין צדדים למשא ומתן, ואם ברצוננו לקדם תכלית ראויה זו ולהבטיח קיומם של "כללי משחק" הוגנים בחיי המסחר, הרי שבמקרים מסוימים, כגון זה שלפנינו, לא נותרת לנו בררה אלא להתערב במערכת היחסים החוזית ולשנות את תוכנו של החוזה כדי למנוע תוצאה מעוותת ובלתי צודקת. ...ואין אני שוכח, כי טענה בדבר חוסר תום-לב מצד המשיב במשא ומתן לקראת כריתת ההסכם לא נשמעה במפורש מפי המערער, ועל-כן לכאורה לא זכתה להתייחסות כלשהי מצדו של המשיב. ברם, בפועל, נבחנה "הגינותו" של שיעור השכר שנקבע, על-ידי שני הצדדים, במסגרת הדיון בטענת העושק, והמשיב "הגן" על הגינותו במשא ומתן במסגרת תשובתו לטענה האמורה." 35. לפיכך, בנסיבות אלה, אין להטיל על הנתבעת תשלום "פיצויי קיום" או "פיצויים חיוביים" כדרישתה של התובעת בתביעה דכאן, או לקבל טענה של "עשיית עושר ולא במשפט", בסכומים נכבדים, שאינה עולה מיחסי הצדדים, וכל אלה כיוון שיחסי הצדדים לא הוכתרו בחתימת חוזה, אלא הסתיימו בהודעת הנתבעת כי הינה פורשת מן המשא ומתן. 36. לאור אלה, דוחה אנכי את התביעה. 37. התובעת תישא בהוצאות הנתבעת סך של 10,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. חוזהפיצוייםמוצרמשא ומתן