לטענת התובעת ביצוע התשלום אינו מהווה פירעון החוב מאחר והינה אישיות משפטית נפרדת ושונה מהחברה התובעת, והתובעת לא אישרה לנתבעת לשלם את חובה באמצעות טכנולוגיות. הנתבעת ידעה או היתה אמורה לדעת כי אינה יכולה לשלם חובה לתובעת באמצעות טכנולוגיות, ולפיכך נותרה הנתבעת חבה לתובעת את הסך של 60,034 ₪. הנתבעת טוענת כי העבירה את הסכום לטכנולוגיות ולא לתובעת - וזאת על פי הוראה מפורשת של מנהל התובעת שהיה גם מנהל טכנולוגיות - מר דוד קוריאט - ומשקיבלה הנתבעת הוראה כזו ממנהל התובעת, הרי שהעבירה את הסכום לטכנולוגיות כדין ויש לראות תשלום זה כפרעון החוב שנוצר. יצויין כי הוראת קוריאט הועברה לנתבעת באמצעות מנהלת המכירות של התובעת וכפי שיפורט להלן. 8. מטעם התובעת הוגש לתיק תצהיר מנהלה השני מר איצקוביץ יוסי, ומטעם הנתבעת הוגש תצהיר הגב' לנה טרמן מנהלת הלוגיסטיקה של הנתבעת וזו שביצעה את העסקאות מטעמה. 9. המצהירים נחקרו על תצהיריהם בישיבת 1.7.12, והסיכומים הוגשו בחודשים פברואר ואפריל שנה זו. יצויין כי התרשמות בית המשפט מעדות המצהירים, צויינה בתרשומת פנימית בסמוך לישיבת 1.7.12. העד הרשקוביץ מטעם התובעת היה קצת חמקמק בעדותו ולא תמיד נשמע אמין, ואילו עדת הנתבעת השאירה רושם אמין לחלוטין בכל דבריה. 10. דיון בראיות הצדדים: א. על ההתנהלות שבין הצדדים אנו למדים רק מעדותה של הגב' טרמן לנה - עדת הנתבעת - וזאת מאחר ומטעם התובעת מסר תצהיר מנהלה השני, אשר לא היה מעורב בביצוע העסקאות בין הצדדים. ב. מעדות לנה עולה כי היא זו שניהלה את הקשר העסקי מטעם הנתבעת, כאשר הפעילות מתבצעת מול מנהל התובעת - דוד קוריאט, מנהלת מכירות התובעת גב' ליאת גרין, ומנהלת החשבונות של התובעת בשם סיגל. ג. דוד קוריאט שימש מנכ"ל התובעת לאורך כל שנות פעילותה - 2007-2010 וכן שימש מנכ"ל ובעלים של טכנולוגיות. ד. מעדות לנה עולה כי לאורך תקופת הפעילות 2010-2007 חלו שינויים בדרישת התובעת ע"ש מי להוציא את התשלומים. בשנת 2007 - "בהתחלה הם היו סיטק טכנולוגיות בספטמבר 2007, אחרי זה בשנת 2008 הם ביקשו לשנות את זה לגרופ, היה שם משהו באמצע, לא זכור לי התאריך שהם שינו את זה לגרופ ואחרי זה באמצע 2009 שינו שוב את השם לטכנולוגיות. בגלל זה היה כל הבלגן. בשנת 2007 הוצאנו שיקים של שם סיטק טכנולוגיות, עד שהורו לנו להוציא את השיקים על שם גרופ ושוב פעם חזרה לטכנולוגיות. ש. מי אמר לך להעביר לטכנולוגיות? ת. ליאת וסיגל, זה היה בע"פ טלפונית" (עמ' 12 לפרו' שורה 12-19). ה. קטע זה מעדותה משקף את מהלך העברת התשלומים לתובעת ולטכנולוגיות לסירוגין. למעשה לא רק הסכום נשוא התובענה הועבר לחב' טכנולוגיות, אלא גם תשלומים נוספים שהגיעו לתובעת מלקוחות אחרים שלה - שולמו ישירות לטכנולוגיות ולא לחב' התובעת, הן בתחילת הקשר (2007) והן מאז אמצע 2009 ועד שנת 2010, ובעצם כפי שהועד ע"י הרשקוביץ, גם חברות נוספות כמו הנתבעת - נהגו לפי אותן הנחיות.בנוסף למידת המהימנות שרוחש ביהמ"ש לעדה, הרי טענה זו הייתה ידועה לתובעת מתצהיר לנה שהוגש לתיק בית המשפט עוד ביום 01.12.11 (סע' 8-10 לתצהיר) ובכל זאת לא הוגש תצהיר מטעם ליאת וסיגל המנסה לסתור דברים אלו. כמו כן לא הוגש גם תצהיר קוריאט מטעם התובעת. ו. הימנעות התובעת מלהביא ראיות הסותרות את עדות לנה, פועלת לרעתה, במקרה זה, וכפי שנקבע בפסיקה בעניין זה הקרוי "כבישת ראיה". ר' יעקב קדמי "על הראיות", הוצאת "סדן" תש"ע-2009, חלק רביעי, עמ' 1889 ואילך. ז. נוסף לכך, ולמעלה מהנדרש, הרשקוביץ העיד כי לא קרא את תצהיר לנה (עמ' 4 לפרו' ש' 12-14) ולכן הוא לא יכול לסתור את האמור בו, וזהו נדבך נוסף המחזק את המסקנה כי גירסת הנתבעת לא הוכחשה. ח. מדובר בעובדות שהן ליבת הסכסוך שבין הצדדים, ובהעדר גירסה עובדתית נגדית מטעם התובעת ובצירוף אמינותה של העדה, הרי ניתן לקבוע כבר עתה כי הוכח - כי העברת התשלום לטכנולוגיות נעשתה על פי הוראת נציגיה המוסמכים של התובעת לעניין זה, ליאת וסיגל מטעם התובעת אל מול לנה מטעם הנתבעת. 11. א. אני דוחה את טענת התובעת כי לנה הייתה צריכה לוודא את נכונות ההוראה בדרך של בדיקת קיומה של החלטה מתאימה בהנהלת התובעת ובהתאם לחוקי ההתאגדות. אם מינו מנהלי הצדדים את פקידות החברות לבצע את העסקאות מטעם החברות באופן שוטף, אין מקום לחייבן לבדוק במו עיניהן החלטות החברות אם קבלו מידע נכון מהצד השני. אין זה מתפקידן ואין זה מצופה מהן - כי במסגרת תפקידן הן ייבקשו לראות החלטת חברה על שינוי מקום התשלום. לנה יכלה לסמוך על מה שנמסר לה ע"י ליאת וסיגל אשר חזקה שהן פועלות ע"פ הוראות המנכ"ל קוריאט. ב. סבירות פעילותה של לנה עולה גם "מהמעטפת העובדתית" הנוספת שפירטה בתצהירה ושלא נסתרה בחקירה נגדית וכדלקמן: - סיגל וליאת הסבירו לה כי מדובר באותם בעלים של שתי החברות, דוד קוריאט, אותה כתובת של שתי החברות, אותן שתי נציגות הפועלות בשם שתי החברות - "ולמעשה אותה חברה ומטעמי נוחות לגירסתם מבקשים הם את ההמחאות לפקודת החברה השניה" (סעיף 10 לתצהירה). - הנימוק שנמסר לה לשינוי בשם החברה הנפרעת - בעיות בחשבון הבנק של התובעת - נימוק די רווח במציאות הכלכלית בישראל, וזאת מבלי לדון אם נימוק זה היה רלוונטי ביחס לתובעת, שהרי קבענו כי לנה לא הייתה צריכה לבדוק את הניירת התומכת בהודעות שקבלה מנציגות התובעת (ס' 11 לתצהירה). - חלק מהחשבוניות הגיעו מאת התובעת עם מדבקה נושאת כיתוב "צ'קים לפקודת סיטק בע"מ" (סע' 12 לתצהירה). ג. לתצהיר לנה צורף מכתב שנחזה להיות חתום על ידי דוד קוריאט כמנהל טכנולוגיות, סומן א' . במכתב זה מאשר קוריאט קבלת הסכום הנדון על ידי טכנולוגיות תוך הוספת העובדה כי הסכום צויין בספרי הנהלת החשבונות של שתי החברות. ואכן ראינו כי התובעת ציינה קבלת סכום זה בכרטסת. ברור שמכתב זה, אשר אינו נושא תאריך, הוצא לאחר 31.12.09, ולא הבנתי את טענת התובעת כי המכתב הוצא רק לצורך המשפט שבתיק זה, שהרי אין זה משנה מתי הוצא המכתב, בכל מקרה הוא מתאר פעולות שהתרחשו בעבר ולא פעולות שאמורות להיות מבוצעות - אם כן מאי נפקא - מתי הוא הוצא?! ד. וכשם שהתובעת לא הביאה עדות לסתירת דברי לנה ביחס להוראות שקבלה מסיגל וליאת היא גם לא הביאה עדות לסתירת תוכן המכתב לא את קוריאט ולא עדות אחרת. 12. א. עיינתי בתצהיר הרשקוביץ שהינו כאמור, תצהיר יחיד מטעם התובעת, ולא מצאתי בו שום עובדה היכולה להוסיף על הידוע לנו מהמסמכים שהוגשו לתיק. בחקירתו אף הסתבר כי הוא לא היה שותף לפעילות היומיומית, וכי את תצהירו הוא כתב מקריאה של כרטסת הנהלת החשבונות ושל תעודות המשלוח (עמ' 3 לפרו' שורה 17-24). ב. כמו כן אישר כי ליאת הייתה אשת המכירות בתובעת ואשר לא התקשרה אליו לצורך אישור המכירות שביצעה. (עמ' 4 לפרו' ש' 1-4). ג. נמצא כי אין בדברי העד שום עובדה המכחישה את טענות עדת הנתבעת לנה. ד. יש להדגיש כי נטל הראיה - מוטל על התובעת להוכיח את עילת התביעה, ומאחר ואין מחלוקת לגבי ביצוע התשלום, הרי המחלוקת נותרה רק לעניין הרשאת הנתבעת לבצע את התשלום לטכנולוגיות במקום לתובעת. ומאחר והרשאת הנתבעת פורטה בעדות לנה, בעיקר סעיף 8-10 לתצהירה, הרי משלא הוגש תצהיר נגדי הסותר גירסה זו - אני קובע כי התובעת לא הרימה את נטל הראיה להוכיח כי הנתבעת פעלה בחריגה מהרשאה שניתנה לה על ידי נציגות התובעת, ולכן יש לדחות את התביעה. 13. א. בחקירתו טען הרשקוביץ כי אותה סיטואציה התקיימה בין התובעת לבין חברות נוספות אשר נתבקשו, לטענתן לשלם לטכנולוגיות, וכך אכן נרשם בכרטסת של התובעת, אך הרשקוביץ עצמו לא ערך ביקורת בספרי התובעת בעניין זה בשנים הרלוונטיות 2008-2009 (עמ' 6 לפרו' ש' 14 ואילך, ראש עמ' 15 לפר' ש' 5). דהיינו, למרות טענתו, המופנית כנגד קוריאט, כי הלה לא היה מוסמך להחליט בלא חתימתו של הרשקוביץ, הרשקוביץ מצידו לא התאמץ לבדוק את ספרי החברה, וכלל לא ידע בשנים 2008-2009 על דפוס פעילות זה של חברות המשלמות את חובן - לטכנולוגיות. ב. יש בכך כדי התרשלות מצד התובעת עצמה, ועצימת עיניים אשר איפשרה לפעילות כזו להתרחש, ואף לשיטתה - לו היה הרשקוביץ שם לב לכך במועד בשנת 2008 ייתכן, ולשיטתו, הוא היה מונע את העברת התשלום לטכנולוגיות בסוף 2009, ובכך שלא התייחס לעניין זה - יש לראות כמחדל הרובץ לפתחה של התובעת. 14. עיינתי באסמכתאות המשפטיות שציינה התובעת בסיכומיה, אך לא הובאה שם כל אסמכתא המלמדת על חובה משפטית של מנהלת שיווק של חברה -לדרוש לעיין במסמכי התאגדות ובהחלטות של הנהלת החברה מולם היא פועלת - בנסיבות העובדתיות שבמקרה הנדון. במיוחד הדברים אמורים כאשר אין חולק כי אותו אדם הינו המנכ"ל של שתי החברות, וכאשר נציגת הנתבעת מקבלת הוראה ממנהלת המכירות של התובעת להעביר התשלום לטכנולוגיות - אין היא נדרשת עפ"י מבחן הסבירות לבקש לראות את מסמכי החברה הרלוונטים, כאשר ידוע כי הוראה זו מגובה בדברי המנכ"ל. 15. לאור האמור לעיל, אני קובע כי התובעת לא הרימה את נטל הראיה להוכחת טענת אי ההרשאה, ולכן יש לדחות את התביעה. 16. א. מעבר לנדרש יש אף לקבל את טענת הנתבעת המפורטת בסעיף 1-6 בסיכומיה, ולפיה מאחר והרשקוביץ וקוריאט הינם שני מנהלי התובעת, ומאחר וע"פ סע' 27 להסכם השותפות ביניהם, הייתה צריכה להתקבל החלטה בחתימת שניהם על הגשת התביעה דנן, וכזו לא התקבלה, נמצא כי התביעה הוגשה אומנם בשם התובעת אך ללא הרשאה מצידה, ולכן יש לקבוע כי התביעה הוגשה שלא כדין. ב. טענה זו היתה ידועה לב"כ לתובעת נוכח חקירת הרשקוביץ בענין זה, ובכ"ז הם לא מצאו לנכון בסיכומיהם להתייחס לעניין זה ולהראות מדוע מבחינה משפטית - הם היו מוסמכים להגיש את התביעה. ונוכח ביסוס התביעה על התנהגות החורגת מהרשאה מצד הנתבעת בהעברת התשלום לטכנולוגיות - הרי יש חוסר תום לב בהעלאת טענה כזו כאשר התובעת עצמה הגישה את התביעה שלא בהרשאה, ונכון היה לדחותה על הסף לפי תקנה 101 (א') (3) לתקס"א, לולא היתה המסקנה כי יש לדחותה לגופה - תוצאה המועדפת על בית המשפט. אך לענין פסיקת ההוצאות, יש לקחת בחשבון מציאות זו ולחובת התובעת. 17. אשר על כן, אני מחליט לדחות את התביעה. התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך כולל של 12,000 ₪ וזאת תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה למדד וריבית חוקית החל מהיום ועד ליום התשלום בפועל. מאחר והתביעה נדחתה, אין צורך במתן פסק דין כנגד צד ג', ר' החלטתי בתיק מיום 09.12.12 וההודעה נגדה נמחקת. עקרון האישיות המשפטית הנפרדתאישיות משפטיתחוב