הרכב של התובע נפגע בעת שהיה בחניה ולמעשה הנהגת גילתה את דבר הפגיעה רק לאחר שחזרה מהקניות שערכה. לאחר שאותרה הנתבעת בעקבות פתק שהושאר על חלון הרכב הראשון ע"י עובר אורח, הגישה הנתבעת הודעת צד ג' אשר לטענתה היה הגורם לתאונה. תמצית טענות הצדדים: תמצית טענות התובע כפי שהעידה הנהגת: לטענת הנהגת, כשחזרה לרכב לאחר שסיימה את קניותיה גילתה שהרכב נפגע. היא מצאה פתק על שמשת החלון הקדמי ובו פרטים של עובר אורח אשר ראה את התאונה . לאחר שפנתה אליו מסר לה האחרון את הפרטים שהובילו אותה אל הנתבעת. התובע הגיש תלונה במשטרה בעקבותיה קיבל את פרטי הנתבעת אשר לא השאירה פרטים על שמשת החלון. על בסיס הדברים שמסר לתובע אותו עובר אורח שהשאיר את הפתק על החלון, טוען הוא שהנתבעת היא זו שפגעה ברכבו כפי שדווח לו ע"י אותו עובר אורח שהשאיר את הפרטים שהובילו לאיתור הנתבעת. תמצית טענות הנתבעת: הנתבעת למעשה לא כפרה בכך שפגעה ברכב התובע. לטענתה, היא לא השאירה פרטים כי היא סברה שנהג הרכב יפנה אליה לפני שייצא ממתחם החניה, שכן לטענתה היא עזבה את מתחם החניה לאחר שרכב התובע כבר נסע משם. לטענתה התאונה ארעה כתוצאה מכך שרכב צד ג' לא נתן לה זכות קדימה וסטה לעברה והדף אותה לכיוון הרכב הראשון. לטענתה רכב צד ג' הגיע משמאלה ופגע ברכב בו נסעה, כתוצאה מכך היא נהדפה. תמצית טענות צד ג': לצערי עם פתיחת דיון ההוכחות הודיע לי ב"כ צד ג' כי צד ג' 1, מי שנהג ברכב בעת התאונה נפטר ואני חוזרת ומוסרת תנחומים למשפחה. בנסיבות אלו קבעתי בהחלטה ממועד הדיון ביום 23.6.2013 כי יש לקבל את ההודעה שמסר צד ג' 1 במשטרה כראיה, למרות שלא ניתן בנסיבות שנוצרו לחקור אותו על אותה הודעה. מכאן שאת עיקר גרסת צד ג' אני שואבת מאותה הודעה שניתנה במשטרה ביום 8.3.2010. בהודעה זו ניתנה גרסה לפיה הגיע נהג צד ג' לצומת שבמתחם החניה ולדבריו באותו צומת אין תמרור בכיוון נסיעתו, כשהגיע לאמצע הצומת הגיע רכב הנתבעת מימינו במהירות גבוהה. לטענתו הוא ניסה לבלום באמצע הצומת וכשכבר היה בעמידה רכב הנתבעת המשיך לנסוע ופגע בחזית רכבו ולאחר מכן ברכב פרטי נוסף. (תמצות הודעת המשטרה שסומנה כנ/1) המשיך וציין נהג רכב צד ג' כי הוא לא פגע ברכב החונה אלא התאונה הייתה רק בינו לבין הרכב השני. לטענתו לרכב החונה, שהוא רכב התובע לא נגרם נזק רציני והנזק שנגרם היה בדופן שמאל אחורי. דיון: למעשה אין מחלוקת בין הצדדים על כי רכב התובע היה בחניה ובעצירה מוחלטת בעת אירוע התאונה ואף לא היה בו נהג. אין גם מחלוקת כי ארעה תאונה בין הרכב השני לרכב השלישי. גם מוסכם על הצדדים כי הרכב השני פגע ברכב הראשון. השאלה שנשאלת ולגביה קיימת מחלוקת, מי מהרכבים - השני והשלישי גרם לתאונה שבסופה היה מעורב גם הרכב הראשון ? בעוד הנתבעת טענה שרכב צד ג' לא נתן לה זכות קדימה ופגע בה, כתוצאה מכך היא פגעה ברכב הראשון, הרי שגרסת צד ג' כפי שהיא עולה מההודעה במשטרה הייתה שהנתבעת היא זו שהתפרצה לעבר הצומת וגרמה לתאונה. בדיון שהתקיים בפניי העידה נהגת הרכב הראשון וכן הנתבעת. לטענת הנתבעת "נסעתי ישר מימין והוא בא מצד שמאל ונכנס בי" (פרט' עמ' 5 שורה 13). לטענתה אין תמרורים במתחם אך היא הייתה זו שנסעה ישר ואילו רכב צד ג' הגיע משמאל. (פרט' עמ' 6 למעלה) הנתבעת הודתה שפגעה ברכב החונה (פרט' עמ' 6 שורות 8-9). היא אף הודתה שלא השאירה פתק אלא חיכתה לנהג הרכב הראשון שיבוא. בהמשך עדותה ובחקירה הנגדית לב"כ צד ג' הסבירה למעשה הנתבעת שפגעה ברכב הראשון לאחר שהתאונה בינה לבין צד ג' הסתיימה. הם ירדו מן הרכבים, החליפו פרטים ,לטענתה. בליווי צעקות, ולאחר שחזרה לרכבה כשהיא כולה רועדת נסעה לאחור ופגעה ברכב הראשון. כפי שהעידה בדיון: "ש. התאונה הזאת למעשה מחולקת לשניים, קודם כל היה את המגע בינך לבינו, נעצרתם במקום התאונה אחרי שהוא פגע בך, נכון ? ת. כן. ש. ובאיזה מרחק בשלב הזה שנעצרתם היית מהרכב החונה ? ת. לא הרבה. הוא היה בצד ואני הייתי צריכה לעשות סיבוב. ש. כמה נסעת עד שפגעת ברכב החונה ? ת. לא הרבה, כ-5 מטרים. ש. אז הפגיעה שלך ברכב החונה הייתה כתוצאה מזה שהוא צעק עליך והבהיל אותך ורעדת בידיים ? ת. כן. ש.ב.מ איפה היה הנהג שצעק עליך בשלב הזה ? ת. הוא יצא כמו מטורף, אמרתי לו שייקח את כל הפרטים שלי ואני לא בורחת כי אני רוצה להזיז את האוטו כדי לא להפריע וביקשתי ממנו שייתן לי להירגע. ש. אז למה עלית בחזרה להגה אם לא היית מסוגלת לנהוג ? ת. לא רציתי להפריע לתנועה." (פרט' עמ' 6 שורות 24-32, עמ' 7 שורות 1-6) מעדותה של הנתבעת בדיון שהתקיים בפניי עולה כי פגעה ברכב התובע לאחר שהתאונה עם רכב צד ג' הסתיימה. גם מההודעה שמסרה במשטרה ושצורפה לסיכומי צד ג' לא מצאתי כי הנתבעת טענה שכתוצאה מהתאונה עם רכב צד ג' היא נהדפה לעבר רכב התובע. טענת ההדיפה מופיעה בסעיף 3 לכתב ההגנה ובסעיף 2 להודעת צד ג', אך לאור עדות הנתבעת עצמה אינני יכולה לקבל טענה זו ואני מקבלת את גרסתה כפי שהעידה בדיון, דהיינו שמדובר למעשה בשתי תאונות נפרדות. אני מאמינה לנתבעת שהיא הייתה מאוד מרוגשת לאחר שחזרה לרכבה ממנו יצאה לאחר התאונה הראשונה, אך עדיין אין בכך משום יצירת קשר סיבתי המטיל את האחריות לתאונה שבין הנתבעת לרכב התובע על צד ג'. אוסיף ואציין שגרסת הנתבעת בעניין השארת הפרטים נראית בעיני תמוהה ואני מקבלת בעניין זה את גרסת נהגת רכב התובע. גובה הנזק: התובע פרט את נזקו כדלקמן: נזק לרכב ע"פ דוח שמאי 17,051 ₪ שכר טרחת השמאי 1,300 ₪ ירידת ערך - 1.5% 2,196 ₪ עוגמת נפש, התרוצצויות, נסיעות וטלפונים 3,000 ₪ לעניין הנזק הממשי, דהיינו הסך של 17,051 ₪ בגין תיקון הרכב הרי שחוות הדעת נערכה על סמך בדיקה מיום 13.1.2010 למרות שתאריך התאונה היה 26.11.2009, דהיינו הרכב נבדק כחודשיים לאחר האירוע. התובע לא צרף חשבונית או קבלה המעידות על תשלום עבור התיקון אלא הסתפק בהצעת מחיר. הנהגת לא ידעה לומר מתי תוקן הרכב ולתת פרטים לגבי תיקונו והתובע עצמו אשר לטענת הנהגת טיפל בנדון, לא התייצב לדיון. למרות האמור לעיל ולאור העובדה שמיקום הנזקים מתאים לנזקים שציין נהג צד ג', אני מקבלת את חוות הדעת, אשר תואמת גם להצעת המחיר ומקבלת את התביעה בראש נזק זה. התובע צרף חשבונית של השמאי ואני מקבלת את התביעה גם בעניין זה. כמו כן אני מקבלת את התביעה לעניין ירידת הערך. לא מצאתי כל הוכחות המצדיקות פיצוי בהתייחס לעוגמת נפש, התרוצצויות, נסיעות וטלפונים והתובע אף לא הטריח את עצמו להגיע לדיון לנסות להסביר את התביעה בראש נזק זה. סוף דבר: הנתבעת תשלם לתובע סך של 20,547 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל, ובתוספת שכ"ט עו"ד בסך 3,700 ₪ והחזר אגרה בהתאם לקבלה. התביעה כנגד צד ג' נדחית. כל צד יישא בשכר עדיו. רכבחניה