תביעה שהגישה חברת ביטוח כנגד המבוטחים שלה בעילות של תרמית ועשיית עושר רקע כללי מוסכם - אין חולק כי ביום 3/4/07 אירעה תאונה ובה היו מעורבים שני כלי רכב (להלן: "התאונה"). הרכב האחד היה שייך לנתבע מס' 1, מר דירק ברוגמן (להלן: "ברוגמן") ומי שעשה שימוש ברכב במועד האירוע, בהרשאה, היה הנתבע מס' 2, מר חאזם סבאג (להלן: "סבאג"). רכב זה היה מבוטח בפוליסת ביטוח מקיף אצל התובעת, מגדל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "מגדל"). ברכב השני שהיה מעורב בתאונה, נהג בעת האירוע מר מוראד עכריה (להלן: "עכריה") אשר היה מבוטח בכלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "כלל"). עוד מוסכם כי בעקבות התאונה נגרמו לרכב של ברוגמן נזקים בסך של כ-15,000 ₪. בסמוך לאחר קרות התאונה הודיע ברוגמן למגדל על קרות התאונה באמצעות סוכן הביטוח שלו, מר אפרים הירשנברגר (להלן: "הסוכן"). מגדל שילמה לברוגמן את תגמולי הביטוח בהתאם לחוות דעת של שמאי מטעמה. בהמשך, הגישה מגדל תביעת שיבוב כנגד כלל (ת"א (שלום חיפה) 4943-11-08, להלן: "תביעת השיבוב") הואיל ולשיטת מגדל, עכריה היה האחראי לקרות התאונה. לטענת מגדל, הרכב של ברוגמן נפגע שעה שהוא עמד בחניה, בעצירה מוחלטת, והיה זה עכריה אשר פגע ברכב של ברוגמן תוך כדי נסיעה. כלל, בכתב הגנתה, הכחישה את טענת מגדל באשר לנסיבות המדויקות של התרחשות התאונה וטענה כי על פי ממצאי חקירה של חוקר מטעמה, אירוע התאונה אירע באשמתו של סבאג תוך כדי "בנהיגה פראית וביצוע "צלחות"" (סעיף 5 לכתב ההגנה שהוגש מטעם כלל בתביעת השיבוב). בעקבות כך, הגיעה מגדל להסכמה עם כלל לגבי מחיקת תביעת השיבוב ללא צו להוצאות (וזאת בשנת 2009). תמצית טענות הצדדים - בפברואר 2011 הגישה מגדל את התובענה הנוכחית כנגד ברוגמן וסבאג (להלן יחדיו: "הנתבעים") ובמסגרתה היא טוענת שהיא שילמה לברוגמן את תגמולי הביטוח על בסיס הדיווח שהוא מסר באשר להתרחשות התאונה, אך כי עקב כתב ההגנה שהגישה כלל בתביעת השיבוב "התברר לתובעת כי לא תאונה אירעה", אלא שהרכב של ברוגמן נפגע אגב נהיגתו של סבאג "שלא עקב מקרה ביטוח" וכי היה זה "בנסיבות שונות לחלוטין מהנטען בהודעתם" שנשלחה למגדל. ממשיכה מגדל וטוענת כי הנתבעים ניסו לרמותה כאשר הציגו בפניה ידיעה כוזבת על מנת שתישא בתשלום תגמולי הביטוח וכי עסקינן בתרמית אשר גרמה למגדל נזקים כבדים. מגדל עותרת להשבת הכספים ששילמה לנתבעים עקב מקרה הביטוח, כ-17,000 ₪. הנתבעים, בכתב הגנתם, הכחישו מכל וכל את טענות מגדל וטענו כי לא ניסו לרמות את מגדל, לא רימו את מגדל - וכי דין התביעה להידחות. מסכת הראיות - בפניי נשמעו העדים הבאים: עכריה, הסוכן, ברוגמן וסבאג. דיון והכרעה - לאחר שבחנתי בקפידה את התשתית הראייתית ושקלתי את טענות הצדדים, מסקנתי היא כי דין התביעה להידחות וזאת מחמת הטעמים שיפורטו להלן. ראשית, שמעתי את עדותם של שני הנהגים שהיו מעורבים באירוע (עכריה מצד אחד וסבאג מצד שני) והעדות של שניהם הותירה רושם מהימן וממנה עולה ששניהם מציגים אותה גרסה באשר לקרות התאונה (ושניהם אף הדגימו בבהמ"ש בעזרת מודלים את התרחשות התאונה באופן כמעט זהה). שניהם טוענים שבמועד הרלבנטי עכריה נסע ברכב שלו אחרי סבאג, כי שניהם נכנסו למשטח חצץ אשר נמצא בסמוך לכמה בנייני מגורים שם מתגורר אחד מהחברים שלהם והתכוונו להחנות באותו משטח חניה על מנת ללכת ולבקר את אותו חבר. שניהם העידו כי סבאג הגיע למשטח כמה שניות לפני עכריה, כי פתאום, בעודו בולם לצורך החניה, הסתובב הרכב שלו כמעט 180 מעלות ונעצר כאשר החזית שלו פונה אל עבר המקום אשר ממנו הוא הגיע. עכריה, אשר היה אחריו, בדיוק הגיע באותה עת, לא הספיק לבלום - וכך קרה שעכריה פגע ברכב שבו נהג סבאג (כך שהפינה הקדמית ימנית של הרכב של עכריה פגעה בפינה הימנית קדמית של הרכב של סבאג - וראו את תיאוריו של עכריה: עמ' 8 שורות 1-4, שורות 12-13, עמ' 10 שורות 5-6 ושורה 13; בהשוואה לתיאוריו של סבאג: עמ' 19 שורות 4-9, שורה 11 ועמ' 20 שורות 2-31). ה"גרעין הקשה" של העדות של שני הנהגים היה זהה, הם שניהם תיארו את הגעתם למגרש החניה באותו אופן, תיארו את מטרת הגעתם באופן זהה, תיארו את העובדה שהרכב של סבאג הסתובב "חצי סיבוב" טרם הפגיעה. ההבדל היחיד בין הגרסאות היה שעכריה טען שסבאג לא הספיק לעצור לגמרי עד רגע הפגיעה (כלומר שסבאג היה עוד "בתנועה") ואילו סבאג טוען כי הוא כבר הספיק לעצור טרם הפגיעה (כלומר שההסתחררות הסתיימה). מחלוקת עובדתית זו אינה משמעותית לצורך המשך הדיון בתובענה, אם כי לגביה אומר שאני מעדיפה את גרסת סבאג על פני גרסת עכריה - הן משום שהוא הותיר רושם מהימן יותר והן משום שעכריה היה נבוך עד מאוד במהלך הדיון ווטען שהוא לא זוכר במדויק חלק מהנתונים לגבי התאונה לפני שנים רבות (עמ' 10 שורה 12). בכל אופן, החשוב לעניינינו הוא שאף אחד מהם לא מסר בעדותו, ולו נתון בודד אשר עלול להיות בסיס לטענה לפיה הנהגים היו מעורבים בנהיגה פראית או ב"ביצוע צלחות". כבר בשלב זה מן הראוי היה להורות על דחיית התביעה, שכן אזכיר, שה"תיאוריה" של מגדל אשר בבסיס הגשת התובענה היתה שהנהיגה של סבאג לא היתה בגדר "מקרה ביטוח" (כפי שהיא מפרטת בסעיף 5 לכתב התביעה). שעה שאין בפניי בדל של ראיה אשר יכול ללמד אותנו על אותה נהיגה פראית או אותן "צלחות" - אזי שדין הטענה להידחות. שנית, יש לראות שלמעשה בידי מגדל לא היתה מעולם כל ראיה אשר יכולה לבסס את אותה תיאוריה בדבר ביצוע ה"צלחות" ויש להצר על כך שהיא בחרה להגיש את התביעה ולהמשיך בניהול התביעה ללא שקיימות בידיה ראיות שכאלו. יש להדגיש במיוחד שלמעשה המידע היחיד שהיה בידי מגדל סומך על דו"ח חקירה שהכין משרד החקירות שהופעל על ידי כלל ואשר היה בבסיס כתב ההגנה שהגישה כלל בתביעת השיבוב. המדובר בדו"ח חקירה שביצע חוקר בשם שאול טולדנו, אשר לא הוגש לעיוני במלואו, והוגש מתוכו רק עמוד 9 שכולל שני סעיפים קצרים (ת/1) ואשר בו מציין החוקר כי הוא ביקר במגרש החניה הרלבנטי (ואף צילם אותו) ומסקנתו היא כדלקמן (סעיף 3): "בבחינת זירת האירוע, גבר החשד כי מדובר בתחרות בין שני כלי הרכב, שכן מדובר בחניה רחבה למדי המתאימה לביצוע פעלולי נהיגה". כלומר, שאותו חוקר בחן את הזירה והגיע למסקנה שכיוון שהיא מתאימה לביצוע פעלולי נהיגה - אזי שבוודאי שאכן בוצעו פעלולי נהיגה. ברור שמסקנתו זו אינה מבוססת, היא מהווה עדות סברה במקרה הטוב, ועם כל הכבוד, אין לה כל משקל (ואזכיר שוב כי לעיוני הוצג רק העמוד הבודד המתואר מעלה, ללא שאר העמודים הכוללים - אולי - ניתוח של כל העדויות שנגבו מכל העדים האפשריים). העובדה שכלל החליטה להתייחס למסקנה של החוקר כמבוססת דיה והחליטה לדחות את דרישתה של מגדל בתביעת השיבוב על בסיס אותה מסקנה - אינה מחייבת את בימ"ש זה. גם העובדה שמגדל החליטה לקבל את עמדתה של כלל (ככל שזו סומכת על אותו עמוד בודד שהוצג) - אף היא אינה מחייבת את בימ"ש זה. החשוב הוא שמגדל מעולם לא שלחה חוקר מטעמה על מנת לבדוק את האירוע והסתמכה על דוח חקירה שהכין חוקר של כלל, אשר ייתכן והאינטרסים שלו קשורים לאינטרסים של הגורם אשר שכר את שירותיו. לא ברור לי מדוע מגדל לא טרחה לקיים חקירה עצמאית לפני שהסכימה למחוק את תביעתה כנגד כלל ובוודאי שלא ברור לי מדוע היא לא מצאה לנכון לבצע חקירה מעמיקה עצמאית לפני שהיא החליטה להגיש תביעה נגד המבוטחים שלה ולהעלות כלפיהם טענות של מרמה ותרמית, אשר אין צורך להכביר מילים באשר לחומרתן. שלישית, ובהמשך לאמור מעלה, יש לזכור כי מהמידע שקיים בתיק עולה שיחד עם סבאג היו חבר נוסף שלו ואולי אף שניים נוספים ולמותר לציין שמגדל לא פנתה אליהם וניסתה לברר מה המידע אשר ברשותם לגבי נסיבות האירוע. מגדל העלתה בהקשר זה טענה כלפי הנתבעים, ממנה עולה שהם היו אלה אשר אמורים לזמן את העדים הנוספים לצורך מתן עדות, אלא שלשיטתי, היות ומגדל הינה התובעת והיות ומגדל הינה חברת הביטוח אשר מנסה להפעיל חריג לכיסוי הביטוחי, היא זו אשר היתה אמורה לעשות מאמצים ולאתר את מירב עדי הראיה הפוטנציאלים - היא ולא הנתבעים. רביעית, לא אוכל אף לקבל את הטענה החלופית של מגדל לפיה יש מקום לקבל את התביעה בשל שברוגמן מסר פרטים לא מדויקים בעת שהודיע על התאונה. על מנת להבהיר אומר שהטענה שנסקרה בפירוט לעיל - טענת הנהיגה הפראית וביצוע ה"צלחות" - סומכת על הוראות סעיף 26 לחוק חוזה ביטוח, תשמ"א-1981 (להלן: "החוק"), לאמור: "נגרם מקרה הביטוח בידי המבוטח או בידי המוטב במתכוון, פטור המבטח מחבותו." כלומר, הטענה העובדתית שהנזק התרחש תוך כדי ביצוע "צלחות" הינה טענה אשר נועדה על מנת לבסס את הטענה המשפטית לפיה הנזק התרחש במתכוון, ומגדל פטורה מחובתה. אינני בטוחה שנהיגה בפראות תוך כדי ביצוע "צלחות", אף אם היתה מוכחת, משמעה "גרימת נזק במתכוון", שכן גם אם המבוטח מתכוון לנהוג בפראות הוא לא מתכוון לגרום נזק - וההלכה היא שעל המבטחת המעוניינת לפטור עצמה מתשלום להוכיח את הכוונה לגרום את הנזק המבוטח. באשר לנטל ההוכחה, נפסק לא פעם כי על המבטחת להוכיח את התקיימותו של החריג לפוליסה, שעה שעסקינן בסעיף 26 לחוק (ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ (5/10/2006), עמוס הרמן "המוציא ממבטחו עליו הראיה - על נטל ההוכחה בתביעה לתגמולי ביטוח" הפרקליט מה 243, 247, 249 (2001)). אלא שאין צורך להתעמק בניתוח רכיבי סעיף 26 הנ"ל, כיון שלא הוכחה נהיגה פראית או ביצוע "צלחות". הטענה שבה נעסוק בקצרה עתה הינה טענה שסומכת על סעיף 25 לחוק, כדלקמן: "הופרה חובה לפי סעיף 22 או לפי סעיף 23(ב), או שנעשה דבר כאמור בסעיף 24(ב), או שהמבוטח או המוטב מסרו למבטח עובדות כוזבות, או שהעלימו ממנו עובדות בנוגע למקרה הביטוח או בנוגע לחבות המבטח, והדבר נעשה בכוונת מרמה - פטור המבטח מחובתו." כאן טוענת מגדל שהנסיבות המדויקות של האירוע לא היו כפי שדיווח ברוגמן לסוכן, ולכן - היא פטורה מחובתה לשלם את תגמולי הביטוח. אף טענה זו יש מקום לדחות. בראש ובראשונה היא נדחית, שכן, היא לא עלתה כלל בכתב התביעה ומהווה הרחבת חזית אסורה. טענה זו היה צורך להסביר במפורט בכתב התביעה, ועיון בסעיף 6 מלמד שלא כך היה. מעבר לכך, אף היא לא הוכחה. אמנם קיימים נתונים אשר התבררו לגבי התאונה ואינם תואמים במדויק את הדיווח שמסר ברוגמן לסוכן, כאשר הנתון המרכזי בהקשר זה הינו שמההודעה לסוכן ניתן היה להבין שסבאג לא היה ברכב בעת קרות התאונה, משמע, שהוא השלים את החניה וכבר יצא מהרכב - ואילו מהעדויות עולה שהוא עדיין היה בתוך הרכב כאשר התאונה התרחשה (עמ' 19 שורה 11). עוד עולה שסבאג לא דיווח לברוגמן על אותו סיבוב של 180 מעלות שהתרחש בשעה שהוא עצר לקראת החניה, ולכן - ברוגמן לא דיווח על כך לסוכן. בעדותו הוא הסביר שהסיבוב קרה בשל רשלנותו וכי ככל הנראה הוא בלם שעה שעדיין נסע במהירות שאינה מתאימה ושהוא פחד להציג בפני ברוגמן את העובדה שהרכב הסתובב לפני העצירה. לכן, סבאג רק אמר שהרכב "עצר" כדי לחנות, ולא סיפר שלפני שהוא "עצר" הוא "הסתובב". אין ספק שבנקודה זו לא אמר סבאג לברוגמן את האמת ואין ספק שברוגמן, כאשר דיווח לסוכן, לא סיפר שהרכב הסתובב לפני שעצר (שכן הוא לא ידע זאת). אלא שאין בכך ולא כלום. הן הנתון לגבי ההסתחררות והן הנתון לגבי השהיה בתוך הרכב - הינם נתונים שהיה צריך להקפיד לגביהם, אלא שאי הדיוק לגביהם לא נבע מכוונה למרמה. אין לעובדה שהנתונים בלתי מדוייקים כל רלבנטיות, שכן, גם כך וגם כך היה על מגדל לשלם את תגמולי הביטוח. סבאג העיד בביהמ"ש באשר לחשש שהוא חש ואשר הביא אותו "לייפות" את הגרסה לפני שהוא מסר אותה לברוגמן וצר לי על כך, אלא שאין לנתון זה כל נפקות ואין בו כדי להביא לקבלת התביעה. חוסר דיוק נוסף קיים אולי בשל כך שבמהלך העדות ציין סבאג שהיה איתו ברכב חבר אחד ואילו בעת שחקר אותו החוקר מטעם כלל, הוא מסר שהיו איתו ברכב שני חברים (נ/2) - אך שוב, עסקינן בפרט שלשיטתי אינו משמעותי ואין בו כדי להעלות או להוריד מחובתה של מגדל לשלם את תגמולי הביטוח. עיון במסמך שבו מפורטת ההודעה שמסר ברוגמן לסוכן מראה כי תיאור האירוע היה כדלקמן: "הרכב עמד בחניה בתחנת רכבת חוף כרמל ורכב צד ג' פגע בו, תוך כדי תמרון כניסה לחניה בחזית בצידו הימני". מהמקובץ לעיל עולה שלא הוכח שפרט מסוים מרכיבי תיאור האירוע הנ"ל שקרי ובוודאי שלא הוכח שהתיאור נמסר כפי שנמסר בכוונת מרמה. לא למותר להזכיר כי הפסיקה חזרה וקבעה כי סעיף 25 לחוק פוטר את המבטחת מחבותה כלפי המבוטח, מקום בו המבוטח העלים עובדות או מסר עובדות כוזבות בכוונת מרמה, וכי סעיף זה כולל שלושה יסודות: מסירת עובדות בלתי נכונות או כוזבות; מודעות של המבוטח לאי הנכונות או לכזב של העובדות שנמסרו; וכוונה להוציא כספים שלא כדין על יסוד העובדות הבלתי נכונות או הכוזבות. עוד נפסק כי יש להפעיל סעיף זה בזהירות רבה, הן לאור הטלת הסטיגמה על המבוטח כרמאי והן בשל תוצאותיו הקשות (ע"א 10199/09 אוריון נ' המגן חברה לביטוח בע"מ (1/4/2012). במקרה דכאן, אף אם היו עובדות בלתי נכונות, המבוטח לא היה מודע לכך שהן לא נכונות; ואף אם היה מודע (או שיכול היה להיות מודע להן), אזי שלא היתה כוונה להוציא כספים שלא כדין על יסוד אותן עובדות בלתי נכונות. לגבי נטל ההוכחה, ההלכה דומה להלכה שנסקרה מעלה, לאמור: תמר נאות פרי "הנטל להוכיח את יסודות סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח מוטל על המבטחת כמי שטוענת לפטור מאחריות ביטוחית, ובמקרה זה אף נקבע בפסיקה כי דרושות ראיות כבדות משקל להוכחת כוונת המרמה (רע"א 9215/10 פלדמן נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ, פסקה 9 להחלטתו של המשנה לנשיאה א' ריבלין ( 12.4.2011); ע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח, פ"ד מ(1) 589 (1986); ירון אליאס דיני ביטוח כרך ראשון, בעמוד 556 (2002)). במקרה דנן, למעט "הפרחת" שמועות אפשריות וספקולציות כי היה זה אנואר שנהג ברכב, לא הביאו המבטחות שמץ של ראיה להוכחת טענתן. " ע"א 9096/11 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות נ' ג'בארין (10/7/2012). סיכום - אשר על כן אני דוחה את התביעה ומחייבת את התובעת לשלם לנתבעים הוצאות משפט בסך 7,500 ₪, כולל מע"מ (וזאת תוך 30 יום מהיום). פוליסהתרמיתחברת ביטוח