התובע נפצע בתאונת דרכים ונגרמו לו שבר סופר קונדילרי תוך מפרקי בברך שמאל, שבר מרוסק של פיקה וחבלת כבד; הוא עבר טיפול ניתוחי וקיבוע השבר בירך, וכעבור מספר חודשים הוא עבר ניתוח נוסף להוצאת חלק מהמתכות ושחרור המפרק. עוד צוין ע"י פרופ' ליברגל: "מר אלקטנאני סבל מחבלה קשה לירך השמאלית אשר טופלה היטב בניתוח. למרות זאת נותר עם הגבלה תפקודית קשה וחוסר יכולת לעבוד. יש להדגיש כי נראה מהצילומים (גם התרשמות רופאיו) כי השבר החלים ומדובר בהדבקויות תוך מפרקיות וקיצור שרירים ולא בעיה מכנית לא הפיכה. למרות שיתכן כי כן נגרם נזק לסחוס המפרקי, כמו הרופאים המטפלים אני סבור כי ע"י ניתוח נוסף להוצאת מתכת ושחרור השריר (קוודריספס) ניתן לשפר את תפקודו באופן משמעותי, ולהעריך טוב יותר את נכותו הסופית. לא ברור לי מדוע לא בוצע הניתוח למרות המלצה חוזרת של הרופא המנתח." בחוות דעת שניה משלימה, שניתנה על ידי פרופ' ליברגל ביום 5/2/2008 צוין כי, התובע הולך עם צליעה אינטילגית בעזרת מקל, קיימות צלקות ניתוחיות לאורך הירך השמאלי, קיצור של 1.5 ס"מ רגל שמאל, נוקשות וחוסר ניידות של הפיקה. עוד צוין ע"י פרופ' ליברגל בחוות דעתו השנייה: "כפי שעולה מהרשומה הנ"ל חל שינוי נוסף במצבו ומעבר לחוות הדעת הקודמת סבל משבר נוסף באותו ירך מחד (מעבר להוצאת המתכת) ומאידך נראה כי קיימת גם בעיה מטבולית של עצם (רככת על רקע חסר פוספור). בנוסף; גם כעת לא ניתן לקבוע נכות לצמיתות משום שקיים מסמור בולט מחוץ לעצם המפריע בודאות לתפקוד, ויכול להשתפר לאחר הוצאת המתכות החדשות. יתכן כי טיפול תרופתי דרוש לשפר את מצב עצמותיו. לגבי נכותו בעת בדיקתו עדיין מדובר בהשפעה תפקודית משמעותית על כושר הפעולה הכללי; ויש לקבוע נכות זמנית לשנתיים נוספות בשיעור 40% מותאם לסעיף 35 (1) לתקנות המוסד לביטוח לאומי. ברצוני להדגיש מעבר לנ"ל: לא ניתן לשלול קשר ישיר בין השבר שנגרם בתאונה והשבר בצואר הירך על רקע חולשה של חוסר שימוש, וקיום קבוע נוקשה בחלק מהעצם. למחלת העצם יכולה להיות השפעה על המהלך, אך כאמור אין סיפור של שברים קודמים ואין תחלואה בצד השני. להערכתי למרות הזמן ניתן לשפר מצבו, ואין מנוס מקביעת נכות זמנית נוספת בתקווה שיטופל בהתאם." בחוות דעת שלישית משלימה שניתנה ע"י פרופ' ליברגל ביום 18/8/2010 צוין: "מר אלקטנאני סבל כאמור מחבלה משמעותית לירך אשר תוארה בחוות דעתי הקודמת, כולל שבר מאוחר בגלל אוסטיאופניה. להערכתי הוצאת המתכת שפרה את תפקודו אך בכ"ז נותר עם נכות משמעותית בגין השפעת השבר בירך (תוך מפרקי) על הפרקים הסמוכים. נותר עם מגבלה תפקודית משמעותית וע"כ יש לקבוע נכות לצמיתות בשיעור 30% לפי סעיף 35 (1) ד' לתקנות המוסד לביטוח לאומי. להערכתי אינו כשיר לעבודה הדורשת מאמץ גופני בכלל ובפרט לא על הרגל (עמידה, הליכה וכד')". יוצא, אפוא, כי נכותו הרפואית הצמיתה של התובע, החל מחודש אוגוסט 2010, עומדת על 30%. שיעור הפיצויים הפסדי שכר וגריעה מכושר ההשתכרות מחומר הראיות עולה כי ערב התאונה התובע עבד כשכיר בחברה בבעלות אביו, בתור מפעיל ציוד הנדסי בעבודות עפר; עבודה שמחייבת עליה וירידה מהכלים ושימוש בדוושות באמצעות הרגליים. לדברי התובע, בעקבות פגיעתו בתאונה והמגבלות שנגרמו לו, כולל כאב קבוע ברגל השמאלית ובעיקר בברך, הוא אינו מסוגל ליישר ברך שמאל והולך בצליעה, אינו יציב, ומשום כך אינו יכול לבצע את העבודות שביצע ערב התאונה. עוד צוין על ידי התובע כי, הוא הפסיק את לימודיו בכתה ט', בגיל 16 וחצי, והתחיל לעבוד בחברה בעבודות פיזיות עד ליום התאונה; מאז התאונה הוא אינו עובד בגלל מגבלותיו הגופניות, ומשום שאין ביכולתו להשתלב בעבודה שאינה עבודה פיזית. ממסמכי השכר שצורפו על ידי התובע עולה כי, שכרו הממוצע בשנת 2003 עמד על 8,695 ₪ ברוטו; צמוד להיום- סך של 9,436 ₪; בחודשים פברואר 2004 עד אפריל 2004 ירד שכרו הממוצע של התובע ל- 4,688 ₪ נטו; לדברי התובע ואביו, הירידה בשכר היתה לתקופה מוגבלת בגלל ירידה בהיקף עבודות של החברה; בחודש מאי 2004 דווח שכר של התובע בסך של 8,784 ₪. התובע מבקש להעמיד את בסיס השכר שלו על ממוצע השכר שלו ב-12 החודשים שקדמו לתאונה, בסך של 7,569 ₪ נטו ובהצמדה להיום - סך של 9,207 ₪; לעתיד מבקש התובע להעמיד את בסיס השכר שלו על 11,000 ₪ נטו. התובע מבקש לקבוע את נכותו התפקודית כדלקמן: מחודש יוני 2004 עד אוגוסט 2006 (27 חודשים), אי-כושר מלא בשיעור 100%; מחודש ספטמבר 2006 עד אפריל 2007 (8 חודשים), אי כושר בשיעור 70%; ממאי 2007 עד ינואר 2008 ( 9 חודשים) - לאחר הנפילה והשבר החדש ברגל, אי כושר בשיעור 100%, ומחודש פברואר 2008 עד ינואר 2010 (24 חודשים), אי כושר בשיעור 70%; לאחר מכן, אי כושר בשיעור 60% עד לגיל הפרישה. מנגד נטען על ידי הנתבעת כי, אין לתת אמון בתלושי השכר שהוגשו על ידי התובע, וזאת משום שתלושים אלה הודפסו לאחר התאונה; לטענת הנתבעת יש להעמיד את בסיס השכר של התובע על סך של 5,000 ₪ בחודש. עוד נטען על ידי הנתבעת כי, נכות התובע אינה מציבה בפניו מחסום אמיתי מפני יציאה לעבודה, אלא שהתובע מונע מתוך רצון להגדיל ולהאדיר את נזקיו. הנתבעת מבקשת לקבוע את אי-הכושר של התובע לפי הנכויות הזמניות שנקבעו על ידי פרופ' ליברגל; ולעתיד לפי נכות תפקודית בשיעור 25%. בנסיבות העניין, לאחר שנתתי את דעתי לטענות הצדדים ולמכלול חומר הראיות הגעתי למסקנות כדלקמן: בסיס השכר בעת התאונה התובע היה בן 25, הוא עבד בעבודות פיזיות בחברה של אביו. מחומר הראיות עולה כי מדובר בחברה גדולה יחסית שמעסיקה הרבה עובדים; נתוני השכר של התובע מבוססים על הדיווחים לבטוח הלאומי ועל הדו"חות של החברה, אשר אושרו על ידי רואה החשבון של החברה, שאף העיד במשפט. כאמור, ממסמכי השכר עולה כי בשלושת החודשים לפני התאונה ירד שכרו של התובע באופן משמעותי, מסך של כ-8,000 ₪ לסך של כ- 4,600 ₪; הדבר הוסבר על ידי התובע ואביו בירידה זמנית בהיקף העבודות. בנסיבות העניין, סבורני כי סביר להחיל בעניינו של התובע את החזקה המקובלת בפסיקה שלפיה, בעניינם של צעירים, אשר מסלול עבודתם ודרך השתכרותם טרם התגבשו, יש לערוך את אובדן כושר ההשתכרות על בסיס ההנחה שאילולא התאונה, הם היו משתכרים לפי השכר הממוצע במשק (ע"א 1433/98 חמד נ' גנאיים ואח' (מיום 4/11/1999); ע"א 8414/07 קיסוואני נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ, (מיום 23/6/2009). חשוב לציין כי במקרה שלנו יש בסיס לחזקה זו במסמכי השכר של התובע ערב התאונה, כפי שפורט לעיל. על פי פרסומי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, השכר הממוצע במשק לכלל העובדים, כפי שפורסם בחודש פברואר 2013, עומד על 8,842 ₪ בניכוי מס, סך של 8,400 ₪ במעוגל. הנכות התפקודית בנסיבות העניין, בשים לב לאופי פגיעתו הלא פשוטה של התובע ולתיאור מגבלותיו בחוות דעתו של פרופ' ליברגל, והן בשים לב לכך שהתובע חסר השכלה, ופרנסתו הינה מעבודת כפיים, סביר לאמץ במקרה זה את הכלל המקובל בפסיקה שלפיו ככלל, נודעת לנכות האורטופדית משמעות תפקודית מלאה (ע"א 3049/93 גריגסיאן נ' רמזי, פד"י נב(3) 792, 800 ו'-ז). לפיכך סבורני כי יש לקבוע את הנכות התפקודית של התובע בהתאם לנכות הרפואית, עם התאמות מסוימות ביחס לעבר, לנוכח נתוני התפקוד של התובע עד להיום. חישוב הפסדי השכר להלן חישוב הפסדי השכר: מחודש יוני 2004 עד חודש אוגוסט 2006 (27 חודשים) סך של 226,800 ₪ (27X 8,400 ₪ ), בתוספת ריבית מאמצע התקופה, סה"כ 275,740 ₪; מחודש ספטמבר 2006 עד חודש אפריל 2007 (8 חודשים) סך של 26,880 ₪ (40%X8,400X8) , בתוספת ריבית מאמצע התקופה, סה"כ 30,850 ₪; מחודש מאי 2007 עד יולי 2007 (לאחר השבר השני, 3 חודשים) סך של 25,200 (3X8,400) , בתוספת ריבית מאמצע התקופה, סה"כ 28,400 ₪; בתקופה מאוגוסט 2007 עד היום, מאי 2013 (70 חודשים) סך של 235,200 ₪ (40%X8,400X70) , בתוספת ריבית מאמצע התקופה, סה"כ 244,880 ₪; סה"כ הפסדי עבר: 579,870 ₪. אשר לעתיד: יש לפסוק לתובע סך של 643,080 ₪, לפי נכות 30%, שכר ממוצע בסך 8,400 ₪ ומקדם היוון מתאים עד גיל 67. הפסדי פנסיה על פי הפסיקה, ניזוק זכאי לפיצוי בגין הפסד פנסיה או הפסד תנאים סוציאליים. נקבע כי: "שני ראשי הנזק - תשלומי פנסיה מזה ותנאים סוציאליים מזה - הינם חלופיים; אין לפסוק פיצוי בשניהם במקביל, כי אם לבחור אחד מהם". עוד נקבע כי: "השאלה כיצד נעשית הבחירה בין שני ראשי הנזק, ולפי איזה מהם יש לפסוק פיצוי במקרה נתון, לא זכתה למענה חד-משמעי בפסיקה". (ע"א 9079/04 לילך אלון נ' חגי אופר, מיום 15.4.07). סבורני כי בעידן הפנסיה הצוברת (להבדיל מהפנסיה התקציבית) שקנתה לה אחיזה ברוב ענפי המשק, אם לא בכולם, שעל פי תנאיה אין לו לעובד בתקופת הפנסיה מעבר למה שצבר בקופת הפנסיה, הלא הן ההפרשות הסוציאליות, נכון יותר להתייחס להפסד תנאים סוציאליים ולא להפסד פנסיה. על פי צו ההרחבה לביטוח פנסיוני מקיף במשק לפי חוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז - 1957, מעביד אמור להפריש עבור העובד נכון להיום סך השווה 12% משכרו עבור זכויות פנסיה (6% תגמולים ו 6% בגין פיצויים). התובע תובע פיצוי בגין הפסדי פנסיה בסך 134,364 ₪. סכום זה מיטיב עם הנתבעת ולכן אני מאמץ אותו. כאב וסבל על פי המוסכם בין הצדדים, יש לפסוק לתובע סך של 82,260 ₪ במעוגל. הוצאות, ניידות ועזרת הזולת לעבר ולעתיד לטענת התובע, לאחר התאונה והניתוחים שעבר בעקבותיה, הוא נדרש לעזרה במעברים בבית ובנעילת נעליים, ברחצה, בשירותים, בליווי ביציאה מהבית לטיפולים ובנהיגה. בנוסף לכך, הוא לא יכול לבצע את המשימות שהיה מבצע בביתו, לרבות תיקונים, קניות וסיוע בטיפול בילדיו. התובע מבקש לפסוק לו בגין עזרת הזולת סך של 335,364 ₪, בגין הוצאות סך של 9,200 ₪, ובגין ניידות סך של 170,068 ₪. מנגד נטען על ידי הנתבעת כי, לא עלה בידי התובע להוכיח טענותיו שלפיהם הוא זכאי לפיצוי בגין עזרת הזולת. לחלופין הציעה הנתבעת לפסוק לתובע פיצוי בגין עזרה בסכום גלובלי לעבד ולעתיד בסך 70,000 ₪, וסך של 3,000 ₪ בגין הוצאות. בנסיבות העניין, סבורני כי אמנם פגיעתו של התובע בתאונה היתה קשה ובעקבותיה הוא היה באי-כושר מלא לתקופה ממושכת, אולם התובע הינו אדם צעיר והנכות הצמיתה שנקבע לא אינה משתקת אותו, ורוב הסיכויים שיוכל להתמודד איתה לאורך הזמן ללא צורך בעזרה מיוחדת מהזולת. בנסיבות אלה, סבורני כי סביר לפסוק לתובע בגין הוצאות, ניידות ועזרת הזולת, לעבר ולעתיד, סכום גלובלי בסך של 100,000 ₪. ניכוי גמלאות מל"ל גמלת נכות כללית אין מחלוקת כי התובע הגיש תביעה במוסד לבטוח לאומי לגמלת נכות כללית; תביעתו נתקבלה, נקבע לו אי-כושר בשיעור 60% ומשולמת לו קצבת נכות כללית חודשית. אין מחלוקת כי יש לנכות גמלאות אלה מהפיצוי. גמלאות עבודה לטענת הנתבעת, התאונה שבה נפגע התובע היא תאונת עבודה בשירות המעביד, ולפיכך יש לנכות מהפיצוי בניכוי רעיוני את ההפרש בין גמלת נפגע עבודה לבין גמלת הנכות. התובע כופר בכך. לטענתו, התאונה אינה תאונת עבודה, שכן התאונה אירעה ביום חופשה מעבודה, בשעה 5:30 כאשר הוא היה בכיוון נסיעתו לרהט, הישוב שבו הוא גר. לאחר שנתתי את דעתי לטענות הצדדים ולחומר הראיות, הגעתי לכלל מסקנה כי אין לקבל את טענת הנתבעת. נטל ההוכחה בענין זה חל על הנתבעת בתור מי שמבקשת את ניכוי הגמלאות. בתצהירו ובעדותו מסר התובע כי ביום התאונה הוא היה בחופש מהעבודה והתכוון לקחת את ילדיו לקניות; הוא התעורר בבוקר מוקדם, התפלל ונסע על מנת לתדלק את הרכב, אך בדרכו גילה כי שכח את הארנק בבית; בעקבות כך הוא נסע חזרה לביתו ובדרכו אסף שני אנשים בטרמפ (ראו: עמ' 4-5 לפרוטוקול הדיון). התובע הדגיש בעדותו כי הרכב שבו נסע בעת התאונה הינו רכב פרטי השייך לאחיו זוהיר, וכי הוא אף פעם לא נסע ברכב זה לעבודה (ראו: עמ' 7 לפרוטוקול הדיון, ש' 23-30). התובע אף הדגיש בעדותו כי מעולם הוא לא עבד בחברה בלילה (עמ' 10 לפרוטוקול הדיון, ש' 17-28). גם אביו של התובע, מר אברהים אלקטנאני, מסר בעדותו כי ביום התאונה התובע היה בחופש מהעבודה (ראו: עמ' 18 לפרוטוקול הדיון, ש' 22-29); הוא אף מסר בעדותו כי הרכב שבו אירעה התאונה אינו שייך לחברה, אלא לבנו זוהיר, וכי רכב זה אינו משמש את החברה בעבודה. האב הוסיף כי לחברה יש 7 טנדרים אשר משמשים לצרכי עבודה, ואין לה אף רכב פרטי (ראו: עמ' 21 לפרוטוקול הדיון); האב אף מסר בעדותו כי החברה לא מבצעת עבודות בלילה כלל (ראו: עמד 22 לפרוטוקול הדיון, ש' 23-26). העד מר אחמד אלמטאלקה מסר בעדותו כי הוא עלה טרמפ עם התובע בבית קמה, לאחר שבילה בלילה עם חבר שלו באשדוד; גם בהודעתו במשטרה (נ/3) מסר העד אלמטאלקה כי הוא עלה טרמפ עם התובע. העד אלקרנאוי סמיר, הנהג שנהג במשאית שהיתה מעורבת בתאונה עם רכב התובע, שהובא לעדות ע"י הנתבעת, מסר כי לאחר התאונה נמסר לו על ידי הנוסעים כי הם עייפים משום שהם עבדו כל הלילה (ראו: עמ' 34 לפרוטוקול, ש' 25); כשנשאל העד אם נמסר לו שהתובע עבד יחד איתם הוא השיב לו: "את זה לא שמעתי" (שם, ש' 33). הנתבעת הביאה לעדות את הנוסע הנוסף שהיה ברכב התובע, בשם אבו זעילה היימן. בעדותו מסר היימן כי הוא לא עבד עם התובע באותו יום, אלא עבד במאפיה בשדרות; הוא הדגיש שלא עבד כלל בעבודות בנין ותשתיות (ראו: עמ' 41 לפרוטוקול הדיון ). העד היימן עומת עם הודעתו במשטרה (נ/12) שבה נרשם: "בחזרה מעבודה אבנים משולבות", ועם הקלטה שבוצעה על ידי הנתבעת שממנה עולה שהוא מסר כי עבד עם התובע, הוא השיב: "לא אמרתי דבר כזה, אמרתי שאני מכיר אותו, לא אמרתי שאני עובד איתו" (ראו: עמ' 41 לפרוטוקול הדיון, ש' 17-20); הוא הוסיף כי: "אני חזרתי מעבודה ועליתי טרמפ עם התובע" והדגיש כי לא עבד עם התובע (עמ' 41 לפרוטוקול הדיון). העד היימן הכחיש כי הקול המופיע בהקלטה הוא הקול שלו (עמ' 41 לפרוטוקול הדיון, ש' 28-29). הנתבעת מבקשת להעדיף את האמור בהודעתו של העד היימן במשטרה ובהקלטה של החוקר מטעמה, על פני עדותו בבית המשפט. סבורני כי לא ניתן לקבל טענה זו. הודעות העד היימן במשטרה ובפני החוקר הן בבחינת עדויות שמיעה של עד, שאינן יכולות לשמש ראיה לאמיתות תוכנן; הן אך יכולות לשמש על מנת לקעקע את עדותו של התובע בבית המשפט. לפיכך, הודעות אלה יכולות, לכל היותר, לאיין את עדותו של התובע שנמסרה בבית המשפט כעדות לא אמינה (ראו: יעקב קדמי, על הראיות, חלק רביעי, בעמ' 1950). יצוין כי עדותו של העד הימן בבית המשפט אינה חסרת היגיון לחלוטין, וישנו בסיס לקיומה של אי-הבנה, או אי-דיוק מסוים שנפלו ברישום עדויות העד במשטרה ובפני החוקר, וזאת ככל שההודעה בפני החוקר היתה של התובע ולא של אדם אחר. מכל מקום, כאמור, לא ניתן לקבוע על פי הודעות אלה של העד היימן ממצא עובדתי; ובכל מקרה, לא מצאתי שיש מקום לבכר את האמור בהודעות אלה על פני עדותו המפורטת של העד בבית המשפט. מעבר לכל האמור, לא נמצא כל מניע זר מדוע התובע יימנע מלהגיש תביעה במל"ל לגמלת עבודה, זאת כאשר הוא הגיש תביעה לגמלת נכות כללית. לנוכח האמור, סבורני כי הנתבעת לא עמדה בנטל ההוכחה כי מדובר בתאונת עבודה שבגינה התובע זכאי להגיש תביעה לגמלת עבודה. זאת ועוד, מחומר הראיות עלה כי הרכב שבו נסע התובע הינו רכב פרטי שאינו שייך לחברה ולא רשום בספריה. בענין זה יש להפנות גם לעדותו של רו"ח של החברה, מר ניסים אבישי (עמ' 29 לפר' הדיון), ולמאזן הבוחן של החברה שהוגש באמצעותו (ת/2), שממנו עולה כי הרכב לא רשום כחלק מציוד החברה. בנסיבות אלה, הרי אף אם היה נקבע שהתובע היה בדרכו בחזרה מהעבודה וכי מדובר בתאונת עבודה, עדיין לא היה מקום לבצע ניכוי רעיוני, אלא לבצע הקפאה רעיונית על מנת לאפשר לתובע למצות את זכויותיו במל"ל. כאמור, בענייננו לא הוכח שמדובר בתאונת עבודה, ולא נמצא מניע מדוע התובע יימנע מלמצות את זכויותיו במל"ל. גמלת ניידות הנתבעת אף עותרת לנכות מהפיצוי את שווי גמלאות הניידות שהתובע יכול לתבוע ולקבל מהבטוח הלאומי, לטענתה. התובע מתנגד לכך מן הטעם שהנכות הצמיתה שנקבעה לו על ידי המומחה מטעם בית המשפט בשיעור 30%, אינה מקנה לו זכאות לגמלת ניידות. בנסיבות העניין, אין בידיי לקבל את טענת הנתבעת. ראשית - לא הוכח על ידי הנתבעת שהתובע זכאי לגמלת ניידות. שנית - מקובלת עלי טענת התובע, שלפיה, בשים לב למהות פגיעתו ולשיעור הנכות הצמיתה שנקבעה לו, הוא אינו זכאי לגמלת ניידות. שלישית -לא נפסק לתובע פיצוי מיוחד בגין ניידות, אלא כאמור, פיצוי גלובלי בגין עזרת זולת, הוצאות וניידות. סיכום סוגיית הניכוי: לאור כל האמור, יש לנכות מהפיצוי את גמלאות המל"ל בגין נכות כללית, שעל פי חוות דעת אקטוארית עדכנית, עומדת על 555,677 ₪, כולל ריבית לעבר. סוף דבר לנוכח כל האמור, להלן סיכום הפיצויים המגיעים לתובע: א. הפסדי שכר לעבר 579,870 ₪ ב. גריעה מכושר השתכרות לעתיד 643,080 ₪ ג. הפסד הפרשות סוציאליות 134,364 ₪ ד. נזק לא ממוני 82,260 ₪ ה. הוצאות ועזרת הזולת 100,000 ₪ סה"כ 1,539,574 ₪ בניכוי תקבולי מל"ל (555,677) ₪ 983,897 ₪ לסכום זה יצורף שכר טרחת עו"ד בשיעור 13% בתוספת מע"מ והוצאות משפט. מסכום פסק הדין, יש לנכות את התשלומים התכופים ששולמו לתובע, סך כולל משוערך להיום, 378,100 ₪. יתרת הסכום תשולם בתוך 30 יום, שאם לא כן, היא תישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל. ברכייםתאונת דרכיםשבר