מכרז לביצוע עבודות פיתוח תשתיות בהוד השרון

לטענת התובעת, נתבקשה ע"י הנתבעת לשמש כקבלן משנה במכרז לביצוע עבודות בהוד השרון, שמספרו 26/09 ושפורסם ע"י עיריית הוד השרון לביצוע עבודות פיתוח תשתיות, הנחת תשתיות מים, ביוב, סלילת כבישים, תאורת רחובות, תיעול וניקוז. סוכם לטענת התובעת בין הצדדים, כי במידה ותזכה הנתבעת במכרז יבוצעו העבודות ע"י התובעת, כאשר הנתבעת תקבל שכר של 4% מסך התמורה שתתקבל בגין ביצוע העבודות בהתאם למכרז, ואילו התובעת תקבל 10% מסכום המכרז נטו. התובעת מסתמכת בתביעתה על מסמך שצורף לתביעה וסומן כנספח ה' (סומן ע"י ביהמ"ש כמסמך מ/1) מיום 3.11.09 ועוד אתייחס למסמך זה בהמשך. בשל חשיבותו של המסמך, אצטט אותו כבר כעת במלואו. התובעת מתייחסת למסמך התקשרות זה כמסמך מאמת. המסמך הכתוב בכתב יד על נייר פירמה (משובץ) של הנתבעת מציין : "4% רווח קבלני" ולידו חתימה שנציג הנתבעת אישר אותה ובהמשך חתום נציג הנתבעת אסקנדר ג'באלי אשר שמו מצוין במפורש. התובעת מבהירה, כי בהתאם לתנאי המכרז צורפה ערבות בנקאית ע"ס חצי מליון שקל מחשבון הבנק של התובעת ועל חשבון התובעת לטובת עיריית הוד השרון ושנמסרה ע"י התובעת לנתבעת, שצירפה אותו למכרז. עוד מבהירה התובעת בתביעתה, כי מסמכי המכרז אמנם נרכשו בשיק ע"ס 5,000 ₪ המשוך מחשבונה של הנתבעת, אך לטענתה סכום זה קוזז מהתמורה המגיעה לתובעת בגין ביצוע עבודות באתר אחר בספסופה, שם ביצעה התובעת עבודות חפירה עבור הנתבעת. התובעת מסבירה, כי סוכם כי תקבל תמורה של 217,000 ₪ נטו, לא כולל מע"מ, ואולם לאחר שהוברר בחקירה כי מדובר בסלע קשה מאוד, דבר שהיה בידיעתה של הנתבעת אך לא בידיעתה של התובעת, סוכם על פיצוי שתקבל התובעת בעבודות אחרות. הנתבעת זכתה במכרז והיא נדרשה להמציא ערבות בנקאית לביצוע קיום החוזה בסך של 300,000 ₪. לבקשת הנתבעת הוציאה התובעת לנתבעת ערבות בנקאית, אשר פוצלה לשתי ערבויות בנקאיות לא מותנות, הראשונה בסך 192,000 ₪ לטובת עיריית הוד השרון והשניה בסך של 108,000 ₪ לטובת תאגיד המים - מי הוד השרון בע"מ. עוד טוענת התובעת, כי כשהחלו נציגי התובעת לבקר במקום המיועד לביצוע העבודות ביקש מר ג'ורג מטר (שהציג עצמו בתור מנהלה של הנתבעת והמוסמך מטעמה) שנציגי התובעת יציגו את עצמם בתור עובדי הנתבעת ולא בתור קבלני המשנה שלה. לאחר תקופה קצרה ולתדהמת התובעת הודיעה לה הנתבעת, כי אין באפשרותה להתיר לה את ביצוע העבודות כקבלן משנה, היות ותנאי המכרז מחייבים, כי קבלן המשנה יהיה רשום בפנקס הקבלנים והתובעת אינה רשומה בו. עובדה זו טוענת התובעת, היתה בידיעתה של הנתבעת לאורך כל הדרך. לטענתה של התובעת אפוא, חבה לה הנתבעת פיצוי בגין התחייבותה בשיעור של 4% ממחיר הפרויקט. זהו בתקציר האומר טענות התובעת. הנתבעת מצידה מבהירה בסעיף 8 לכתב הגנתה, כי פנתה לנתבעת והציעה לה שיתוף פעולה עסקי בקשר עם מכרז שפורסם ע"י עירית הוד השרון. עפ"י הצעת התובעת, הנתבעת תגיש הצעה למכרז ואם הצעתה תיבחר כהצעה הזוכה, תשמש התובעת כקבלן משנה שלה לביצוע העבודות. עפ"י ההצעה הנתבעת תהנה מרווח קבלני והתובעת תישא בעלות מימון הגשת ההצעה (רכישת מסמכי המכרז והוצאת ערבות בנקאית) ואח"כ תשא התובעת גם במימון העבודות, כולל הוצאת "ערבות ביצוע" וכל הוצאה נוספת. הנתבעת הסכימה לשתף פעולה עם התובעת אך התנתה את ההתקשרות בין הצדדים בכך שהתובעת תהא "קבלן רשום" ובעלת סיווג מתאים לביצוע העבודות נשוא המכרז. התובעת הודיעה שהיא נמצאת בתהליך מתקדם, אשר בסופו יהא בידיה אישור כי היא משמשת "קבלן רשום", ע"י העתקת רישום קבלני וסיווג מחברה אחרת שבשליטת אחד ממנהליה. עוד הוסכם לטענת הנתבעת, כי במקרה והצעת התובעת תיבחר כהצעה הזוכה במכרז יגבשו הצדדים את ההסכמות ויחתמו על חוזה מפורט ומחייב וזאת לאחר שהתובעת תעמוד בתנאי הרישום "כקבלן רשום". המסמך מיום 3.11.09 מהווה לטענת הנתבעת איפוא, הצהרת כוונות ותו לא ומעולם לא השתכלל לכדי חוזה מחייב. עינינו הרואות, כי סלע המחלוקת בין הצדדים, הוא האם מהווה המסמך מיום 3.11.09 (מסמך מ/1) בבחינת חוזה מחייב, שמא הצהרת כוונות בלבד, שלא היתה בה גמירות דעת והשתכללה לחוזה המחייב את שני הצדדים. בסיכומיה מנסה התובעת לשכנע את ביהמ"ש כי המסמך מהווה חוזה מחייב. עפ"י סעיף 9 לסיכומיה טוענת התובעת, כי סוכם בין אסכנדר ג'באלי לבין ג'ורג' מטר, כי במידה ותזכה הנתבעת במכרז יבוצעו העבודות ע"י התובעת כקבלן משנה, כאשר הנתבעת תקבל 4% מסך התמורה שיתקבל בגין ביצוע העבודות בהתאם למכרז ואילו התובעת תקבל 10% מסכום המכרז נטו. בהסכם מיום 3.11.09 נרשם בכתב ידו של ג'ורג' מטר שדאג לרשום רק את החלק המגיע לנתבעת (4%), אך באותו מעמד טוענת התובעת היה סיכום בע"פ בין הצדדים, כי התובעת תבצע את העבודה והרווח שלה מביצוע העבודה יהיה לפחות 10% (על נסיבות חתימת הסכם זה העיד אסכנדר בעמ' 9 שורות 12-22). ומדוע לא נרשם אחוז הרווח המגיע לתובעת (10%) ? - על כך העיד אסכנדר ג'באלי בדבר האמון שנתן בדברי ג'ורג' מטר: " אני האמנתי למה שהוא אומר, האמנתי לבנאדם הזה, אני מכיר אותו כבנאדם מכובד" (עמ' 10, שורות 20-21). חיזוק לגרסה זו טוענת התובעת נמצא בעדותו של רבחי ג'באלי שהינו אחיו של אסכנדר, אשר נכח בעת סיכום הדברים הנ"ל (עמ' 14 , שורות 13-22). לטענת התובעת, גם אם תתקבל גרסת ג'ורג' מטר, כי פעם ראשונה שראה את חוברת המכרז זה היה בישיבה המסכמת לפני הגשת המכרז, הרי כבר אז ידע ג'ורג' מטר, כי בהתאם לתנאי המכרז נדרש שקבלן המשנה יהיה "קבלן רשום" , וכן נדרש אישור מראש ובכתב של מהנדס העירייה להעסקת קבלן משנה. התובעת טוענת, כי למרות זאת בחרה הנתבעת להתקשר עם התובעת בהסכם והובטח לתובעת כי תשמש קבלן משנה לתובעת אם זו תזכה במכרז וזאת למרות שהנתבעת יודעת מראש שלא תוכל לממש התחייבות זו. עובדה זו לטענת התובעת הייתה ידועה היטב לנתבעת עוד בטרם נוהל מו"מ לכריתת ההסכם בין הצדדים. המשמעות לטענת התובעת כי הנתבעת ניהלה עימה מו"מ בחוסר תום לב תוך הטיית התובעת וזאת כאשר הנתבעת יודעת מראש שלא יהיה באפשרותה לקיים את ההתחייבויות וההבטחות שנתנה כלפי התובעת. מר ג'ורג' מטה הודה בעדותו, כי ניתן לבדוק בקלות באתר משרד הבינוי והשיכון אם קבלן הינו "קבלן רשום". על פי עדותו שלו טוענת התובעת לא טרח לברר אם התובעת קיבלה אישור לקבלן רשום וזאת מכיוון שהאמין לאסכנדר (עמ' 10 לפרוטוקול ישיבה מיום 18.2.13 , שורות 1-3). הנתבעת לטענת התובעת לא מבררת את העניין למרות חלוף פרק זמן של לא פחות מ 4 חודשים מיום הבטחת אסכנדר ביום 10/09. התובעת אמורה לקבל את האישור ועד צו התחלת העבודה ביום 14.2.10 וזאת כאשר מדובר בעניין מהותי ומרכזי בתנאי המכרז וג'ורג' מטר מנהל הנתבעת הינו גם עו"ד ומכיר היטב את משמעות התנאי של "קבלן רשום". התובעת טוענת, כי יש לדחות את גרסת מנהל הנתבעת ג'ורג' מטר לפיה המסמך מיום 3.11.09 מהווה "הצהרת כוונות" בלבד. אם זהו מסמך של הצהרת כוונות בלבד, מדוע לא נרשם במסמך במפורש כי מדובר בהצהרת כוונות, המותנה בקבלת אישור כי התובעת מהווה קבלן רשום וחתימת החוזה אח"כ. התובעת טוענת, שהמסמך מיום 6.11.09 נערך כפי שנערך כדי שיהיה לנתבעת פתח לנסות ולהתחמק מהתחייבויות כלפי התובעת שהרי הנתבעת קיבלה צו התחלת עבודות ליום 14.2.10 והעבודות היו אמורות להתחיל ב 15.2.10 וכל התקופה עד המועד האמור לא נחתם כל הסכם נוסף בין הצדדים. הדבר אפוא לטענת התובעת בלתי סביר וזאת לאור גרסת ג'ורג' מטר כי הצדדים היו אמורים לחתום על הסכם מפורט ומחייב. תשובותיו של ג'ורג' מטר בעניין חתימת הסכם מחייב (לשיטתו) הייתה מתחמקת (הפניה לפרוטוקול ביהמ"ש מיום 18.2.13 שורות 6-9). טוענת התובעת, כי הנתבעת היא זו שמנעה ממנה לבצע את העבודות ומנעה ממנה את הרווח המוסכם ולכן יש לפסוק לה את הסכום הנתבע של 800,000 ₪ כאילו הייתה מבצעת את העבודה. התובעת טוענת, כי לא יעלה על הדעת שתמציא ערבויות בנקאיות על חשבונה במאות אלפי שקלים אם לא היה סיכום בינה לבין הנתבעת לגבי התמורה המגיעה לה מהפרוייקט. זאת ועוד לטענת התובעת, ג'ורג' מטר ביקש מאסכנדר ג'באלי במפורש כי נציגי התובעת יציגו עצמם בתור עובדי הנתבעת ולא בתור קבלני משנה של הנתבעת וזאת מבלי שניתן הסבר מה המניע לעשות כן. ביום 11.3.10, הוחזרו הערבויות הבנקאיות לידי התובעת והוחלפו בערבויות אחרות. הנתבעת החזירה את הערבויות הבנקאיות לתובעת אך לא החזירה סך של 5,000 ₪ עבור מסמכי רכישת המכרז וגם לא את עלויות הוצאת הערבויות הבנקאיות הללו. לטענת התובעת הובטח לה פיצוי ע"י הנתבעת וכי הובטח כי הנתבעת תשלם פיצוי של 4% ממחיר הפרויקט , כלומר סכום של 320,000 ₪ לפני מע"מ שזה למעשה התמורה שהייתה אמורה לקבל הנתבעת עצמה בהתאם להסכם מיום 3.11.09. התובעת טוענת כי למרות ההבטחה גם סכום זה סירבה הנתבעת לשלם. הנתבעת לא הגיבה על פנית התובעת בכתב מיום 1.7.10, דבר המחזק רק את טענות התובעת. זאת ועוד ביום 9.7.10 פנה מר אסכנדר ג'באלי למשרדי הנתבעת ודיבר עם ג'ורג' מטר תוך דרישה לקבל את אותו פיצוי של 4% אך בפועל הותקף ע"י מי מטעם הנתבעת והדבר גרם לו לשבר באף וחבלות. יש לציין כי מר ג'ורג' מטר מכחיש לחלוטין תקיפה שכזו. מכל מקום לסיכום הדברים התובעת תובעת את אותם 800,000 ₪ ולחילופין פיצוי בסך 315,757 ₪ (כ 320,000 ₪) לא כולל מע"מ המהווים 4% ממחיר הפרויקט (וזאת לאור ההתנהגות חסרת תום הלב של הנתבעת כאמור). הנתבעת בסיכומיה פותחת ושואלת : "האם כל חילופי דברים בין צדדים ראויים להצמיח תובענה ענפה בבימ"ש? האם ביצה שלא בקעה יכולה ליצור תביעה או שמא רק ביצה שבקעה יכולה להניב תביעה?". לטענת הנתבעת לא נכרת כל חוזה מחייב בין הצדדים, וגם אם יקבע ביהמ"ש שנכרת חוזה הרי שמדובר בחוזה מותנה בתנאי מתלה שלא התקיים בנסיבות העניין. גם אם נתעלם מתנאי המתלה, הפרה התובעת את החוזה הפרה יסודית ולא מגיע לה פיצוי , כאשר גם לא הוכיחה כי נגרם לה בפועל כל נזק. הנתבעת טוענת, כי הצדדים לא התקשרו בהסכם מחייב. התובעת ניתקה כל קשר עם העבודות ועם המכרז עצמו. לבקשתה הוכרזו לה הערבויות הבנקאיות שהמציאה לטובת המכרז. הנתבעת בפועל היא זו שביצעה את העבודות. לתובעת לא היה כל חלק ב"סיכונים" הכלכליים והאחרים הכרוכים בעניין אך היא מבקש כעת ליהנות מעבודות הנתבעת. בפתח סיכומיה מתנגדת הנתבעת לשינוי ו/או הרחבת חזית באופן שלטענת בסיכומים נתבע לראשונה סעד של השבת הוצאות הערבויות הבנקאיות ע"י התובעת. לגוף העניין, מהווה לטענתה המסמך מיום 3.11.09 הצהרת כוונות בלבד : מדובר במסמך חסר ולא שלם, אין במסמך פרטים מהותיים שנהוג למצוא בהתקשרות בין קבלנים כגון: הצהרות הצדדים, תנאי תשלום, לוחות זמנים, העסקת עובדים, ביטוח, אחריות חוזית ונזיקית ועוד. אין במסמך והמסמך אינו מלמד על גמירות הדעת של הצדדים להתקשר בחוזה לביצוע עבודות קבלניות בהיקף של מיליוני ש"ח. (הפנייה לעדות מנהל הנתבעת בעמ' 12 פרוטוקול ביהמ"ש מיום 18.2.13 שורות 10-17). לא סביר ולא הגיוני, כי יכרת חוזה בין הצדדים כאשר התובעת איננה "קבלן רשום" ואסור לה לבצע את העבודות. המסמך נטול "מסויימות" למשל מועדי התשלום שהינו פרט מהותי וחיוני בחוזה אינם נמצאים בו, תנאי העסקה המהותיים לא היו ברורים, לא היו מגובשים והיה צריך לסכם ולגבש אותם בחוזה מפורט ומסודר. לחילופין טוענת הנתבעת ככל שביהמ"ש יראה במסמך חוזה מדובר בחוזה המכיל תנאי מתלה דהיינו התקשרות שמותנית בתנאי מתלה שלא התקיים והוא היות התובעת קבלן הרשום בפנקס הקבלנים בהיקף ובסיווג המתאים לביצוע אותן עבודות נשוא המכרז. שהרי על פי הוראת המכרז, ההתקשרות עם קבלן המשנה כפופה לאישור המהנדס המזמין ועל קבלן המשנה להיות רשום בפנקס רשם הקבלנים ( מוצג מ/4 , עמ' 41) . לחילופין לתובעת לא מגיע פיצוי על פי הדין (חוק לעבודות הנדסה בנאיות) שהרי רק קבלן רשום יכול לבצע עבודות קבלניות ולכן ידיעה או אי ידיעה לא משנה דבר. תביעה לתשלום רווח קבלני ע"י מי שאיננו קבלן רשום מהווה דרישה לאכיפת חוזה בלתי חוקי. למעלה מזאת, התובעת החזיקה בידיה את חוברת המכרז לאחר שרכשה אותה (בעלות של 5,000 ₪) ולכן היא מוחזקת כמי שידעה את הוראות המכרז ותנאיו. במוצג מס' 4 בעמ' 41 למוצג מצויין ומודגש כלא ניתן למסור את העבודה או חלק ממנה לקבלן משנה שאיננו רשום בפנקס הקבלנים. עוד טוענת הנתבעת כי יש לדחות את טענת התובעת, כי חוברת המכרז להבדיל "מכתב הכמויות" נמסרה לה בדיעבד. לנתבעת אין אינטרס להטעות את התובעת שכן על פי הרעיון העסקי היא הייתה זכאית לרווח קבלני בשיעור 4% בגין מסירת עבודות מבלי לבצע את העבודות כלל. דהיינו, אין לקבלן ראשי כל אינטרס להיכנס ל"הרפתקאה" (כהגדרת הנתבעת) עם קבלן שאיננו רשום כקבלן משנה ולא יכול לבצע את העבודה. עוד טוענת הנתבעת, כי התובעת מנועה ומושתקת מלהגיש תביעה לקבלת פיצוי שכן היא לא פעלה לאכוף על הנתבעת את החוזה והיא דרשה ואף קיבלה לידיה את הערבויות הבנקאיות שהומצאו על ידה לטובת המכרז. לחילופין אי ביצוע העבודות ע"י התובעת, מהווה הפרה יסודית של החוזה (אם ביהמ"ש יקבע כי נכרת) ועל כן לא זכאית התובעת לפיצוי. לתובעת לא נגרם כל נזק. הנתבעת טוענת כי ספק בכלל אם החברה התובעת (לאור מאזניה) יכולה הייתה ליטול על עצמה ביצוע עבודות קבלניות נרחבות במיליוני ש"ח וזו כנראה הסיבה האמיתית העומדת בבסיס התנהגותה (עדות מנהל הנתבעת בעמ' 10 לפרוטוקול הישיבה מיום 18.2.13, שורות 8-12). התובעת כלל לא הוכיחה, כי העבודות היו אמורות להניב לה רווח קבלני וגם לא הוכיחה את שיעורו. לגבי טענת התובעת, כי היא זכאית לתבוע את עלות רכישת חוברת המכרז (5,000 ₪) יש לדחות טענה זו לטענת הנתבעת שכן הסכום הופחת מחשבונה של התובעת וחוזה של עבודות אחרות באתר אחר ולחילופין מדובר בסיכון עסקי. לסיכום, הנתבעת טוענת כי התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה כי התגלו סתירות בעדיה ואין כל הגיון בתביעתה. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים בסיכומיהם, את פרוטוקולי הישיבות שבהם העידו ונחקרו נציגיה הבכירים של התובעת והנתבעת וכן עדים, עיינתי בתיק המוצגים שהוכנו ואשר חלקם סומנו, אני נותן בזאת את פסיקתי: דין התביעה על שני מרכיביה השונים להדחות. לאור אופיין הכולל של הטענות ויחסי הצדדים אני אסתפק בתוצאה זו ללא חיוב בהוצאות משפט. להלן נימוקי ביהמ"ש בהגעה לתוצאה האמורה: 1. מדובר ב 2 חברות ובשני אישים ששיתפו פעולה האחד עם השני. התובעת ביקשה להתקבל כקבלן ראשי בפרוייקט גדול של עירייה שמניב עימו רווח נאה אך יש בו גם סיכונים לא מבוטלים. התובעת רצתה להעסיק את הנתבעת ויותר נכון, את מי "שמסתתר" מאחורי הנתבעת מר אסכנדר שיש לו ניסיון רב בעבודות חפירה כקבלן משנה. הצדדים נפגשו וחתמו על אותו נייר נשוא משפט זה כולו שהינו מסמך מ/1 מיום 3.11.09. במהלך ישיבות ההוכחות השונות ניסיתי להבין כיצד יתכן שמסמך כזה יהווה חוזה בין שתי חברות קבלניות. האחת קבלן ראשי והאחרת קבלן שאמור לשמש קבלן משנה שלו. ויודגש מדובר בחוזה שיש לו היבטים של מיליוני ₪. המסמך על פניו הינו סתמי לחלוטין, אין בו כל "מסויימות", אין בו התייחסות לסוג וטיב העבודות, לוחות זמנים לביצוע, תשלומים אחרי כל ביצוע כזה או אחר של עבודה, סנקציות, ביטוחים, אחריות בנזיקין כלפי צדדים שלישיים ועוד ועוד. למעשה זהו מסמך שעל פניו היה צריך להיות הצהרת כוונות או הצהרה בדרך לחוזה מסודר שיכרת בין הצדדים. כל אדם סביר היה רואה זאת. על כן הקשתי על התובעת בישיבת ההוכחות על מנת להבין את ההסברים בעניין. ב"כ התובעת ביקש ממני להסתכל "על התמונה הכוללת" ולא רק על המסמך האמור על מנת לקבוע ולבסס לשיטתו את המסקנה שהמסמך מהווה חוזה מחייב שנכרת בין הצדדים לכל דבר ועניין. על כן הופניתי לכך שהתובעת רכשה את חוברת המכרז בעלות של 5,000 ₪, העמידה ערבויות בסכומים גבוהים של מאות אלפי ₪ כשהערבויות גם חולקו והן ספציפיות , ולכן לשיטתו לא סביר שלא נכרת חוזה בין הצדדים. לא מצאתי כי יש לאמץ עמדה זו של התובעת. העובדה שהתובעת רכשה את חוברת המכרז והעמידה ערבויות היא הנותנת שהנתבעת רצתה שהתובעת תשמש כקבלן משנה ותבצע את העבודה. ואולם לתובעת עצמה היה ברור שהיא אינה רשומה כקבלן משנה וככזאת לא תוכל לבצע את העבודה. הסבירות לאור חומר הראיות והעדויות ומידת התרשמותי, כי התובעת התחייבה לדאוג להסדרת אותו עניין של הפיכתה "לקבלן רשום" וכי זהו היה תנאי מפורש שלאחריו ורק לאחריו היה אמור להחתם החוזה המסודר כדת וכדין בין הצדדים ולאפשר את ביצוע העבודות ע"י התובעת. 2. התביעה בפני הלכה למעשה, מורכבת משתי אפשרויות: האפשרות הראשונה, שביהמ"ש יפצה בסכום של 800,000 ₪ (וכאן צריך לזכור כי על פי טענת התובעת מגיע לה סכום גבוה יותר אך היא תבעה סכום נמוך יותר בגלל שיקולי אגרה והרווח מהפרויקט היה צריך להתקרב למיליון ש"ח) כלומר למעשה הדרישה היא לאכיפת החוזה על הנתבעת הגם שהתובעת בפועל לא נקפה אצבע לצורך ביצוע העבודות ו/או הגישה בקשה לאכיפת החוזה בין הצדדים בזמן אמת. האופציה השניה שביהמ"ש יפצה את התובעת בסכום נמוך יותר של כ 320,000 ₪ המבוסס על אותו רווח קבלני שבכלל הינו רווחה של הנתבעת ולא של התובעת על פי מסמך מ/1 בשיעור 4% . לא מצאתי היגיון באף אחת מהדרישות. לא הבנתי כיצד תובעת התובעת באופציה שניה את אותו רווח שהיה מגיע לנתבעת בשיעור 4%, הרי גרסתה לכל אורך המשפט הוא של הנתבעת. ולה מגיע רווח של 10% על פי סיכום בעל פה שהיה בין אסכנדר מטעם התובעת ובין ג'ורג' מטר מטעם הנתבעת. אינני נותן אמון בקיומו של סיכום בעל פה שכזה וזאת לאחר שמיעת העדויות וניתוחם. לא נתתי גם אמון בעדות אחיו של אסכנדר אשר כביכול היה עד לאותם הסכמות. 3. התובעת החזיקה בידיה את חוברת המכרז, עליה שילמה סך של 5,000 ₪ בין אם היה קיזוז בין הסכום האמור ובין עבודה אחרת שבוצעה כביכול עבור התובעת בגין הנתבעת והיה מגיע לה שכר ובין אם לאו, הרי היה על התובעת כמי שמחזיקה במסמכי המכרז לדעת את תנאיו ולהבין כי התנאי של "קבלן משנה" הינו תנאי "בלעדיו אין". דהיינו, לא ניתן יהיה להכשיר עבודה ע"י גוף מיומן ככל שיהיה מבלי שהוא מחזיק ברשותו את אותו רישום. אני שואל עצמי איזה אינטרס היה לנתבעת להציג את עובדי התובעת באתר כעובדיה או איזה אינטרס היה לה להתעלם מהוראות המכרז , האם היה זה רצונה הנסתר של הנתבעת כי התובעת תשא בסיכונים ע"י העמדת ערבויות במאות אלפי ש"ח. אינני נותן בכך אמון והדבר גם לא הוכח במשפט. 4. גרסתה של הנתבעת פשוט סדורה וסבירה יותר, דהיינו, שמסמך מ/1 מהווה הצהרת כוונות כללית טרם חתימה על חוזה מסודר וברור בין החברות. ורק לאחר שיוסדר עניין רישום התובעת כקבלן רשום ברשם הקבלנים ניתן יהיה לחתום על אותו חוזה ולאפשר ביצוע העבודות. בסיכומיה מנסה התובעת להיבנות מטיעונים נוספים כמו קוצר הזמן שבין החתימה על מסמך מ/1 ותחילת העבודות באתר, כאשר אופק חוזה חתום בין הצדדים. טיעון נוסף הינו דרישות מנהל התובעת לפיצוי בסך 4% (ולא 10% כפי שהיה רווח התובעת אילו הייתה מבצעת בפועל את העבודות), שלא נענו בכתב ע"י מנהל הנתבעת וכן את גילויי האלימות כנגדה מצד מנהל הנתבעת. לא מצאתי בטיעונים אלה כדי להעמיד תשתית מספיקה על פי "עודף מאזן ההסתברות", כי נוצר חוזה כגרסת התובעת ודין התביעה להתקבל. 5. לא הוכח גם ניהול מו"מ בחוסר תום לב, לפי סעיף 12 לחוק החוזים, וזאת משום שהמכרז ותנאיו היו בידי התובעת ומנהליה והיא יכלה הייתה לדעת בדיוק את כל התנאים. 6. למעלה מן הצורך אציין, כי הלכה למעשה לא נגרם לתובעת כל נזק ולא הוכח גם נזק והדרישה להוצאות בגין הערבויות שהועמדו והוחזרו אכן מהווה הרחבת חזית אסורה אם כי אינני יכול להתעלם מעצם העמדת ערבויות בנקאיות אלה ע"י התובעת דבר שוודאי הסב לה נזק כלכלי כלשהו. 7. עם זאת, נסיבות התיק הכוללות ובמיוחד תשלום מסמכי המכרז בסך 5,000 ₪ ע"י התובעת כאשר לא הוכח כי סכום זה יש לקזז כנגד עבודה אחרת כגרסת הנתבעת וכן נסיבות המקרה הכוללות שכנעו אותי כי אין מקום לפסוק הוצאות משפט ויש להסתפק בתוצאה האמורה של דחיית התביעה ללא צו להוצאות. סוף דבר, אני דוחה את התביעה. אין צו להוצאות. מכרזעבודות פיתוח