התובע נפגע במהלך עבודתו עת ניסה לסגור דלת תא המטען האחורי של רכב (מסוג טנדר) שנתקעה, וזאת טרם החל בנסיעה. הדלת השתחררה ונטרקה בעוצמה על קצה אצבעו השנייה ונלכדה בין המשקוף לבין הדלת ונקטעה (להלן: "התאונה")". עפ"י הנטען התאונה מהווה "תאונת דרכים" כמשמעותה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"). עוד נטען כי בעקבות התאונה סבל התובע מקטיעה לא שלמה של אצבע מס' 2 בידו הימנית. אושפז פעמים בבית החולים גליל מערבי בנהרייה ופעם נוספת באשפוז יום בבית חולים רמב"ם בחיפה ונזקק לשלושה ניתוחים שונים. לאחר מכן המשיך להיות במעקב רפואי הן במסגרת מרפאות החוץ בביה"ח והן במסגרת קופת החולים. ועדה רפואית שליד המוסד לביטוח לאומי הכירה בתאונה כתאונת עבודה וקבעה לתובע נכות רפואית צמיתה בשיעור 7%. נכות זו מחייבת בהתאם לסעיף 6 ב' לחוק הפלת"ד. הצדדים חלוקים הן בשאלת נסיבות אירוע התאונה הנטענת, האחריות המשפטית והן בכימות הנזק והערכת הפיצויים. בתיק נשמעו ראיות הצדדים. מטעם התביעה העידו שני עדים: הוא עצמו, וואיל מועדי, חברו לעבודה של התובע ובנו של מעסיקו (להלן: "ואיל"). מטעם חברת הביטוח כלל העיד עד יחיד ד"ר מולא סאלח (רופא בקופת החולים בכפר ירכא). הוגשו סיכומים בכתב, והתיק הובא בפני לצורך הכרעה. שלוש הן השאלות העומדות להכרעה: באילו נסיבות נפגע התובע בתאונה? שאלה זו הינה שאלה שבעובדה אשר תוכרע על סמך הראיות שהובאו בפני ביהמ"ש. האם נסיבות התאונה, היה ותוכחנה ע"י התובע, עונות על הגדרת "תאונת דרכים", לפי חוק הפלת"ד? שאלה זו הינה שאלה שבחוק. אם התשובה לשאלה ב' לעיל חיובית - מה גובה הפיצויים להם זכאי התובע עקב התאונה. אדון בשאלות אלה כסדרן. גרסת התובע לגבי נסיבות קרות התאונה מפורטת בסעיף 3 לכתב התביעה. גרסה זו פורטה בהרחבה בתצהיר עדותו הראשית (סעיפים 2-6) כמפורט להלן: "2. ביום 15/11/09, שעה 12:00 בצהריים או בסמוך לכך, במהלך עבודתי אצל קבלן לעבודות בנייה מירכא, מר מועדי חסין, נפגעתי בתאונת דרכים. 3. במועד זה עבדנו אני וואאל באתר הבניה של "בית הקרמיקה-עארף מועדי" בירכא בפירוק לוחות העץ מהבניין. אני רציתי לנסוע ברכב העבודה מסוג טנדר מיצובישי פתוח מ"ר 4792802, על מנת לקנות אוכל לי ולואאל, שהינו בנו של הקבלן. 4. דלת תא המטען של הטנדר הייתה פתוחה ולכן הייתי צריך לסגור אותה לפני הנסיעה. 5. כאשר באתי לסגור את הדלת היא נתקעה. הרגשתי שהיא נתקעת יותר בצד ימין. לכן אחזתי ביד ימין בדלת בצד ימין, וביד שמאל בחלק העליון של הדלת והנעתי אותה קדימה ואחורה תוך הפעלת כוח על מנת לסגור אותה בטריקה ולצאת לנסיעה. יש לומר כי הייתי ממש רעב ונחפזתי. 6. תוך כדי כך הדלת השתחררה ובחוסר תשומת לב מצידי נלכד קצה האצבע השנייה ביד ימין בין המשקוף לבין הדלת ונמעך/נקטע (להלן-התאונה)". בחקירתו הנגדית של התובע בביהמ"ש העיד התובע לגבי נסיבות פציעתו בתאונה (פרוטוקול עמוד 7 שורות 4 עד 20 ועמוד 8 שורות 1-4, כך (נוכח חשיבות העניין אביא את הקטע הרלוונטי במלואו): "ש. מה בדיוק עשית שם? ת. פירקתי עץ. ש. עם איזה כלים עבדתם? ת. כלים של הפירוק. ש. אלו כלים גדולים או קטנים? ת. קטנים. ש. הרכב הזה הוא של המעביד שלך? ת. כן. ש. פעם נהגת בו? ת. לפעמים. כן. אני מוסמך לנהוג בו. ש. בארגז של הטנדר, היה כלי גדול שקוראים לו "רגל בנייה"? ת. כן. היינו צריכים אותו בשביל העבודה שלנו. לא היה שם עוד משהו בארגז. ש. תתאר איך נראה רגל בנייה. ת. אורך 2 מטר ומשהו מברזל. ניסיתי להוריד את הרגל עץ מהארגז לבד, הצלחתי, שמתי אותו בצד. לאה הייתי צריך לתת את זה לוואל. ש. אז, באת לסגור את הדלת של הארגז ? ת. כן. ש. זו דלת שלמעשה היא פתוחה וצריך להרים אותה? ת.נכון. ש. אחרי שמרימים אותה יש שני תפסים? ת. כן. ש. היד הדומיננטית שלך היא יד ימין? ת. כן. ש. תסביר לי בבקשה איך רצית לסגור את הדלת? ת. אני מדגים. החזקתי מלמעלה וכשניסיתי לסגור את הדלת, הבחנתי שהיא תקועה ואז התחלתי להפעיל כוח הלוך ושוב על מנת לסגור אותה. ראיתי שצד ימין הוא התקוע. תוך כדי כך השתחררה הדלת ומעכה לי את האצבע מס' 2 ביד ימין. ש.ת. אף אחד לא ראה את זה. ש. איך החזקת את המכסה? ת. יד שמאל למעלה ויד ימין מהצד. לא שמתי לב איך היד שלי הייתה. ש. איך רק האצבע השנייה נפגעה? אם החזקת מהצד, כל האצבעות היו צריכות להיפגע. יש לך הסבר? ת. זה מהשמיים. מזלי שלא קיבלתי מכה בכל האצבעות. (ההדגשות אינן במקור ג'.נ). לאחר שבחנתי את גרסת התובע לעניין נסיבות פציעתו בתאונה נחה דעתי לדחות אותה, בין היתר מהנימוקים הבאים: מגרסת התובע בביהמ"ש כאמור עולה כי פריקת "רגל הבנייה" מארגז הטנדר וסגירת דלת הארגז היו פעולות שנעשו על ידי התובע בזו אחר זו. עיון במוצג נ/1 (תעודה רפואית ראשונה לנפגע עבודה) תומך במסקנה כי נסיבות פציעתו של התובע בתאונה נשוא התביעה קשורות לשרשרת הפעולות שעניינן פריקת "רגל הבנייה" מארגז הטנדר על ידו, וכל צוין שם: "בזמן פרוק סחורה ציוד מהטנדר נתפס אצבע יד ימין" (ראו גם נ/2 בפסקה שכותרה "תיאור התאונה"). מאידך עיון בכתב התביעה ובתצהיר עדות ראשית התובע בכל הנוגע לנסיבות פציעתו של התובע בתאונה מעלה כי התובע בחר "להשמיט" מגרסתו את שלב פריקת "רגל הבנייה" מהארגז ולא פירט בגרסתו כי "הטיפול" בדלת תא המטען של הטנדר נעשה על ידו כחלק מפריקת ציוד בניה מהארגז. תחת זאת העיד בחקירתו הנגדית כי במהלך העבודה (פירוק העצים באתר הבניה) ואיל ביקש ממנו לרכוש עבורו אוכל (פרוטוקול עמוד 8 שורות 9-10) והוא (התובע) ניגש לטנדר על מנת לנסוע למרכז המזון בכפר על מנת לרכוש עבורו ועבור ואיל אוכל ובטרם הנסיעה בטנדר רצה לסגור את דלת הארגז שנותרה פתוחה ונפצע באצבע יד ימין במהלך ניסיונו לשחררה/לסוגרה כיוון ונתקעה (בהקשר זה, יש לציין כי בחקירתו הנגדית של ואיל בביהמ"ש הוא הכחיש כי ביקש מהתובע לרכוש עבורו אוכל, וזאת בניגוד לגרסת התובע , פרוטוקול עמוד 10 שורות 21-24). גרסת התובע לגבי נסיבות לכידת אצבעו בדלת הארגז אינה מתיישבת גם עם הגיונם של דברים ועם השכל הישר. ראשית, עפ"י עדות התובע וואיל תוארה "רגל הבנייה" ככלי גדול וכבד מברזל באורך של מעל שני מטר ולא ברור מדוע בחר התובע לפרקה לבדו מהטנדר ולא נעזר בואיל. שנית, אם דלת הארגז נתקעה באזור המנעול הימני אין כל היגיון שהתובע ינסה לשחררה באמצעות טלטול הדלת בכוח כאשר ידו הימנית אוחזת באופן בלתי בטיחותי בעליל בצידה הימני של הדלת ולא בחלקה העליון (כמו שעשה עם ידו השמאלית). בל נשכח שמדובר בפועל בניין שרגיל לעבודות כפיים. שלישית, אם גרסת התובע נכונה, לא ברור כיצד נפגע התובע רק באצבע מס' 2 בידו הימנית ולא בחלקים נוספים בידו הימנית או באצבעות נוספות. רביעית, התובע העיד כי לאחר פירוק "רגל הבנייה" נותר הארגז ריק כך שמלכתחילה ניתן היה לנהוג בטנדר גם כשדלת הארגז פתוחה. מכל מקום, ניתן היה לנהוג בטנדר כשהדלת "תקועה" בצידה הימני ו"שחרור" צידה הימני של הדלת לא היה מחויב המציאות בנסיבות העניין, ובעיקר כשעולה מחומר הראיות "שהבעיה" בדלת תא המטען הייתה מוכרת לתובע וואיל. אין חולק כי ואיל לא היה עד לאירוע הפציעה של התובע (גם לפי גרסת התובע). למרות זאת, מצא ואיל לנכון למסור עדות לחוקר מטעם כלל לגבי נסיבות פציעתו של התובע באופן המקים חשש לתיאום גרסאות מוקדם ביניהם. כך במהלך חקירתו הנגדית של ואיל נשאל ואיל לגבי נסיבות התאונה כפי שנמסרו על ידו לחוקר מטעם כלל (פרוטוקול עמוד 12 שורות 2-5): "ש. אתה אמרת לחוקר שהתובע רצה להוריד רגל בנייה ובמהלך הורדת הרגל הוא נפגע? ת. לא נכון. אמרתי לחוקר שהוא רצה לסגור את הדלת והדלת נתקעה. ש. אבל אתה לא ראית את זה? ת. אמרתי לו שהדלת נתקעת כי אני מכיר את הטנדר". ד. סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א -1971 קובע בין היתר כי כאשר ביהמ"ש פוסק במשפט אזרחי על בסיס עדות יחידה של בעל דין שאין לה סיוע, והעדות אינה הודיית בעל דין, עליו לנמק את החלטתו מדוע מצא לנכון להסתפק באותה עדות יחידה. עדותו של עד מעוניין ,דהיינו מי שיש לו עניין אישי בתוצאה, (בעניינו התובע כבעל דין) מהווה גורם נכבד בשיקולי ביהמ"ש לעניין מהימנותו של העד והמשקל הראייתי שמן הראוי לתת לעדותו. הפסיקה מחייבת קיומו של טעם אמיתי וממשי להכרעת הדין על פי עדות יחידה ומתן אמון מלא בה (ע"א 2119/94 לנדאו נגד וין, פ"ד מט(2), 77, 87). אומנם נקבע בפסיקה כי מתן אמון מלא בגרסת בעל דין, כשלעצמו, יכול להוות הנמקה מספקת לצורך סעיף 54 לפקודת הראיות (ע"א 231/72 עיזבון המנוח שמעון אלמליח נגד ישראל זוטא, פ"ד כז(1) 679, 681). עם זאת, בנסיבות בהן נמצאה כאמור גרסתו של התובע בעניין נסיבות פציעתו בתאונה נשוא התביעה כבלתי מהימנה לא תוכל לשמש היא כטעם מיוחד המאפשר הכרעת הדין וקבלת גרסתו של התובע על סמך עדותו היחידה. סיכומו של דבר: שקלול הראיות והנימוקים שפורטו לעיל, הוביל אותי למסקנה כי התובע לא עמד בנטל הראיה הרובץ לפתחו במשפט אזרחי (מאזן הסתברויות) ולא הוכיח כי נפגע בנסיבות המתוארות בכתב תביעתו, ולפיכך דין תביעתו להידחות. מעבר לכך אציין כי הנסיבות כפי שהוכחו מהוות "פריקה וטעינה" ולכן לא מדובר ב"שימוש" ברכב כנדרש על פי ההגדרה הבסיסית של "תאונת דרכים" כפי שהוגדרה בסעיף 1 לחוק הפלת"ד. סיכום: אני מורה על דחיית התביעה. התובע ישלם הוצאות לנתבעת באמצעות ב"כ בסך 2,000 ₪ כולל מע"מ לתשלום תוך 30 יום מהיום. התובע יישא ביתרת אגרה בתיק כמתחייב מן התקנות. רכבתאונת עבודה