חבלות בראש, גב, יד ימין, ברך וחזה בתאונה

ממקום התאונה נלקחה התובעת לבית החולים, שם אובחנו אצלה חבלות בראש, גב, יד ימין, ברך וחזה. בוצעו צילומים ובדיקת CT ראש וצוואר שהיתה תקינה. התובעת אושפזה ללילה אחד לצורך השגחה, ושוחררה עם המלצה למנוחה בת שבועיים, ומתלה ליד ימין. 3. בהמשך התלוננה על כאבי ראש, כאבים בעמוד שדרה צווארי, במרפק, בכתף, בעצם הזנב ובגב התחתון. בנוסף התלוננה על פחדים, חרדות, ונדודי שינה. התובעת עברה סדרת טיפולי פיזיוטראפיה, טיפולים במרפאת כאב וטיפולים משלימים (הידרוטרפיה, כירופרקטיקה). כן פנתה לקבלת טיפול פסיכיאטרי - תרופתי וטיפול פסיכותרפי אצל פסיכולוגית. 4. בתיק מונו שלושה מומחים רפואיים אשר קבעו נכויות כדלקמן: פרופ' סודרי בתחום האורטופדי קבע 9.75% נכות: 5% בגין שבר בעצם הזנב, ו-5% בגין דלדול שרירים קל מאוד בזרוע ימין. ד"ר שנקמן בתחום הפסיכיאטרי קבעה 10% נכות בגין הפרעת הסתגלות. כן הוסיפה 2.5% נכות בגין החמרה ברמת החרדה עקב כאב כרוני. ד"ר גרוס בתחום הנוירולוגי קבעה כי לא נותרה נכות. 5. בישיבת ההוכחות שהתקיימה נשמעה עדות התובעת ועדה מטעמה (ראה פירוט בהמשך). כן נחקרו המומחיות: ד"ר שנקמן וד"ר גרוס. ב"כ הצדדים סכמו טענותיהם בע"פ. ב. הנכות הרפואית: 6. כפי שפורט לעיל מונו מומחים רפואיים אשר קבעו נכויות כדלקמן: אורטופדיה: 9.75% נכות: 5% בגין שבר בעצם הזנב, ו - 5% בגין דלדול שרירים קל מאוד בזרוע ימין. הנכות בגין הזרוע ניתנה מחמת הספק בלבד, ואילו הנכות בגין השבר בעצם הזנב ניתנה בגין השבר עצמו: "לפי בדיקה קלינית מדגימה מוגבלות בתנועתיות כתף ימין, ספק דלדול שרירים קל מאוד בזרוע באותו צד. בע"ש מותני תנועתיות מוגבלת בצורה קלה מאוד ללא חסר נוירולוגי או גירוי רדיקולרי. נכותה האורטופדית: בגין חשד לשבר בקוקסיקס שהוכח במיפוי: 5%, בגין ההגבלה בתנועתיות כתף ימין 10% מותאם ומופעל חלקית. לגבי כתף ימין: ההגבלה בתנועתיות אינה תואמת את הממצאים התקינים בדימות ולא מלווה בדלדול שרירים בולט באותו צד. לפיה מעקב המפורט לעיל אין דיווח על בעיה ספציפית בכתף זו לאחר אוגוסט 2009 עד ינואר 2011...לכן מחמת הספק יש לייחס מחצית מהנכות בגין הכתף לתאונה הנדונה". פסיכיאטריה: נקבעו 10% נכות בגין הפרעת הסתגלות. בתשובה לשאלות הבהרה הוסיפה המומחית 5% נכות נוספים בגין החמרה ברמת החרדה וסימפוטומים דיכאוניים (אשר היו גם עובר לתאונה) עקב כאב כרוני, מגבלה בתפקוד והתמכרות למשככי כאבים, כאשר לתאונה ייחסה המומחית מחצית מהנכות, דהיינו, 2.5% נכות: "לגב' ווחניש עבר של הפרעה נפשית כנראה מסוג הפרעה דיכאונית-חרדתית ובעיות בזוגיות. לא ידוע על פגיעה משמעותית בתפקוד אך יש לציין סגירת עסק לפני מספר שנים. ....כתוצאה מתאונת הדרכים בה הייתה מעורבת פתחה התובעת: adjustment reaction with mild post traumatic feathers". בנוסף קיימת החמרה ברמת החרדה והסימפטומים הדיכאוניים (אשר היו גם עובר לתאונה הנדונה) עקב כאב כרוני, מגבלה בתפקוד והתמכרות למשככי כאבים. נכות כתוצאה מכך משוקללת בנכותה האורטופדית של התובעת". נוירולוגיה: לא נקבעה נכות: "גברת ווחניש סובלת בעיקר מכאבים שחלקם היו גם טרם התאונה הנדונה. סובלת מפרסטזיות בגפים שיתכן שנובעים ממחלת הסכרת שסובלת ממנה מזה שנים. לאור זאת אין עדות לפגיעה נוירולוגית המותירה נכות צמיתה בעקבות התאונה הנדונה". 7. ב"כ התובעת מבקשת לסטות בפרט מקביעת המומחית בתחום הפסיכיאטרי כך שהנכות בגין הפרעת ההסתגלות תועמד על 20%. נטען כי הנכות נקבעה ע"פ נוסח התקנות הקודם (טרם תיקונן) לפיו הקנתה תקנה 34ב' 10% נכות בגין: "סימנים סוביקטיבים ואוביקטיבים המגבילים באופן בינוני את ההתאמה הסוציאלית וכושר העבודה", ואילו לאחר התיקון קובע הסעיף: "רמיסיה מלאה או קיום סימנים קלינים שארתיים, הפרעה קלה בתפקוד הנפשי או החברתי וכן הגבלה זמנית של כושר העבודה", בעוד שסעיף 34ב3 (בנוסחו החדש), המקנה 20% נכות, מתייחס להגבלה בינונית של ההתאמה הסוציאלית וכושר העבודה. כן יש התייחסות בתיקון לצורך בקבלת טיפול תרופתי שמתקיים במקרה דנן. ב"כ הנתבעת טוען, מנגד, כי אין מקום לסטות מקביעת המומחית. 8. הכרעה: ככלל הקביעה הסופית בדבר מצבו הרפואי של נפגע מסורה לבית המשפט ומשמעותה - אפשרות סטייה ממסקנות המומחה. חוות דעתו של מומחה רפואי אינה אלא ראיה, בין מכלול הראיות, ולבית המשפט מוקנה שיקול דעת אם להסתמך עליה או לדחותה כולה או חלקה. ראה בענין זה האמור בע"א 2160/90 רז נ' לאף פ"ד מז(5) 170, ע"א 2541/02 לנגר נ' יחזקאל פ"ד נח(2) 583, ע"א 3212/03 נהרי נ' דולב ניתן ביום 24/11/05. יחד עם זאת אין לסטות מחוות הדעת אלא בהתקיימה של טעות בולטת ומשמעותית. לאחר שמיעת חקירתה הנגדית של המומחית ובחינת המסמכים הרלבנטיים, אין לטעמי מקום לסטות מקביעת המומחית ככל שהיא נוגעת לנכות שנקבעה בגין ההפרעה הקלה בתפקוד, כפי שאפרט להלן: המומחית נשאלה שאלות רבות בחקירתה הנגדית ביחס לשינוי התקנות וחזרה וקבעה כי אין לקבוע לתובעת נכות העולה על 10% בגין תסמונת PTSD קלה שפתחה עקב התאונה. כן הבהירה כי המושגים בתקנות של תפקוד: קל, בינוני או קשה הינו סוביקטיבי: "מה זה התאמה בינונית ? על זה אפשר להתווכח, זה תלוי מה אדם עשה לפני מה הוא עושה אחרי מה הוא יכול לעשות ומה לא מסוגל לעשות. אנחנו מנסים להתאים את האחוזים למה שהיה אז עד לפני שנתיים, זה הכל משחק מילים" - עמ' 10 שר' 17, כאשר היא חוזרת ומדגישה כי הנכות הרפואית והגבלת התפקוד של התובעת בגין המצב הנפשי הקשור לתאונה אינה עולה על 10%: "מושג בינוני, קל או קשה הוא סוביקטיבי. הגברת הזאת עברה טראומה והסעיפים הישנים מתייחסים לתפקודים וגם אז קבעתי רק 10% כי רוב התפקוד שלה לא נובע מהמצב הנפשי שלה. גם דברים אחרים משפיעים על המצב הנפשי שלה" - עמ' 10 שר' 1. וכן: "ש. יצאת מתוך הנחה שההגבלה שלה בתפקוד שוות ערך ל-10% נכות ? ת. מבחינה נפשית נכון" - עמ' 10 שר' 21. 9. כן אין לקבל את הטענה לפיה המומחית ייחסה למצב קודם של התובעת משקל יתר, שכן המומחית אישרה בחקירתה הנגדית כי עברה של התובעת היה ידוע לה, יחד עם זאת לקחה בחשבון את העובדה כי ערב התאונה לא טופלה התובעת במישור הנפשי, ולא קבלה טיפול תרופתי. 10. יחד עם האמור לעיל יש מקום לסטות מקביעת המומחית לפיה הנכות הנוספת שקבעה (2.5%) בגין החמרה ברמת החרדה וסימפטומים דיכאוניים עקב כאב כרוני, מגבלה בתפקוד והתמכרות למשככי כאבים, משוקללת וגלומה בנכות שנקבעה בתחום האורטופדי. ברי כי הנכות בתחום האורטופדי ניתנה רק בגין הפגימה האורטופדית בלבד ללא כל מרכיב נפשי הקשור בהחמרה של רמת החרדה כתוצאה מכך, ומכאן שיש להוסיף נכות זו לנכות שנקבעה בתחום הפסיכיאטרי. 11. באשר לתחום הנוירולוגי: לאחר חקירת המומחית, לא נטען כי יש מקום לסטות מהנכות הרפואית שנקבעה. 12. באשר לתחום האורטופדי: משבחרו ב"כ הצדדים לוותר על חקירת המומחה אין כל סיבה לסטות מהאמור בחוות הדעת, ויש לראות הצדדים כמי שמסכימים עם תוכנן. ראה בעניין זה האמור בע"א 214/68 אברהם נ' משה פ"ד כב(2) 858, קדמי, על הראיות עמ' 828, ריבלין - ת"ד סדרי דין וחישוב פיצויים עמ' 598. לסיכום האמור לעיל יש לקבוע כי הנכות הרפואית המשוקללת של התובעת הינה 20.8%. ג. בסיס השכר והפסד כושר השתכרות (הנכות התפקודית): 13. התובעת נישאה בשנת 1984 ועברה להתגורר עם בעלה בארגנטינה למשך מספר שנים, שם נטען כי עבדה כטבחית בחברה שעסקה במתן שירותי הסעדה בקהילה היהודית - לא הוצגו תלושי שכר. בשנת 1987 חזרה לישראל, ונטען כי עבדה במפעל זוגלובק למשך תקופה קצרה - לא הוצגו תלושי שכר. בהמשך נטען כי התובעת פתחה חנות ללבני נשים, ולאחר סגירתה פתחה עסק למכירת מזון לאולמות ואנשים פרטיים - לא הוגשו דוחות מס הכנסה ו/או כל נתון אחר המלמד על גובה ההכנסה, אם בכלל, באותן שנים. בשנים 2001-2002 נטען כי הייתה בבעלות התובעת פיצריה במעלות - לא הוצגו כל נתונים המלמדים על גובה ההשתכרות באותן שנים. עם סגירת הפיצריה עברה התובעת לעבוד כשכירה בפיצריה אחרת בנהריה למשך שנתיים, ונטען כי לאחר מכן עבדה כטבחית עבור אנשים פרטיים שחגגו אירועים - לא הוצגו תלושי שכר פרט ל-4 תלושים בודדים שיפורטו להלן. 14. נתוני השכר היחידים שהוצגו, כאמור, על ידי התובעת, במהלך כל השנים שפורטו לעיל הם כדלקמן: א. אישור יועץ מס ואישור מע"מ מהם עולה כי התובעת חדלה להיות עצמאית ב-31.12.02. ב. תלושי שכר לחודשים הבאים: ספטמבר 2004 - 1,920 ₪. אוקטובר 2004 - 2,644 ₪. נובמבר 2004 - 2,474 ₪. דצמבר 2004 - 926 ₪. ספטמבר 2008 - 2,405 ₪. ג. אישור שנכתב ע"י אורית זגלמן (אשר אף אישררה האמור בו בעדותה בפני) בו נכתב כך: "לפני 5 שנים בשנת 2006-2007 עבדה אצלי הגב' וואחניש כעוזרת בית ומבשלת פעמיים בשבוע בכל פעם בין 3-4 שעות, 32 שעות חודשיות בשכר של 40 ₪ לשעה במשך שנה וחצי". דהיינו שכר של 1,280 ₪ לחודש. 15. ב"כ התובעת מבקש לבסס את החישוב בגין הפסד ההשתכרות לעבר ולעתיד על שכר מינימום. נטען כי ההיסטוריה התעסוקתית של התובעת מלמדת כי חלמה מאז ומעולם על פתיחת עסק בתחום המזון, ואף ממשה חלום זה שכן ממועד חזרתה לארץ בשנת 1987, ועד פגיעתה בתאונה ב - 2009, עבדה כעצמאית פרט לתקופות קצרות בהן עבדה כשכירה, ותקופה נוספת בה לא עבדה בשל לידת בתה השנייה. עוד נטען כי אלמלא התאונה הייתה התובעת פותחת עסק עצמאי בתחום המזון, וכי התאונה גדעה את תכניותיה בעניין זה. 16. ב"כ הנתבעת טוען שאין לפסוק כל פיצוי לעבר (שכן בשנת התאונה התובעת לא עבדה כלל, בשנה שקדמה לה - שנת 2008 - עבדה התובעת במשך חודש אחד בלבד, ובשנת 2007 עבדה בשכר נמוך מאוד במשק בית). באשר לעתיד נטען (בתחשיב הנזק) כי יש לבסס החישוב בהתאם לנכות הרפואית, ברם על בסיס שכר ממוצע של 300 ₪ שהינו שכרה הממוצע של התובעת לשלוש השנים שקדמו לתאונה (2007-2009). עוד נטען כי במהלך 28 שנים - משנת 1981 ועד 2013, עבדה התובעת 84 חודשים בלבד, והשכר שקיבלה בתקופה זו היה נמוך מאוד. בסיכומיו בפני טען ב"כ הנתבעת כי אין לפסוק כל פיצוי בגין הפסד לעתיד. 17. הכרעה: אין מקום לקבל טענות ב"כ התובעת באשר לבסיס השכר. התובעת הייתה במועד התאונה בת 46 שנים כך שמאחוריה כ - 26 שנות השתכרות, ברם הנתונים שהוצגו מלמדים על יכולת השתכרות נמוכה ביותר, ובכלל זה, תקופות ממושכות וארוכות מאוד ללא כל השתכרות. 18. התובעת אף הודתה בתצהירה כי העסקים שהיו בבעלותה נסגרו על ידה בשל העדר כדאיות כלכלית (ראה האמור בסעיף 5 לתצהירה), וחזרה על כך גם בחקירתה הנגדית: "סגרתי את העסקים כי לא הרווחתי" - עמ' 16 שר' 27. מכאן שתמוהה ביותר טענתה בדבר כוונתה להמשיך ולפתוח עסק עצמאי חדש על רקע היעדר ההצלחות בעבר, ואף לו היה מקום לקבל טענתה כי אכן התכוונה לפתוח עסק כזה, הרי שספק רב בדבר האפשרות כי העסק היה מצליח מבחינה כלכלית על רקע כישלונות העבר. מכל מקום לא הוצגו ראיות המלמדות על צעדים קונקרטיים בהם נקטה התובעת לקראת פתיחת עסק חדש כפי שטענה כי התכוונה לפתוח (למשל: פתיחת תיק במס הכנסה, פרסום, שכירת מקום וכו'). לאמור לעיל אוסיף כי משיחות ארוכות שניהלה התובעת במסגרת טיפול פסיכותראפי שקבלה בשנים 2005-2007 (עקב פנייתה לקבלת טיפול בגין משבר זוגי ודיכאון בו הייתה מצויה לפני התאונה) אין רמז לכך שהתכוונה לפתוח עסק עצמאי. גם בתרשומות סיכומי שיחות שכתבה הפסיכולוגית שטפלה בתובעת לאחר התאונה אין רמז לכוונת התובעת לפתוח עסק עצמאי אלמלא התאונה. אפנה גם לאמור באינטק ראשון שנערך לתובעת כשהיא פונה לקבלת טיפול פסיכיאטרי לאחר התאונה המתייחס גם למצבה התעסוקתי ואין בו אזכור כלשהו בדבר כוונה לפתוח עסק עצמאי מצידה: "..תקופה התגוררה בחו"ל, עבדה, חזרה לארץ ומאז מתפקדת בתו עקרת בית. סובלת מיתר לחץ דם וסכרת מזה 6 שנים ומטופלת בהתאם" - אינטק שנערך ע"י ד"ר טטיאנה מיום 21/9/09. התובעת אף ספרה במסגרת יעוץ פסיכולוגי אליו פנתה בשנת 2007 כי אין לה מקור פרנסה קבוע, כאמור ברישום מיום 21/1/07 ולא ציינה כי בכוונתה לפתוח עסק עצמאי בתחום הבישול: "תפקוד: אין מקור פרנסה קבע. בעלה עובד כמשגיח כשרות ובעבודות מזדמנות. אסתר עובדת בעבודות מזדמנות (בישול מטפלת)...". מכאן שאין מקום לפסוק כל פיצוי בגין הפסד שכר לעבר. 19. באשר לעתיד: בהתחשב בנתוני השכר הדלים שהוצגו, כאשר על פני שנים רבות אין כל אינדיקציה להשתכרות כזו או אחרת, אך מנגד בהתחשב בעובדה כי התובעת בכל זאת עבדה לפרקים, ובהתחשב בגילה הצעיר יחסית - המאפשר לה לשוב למעגל העבודה ולממש פוטנציאל השתכרות מסוים שקיים (על בסיס הנתונים שכן הוצגו ביחס לעבודות שבצעה בעבר), ראוי להעמיד את ההפסד בגין כושר ההשתכרות לעתיד על בסיס שכר בשיעור של 1,500 ₪ לחודש. 20. הנכות התפקודית: אין לקבל את טענת ב"כ התובעת לפיה ראוי לבסס החישוב על נכות תפקודית בשיעור 40%. הנכויות שנקבעו לתובעת אינן גבוהות במיוחד, ברור כי אין בהן כדי להשביתה לחלוטין, ופתוחות בפניה עבודות רבות אותן היא יכולה לבצע עם מגבלותיה. ראוי להפנות בעניין זה לדברי המומחית בתחום הפסיכיאטרי שחזרה מספר פעמים על הדברים הבאים: "הגברת הזאת יכולה ללכת ולעבוד. אם היא קודם אפתה פיצה היא יכולה לחזור ולאפות פיצה. זה שיש לה סימפטומים פוסטראומתיים שארתיים בגלל זה מגיע לה 10% ולא יותר מזה, אי אפשר להכניס את כל התופעות שיש לה לשק של בעיות נפשיות" - עמ' 9 שר' 24. וכן: "אני לא חושבת שיש לה הגבלה רצינית בכושר העבודה מבחינה נפשית, יכול להיות שיש לה סיבות אחרות" - עמ' 11 שר' 2. באשר לנכות בתחום האורטופדי הרי שהמגבלה ביד ימין הינה קלה (אם בכלל היא קשורה לתאונה), והפגיעה בעצם הזנב לא הותירה הגבלת תנועה כלשהי. 21. יחד עם האמור לעיל הרי שנוכח מכלול הנכויות בצירוף התסמינים מהם סובלת התובעת מאז התאונה ועד היום, יש לקבוע כי אין לסטות מהנכות הרפואית ויש להעמיד את הנכות התפקודית על אותו שיעור. ד. עזרת צד ג': 22. נטען כי במועד התאונה היו בעלה של התובעת ובתה הצעירה בביקור בארגנטינה, ולכן עם שחרורה מבית החולים עברה לגור בביתה של בתה הבכורה שהייתה באותו מועד בהריון ואם לילדה בת 6 חודשים. בבת זו נעזרה התובעת, על פי הטענה, כ-3 שבועות עד שבעלה ובתה הצעירה חזרו לארץ. עוד נטען כי הבת הצעירה שלמדה באותה תקופה בפנימיה, קיבלה אישור מיוחד להגיע מידי יום הביתה כדי לסייע לתובעת, וכי בתה הגדולה שהייתה כאמור בהריון ואם לתינוקת בת 6 חודשים, המשיכה להגיע לבית התובעת בימי שישי על מנת לעזור לה בבישולים. בנוסף נטען כי גם בעלה של התובעת סייע לה, ברם לאחר כחודשיים נטען כי נאלצו להביא עזרה בשכר בהיקף של פעמיים בשבוע, ולאחר שמצבה של התובעת השתפר הועסקה העובדת רק בעבודות משק הבית בהיקף של פעמיים בשבוע (שעתיים-שלוש כל ביקור בעלות של 150 ₪ לפעם). בהתחשב באמור לעיל מבוקש לפסוק פיצוי בסך 25,000 ₪ לעבר ו - 75,000 לעתיד. כן מבוקש להשיב עלויות שימוש במכבסה בגין תקופה ממושכת לאחר התאונה. 23. הנתבעת טוענת, מנגד, כי עדות התובעת בענין זה הינה עדות יחידה של בעל דין משלא הובאו ראיות נוספות (בני משפחה או העוזרת שנטען כי נשכרה בשכר) הרי שאין לקבלה. עוד נטען כי נכותה הנמוכה של התובעת אינה מצדיקה פיצוי כלשהו. הוצע לפסוק סכום זניח לעבר ולעתיד בסך 500 ₪. 24. הכרעה: עדות התובעת הינה אכן עדות יחידה של בעל דין על כל המשתמע מכך, ודומה כי לא בכדי שכן קשה לקבל טענה בדבר קבלת סיוע, למשל, מביתה הבכורה שהייתה במועד התאונה בהריון וכן טיפלה בתינוקת בת 6 חודשים. כן לא הובא בדל ראיה לטענה בדבר קבלת עזרה בשכר - דבר שניתן היה לעשות בנקל. יחד עם זאת ברור כי בתקופה הסמוכה לתאונה, במהלכה סבלה התובעת מכאבים בחלקי גוף שונים ואף נעזרה בקב הליכה, היא נאלצה להיעזר בבני משפחתה (בפרט בעלה וביתה הצעירה), ויתכן שאף נלקחה עזרה מסוימת גם בשכר. בהתחשב באמור לעיל יש להעמיד הפיצוי בגין קבלת עזרה לעבר על סך של 8,000 ש"ח. באשר לעתיד - ראוי לפסוק סכום גלובלי מתון (בהתחשב בטיב הנכויות ובגובהן) המוערך על ידי ב - 7,000 ₪, כך שהפיצוי המלא בגין עזרת צד ג' לעבר ולעתיד הינו 15,000 ש"ח. ה. הוצאות: 24. נטען להוצאות נסיעה לצורך קבלת טיפולי פיזיוטרפיה (15 טיפולים בעלות של 10 ₪ לכל כיוון), 16 טיפולי כירופרקטיקה בעלות של 180 ₪ לטיפול בצירוף עלות נסיעה, טיפולי הידרוטרפיה שנערכו פעמיים בשבוע במשך 3 חודשים, ופעם בשבוע במשך 3 חודשים נוספים בעלות של 100 ש"ח לטיפול ובצירוף נסיעות, טיפולי פסיכוטרפיה בסך של כ-4,800 ₪ בצירוף נסיעות וטיפול אצל פסיכיאטר בעלות של 600 ₪ לטיפול (3 טיפולים), ועלות תרופות פסיכיאטריות בסך של בין 100 ל200 ₪ לחודש. סה"כ הפיצוי המבוקש לעבר ולעתיד (כפי שפורט בתחשיב הנזק) הינו בסך של כ-62,500 ש"ח. 25. ב"כ הנתבעת טען (בתחשיב הנזק) כי אין לקבל דרישת התובעת להחזר עלות טיפולים אלטנרנטיבים משלא הוכח הצורך בהם. כך גם לגבי הדרישה לפסיקת הוצאות בגין תרופות פסיכיאטריות לעתיד, ובגין רכישת מיטה אורטופדית. הוצע לפסוק סכום של 2,000 ₪. 26. הכרעה: הוצגו קבלות בסכום (נומינלי) של כ- 18,000 ₪ (בגין תשלומים לפסיכיאטר, לפסיכולוגית, רכישת תרופות, רכישת מיטה מיוחדת שנטען כי היה צורך לרכוש בשל הכאבים מהם סבלה התובעת). כן ברור כי התובעת נשאה בהוצאות נוספות מעבר לסכום הקבלות שהוצגו בפרט בגין נסיעות ובגין קבלת הטיפולים האלטרנטיבים. באשר לטיפולים האלטרנטיבים הוצג אישור המעיד כי התובעת קבלה טיפולי הידרותראפיה, ואני מקבלת עדותה שלא נסתרה לפיה פנתה לבצע טיפולים אלו על מנת לנסות ולהקל על כאביה ומכאוביה, זאת על אף שאין בחוות דעת המומחים המלצה לקבלת טיפולים כאלו. ראה בענין קבלת טיפולים אלטרנטביים את עמדת כב' הש' גילאור בת.א 896/05 אריק וייס נ' אליהו ניתן ביום 13/12/07 - "למרות דעתו של פרופ' צינמן לגבי העדר הצורך בפזיוטרפיה בדעתי לפצות התובע במסגרת ההוצאות הרפואיות גם בתחום זה. ככל שהפזיוטרפיה מקלה על כאביו יש לאפשר לו קבלת טיפולים...הוא הדין באשר להידרותרפיה, שיאצו וטיפולים אלטרנטיבים אחרים". באשר לרכישת תרופות פסיכיאטריות ראוי לאשר את הסכומים שהוצאו בפועל (על בסיס הקבלות). כן יש לפסוק פיצוי מתון גם לעתיד שכן המומחית אישרה כי הטיפול התרופתי שניתן לתובעת מקובל עליה ויתכן שתזקק לו גם בעתיד, אם כי הוברר כי לאחרונה נגמלה מתרופות שקבלה כנגד כאבים ולא ברור אם היא ממשיכה לקחת תרופות פסיכיאטריות. יחד עם זאת אין להתעלם מקביעת המומחית לפיה התובעת לא ידעה לפרט בפניה כיצד נראות התרופות, ומכאן הסיקה המומחית כי התובעת לא נטלה את מלוא התרופות שנרשמו לה: "הוכח שבן אדם לוקח כשהוא יודע איך נראית התרופה, איזה צבע, הוא יודע להגיד כמה הוא לוקח מתי ובאיזה שעות, במיוחד בבן אדם שיודע קרוא וכתוב" - עמ' 11 שר' 25. וכן: "אני לא חושבת היא לקחה כל מיני תרופות בכמויות שנרשמו כי אחרת היא היתה יודעת וזוכרת. היא יכולה גם להסתדר בלי טיפול תרופתי. בלי תרופות היא בסביבות 10% תני לה תרופות אולי היא תהיה בריאה והיתה מגיעה ל-0%" - עמ' 12 שר' 13. אם כי המומחית אשרה שלגבי חלק מהתרופות יש לקבל עדות התובעת כי הן נלקחו: "סימבלטה אני בטוחה שהיא לקחה כי זה גם נגד כאב וגם נגד דיכאון. היא גם מתארת תופעות לוואי שמי שלא לוקח את התרופה הזאת לא יודע" - עמ' 12 שר' 5. בהתחשב בכל האמור לעיל ראוי להעמיד את הפיצוי לעבר ולעתיד בגין כלל ההוצאות, על סך של 25,000 ₪. ו. חישוב הפיצוי: 27. להלן חישוב הפיצוי: כאב וסבל - לפי 20.8% נכות, בצירוף שני ימי אשפוז, בניכוי גיל, ובצירוף ריבית ממועד התאונה, במעוגל 33,250 ₪. הפסד כושר השתכרות לעתיד: 1,500 ₪ X 20.8% X מקדם היוון ל- 17 שנים (159.64) = במעוגל 50,000 ₪. סכום זה לוקח בחשבון גם הפסדי פנסיה. עזרת צד ג' לעבר ולעתיד: 15,000 ₪ (ראה פירוט בפרק ד'). הוצאות: 25,000 ש"ח (פירוט בפרק ה'). סה"כ: 123,250 ₪. 28. מסכום זה יש לנכות את שכר טרחת המומחית בתחום הנוירולוגי (4,200 ₪+מע"מ, כאמור בהחלטתי מיום 9/2/12), כך שסה"כ הפיצוי הינו 118,250 ש"ח, בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 13%+מע"מ, החזר אגרה, החזר הוצאות העדה, והחזר הוצאות עדות המומחית בתחום הפסיכיאטרי (אין מקום להורות על החזר הוצאות עדות המומחית בתחום הנוירולוגי). הסכום שנפסק ישולם לתובעת תוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 ימים. ברכייםעמוד השדרהידייםכאבי גב / בעיות גב