שיקים שסחרותם לא הוגבלה. מה דינם של שיקים אלה ? האם ניתן לנכותם ? התובעת טענה כי ניכתה את השיקים בתום-לב ובתמורה, בתשלום ערכם (בניכוי עמלת נכיון), ולאחר שוידאה כי השיקים תקינים על פניהם. מנגד, ב"כ הנתבעים טענו כי התובעת פעלה בחוסר תום-לב, לא נתנה דעתה למחיקת המילים "למוטב בלבד" - הפוגמת בכשרות השיק, ולא הוכיחה ששילמה תמורה. לפי הנטען, מתעורר חשד שהתובעת פעלה בקנוניה עם הקבלן. 7. דין הוא, כי כאשר השיק הוא סחיר, יוכל צד שלישי לרכוש בו זכות טובה, ובלבד שפעל בתום-לב ובתמורה. "סחרות" השיק מוגדרת בסעיף 7(א) לפקודת השטרות [נוסח חדש], הקובע לאמור: "שטר שיש בו מילים האוסרות על העברתו, או המורות על כוונה שהשטר לא יהיה עביר, השטר כשר בין הצדדים שבו לבין עצמם, אך אין הוא סחיר". מכאן, שכאשר אין בשטר מילים האוסרות על העברתו, או המורות על כוונה להגביל את סחרותו, אין מניעה לסחור בו, קרי: להסב אותו לצדדים שלישיים. 8. תכונת הסחרות מדמה את השיק לכסף. עמד על כך המלומד שלום לרנר בספרו דיני שטרות, מהדורה שניה (ירושלים 2007), בע' 93- 94: "... השטרות נועדו להחליף את הכסף בעסקאות שונות. כדי להשיג מטרה זו מערכת הדינים החלה על השטרות צריכה להיות קרובה ככל האפשר למסגרת הדינים החלה על ההילך החוקי. מזוית ראיה זו, על דיני השטרות להדמות לדינים החלים על כסף מזומן, ולא על טובין רגילים. הדין מתייחס לכסף מזומן ... כאל נכס סחיר, במובן זה שמקבל הכסף בתום- לב רוכש בו זכות נקיה, אפילו הוא נגנב על ידי המעביר. פלוני המוכיח כי שטרי כסף מסוימים נגנבו מרשותו, יפסיד את זכותו בעימות עם מי שקיבל את הכסף בתום לב מהגנב. הדין באשר לטובין שונה, וככל אין אדם מעביר לזולתו יותר משיש לו. הווי אומר הסיכון הנובע מהיווצרות בעיות משפטיות שונות ביחס למיטלטל, נופל על כתפיו של הרוכש תם הלב. כדי לעודד את השימוש בשטרות כבתחליפי כסף, קבע הדין הלכות שונות המקרבות מסמכים אלה למעמד של כסף. לשון אחר, סיכונים שונים שיתגלו באשר לפרעון השטרות, יפלו על המתחייב ולא על הרוכש תם-הלב של השטרות. רעיון זה מכונה הסחרות של המסמכים. ככל שיקל להעביר נכס מסוים לאחר, ולקבל תמורתו מהנעבר סחורה או שירותים, כך יסכים ספק סחורה או שירותים לקבלו כחלק מהמחיר. הסחרות נועדה לקיים מערכת דינים שמטרתה להקל על מכירת מסמכים מסויימים". 9. יחד עם זאת, יש לקבל את טיעונו של ב"כ הנתבעים, לפיו אין לצעוד באופן עיוור אחר הנסיון לדמות שטר לכסף. המלומד לרנר מציין, בע' 287 לספרו, כי דימוי השטר ככסף הוא כעין "מטאפורה", המסייעת לגבש מדיניות משפטית. ואמנם, אין לראות בהדמיית השטר לכסף משום פתרון קסם לכל בעיה שיטרית. השאלה היא תמיד, מהם שיקולי המדיניות הרלבנטיים שיש להתחשב בהם. בתוך כך, בית המשפט יבחן מי מבין הצדדים יכול היה למנוע את התקלה השיטרית ביתר קלות ובעלות הנמוכה ביותר; קרי: מיהו מונע הנזק הזול ביותר. הדינים שהתגבשו סביב שאלת כוחו של מושך השטר להגביל את הסחרות מחד, ומאידך - בשאלת האחיזה כשורה, נועדו ליתן מענה לשאלה הנ"ל. מטרתם היא לבחון את מצבם היחסי של בעלי הדין: מצד אחד - הנתבע שמשך את השטר, ואשר יכול היה להגביל את הסחרות - אך לא עשה כן (ובסופו של יום נפגע מחמת תרמית המיוחסת ליריב החוזי); ומן הצד האחר - שאלת תום ליבה של התובעת שניכתה את השיקים, ואם יש לראות בה כמי שאוחזת בהם בתום-לב ובתמורה. 10. הרקע המשפטי הנ"ל ישמש לבחינת זכויותיהם של בעלי הדין במקרה דנא. אפתח בעיון בשלושת השיקים נשוא התובענה. כאמור, מדובר בשיקים שהנתבע חתם עליהם, והוא שמילא את פרטיהם (ר' ס' 4 לתצהירו; וכן חקירתו בפ' ע' 17 ש' 22-23). כפי שצוין, אף אחד מהשיקים לא נושא את הכיתוב "למוטב בלבד", לא בהדפסה ולא בכתב יד. על אחד השיקים (השיק שמספרו 10753) נרשם בכתב-יד למוטב בלבד, אך מילים אלה נמחקו ע"י הנתבע (ר' עדותו בפ' ע' 17 ש' 24-25). אציין כבר עתה, כי אין לראות במחיקה זו מקור לפגימה בתום ליבה של התובעת. אמנם, שיקים מרובי מחיקות עלולים לעורר חשד בדבר כשרות ההסבה. ואולם כאן מדובר במחיקה בודדת אחת. זוהי מחיקה של תניה מהותית, העוסקת בהגבלת הסחרות; ואולם אין חולק כי לצד המחיקה מופיעה חתימת המושך (הנתבע). חתימה זו מלמדת כי הפעיל שיקול דעת בטרם ביצע את המחיקה. זאת ועוד: גם על שתי ההמחאות האחרות לא מופיעה הגבלת סחרות. בנסיבות אלה, התובעת יכולה היתה לסמוך על כך שמדובר בשיקים סחירים. יושם אל לב כי אין בשיקים הדפסה כתובה של הגבלת סחרות, או ציון מודפס שאין לשנות פרטים בשיק. 11. השאלה העומדת על הפרק היא, אם יש לראות בתובעת כ"אוחזת", וכמי ש"אוחזת כשורה". ב"כ הנתבעים ביקש להשיב על שתי השאלות בשלילה. אשר לשאלת האחיזה: "אוחז" מוגדר בסעיף 1 לפקודת השטרות [נוסח חדש] כ"מי שהוא הנפרע או הנסב של שטר או שטר חוב ומחזיק בו...". ב"כ הנתבעים טען שהשטר לא הוסב כדין, ועל כן אין לראות את התובעת כ"אוחזת". אין בידי לקבל טענה זו, מהנימוקים כדלקמן: א. כאמור, השיקים נמשכו ע"י הנתבע לטובת "ענקים באינסטלציה בע"מ". רישום הנפרעת נעשה ע"י הנתבע עצמו. הנפרעת הסבה לכאורה את השיקים, בחותמת ובחתימה המתנוססות על גב כל אחד מהשיקים. אין בחתימה או בחותמת כל מוזרות. למראה השיקים, מנהל התובעת יכול היה להניח שמדובר בהסבה תקינה. הטעם לכך הוא שההסבה נעשתה תוך שימוש בחותמת, ושם המסבה הוא כשם הנפרעת. ב. ההסבה נעשתה "על החלק". על כן, האוחזת בשטר, גב' נורית זילברבוש, היתה רשאית לחתום על השיקים בחתימת הסב ולמסור אותם לתובעת (ר' עדותו של מר נבון בפ' ע' 3 ש' 15-20). מר נבון העיד כי מר זילברבוש וגב' זילברבוש הגיעו למשרדו, כפי שלדבריו עשו מעת לעת, וזאת כדי לנכות את השיקים הנ"ל. מר נבון העיד שהכיר את ה"ה זילברבוש כבעלי עסק בשם "אומן הצנרת והשיפוץ", ובשם זה פתח להם כרטיס בפנקסי התובעת: "נורית זילברבוש היא הצטיירה כאחד הבעלים של אומן הצנרת והשיפוץ, שבכרטיסם נעשתה פעולת הנכיון, יחד עם בן זוגה מר רן זילברבוש" (פ' ע' 3 ש' 19-20). ובהמשך: "עפ"י הבנתי יכולתי לבצע את פעולת הנכיון בכרטיס נורית זילברבוש כי היא היתה מולי וחתמה הסב. השיק תקין. יכולתי לבצע פעולת ניכיון על כל כרטיס וכל שם. בגלל היושרה שלי עשיתי את פעולת הנכיון מתוך אמונה שהם הבעלים של אומן הצנרת והשיפוץ. ביצעתי את הנכיון בכרטיס זה" (פ' ע' 4 ש' 2-5). מר נבון העיד שגב' זילברבוש חתמה בחתימת היסב על שלושת השיקים, מאחוריהם (פ' ע' 3 ש' 16-17 וכן ע' 13 ש' 29 עד 14 ש' 9). ואכן, על השיקים ניתן לראות את חתימות ההיסב. ג. גב' זילברבוש קיבלה את שלושת השיקים מהנתבעים; ור' עדותה של הנתבעת (בפ' ע' 20 ש' 14-16), שם סיפרה כי בן-זוגה מסר את שלושת השיקים החתומים לנורית, בדירתם. התובעת רשאית היתה להניח שגב' זילברבוש זכאית להסב את השיקים שבידה, שכן התנוססו עליהם חתימות היסב על החלק של הנפרעת, אשר נראות תקינות על פניהן. במצב ניראות זה, התובעת היתה רשאית לקבל את השטרות מגב' זילברבוש, ולקנות בהם "אחיזה", כמשמעות מונח זה בסעיף 1 לפקודת השטרות. 12. כמובן, על התובעת לצלוח גם את משוכת ה"אחיזה כשורה", לפי סעיף 28 לפקודת השטרות [נוסח חדש]. אוחז כשורה מוגדר כמי "שנטל את השטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו, ובתנאים אלה ... נטל את השטר בתום-לב ובעד ערך ובשעה ששסיחרו לו את השטר לא היתה כל ידיעה שזכות קנינו של המסחר פגומה". שני התנאים שבלעדיהם-אין לאחיזה כשורה הם מתן תמורה ופעולה בתום-לב. האם התובעת עומדת בהם? התשובה היא חיובית. להלן אפרט. 13. שאלת הערך: התובעת הציגה "קבלת שיקים לנכיון" מס' 2499, ע"ס 35,728 ₪ (נספח א' לכתב התביעה). בקבלה מפורטים שלושת השיקים נשוא הסכסוך, תוך ציון שם המושך, תאריך הפרעון, וסכום השיק. בנוסף צוינה עמלת הנכיון. אמנם, מצויינים סכומי עמלה שונים, אך אין בכך כדי לגרוע מתוקף הקבלה או מאמינותה (מה גם שמר נבון לא נחקר על נקודה זו). הקבלה משקפת תשלום, לפי נוהג הסוחרים המקובל ועל פי פשוטם של דברים. 14. התובעת הגישה, במהלך דיון הראיות ולדרישת ב"כ הנתבעים, שני מסמכים המחזקים את גרסתה ששילמה תמורה עבור שלושת השיקים הנ"ל. המסמך האחד הוא העתק (מקורי) של שיק הפדיון שמשכה התובעת, ע"ס 35,728 ₪ (ת/1א). העתק מקורי זה הוגש ע"י מר נבון בחקירתו, תוך שליפתו מפנקס שיקים, והוא עולה בקנה אחד עם הקבלה הנ"ל. מר נבון העיד שחתם על שיק הפדיון, לצד חתימת שותפו (פ' ע' 13 ש' 21-22). נוהג שבעולם הוא, כי שיק נמסר לצרכי פרעון. לא הוכח כי שיק הפדיון לא נפדה. 15. התובעת הגישה גם את המסמך ת/1 - צילום של שיק הפדיון הנ"ל, כפי שהופקד בבנק. בצילום זה, על גב השיק מופיעים פרטי ההפקדה: מס' הסניף בו השיק הופקד (055) וכן מס' חשבון הבנק בו השיק הופקד - 12202407. מסמך זה מחזק את המסקנה ששיק הפדיון נפרע. 16. הנה כי כן, התובעת הציגה בפני ביהמ"ש שלושה מסמכים המלמדים על ביצוע פעולת תשלום: הקבלה הנ"ל, העתק מקורי של שיק הפדיון, וצילום מסמך השיק כפי שהופקד בבנק. שלושה מסמכים אלה, די בהם כדי להוכיח ברמת הסתברות סבירה, כי התובעת אכן שילמה את שיק הפדיון. מנגד, הנתבעים לא הציגו כל ראיה לסתור. כך, הטענה לפיה ה"ה זילברבוש טענו בעימות במשטרה שלא קיבלו מהתובעת כל תשלום - נטענה בעלמא, ללא הצגת ראיה. הנתבעים לא הציגו את תיק המשטרה, ולא זימנו חוקר משטרתי על מנת שימסור פרטים מתוך התיק (כמקובל במקרה בו המשטרה אינה מוסרת את התיק לעיון). הנתבעים גם לא זימנו את ה"ה זילברבוש להחקר, על מנת להוכיח את הטענה שהתובעת לא שילמה את שיק הפדיון. 17. סיכומה של נקודה זו: התובעת הוכיחה במידה מספקת במשפט אזרחי, כי נתנה ערך עבור השטרות. 18. אשר לשאלת תום-הלב: מדד תום-הלב הוא אובייקטיבי. תום-לב סוביקטיבי של בעל-הדין אינו מספק, אלא שהוא נבחן באמת-מידה של סבירות. בחנתי את התשתית הראייתית שהונחה בפני, ואני קובעת שהתובעת הרימה את הנטל להוכיח את תום-ליבה באמות המידה הנדרשות. אנמק: א. ראשית, עדותו של מר נבון הותירה רושם אמין. העד היה עקבי בחקירתו ביחס לתצהירו, ולא מצאתי סתירות בעדותו. תשובותיו היו קולחות ומפורטות. כך הסביר שהתובעת עצמה נקלעה למצב של "קורבן" כתוצאה מהתנהלות הקבלן (ר' עדותו בפ' ע' 3 ש' 22-29). בנוסף, במהלך ההפסקה - ולבקשת ב"כ הנתבעים - המציא את המסמך ת/1 שאוזכר לעיל. ודוקו: במסמך זה, צילום שיק הפדיון, מופיע תיקון של תאריך הפרעון: בעוד שבשיק הפדיון נרשם ז.פ. 13.8.10, הרי שבצילום ת/1 מופיע תאריך מתוקן: 12.8.2010. מר נבון היפנה מיוזמתו את תשומת הלב לשונות, והעיד שלא שינה את תאריך השיק, ולראשונה הוא רואה את השינוי עתה (עדותו בפ' ע' 15 ש' 9-11). עצם הגשת המסמך הנ"ל (העלול לעורר שאלות), וההסבר שניתן, הם מספקים. ב. שנית, התובעת רשאית היתה לסמוך על המראה התקין של כל אחד משלושת השטרות, כפי שנותח לעיל. כאמור, באף אחד מן השטרות לא מופיעה הגבלת סחרות, ואף לא ציון הערה שאין לשנות דבר בשטר. מילוי הפרטים בשיקים נעשה בכתב יד אחיד, והשיקים מולאו בכל הפרטים הרלוונטים: זמן פרעון, סכום השיק, ושם הנפרעת. כאמור, הנפרעת נחזית כמי שחתמה את חתימות ההיסב, תוך שימוש בחותמת החברה. הלכה היא "כי רק מי שנטל שטר שלם ותקין על פי מראהו עשוי להיות אוחז כשורה. שטר לא שלם או שאינו תקין אינו שטר רגיל ואין דרכם של סוחרים ליטול מסמך כזה, מסמך שאינו שלם - יוצא דופן מבחינת תוכנו, ומסמך שאינו תקין, מבחינת צורתו. מסמכים כאלה מעידים על עצמם כי יתכן שמשהו אינו כשורה והם עצמם אומרים דרשני. נטילתו של מסמך כזה היא במובן מסוים חוסר תום לב" (ר' בספרו של ש' לרנר הנ"ל בע' 240). המלומד לרנר מוסיף: "שטר נחשב לשלם אם מצויים בו כל הפרטים ההכרחיים להגדרת מסמך כשטר... כגון "סכום, שם נפרע, וכדומה. לשון אחר, שטר המכיל את כל הפרטים החיוניים וחסרים בו פרטים מהותיים בלבד, נחשב כשטר שלם לצורך אחיזה כשורה (שם, בע' 20-241). במקרה דנא, לא מצאתי פגם צורני או אחר במסמך, שצריך היה להדליק נורה אדומה. ג. ב"כ הנתבעים טען שקיים בלבול בשם הלקוח אצל התובעת. הוא הפנה את תשומת הלב לכך, שבקבלה שהוציאה התובעת מופיע השם: "אומן הצנרת והשיפוץ" (נספח א' לכתב התביעה). לעומת זאת, בשיק הפדיון, ת/1א, שם הנפרע הוא רן זילברבוש. ב"כ הנתבעים ביקש ללמוד מכך, שהתובעת עשתה יד אחת עם ה"ה זילברבוש, על מנת "לעקוץ" את הנתבעים. ואולם, טענות אלה נטענו בעלמא, ללא כל סימוכין. אין לראות בפער השמות הנ"ל משום ראיה להוכחת קנוניה. מר נבון העיד, בעדות הנהנית מהגיון: "ברגע שביצעתי עסקה ונתתי שיק, אז הלקוח יכול לעשות עם השיק מה שהוא רוצה, הוא יכול להעביר אותו, למשוך אותו, לשלם בו, אני רוצה להקל על הלקוח ורושם את זה לשימושיו" (פ' ע' 13 ש' 27-28). ובהמשך: "לפעמים כדי להקל על לקוחות הם מבקשים לקבל שיק שהוא פתוח, שיק לפקודתם כדי שיוכלו למשוך אותו, זה היה בנסיון לעזור ללקוח. הרבה ספקים שלי מבקשים שאת השיק שאני רושם להשאיר פתוח. מבחינתי קיבלתי שיקים, שילמתי, העסקה נסגרה" (פ' ע' 16 ש' 16-18). ד"ר איריס סורוקר ד. לא מצאתי חוסר תום-לב בכך ששיק הפדיון נרשם לפקודת רן זילברבוש. כאמור, התובעת רשאית היתה להניח כי לפניה שיקים תקינים וברי הסבה, שכן כך הם נראו על פניהם, וכך נחזו להיות. מר נבון העיד שזיהה את מר זילברבוש "כבעלים של אומן הצנרת" (פ' ע' 13 ש' 5); "אומן הצנרת והשיפוץ" הופיע בכרטיסי התובעת, ולכן הוציא את הקבלה על שם זה (ר' עדותו בפ' ע' 13 ש' 7-11). לא מצאתי פגם בהתנהלות התובעת במהלך זה. 19. סיכומה של נקודה זו: יש לראות בתובעת כמי שאוחזת בשיקים בתום לב ובתמורה. 20. ב"כ הנתבעים עוררו טענות גם מתחום איסור הלבנת הון. אומר מייד: התביעה דנא מצויה ונבחנת בתחום השיטרי. הטענות אודות "גלגולי שיקים", ו"שיק שסובב", כביכול, נטענו ברמיזה פלילית כלפי התובעת, כהשערות גרידא וללא בסיס ראייתי. כאמור, החוקר המשטרתי המטפל בתלונת הנתבעים - לא זומן להעיד; מר זילברבוש וגב' זילברבוש - לא זומנו להעיד אף הם. לא הוגשה כל ראיה שיש בה לקשור בין התובעת לבין ה"ה זילברבוש כרוקחי קנוניה משותפת. לא הוגשה כל ראיה שיש בה לפגום ביושרה של התובעת בהתנהלותה במקרה דנא. 21. סיכומים של דברים: הנתבעים מסרו שיקים ללא הגבלת סחרות. שיקים אלה נוכו כדין ע"י התובעת, שאוחזת בהם בתום-לב ובתמורה. יש לזכור כי התובעת היא צד שלישי, ואין היא קשורה לעסקת היסוד שבין הנתבעים לבין "ענקים באינסטלציה בע"מ". הנתבעים העידו כי לא קבלו את השירות שהובטח להם ע"י "ענקים באינסטלציה" (ר' למשל ס' 9-11 לתצהיר הנתבעת וס' 7-11 לתצהיר הנתבעת). יש להצר על כך. ואולם כתובת הנתבעים בעניין זה היא בעלת הדין החוזית אשר עמה נקשרו בהסכם. אין לבוא בטרוניה אל התובעת, שאינה בעלת-דין חוזית של הנתבעים, ולא הפרה עימם הסכם. באיזון היחסי בין בעלי הדין, הנתבעים הם אלה שנטלו סיכון מסחרי, בכך שמסרו לקבלן שיקים ללא הגבלת סחרות -- שיקים שניתן להסב לצדדים שלישיים. התובעת לא יכולה היתה לדעת, כי שיקים אלה יועדו ע"י הנתבעים לרכישת סחורה ע"י הקבלן, או כי הקבלן מפר את התחייבותו החוזית כלפיהם. לא היה דבר בשיקים שיכול היה להזהיר את התובעת מעיסקת הנכיון. יושם אל לב כי הלכתו המפורסמת של ביהמ"ש העליון בדנ"א 258/98 צמח נ' שלשבסקי (אשר ב"כ הנתבעים הזכיר בסיכומיו), עוסקת ביחסים בין צדדים קרובים לשטר. בין צדדים קרובים לשטר - מתעמעמת עוצמתו של השטר, לטובת עיון בעסקת היסוד. אך במקרה דנא, התובעת היא צד רחוק לשטר. כצד שלישי - שהוכיח כי פעל בתום-לב ובתמורה - התובעת זכאית להגנה השיטרית. 22. לסיכום, אני מקבלת את התביעה. על הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת את סכומי השיקים הנ"ל, בצרוף הצמדה וריבית כחוק מזמן הפרעון של כל שיק ועד לתשלום בפועל. ההתנגדות אם כן נדחית, והליכי ההוצל"פ יימשכו כסדרם. הנתבעים ישאו בהוצאות התובעת בהליך דנא: אגרה, וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 23.6%. 23. יוער כי בתחילת הקראת פסק-הדין, ב"כ התובעת עזבה את האולם (ברשות), ומר נבון נשאר באולם. בהמשך ההקראה, הנתבעים וב"כ עזבו את האולם (ברשות), ואולם הנתבעים חזרו לאולם כעבור זמן קצר. כפי שהוסבר לצדדים וב"כ, פסק הדין שהוכתב באולם הועבר לעיוני ולחתימה. עוד יצויין כי השיקים המקוריים שב"כ התובעת מסרה לעיון ביהמ"ש - הוחזרו למר נבון. בנוסף, מר לוי קיבל צילום של המוצג ת/1. שאלות משפטיותנכותשיקים