1. לפניי תביעה כספית שבה עותרים התובעים לחייב את הנתבעת, מדינת ישראל, בתשלום פיצויים בגין נזק שנגרם להם לטענתם, עקב ביצוע צו חיפוש בביתם, כפי שיתואר להלן. 2. ביום 23.11.10 ניתן על ידי בית משפט השלום בנצרת, צו מעצר כנגד בנו של פלוני מס' 1 (להלן "הבן"), אשר נחשד בחברות בהתאחדות בלתי מותרת ומתן שרות להתאחדות בלתי מותרת וקשירת קשר לביצוע פשע. בנוסף ניתן צו חיפוש בביתו, בחצרו וברכבו ובעסקיו. 3. באותה העת עבד הבן כמורה בבית ספר, והתגורר יחד עם הוריו, שני אחיו ואחותו הקטינה (שהינם התובעים), בבניין ב הבניין הנ"ל מורכב משתי קומות. בקומת הקרקע, ניהל האב עסק של נגרייה לתעשיית רהיטים, ובקומה א', מצויה קומת המגורים שבה התגוררו בני המשפחה. קומה זו כוללת שלושה חדרי שינה, חדר סלון, מטבח וחדרי שירותים. יצוין כי לנגרייה שתי כניסות, אחת מקומת הקרקע, והשנייה דרך חדר המדרגות של קומת המגורים. 4. ביום 24.11.10, בסביבות השעה 2:00, הגיע כוח של יחידת "אלון" שהינה יחידת הבילוש והמודיעין של משמר הגבול, בליווי שוטרים מיחידת יס"מ עמקים, לביתו של הבן, לביצוע צו המעצר וצו החיפוש. כל הכוחות פעלו תחת פיקודו של מפקד יחידת "אלון" מר ניר יונה. 5. מכאן מתפצלות גרסאות הצדדים לגבי התרחשות העניינים לאחר הגעת הכח כאמור. התובעים טענו כי החיפוש נערך ללא הצגת צו של בית המשפט, ללא עדים, ומבלי שהוסבר לאב אודות זכויותיו, לרבות זכותו להתלוות כעד לחיפוש ו/או אודות פשר חתימתו על דו"ח החיפוש. עוד טענו כי החיפוש שבוצע בנגרייה וברכבים שחנו בחצר הבניין, נערך בחוסר סמכות. התובעים טענו עוד כי השוטרים ואנשי הביטחון הגיעו בכוחות גדולים שמנו כ-20 איש, וכי החיפוש נערך בברוטאליות ובשרירות, ושלא על פי אמות מידה מקובלים, ותוך זריעת הרס וחורבן בתוך הבית. לתמיכת טענותיהם הנ"ל, הגישו התובעים תמונות המראות, בין היתר, ערימות בגדים ודברים נוספים פזורים בשטח הדירה, ספות הפוכות, תמונה של הבת הקטינה זרוקה על הרצפה, שרטוטי עבודה של האב שעליהם נשפך קנקן קפה ועוד. (התמונות סומנו כמוצג ת/4). מיד בהזדמנות הראשונה, מחו התובעים על האופן שבו בוצע החיפוש, הן באמצעות הגשת תלונה למחלקה לחקירת שוטרים, והן בדיון להארכת מעצר של נושא הצו. 6. הנתבעת הכחישה מכל וכל טענות אלה, וטענה כי המדובר ביחידה בעלת מיומנות בביצוע צווי חיפוש בבתי חשודים בעבירות ביטחון, וכי הכח שהגיע אל בית התובעים מנה כעשרה שוטרים ואנשי ביטחון לכל היותר. עוד טענה כי הכח הגיע בשקט אל הבית, הקיש על הדלת בצורה סבירה, ולאחר שנפתחה הדלת על ידי האב, הזדהו אנשי הביטחון בפניו, הציגו בפניו את צו המעצר והחיפוש, וביקשו שילווה אותם לעבר בנו ששהה בבית באותה העת. הבן נעצר לאחר שהוצג בפניו צו המעצר ללא כל התנגדות. לאורך כל מהלך החיפוש, התלוו הבן ואביו אל השוטרים ואנשי הביטחון. האב אף סייע לאנשי הכח בפתיחת דלתות הרכבים שחנו בחצר הבניין. החיפוש נערך בהתאם לכללים המקובלים ובצורה סבירה, וללא גרימת כל נזק. בשום שלב לא ניגש הבן ו/או אביו והתלונן על הפרה או פגיעה בכבוד ו/או ברכוש. לאחר סיום החיפוש נערך דו"ח חיפוש שעליו חתם האב ללא כל הסתייגות, אולם הבן סירב לחתום. בנוסף, הכחישה הנתבעת את התמונות שהוגשו על ידי התובעים, וטענה כי התמונות הנ"ל אינן משקפות נאמנה את מצב הדירה לאחר סיום פעולת החיפוש והמעצר על ידי האנשים מטעמה. 7. העדויות מטעם התובעים העידו האב שהינו תובע מס' 1, ושני האחים , שהינם תובעים מס' 3 ו-5. מטעם הנתבעת העידו מפקד היחידה מר ניר יונה, ומר שלומי בן חמו, מפקד החיפוש כדבריו. 8. דיון התובעים העלו שלל של טענות הן במישור העובדתי והן במישור המשפטי שיש להן השלכה על תוצאות ההליך. להלן אדון בטענות הנ"ל לפי הסדר כדלקמן: ביצוע חיפוש בחוסר סמכות, האמנם? אין מחלוקת כי הכח שהגיע למקום ערך חיפוש בנגרייה המשמשת כעסקו של האב, וכן ברכבים שבבעלות האב ותובע מס' 5, אשר חנו במהלך ביצוע החיפוש, בחצר הבית. התובעים טענו כי החיפושים הנ"ל נערכו בחוסר סמכות ו/או בחריגה ממנה, תוך שהם מפנים ללשון הצו שלפיו נקבע כי החיפוש ייערך "בביתו, בחצרו וברכבו ובעסקיו של נושא הצו" (ההדגשה אינה במקור). 9. אין בידי לקבל טענה זו. באשר לנגרייה, הוכח כי הנגרייה הינה חלק בלתי נפרד מהבניין שבו התגורר הבן יחד עם בני משפחתו כמצוין לעיל, וכי אחת הכניסות המובילות אליה הינה מחדר המדרגות המשמש את קומת המגורים. אפילו האב הגדיר אותה בעדותו "כחדר חירום בתוך הבית" (ראה עדותו בעמ' 12 ש' 27). במצב נתון זה, מהווה הנגרייה חלק מהבניין שבו מתגורר הבן, וככזו, נמנית היא על חלקי הבית שצו החיפוש משתרע עליהם. 10. דין דומה חל לגבי הרכבים. אין חולק כי הרכבים של האב ושל האח (תובע מס' 5), חנו בחצר הבית בזמן ביצוע החיפוש (ראה עדותו של האח בעמ' 21 ש' 18). הימצאותם של הרכבים בשטח הבית שבו מתגורר הבן כמתואר לעיל, יוצרת חזקה ראשונית, הניתנת לסתירה, בדבר בעלותו ו/או חזקתו ו/או שליטתו בהם, ובהקשר זה ניתן לערוך אנלוגיה מהאמור בסעיף 28 (א) לחוק ההוצאה לפועל-תשכ"ז-1967. יתרה מכך, לא נסתרה טענת הנתבעת שלפיה האב הוא זה שפתח את הרכבים הנ"ל לשוטרים ו/או אנשי הביטחון לצורך עריכת החיפוש, ללא כל הסתייגות מטעמו מחמת טענת בעלות ו/או כל טענה אחרת. אי לכך, לא שוכנעתי בנסיבות המקרה שבפנינו, כי פעולת החיפוש בנגרייה וברכבים נערכה בחוסר סמכות כטענת התובעים. 11. עריכת חיפוש שלא בנוכחות עדים סעיף 26(א) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט-1969 (להלן "הפקודה") קובע כדלקמן: "חיפוש, בין על פי צו ובין שלא על פי צו, ייערך בפני שני עדים שאינם שוטרים, זולת אם - (1) לא ניתן בנסיבות הענין ובגלל דחיפותו לערכו כאמור; נסיבות הענין וטעמי דחיפותו יפורטו בפרוטוקול שייערך; (2) שופט הרשה לערכו שלא בפני עדים; (3) תופש הבית או המקום שבו נערך החיפוש, או אחד מבני ביתו הנוכחים שם, ביקש לערכו שלא בפני עדים; הבקשה תפורש בפרוטוקול שייערך" (ההדגשה אינה במקור) חובת נוכחות שני עדים שאינם שוטרים כאמור, צוינה גם בצו החיפוש שניתן על ידי בית המשפט ואשר עותק ממנו צורף כנספח ג' לתצהיר האב (ת/1). חובה זו נועדה להבטיח קיומו של הליך תקין על ידי קיום פיקוח ובקרה על מהלך החיפוש באמצעות אנשים ניטרליים, נעדרי אינטרס אישי, מלבד טובת הציבור ושמירה על זכויות האזרח. כבר נפסק כי אין מדובר בחובה טכנית-צורתית, אלא בחובה מהותית שאי קיומה הופך את הליך החיפוש "לבלתי חוקי מעיקרו". כך נפסק בע"פ (נצ') 38/83 רפאל בן-קיקי נ' מדינת ישראל, פ"מ, כרך תשמ"ד, חלק שני, 185, שם נאמרו על ידי כב' השופט אסא הדברים החשובים הבאים: "חיפוש בביתו או חצריו של אדם, לעולם יש בו משום פלישה לרשות היחיד ופגיעה חמורה בזכות הפרטיות שלו. והעובדה כי את החיפוש עורכים שוטרים על פי צו של בית משפט אין בה כדי להמתיק את הגלולה. החיפוש חושף בפני זרים צפונותיו של אדם, נותן להם גישה למקומות בהם מצניע אדם חפצים שאין הוא מעונין שעין אחרים תשופם, וזאת ללא כל קשר למעשים פליליים או כוונות פליליות. החיפוש מעמיד את חצריו של אדם ולעתים את גופו שלו בשליטתם המוחלטת של המחפשים ונותן בידם דרור לפשפש בהם כרצונם, מבלי שיהיה בידו של אדם למחות או להתנגד. לא בכדי קבעה על כן הוראת החוק כי חיפוש יש לערוך בנוכחות שני עדים שאינם אנשי משטרה. זוהי הוראה מחייבת והיא מהווה את הכלל, ואילו חריגה ממנו אפשרית רק באותם מקרים בהם התיר זאת החוק במפורש" חובה זו מקבלת משנה תוקף על רקע חקיקתו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, וכדברי כב' השופט מצא בבש"פ 3377/97 ג'ורבאן זכי תאופיק נ' מדינת ישראל ( 06.06.97)"אין צריך לומר שהקפדה על ביצוע נאות של צו חיפוש הוא מידה המתחייבת מזכויות היסוד של האדם: סעיף 7(ב)-(ג) לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו". (לעניין חובת הנוכחות של שני עדים שאינם שוטרים וחשיבות ההקפדה על ביצוע תקין של הליך החיפוש, ראה גם ב"ש (י-ם) 1153/02 מדינת ישראל נ' מיכאל אברג'יל, פ"מ, כרך תשס"א, חלק שני, 728). 12. בענייננו, הנתבעת לא טענה לקיומם של אחד החריגים המנויים בסעיף 26 לפקודה, אלא שלטענתה, החיפוש נערך בנוכחות שני עדים שהם לא אחרים מאשר הבן שהוא נושא צו החיפוש, ואביו . 13. אין לי אלא לדחות טענה זו, הן במישור העובדתי והן במישור המשפטי, ולתמוה על העלאתה על ידי הנתבעת. ראשית - המדובר בטענה שלא הוכחה במישור העובדתי, שכן האב הכחיש מכל וכל התלוותו אל הכח במהלך החיפוש. בעדותו מסר האב כי מיד עם היכנסם לדירה, אזקו השוטרים את ידיו של הבן, ושלושה מהם הקיפו אותו (את האב) ולא נתנו לו לזוז מחדר השינה שלו כדבריו (ראה עדותו בעמ' 10 ש' 31-20, ועמ' 11 ש' 3-1). אמנם בעדותו התגלו מספר סתירות, אולם הרושם שנוצר הוא שסתירות אלה מקורן בחוסר הבנה, ומכל מקום, לא היה בהן בכדי להביא לדחיית גרסתו הנ"ל. שנית - הטענה כי הבן העצור , התלווה לכח כעד, לאורך כל מהלך החיפוש, אף היא טענה שאינה עומדת במבחן השכל הישר, וזאת בשים לב להיותו אזוק, ולהשגחה ההדוקה שבה היה נתון, כפי שהדעת נותנת, עקב מעמדו הנ"ל. לא זו אף זו, הרי אין מחלוקת כי הבן סירב לחתום על דו"ח החיפוש כעד, דבר המשמיט את הבסיס מתחת להיותו עד כטענת הנתבעת. יוער כי חתימתו של האב מתנוססת על דו"ח החיפוש כעד, אולם מקובלת עלי עדותו של האב בהקשר זה כי הדבר נעשה מבלי שהוסבר לו פשר העניין על ידי מי מנציגי הנתבעת. 14. יוצא אפוא שבמישור העובדתי, הנתבעת לא הוכיחה את טענתה שלפיה הבן ואביו שימשו כעדים לחיפוש על פי דרישת החוק. אולם, אף למקרה והטענה היתה מוכחת על ידה, הדבר לא יכול היה להושיע לה, ולוּ מהטעם הפשוט, ש"העדים" הנ"ל (ובענייננו האב) העידו לחובתה באשר לתקינות ביצוע הליך החיפוש על ידה. 15. במישור המשפטי, אין לי אלא לדחות טענה זו, שכן נושא הצו ואביו אינם יכולים לשמש כעדים לחיפוש, כמשמעות מונח זה בסעיף 26(א) לפקודה. ממה נפשך? נוכחותם של העדים בחיפוש על פי דרישת הפקודה נועדה להבטיח פיקוח ובקרה על הליך החיפוש, לשם ביצועו בצורה תקינה וראויה, תוך שמירה על אובייקטיביות ועל טוהר החיפוש. לנוכחות זו תכלית כפולה. מחד היא נועדה ל"דרבן" את הכח המבצע לבצע את החיפוש בהתאם להוראות החוק ודרישותיו, ו"להרתיע" אותו משימוש בכח המופקד בידיו באופן שרירותי ובלתי מבוקר ותוך רמיסת זכויות אדם, ומאידך, היא נועדה "לרסן" את נושא הצו ו/או תופס המקום, לבל ינהגו בניגוד להוראות הצו וינצלו את המצב להעלאת טענות חסרות בסיס באשר לביצועו. בנוסף, לנוכחות זו תכלית חשובה נוספת, והיא לאפשר בבוא העת, בקרה שיפוטית אפקטיבית על הליך החיפוש. 16. ברי הוא כי במצב דברים זה, נושא הצו ו/או תופס המקום אינם יכולים לשמש בקר על הליך החיפוש ו/או עדים לו, כמשמעותו מונח זה בסעיף 26(א) לפקודה, מפאת מעורבותם האישית בהליך וניגוד העניינים שבו הם עלולים להימצא, וכך גם השוטרים האמונים על ביצוע צו החיפוש. מסקנה זו שלפיה נושא הצו ו/או תופס המקום אינם יכולים לשמש עדים לחיפוש, מתבקשת גם לאור הוראות סעיפים 26(א)(3) ו-28 לפקודה. 17. אי לכך, הנני דוחה את טענת הנתבעת שלפיה הבן ואביו היו עדים לחיפוש, והנני קובעת כי הנתבעת ביצעה את החיפוש שלא בנוכחות עדים שאינם שוטרים, ותוך הפרת הוראת סעיף 26(א) לפקודה וצו בית המשפט, ובכך עוולה כלפיהם בעוולה של הפרת חובה חקוקה על פי סעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. על חומרת המעשה הנ"ל, הנני מצטטת את הדברים שנאמרו בפרשת בן-קיקי שהוזכרה לעיל כדלקמן: "כבר הודגשה החומרה שבעריכת חיפוש בביתו, בכליו או על גופו של אדם, ומשעה שנעשה מעשה דרסטי זה המציב אדם עירום ועריה, מן הדין הוא שהדבר יבוצע תוך הקפדה יתירה על כל תו ותג שבחוק. ולא שמונה, ולא שמונים ואף לא ריבוא שוטרים אינם יכולים לבוא במקומם של עדים זרים נייטרלים שהחוק מחייב נוכחותם בעת חיפוש. אי קיומן של הוראות אלה על ידי המשטרה, עושות את החיפוש לבלתי חוקי מעיקרו, שכן אין החוק מתיר כל שקול דעת לשוטרים להחליט כיצד והיאך לבצע את החיפוש, ועליהם לקיימו אך ורק לפי הקבוע בחוק" 18. משלא נקטה הנתבעת באמצעי הזהירות הנדרשים בנסיבות העניין, בביצוע צו החיפוש, ובין היתר, על ידי צירופם של שני עדים ניטרליים לכח שלה, לשם הבטחת ביצועו של הליך תקין, בכך עוולה כלפי התובעים גם בעוולת הרשלנות לפי סעיפים 35 ו-36 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], ועליה לפצותם בגין הנזק שנגרם להם עקב התרשלות זו. 19. תוצאות ההפרה התובעים טענו כי אנשי הנתבעת ביצעו את החיפוש שלא על פי אמות מידה מקובלים, תוך זריעת הרס וחורבן בתוך הדירה, ולהוכחת טענה זו, הם הגישו תמונות המראות לשיטתם את ההרס שנותר לאחר סיום מלאכת החיפוש. עוד טענו כי אנשי הכח לא הציגו בפניהם את צו החיפוש, זרקו את הבגדים על הרצפה, טרקו את דלתות המגירות ברגליים כאות השפלה, ביצעו את החיפוש בתוך חדר שבו ישנה הבת הקטינה (אשר התעוררה במהלך החיפוש והחלה לבכות), תלשו את תמונת הבת וזרקו אותה לרצפה, שפכו קנקן קפה על תכניות עבודה בנגריה, רוקנו מיכל דבק על שולחן העבודה בנגריה ועוד. הנתבעת הכחישה כאמור טענות אלה מכל וכל. כאן המקום לציין כי במהלך המשפט הצהיר ב"כ התובעים כי התביעה מתייחסת לרכיב של עגמת נפש בלבד, ולא לנזקים ממוניים (עמ' 15 לפרוטוקול). 20. אמנם ניתן לומר כי התובעים, הרימו באופן ראשוני, את נטל הוכחת טענותיהם בדבר הדרך שבה בוצע החיפוש על ידי אנשי הנתבעת, אולם לא יכולה להיות מחלוקת כי בהעדר ראיות ממשיות ובעלות משקל אובייקטיבי, יהא קשה, מטבע הדברים, להכריע בטענות מסוג זה, בשים לב למניעים שיכולים לעמוד מאחורי שני הצדדים בהעלאת ו/או הדיפת טענות מסוג זה. 21. לשם מניעת מצב זה, קבע המחוקק הוראה סטטוטורית אשר חייבה את נוכחותם של שני עדים אובייקטיבים במהלך ביצוע החיפוש כמתואר לעיל. הוראה זו נועדה לסייע לצדדים בהוכחת טענותיהם, ככל שהן מתייחסות לאופן ביצוע הצו. הנתבעת התעלמה מהוראה זו וגם מצו של בית המשפט, ונמנעה מלצרף לשורותיה עדים ניטרליים שיכלו לשפוך אור על מהלך החיפוש באופן אובייקטיבי. הימנעות זו לא רק רובצת לחובתה והיא שקולה כהימנעות מהבאת עדים בהליך אזרחי, אלא שלעניות דעתי, היא מעבירה אליה את הנטל להוכיח כי הליך החיפוש בוצע באופן תקין ומידתי, על פי הוראות החוק ובהתאם לאמות המידה המקובלים. אולם בנטל זה לא עמדה הנתבעת, שכן גרסתה התבססה בעיקר על עדות יחידה של מפקד החיפוש מר שלומי בן חמו, אשר לא נכח בחיפוש בכל חלקי הבית כפי שהתברר מעדותו. אמנם מר ניר יונה מפקד היחידה ואשר שימש כמפקד עָל של כל הכוחות שהשתתפו במשימה, העיד אף הוא במהלך המשפט, אולם לא שוכנעתי כי הוא נכח בכל שלב ושלב של ביצוע החיפוש, ולוּ מתוקף תפקידו כמפקד עליון שהיה אחראי על כל "הגזרות" במהלך ביצוע החיפוש, ומשכך לא יכולתי לייחס לעדותו באשר לביצוע פעולות חריגות כאלה ואחרות כנטען על ידי התובעים, משקל משמעותי. בהקשר זה אציין כי טענתו של מר ניר שלפיה הכח מנה כעשרה אנשים לכל היותר, נסתרה מניה וביה על ידי עדותו של מר שלומי, אשר הודה בסוף עדותו כי מדובר בכח שמנה כ-30 איש (ראה עדותו בעמ' 32 ש' 9-8). למותר לציין כי עדות זו מחזקת את גרסת התובעים לגבי היקף הכח אשר השתתף במשימה. יתרה מכך, הנתבעת לא גילתה דו"חות מג"ב ודו"חות משימה הנוגעות למשימה הנדונה, למרות שהיו ברשותה, והדבר אף הוא פועל לחובתה. 22. במצב דברים זה לא שוכנעתי כי הנתבעת הרימה את נטל הוכחת טענתה בדבר ביצוע ההליך על פי אמות מידה מקובלים, כגון הצגת צו החיפוש בפני התובעים, הקפדה על אי גרימת נזק למסמכי עבודה, שמירה על שלומה של הקטינה ואי ביצוע חיפוש בחדר בעת שינתה, והמסקנה המתבקשת מכך היא שטענות התובעים מתקבלות, ומשכך על הנתבעת לפצותם עבור הנזק בגין עגמת הנפש שנגרם להם עקב התנהלות זו. 23. בנוסף, יש לזכור כי עסקינן בפגיעה בפרטיותם של התובעים אשר נבעה מפעולת חיפוש בלתי חוקי מעיקרו (ראה פרשת בן-קיקי שצוטטה לעיל), ומשכך, קמה לתובעים זכות לקבל פיצוי בגין עוולה זו. 24. גובה הפיצוי אין צורך להכביר במילים אודות הפגיעה הנגרמת לאדם כתוצאה מפגיעה בפרטיותו ובכבודו, על אחת כמה וכמה כשהפגיעה הינה תולדה של מעשה בלתי חוקי כמצוין לעיל. 25. בענייננו, יש לפסוק פיצוי לתובע מס' 1 שהינו האב, ולתובע מס' 3 שהינו הבן הנוסף שנכח במהלך החיפוש, בגין עגמת הנפש שנגרמה להם עקב ביצוע צו החיפוש על ידי הנתבעת כמתואר לעיל, והנני מעמידה את הפיצוי המגיע לכל אחד מהם על סך של 10,000 ₪. לעומת זאת, לתובעות מס' 2 ו-4 אשר לא העידו במשפט, לא ניתן לפסוק פיצוי. לגבי נתבע מס' 5, משנדחתה הטענה בדבר ביצוע חיפוש לא חוקי ברכבו (ראה סעיף 10 לעיל), בכך נסתם הגולל על זכותו לקבל פיצוי. 26. סוף דבר א. התביעה של התובעים 2, 4 ו-5 נדחית בזאת. ב. התביעה של התובעים 1 ו-3 מתקבלת בזאת. הנתבעת תשלם לכל אחד מהתובעים הנ"ל, פיצוי כולל בסך של 10,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. ג. בנוסף תשלם הנתבעת לתובעים 1 ו-3 אגרת משפט בשערוך ליום תשלומה בפועל, וכן שכ"ט עו"ד בסך של 6,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. משטרהמשפט פליליעדיםדיוןצוויםסדר דין פלילישוטר