מחלוקת ראשונה בין הצדדים, עניינה תוספת המע"מ על הסכום הנקוב בזכרון הדברים. אלא, שלאחר שמיעת העדים מטעם הצדדים, ובטרם שמיעתו של העד שמעון, שהיה אמור להעיד מטעמו של רונן, הצדדים הודיעו על הסכמתם לצמצום המחלוקות הנטושות ביניהם לשלוש שאלות בלבד: הראשונה, האם התובעת קיבלה את מלוא הסכום של 104,300 ₪ או שמא קיבלה אך ורק את הסך של 70,000 ₪. השנייה, הליקויים בעבודות שבוצעו על ידי התובעת. השלישית, נושא העבודות הנוספות (ראו: עמ' 28 לפרוטוקול, ש' 1-5). גובה הסכום אשר שולם על ידי רונן לחברה מתוך סכום התמורה הנ"ל? קובטי העיד, כי רונן שילם על חשבון העבודות סך של 70,000 ₪ בלבד. כבר אקדים ואציין, כי עדותו של קובטי בהקשר זה יצרה עלי רושם אמין ומהימן ביותר. קובטי הציג את הקבלות שהוציאן בגין הסכומים ששולמו לו על ידי רונן, ולפיהן מדובר בסכומים בסך של 70,000 ₪. טענותיו של רונן כנגד הבנתו וידיעתו של קובטי בכל הנוגע לניהול ספריו, אינן סותרות, מניה וביה, את טענת קבוטי בכל הנוגע לגובה הסכומים ששולמו לתובעת על ידי רונן. ודוק: רונן טען, כי קובטי קיבל כספים במזומן ונמנע מלדווח עליהם. טענה זו, הועלתה בעלמא. לא זו אף זו: טענתו של רונן, לפיה קובטי הוציא לו קבלות אך ורק על 70,000 ₪ על מנת להתחמק מתשלומי המס והמע"מ (ראו: עמ' 25 לפרוטוקול ש' 23-24), אינה מתיישבת עם העובדה כי התובעת חתומה על הסכם בכתב, לפיו תמורת העבודה הינה 104,300 ₪. זאת ועוד, רונן ביקש להסתמך על תדפיס חשבון הבנק שלו, המלמד על משיכת מזומנים בסך של 90,000 ₪ בתקופת השיפוצים בביתו, ולטענתו, סכומים אלה נמסרו לקובטי, בנוסף לסכומי מזומנים נוספים שנמסרו לו בשלבים שונים. ראשית כל, עינינו הרואות כי הסכומים שנמשכו מחשבונו של רונן בבנק, הינם בסך של 90,000 ₪ בלבד. שנית, טענתו של רונן, כי הסכומים שנמשכו מהבנק נמשכו לצורך התשלום לקובטי נסתרה במהלך חקירתו הנגדית של רונן, אשר הודה כי לא היה משלם לתובעת את מלוא הסכומים שהיה מושך מהבנק (ראו: עמ' 26 ש' 20-23). שלישית, רונן לא הצליח להביא ולו בדל ראיה אחת להוכחת טענתו כי שילם לקובטי סכומים נוספים במזומנים מעבר לסכומים שנמשכו מחשבונו מהבנק. רונן לא ידע למסור פרטים אודות אותם סכומים, גובהם, מתי נמסרו לקובטי ובאילו נסיבות נמסרו לו. בנסיבות, שוכנעתי כי לא עלה בידי רונן להוכיח כי שילם לתובעת סכום העולה על 70,000 ₪. על כן, עליו לשלם לתובעת את יתרת סכום התמורה המוסכמת, וזאת בסך של 34,300 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד סיום העבודה ועד היום. אך, מסכום זה, יש לקזז את הסך של 900 ₪ בגין עבודות מריחת השפכטל בקירות הסלון, אשר מוסכם על הצדדים כי עבודה זו נכללה ברשימת העבודות שיש לבצען על פי זכרון הדברים, כשבפועל עבודה זו לא בוצעה (ראו: סעיפים 1.3 ו- 1.4 בחוות דעתו של המהנדס יוסי לזר, אשר מונה מטעם בית המשפט). הליקויים בעבודות שבוצעו על ידי התובעת להוכחת טענותיהם בהקשר זה, הצדדים הגישו חוות דעת הנדסיות מטעמם, וכן מונה מומחה מטעם בית המשפט, המהנדס יוסי לזר. הצדדים לא חקרו את המומחים מטעמם, וכן לא חקרו את המומחה מטעם בית המשפט. לא זו אף זו: הצדדים לא העלו כל נימוק ענייני כנגד קביעותיו של המומחה מטעם בית המשפט, והנני מאמצת את מרבית קביעותיו. המומחה מטעם בית המשפט, מצא כי עלות תיקוני הליקויים בעבודות אשר בוצעו על ידי התובעת הינה בסך של 8,900 ₪ (סכום זה כולל עלויות פיקוח וכולל מע"מ כדין). חרף העובדה, כי המומחה מטעם התובעת לא חלק על קיומם של ליקויים נוספים, בעלות של 3,750 ₪ מעבר לליקויים שנקבעו על ידי המומחה אשר מונה מטעם בית המשפט, הרי שליקויים נוספים אלה נשללו על ידי המומחה אשר מונה מטעם בית המשפט, וזאת משלא הוצגה לעיוני תוכנית אדריכלית המראה, כי התובעת נדרשה לבצע את אותן עבודות בצורה השונה ממה שבוצע על ידה בפועל. לטעמי, היה על הקבלן, בהיותו איש מקצוע, להסב את תשומת לבו של רונן באשר לצורך בקבלת התוכניות הנדרשות. משלא עשה כן, יש להשית עליו אחריות בשיעור 75% בגין הליקויים שמקורם באי קבלת תוכנית אדריכלית, כאשר אשמו התורם של רונן בהקשר זה, עומד על 25%. על כן, סך עלויות תיקון הליקויים עומד על 11,713 ₪ (75% מהסך של 3,750 ₪ + 8,900 ₪). סכום זה יש לקזזו מהסכומים המגיעים לתובעת. העבודות הנוספות ועלותן המומחה מטעם בית המשפט העריך את שווי העבודות הנוספות, אשר בוצעו בפועל על ידי התובעת בסך של 3,090 ₪. טענותיו של רונן, כי התובעת ביצעה עבודות אלו על דעת עצמה, מבלי שביקשה את הסכמתו ומבלי שסיכמה איתו על גובה עלותן מראש, דינה להידחות. בהקשר זה, אמינה עליי עדותו של קובטי, לפיה רונן ידע על הצורך בביצוע עבודות נוספות, אישר את ביצוען, נכח במקום ולא התנגד לביצוען (ראו: עמ' 17 ש' 2-10). עדות זו לא נסתרה כלל וכלל על ידי רונן. אף נהפוך הוא, רונן העיד (ראו: סעיפים 16 עד 18 למוצג נ/1) כי הזמין מהנדס מטעמו אשר ביקר בביתו יותר מפעם אחת ולפי התקדמות העבודה, בדק את מלוא העבודות אשר בוצעו על ידי התובעת והתייחס הן לעבודות אשר פורטו בהסכם, והן לעבודות הנוספות שבוצעו. כך, שלא ניתן לקבל את טענתו של רונן, שלא ידע על העבודות הנוספות. חרף ידיעתו, רונן לא ביקש מהתובעת להימנע מביצוע עבודות נוספות או לחדול מהמשך ביצוען. על כן, רונן חייב לשלם לתובעת את תמורת העבודות הנוספות, בגובה העלות שנקבעה על ידי המומחה אשר מונה מטעם בית המשפט. לסיכום לנוכח המקובץ לעיל, הנני מחייבת את הנתבע (רונן נווה) לשלם לתובעת 24,777 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 3.11.10 (מועד סיום העבודות) ועד היום, וכן בצירוף 5,000 ₪ בגין שכר טרחת עורך דין. חוות דעת המומחים היו חיוניות לבירור שתי התביעות. על כן, ולנוכח התוצאה אליה הגעתי כמפורט לעיל, כל צד ישא בהוצאותיו בגין רכיב זה. כמו כן, כל צד ישא בהוצאותיו בגין אגרת בית המשפט. חוזהמיסיםזכרון דבריםמע"מ (מס ערך מוסף)