תביעה נגד קבלן שיפוצים בגין ליקויי בניה

תביעה נגד קבלן שיפוצים בגין ליקויי בניה: בפני תביעה בגין ליקויי בנייה. א. סיפור המעשה: התובעת התקשרה עם הנתבע, שהינו קבלן שיפוצים, לביצוע עבודות שיפוץ, הכוללות טיפול בבעיית חדירת רטיבות לביתה, לשפץ את הגדר ולתקן את חזית הבית, לרבות השביל המוביל אל דירתה. בין הצדדים נערכו מספר הסכמים, ביחס לסוג והיקף העבודה, כמפורט בהסכמים. בתום ביצוע העבודות, הזמינה התובעת בדיקה הנדסית והביאה מומחה מטעמה, אשר העריך את ליקויי הבנייה, שמצא, בסך כולל של 42,900 ₪ כולל מע"מ, התובעת שילמה לאותו מומחה בגין חוות דעתו סך של 1,700 ₪. התובעת ביקשה מבית המשפט לפסוק לה בגין עגמת נפש סך של 10,000 ₪. שני הצדדים הגישו חוות דעת שתמכו בטיעוניהם, כמקובל בתיקים מסוג זה. בית המשפט, לאור הפערים בין חוות הדעת, מינה את המומחה אינג' שטרנברג רונן, כמומחה מטעם בית המשפט, אשר יבדוק ויבחן את הליקויים הקיימים, במידה ואלה קיימים, בעבודות השיפוץ שביצע הנתבע, בנכס. בפני המומחה עמדו כתבי הטענות, תצהירי הצדדים, הסכם העבודה וחוות הדעת של הצדדים. המומחה הגיש את חוות דעתו, המומחה קבע בחוות דעתו, כי עלות התיקונים שמצא בעבודות הנתבע הם בסך 4,400 ₪, נכון לאוגוסט 2012 וכן ציין, כי מחירים אלה אינם כוללים מע"מ וביחס לשני ליקויים, אשר העריך את עלותם בסך 6,000 ₪, הותיר את ההכרעה בהם לבית המשפט, מאחר וקיימת מחלוקת עובדתית ומשפטית ביחס לליקויים אלו. המומחה לא נחקר על חוות דעתו והצדדים הסכימו למתן פס"ד מנומק, על יסוד המסמכים הקיימים בתיק ולאחר שמיעת טיעוניהם בע"פ. היום שמעתי את טיעוני הצדדים בע"פ. ב. חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט: ככלל, הנטייה היא שלא לסטות מחוות דעתו של מומחה מטעם בית המשפט, בהיעדר טעות בולטת. כך לדוגמה, נאמר בע"א 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי על שם חיים שיבא, פ"ד נו(2) 936, 949 (2002): "משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית משפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן..." . עוד על מעמדו של מומחה מטעם בית המשפט ראה, ע"א 821/88 א. לוי קבלני בנין בע"מ נ' שמי את סמי חמוד, פ"ד מד(2) 771, 779 ; ע"א 558/96 חברת שיכון עובדים נ' רוזנטל, פ"ד נב(4) 563 (1998). בהעדר חקירה למומחה ובהעדר סתירה לחוות דעת המומחה , לא מצאתי לסטות מחוות דעתו של המומחה, וחוות דעתו תשמש כנקודת מוצא לגבי עצם קיומו של הפגם/אי ההתאמה ועלות תיקונו, למעט באותן נקודות בהן המסקנה אליה הגיע המומחה אינה מעוגנת משפטית, או אינה סבירה. ג. מתן הזדמנות לקבלן לתקן: מדי יום נדונה בבית המשפט תביעה לליקויי בניה וכמעט דבר שבשגרה , מעלה המוכר את הטענה לזכותו לתקן את הליקויים בעצמו. בנושא זה קיימת פסיקה עניפה וראה ע"א 656/99 ד"ר בר שירה ואח' נ' מעונות ובנין בע"מ, פ"ד נז(5) 1 (2003) עמ' 12 ואילך; ע"א 5602/03 סגל ואח' נ' שיכון ופיתוח לישראל (ניתן ביום 28.2.2005). הפסיקה, קבעה, כי כאשר הקבלן חולק על עצם אחריותו לתיקון, הוא מאבד את זכותו לתקן הליקויים בעצמו. זה הדין גם מקום בו הקבלן קיבל כבר הזדמנות לתקן את הליקויים, אך ביצע את התיקונים באופן כושל - ע"א 472/95 זכריה זלוצין נ' יחליף ריצוף, פ"ד נ(2) 858 (1996). לטעמים נוספים בגינם ידחה בית המשפט מתן אפשרות לקבלן לבצעו התיקונים בעצמו ראה ע"א 656/99 ד"ר בר שירה ואח' נ' מעונות ובנין בע"מ, פ"ד נז(5) 1 (2003) עמ' 12 ואילך. במקרנו, נוכח חלוף הזמן, בהתחשב בכך שהנתבע ביצע כבר תיקונים בדירת התובעת, סכום הנזק, העדר יחסי אמון בין הצדדים והכחשת הנתבע לליקויים, אין מקום לאפשר לנתבע לבצע את התיקון. ד. נזקי התובעת: ד.1. עלות התיקונים: לאחר ששמעתי טיעוני הצדדים, אני סבור כי יש לחייב את הנתבע לשלם לתובעת את עלות התיקונים שקבע המומחה בחוות דעתו, בסך של 4,400 ₪, בתוספת מע"מ כחוק. אעיר, כי המומחה מטעם בית המשפט קבע שהסכום הנ"ל כולל גם עבודות פיקוח. ד.2. ביחס למדרגות מגרנוליט: המומחה התייחס בחוות דעתו, לליקוי כפי שנטען על ידי התובעת וליתר דיוק, מטעם מומחה התובעת. המומחה קבע, כי העבודות שהוזמנו הן ציפוי המדרגות בגרנוליט, ביחס למדרגות קיימות. הקבלן שבפנינו לא בנה ולא תכנן את המדרגות אלא נדרש, וזה השירות המוזמן מטעם התובעת, לצפות את המדרגות הקיימות במשטח גרנוליט. הליקוי המיוחס הוא ליקוי הקשור בצורת המדרגות, כצורה לקויה, כשהן אינן מעוגלות, כפי שקבוע בתכנית ואף גובהן מסוכן ונבנה בניגוד לתקנות התכנון והבנייה. בעניין זה אני מקבל חוות דעתו של המומחה כי אכן קיימות מדרגות לקויות, אך השאלה אם הקבלן (הנתבע) אחראי לליקוי זה. אני סבור כי ממכלול הנתונים שבפני מדובר בליקוי תכנוני וביצועי, שלא בוצע על ידי הנתבע כלל ועיקר. המדרגות היו קיימות בטרם נכנס הנתבע לבצע את העבודות. השירות שהוזמן ממנו, היה ציפוי המדרגות הקיימות במשטח גרנוליט. הוא לא תכנן ולא ביצע את המדרגות, אלה המדרגות שהיו קיימות בטרם הגעת הנתבע אל בית התובעת ואלה נבנו ותוכננו על ידי אחרים. הליקוי המקורי נובע מעבודות קבלנים אחרים, הנתבע ביצע את עבודת הגרנוליט ללא כל דופי והוא לא יצר את הליקוי ומכאן, שאין לייחס את הליקוי בעניין המדרגות לנתבע, כך גם ציין המומחה, שהקבלן אינו אחראי למידות המדרגות ובצדק קבע כך. מכאן, אין להעביר אל שכמו של הנתבע, ליקוי שאחרים יצרו בדירת התובעת. על כן, אני דוחה את הדרישה ביחס לביצוע ריצוף מדרגות הגרנוליט. ד.3. ביחס לשער הכניסה: אין כאן כל ליקוי. השאלה שיש להכריע בה, האם סופק מה שהוזמן בפועל. לטענת התובעת, הוזמנה דוגמא של שער הדומה לשער של משפחת גוזלן הגרים בסמוך. לא הוכח בפני היקף השירות המוזמן מטעם הנתבע ביחס לשער הכניסה, לא הוכח בפני שנדרשה דוגמא מדויקת של העתק והדבק של אותו שער. הדבר לא נאמר במסמכים, לא ניתן ללמוד על כך ממכלול הראיות שהונחו בפני, שנדרש שער הזהה גם בצורתו החיצונית, אחת לאחת, לשער בדירת משפחת גוזלן. הדלת בדירה, לא נפל בה כל פגם מבחינת היכולת הפונקציונלית ומבחינת טיב החומר וביצוע העבודה. כל מה שנטען, כי סופק דבר שאינו זהה לשער של משפחת גוזלן, דבר זה, לא הוכח בפני, שנדרש העתק מדויק של השער הקיים אצל משפחת גוזלן. אוסיף ואומר, כי ניתן להתרשם שמסקנה זו היא נכונה, מהנספח שחתמה עליו התובעת לאחר סיום העבודות, שכן מדובר בליקוי, שאם הוא נכון, הוא ליקוי בולט לעין, ניתן להבחין בו עם סיום העבודות והתובעת לא טרחה אפילו לציין כי הדלת אינה תואמת כמצוין על ידה היום. הליקוי שצוין, צוין על ידי המומחה מטעמה. בתצהירה לא ציינה כי היא הזמינה, מבחינת היקף השירות והיקף העבודות, דלת תואמת אחת לאחת מבחינת חומרים ומבחינת צורה, את הדלת של משפחת גוזלן, אלא הפנתה להסכמים ובהסכם אין פירוט לזהות הצורנית המדויקת לדלת הכניסה של משפחת גוזלן. הליקויים הנטענים על ידה, הם הליקויים שמצא המומחה והיא הפנתה לחוות דעת המומחה, אך לא פירטה בתצהירה את היקף השירות שהוזמן מהנתבע ביחס לדלת שסופקה. מכאן, התובעת לא הוכיחה בפני כי הזמינה זהות צורנית מדויקת לדלת משפחת גוזלן. על כן, גם בעניין זה, אני לא מקבל את טענתה. ה. עגמת נפש: בשים לב לטיב הליקויים וסכומם, אני פוסק לתובעת סך של 500 ₪. ו. התוצאה: אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת סך של 4,900 ₪, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה החל מיום מתן חוות הדעת (10/7/12) ועד התשלום המלא בפועל. בנוסף, החזר אגרה ששולמה, כנגד קבלה וכן שכ"ט עו"ד בסך 900 ₪ כולל מע"מ. ביחס להחזר הוצאות המומחה ולאחר שהוסבה תשומת לבי לטעות שנפלה בהחלטה המקורית למינוי מומחה בעת שהטלתי שני שליש מעלות המומחה על שכמו של הנתבע והטלתי שליש על שכמה של התובעת ולאור העובדה, כי חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט היתה רחוקה מרחק רב מחוות הדעת של התובעת, בערך כ- 10% (ניתן להבחין בהגזמה מטעם מומחה התובעת בהערכת הליקויים), לא אורה לנתבע לשלם את השליש הנותר ודי במה ששולם על ידו. אני פוטר את הצדדים מתשלום המחצית השנייה של האגרה, בהתחשב בכך שלא התקיים הליך הוכחות. זכות ערעור תוך 45 יום מיום קבלת פסה"ד. בניהליקויי בניהקבלןשיפוצניקשיפוצים