תביעה כספית לתשלום יתרת חוב סך של 7,063 ש"ח בגין רכישת חומרי בניין התובעת הינה חברה העוסקת בייצור ושיווק חומרי בניין. אין מחלוקת בין הצדדים, כי הנתבעת 1 (להלן: "החברה") הזמינה אצל התובעת חומרי בניין לצורך בניית מבנה שיועד לשמש כמרכול בשלומי, וכי הנתבעת מס' 2 (להלן: "הנתבעת") חתמה על ההזמנה כערבה לתשלום החוב של החברה. לטענת התובעת, עד ליום 31/10/03 רכשה החברה חומרים מהתובעת בסכום כולל של 30,426 ש"ח, כמפורט בחשבוניות המס ותעודות המשלוח שצורפו לכתבי הטענות מטעמה, וכי לאחר ששולם לתובעת סך של 25,500 ש"ח, יתרת החוב שלא סולקה עמדה על 4,926 ש"ח בערכי קרן, שהם סך של 7,063 ש"ח נכון למועד הגשת התביעה. לעומת זאת הנתבעות מכחישות כי הן חבות בתשלום סכום כלשהו לתובעת. לטענתן, לאחר שהתברר כי התובעת חייבה את החברה בגין ברזל שלא סופק, ולאחר ששתי משאבות בטון הגיעו לאתר העבודה באיחור, מה שגרם לבטון להתייבש, סוכם עם התובעת כי יתרת החוב אצלה תימחק. הנתבעות הוסיפו וטענו, כי התובעת היא זו שחייבת להן סכום של 6,159 ש"ח בגין הרכיבים שלהלן: בגין הבטון היבש שסופק; בגין תשלומי יתר ששולמו לה עבור 3 מ"ק בטון שלא סופק בפועל; בגין ברזל שלא סופק; ובגין הפרש בתמחירי הבטון - כמפורט בתצהיר ובסיכומים מטעמן. דיון והכרעה: מטעם התובעת הוגש תצהירו של מר סאלח סעידה, מנהל התובעת, ואילו מטעם הנתבעות הוגשו תצהיריהם של הנתבעת ובעלה, מר שמשון רשף. כל המצהירים נחקרו בפניי בחקירה נגדית. מטעמי נוחיות אדון בכל אחת מהמחלוקות בנפרד. האם התובעת הוכיחה את טענתה בדבר כמות ועלות החומרים שסופקו לחברה? צירוף סכום כל החשבוניות ותעודות המשלוח הרלוונטיות מעלה, כי חומרי הבניין שסופקו לחברה עומד על 30,426 ש"ח, כפי הנטען על ידי התובעת. יתרה מזאת, בחינה של הכרטסת הממוינת של החברה מגלה, כי סכום כלל החומרים שנרכשו מהתובעת, עומד לפי עמדת החברה על סך של 27,668 ש"ח. ומכאן, שהפער בין הסכום לו טוענת התובעת לבין הסכום לו טוענות הנתבעות הינו 2,758 ש"ח - הוא סכום חשבונית מספר 84735 מיום 31/10/03 אשר מתייחסת לתעודות משלוח מספר 46557 ו-46749, לגביהן אישר בעלה של הנתבעת במהלך עדותו את חתימתו על גבי אחת מהן, היא תעודת משלוח מספר 46557 שמתייחסת לחלק הארי של סכום החשבונית. נתון זה יש בו כדי לחזק את גרסת התובעת אודות סכום הרכישה הכולל. ואם לא די בכך, הרי שהנתבעת אישרה בעדותה, כי כאשר היא מוסרת חשבונית מס לרואה החשבון, משמע שהיא מאשרת את תוכנה, וכך הוא הדבר לגבי כל החשבוניות שהוזנו לתוך הכרטסת הממוינת של החברה. מעיון בכרטסת אשר צורפה מטעם הנתבעות ניתן לראות כי החשבוניות שבמחלוקת, כגון חשבונית מספר 83415 בגין בטון וחשבונית מספר 83496 בגין ברזל שלגביהן טוענת הנתבעת כי לא סופקו על ידי התובעת, מופיעות בכרטסת! כל אלה, בצירוף העובדה כי גם הנתבעת בעצמה מאשרת כי רכשה חומרים מהתובעת מעבר לחומרים שפורטו בהזמנה המקורית, הביאו אותי להעדיף את גרסת התובעת, לפיה עלות כל החומרים שנרכשו ע"י החברה הינה סך של 30,426 ש"ח. אעבור כעת לטענות הנתבעות. אספקת בטון פגום: בפתח הדיון אבקש לציין, כי קיים פער בין האמור בתצהיר העדות הראשית של הנתבעת לבין המצוין בסיכומי הנתבעות בכל הנוגע לכמות הבטון הפגום שסופק עפ"י הנטען לאתר העבודה, ולתעודות המשלוח הנוגעות לעניין. לפי הנטען בתצהיר הנתבעת, התובעת סיפקה לאתר 2 מערבלים עם בטון יבש המכונה 'שרוף' - הוא הבטון נשוא תעודות משלוח מספר 24244 ו-24248 - בכמות של 14 מ"ק ובעלות של 236 ש"ח לכל מ"ק, קרי בסך של 3,304 ש"ח - הוא הסכום שיש להפחית לדידה מסכום התביעה. תימוכין לטענה זו מוצאת הנתבעת ברישום שנעשה בידי בעלה על גבי שתי תעודות המשלוח הנ"ל כאשר ציין בכתב ידו 'בטון יבש'. לטענת הנתבעות, כתוצאה מהבטון השרוף שהמערבלים יצקו בגג נגרם למבנה נזק כבד שהתבטא בדליפות וחדירת מי גשמים מהגג. לעומת זאת, בסיכומים שהוגשו מטעמן ניכר כי הנתבעות זנחו את הטיעון בקשר לשתי התעודות שצוינו לעיל, כתעודות משלוח המתייחסות לטענתן לבטון פגום, ותחת זאת העלו את הטענה בדבר אספקת בטון פגום בקשר לשתי תעודות משלוח אחרות לחלוטין. כך נטען, כי יש להפחית מסכום התביעה סך של 3,776 ש"ח בגין 16 מ"ק בטון שרוף שסופק לפי תעודות משלוח אחרות, הן תעודות מספר 24240 ו-24241. די בשינוי המהותי בגרסת הנתבעות כדי להביא לדחיית הטענה כליל. אך מעבר לנדרש אוסיף, כי אומנם מנהל התובעת אישר בעדותו שכעבור 90 דקות הבטון מתחיל להתייבש ולכן נפגם, ברם הנתבעות לא הוכיחו כי הבטון אכן היה פגום, ולא הציגו כל ראיה אשר יש בה כדי לתמוך בטענתן כי נגרם למבנה נזק עקב כך. לעומת זאת, התנהגות התובעת מצביעה על כך כי לא נרתעה מלפסול כמויות בטון שיועדו לחברה כאשר התברר לה כי הבטון פגום. כך למשל, ביום 27.8.2003 אירעה תקלה עם 3 מערבלי בטון שהגיעו לאתר העבודה כשבכל מערבל 8 מ"ק בטון ואולם משהתברר כי הבטון פגום הוא הושלך ולא סופק לחברה, וחשבונה של זו האחרונה לא חויב בגינם, כמפורט בחשבונית מס' 83415 בהן ניתן לראות כי החשבון זוכה בגין 24 מ"ק בטון נשוא תעודות משלוח מספר 24236, 24238, ו-24239. התנהגות זו של התובעת מהווה נדבך נוסף לחיזוק גרסתה, ובה בעת מפריכה את גרסת הנתבעות. אשר על כן אני דוחה את הטענה של הנתבעות בדבר אספקת בטון פגום. חיוב בגין בטון שלא סופק: לטענת הנתבעות, בהתאם להזמנה המקורית סוכם כי התובעת תספק לאתר כמות של 45 מ"ק בטון לפי 236 ש"ח לכל מ"ק, אלא שבפועל סופק להן רק 42 מ"ק בטון בלבד. לטענת הנתבעות, צירוף של כל כמויות הבטון הנקובות בתעודות המשלוח מביא לתוצאה, כי כל הכמות הינה 42 מ"ק בטון. לפיכך, יש לקזז מסכום התביעה סכום של 708 ש"ח, המשקף את ההפרש בגין 3 מ"ק בטון. לעניין זה טוענת התובעת, כי אומנם צירוף כמויות הבטון שבכל תעודות המשלוח (תעודת משלוח מספר: 24240, 24241, 24244, 24248, 24249, ו- 24253) מצביעה על אספקת כמות של 42 מ"ק בטון. ואולם, ישנה כמות נוספת של 2.5 מ"ק בטון שסופקו לאתר לפי חשבונית מספר 83415 המתייחסת, בין השאר, ליציקת בטון הן ביום 17.8.2003 בכמות של 2.5 מ"ק בטון לפי תעודת משלוח מספר 69919, והן ליום 27.8.2003 בכמות של 42 מ"ק. תימוכין לגרסת התובעת ניתן למצוא בדברי בעלה של הנתבעת אשר מסר בעדותו לפניי, כי ייתכן שגם ביום 17.8.2003 הייתה יציקה של 2.5 טון בטון באתר, וכן בעובדה כי החשבונית הנ"ל מופיעה בכרטסת הממוינת של החברה - אות לאשור תוכנה. אשר על כן, אני מקבלת את טענת התובעת לגבי אספקת 44.5 מ"ק של בטון לחברה. חיוב בגין ברזל שלא סופק: לטענת הנתבעות, כמות הברזל שהוזמנה מאת התובעת בהתאם לאמור בהזמנה עמדה על 4 טון, אך משום מה האחרונה חייבה את החברה בגין כמות נוספת של 645 ק"ג ברזל, קרי מעבר לאמור בהזמנה, כפי שעולה מחשבונית מספר 83496, הגם שכמות זו לא הוזמנה ולא סופקה בפועל. זאת ועוד, בעלה של הנתבעת הכחיש כי הוא חתום על תעודת משלוח מספר 45396 המתייחסת לכמות הברזל שבמחלוקת. טענה זו אין בידי לקבל, כיוון שחשבונית מספר 83496 המתייחסת לתעודת משלוח מספר 45396 בגין אספקת כמות הברזל שבמחלוקת, מופיעה בכרטסת הממוינת של החברה, ועובדה זו די בה - כך לפי שיטת הנתבעת - כדי לאשר את תוכנה ולקבוע כי כמות הברזל המפורטת בה אכן סופקה לחברה. למעלה מכך, בעלה של הנתבעת אישר בעדותו כי לעתים מנהל העבודה הוא זה שנכח באתר, ובנסיבות אלה לא מן הנמנע כי מנהל העבודה מטעמו הוא זה שנכח בעת אספקת הסחורה והוא זה שחתום על תעודת המשלוח. אשר על כן, אני דוחה את טענת הנתבעות באשר לאי קבלת מלוא כמות הברזל לה טוענת התובעת. תשלום בגין הפרש במחיר הבטון: לטענת הנתבעות, התובעת גבתה עבור כל מ"ק של בטון סכום של 236 ש"ח, כאשר על פי החשבונית שהוצאה בקשר לבטון עלות כל מ"ק הינה 230.1 ש"ח, היינו, חיוב ביתר בסך של 153.40 ש"ח. לאור הסכום הזניח, ומאחר שאין לשלול את טענת הנתבעות לגבי ההחזר האמור, נכונה אני לקבל את הטענה הנ"ל, ולנכות מסכום החוב את הסך של 153 ש"ח. אחרית דבר: אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 6,910 ש"ח (7,063-153) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום הגשת התביעה ועד היום. כמו כן, אני מחייבת את הנתבעות ביחד ולחוד, לשלם לתובעת שכר טרחת עו"ד בשיעור של 20% ומע"מ מהסכום הנ"ל, והחזר כל סכום ששולם בגין אגרה כשהוא משוערך נכון להיום. הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל. חובבניין