טענתה המרכזית של הנתבעת היא כי ברכב הנתבע היו בעת התאונה שני אנשים וכי לא הנתבע הוא שנהג ברכב בעת התאונה. טענה זו מבוססת על עדות התובעת כי ברכב הנתבע נכחו שני בחורים. עיון מעמיק בעדות התובעת מלמד כי התובעת, אשר היתה בחודשי הריון מתקדמים, כלל לא באה בדברים עם הנתבע לאחר התאונה, אלא בעלה הוא שעשה זאת. לא הוצגה בפניי עדותו של הבעל בפני החוקר- אם היתה כזו - ודווקא הוא, אשר אמור להיות עד טוב יותר ביחס לנסיבות שלאחר התאונה, לא נחקר בסוגיה זו של מספר היושבים ברכב הנתבע. סתירה זו בין דברי התובעת לבין דברי הנתבע ניתנת ליישוב לאור העובדה שהתובעת לא היתה חלק מן ההתנהלות שלאחר התאונה, אלא בעלה הוא שיצא מן הרכב ופנה אל הנתבע. בנסיבות אלה, בהחלט ייתכן כי האדם הנוסף שאותו ראתה התובעת, הגיע לאחר התאונה למקום ולא יצא מרכב הנתבע. יש לזכור כי על פי העדויות, לא היו שני כלי הרכב המעורבים בודדים בכביש בעת התאונה, שכן ביניהם, היה לכל הפחות רכב אחד נוסף - כך לפי הנתבע - או שני כלי רכב - לפי התובעת. בהעדר ראיות טובות יותר בעניין זה, לא אוכל לקבל את טענת הנתבעת כי סתירה זו מצביעה על כך שלא הנתבע הוא שנהג ברכב בעת התאונה. סתירה נוספת שעליה הצביעה הנתבעת היא סוגיית כלי הרכב שהיו בין רכב התובעת לרכב שפגע בה. גם בעניין זה, מבכרת אני את דברי הנתבע בהודעתו לחברת הביטוח, בה מסר כי בינו לבין רכב התובעת היה רכב נוסף. התובעת לא יכולה היתה לומר כמה כלי רכב היו אך טענה כי היו לפחות שניים. דברי הנתבע בהודעתו לחברת הביטוח תומכים בעדות התובעת ואלו הדברים שנמסרו במועד המוקדם. זאת להבדיל מן הדברים שנמסרו לחוק מטעם הנתבעת, אשר נאמרו שמונה חודשים לאחר התאונה. ברי כי ככל שחולף הזמן, כך זכרון פרטי האירוע מתעמעם. הפער בין עדויות השניים - בשאלה כמה כלי רכב בדיוק היו ביניהם - אינו מהותי שכן מטבע הדברים, במהלך אירוע תאונה, בשל המצב הרגשי של המעורבים, הם אינם זוכרים במדויק את כל הפרטים. הנתבעת טענה כי ניתן היה לצפות מן הנתבע להביא עימו עדים שיעידו על כך שהוא זה שנהג ברכב. ביחס לכך יש לומר כי במהלך הדיון התברר כי הנתבע כלל אינו מודע לכך שניתן נגדו פסק דין בהיעדר, המחייבו בתשלום סכום התביעה. הוא לא היה ער לכתב התביעה שהוגש נגדו וסבר כי התובעת תבעה את חברת הביטוח בלבד. אישור ההמצאה של הזימון לדיון מעיד על כך שההזמנה נמסרה לאמו של הנתבע וכך גם מסר הנתבע - כי הגיע בעקבות כך שאמו אמרה לו שזומן. בנסיבות אלה, איני מוצאת לייחס כוונה כלשהי לאי-הבאת עדים נוספים. ההפך הוא הנכון. העובדה שהנתבע הגיע להעיד מצביעה דווקא על כנותו ותום ליבו ביחס לאירוע הנדון. אשר לטענת הנתבעת בדבר שכחת הנתבע פרטים רבים אודות התאונה, אומר כי גם התובעת וגם בעלה לא זכרו פרטים רבים והדבר הגיוני לאור חלוף הזמן מאז התאונה ועד היום. כמעט ארבע שנים חלפו ואך סביר כי בעלי הדין ייטו לשכוח את פרטיה. מעבר לכך שכפי שהובהר בדיון, הנתבע לא קיבל כל הכנה שהיא לעדותו. לא היו בידיו מסמכים כלשהם. הוא לא החזיק בהודעתו לחברת הביטוח ובוודאי שלא בהודעתו בפני החוקר מטעם הנתבעת. ברי כי הנתבע לא רענן את זכרונו, זאת להבדיל מן התובעת ובעלה שמטבע הדברים התכוננו לדיון. בנסיבות אלה, אני דווקא מוצאת את עדות הנתבע כאותנטית ואיני סבורה כי יש לפרש את זכרונו הדל מן האירוע כראיה לכך שלא הוא אשר נהג הרכב. אוסיף ואומר כי התרשמתי מעדויות המעורבים כי המדובר בעדויות כנות ומהימנות. דווקא הפערים עליהם הצביעה הנתבעת מחזקים את התרשמותי כי אין המדובר בקונספירציה כלשהי והצדדים, אשר אינם קשורים זה לזה, לא תיאמו ביניהם את עדויותיהם. לאמור יש להוסיף כי הודאתם של התובעת ושל בעלה כי אינם זוכרים את פניו של הנהג, יש בה כדי לתמוך במהימנותם. אם אכן רצו לחזק את מעורבות הנתבע בתאונה, היו מאשרים כי זוכרים הם אותו היטב. מעבר לכך, כאמור, הנתבע מודה ומאשר בבירור את מעורבותו בתאונה. לאור עדות התובעת ובעלה ועדות הנתבע המאשר מעורבותו בתאונה, הנטל להוכיח את טענת הנתבעת להונאה, הוא עליה וזו לא עמדה בנטל כך שדין טענתה זו להידחות. לפיכך, אני מקבלת את גרסת התובעת והנתבע לנסיבות קרות התאונה וכפועל יוצא, קובעת את אחריותה של הנתבעת, כמבטחת רכב הנתבע. לא נטענו טענות מטעם הנתבעת ביחס לנזקים. עין במסמכים שהוגשו על ידי התובעת ובהם חוות דעת השמאי וחשבוניות תיקון, מלמד כי גובה הנזקים שהוכחו כדלקמן: נזק ישיר וירידת ערך בסכום כולל של 11,715 ₪ ועלות חוות דעת שמאי בסך 1,000 ₪. סה"כ 12,715 ₪. לפיכך, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 12,715 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל. כמו כן, תשלם הנתבעת את הוצאות ההליך בסך 1,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪ + מע"מ. הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 יום מהיום אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק. זכות ערעור כחוק. פסק דין זה הוא ביחד ולחוד עם פסק הדין אשר ניתן כנגד הנתבע 1. רכב