לפי גרסת הנתבעת התגלו פגמים בכבלים אשר רכשה מהתובעת. אומנם, הנתבעת לא תמכה את גרסתה בחוות דעת מומחה, אולם מהראיות אשר הציגה הנתבעת מסתבר כי ביום 17.06.10 נערכה שיחה בין סוכן של התובעת בשם דורון, לבין מנהל הנתבעת ובמהלך אותה שיחה נדונו טענות הנתבעת. אותה שיחה הוקלטה ותמלילה צורף לתצהיר מנהל הנתבעת. מעיון באותו תמליל מסתבר כי נציג התובעת מודה בפה מלא כי התובעת אכן הייתה מודעת לכך שנתגלו תקלות בכבלים אשר מכרה לנתבעת. כך, למשל, בעמ' 2 לתמליל, מאשר נציג התובעת כי נתגלתה בעיה בכבלים, כי לקוחות נוספים של התובעת התלוננו על כך, כי התובעת חדלה מלשווק הכבלים הללו, ובהמשך גם מדובר על זיכוי שיינתן לנתבעת. כך מסתבר כי התובעת למעשה הודתה בטענות הנתבעת בדבר קיומם של פגמים. כאשר מתווספת לכך העובדה שניתנו לתובעת ארכות למכביר לבחון את הכבלים ולהגיש חוות דעת מטעמה, ובמידת ההוכחה הנדרשת במשפט אזרחי, הוכיחה הנתבעת את טענת והסתבר שאכן התובעת מכרה לנתבעת כבלים פגומים. נוכח זאת, יש לבחון אם הוכיחה הנתבעת כי עקב אותם כבלים פגומים נגרמו לה הנזקים להם היא טוענת. להלן יבחנו ראשי הנזק להם טענה הנתבעת: לטענת הנתבעת, היא נאלצה לשלם סך של 10,672 ₪ לקבלני משנה כדי שאלו יחליפו את הכבלים הפגומים. הנתבעת תמכה טענה זו בחשבוניות אשר צורפו לתצהיר הנתבעת כנספח ו'. מעיון בחשבוניות אלו מסתבר כי חלק מסעיפי התשלום בחשבוניות אכן מתייחס להחלפת כבלים אך חלקן לא מתייחס כלל להחלפת כבלים אלא לעניינים אחרים דוגמת התקנת יחידות אינטרקום וקריאות שירות. ביחס להחלפת כבלים פגומים, לאחר שסיכמתי את הסכומים הנקובים בחשבוניות מסתבר כי נגרם לנתבעת נזק בסך כולל של 10,208 ₪ (כולל מע"מ). לטענת הנתבעת נגרם לה נזק בסך 2,817 ₪ בגין רכישת כבלים מהתובעת, כאשר כוונתה לכבלים אשר רכשה ועבורם כבר שילמה. טענה זו מתבססת על ההנחה שכל כבל שנרכש מהתובעת היה פגום והוחלף, אולם לא הובאה ראיה שלפיה כל הכבלים אשר נרכשו מהתובעת היו לקויים ולכן אינני מוצא הצדקה לחיוב התובעת בהשבת הכספים אשר שילמו לה בגין עסקאות קודמות. לטענת הנתבעת נגרם לה נזק בסך של 10,000 ₪ בגין שעות עבודה שהושקעו לטיפול בתקלות. אף שמדובר בהערכה בלבד, הרי שגם הערכה ניתן לבסס בפרטים רבים יותר מאלו אשר ציינה הנתבעת. הנתבעת טוענת להשקעת 3,000 ₪ בשעות עבודה של מנהל הנתבעת אולם איננה מפרטת כלל מתי והיכן הושקעו השעות וכיצד נעשה החישוב. הנתבעת טוענת לנזק בסך של 7,000 ₪ בגין שעות עבודה עתידיות אולם התצהיר נערך באוקטובר 2011, מאז חלפו למעלה משנתיים, ואין להבין מדוע לא טרחה הנתבעת להוסיף ולפרט אם אכן הושקעו אותן שעות לאחר מכן. כעיקרון אף שלבית המשפט יש שיקול דעת לפסוק במקרים מתאימים פיצוי על דרך האומדן לא כך יעשה מקום שהנזק בר הוכחה ובמקרה זה ניתן היה בנקל להביא פרטים נוספים כדי להוכיח את ראשי הנזק הללו אך אלו לא הובאו. לטענת הנתבעת נגרם לה נזק בסך של 2,100 ₪ בגין רכישת כבלים נוספים אולם גם בעניין זה לא צורפו חשבוניות, לא הובאו פרטים, ולפיכך לא עמדה הנתבעת בנטל הוכחת הטענה. ולבסוף טוענת הנתבעת לנזק בסך של 60,000 ₪, בגין פגיעה במוניטין שלה, בשמה הטוב ובתדמיתה. בהתאם לסעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א 1970 מוסמך בית המשפט ליתן פיצוי על נזק שאיננו ממוני, נזק אשר לעיתים מכונה עוגמת נפש. אין לי ספק כי הצורך שנכפה על הנתבעת להשקיע משאבים בתיקון תקלות עקב הכבלים הפגומים, הסב לה עוגמת נפש ובזבוז זמן. מאידך, מכאן ועד הכרעה בדבר פגיעה במוניטין רב המרחק. לצורך ביסוס טענה בדבר פגיעה במוניטין שומה היה על הנתבעת להציג פרטים נוספים, דוחות כספיים, אשר יצביעו על ירידה בהכנסות, או אי-עליה בהכנסות, אולי חוו"ד מומחה וכיוצ"ב. הנתבעת לא עשתה דבר מכך, ובטענה כוללנית, של פגיעה במוניטין אין די. בהתחשב בכך שהנתבעת ודאי עמדה בסיטואציה לא נעימה של תלונות מצד לקוחות, אני אומד אפוא את הנזק הלא ממוני שנגרם לנתבעת בסך של 10,000 ₪. לסיכום, נמצא כי עקב מחדלי התובעת נגרמו לנתבעת נזקים בסך כולל של 22,208 ₪ כאשר מסכום זה יש להפחית את סכום החוב לתובעת בסך של 4,865.04 ₪. אשר על כן, אני מחייב את התובעת, גטר אפקס בע"מ, לשלם לנתבעת, אומגה בתים חכמים מיגון ותקשורת בע"מ סך של 17,343 ₪ בצירוף הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה שכנגד. בירור תביעה זו, נמשך כמעט 3 שנים והיה כרוך בהתעסקות מיותרת ובקשות מקדמיות שונות כפי שבא הדבר לידי ביטוי בפרוטוקול הדיון, למשל בדיון מיום 19.12.11. בהתחשב בכך, אני מחייב את התובעת לשאת בהוצאות הנתבעת בגין תביעה זו בסך של 10,000 ₪ וכן גם לשאת במלוא האגרה אשר שילמה הנתבעת בגין התביעה שכנגד. טלויזיה