בפניי תביעת נזקי רכוש לרכב. התובע נפגע ברכבו מאחור ונגרם לו נזק. לא מצאתי כל פגם בהתנהגות התובע על פי עדותו בביהמ"ש ועל פי תיאור הנזקים שנגרמו לו, ואשר על כן אני דוחה כל טענה להטלת רשלנות תורמת על התובע. המחלוקת נוגעת לחבותם של הנתבעים 1 ו- 2 וחבותו של הנתבע 3. על פי גירסתו של הנתבע מס' 1, המבוטח ע"י הראל חב' לביטוח – הנתבעת 2, הדף אותו רכב הנתבע 3 אל עבר רכב התובע ובנסיבות אלה אין אחריות לנתבע מס' 1 אלא לנתבע מס' 3 בלבד לשאת בנזקי התובע. על פי גירסתו של הנתבע מס' 3 – הוא נכנס לתוך תאונה קיימת לאחר שהנתבע 1 פגע ברכב התובע והדף אותו אל רכב אחר, מונית, שהיתה הראשונה בשיירת הרכבים ולכן אין סיבה להשית עליו את מלוא הנזק של התובע. התברר שהוגש כתב אישום דווקא כנגד הנתבע מס' 3, דהיינו הפרקליטות או המשטרה סברה בנסיבות העניין, כי האחריות היא על הנתבע 3. בכתב האישום אשר הוגש בבימ"ש השלום (תעבורה) בעכו, צוין בעובדות כתב האישום בסעיף 3 כדלקמן: "הנאשם נהג בחוסר זהירות בכך שלא שמר רווח מספיק אשר יאפשר לו לעצור בכל עת את רכבו על מנת למנוע תאונה וכתוצאה מכך, כאשר כלי הרכב לפניו נעצרו התנגש במיצובישי מאחור, שנדחפה קדימה ופגעה בהונדה שפגעה במונית". בסעיף 4 לכתב האישום צוין, כי : "כתוצאה מהתאונה 3 אנשים נפגעו וכלי הרכב המעורבים בתאונה ניזוקו". יש לציין כי המיצובישי היא רכבו של התובע ואילו ההונדה היא רכבו של הנתבע מס' 1. הנתבע מס' 3 לא התייצב לישיבת ההקראה שנקבעה לו ועל כן ניתן נגדו פס"ד בהעדר הופעה. פסה"ד שניתן ע"י השופט א. קאופמן, דן את הנאשם לתשלום קנס של 900 ₪ ופסילת רישיון למשך 3 חודשים. הנתבע 3 הגיש בקשה לביטול פסה"ד וזו נדחתה. הנתבע מס'3 לא הגיש ערעור למחוזי והמשמעות היא שפסה"ד הפלילי הפך להיות חלוט כמשמעותו בסעיף 42א לפקודת הראיות הקובע כדלקמן: "הממצאים והמסקנות של פס"ד חלוט במשפט הפלילי, המרשיע את הנאשם יהיו קבילים במשפט אזרחי כראייה לכאורה לאמור בהם ...". עלי להוסיף, כי בנוסף לעניין זה הוגשה ע"י הנתבע מס' 1 שרכבו כזכור על פי גירסתו, נהדף על רכבו של התובע כתוצאה מפגיעת הנתבע מס' 3, תביעה בבימ"ש השלום בחיפה וגם שם ניתן פס"ד בהעדר הגנה כנגדו. הנתבע מס' 3 הגיש בקשה לביטול פסה"ד ואולם בקשה זו נדחתה בהחלטה מפורטת של כב' הרשמת פומרנץ, אשר ציינה בין השאר בהחלטתה: "עסקינן בתביעה לתשלום נזקי רכוש בגין תאונת דרכים שנגרמה ע"י רכבו של המבקש אשר נסע במהירות מופרזת מאחורי רכב המשיב בו נהג אחיו, פגע ברכב המשיב מאחור, הדף אותו אל עבר רכב ההונדה שנסע לפניו ורכב ההונדה נהדף לעבר המונית שנסעה לפניו. לכתב התביעה צורף בין היתר כתב אישום שהוגש נגד המבקש, אשר נמנע מלהתייצב לדיון בבימ"ש השלום (תעבורה עכו) והורשע בדין. המבקש הורשע על פי עובדות כתב האישום, לפיהן נקבע כי הוא האחראי הבלעדי לקרות התאונה ועל כן ניסיונו לקעקע עובדות אלה דינן להיכשל. הכרעת הדין במשפט התעבורה מדברת בעד עצמה, מה גם שהמבקש לא צירף העתק מהבקשה שהגיש כביכול לביטול הכרעת הדין וגזה"ד במשפט הפלילי". בסיכומיו טען הנתבע מס' 3 כי אין להחיל כאן את סעיף 42א לפקודת הראיות, שכן התיק לא נדון לגופו של עניין וניתוח העדויות של המעורבים, כפי שנעשה בפרוטוקול ביהמ"ש מתאריך 29.4.12 מעיד כי האחריות הברורה היא על הנתבע מס' 1 ולא על הנתבע מס' 3. אני דוחה טענות אלה של הנתבע מס' 3. עלי לציין, כי סעיף 42א לפקודת הראיות חל גם על המקרה שלפניי, כאשר סעיף 42ג מאפשר בדיוק במצב עניינים שכזה, שניתן פס"ד חלוט פלילי מרשיע בהעדר לנתבע מס' 3 להביא ראיות לסתור את פסה"ד ואולם הדבר צריך להיות אלא ברשות ביהמ"ש מטעמים מיוחדים שירשמו וכדי למנוע עיוות דין. וכך קובע הסעיף: "הוגשה ראייה כאמור בסעיף 42א, לא יהיה המורשע או חליפו או מי שחב בחובו הפסוק רשאי להביא ראיה לסתור או ראיה שכבר נשמעה או הושמעה במשפט הפלילי אלא ברשות ביהמ"ש מטעמים שירשמו וכדי למנוע עיוות דין". דא עקא, כי בנסיבות תיק זה לא התבקש ע"י הנתבע מס' 3 להביא ראיות לסתור את פסה"ד החלוט המרשיע ואין די בעדויות הצדדים כדי לקבל את עמדתו. גם העובדה שניתן פס"ד המהווה גם כן מעשה בית דין, שבמהלכו נתקבלה התביעה של הנתבע מס' 1 וגירסתו, אם כי שוב - בהעדר הופעה של הנתבע מס' 3, מחזקת את מסקנתי זו. אוסיף ואומר, שגם התרשמותי מעדויות הצדדים עצמם היא שהתאונה נגרמה בנסיבות שהנתבע מס' 3 הדף את רכב הנתבע 1 כנגד רכב התובע ומוקדי הנזק וההתרשמות שלי מהעדויות תומכות בכך. אשר על כן, מסקנת פסה"ד ברורה. דין התביעה כנגד הנתבעים 1 ו- 2 להידחות. דין התביעה כנגד הנתבע מס' 3 להתקבל. הנתבע מס' 3 ישלם לתובע את סך נזקו שלא נסתר, בשיעור של 13,500 ₪ נזק על פי חוו"ד שמאי, בצירוף 1,200 ₪ שכ"ט שמאי וכן 500 ₪ הוצאות גרירה. סכומים אלה יהיו צמודים ונושאי ריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל, וזאת בתוספת אגרת בימ"ש ששולמה ע"י התובע וכן שכ"ט עו"ד בגובה של 12% + מע"מ מתוך סך הסכום שנפסק. סכום זה ישלם הנתבע 3 לתובע באמצעות בא כוחו, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק. לעניין הוצאות הנתבעים 1 ו- 2: התובע היה מחויב לצרף את הנתבעים 1 ו- 2 לתביעה, לאור עמדתו המפורשת של הנתבע מס' 3, אשר הטיל את האחריות על הנתבע מס' 1 למרות קיומו של פס"ד פלילי חלוט מרשיע. לא סברתי שעל התובע לשאת בהוצאות הנתבעים 1 ו- 2 אלא יעשה זאת הנתבע מס' 3, אשר היה עליו לקחת אחריות לאור המצב המשפטי שהיה בתיק על נזקי התובע ולא לגרור את הנתבעים 1 ו- 2 להליך זה. עם זאת, אני אתחשב בכל זאת בתוצאת פסה"ד ואפסוק הוצאות בסך של 1,000 ₪ + מע"מ בלבד לחובת הנתבע מס' 3, אשר ישלם אותו לנתבעת מס' 2 תוך 30 יום וזאת בחיוב נפרד ושונה, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק. לאור סיום התיק על דרך של ק.מ. מורחב, יינתן בזה פטור ממחצית שנייה של אגרת בימ"ש. משפט תעבורהרכבתאונת דרכיםנזקי רכוששמירת מרחקנזק לרכב