בקשה בדרך המרצת פתיחה ליתן פסק דין הצהרתי לפיו על זכויות שימוש בלעדיות בשני גשרים

בקשה בדרך המרצת פתיחה ליתן פסק דין הצהרתי לפיו זכויות השימוש הבלעדיות בשני הגשרים התחתונים המחברים בין שני צידי דיזנגוף סנטר בתל אביב (להלן: "הגשרים") שייכות למבקש. רקע עובדתי 1. דיזנגוף סנטר בע''מ (להלן: "החברה" ) הוקמה בשנת 1989. במסגרת פעילותה רכשה החברה את זכויות השימוש הבלעדיות בגשרים. אחד מבעלי המניות בחברה, רוברט אלמליח (להלן: "רוברט") התעניין בהקמת בית קפה ומסעדה בשני הגשרים התחתונים ולצורך כך פנה למבקש פלטיאל וכטפוגל, (להלן: "פלטיאל"), על מנת שילווה לו 300,000 ₪ (להלן: "ההלוואה"). פלטיאל הסכים להלוות לרוברט את הסכום הנדרש ולהבטחת החזר ההלוואה חתם באמצעות בתו, טליה רפפורט, (להלן: "רפפורט"), על חוזה ביום 27.11.89 (להלן: "החוזה הראשון ", נספח ב' לחומר שצורף ע"י פלטיאל). רוברט התחייב להחזיר את ההלוואה בהתאם לתנאים הקבועים בחוזה הראשון, ערב לכך ביחד עם אשתו, לוציאנה, (להלן: "לוציאנה"). והסכים להעביר לרפפורט מחצית מהון המניות המונפק של החברה. ההלוואה לא נפרעה במועדים הנקובים בחוזה הראשון ולאחר דין ודברים הגיעו הצדדים להסכמה ביניהם שהמחלוקות תועברנה להכרעתו של בורר מוסכם (להלן: "הבורר" ). 2. ביום 6.3.91 נתן הבורר פסק דין לפיו רוברט, לוציאנה והחברה מחויבים לשלם לרפפורט ביחד ולחוד 150,000 דולר לפי השער היציג הידוע ביום התשלום בצירוף ריבית חודשית של 2% לחודש החל מ-10.1.90 (להלן: "פסק הבורר", נספח ג' לחומר שצורף על ידי פלטיאל). פסק הבורר קיבל תוקף של פסק דין ובהתאם לכך הוגשה פסיקתא לחתימה. בעקבות פסק הבורר הועברו בשנה זו (1991) לבעלותו של פלטיאל ורפפורט יתר המניות בחברה. 3 רוברט לא פרע את חובו על פי פסק הבורר ופלטיאל נקט בהליכי הוצאה לפועל כלפיו. בסופו של דבר ועל מנת לאפשר לרוברט לשלם את חובו, ערכו הצדדים הסכם חדש ביום 6.1.02 (להלן: "החוזה השני", נספח ד' לחומר שצורף על ידי פלטיאל). דא עקא, שגם בתנאים אלה לא עמדו רוברט ולוציאנה. 4. בין לבין נאלצה החברה להתדיין עם דיזינגוף סנטר (מיסודו של פילץ) בע"מ, (להלן: "דיזינגוף סנטר") על זכויות השימוש הבלעדיות בשני הגשרים התחתונים המחברים בין שני צידי הפרויקט. ביום 15.4.03 קבע בית המשפט (כב' השופט ורדי) שזכויות השימוש הבלעדיות בשני הגשרים התחתונים המחברים בין שני צידי פרויקט דיזנגוף סנטר הם של החברה. 5. פלטיאל גילה סבלנות והחליט לעשות ניסיון נוסף כדי לגבות את חובו. ביום 21.7.05 חתמו הצדדים (פלטיאל ורפפורט מצד אחד, עם לוציאנה מטעם רוברט, מצד שני) על חוזה שלישי המפרט את גובה החוב, ואופן החזרתו (להלן: "החוזה השלישי", נספח ו' לחומר שצירף פלטיאל). סעיף 3 לחוזה השלישי קובע כי לאחר ביצוע כל התשלומים יועברו 100% המניות מפלטיאל לרוברט. לצורך ביצוע התנאים הקבועים בחוזה השלישי, לרבות הבטחת התשלומים מינו הצדדים את עו"ד ניר הורוביץ, כנאמן מטעמם (להלן: "הנאמן"). פלטיאל הפקיד בידי הנאמן את שטר העברת המניות על מנת שזה יושב לרוברט עם סילוק ההלוואה. 6. לשיטתו של פלטיאל, רוברט כדרכו, הפר באופן יסודי את החוזה השלישי כאשר לא עמד בתנאי החזר ההלוואה הקבועים בו. לבקשתו של פלטיאל פנה הנאמן ביום 1.11.05 לרוברט ויידע אותו שהחוזה מבוטל וכי שטר העברת המניות מוחזר לפלטיאל. (נספח ז' לחומר שצורף על ידי פלטיאל). מיד עם קבלת השטר פלטיאל התקשר ביום 22.11.05 בחוזה המקנה לדיזנגוף סנטר את זכות השימוש בגשרים בין 1.10.05 ועד 1.10.10, בתמורה לאלף דולר לחודש. (נספח ח' לחומר שצורף ע"י פלטיאל) . רוברט מחה על התנהלות הנאמן, אשר הזדרז להשיב את השטר לפלטיאל מבלי שברר את הפרטים עמו (נספחים ז', י', יא' לתצהיר רוברט) ופנה באמצעות לוציאנה לקבלת סעד בערכאות . 7. בתחילה הוגשה ביום 15.12.05 ע"י לוציאנה (מטעם רוברט) תובענה לפסק דין הצהרתי נגד פלטיאל ורפפורט, לפיו החוזה השלישי שריר וקיים (ה"פ 201437/05) במסגרת המרצת הפתיחה הוגשה גם בקשה לצו מניעה האוסר על פלטיאל להתקשר בחוזה עם דיזנגוף סנטר (נספח טז' לתצהיר רוברט). המרצת הפתיחה נמחקה היות והסתבר, שפלטיאל כבר התקשר בחוזה עם דיזנגוף סנטר וביום 9.11.06 הגישה לוציאנה תביעה לאכיפת החוזה השלישי ובקשה למתן פסק דין הצהרתי לפיו לוציאנה היא הבעלים של מלוא הון המניות הנפרע של החברה. גם במסגרת תביעה זו הוגשה בקשה לצו מניעה המורה לפלטיאל ולרפפורט להימנע מלעשות כל פעולה בשם החברה. (ת"א 62304/06, בש"א 179029/06, נספח יט', כ' לתצהיר רוברט). 8. הצדדים, לרבות הנאמן הופיעו לדיון בבקשה לצו מניעה זמני. ביהמ"ש קבע שעד לדיון שלאחר מכן לא תתבצע כל דיספוזיציה במניות החברה. לדיון שנקבע רוברט יתייצב עם המחאה בנקאית, פלטיאל והנאמן יביאו עימם את שטר העברת המניות. (נספח ג' לתצהיר רוברט). 9. ביום 13.12.06, הופיעו פלטיאל ורוברט בביהמ"ש. דברי פלטיאל נרשמו מפיו: "אני מקבל הצעת בית המשפט ואת הצעתו של אלמליח. מר אלמליח ישלם לי היום סכום של 300,000 ₪, 3 שנים שכר דירה נשאר שלי, במידה והוא יגיע להסכם עם הסנטר שהם נותנים לו את הגשר, אז הוא ישלם לי את ה-1,000 דולר לחודש במשך שלוש שנים. השיקים של הסנטר בגין דמי השכירות ישארו אצלי ואני אמשיך לפרוע אותם זה לשלוש שנים. אני מבהיר ברשותי שיקים של דמי שכירות למשך ארבע שנים, אשר הופקדו בבנק למשמרת, שלוש שנים אני אגבה, השנה הרביעית אעביר לאלמליח על מנת שהוא יגבה. במקרה שהסנטר לא משלם במשך השנה הרביעית זו בעיה של רוברט. רוברט התחייב לא להגיש כל תביעה נגד הסנטר או כנגדי או כנגד יתר הנתבעים בתיק זה... אני מתחייב שלא לחזור בי מהסדר זה, בכפוף לכך שאקבל את הסך של 300,000 ₪." רפפורט הסכימה לאמור לעיל. לאחר דברים אלה ניתן על דרך הפשרה פסק הדין הקובע: "יש לברך את הצדדים על כי הביאו לקיצור סכסוך רב שנים. סיכומו של הסכסוך הינו כי התובעת בתיק זה הגב' אלמליח לוציאנה, תשלם לנתבעים 1 ו-2 ביחד ולחוד, ולענין זה ניתנה הסכמה של הנתבעת 2 , כי הסכום יועבר במלואו לנתבע 1, סכום של 300,000 ₪... שטרי העברת מניות נמסרים בזה למר אלמליח רוברט... נרשמה התחייבותו של מר רוברט אלמליח ושל לוציאנה אלמליח כי לא יוגשו כל תביעות כנגד דיזנגוף סנטר או כנגד מר פלטיאל..., בקשר עם חתימתו על חוזה השכירות אשר נחתם ביום 21.11.05 בין החברה המשיבה לבין דיזנגוף סנטר." (להלן: "פסק הדין", נספח כא' לחומר הנמצא בתיק). טענות הצדדים 10. לטענת פלטיאל הוא אוחז בהמחאת זכות שניתנה לו ע"י החברה ביום 11.12.05 לפיה החברה הסכימה להמחות לו את זכויות השימוש בגשרים התחתונים באופן מוחלט ובלתי חוזר, כתמורה חלקית על חשבון החוב. פלטיאל ונציג מטעם החברה חתמו על ההסכם ואת חתימתם אישר נציג דיזנגוף סנטר (להלן: "הסכם ההמחאה" נספח ג' לחומר שצורף). רוברט טוען שהסכם ההמחאה מזויף ובכל מקרה הצדדים סיימו את כל המחלוקות ביניהם במסגרת פשרה שקיבלה תוקף של פסק דין . רוברט פרע את ההלוואה, קיבל לידיו את שטר העברת המניות ועל כן החברה היא בעלת הזכות בגשרים. דיון 11. נקודת המוצא היא שהמבקש סעד מן היושר, הכפוף לשיקול דעתו של בית המשפט, לבוא "בידיים נקיות", ללא דופי, וללא העלמת עובדות או הסתרת האמת. (ה"פ ת"א 998/79 אנטרדקו נ' החברה לשיווק והפצה בע"מ פ"מ תשמ"ב (2), עמ' 31, ה"פ (ב"ש 79/94 יצחק בוקאי ואח' נ' עירית קרית גת פ"מ כרך תשנ"ו, (1) עמ' 73, ע"א 2644/04 עירית ת"א-יפו נ' חברת שיכון אזרחי בע"מ 11.1.07). גרסתו של פלטיאל לפיה רוברט ידע טרם מתן פסק הדין, שפלטיאל אוחז בהמחאת הזכות עומדת בסתירה לעדותם של רוברט, עו"ד אדריאנה שכטר והנאמן (פרוטו' מיום 14.11.12 עמ' 28, שו' 9-16 ועמ' 36 שו' 15-16) ואיננה עומדת במבחן ההיגיון. אני דוחה גם את גרסתו של פלטיאל כאילו בית משפט שאל את רוברט מדוע הוא מוכן לשלם 300,000 ₪ עבור "מניות ריקות". גם גרסה זו עומדת בסתירה לעדותם של רוברט, עו"ד אדריאנה שכטר והנאמן. סביר בעיניי שפלטיאל, איש עסקים ממולח, "שכח" לספר שהוא אוחז בהמחאת זכות וכי אילו רוברט היה יודע על כך, לא היה מסכים לפשרה שהושגה. טענתו של פלטיאל כי לא מצא לנכון לציין עובדת המחאת הזכות במסגרת ההתדיינות הקודמת שבין הצדדים, שכן הדיון שם לא נסוב על הזכויות בגשרים מהווה היתממות הגובלת בחוסר תום לב משווע. פלטיאל לא בא לביהמ"ש זה בידיים נקיות מאחר שהסתיר טרם מתן פסק הדין ואף בהליכים קודמים בין הצדדים עובדה חשובה ומהותית גם לשיטתו (למשל בתצהיר התשובה שהוגש מטעמו במסגרת ה"פ 201437/05). 12. יתרה מכך: "אדם מוחזק כמי שידע תוכנו של מסמך עליו הוא חותם, ולא תשמע מפיו הטענה שלא כך הם פני הדברים" (ע"א 2119/94 לנדאו נ' ויין מ"ט 2 (77, 84)) הסכם פשרה אשר נחתם ע"י הצדדים מרצונם החופשי כמוהו כחוזה לכל דבר ועניין. בפסק דין שניתן בהסכמה ממוזגות תכונותיו של הסכם ושל פסק דין. (ע"א 1953/00 ברקאי יוחנן נ' מודיעין אזרחי בע"מ תק-עב 2002 (2), 196, רע"א 4976/00 בית הפסנתר נ' דליה מור נו (1), 577). בית המשפט ציטט את דברי פלטיאל ולאחר מכן ניסח באופן ברור ובהיר את הפשרה שהושגה בין הצדדים. פלטיאל הסכים לקבל 300,000 ₪ (לאחר שגבה דמי שכירות במשך שלוש שנים מדיזנגוף סנטר), ובתמורה להשיב את שטרי העברת המניות לרוברט. לאחר שפלטיאל גבה דמי שכירות מדיזינגוף סנטר שלוש שנים, הסכים שרוברט יגבה דמי שכירות בשנה הרביעית, עם השבת הבעלות לידיו. התפלפלותו של פלטיאל איננה מתיישבת עם ההיגיון הסביר שכן אם ממילא הוא אוחז בשטר המחאת זכות בלתי חוזרת מהחברה, מדוע הסכים לוותר לרוברט על גביית דמי השכירות בשנה הרביעית? ומה לשיטתו סבר שיקרה לאחר שנה זו? לפלטיאל הפתרונים. למרות התחייבותו של פלטיאל שלא להגיש תביעה נגד רוברט הוגשה התביעה דנן אשר תוכנה מעקר ומרוקן את פסק הדין מתוכן. 13. מנקודת מבט של צדדים להסכם הפשרה תכונת הסופיות היא תכונה חיונית. אחת ממטרותיה העיקריות של פשרה היא למנוע תביעות נוספות בקשר לאותו עניין. לנתבע אשר הסכים להתפשר יש אפוא ציפייה לגיטימית לקנות את השקט מפני תביעות ולסמוך על קיומה של פשרה תקפה (ע"א 2495/95 בן לולו נ' אטראש ואח' נא (1) עמ' 590). לרוברט הייתה ציפייה לגיטימית שעם הסכמתו לפשרה נסתם הגולל על הסכסוך שבינו לבין פלטיאל. אני מאמינה שלו רוברט היה יודע על קיומה של המחאת הזכות היה מגיש תביעה לבטלות פסק הדין מכוח עילות הביטול הקבועות בפרק ב' לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973. דא עקא שרק בשנת 2010, במסגרת כתב הגנה שהוגש ע"י דיזנגוף סנטר, רוברט הופתע לגלות שפלטיאל אוחז בהמחאת הזכות. 14. השתלשלות האירועים בין פלטיאל לרוברט מלמד על כך שפעם אחר פעם רוברט לא עמד בתנאי החזר ההלוואה. פלטיאל עשה ככל אשר לאל ידו על מנת ללכת לקראתו של רוברט, עד לסיום סופי של המחלוקות בין הצדדים. לאורך כל הדרך ניסה רוברט להשיב לידיו את מניות החברה אשר עיקר עיסוקה, הוא הגשרים. אני דוחה את טענתו של פלטיאל כי לחברה יש נכסים נוספים בעלי ערך כלכלי ועל כן הפשרה לא כללה את זכויות השימוש בגשרים. טענה זו הועלתה לראשונה במסגרת חקירתם הנגדית של רוברט והנאמן ומהווה הרחבת חזית אסורה, (ע"א 6799/02 משולם נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ סניף בורסת היהלומים נח' (2) 145). עדותו של רוברט ש"הנכס" העיקרי של החברה הוא הגשרים מתיישבת עם שלל הנספחים שצירף (באשר לתכתובות שניהלה החברה עם העירייה ועם גורמים אחרים), עדות הנאמן (פרוטו' מיום 14.11.12 עמ' 28 שו' 20-23) ועדותו של פלטיאל בהליכים אחרים (תצהירו של פלטיאל מיום 10.4.02 בתמיכה לבקשה למתן פסק דין הצהרתי בפני כב' השופט ורדי במ/3). בכל מקרה, אפילו ואקבל את טענת פלטיאל שלחברה ישנן נכסים נוספים באמצעות חברות בנות, עדיין לא הוכח שוויין וערכן הכלכלי ובכל מקרה, ברור מאוסף המסמכים שהוצג לעיוני שחברות אלה לא היוו שיקול כלשהו במסגרת הסכם הפשרה. אני דוחה גם את טענתו הנוספת של פלטיאל כי אחד השיקולים של רוברט להסתפק בסכום שנקבע הוא בשל חוב שעמד בתיק ההוצאה לפועל. בית המשפט איננו מתחקה אחר השיקולים והסיבות שהביאו כל אחד מהצדדים לסיום הסכסוך וחזקה על פלטיאל ששקל היטב בטרם מתן הסכמתו לסיום הסכסוך. 15. אמנם נסיבות עריכת הסכם ההמחאה נותרו עלומות ותמוהות, שכן במסגרת עדותו הראשית פלטיאל לא פירט את נסיבות עריכת ההסכם ואף לא נשאל בעניין זה בחקירתו הנגדית. עדותו של אלון פילץ (להלן: "פילץ"), מטעם דיזנגוף סנטר לא הוסיפה מלבד העובדה שההסכם נחתם במשרדים שלהם והוא איננו מזויף (פרוט' מיום 15.5.12 עמ' 20 ש' 24 עמ' 25 ש' 7-8). רוברט לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו שההסכם מזויף, (ע"א 260/82 סלומון נ' אמונה לח (4) 253, 257, ע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח מ(1) 589, 606, ע"א 125/89 רואה חשבון בלס נגד עיזבון רוזנברג מו (4) 441, 448, 449), אך אין בכך כדי לשנות ממסקנתי שדין התביעה להידחות. 16. רוברט ביקש לאפשר לו להגיש ראיה נוספת לאחר סיום שלב ההוכחות. הכלל הוא שאין להיעתר לו שכן בעל דין צריך להגיש ראיותיו "בחבילה אחת". רק מקום שבעל דין מצביע על טעמים סבירים והוגנים המצדיקים סטייה מן הכלל, בית המשפט יענה לבקשתו (ע"א 579/90 מרדכי וגילה רוזין נ' ציפורה בן-נון, מו 738, 742, רע"א 2137/02 אליהו ממן נ' פז חברת נפט בע"מ, תק-על 2002 (2) 1142,1143). בענייננו אינני נדרשת להכריע בבקשה שכן לא מצאתי לייחס משקל לעדותו של פילץ' בהליכים אחרים והעדפתו האישית איננה מעלה או מורידה. החברה ודיזינגוף סנטר מסוכסכים כבר שנים (לאחרונה גם הוגשה תביעת פינוי מטעם החברה נגד דיזנגוף סנטר, ת.א 30015-10-10), והליכים הקשורים ליחסים שביניהם אינם מעניינו של פסק דין זה. סוף דבר 17. נוכח כל האמור לעיל אני דוחה את התביעה ומחייבת את פלטיאל בהוצאות לרבות שכר טרחה בסך 15,000 ₪ . המרצת פתיחהפסק דין הצהרתי