תביעה כספית ותביעה שכנגד בין שתי חברות על רקע יחסי המסחר ששררו ביניהן כספק ולקוח

נתוני רקע וגדר המחלוקת: אפתח בכך שאין חולק כי היחסים העסקיים בין התובעת לבין הנתבעת נמשכו לתקופה של כשנתיים, בין השנים 2008-2010 (התובעת טוענת שתחילת היחסים היו כבר בשנת 2007), שבמהלכן סיפקה התובעת לפי הזמנותיה של הנתבעת אריזות ועטיפות מסוגים שונים עבור המוצרים שהיא מייצרת. אלא שיחסים אלה עלו על שרטון במהלך שנת 2010 לנוכח סירוב התובעת להיענות לפניותיה של הנתבעת למתן הנחה במחירים. במסגרת התביעה העיקרית טוענת התובעת כי על הנתבעת לשלם לה יתרת חוב בסך של 33,740 ₪ כולל מע"מ (נומינלי) בגין מוצרי אריזה שסופקו לה לפי חשבונית מס' 1251 וחשבונית מס' 1277. לעומת זאת טוענת הנתבעת, כי מתברר שהתובעת היא זו שנותרה חייבת לה סכום של 32,471 ₪ כולל מע"מ (נומינלי) - הוא הסכום שבגינו הוגשה התביעה שכנגד - וזאת בשים לב להלוואה שניתנה לתובעת בשנת 2009 על סך של 100,000 ₪. לטענת הנתבעת, היא נעתרה לבקשת התובעת לשלם לה מקדמה בסך של 100,000 ₪ בתור הלוואה, שהחזריה על פי המוסכם בין הצדדים נעשו במסגרת ההתחשבנות השוטפת ביניהם, כאשר קוזז מכל סכום ששולם לתובעת בגין האריזות שסופקו סכום השווה ל-15% מהחשבון לתשלום, והסדר זה אמור היה להימשך כך עד לפירעון כל סכום ההלוואה. במענה לטענה זו טענה התובעת, כי היא מעולם לא בקשה מקדמה כלשהי מאת הנתבעת ובוודאי שלא קבלה ממנה הלוואה. לעניין הסכום של 100,000 ₪ ששולם לה בשיק אשר נמסר לה בחודש 02/2009 ומועד פירעונו היה לחודש 05/2009, טענה התובעת כי מדובר בתשלום עבור גלופות (בסיסים המשמשים לצורך עבודת ההדפסה) שהתובעת הזמינה מייצרן הגלופות במיוחד עבור מוצריה של הנתבעת, לאחר שזו התחייבה לשלם עבורן את מלוא המחיר הנדרש. לעומת זאת, הנתבעת הכחישה מכל וכל את הטענה הנ"ל של התובעת והוסיפה, כי מעולם לא התחייבה לשלם בעבור הגלופות שכן ממילא הוצאותיה של התובעת בגין כך גולמו בתעריפים אשר סוכמו בין הצדדים. דיון והכרעה: בדיון אשר התקיים לפניי העידו מנהל התובעת, מר מרדכי תורג'מן, ואשתו, הגב' קלרה תורג'מן - שהיא מנהלת החשבונות של התובעת. מטעם הנתבעת העיד מר אורי מטוס, מנהל התובעת. בפתח הדיון אבקש להבהיר, שאין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבעת לא שילמה לתובעת את חובה בגין שתי החשבוניות נשוא התביעה. כמו כן, אין מחלוקת אודות תשלום הסכום של 100,000 ₪ לתובעת, כפי שצוין לעיל. אלא שהמחלוקת העיקרית בין הצדדים נסבה על השאלה, האם הסכום הנ"ל שימש כהלוואה שיש לקזז מחובותיה של הנתבעת כלפי התובעת, או שמא כתשלום עבור הגלופות, כפי שטוענת התובעת. אקדים לציין, כי בעדויות של שני הצדדים נתגלו מספר אי דיוקים ואף סתירות מסוימות. כך למשל, הגב' תורג'מן אישרה בחקירתה לפניי, כי התשלום עבור הגלופות לא היווה תנאי לתחילת ההתקשרות בין הצדדים, בניגוד לאמור בתצהירה. לעומת זאת, מר מטוס אישר, כי הגלופות אשר שימשו את התובעת להכנת מוצרי האריזה עבור הנתבעת אינן יכולות לשמש בסיס להכנת אריזות עבור לקוחות אחרים, בניגוד לנטען בתצהירו. יתרה מזאת, מתברר כי שני הצדדים יכלו להביא בפניי ראיות נוספות לשם בירור המחלוקת, ולא עשו זאת. כך למשל, מתברר כי התובעת יכולה היתה להציג את הכרטסת הממוחשבת שניהלה עבור הנתבעת על מנת להצביע על הזיכויים אשר ביצעה במסגרת החשבוניות שהנפיקה בגין הסחורות אשר סופקו לנתבעת. לעומת זאת, גם הנתבעת יכולה היתה להעיד את הפקידה אשר טיפלה בכרטסת הממוחשבת שלה, או כל נציג אחר, על מנת לספק הסברים בנוגע למערך ההתחשבנות וביצוע הקיזוזים של ה-15% ועוד נושאים שמר מטוס לא יכול היה במהלך עדותו לספק תשובות לגביהם. לגופו של עניין, לאחר בחינה של העדויות והתשתית הראייתית, נחה דעתי להעדיף את גרסת התובעת על פני גרסת הנתבעת. ראשית כל אבקש להעיר, כי טענת התובעת אודות אי הסכמתה לשאת בעלויות הכרוכות בייצור הגלופות המשמשות בסיס להדפסת מוצרי עטיפה ואריזה עבור לקוחותיה השונים וכפועל יוצא מכך גלגול עליות אלו על הלקוחות, ובכללם הנתבעת, היא טענה הגיונית למדי לנוכח המחירים הגבוהים של הגלופות, והעובדה כי הגלופות משמשות רק את הלקוח הספציפי שעבורו הן מיוצרות במיוחד. כמובן, שלא על יסוד כך הגעתי לתוצאה אליה הגעתי בתיק, אך אין ספק כי הטעם הנ"ל היה בו כדי לחזק את מסקנותיי אשר הובילו בסופו של דבר להעדיף את גרסת התובעת בנדון. העיקר לענייננו ממכלול הראיות שהובאו בפניי, היא העובדה כי הנתבעת לא הוכיחה כי הסכום של ה-100,000 ₪ הוא סכום ששולם לתובעת בגין מקדמה או הלוואה. לכך יש להוסיף, כי העובדה שהנתבעת לא ראתה לנכון לערוך מסמך כלשהו בינה לבין התובעת על מנת לעגן את זכויותיה להבטחת החזר 'ההלוואה' לכל צרה שלא תבוא, כגון במקרה של הפסקת ההתקשרות העסקית בין הצדדים טרם פירעונה, היא יותר ממעוררת תהייה, שכן אין זו דרכן של חברת להתנהל כך, ודאי שלא כך כאשר מדובר בסכום כה משמעותי. לעומת זאת, הסכום הנ"ל מתיישב יותר עם סכום ההוצאות בהן נשאה התובעת בפועל לשם הזמנת ייצור הגלופות, אשר עמד לפי החשבוניות המצורפות על סכום של 94,432 ₪ לפני מע"מ. לכך יש להוסיף, כי הנתבעת לא היססה לרשום בכרטסת הממוחשבת שלה זיכוי מסוים בגין גלופות (הגם שמדובר בסכום זניח), בניגוד לטענתה כי מלכתחילה לא היתה אמורה לשאת בעלות הגלופות. ערה אני אומנם לטענת מר מטוס, כי פעולה זו נרשמה מחמת טעות של הפקידה המטפלת בהנהלת החשבונות של הנתבעת, ברם פקידה זו לא הובאה למתן עדות, מה גם שבמהלך עדותו לפניי התייחס מר מטוס לזיכוי האמור שבכרטסת בגין גלופות, מבלי להוסיף כל הסתייגות בנדון. על יסוד כל האמור לעיל אני מעדיפה את גרסת התובעת ודוחה את גרסת הנתבעת. כפועל יוצא מכך יש לקבל את התביעה ולדחות את התביעה שכנגד. יחד עם זאת, רואה אני לנכון לנכות מסכום התביעה את הסכום של 5,568 ₪ שהגב' תורג'מן אישרה בעדותה לפניי, כי הוא סכום ההפרש בין עלות הגלופות בפועל (94,432 ₪) לבין הסכום שהתקבל מהנתבעת בגינן (100,000 ₪). יש להעיר, כי הסכום הנ"ל של עלות הגלופות אינו כולל מע"מ משום שהתובעת הזדכתה בגינו בעבר, ולכן לא ראיתי לנכון להוסיפו כאן. אחרית דבר: אני מקבלת את התביעה, דוחה את התביעה שכנגד, ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 28,172 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 9/5/10 (שהוא שוטף+90 מתאריך החשבונית האחרונה) ועד היום. לסכום הנ"ל יש להוסיף שכר טרחת עו"ד בשיעור של 20% ומע"מ וכן כל סכום ששולם בגין אגרה ממועד התשלום ועד היום. הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין, שאם לא כן יישא כל סכום שלא ישולם במועדו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל. לקוחותתביעה שכנגד