התובע טען כי על פי חוזר המפקח על הביטוח לא הייתה רשאית הנתבעת להפחית משווי הרכב, כאשר לא הודיעה לתובע בשלב כריתת חוזה הביטוח על הפחתות אשר יבוצעו במקרה של אובדן מוחלט. כמו כן, טען התובע, כי הסך 7,786 ₪, אשר הופחת בגין ירידת ערך מן התאונה הקודמת, הופחת שלא כדין. הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי הודע לתובע במועד כריתת חוזה הביטוח כי ערך הרכב בקרות מקרה ביטוח ייקבע לפי מחירון יצחק לוי. כמו כן נטען, כי הנתבעת המציאה לתובע מיד עם עריכת הביטוח את פוליסת הביטוח לפיה, ערכו של הרכב נשוא הביטוח ייקבע לפי מחירון יצחק לוי, על גורמי ההפחתה המנויים בו. נטען עוד, כי התובע היה מבוטח שנים רבות בפוליסת ביטוח כלי רכב וידע כי שווי הרכב נקבע על פי מחירון לוי. כן נטען, כי הנחיות המפקח על הביטוח אינן מחייבות והינן בבחינת המלצה בלבד ובכל אופן, מנוגדות להוראות סע' 55 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח") הקובעות כי בביטוח נכסים על המבטח לשפות את המבוטח בעד נזק שנגרם, דהיינו, התובע אינו זכאי לפיצוי בסכום העולה על שווי הרכב במועד האירוע הביטוחי. לבית המשפט הוגשו חוות דעת כדלקמן: א. לכתב התביעה צורפה חוות דעת השמאי יפת, אשר נערכה ביום 20.10.10 (להלן: "חוות הדעת הראשונה"),אשר קבעה כפי שפורט בסע' 2 לעיל. יצוין, כי בסיפא לחוות הדעת ציין יפת: "בבדיקת עבר ביטוחי ע"י רן מידע נמסר כי הרכב היה אובדן להלכה נבדק ע"י יניב שמאים אשר לא היו מוכנים למסור מידע. לאור האמור יש לבדוק מהות הנזק אובדן להלכה, ירידת ערך ובהתאם לפצות את המבוטח". ב. הנתבעים הגישו שתי חוות דעת: חוות דעת מטעם יניב שמאים (להלן: "יניב") מיום 14.1.07, המתייחסת לנזקים אשר נגרמו לרכב בתאונה הקודמת (מיום 31.12.06). בחוות דעת יניב הוכרז הרכב אובדן להלכה, אך לא נקבעה ירידת ערך בגין הנזק. חוות דעת משלימה מטעם השמאי יפת, אשר נערכה ביום 14.2.11, במסגרתה ציין יפת, כי בחוות דעתו הראשונה לא ניתנה התייחסות לעברו הביטוחי של הרכב מאחר ולא היה בידיו ממצא כלשהו. בסמוך לפני עריכת חוות הדעת המשלימה קיבל יפת לידיו את חוות דעתו של יניב ובחוות הדעת המשלימה קבע כי: "ולאור הרשום בחוות דעתו בדבר עצמת המכה, מוקדי הנזק והחלפים שנפגעו, אנו צופים כי נגרמה לרכב ירידת ערך כ-20%. במידה ויצורפו תמונות ו/או מסמכים כלשהם נתייחס בהתאם". בישיבת ההוכחות העיד התובע ומעדותו עלה, כי רכש את הרכב מבן משפחה וכי מחיר הרכישה נקבע בהתאם למחירון יצחק לוי. התובע העיד, כי לא בדק את הרכב טרם רכישתו מכיוון שהעסקה בוצעה על בסיס אמון, אך הוסיף, כי הוא מכונאי רכב במקצועו ובדק את הרכב בעצמו טרם רכישתו. התובע העיד, כי לא ידע עת רכש את הרכב כי הרכב עבר בשנת 2006 תאונה, במסגרתה הוכרז הרכב אובדן להלכה ואף הוסיף, כי אילו ידע זאת, לא היה רוכש את הרכב, בוודאי לא במחיר ששילם בגינו. התובע העיד עוד: "ברכב נשוא התאונה עשיתי ביטוח מקיף וקיבלתי תעודת ביטוח חובה. לא קיבלתי את הפוליסה (פוליסת הביטוח המקיף אצל הנתבעת- ע.ד.). אני לא מחזיק את זה בכלל. רק את החובה. אני לא קורא את הפוליסה" (עמ' 3 ש' 1-2) עוד העיד התובע, כי את פוליסת הביטוח עשה אצל "יוסי אחד שמכיר מישהו מהכפר ודרכו עשיתי את זה" (עמ' 3 ש' 7). בחקירה נגדית השיב התובע, כי את הביטוח עשה טלפונית מול יוסי וכי מספר ימים לאחר שהביטוח כבר נכנס לתוקף הגיע למשרדו של יוסי על מנת "לשתות קפה". השמאי יפת נחקר על חוות הדעת מטעמו. בחקירתו נשאל מדוע לא התייחס בחוות דעתו הראשונה לעניין ירידת הערך בגין התאונה הקודמת והשיב, כי אם הרכב אינו מתוקן, הוא אינו מתייחס בחוות דעתו לירידת הערך ברכב. יפת ציין, כי במקרים של אובדן להלכה, אין דרישה של חברת הביטוח להעריך ירידת ערך ועל כן, הוא מתייחס בחוות דעתו אך ורק לעלות התיקון. רק אם קיימת בקשה מיוחדת לציין ירידת ערך הוא מתייחס לכך בחוות הדעת. בהתייחס לרכב נשוא התביעה, ציין יפת כי בעת עריכת חוות הדעת הראשונה לא היה באפשרותו להתייחס לירידת הערך בגין התאונה הקודמת שכן באותו מועד טרם התקבל מידע באשר לעבר הביטוחי של הרכב. רק לאחר שהוגשה התביעה, נמסרה לידיו חוות דעת יניב ואז קבע ירידת ערך בגין התאונה הקודמת, כאמור בחוות דעתו המשלימה. יפת הודה בחקירתו הנגדית, כי ירידת הערך בחוות הדעת המשלימה נקבעה על סמך חוות דעת יניב ותמונות בשחור לבן של הרכב מאותה חוות דעת, אשר הוצגו לו ואשר לא ניתן היה לראות בהן דבר. משהועמד על כך, כי חוות דעתו לעניין ירידת הערך מתבססת על ממצאי שמאי אחר השיב: "מה שיניב כתב רק חיזק את מה שכתבתי. קבעתי את ירידת הערך על חוו"ד של יניב על בסיס מה שראיתי בשטח גם. אמרתי שכן ראיתי בא יניב וחיזק מה שראיתי" (עמ' 5 ש' 23-25) בתום הדיון סיכמו הצדדים טענותיהם. טענות ב"כ התובע: באשר להפחתות שבוצעו במחיר הרכב- ב"כ התובע טען, כי על פי הנחיות המפקח על הביטוח, על הנתבעת היה להודיע לתובע בשלב הצעת הביטוח מהם הפרמטרים לפיהם נקבע מחיר הרכב בקרות מקרה הביטוח. נטען, כי הדבר לא נעשה בענייננו ועל כן, ההפחתות בוצעו שלא כדין. ב"כ התובע טען, כי הנטל להוכיח כי בשלב הצעת הביטוח הודיעה הנתבעת לתובע על הפרמטרים שיילקחו בחשבון בעת חישוב שווי הרכב מוטל על הנתבעת. נטען, כי הנתבעת לא הביאה סוכן הביטוח מטעמה להעיד על נסיבות כריתת חוזה הביטוח ומה נאמר באותו מועד ועל כן, הנתבעת לא הרימה הנטל להוכחת טענתה. באשר לירידת הערך- נטען, כי הנתבעת לא הוכיחה את רכיב ירידת הערך, שכן השמאי יפת קבע את ירידת הערך רק בחוות דעתו המשלימה, שניתנה לאחר הגשת התביעה, בעוד שהיה עליו לשום את ירידת הערך בחוות הדעת הראשונה, עת בדק את הרכב בפועל ובטרם שולם לתובע הפיצוי בגין הנזק. ב"כ התובע טען, כי לא יעלה על הדעת שרק לאחר התאונה ניתנת חוות דעת אשר יש בה כדי להצדיק בדיעבד את ההפחתה אשר בוצעה. עוד נטען, כי בחוות הדעת הראשונה של יפת לא הופיע רכיב ירידת הערך אלא רק קביעה בדבר היות הרכב אובדן להלכה ואילו ירידת הערך שנקבעה בחוות הדעת המשלימה הינה בהסתמך על האמור בחוו"ד יניב, מבלי שהשמאי יפת ראה תמונות של הרכב. גם בחוות דעת יניב , שניתנה בהתייחס לתאונה הקודמת, לא העריך יניב ירידת ערך. משכך, טען ב"כ התובע כי לא הוכחה ירידת הערך ולא ברור על סמך מה הפחיתה הנתבעת סך 15% מערך הרכב בעת שפיצתה את התובע בגין נזקי התאונה. טענות ב"כ הנתבעת: באשר להפחתות - ב"כ הנתבעת טען, כי טענת התובע כי בשלב הצעת הביטוח לא הודע לו על הפרמטרים לקביעת ערך הרכב הינה טענה עובדתית, אשר התובע לא הרים הנטל להוכיחה. נטען, כי התובע לא הביא את סוכן הביטוח לעדות באשר לדברים אשר נאמרו לו בשלב הצעת הביטוח, אף שהתובע הודה כי שוחח עם הסוכן יוסי לפני ואחרי כריתת חוזה הביטוח. משכך, נטען כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח טענתו. באשר לירידת הערך- טען ב"כ הנתבעת, כי לא ברור מדוע באים בטרוניה לשמאי יפת, אשר לא קבע ירידת ערך בחוות דעתו הראשונה, שהרי הוא בדק את הנזק בתאונה משנת 2010 ולא את הנזק מן התאונה הקודמת ולא יכול היה לדעת איזה נזק נגרם בתאונה הקודמת. בשל כך, לא התייחס יפת בחוות דעתו הראשונה לירידת הערך מן התאונה הקודמת. לאחר שהומצאה חוות דעת יניב לידי יפת, במסגרתה פורטו נזקים קשים וחמורים ועל יסוד חוות הדעת הזו יכול היה יפת להעריך את ירידת הערך. נטען, כי אם סבור התובע כי ירידת ערך בשיעור 20% הינה גבוהה מדי, היה עליו להגיש חוות דעת נגדית, דבר אשר לא נעשה על ידו בפועל. עוד נטען, כי עקרון יסודי בדיני ביטוח, המעוגן בסע' 55 לחוק חוזה הביטוח, הינו עקרון השבת המצב לקדמותו. חובת השיפוי על המבטח הינה רק בשיעור הנזק שנגרם, באופן שיביא את המבוטח למצבו כפי שהיה ערב המקרה הביטוחי. עקרון זהה נוסח בפוליסה התקנית לרכב, כפי שנוסחה ע"י המפקח על הביטוח, הקובעת כי תגמולי ביטוח למבוטח יחושבו לפי הנזק ביום קרות מקרה הביטוח. על כן, נטען, כי לתובע לא נגרם נזק כלשהו מאחר וערך מכוניתו היה בדיוק כפי ששולם לו. עוד נטען, כי בשורה ארוכה של פסקי דין נקבע, כי מבוטח אינו יכול להסתמך על סע' 3 לחוק חוזה הביטוח, כאשר הוא ידע על החריג. בענייננו, נטען, כי התובע העיד שידע כיצד מחשבים ערך רכב על פי מחירון יצחק לוי. ב"כ התובעת השיב, כי המפקח על הביטוח לא התכוון לשלול בהנחיותיו את הוראות חוק חוזה הביטוח, אלא איפשר לחברת הביטוח שיקול דעת להחליט מה כלכלי יותר עבורה וכי תנאי הפוליסה הינם כפי המוסכם בין הצדדים ובהתאם לשיקולים כלכליים של הצדדים. דיון בין הצדדים שתי מחלוקות: א. האם ההפחתה שביצעה הנתבעת מערכו של הרכב לפי מחירון יצחק לוי הייתה כדין? ב. האם הוכחה ירידת הערך מהתאונה הראשונה? המחלוקת בדבר ההפחתות שבוצעו בעת חישוב שווי הרכב אין מחלוקת בין הצדדים כי בפוליסה בין הצדדים נקבע כי השווי יקבע על פי מחירון יצחק לוי. כך נכתב בפוליסה: "..קביעת שווי באובדן גמור: המחירון המשמש בסיס לקביעת ערך הרכב לעני תשלום תגמולי הביטוח בגין אובדן גמור לרכב לרבות גניבה של הרכב הוא מחירון הרכב של לוי יצחק - חברה לשמאות וסקרים בע"מ. המשתנים המשפיעים על ערך הרכב לצורך קביעת תגמולי ביטוח כאמור לעיל, הם אלה ה מפורסמים במחירון לוי יצחק, כאשר למחיר הבסיס יתווספו או יופחתו שיעורי השינוי המפורטים במחירון. ......." חוזר המפקח על הביטוח מיום 13/11/2000 קבע כך: "מבטח יפרט בכתב בפני המבוטח בשלב הצעת הביטוח, פירוט מלא של המשתנים המיוחדים שבמחירון העשויים להשפיע על ערך הרכב המבוטח לצורך חישוב תגמולי הביטוח במקרים של אובדן גמור, או לחילופין יפנה את המבוטח למשתנים כאמור במחירון. מבלי לגרוע מהאמור, יכלול המבטח בשלב הצעת הביטוח ובהבלטה מיוחדת הסבר מפורט בכתב למשמעות המשתנים המיוחדים והשפעתם על חישוב תגמולי הביטוח במקרה ביטוח, תוך פירוט 2 דוגמאות שכיחות לפחות. הסבר כאמור יכלל גם בדף פרטי הביטוח. לא פעל המבטח כאמור לעיל, יחול במקרה ביטוח של אובדן גמור ערך הרכב הבסיסי המקובל אצל אותו מבטח או לפי מחירון אחר מקובל בשוק, ללא התחשבות במשתנים מפחיתים בלבד שלא צוינו. המבוטח יהיה רשאי להוכיח ערך שוק גבוה מערך הרכב הבסיסי בשל משתנים "חיוביים" דוגמת קילומטראז' נמוך או מספר מועט של בעלים קודמים או כל משתנה אחר המשפיע על הגדלת ערך הרכב." העיקרון הבא לידי ביטוי בחוזר המפקח, הוא כי על חברת הביטוח לנקוט סימטריה בפרמטרים שבהם היא מתחשבת כשהיא קובעת את סכומי הפרמיה לתשלום ועת היא באה לשלם למבוטח בגין קרות אירוע הביטוח. על המבוטח להיות מודע לפרמטרים הללו טרם התקשרותו עם המבטחת, כדי שיוכל לשקול אם פרמטרים אלו מקובלים עליו. (ראה: ע"א 196/88 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' הפועלים ליסינג בע"מ ואח', פ"ד מו(1) 756). מטרת העיקרון היא, ליצור הבנה ברורה של היקף ומהות הכיסוי למקרה ביטוח של אובדן גמור לרכב מבוטח בעת קשירת העסקה (ראה: ת.א. 1385/07 שיפר אמיר נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, ). שאלת תוקפן של הנחיות המפקח על הביטוח זכתה להתייחסות בפסיקה ועל פיה נקבע כי יש לתת תוקף מלא לחוזר המפקח הנ"ל. כלומר, על המבטח לפרט בכתב בפני המבוטח בשלב הצעת הביטוח פירוט מלא של המשתנים המיוחדים שבמחירון העשויים להשפיע על ערך הרכב המבוטח לצורך חישוב תגמולי הביטוח במקרים של אבדן גמור, או לחילופין יפנה את המבוטח למשתנים כאמור במחירון. לא פעל המבטח כאמור לעיל, יחול במקרה ביטוח של אבדן גמור ערך הרכב הבסיסי המקובל אצל אותו מבטח או לפי מחירון אחר מקובל בשוק, ללא התחשבות במשתנים מפחיתים בלבד שלא צוינו. (ראה: ת.א. (ת"א) 62968/05 סופר דודו נ' שומרה חברה לביטוח,; ת.א. (ירושלים) 20948/08 ביטון אסתר ואח' נ' הראל חב' לביטוח בע"מ,). ברע"א 10641/05 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' חביב אסולין (ניתן ביום 4.5.06), אושרו הכרעות הערכאות קמא באשר למעמדן של הנחיות המפקח על הביטוח. נטל ההוכחה - התובע טען, כי בשלב הצעת הביטוח לא הוסבר לו בחישוב ערך הרכב יילקחו בחשבון גורמי הפחתה. כמו כן טען, כי הפוליסה מעולם לא נמסרה לידיו. הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה על מי מוטל הנטל להוכחת יידוע התובע בדבר אופן חישוב שווי הרכב בקרות אירוע ביטוחי. התשובה הינה, כי הנטל הינו על התובע. בפוליסת הביטוח קיימת התייחסות מפורשת לכך כי חישוב שווי הרכב במצב של אובדן גמור ייעשה על פי מחירון יצחק לוי, על ההפחתות הקבועות בו. דא עקא, שהתובע טוען כי תנאים אלו לא הובאו לידיעתו בשלב הצעת הביטוח וכי הפוליסה מעולם לא נמסרה לו. משכך, הנטל להוכחת הטענה רובץ על התובע, הטוען הטענה בניגוד לתנאים המפורשים שבפוליסת הביטוח. אף אחד מן הצדדים לא הביא את סוכן הביטוח "יוסי" לעדות, על מנת להעיד בדבר הדברים שנאמרו בשלב הצעת הביטוח. לעניין זה אציין, כי אין בידי לקבל את טענת התובע כי משמדובר בסוכן של הנתבעת, היה עליה להביאו לעדות. משקבעתי כי הנטל להוכחת הטענה מוטל על התובע, הרי שהיה על התובע להביא לעדות את סוכן הביטוח, על מנת שיעיד על הדברים שהוחלפו בין הצדדים במהלך המו"מ לכריתת חוזה הביטוח. הלכה היא, כי אם צד נמנע מהבאת ראיה כלשהי מטעמו, הרי שאי הבאת הראיה (או העד) משמשת לחובתו. הימנעות מהבאת ראיה מקימה למעשה לחובתו של הנמנע חזקה שבעובדה, הנעוצה בהגיון ובניסיון החיים, לפיה: דין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה, הייתה פועלת לחובת הנמנע. בדרך זו, ניתן למעשה משקל ראייתי לראיה שלא הובאה. וראה: ע"א 795/99 אנטוני פרנסואה נ. פוזיס, פד"י נ"ד(3) 107. במיוחד נכונים הדברים בענייננו, משהוברר בעדותו של התובע, כי הוא מכיר את הסוכן היטב, בהיותו מכר של מאן דהוא מכפרו. מסתבר כי מדובר בהיכרות קרובה, כיוון שהתובע הגיע אל משרדו של הסוכן יוסי על מנת לשתות עימו קפה, לאחר שהפוליסה כבר נכנסה לתוקף ובעצם לא היה צורך ממשי בבואו למשרד הסוכן. בנסיבות אלו, העד בהחלט היה זמין לעדות. משכך, יוצאת אני מנקודת הנחה כי אילו הגיע העד להעיד, לא היה תומך זה בגרסתו של התובע. התובע טען גם כי הפוליסה לא נמסרה לידיו. גם לעניין זה לא העיד התובע את סוכן הביטוח ועל כן, לא הרים את הנטל להוכיח הטענה. בהערת אגב אעיר, כי התובע עצמו העיד, כי הוא אינו קורא אף פעם את הפוליסה, כך שאין נפקות לשאלה אם הפוליסה נמסרה לו אם לאו, שכן ממילא לא היה קורא אותה ועל כך, יש לו להלין על עצמו בלבד. הטענה בדבר סע' 3 לחוק חוזה הביטוח - טענה הנתבעת, כי בשורה ארוכה של פסקי דין נקבע כי מבוטח לא יוכל להסתמך על סע' 3 הנ"ל אם ידע על החריג או התנאי. במקרה דנן, טען ב"כ הנתבעת כי התובע, שעיסוקו הוא מכונאי רכב, ציין במפורש כי מכיר את מחירון יצחק לוי, על גורמי ההפחתה שבו, ולכן אין הוא יכול להסתמך הוראות הסעיף. ב"כ התובע טען, כי העובדה כי התובע יודע כי ערך רכב מחושב על פי מחירון יצחק לוי, איננה מביאה בהכרח למסקנה כי כך הוסכם אף במסגרת הפוליסה, שכן הפוליסה הינה עניין להסכמת הצדדים, בהתאם לשיקול דעתם. אינני נדרשת כלל לטענה זו, שכן משהתובע לא הרים את הנטל להוכיח טענתו כי לא הודע לו כיצד יחושב ערך הרכב, הרי יוצאת אני מנקודת הנחה כי אופן החישוב (על גורמי ההפחתה) כמופיע בפוליסה, הובהר לתובע. 16. לאור כל האמור, אני קובעת כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח כי סוכן הביטוח לא הודיע לו על כך כי החישוב יבוצע על פי מחירון יצחק לוי. משכך, כדין הפחיתה הנתבעת מערך הרכב את גורמי ההפחתה כאמור במחירון יצחק לוי. 17. ירידת הערך - האם הוכחה ירידת הערך לרכב כתוצאה מן התאונה הראשונה? הנטל להוכחת קיומה של ירידת הערך ושיעורה מוטל על הנתבעת. בחוות דעתו של השמאי יניב, בהתייחס לנזקים בתאונה הראשונה לא נקבעה ירידת ערך. בחוות הדעת הראשונה של יפת, לא נקבעה ירידת ערך. השמאי יפת הסביר בחקירתו הנגדית כי במקרים של אבדן להלכה, כאשר הרכב אינו מתוקן, הוא אינו מתייחס לרכיב ירידת הערך, אא"כ התבקש לעשות כן מפורשות. מאוחר יותר בחקירתו הנגדית השיב, כי לא התייחס לירידת הערך בחוות דעתו, מכיוון שלא היו בידיו נתונים בדבר עברו הביטוחי של הרכב. אציין, כי שני ההסברים אשר נתן השמאי יפת אינם עולים בקנה אחד זה עם זה, שהרי ממה נפשך? אילו לא התכוון השמאי יפת להתייחס לירידת הערך (מכיוון, שלטענתו, לא התבקש לעשות כן מפורשות), אזיי אין רלוונטיות לשאלה אם היו או לא היו בידיו במועד עריכת חוות הדעת נתונים באשר לעברו הביטוחי של הרכב. השמאי יפת קבע ירידת הערך בגין התאונה הראשונה בתוספת לחוות דעתו, אשר ניתנה לאחר מועד הגשת התביעה. משמעות הדבר היא, כי במועד התשלום לתובע, כאשר הפחיתה הנתבעת 15% מערך הרכב, לא עמדה בפניה כל חוות דעת בדבר ירידת הערך, אשר יש בה כדי להבהיר או להצדיק את ההפחתה. צודק ב"כ התובע, כי לא ניתן בדיעבד, לאחר הגשת התביעה להגיש תוספת לחוות דעת, אשר יהא בה כדי להצדיק, רטרואקטיבית, את ירידת הערך שהופחתה. זאת ועוד, השמאי יפת הודה בחקירתו הנגדית כי בתוספת לחוות הדעת קבע את רכיב ירידת הערך בגין התאונה הקודמת בהסתמך על חוות דעתו של השמאי יניב, אשר בדק את הרכב. השמאי יפת לא בדק את הרכב בשנת 2006 והודה כי אף לא ראה תמונות הנזק שצולמו ע"י יניב בעת שערך את התוספת לחוות דעתו. לא ניתן לקבל הקביעה בתוספת לחוות דעת, המתבססת על ממצאי בדיקתו של שמאי אחר ואשר נערכה אף בלא עיון בתמונות הנזק הקודם. השמאי יפת נשאל בחקירה נגדית הכיצד קבע ירידת ערך ע"ס ממצאי ובדיקת שמאי אחר וניסה להסביר כי "מה שיניב כתב רק חיזק את מה שכתבתי. קבעתי את ירידת הערך על חוו"ד של יניב על בסיס מה שראיתי בשטח גם. אמרתי שכן ראיתי בא יניב וחיזק מה שראיתי" (עמ' 5 ש' 23-25). אין בידי לקבל הסבר זה. ברי, כי יפת לא יכול היה לראות בשנת 2010 נזקי תאונה משנת 2006, שכבר תוקנו ועל כן, לא ברור כיצד האמור בחוות הדעת של יניב חיזק את מה שראה יפת. ואם אכן ראה עדות לקיום נזקים ישנים כלשהם, אשר בגינם ניתן לקבוע ירידת ערך, היה עליו להתייחס לירידת הערך בחוות דעתו הראשונה ולא היה צורך שימתין לקבלת העבר הביטוחי של הרכב. יושם לב, כי השמאי יפת עצמו כתב בחוות הדעת המשלימה כי "במידה ויצורפו תמונות ו/או מסמכים כלשהם נתייחס בהתאם". משמעות הדבר היא, כי השמאי יפת עצמו הבין כי חוות דעתו באשר לירידת הערך אינה מבוססת. על כן, אני קובעת כי קיומה של ירידת הערך לרכב בתאונה הקודמת ושיעורה לא הוכחו. אציין בהערת אגב, כי אין בכך כדי לסתור את עקרון היסוד בדיני הנזיקין, של השבת המצב לקדמותו, אלא שהנטל על הנתבעת להוכיח את שיעור ירידת הערך שנגרמה לרכב בתאונה הקודמת ומשלא הורם הנטל- לא ניתן לקבוע מהו שיעור ירידת הערך, ככל שנגרמה. לאור האמור מצאתי, כי הנתבעת לא הרימה את הנטל להוכיח אם נגרמה ירידת ערך כתוצאה מן התאונה הקודמת, וככל שכן מהו שיעורה ועל כן, בוצעה הפחתה בגינה שלא כדין. סוף דבר, אני מקבלת את התביעה בחלקה, בהתייחס להפחתת ירידת הערך בלבד ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע סך 7,596 ₪, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 3.1.11, אגרת משפט בסך 355 ושכ"ט עו"ד בשיעור 17.7%. רכבשאלות משפטיותאובדן גמור (טוטאלוס)נזק לרכב