תביעה לפיצויים לפי דיני הנזיקין הכלליים

רקע כללי 1. קרן קיימת לישראל (להלן-קק"ל) הינה הבעלים הרשום של המקרקעין הנמצאים ברחוב הרצל 19 בעפולה והידועים גם כחלקה 35 גוש 17762 בקרקעות העיר עפולה (להלן: המקרקעין). 2. על המקרקעין בנוי מבנה מגורים גדול בן שלוש קומות ,בעל שלוש כניסות ( (שלושה בלוקים מס' 19א', 19ב' ו- 19ג') וכולל 36 דירות מגורים, כאשר מתוכן 22 דירות הן בבעלות דיירים פרטיים והשאר בבעלותה של הנתבעת (להלן-הבית המשותף). 3. הגב' כוכבה אלמלח (להלן-כוכבה) שכרה (ביום 14.12.2005) מהנתבעת דירה מס' 15 והנמצאת בבלוק 19ב' בבית המשותף (להלן-הבלוק, הדירה) ובה היא מתגוררת, ביחד עם בני משפחתה (להלן-הדירה). בחצר הבלוק קיים מהלך מדרגות חוץ שמובילות לבלוק. (להלן: "המדרגות"). 4. התובעת ילידת 8.3.1975, אם חד הורית לשתי ילדות, שאחת מהן הינה קטינה (ילידת 2008), ומתגוררת ברח' פנקס 23 בעפולה. היא נוהגת לבקר את אחותה, כוכבה, לעיתים תכופות. טענות התובעת 5. התובעת טוענת, כי ביום 7.10.2010 ,בשעות הערב המאוחרות או בסמוך לכך ,הלכה לבקר את כוכבה. כאשר הגיעה למהלך המדרגות, התחילה לרדת במדרגות. תוך כדי ירידתה במדרגות "נפלה קשות ארצה וזאת כתוצאה מאי תקינות המדרגות הנ"ל שהיו שבורות לחלוטין, אשר [כך !] המדרגות יצאו ממקומם [צ"ל- ממקומן] וגרמו להחלקתה ולנפילתה של התובעת" (סעיף 5 לכתב התביעה המתוקן. ההדגשות שלי- ש.ס) (להלן-התאונה). 6. וכן, טוענת התובעת ,כי כתוצאה מהתאונה נחבלה היא בכף רגל ימין. היא הובהלה למרכז רפואי העמק בעפולה (להלן-בית החולים). שם ,היא נבדקה בחדר מיון ואובחן אצלה שבר בקרסול ימין. בבית החולים בצעו שחזור סגור וקיבוע לשבר בסד גבס. היא שוחררה, בו ביום, לביתה. התובעת לא טוענת לנכות רפואית צמיתה בגין התאונה. 7. אליבא דתובעת, הנתבעת אחראית לתאונה ולנזקי התובעת. בנסיבות המקרה דנן חל הכלל "הדבר המעיד על עצמו שבסעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] תשכ"ח 1968 (להלן-הפקודה). לחילופין, התובעת מבססת את עילת תביעתה על שתי עוולות: הרשלנות, לפי סעיפים 35, ו-36 לפקודה והפרת חובה חקוקה לפי סעיף 63 לפקודה. 8. לדידי התובעת, רשלנותה של הנתבעת, מתבטאת בעיקר במעשיו ובמחדליו כדלקמן: א. הנתבעת היא הבעלים והאחראית של תחזוקתו של גרם המדרגות. דא עקא, גרם המדרגות לא היה תקין ובטיחותי. קיימות בו מדרגות שבורות ומסוכנות. ב. הנתבעת לא התקינה בשני צדדיו של גרם המדרגות מעקים/מסעדים כדין. ג. הנתבעת לא הזהירה כדין את המשתמשים במדרגות בשל הסכנות הצפויות להם, במיוחד עקב השימוש במדרגות השבורות שבגרם המדרגות. 9. התובעת טוענת לפיצויים במספר פרטי נזק והם: א. הוצאות רפואיות ונסיעות - 8,000 ₪ ב. עזרת צד ג' - 20,000 ₪ ג. כאב וסבל - 50,000 ₪ סה"כ - 78,000 ₪ (כתב הסיכומים פרק ו') טענות הנתבעת 10. הנתבעת מכחישה, מתנגד, את טענותיה המהותיות של התובעת שביסוד עילת התביעה, הן בשאלת האחריות והן בשאלת הנזק ושיעור הפיצויים. לדידה, דין התביעה להידחות על הסף, מחמת היעדר עילה או יריבות משפטית. רוב הדירות שבבית המשותף הן בבעלות פרטית של הדיירים והם או נציגות הבית המשותף אחראיים ,באופן בלעדי, לבית המשותף. מדובר בבית משותף שהוא בבעלות "רוב רוכשים". 11. כן, טוענת הנתבעת, כי היא לא אחראית לתאונה ולנזקי התובעת הנטענים. היא לא התרשלה כלל כלפי התובעת. היא לא הבעלים או המחזיקה או בעלת השליטה בבית המשותף בכלל ובמדרגות בפרט. התאונה והנזקים הנתבעים נגרמו כתוצאה מרשלנותה של התובעת. 12. טענה נוספת בפי הנתבעת היא, כי במקרה דנן לא מתקיימים התנאים להעברת נטל הראיה .נטול ההוכחה רובץ לפתחה של התובעת ועליה להוכיח את תביעתה. 13. באשר לנזקים הנתבעים והמוכחשים כשלעצמם, טוענת הנתבעת, כי מדובר בנזקים מופרזים, מוגזמים ומשוללי כל יסוד עובדתי ומשפטי. אין קשר סיבתי בין התאונה ופעולות הנתבעת לבין הנזקים הנתבעים. פגיעתה של התובעת, אם בכלל, הייתה קלה ביותר, ונזקיה חלפו זה מכבר. מה עוד, שהתובעת לא מילאה אחר חובתה בדבר הקטנת הנזק, והיא נושאת באשם תורם מרבי. מכל מקום, יש לנכות מסכום הפיצויים, כל סכום או טובת הנאה שהתובעת קיבלה או זכאית לקבל מכל מיטיב. הפלוגתא 14. הפלוגתא שבין הצדדים, רחבת היקף היא ונסובה, למעשה, הן סביב שאלת האחריות לתאונה והן סביב שאלת הנזק ושיעור הפיצויים. מסכת הראיות 15. שני עדים העידו מטעם התביעה; התובעת ואחותה כוכבה. שתיהן הקדימו והגישו תצהירי עדות ראשית שלהן (ת/1 ו-ת/2, והכל בהתאמה). 16. מר יעקב טולדנו, מנהל סניף עפולה של הנתבעת (להלן: "יעקב") הקדים והגיש תצהיר עדות ראשית שלו (נ/2). וכן הוגש מטעם ההגנה מוצג נוסף - נ/1, שאלון ותצהיר תשובות התובעת. דיון שאלת האחריות לתאונה 17. התובעת תיארה, בכתב התביעה המתוקן, את התאונה, נסיבותיה, סיבותיה ותוצאותיה כדלקמן: "בתאריך 7.10.10 בשעות אחרי הערב, תוך כדי הליכתה ברח' הרצל בעפולה עילית ותוך כדי ירידתה במדרגות הצמודות לכביש על מנת לבקר באחותה [כך!], שגרה שם, נפלה קשות ארצה וזאת כתוצאה מאי תקינות המדרגות הנ"ל שהיו שבורות לחלוטין, אשר המדרגות יצאו ממקומם [כך !] וגרמו להחלקתה ולנפילתה של התובעת (להלן-התאונה) ....... כתוצאה מהתאונה הנ"ל נחבלה התובעת ברגל ימין". (כתב התביעה המתוקן, סעיפים 5 ו-6. ההדגשות שלי- ש.ס) 18. בעדותה בכתב, העידה התובעת, לענייננו-שלנו, כי: "הנני להצהיר, כי בתאריך 7/10/10 בשעות הערב המאוחר הלכתי לבקר באחותי [כך!] שגרה ברח' הרצל 19/15, מבנה 498, שיכון 280 ושנמצא בחלקה 35 גוש 17762 [להלן: הבניין] והשייך לבעלותה[כך!] של הנתבעת, אשר תוך כדי ירידתי ממדרגות [כך!] החצר של הבניין נפלתי קשות, כתוצאה מאי תקינות המדרגות הנ"ל שהיו שבורות לחלוטין ואשר חלק מהן יצאו ממקומם [כך!!] והיו זזות דבר שגרם לנפילתי ופגיעתי [להלן: התאונה]". (ת/1, סעיף 4. ההדגשות שלי -ש.ס) 19. בעדותה בעל פה, אימצה התובעת את עדותה בכתב (עמ' 5, ש' 16). במהלך חקירתה שתי וערב העידה התובעת, באשר לתאונה, כדלקמן: "ש: אחרי שנפלת, הלכת לאחותך שמתגוררת שם? ת: כשנפלתי התקשרתי אליה כי הייתי עם התינוקת, מתי שזה קרה הבת שלי הייתה בת שנתיים, הילדה הייתה עליי, העדפתי שאני אפול ולא התינוקת. התקשרתי לאחותי לאחר שנפלתי, ואמרתי לה שתרד למטה כי נפלתי וכואבת לי הרגל" ש: נתפסה לך הרגל במדרגה? ת: נכון ש: התיישבת על אותה מדרגה? ת: קודם בדקתי שהילדה בסדר ואז התיישבתי" (עמ' 6 ש' 15-22, ההדגשות שלי - ש.ס) 20. בסוף חקירתה שתי וערב ולשאלות הבהרה של בית המשפט, העידה התובעת כהאי לישנא: "ש: איך קרתה התאונה? ת: ירדתי במדרגות והגעתי למדרגה השלישית, אין מעקה, ירדתי מצד שמאל ואין תאורה שם, הייתי עם הילדה על הידיים, כאשר נתקעה הרגל העדפתי שהילדה לא תיפול ואז התעקמה לי הרגל, החזקתי את הילדה והושבתי אותה, נתפסה לי הרגל במדרגה, נפלתי כלפי מטה" ש: נפגעת בידיים? ת: היו לי שריטות, נפגעתי ברגל יותר." (עמ' 9 ,ש' 7 - 12. ההדגשות שלי - ש.ס) מהימנות העדים ומשקל הראיות 21. לית מאן דיפליג, כי מלבד התובעת אין עדי ראייה לתאונה. (עמ' 6, ש' 13 - 14 ;נ/1 - שאלה ותשובה מס' 33). וכן, אין להכביר מילים ,כי עדותה של כוכבה, באשר לתאונה (ת/2 סעיף 4, עמ' 9 ש' 18-33) היא עדות מפי השמועה ובתור שכזו אינה קבילה במשפט. לפי ההסכמה הדיונית שבין הצדדים ובין שאר, עדות מפי השמועה, לא תשמש ראיה במשפט (עמ' 5 ש' 10-12). באשר לענייננו-שלנו אומר , כי על פי התנהגותם של העדים והתרשמותו הישירה מהם ובשים לב למכלול נסיבות העניין ואותות האמת שהתגלו במשפט, עדותה של התובעת, עם כל הכבוד והענווה, אינה סבירה ואינה מהימנה בעיניי. בעדות זו, מצאתי סתירות מהותיות, פנימיות וחיצוניות, והכל ללא הסבר סביר ומהימן. עדותה של התובעת, לעניין התאונה, לבשה צורה ופשטה צורה. אין המדובר בעדות אמת, אחת ויחידה. ראשית, בכתב התביעה המתוקן, טענה התובעת ,כי תוך כדי ירידתה במדרגות, היא החליקה ונפלה קשות ארצה. (כתב התביעה המתוקן, סעיף 5). דא עקא בעדותה בכתב ובמהלך חקירתה הראשית, היא העידה ,כי תוך כדי ירידה במדרגות, היא נפלה קשות. (ת/1, סעיף 4, עמ' 5 ש' 16), ישאל השואל : מה עם ההחלקה? והתשובה מפי התובעת - אין. 22. שנית, במהלך חקירתה שתי וערב, העידה התובעת, לענייננו, ומסרה גרסה חדשה לפיה, ביום התאונה היא הלכה לבקר את אחותה, כוכבה. היא לקחה איתה את בתה הקטינה (ילידת 2008). היא נשאה את בתה והחזיקה אותה, ככל הנראה בין זרועותייה. היא הגיעה למהלך המדרגות. תוך כדי ירידתה במדרגות, רגלה נתפסה במדרגה. היא העדיפה שהיא תיפול ולא בתה. היא נפלה. בדקה אם בתה בסדר. היא התיישבה על המדרגה האמורה (עמ' 6, ש' 18-22). אין להכביר מילים, כי עדותה זו של התובעת אינה עולה בקנה אחד לא עם עדותה בכתב (ת/1, סעיף 4) ולא עם עדות בעל פה במהלך חקירתה הראשית (עמ' 6, ש' 16). בעדותה דנן, שינתה/הרחיבה התובעת, למעשה, את החזית שלא כדין ובניגוד להסכמה הדיונית שבין הצדדים (עמ' 5, ש' 12), בעדותה זו, העידה התובעת על עובדות חדשות, והן נשיאת בתה הקטינה והחזקתה, ככל התואר, בין זרועותיה ותפיסת רגלה, כביכול, במדרגה. 23. שלישית, עדותה של התובעת באשר לתאונה, כמפורט בסעיף 22 דלעיל, אף עומדת בסתירה לעדותה ,בכתב ובעל פה ,של כוכבה, (ת/2 סעיף 4 עמ' 9 ש' 18-33). כוכבה העידה, בכתב ובעל פה ובאופן מפורש, כי לאחר שהגיעה למקום התאונה, הנטענת, היא מצאה רק את התובעת במדרגות, בלשונה - "הייתי בבית עם הילדים והיא (התובעת) התקשרה אליי מלמטה והתחילה לבכות, ואני מיד ירדתי ומצאתי אותה במדרגות, כאבה לה הרגל" (עמ' 9, ש' 32-33, הדגשה שלי -ש"ס וראה ת/2, סעיף 4). 24. רביעית, לשאלות הבהרה של בית המשפט, השיבה התובעת, במהלך עדותה בעל פה כדלקמן: "ש: איך קרתה התאונה? ת: ירדתי במדרגות והגעתי למדרגה השלישית, אין מעקה, ירדתי מצד שמאל, אין תאורה שם. הייתי עם הילדה על הידיים, כשלי נתקעה הרגל, העדפתי שהילדה לא תיפול ואז התעקמה לי הרגל. החזקתי את הילדה והושבתי אותה, נתפסה לי הרגל במדרגה, נפלתי כלפי מטה. ש: נפגעת בידיים? ת: היו לי שריטות, נפגעתי ברגל יותר." (עמ' 9 ש' 7-12, ההדגשות שלי - ש"ס) אין חולק, כי בעדותה דנן, הרחיבה/שינתה התובעת את החזית שלא כדין, והיא העידה על עובדות חדשות ומפתיעות, שאין להן זכר, לא בכתב התביעה ולא בשלל עדויותיה הקודמות, כפי שפירטתי בסעיפים 21 - 22 דלעיל. זאת ועוד, לדידי, מנגנון התאונה, לפי עדות זו ועם כל הכבוד והענווה, אינו אפשרי כלל לפי מדעי הפיזיקה, הרפואה וטבע האדם. הוא אף עומד בסתירה מוחלטת לשכל הישר ולניסיון החיים הכללי והשיפוטי, במיוחד בשים לב לעובדה כי בתיעוד הרפואי (ת/1 נספחים ב', ג', ד' ו-ה') אין כל ממצא לפגיעה מכל מין וסוג בגפיים העליונות של התובעת. 25. חמישית, לאחר התאונה, הובהלה התובעת לבית החולים. שם, היא תארה לרופא המטפל ,בהזדמנות הראשונה, את התאונה. הרופא רשם את דבריה. בתעודת השחרור מבית החולים מיום 7.10.2010, נרשם לעניין זה כי: "לדבריה, נפל(ה) ועיקמה כף רגל ימין היום." אין חולק, כי תעודת השחרור דנן, הינה ראיה חשובה מאוד, שכוללת תאור התאונה מפי התובעת בהזדמנות הראשונה. ודוק וקרא: התובעת לא סיפרה, בהזדמנות הראשונה, כי נפלה במדרגות. תיאור התאונה ומנגנונה, כאמור בתעודת השחרור דנן, עומדים בסתירה מוחלטת וקוטבית, לשלל עדויותיה של התובעת, כפי שפירטתי דלעיל. 26. שישית, עדותה של התובעת, לענייננו שלנו, היא עדות יחידה במשפט אזרחי. עדות זו, אינה סבירה ואינה מהימנה בעיניי. מה עוד שאין לה סיוע. בנסיבות אלה, אין ביכולתי לסמוך על עדות התובעת ולבסס עליה אחריות בנזיקין (סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א - 1971). 27. שביעית, יעקב העיד, בכתב ובעל פה ולעניין דנן, כי "אין בסיס לטענת התובעת לפיה עמידר היא האחראית על אחזקת המדרגות" (נ/2, סעיף 7, עמ' 11, ש' 16). בפניי אין ראיה קבילה ובעלת משקל לסתור.למיותר לציין, כי עדות זו עומדת בסתירה מוחלטת וקוטבית לגרסת התביעה ולראיותיה. 28. מן המקובץ עולה, כי התובעת לא הוכיחה כדין את עילת התביעה. דין התביעה להדחות. שאר טענות הצדדים 29. מסקנתי דלעיל, מייתרת, למעשה, את הדיון בשאר טענותיהם של הצדדים, לרבות שאלת הנזק ושיעור הפיצויים. אציין עוד, כי בכתב הסיכומים טענה התובעת רק לתחולת עוולת הרשלנות בלבד, וטוב שעשתה כן. התוצאה 30. התוצאה היא, אפוא, כי אני דוחה בזה את התביעה. מטעמי חסד ובשים לב לעובדה ,כי התובעת היא אם חד הורית המגדלת לבדה שתי בנות ,כשאחת מהן היא קטינה, ומתפרנסת רק מגמלה המשולמת לה ע"י המוסד לביטוח לאומי, אין צו להוצאות. פיצוייםנזיקין