לתובעת נגרמו נזקים בדמות עלויות אותן עבודות הסטה, אשר לטענתה, נבעו מתכנון לקוי של הנתבעת ומכאן התביעה. רקע ביום 6.12.07 נחתם הסכם פיתוח (להלן: "הסכם הפיתוח") בין התובעת היא היזם בפרויקט לבינוי הרחבה בקיבוץ יפעת (להלן: "הקיבוץ"), לבין המועצה המקומית עמק יזרעאל (להלן: "המועצה") ומנהל מקרקעי ישראל (להלן: "ממ"י"), במסגרתו מונתה התובעת לתכנן ולבצע את התשתיות עבור שכונת מגורים המונה 80 מגרשים במסגרת הרחבה בקיבוץ (להלן: "הפרויקט"). התובעת פנתה אל יועצים בתחומים שונים, בהם הנתבעת, לקבלת אומדן להקמת התשתיות והפיתוח. אחר שהתקבלו האומדנים מן היועצים השונים, הכינה התובעת תקציב אשר הועבר לאישור מנהל מקרקעי ישראל (להלן: "ממ"י"). עם קבלת אישור ממ"י לתקציב ופריטתו לכל משתכן, פרסמה התובעת מכרז לביצוע הפרויקט והתקבלו הצעות מקבלנים שונים ובסופו של דבר, נבחר קבלן מבצע לפרויקט. יובהר כי הסכום הסופי אשר מופיע בתקציב כולל את כל התחומים ומרכיב סיכון שכן המדובר בחוזה פאושלי, ללא מדידה של כמויות ועבודות נדרשות, בניגוד לחוזה לפי כתב כמויות, ועל כן, לא ניתן לבצע שינוי כלשהו בעלות הפרויקט לאחר אישורו וגם אם היו שינויים בפועל, לא ניתן לדרוש כספים נוספים מן המשתכנים. ביום 29.4.12 התכנסו כל הצדדים המעורבים בהקמת ההרחבה בקיבוץ ובוצע התאום והתכנון לבניית הפרויקט. הנתבעת הגישה האומדן שלה להקמת תשתית מים וביוב והצעתה נבחרה לביצוע. יודגש כי הנתבעת ביצעה בעבר עבודות תכנון מים וביוב בקיבוץ ובפועל, כפי שהתברר במהלך ניהול התיק, זולת הנתבעת, לא פעלו מתכננים אחרים במסגרת פרויקטים בתחום המים הביוב בקיבוץ. כאשר החלה התובעת בביצוע העבודות לפי תכניות הנתבעת, גילתה להפתעתה, כי המצב בשטח שונה מזה אשר הוצג בתוכנית, שכן במקום בו תוכנן להיבנות מבנה "בוסטר" מצויים שני קווי מים של מערכת המים של הקיבוץ ושל המועצה האיזורית, מערכת אשר הוקמה בשנת 2002 כאמור, לפי תוכנית פרי עטה של הנתבעת. התגלית האמורה גרמה לעיכוב עבודות הבניה לאור הצורך במציאת פתרון. בסופו של דבר, נמצא פתרון אשר בגינו נאלצה התובעת לשלם סכום כסף נוסף, הוא סכום התביעה. טענות הצדדים התובעת טוענת כי אחר שקיבלה את האומדנים מכל היועצים הנוגעים בדבר בינוי ההרחבה בקיבוץ, לרבות הנתבעת והוגשו כל האומדנים לממ"י, ולאחר שממ"י אישר את הפרויקט וניתן היתר לבניה תוך כך שאישר וקיבע את סכום הפרויקט הכולל, בהתאם לתוכניות אשר הוגשו ואשר כוללות את כל בעלי התפקידים, פורט ממ"י את אותו סכום כולל לפי עלות פיתוח לכל משתכן. החל מרגע זה, הסכום שמשלם כל משתכן הוא סגור וסופי ולא ניתן לשנותו. התובעת טענה כי התקשרה עם קבלנים בחוזים פאושלים כמקובל בתחומה וכפי שהתבצע בהרחבות נוספות, לאחר מכן חזרה לממ"י והציגה את כל החוזים אשר נחתמו עם כל בעלי המקצוע השונים המעורבים בפרויקט. כאמור, חוזה פאושלי הינו חוזה אשר לוקח בחשבון הערכה כללית של העבודות הנדרשות ואשר כולל מרכיב של סיכון. התובעת טוענת כי הסכום הכולל של כל החוזים הגיע בסופו של דבר לסכום המקורי שאושר בממ"י. לכן, גם אם יש פחות עבודות מים וביוב, זה מתקזז עם עבודות אחרות. התובעת טוענת שמרגע שהחוזה הוא פאושלי ולא ניתן לגבות מהמשתכנים סכום גבוה מהסכום אשר שילמו עבור הפיתוח, אזי היא נדרשה לשלם לקבלן המבצע לצורך הזזת הצינור וזה בא על חשבונה בלבד וכיוון שהמחדל נובע מטעות אצל הנתבעת, הרי שעל הנתבעת לשאת בעלויות העבודות הנוספות. התובעת הפנתה לאמור בהסכם בין הצדדים ועתרה לחייב את הנתבעת לשאת בעלות הסטת הצנרת, בין היתר, על יסוד התחייבויות הנתבעת: "4.1 אנו מצהירים ומתחייבים כי אנו אחראים כלפיכם לכך שכל תוצרי עבודתנו נעשו וייעשו ברמה גבוהה, באופן מיומן ומקצועי, תוך שימוש בכל הידע המקצועי, הניסיון והמיומנות הנדרשים לצורך העניין ובהתאם לתקנים המחייבים. 4.2 אנו נישא בכל נזק או הפסד שייגרם לכם או למי מן המשתכנים או לצד ג' עקב ביצוע שירותי התכנון באופן רשלני ו/או בחוסר מיומנות ו/או בחוסר זהירות ונשפה אתכם בגין כל סכום שתחויבו בתשלומו בגין נזק או הפסד כאמור עם דרישתכם הראשונה." הנתבעת טענה כי התובעת היא שבחרה להתקשר בחוזים פאושלים לאחר שמן הנתבעת ביקשה היא תוכנית על פי כתב כמויות. לטענת הנתבעת, נטלה היא בחשבון רכיב של סיכון מקובל הנובע מתרחישים בלתי צפויים מראש (להלן: "בצ"מ") בשיעור של 10% ואם התובעת לא לקחה זאת בחשבון - הרי שמדובר בכשל חוזי של התובעת ואין הנתבעת צריכה לשאת בטעות התובעת. עוד טענה הנתבעת, כי בפרויקט מסוג זה, אשר מעורבים בו גורמים רבים וכי התרחישים הבלתי צפויים מראש הינם אין סופיים ולא ניתן להיערך להם, הרי שזה אך טבעי ומקובל בתחום לקחת בחשבון רזרבה בשיעור של 10% אשר נועדו לכסות את ההוצאות הבלתי צפויות. לטענת הנתבעת, גילוי קווי המים הוא בבחינת בצ"מ וכך יש להתייחס לכך. מעבר לכך, טענה הנתבעת, כי העלות הכוללת של הפרויקט היתה כזו שלא חרגה מן התקציב אשר תוכנן על ידה ולכן גם אם נדרשה התוספת הכספית, אזי היא נכללת במסגרת הערכת העלויות אשר בוצעה על ידי הנתבעת. דיון ומסקנות האם ידעה הנתבעת בשלב התכנון אודות הצורך בהזזת צנרת בתוואי העבודות המתוכנן בכתב ההגנה, טענה הנתבעת כי לא היתה לה "ידיעה ברורה", כך לשון כתב ההגנה, אודות מיקומו של הצינור התת-קרקעי. הנתבעת הסבירה זאת בכתב ההגנה, בכך שהתכנון אותו ביצעה לקיבוץ בשנת 2002 היה תכנון לצינור עילי ואלו הקיבוץ בחר לבצעו בתוך האדמה. בתצהיר עדות ראשית מטעמו של מר אריה פולינסקי, מנהל המשרד הטכני אצל הנתבעת, חזר הלה על הדברים: "12. טענות התובעת כנגד פלגי מים אין בהן מאומה, אכן במהלך ביצוע התוכנית ע"י הקבלן נמצא כי במקום בו תוכנן מבנה בוסטר קיימים שני קווי מים ואכן על מנת להקים את הבוסטר נדרש היה להסית את קווי המים הנ"ל. יחד עם זאת, התרחשויות אלו אין מקורן במעשה ו/או במחדל של פלגי מים ולא היה בהן כדי להביא לחריגה מתקציב התוכנית. 13. אבהיר כי במועד עריכת התוכנית לא הייתה לפלגי מים ידיעה ברורה אודות מיקום צינור המים הקיים. הטענה כי הצינור שנמצא במקום תוכנן על ידי פלגי מים אינו אמת. פלגי מים תכננה עבור הקיבוץ צינור מים בשנת 2002 אולם היה מדובר בתכנון לצינור עילי (כך במקור) זאת בעוד הצינור שנמצא במקום ושהעתקתו נדרשה היה צינור תת קרקעי. קיבוץ יפעת, מי שהזמין את תכנון הצינור מפלגי מים בשנת 2002, בחר ככל הנראה להניחו באופן תת קרקעי וזאת שלא בהתאם לתכנון המקורי של פלגי מים. פלגי מים לא קיבלה לידיה, קודם לעריכת התוכנית נשוא התביעה, תוכניות ביצוע של צינור המים משנת 2002, ולא ידעה על מיקומו המדויק." בעדותו, כאשר נשאל מר פולינסקי לעניין חלקה של הנתבעת בתכנון וביצוע הנחת קווי המים בשנת 2002 ואשר בגינם עוכב הפרויקט השיב כך: "ש: את הצינור מים הזה תכננתם? ת: אכן כן. ש: זה נכון כמו ששמענו קודם ממר מירון, שהמתכנן עושה גם פיקוח עליון בשטח? ת: נכון. ש: עשיתם פיקוח עליון בשטח ? ת: כן, אבל אם בשלב זה צינור לא נמצא מעל פני הקרקע ולא הוצאו תכניות לאחר ביצוע, אין לנו יכולת לדעת מה מיקומו. ש: היה צריך להיות למעלה? ראיתם צינור למעלה? ת: לא. ש: מה חשבתם, שלא עשו את הצינור? ת: חשבנו וידענו שבוצע, באותו תוואי או דומה, בקרקע, אבל לא ידענו איפה בקרקע. ש: הדגשת שבנספח ד' כתוב שהוא מונח על פני הקרקע. ת: כך תוכנן, החליט מי שהחליט מקיבוץ יפעת להכניסו בתוך האדמה בתוואי שהחליט שהכי נוח לו. בשלב הפיקוח העליון כשבאים לשטח ובאים הכל חוזר לקדמותו, לא יודעים איפה הונח. אין לנו תוואי שלו אלא אם מוציא אותו קבלן מדידה ומסמן איפה הניח. (ראו עמ' 22 ש' 18-32 ובהמשך בעמ' ש' 1-6) ובהמשך: "ש: זאת אומרת, כבר לפני כמה שנים אתה יודע שאמור להיות שם צינור בקרקע? ת: איפשהו באזור, לא את התוואי המדויק. ש: אם אתה מגיע לעשות תכנון נוכחי, אתה לא שואל או אומר שיבדקו איפה הצינור? ת: הצינור הזה ידענו שהוא נמצא באזור. לא ידענו איפה. ההערכה שלנו שאם נצטרך להזיז קטע, היה מדובר שם על סדר גודל 11-1, מטר להזיז קטע של צינור, העלות הזו זניחה יחסית לכל העבודה ולא הכנסנו זאת בתוך כתב הכמויות כסעיף חריג כי אולי לא היה צריך לעשות זאת." דבריו אלו של מר פולינסקי במהלך עדותו, עולים בקנה אחד גם עם האמור במכתב הנתבעת אל התובעת, מיום 25.2.10: "אנו היינו מודעים לצינור שיש להסיטו אך הנושא לא הועלה בכתב הכמויות בסעיף נפרד משום ששוריין תקציב רזרבי בכמויות הצנרת ותאי הביקורת" על המכתב חתום מנכ"ל הנתבעת ולדברי מר פולנסקי, הניסוח "אינו מדויק" שכן צריך היה להיות רשום "אולי יש להסיט את הצינור" (עמ' 25 ש' 4). חותם המכתב לא העיד מטעם הנתבעת ודברי העד הם עדות בעל-פה נגד מסמך בכתב ובנסיבות כאן, אין מקום להעדיפה. המסקנה מן האמור לעיל, כי הנתבעת ידעה כי במקום בו תוכנן הפרויקט כעת נמצא צינור שיש להסיטו. ייתכן כי לא ידעה את מיקומו המדויק, אולם, אין ספק והדבר עולה מדבריו של המצהיר מטעם הנתבעת במהלך עדותו ומן הדברים שנכתבו על ידי הנתבעת לתובעת במכתב מיום 25.2.10 כי הנתבעת ידעה שמאחר שהצינור אינו עילי כפי שתכננה, אזי הוא אמור להיות בקרקע וקיים צורך להסיטו. מטעם כלשהו, בחרה הנתבעת להתעלם מן העניין במסגרת התכנון שמסרה לתובעת לצורך הפרויקט. עניין זה עומד בסתירה לטענות הנתבעת בכתב ההגנה ובתצהיר עדות ראשית אשר הוגש מטעמה, בהם נטען כי לא היתה ידיעה אודות הצורך בהזזת הצינור. האם עובדת קיומם של קווי מים צריכה היתה להילקח בחשבון מפורשות בתכנון טוענת הנתבעת כי הצורך בהסטת הקווים מהווה אירוע שהוא בצ"מ, בלתי צפוי מראש, כמו תרחישים רבים אשר עלולים לקרות בפרויקט מורכב מסוגו של פרויקט זה, פרויקט פיתוח ובינוי הרחבה המונה 80 מגרשים. לפיכך, לוקחים זאת בחשבון כאשר לסכום הסופי של עלות הפרויקט מוסיפים 10% רזרבה לצורך כך. הנתבעת לא חשבה שהיא צריכה היתה להעלות על הכתב או לציין בדרך זו או אחרת את העובדה כי קיים צורך בהסטת צינור שמיקומו המדויק אינו ידוע לה, או לעשות חפירות מקדימות לצורך גילוי מוקדם. לטענתה, בפרויקט מסוג זה קיימים הרבה מאד אירועים בלתי צפויים, את חלקם פותרים בזמן אמת וחלקם מצריכים פתרון מורכב יותר, הנתבעת הסבירה כי לא ניתן לחזות מראש את כל התרחישים הבלתי צפויים אשר כשמם כן הם. מנגד, טוענת התובעת כי אין המדובר באירוע שהוא בלתי צפוי מראש, שהרי כאמור, הנתבעת ידעה אודות קיומם של קווי מים במקום ואודות הצורך בהסטתם על מנת למקם את ה"בוסטר" במקום כפי שתכננה הנתבעת. לטענת התובעת, בצ"מ מיועד לאירועים שאינם ניתנים לצפייה מראש. משהוכח בדבריו של המצהיר מטעם הנתבעת ובמכתב ששלחה, כי הנתבעת ידעה כי במקום קיימת צנרת הטעונה הסטה, היה עליה ליטול זאת בחשבון, לציין זאת מפורשות בתכנון שערכה ולתמחר את העבודה. בעדותו תיאר מר אנגל, מנהל הפרויקט מטעם התובעת, את שלבי קביעת המחירים בפרויקט. לדבריו, השלב הראשון הסתכם בקבלת אומדנים מכל היועצים, אחר קבלת האומדנים, הועבר הסכום הסופי לאישור ממ"י. אחר שממ"י אישרו סכום סופי לפרויקט, פרסמה התובעת מכרז לפיו קבלנים שונים, בתחומים שונים הוזמנו להגיש הצעות. מר אנגל ציין כי את המכרז לשלב א' לא הוא הגיש אלא קודמו ( ראו בעמ' 12 ש' 8-9). מר אנגל הסביר כי הקבלנים הונחו לתת הצעות לפי חוזה פאושלי ולא לפי כתב כמויות. בעדותו מסר מר אנגל כך: "ש: מי ערך לכם את מסמכי המכרז? ת: מנהל הפרויקט הקודם. קיבלתי זאת מוכן אבל ניהלתי מו"מ עם הקבלנים וחזרתי לבקרית המנהל לאשר זאת סופית. זה היה אישור על תנאי. ש: הבקרית על דרך מכרז? ת: כן. ש: אריה פולינסקי צירף כתב כמויות, שהוכן ע"י פלגי מים לצורך המכרז. בסעיף 1 למבוא מופיע הכמויות "...אינן קבועות... הקבלן לא ידרוש שינוי אם הכמויות תהיה גדולות...". זה סעיף שמתאים למכרז כמויות ולא פאושלי? ת: זה לא נכון. פה כתוב שמה שלא ישתנה זה המחיר, לא הכמות. הכמויות אינן קבועות ועלות להשתנות. הקבלן לא ידרוש שינוי במחירי היחידה כלומר שינוי בכמות, זה סעיף סטנדרטי -בכל מכרז. ש: זה סעיף שמתאים למכרז פאושלי? ת: לא. ש: זה סעיף שמוצג לקבלנים במכרז? ת: אז מה, אסור לשנות אותו? ש: זה מה שפלגי מים הכינו כנראה לבקשתכם וכך הוצג לקבלנים במכרז, נכון? ת: אני לא יודע אם זה מה שהוצג. אני יודע מה נחתם עם הקבלן, חוזה פאושלי ואם זה הוגש כך, זה הוגש בטעות. (ראו עמ' 7 ש' 1-18) בהמשך כאשר נשאל מר אנגל אם גם קבלנים אחרים הגישו הצעותיהם לפי כתב כמויות מסר מר אנגל שהקבלנים נדרשו לתקן את ההצעה לפי חוזה פאושלי. בתשובתו לשאלה האם גם הנתבעת נתבקשה לתקן את הצעתה מכתב כמויות לחוזה פאושלי, השיב מר אנגל כך: "ש: אם פלגי מים עשו כתב כמויות, אומדן לפי כמויות, כמו שהתבקשו ע"י אותו מנהל שפוטר וכך נערך המכרז ובלי ידיעתם עשיתם חוזה פאושלי עם הקבלן, למה אתם באים אליהם בטענות? ת: בדבר אחד שבעריכת התכניות למכרז הם על דבר שידעו שהוא קיים לא הכניסו אותו וזה -עלה עלות מעבר לחוזה. עלות שאין ממי לגבות אותה. אמרתי מלכתחילה שבפרויקט רגיל שנמדד, בכלל לא הייתה פה תביעה." (ראו עמ' 9 ש' 1-5). הנה כי כן, אחר שהתובעת נוכחה לגלות כי הקבלנים הגישו הצעותיהם למרכז לפי כתב כמויות ולא לפי חוזה פאושלי, חזרה התובעת וביקשה כי יתקנו את הצעתם בהתאם. מהמסמכים אשר הונחו לפני וכן מעדותו של מר אנגל עולה כי אין כל הוכחה כי הנתבעת אשר בפניי נתבקשה לתקן הצעתה. עוד עולה, כי המסמך לפיו נחתם בין התובעת לנתבעת חוזה בסופו של יום, הינו אותו כתב הכמויות הראשוני. לעניין זה טען מר פולינסקי בעדותו כי כתב הכמויות אשר הוגש לתובעת, לקח בחשבון רזרבה של 10% עבור מקרים שהם בבחינת בלתי צפויים מראש (בצ"מ) כי הסכום אשר נלקח בחשבון היה גבוה מן ההוצאות בפועל ועוד נטען כי הסכום אשר אושר בסופו של דבר כסכום סופי של הפרויקט היה גבוה מן הסכום אשר הוצא בפועל. מר אנגל הפנה לפרוטוקול תאום ותכנון מיום 24.4.2012 לסעיף 2.ד לפרוטוקול הישיבה הקבוע כי "כתב הכמויות חייב להיות מדויק (ללא רזרבות) היות והחוזה עם הקבלן הוא חוזה "פשואלי" (ראה מוצג נ/6). אחר שבחנתי את הראיות ובכלל זה מוצג נ/6 הגעתי לכלל מסקנה כי רק בשלב ב' של הפרויקט הובהר לצדדים כי החוזה הינו פאושלי ואילו בשלב א' לא צוין בפני הנתבעת כי המדובר בחוזה פאושלי וכי נדרשת היא לתקן את הצעתה מכתב כמויות לחוזה פאושלי בדומה לפנייה שנעשתה אל יתר המתכננים בהתאם למוצג ת/5 אשר הוגש לתיק בית המשפט וכותרתו: "פרויקט הרחבה בקיבוץ יפעת סיכום תהליך המכרז לעבודות פיתוח ציבורי, פיתוח מגרשים ובנייה מרוכזת" נושא תאריך 10.5.09. בגוף המסמך נרשם ונחתם ע"י מר אנגל כך: "הצעות הקבלנים לביצוע עבודות הפיתוח הציבורי ועבודות הפיתוח במגרשים נמסרו לבדיקתי .. הצעות הקבלנים התבססו על ביצוע הפרויקט בשני שלבים .. ועל כמויות למדידה. .. לאור ההחלטה לבצע את כל הפיתוח ברציפות ... ולאור הכוונה לבצע את הפרויקט בתקציב סגור, קיימנו מו"מ עם הקבלנים על מנת לעדכן אותם בנושאים הנ"ל. תוך כדי המו"מ ולאור דרישתנו לקבל הצעה פאושלית, נבדקו ע"י הקבלנים כמויות הפרויקט והתקבלו מהם הסתייגויות. היועצים התבקשו לבדוק שנית את כמויות כל הסעיפים וכתב כמויות מעודכן ומתוקן נמסר לקבלנים." מר פולינסקי מסר בעדותו כאשר נשאל האם המידע אשר נמסר על ידו לתובעת נמסר על בסיס כתב כמויות או פאושלי השיב כך: ש: אפשר לתכנן פרויקט כלשהו, שבסיסו הוא לא כתב כמויות? ת: גם בפאושלי וגם בכתב כמויות מתכננים לפי כתב כמויות. ש: זה לא שאתה כשתכננת לפי כתב כמויות ידעת מה יהיה מהמכרז. כל הטענה הזו שלא ידעת, זה לא אמור לעניין אותך, כי ממילא אתה מתכנן לפי כתב כמויות. ת: זה משנה במכרזים פאושליים. הכמויות הופכות להיות מדויקות, כיוון שאין טעם להכניס ספרים במכרז פאושלי. " (עמ' 22 ש' 12-17) נוסף לכך, הוגש לתיק בית המשפט כתב הכמויות אשר הוגש לשלב ב' עליו נכתב בכותרת העמוד במפורש כי כתב הכמויות הינו "אומדן- לפי מחיר יחידה משלב א'" ואשר סומן נ/4. מר פולינסקי אישר כי בכל תכנון, בין אם פאושלי ואם לפי כתב כמויות, מתכננים לפי כתב כמויות, אך במכרז פאושלי הכמויות הרשומות הן מדויקות (עמ' 22 ש' 7-17). מר חיים מירון, מנכ"ל התובעת, מסר בעדותו כך: "ת: ככל שאני יודע, סך הכל התכניות שהגישו כל המתכננים הוגשו תחילה למהנדס מועצה אזורית. יחד איתו הוגשו למנהל, נקבע תקציב, קיבלנו אישור בינואר 2008 ואותם מסמכים הוגשו למכרז. אני לא יודע מה זה כמויות. אני לא מהנדס. אני יודע שהמכרז הוגש כפאושלי לכל הקבלנים, משום שהתקציב היה סגור ע"י המנהל As is. ש: סדר הדברים היה, הוגשו כתבי כמויות ואומדן למנהל, המנהל אישר תקציב. ת: נכון. ש: אחרי זה יצא מכרז קבלנים. ת: כן. המכרז היה פאושלי." (ראו עמ' 14 ש' 29-32 ובהמשך עמ' 15 ש' 1-4) מהראיות אשר הוצגו לפני וכן מעדותם של מר אנגל, מר מירון ומר פולינסקי עולה תמונה לפיה היועצים הגישו את האומדנים לתובעת לצורך הגשה לממ"י והתובעת קיבלה אישור לסכום סופי מממ"י בהתאם לאומדנים אלה. עוד עולה כי הנתבעת הגישה את התוכנית שלה לפי כתב כמויות ולא הוכח כי נעשתה אליה פניה, כפי שהינחה מר אנגל במסמך מיום 10.5.09, לשנות את תוכניתה לפי חוזה פאושלי. ואולם, אין בכך כדי להשליך על חובתה של הנתבעת לתכנן באופן מקצועי ואחראי את העבודות, תוך מתן התייחסות למכלול נתוני השטח ולמכלול העבודות אשר צפויות במסגרת הפרויקט. כאן טמונה הבעיה בהתנהלות הנתבעת. כפי שנקבע לעיל, בניגוד לטענות הנתבעת בכתב ההגנה ובתצהיר, הנתבעת ידעה היטב כי בשטח ממוקמת צנרת. הנתבעת תכננה את הצנרת הזו ואף שימשה כמפקחת על במהלך ביצוע העבודות. טענתה כי לא ידעה על הצבתם של הצינורות בעומק הקרקע בעת ביצוע העבודות ולא קיבלה תוכניות ביצוע, אינה מספקת. אי-ידיעתה של הנתבעת אודות מיקום הצנרת היא בפני עצמה כשל. מאחר שהנתבעת ידעה היטב כי במקום מצויה צנרת ועל פי עדות העד מטעמה, הבינה כי הצנרת מצויה בעומק האדמה, שהרי היא אינה עילית, היה עליה לדרוש תוכניות ביצוע של אותו פרויקט בו הושמה הצנרת או לנקוט בכל צעד אחר לצורך איתור אותה צנרת. טענת הנתבעת כי דווקא התובעת כשלה כאשר לא טענה כי הזמינה חפירת גישוש תמוהה. מדוע זה על התובעת להזמין חפירות גישוש אם לא דווח לה על קושי כלשהו הצפוי עם צנרת העוברת במקום? האם על התובעת לבדוק את הגורם המקצועי מטעמה, קרי הנתבעת, ולוודא כי זו עושה עבודתה נאמנה? אם היתה הנתבעת מתריאה על קיום צנרת במקום והתובעת היתה מסרבת לבצע חפירות גישוש, יכולה היתה הנתבעת לטעון כי אין היא נושאת באחריות, אולם ברור, כי משעה שלא דווח דבר, אין לצפות מן התובעת ליזום חפירות גישוש כך סתם. לכל הפחות, גם אם לא היתה בידי הנתבעת דרך זולה או אפשרית לאיתור הצנרת, היה עליה לציין הדבר מפורשות בתוכניות. טענתה, כיום, כי נטלה זאת בחשבון במסגרת הבצ"מ, אינה מקובלת. בצ"מ עוסק בבלתי צפוי, בבלתי ידוע מראש. כאן, הוכח, כי הנתבעת ידעה היטב כי יהיו עלויות בגין הסטת צנרת. היה עליה ליטול עלויות אלה בחשבון או לכל הפחות לציין את הצורך בכך וליתן אומדן, גם אם לא וודאי, של העבודות, תוך הפניית תשומת לב התובעת לכך. פולינסקי, שב וטען, אמנם, כי ישנם דברים רבים שאינם צפויים אך אמירה כללית זו לא הובהרה וכאמור, דווקא משום שבפרויקטים מסוג זה קיימים עניינים רבים בלתי צפויים, אזי מקום בו ניתן להסיר את העננה, היה על הנתבעת לעשות זאת. מן הראיות עולה כי היה בידה של הנתבעת לחסוך בעלויות שנגרמו בסופו של יום, הן הכספיות והן בעיכוב הפרויקט, לו היתה מסבה תשומת לב התובעת לצורך בהסטת הצנרת. אין המדובר באירוע בלתי צפוי מראש, אלא באירוע שניתן היה להיערך לו, מבעוד מועד. הידע והיכולת לדעת היו בידיה של הנתבעת וזו התרשלה בכך שלא התייחסה לכך במפורש. טענת הנתבעת כי היה על התובעת לתמוך טענותיה לרשלנות בעדות מומחה, דינה להידחות. איני מוצאת כי המדובר בעניין מקצועי הטעון חוות דעת מומחה, בפרט לאור הודאת העד מטעם הנתבעת כי בניגוד להכחשתה בתצהיר ובכתב ההגנה, ידעה הנתבעת אודות הצנרת הקיימת במקום אך לא מסרה כל הסבר מניח את הדעת לכך שחרף הידיעה, לא נתנה לכך התייחסות מפורשת. הטענה כי לא נוהגים להתייחס לכך במסגרת תוכניות, טענתו של העד מטעם הנתבעת, אינה מנומקת ואינה נתמכת במאומה. ועוד, הטענה כי המדובר ב"בלתי צפוי מראש" אינה יכולה לדור בכפיפה אחת עם הטענה כי הנתבעת ידעה על קיומה של הצנרת אך בחרה שלא לציין זאת. ההגיון אינו מאפשר לטעון מחד כי הדבר ידוע אך מאידך, הוא לא מתומחר אלא נכלל בעלויות שאינן צפויות מראש. גם אם בחרה התובעת להתקשר בחוזה פאושלי על יסוד תוכניתה של הנתבעת אשר התבססה על כתב כמויות, אין בכך כדי להסיר מאחריות הנתבעת לתמחר עבודה אשר היא מודעת לצורך בה. טענת הנתבעת כי אין היא נושאת באחריות משעה שבחרה התובעת להתקשר בחוזה פאושלי מבלי שטרחה ליידע את הנתבעת על כך, אינה יכולה לעמוד. בין אם המדובר בחוזה פאושלי ובין אם לפי כתב כמויות, היה על הנתבעת לכלול בעבודתה התייחסות להסטת הצנרת באופן מפורש, כפי שקבעתי מעלה, ואין די באמירה כללית, אשר גם באה בדיעבד, כי יש לכך כיסוי במסגרת ה"בצ"מ". ברי כי אם היתה התובעת יודעת כי נדרשת עבודה נוספת של הסטת צנרת, היתה העלות הצפויה של עבודה זו נכללת בפרטי הפרויקט שתומחרו ואושרו על ידי ממ"י. מעבר לכך, מדוע שהנתבעת תתייחס להסטת הצנרת במסגרת עדכון המכרז לפאושלי כאשר לא טרחה להתייחס לכך במסגרת התכנון לפי כתב הכמויות? לשאלה זו לא ניתן מענה על ידי הנתבעת. בתפיסתו של העד מטעמה, לא היה כל צורך להתייחס לעלויות הסטת הצנרת שכן, לדבריו, לא ידע את מיקומה המדויק. לא נטען כי אם היה נערך תכנון לפי פאושלי, היתה ניתנת התייחסות לעלויות הסטת הצנרת. טענה הנתבעת כי בפועל, לא היתה חריגה מעלות הפרויקט הכוללת. התובעת הגיבה לכך במתן הסבר אודות שיטת קביעת העלויות בפרויקט מסוג זה והבהירה כי בפועל, מרגע שנקבע סכום הפרויקט ומאושר על ידי ממ"י, אין כל יכולת להוסיף לו סכומים נוספים וגם "בצ"מ" אינו נלקח בחשבון כאשר מדובר בחוזה פאושלי. כמו כן, מאחר שהמדובר בתמחור של הפרויקט בכללותו, אזי לא ניתן לבוא היום, לפרוט אותו ולבחון מה שולם בפרק המים והביוב לעומת התכנון, שכן בסופו של דבר, התקציב הכולל נוצל לצורך הפרויקט ועלויות הסטת הצנרת, היו מעבר לכך. בסופו של יום, גם אם פרק המים והביוב לא חרג מן התכנון, אזי אם היתה הנתבעת מציינת את עבודת הסטת הצנרת, היה מאושר סכום גבוה מזה שאושר בפועל. לפיכך, מוכנה אני לקבל את טענת התובעת כי תכנון הנתבעת אשר לא נטל בחשבון את עלויות הסטת הצנרת, גרם לה לעלויות אשר לא נצפו מראש ולא תוכננו. אני סבורה כי טענת הנתבעת לפיה לא נגרמה חריגה מן התקציב הכולל אינה יכולה להישמע. גם אם היה התובעת מצליחה לסיים את הפרויקט בעלויות נמוכות מאלו שאושרו, אין בכך כדי לשנות מן העובדה שמחדלה של הנתבעת בחוסר ההתייחסות לעלויות של הסטת הצנרת, גרמה לה לנזק כספי, שכן עבודות אלו לא תומחרו מראש. טענה נוספת נוגעת לעלות של עבודות הסטת הצנרת. הנתבעת טוענת כי העלות הנתבעת היא מוגזמת וכי ניתן היה למצוא פתרון זול בהרבה. עדי התובע השיבו לכך כי הפתרון נבחר על ידי המועצה האזורית אשר אחראית לביצוע ולתקינות התשתיות, המשרתות גם את בית הספר ואת אולם התרבות האזורי וכי הפתרון אשר הוצע על ידי הנתבעת נדחה שכן הוא כלל שימוש בצנרת אשר היתה מוטמנת באדמה באופן שתוצא ותועתק ופתרון זה, כך הובהר, הוא בעייתי. אכן, כמקובל, היה על התובעת לאפשר לנתבעת ליטול חלק בפתרון ובעלויות התיקון, אולם אין בכך כדי לחייב את התובעת להסכים לפתרון אשר אינו מספק לדעתה והנתבעת לא הוכיחה כי די היה בפתרון זה. העדים העידו ביחס לשאלה זו ועדויותיהם סותרות. בפועל, התובעת הוכיחה כי ביצעה את הסטת הצנרת בעלויות הנתבעות ואף נתנה טעם לכך. מנגד, הנתבעת לא עמדה בנטל להוכיח כי החלופה אותה הציעה היתה חלופה מספקת ולא התמודדה עם הטענה כי קיים קושי בהוצאת צנרת והטמנתה בשנית. סוף דבר לאור האמור התביעה מתקבלת. אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת את סכום התביעה, בסך 55,756 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל. לכך יש להוסיף את אגרות בית המשפט משוערכות למועד התשלום וכן שכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪+ מע"מ. הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 יום מהיום, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק. זכות ערעור כחוק. חוזהבניההסכם פיתוחקיבוץ