בין הצדדים נערך הסכם, בכתב ידה של הנתבעת, רעייתו של הנתבע, ובו הוסכם כי התובע לא ימשוך משכורת מהעסק בשנה הראשונה, וכעבור שנה ישתלב בעבודה בעסק בתמורה ל - 50% מן הרווחים. ההשקעה הראשונית של התובע בעסק נקבעה לסך של 40,000 ₪. 3. ההסכם האמור לא צורף לכתבי הטענות, אולם תנאי ההסכם פורטו בסעיף 16 לתצהירו של התובע, ואין למעשה מחלוקת לגבי תנאים אלה. התובע טוען, בין היתר, כי הוסכם שהוא ישקיע "את ההון הראשוני הנדרש להקמת עסק השותפות" (סעיף 16(1) לתצהיר), והנתבעים, כשותפים, התחייבו "כנגד השקעתי הכספית לעבוד בפועל בעסק, במעמד של עצמאים, ולנהל אותו מול הספקים ומול הגורמים האחרים הקשורים לתפעולו התקין" (סעיף 16(3) לתצהיר). בסעיף 16(5) לתצהירו מצהיר התובע כי הנתבעים, כשותפים, התחייבו שלא למשוך לעצמם כספים מהכנסות העסק השוטפות , אלא אם כן העסק יניב רווחים. 4. מעבר להשקעה הראשונית של 40,000 ₪, טוען התובע כי הוא הילווה לעסק 20,000 ₪ לצורך פינוי השוכר הקודם של המושכר שבו שכן העסק, וכן השקיע כספים המפורטים בטבלה שבסעיף 24 לכתב התביעה והמסתכמים בסכום של 88,682 ₪. 5. התובע טוען כי עקב ניהול רשלני של העסק על ידי הנתבעים ונטילת כספים מהעסק לעצמם ללא רשותו וללא ידיעתו - צבר העסק הפסדים, וכעבור כשבעה חודשים בלבד מפתיחתו החליטו הצדדים לפרק את השותפות מרצון, בדרך של העברת זכות השכירות לצד ג' בתמורה לפיצוי כספי, וכן למכור את הציוד ובתמורה שתתקבל - לפרוע את חובות השותפות. 6. לטענת התובע, בחודש פברואר 2009 נמצא שוכר חלופי אשר שילם סכום של 34,000 ₪ לידי הנתבע, והנתבע נטל סכום זה לעצמו ולא מסר דו"ח לתובע. עוד טוען התובע, כי הוא הכניס סכום של 4,900 ש"ח לקופת השותפות, שהתקבל ממכירת הציוד, ואף שילם חוב בשל חשמל וארנונה, כאשר הנתבע מתנער מאחריותו כשותף ומשליך את כל האחריות על התובע. 7. בסך הכול דורש התובע מהנתבעים בכתב התביעה סכום של 89,753 ₪, המורכב כדלקמן: 22,495 ₪ - החוב הפרטי של הנתבעים; 65,677 ₪ - מחצית מהפסדי השותפות. 8. התובע טוען כי גם הנתבעת, רעייתו של הנתבע, הייתה שותפה בעסק ולכן היא חייבת ביחד ולחוד עם הנתבע, ואילו הנתבע טוען שלא הייתה לרעייתו כל נגיעה לשותפות, והיא רק עזרה לנתבע על ידי עבודה חלקית בעסק. 9. הנתבע מודה בחוב הפרטי בסכום של 22,495 ₪, ומאידך מכחיש חבות לגבי החוב העסקי, ומכל מקום - טוען טענת קיזוז. לגבי החוב העסקי הנטען, טוען הנתבע כי סוכם בין הצדדים שסכום ההשקעה הראשונית (40,000) יחול כולו על התובע, ובתמורה ישקיע הנתבע את זמנו ויעבוד בעסק. אשר לחובות השוטפים שצבר העסק בתקופת פעילותו, מודה הנתבע כי יש לחלק חובות אלה שווה בשווה , אולם, לטענתו, יש לקזז מכך את מה שהתובע לקח במזומן ובציוד והתוצאה הסופית היא שאין התובע זכאי לסכומים כלשהם מהנתבעים. 10. כפי שמפרט הנתבע בסעיף 12 לסיכומיו, לאחר הפחתת סכום ההשקעה הראשוני (בסכום של 44,341) - נותר חוב עסקי שוטף בסכום של 7,929 ₪, וביחד עם החוב הפרטי, שאינו שנוי במחלוקת - נותר חוב כולל, לפני קיזוז, בסכום של 30,424 ₪. הואיל ולטענת הנתבע, לקח התובע ציוד בשווי של 30,950 ₪ - הרי שהתובע נמצא בעודף של 526 ₪, ואין על הנתבעים לשלם לו דבר (ראה סעיפים 13 - 15 לסיכומי הנתבע). דיון והכרעה 11. הואיל והחוב הפרטי של הנתבעים לתובע ,בסכום של 22,495 ₪ , אינו שוני במחלוקת - השאלה שעלינו להכריע בה היא: מהו סכום החוב העסקי, והאם לאחר קיזוז זכאי התובע לסכום כלשהו מאת הנתבעים. 12. ראשית יצוין, כי מכתבי הטענות המפורטים מאוד של התובע לא ברור מהו סכום החוב העסקי הנטען על ידו, כפי שיובהר להלן. בכתב התביעה דורש התובע סכום כולל של 89,753 ₪. אם נפחית מסכום זה את סכום החוב הפרטי (22,495 ₪) - מתקבל סכום של 65,677 ₪, שהוא, לכאורה, סכום הקרוי בפי התובע מחצית מהפסדי השותפות. מאידך, בסעיף 68 לתצהירו של התובע, דורש התובע סכום של 74,765, המבוסס על טבלה שבסעיף 65 לתצהיר. אם נפחית מסכום זה את סכום החוב הפרטי (22,495 ₪ ) - מתקבל סכום של 52,270 ₪. במהלך חקירתו הנגדית הודה התובע כי בנספח 3א' לתצהירו הוא דורש סכום 63,300 ₪ (פרוטוקול עמ' 5 שורה 11). אם נפחית מכך את סכום החוב הפרטי (22,495 ₪ ) - מתקבל סכום של 40,905 ₪. אמנם בסיכומיו חוזר התובע לסכום התביעה המקורי, אולם בסיכומי התשובה מטעמו שוב "נולד" סכום אחר - 62,982 ₪. אם נפחית מסכום זה את סכום החוב הפרטי (22,495 ₪ ) - מתקבל הפעם סכום של 40,487 ₪. לתובע בלבד או לבאת כוחו הפתרונים מדוע משתנים כל זמן הסכומים הנוגעים למחצית מהפסדי השותפות... הואיל וכידוע הכלל הוא כי "המוציא מחברו עליו הראיה" - נראה שבנסיבות אלה לא ניתן לומר שהתובע הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח את סכום תביעתו. 13. על אף האמור, גם אם נתעלם מההבדלים בסכומים המתייחסים לחוב העסקי הנטען, להבדיל מהחוב הפרטי שכאמור אינו שנוי במחלוקת , הרי שלאור ההסכם בין הצדדים יש להפחית מכל סכום של החוב העסקי כאמור את סכום ההשקעה הראשונית של התובע בסך של 40,000 ₪, שלגביו סוכם כי הוא יושקע על ידי התובע בלבד, ובתמורה יעבוד הנתבע בעסק וישקיע את זמנו בניהולו השוטף. לפיכך, נותרים אנו עם סכום של 25,677 ₪ לפי החלופה שבכתב התביעה, או סכום של 12,270 ₪ לפי החלופה שבסעיף 68 לתצהיר התובע, או סכום של 905 ₪ לפי החלופה שבעדות התובע במהלך חקירתו הנגדית, או סכום של 487 ₪ לפי החלופה שבסיכומי התשובה מטעם התובע. 14. בסעיף 36 לסיכומיו מבקש התובע שלא להתעלם ממעילת הנתבעים בכספי העסק, כפי שעולה מעדותו של העד אברהם אטיאס, אשר שימש כמגשר או מפשר בלתי פורמאלי בין הצדדים (פרוטוקול עמ' 3 שורות 4 - 9). העד אברהם אטיאס אומר באופן מפורש בחקירתו הנגדית: "כשאנחנו ישבנו בגישור, הנתבע 1 אמר בפני וגם בפני העד השני שהוא לקח כספים ללא רשות אבל לא במטרה לגנוב ולגנוב אלא כי הוא טען שעבד יותר שעות, אבל כל זה לא בידיעת השותף שלו... הוא החליט על דעת עצמו שהוא עבד יותר, כמו משכורת, הוא הודה בפני שלא היה נכון לעשות את זה". הנתבע אומנם מכחיש טענות אלה (ראה סעיף 34 לסיכומיו) , אולם התרשמתי שמדובר בהכחשה סתמית , ולכן ראיתי להעדיף בהקשר זה את עדותו הברורה והמפורשת של העד אברהם אטיאס, אם כי אין בידי לקבוע מעדות זו מהו אותו סכום שנטל הנתבע מקופת העסק שלא בידיעת התובע וללא רשותו. 15. הואיל וכטענת התובע בסעיף 9 לסיכומי התשובה מטעמו, לא יעלה על הדעת כי "חוטא יצא נשכר", ומשנקבע כאמור כי הנתבע נטל כספים מהעסק ללא רשותו של התובע - מוכנה אני להעמיד, לפנים משורת הדין, את סכום המחצית מהפסדי העסק על הסכום הגבוה ביותר שנדרש על ידי התובע, מבין החלופות שפורטו בפסקאות 12 - 13 לעיל (לאחר הפחתת ההשקעה הראשונית בסך של 40,000 ₪) - דהיינו על סכום של 25,677 ₪. אם נוסיף לכך את סכום החוב הפרטי הסך 22,495 ₪, שכאמור אינו שנוי במחלוקת - יתקבל סכום של 48,172 ₪, ואני מעמידה את סכום התביעה על סכום זה. 16. עתה נשאלת השאלה, האם יש לקזז מתוך הסכום של 48,172 ₪ את הסכומים הנטענים על ידי הנתבע בסעיפים 13 - 14 לסיכומיו. 17. הנתבע טוען כי התובע מודה בסיכומיו, בסעיף 91, כי ערכו של הציוד שהתובע לקח הוא 26,000 ₪, וכן הוא מודה, בסעיף 58 לתצהירו, כי קיבל סכום של 4,950 ₪ ממכירת ציוד נוסף, ועל כן טוען הנתבע כי בידי התובע סכום כולל של 30,950 ₪ המתייחס לציוד, ואותו יש לקזז. 18. מאידך טוען התובע, בסיכומי התשובה מטעמו, כי הזיכוי שמגיע לנתבע בשל הציוד עומד על סכום של 8,500 ₪ בלבד, בהתאם לחישוב המפורט בסעיפים 21 - 22 לסיכומי התשובה. הואיל וראיתי לקבל טענה זו של התובע - הרי שמתוך סכום התביעה, שהועמד כאמור על סך של 48,172 ₪, יש לקזז סך של 8,500 ₪, שהוא הזיכוי לנתבע שבו מודה התובע, ולכן הסכום הנדרש על ידי התובע עומד בפועל על סך של 39,672 ₪. 19. הואיל ולא שוכנעתי כי במקרה דנן הייתה הנתבעת שותפה בעסק - הרי שדין טענות התובע בעניין זה, כמפורט בסיכומיו, להידחות. מאידך, ראיתי לקבל את עמדת התובע כי הנתבעת, בהיותה רעייתו של הנתבע בתקופה הרלבנטית לתביעה, חייבת עמו, ביחד ולחוד, בסכום החוב הפרטי בסך של 22,495 ₪. 20. התוצאה מן האמור לעיל הוא אם כן כדלקמן: הסכום של 39,672 ₪, כאמור בפסקה 18 לעיל, אשר אותו זכאי התובע לקבל מאת הנתבעים , יחולק לסכום החוב הפרטי (22,795 ₪) - אותו חייבים הנתבעים לתובע, ביחד ולחוד, ולסכום החוב העסקי (17,177 ₪) - אותו חייב לתובע הנתבע בלבד. סוף דבר 21. התביעה מתקבלת באופן חלקי בלבד - בסכום של 39,672 ₪. הסכום האמור ישולם לתובע על ידי הנתבעים תוך 30 ימים, בהתאם לחלוקה שבפסקה 20 לעיל , והוא יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (25.1.11) ועד לתשלום המלא בפועל. 22. אשר להוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד - הואיל ורוב רובה של התביעה נדחה, ולאור הגרסאות השונות של התובע לגבי סכום התביעה , אשר לא ניתן להן הסבר מניח את הדעת - אין צו להוצאות, וכל צד יישא בהוצאותיו. חוזהמשכורת