פגיעה מרכב שנסע מאחור בדרך הביתה

3. התאונה ארעה ביום שישי בשבוע, וביום ראשון חל ערב יום כיפור, ולכן התובעת נבדקה לראשונה בקופת חולים ביום 27.9.09. בבדיקתה נמצאה רגישות והגבלות בתנועת הצוואר ורדימות באצבעות 3-4-5 ביד שמאל. נמצא יישור של העקומה הצווארית, הומלץ על טיפול במשככי כאבים והתובעת הופנתה לקבלת טיפולי פיזיותרפיה, 14 במספר, והייתה במעקב עד 1.6.11. 4. לטענת התובעת, הכאבים וההגבלות לא פחתו ואף גברו, והתובעת דיווחה על החמרת כאבים בכתף שמאל לעומת מצב קודם (תלונות בעניין הכתף שהיו עובר לתאונה), הקורנים לצוואר וכן הרגשת נימול ביד. לאחר שלא חלה הטבה נאלצה התובעת, לטענתה, לעבור ניתוח בכתף השמאלית בשנת 2012 ומאז ועד היום היא ממשיכה להיות במעקב. התובעת טוענת כי ב-25.1.12 אושפזה בבית החולים כרמל, אך ביצוע הניתוח נדחה והיא שוחררה למחרת. ביום 15.2.12 ועם התגברות הכאבים, אושפזה שוב בבית חולים כרמל ועברה ניתוח לאיחוי הקרע שנגרם בכתף בעקבות התאונה. היא שוחררה ביום 17.2.12. בעקבות הניתוח הנ"ל שהתה, לפי הטענה, באי כושר מלא עוד 7 חודשים עד 31.8.12. 5. התובעת טוענת כי מאז התאונה הפכה לאדם חסר בטחון התלוי בזולתו ונזקק לסיוע יום יומי. לטענתה, בתקופה הסמוכה לאחר התאונה והמשתרעת על מספר חודשים, התקשתה בפעולות אלמנטריות בחיי היום יום. היא איננה מסוגלת עד היום לנקות ולהרים רהיטים כפי שעשתה בעבר, לתלות כביסה ולבצע עבודות נוספות. בגין האמור היא נזקקה לעזרת בעלה וקרובי משפחה אחרים וכן לעזרת הגב' אירנה חודז'ינובה שסייעה לה 3 פעמים בשבוע, 3-4 שעות בכל יום (נספח ד' לתצהיר התובעת). היא אף מפנה לסיכום בדיקה של ד"ר גולצמן המתמחה ברפואה תעסוקתית שבדק את התובעת וקבע ביום 8.8.12 שהתובעת איננה מסוגלת לכל עבודה הכרוכה בהפעלת מאמצים פיזיים ביד שמאל או כל עבודה הדורשת הרמת יד שמאל מעל הכתף וזאת למשך 12 חודשים מאותו מועד. 6. התובעת טוענת כי בשל מגבלותיה היא נמנעת מלעבוד עבודות נוספות במשק בית, אותן ביצעה עובר לתאונה, ולא תהיה מסוגלת לבצען בעתיד. היא אף טוענת כי בעתיד תתקשה להמשיך ולעבוד בעבודתה הנוכחית בעירית חיפה בשל מגבלותיה וכאביה. 7. התובעת מעידה כי בתקופה מסוימת בין שנת 2003 ל-2007, סבלה מבעיה ראומטית והייתה מעורבת בתאונת עבודה קלה ביותר, שבעקבותיה טופלה והתלוננה על כאבים בכתפיים עד חודש דצמבר 2007. על פי עדותה, הכאבים בכתפיים (בשתי הכתפיים) נמשכו על פני תקופה של כ-5 חודשים ולמעשה לאחר דצמבר 2007 פסקו התלונות ולא נותר כל נזק בגין מצב קודם זה. התובעת אף מציינת כי בעקבות תאונת העבודה הקלה משנת 2007, לא נעדרה מעבודתה כלל והמשיכה בעבודתה הרגילה באותו היקף משרה. 8. התובעת, עובדת עירית חיפה, החלה לעבוד כעובדת ניקיון בבית ספר אינשטיין בשנת 2002 סמוך לאחר עלייתה לארץ מרוסיה. לטענתה, עבדה גם בעבודות משק בית פרטיות. ממוצע שכרה עובר לתאונה הסתכם ב-4,500 ₪ לחודש והכנסתה מעבודות משק בית הגיעה לסך חודשי ממוצע נוסף של עוד כ-3,500 ₪. לטענתה, בעטיה של התאונה ובשל העובדה שלא יכלה להמשיך יותר בעבודות הפרטיות, נפגע שכרה, שכן עבודתה היחידה שנשארה הייתה העבודה בעירית חיפה. 9. עוד טוענת התובעת כי נוכח המצב נאלצה ליטול הלוואה מעירית חיפה, והלוואה נוספת מבנק הפועלים בחודש ינואר 2013, הואיל וירידת השכר הביאה לקשיים כלכליים. על פי אישור שצורף מעירית חיפה, עולה כי התובעת נעדרה מעבודתה מיום 22.1.12 ועד 18.7.12, ומיום 19.7.12 הופסקה משכורתה בשל ניצול מלוא ימי המחלה והחופשה שעמדו לרשותה עד אז (נספח ג' לתצהיר התובעת). התובעת אף צירפה מסמך מעירית חיפה בו היא מתחייבת להחזיר סכומים ששולמו לה כמשכורות, הגם שנעדרה מעבודתה עבור העדרות של 136 יום בסך 23,717 ₪. סכומים אלו מנוכים ממשכורתה ב-12 תשלומים, החל ממשכורת דצמבר 2012 (המשך של נספח ג' לתצהיר התובעת). 10. התובעת טוענת כי הוציאה סכומים ניכרים בגין נסיעות לטיפולים רפואיים, מעקב במרפאת כאב בבתי חולים, מכון לפיזיותרפיה, וכן היו לה הוצאות לצורך תרופות, זריקות, משחות ואביזרים אורטופדיים. 11. הנתבעת לא מכחישה את התאונה, ברם לטענתה אין קשר סיבתי בין התאונה הקלה לבין הפגיעות הנטענות. לטענתה, לא נגרמה לתובעת כל נכות או מגבלה כתוצאה מהתאונה, ולראייה, לאחר התאונה שבה התובעת לעבודתה ללא כל הגבלה ובמשכורת שלא נפגעה. לטענתה, מדובר בתאונת עבודה ולכן יש לנכות מכל סכום שיפסק את הסכומים שהתובעת יכלה לקבל אילו הייתה פועלת להקטנת הנזק בדרך של פניה למל"ל ומיצוי הזכויות. 12. הצדדים הסכימו על מינוי מומחה בתחום האורטופדי עוד בטרם הוגשה התביעה, וביקשו שחוות דעת זו תעמוד בפני בית המשפט כחוות דעת מחייבת בתביעה כאן. בחוות הדעת של פרופ' וולפין (ת/2), כתב המומחה כי הממצאים מורים על העדר נכות אנטומית אורטופדית של עמוד השדרה לכל אורכו, כאשר טווח תנועות עמוד שדרה צווארי וגב מלאים ותקינים. עם זאת הממצאים מורים על קיומה של הגבלה בטווח התנועות של הכתף השמאלית. המומחה מפרט עבר רפואי כולל תלונות וממצאים בכתפיים במיוחד כתף שמאל, עובר לתאונה, ברם סבור שלא ניתן לשלול החמרת מצב בעקבות התאונה מושא התביעה, ולכן קובע כי נכון לזקוף מחצית מנכותה על חשבון התאונה. הואיל ומצבה תואם נכות בשיעור 15%, קובע המומחה כי יש לייחס לתאונה 7.5% נכות צמיתה, כחלק יחסי מסעיף 41(4)(ב) לתקנות המל"ל. דיון והכרעה 13. טענת הנתבעת לפיה מדובר בתאונת עבודה הוזמה בעדות התובעת שהייתה מהימנה בעיני. על פי עדותה, היא סיימה את עבודתה ביום שישי בשעה 11:30 ונסעה לסידורים שונים פרטיים, בהם קניות בסופרמרקט בקניון חיפה. משסיימה את עיסוקיה הפרטיים ובדרך לביתה בשעה 13:30, ארעה התאונה. בנסיבות עובדתיות אלו, אין מדובר בתאונת עבודה. התובעת אף הבהירה כי בתעודה הרפואית הראשונה ממרפאת "לין", נרשם "בדרך מהעבודה", ברם לאחר שקיבלה את התעודה ולאחר שבעלה השולט בשפה העברית טוב ממנה, קרא את התעודה ושם לב לטעות בעניין סיווג התאונה כתאונת עבודה, חזרו השניים למזכירה והודיעו שמדובר בתאונה בנסיבות פרטיות. או אז אמרה המזכירה שהרופא כבר לא נמצא, אך הנסיבות תתוקנה על ידו ביום אחר, לכשישוב (להזכיר, אותו יום היה ערב יום כיפור ולכן התיקון בוצע במועד מאוחר יותר). עדות זו של התובעת מהימנה בעיני ואני מקבלת אותה כנכונה. 14. אני קובעת, אפוא, כי מדובר בתאונת דרכים בנסיבות פרטיות ולכן לא הייתה על התובעת חובה למצות את זכויותיה במל"ל וממילא אין לבצע ניכוי רעיוני. מצבה הרפואי של התובעת 15. בחוות הדעת של המומחה המוסכם, פרופ' וולפין, מיום 16.9.11, מפרט המומחה את המסמכים שעמדו לרשותו ביחס למצבה של התובעת. הוא מפרט כי התובעת נבדקה לראשונה לאחר התאונה ביום 27.9.09 ולפי התעודה הרפואית נמצא שסבלה מרגישות והגבלות תנועת הצוואר עם רדימות באצבעות 3-4-5 יד שמאל, כתף ומותן שמאל. בצילומים נמצא יישור של העקומה הצווארית והומלץ על טיפול בתרופות לשיכוך כאבים. ביום 30.9.09 נבדקה שוב והומלץ על המשך טיפול במשככי כאבים. ביום 7.10.09 התלוננה על כאבים בצוואר, כתף שמאל וגב, הופנתה לפיזיותרפיה ל-14 טיפולים. התובעת קיבלה אישורי מחלה מיום 29.9.09 ועד 12.10.09. בהמשך התלוננה על כאבים בצוואר, גב וכתף שמאל. ביום 27.12.09 בוצע אולטרא סאונד של הכתפיים והודגמו בצד שמאל קרע חלקי באורך 0.7 ס"מ, ומימין קרע חלקי באורך של 0.5 ס"מ. בתיעוד מיום 3.6.10 לאחר CT צווארי, נמצאו בלטי דיסק משיקים לשק הטקאלי, בין חוליות C3-C4, C4-C5. ב-8.7.10 נמצא שיפור בטווחי תנועות כתף שמאל ובאולטרא סאונד לכתף שמאל נמצא נוזל בכמות קטנה. יתכן בורסיטיס קלה או נוזל תגובתי לקרע חלקי קטנטן של השרוול המסובב. ב-4.11.10 בוצע CT כתף שמאל ונמצאה אי סדירות באספקט האחורי של הגלנואיד. בהמשך נרשמו תלונות על כאבים והגבלות בכתף שמאל וביום 25.11.10 ו-24.3.11 בוצע שוב בלוק סופרספקפולרי משמאל. בתאריך 26.4.11 בוצע MRI של כתף שמאל בו נמצא נזק על שם בנקרט עם קרע קצר בגיד SST של השרוול המסובב בכתף שמאל. במהלך תקופה זו טופלה התובעת ב-9 טיפולי פיזיותרפיה. המומחה מציין כי מעיון בתיק קופת חולים, נמצאו רישומים על כאבים בכתף ימין וצוואר ב-6.3.01; שבר בצלע 9 מימין ביום 6.10.02; ארועים חוזרים של נפיחות וכאבים בקרסוליים, אצבעות ידיים, כתפיים ומרפק ימין ב-27.10.03 ו-6.11.03; ב-21.1.04, 17.2.04, ו-10.3.04 נרשמו כאבים בכתף ימין עם הגבלות תנועה לכל הכיוונים; ביום 16.7.07 נפלה במקום העבודה ונחבלה בכתף שמאל. התובעת סבלה מרגישות מקומית והגבלת תנועות בכתף שמאל; ב-24.12.07 נרשם שיש לה כאבים בשתי הכתפיים, יותר משמאל, וכן כאבים בברכיים, צוואר וגב תחתון וכאבים בקרסוליים מזה שנים רבות, כן נמצאו כאבים בהנעת הכתפיים; בתאריך 2.3.08 הרימה דלי בעבודה וחשה לאחר מכן כאבים בגב תחתון; ב-11.1.09 נבדקה עקב תלונות על כאבי גב תחתון והקרנה לרגל ימין, וכן כאבים בגב עליון. בבדיקה נמצאה רגישות והגבלות תנועת גב מותני ובבדיקת CT נמצאו שינויים ניווניים ובלט דיסק בחוליה L5-S1; בהמשך נמצאו רישומים על כאבי גב תחתון עם הקרנה לרגל ימין במועדים שונים בשנת 2008 וינואר 2009; ב-26.4.10 נבדקה 3 שבועות לאחר נקע ברגל שמאל. 16. המומחה כותב בחוות דעתו כי התובעת התלוננה בבדיקתה אצלו על החמרת הכאבים לעומת מצבה הקודם באזור הכתף השמאלית עם הקרנה לצוואר ונימול באצבעות יד שמאל. לדבריה אין שינוי במצב כאבי הגב מהם סבלה עובר לתאונה בהשוואה לכאבים לאחר התאונה. 17. המומחה קובע כי הממצאים מורים על העדר נכות אנטומית אורטופדית של עמוד השדרה לכל אורכו, כאשר טווח תנועות עמוד שדרה, צוואר וגב מלאים ותקינים וללא עדות לנזק חבלתי. הממצאים מורים על קיומה של הגבלה בטווח התנועות של הכתף השמאלית, כאשר התובעת לא מסוגלת להרמתה האקטיבית מעל לגובה השכמה, תוך שהממצאים הקליניים נתמכים בהדמיות אולטרסאונד ו-MRI, בהם נמצא קרע בגיד הסופרספינטוס של השרוול המסובב וחשד לנזק מסוג בנקרט בלברום הכתף. לאור עברה הרפואי העשיר של התובעת, הכולל גם תלונות על כאבים והגבלות בכתפיים, כשההגבלה בכתף שמאל גדולה יותר מכתף ימין, סבר המומחה כי יש לייחס את מצבה הרפואי לעבר זה. עם זאת, הוא קובע כי לא ניתן לשלול החמרת המצב בעקבות התאונה הנדונה ולכן יש לזקוף מחצית מנכותה על חשבון התאונה. לפיכך והואיל ונכותה עומדת להערכתו על 15%, יש לזקוף נכות בגין התאונה בשיעור 7.5%. 18. בתשובות לשאלות הבהרה של התובעת, הבהיר המומחה כי התובעת סבלה מכאבים בכתף שמאל עוד לפני התאונה 2003-2008 (בין אם על רקע חבלה או בין אם על רקע מחלה. הוא אף מבהיר אף לדבריה המצב רק הוחמר לאחר התאונה (הוחמר ולא נגרם - הערה שלי א.ד.), ואכן בתיק קופת חולים נמצאו רישומים על כאבים בכתפיים ב-2003 ו-2007. 19. חוות דעת זו היא כאמור חוות דעת של מומחה שמונה בהסכמת הצדדים ויש לקבל את ממצאיו ומסקנותיו במלואם. 20. ביום 10.10.12 הודיע ב"כ התובעת לבית המשפט כי חלה החמרה משמעותית במצבה של התובעת והיא נאלצה לעבור בפברואר 2012 ניתוח בכתף שלאחריו לא רק שלא חלה הטבה, אלא היא אף אינה מסוגלת לבצע כל עבודה שיש בה שימוש בכוח פיזי. בנסיבות אלה עתרה התובעת למינוי מומחה נוסף/אחר. בהחלטתי מיום 11.10.12 קבעתי כי ככל שיש טענת החמרה, דרך המלך לאחר שמונה מומחה בהסכמה, היא להפנות את התובעת לבדיקה חוזרת ע"י המומחה המוסכם, לרבות בחינת כל היבטי אי הכושר לאחר שניתנה חוות דעתו. חרף החלטתי המאפשרת פנייה נוספת למומחה, התובעת ויתרה על בדיקה מחודשת ו/או שאלות הבהרה ביחס לקשר הסיבתי בין הניתוח לבין מצבה של התובעת כתוצאה מהתאונה, ולכן והואיל ורק חוות דעתו של פרופ' וולפין היא שעומדת לנגד עיני בית המשפט, כלל לא ברור אם הניתוח בשנת 2012 קשור לאותה החמרה בגין התאונה או שמא הוא נובע ממכלול מצבה בכתף שמאל, כפי שפורט בהרחבה לעיל. 21. אני קובעת, אפוא, כי נכותה הרפואית של התובעת כתוצאה מהתאונה עומדת על 7.5%. מחמת הזהירות והגם שלא הוכח במידה מספקת, אני מוכנה להניח כי לתאונה הייתה השפעה מסוימת על נחיצות הניתוח. עניין זה של נחיצות הניתוח, אין לו השפעה על שיעור הנכות ולמעשה חשיבותו מתמצת בשאלה אם תקופת אי הכושר לאחר הניתוח ועזרת צד ג' באותה תקופה, קשורה בקשר סיבתי לתאונה, אם לאו. לצורך פשטות החישובים והגם שהתובעת לא הרימה את הנטל במידה המספקת, יועמד הקשר הסיבתי בעניין זה של נחיצות הניתוח לבין התאונה על 50%. גובה הנזק כאב וסבל 22. בשים לב לנכותה, עומד הסכום הראוי לפיצוי על סך 12,360 ₪ (בניכוי גיל וללא אשפוז). עזרת צד ג' 23. לאחר התאונה שהתה התובעת באי כושר במשך כחודש. אין אינדיקציה בתצהירה או בתצהירים אחרים על עזרה בשכר ונראה כי היא נעזרה בבני משפחתה הגרים עמה. אשר לתקופה שלאחר הניתוח (וכפי שהסברתי לעיל, נחיצותו והקשר הסיבתי הועמד על ידי בשיעור 50%), טענה התובעת כי נזקקה לעזרת צד ג' בשכר של הגב' אירנה חודז'ינובה. לתמיכה בטענתה הוגש מכתבה של גב' חודז'ינובה (נספח ד' לתצהיר התובעת) לפיו עבדה אצל התובעת 3 פעמים בשבוע למשך 3-4 שעות בכל פעם, בשכר של 40 ₪ לשעה לאחר הניתוח בכתף, הואיל והתובעת הייתה מוגבלת ולא יכלה לבצע את עבודות הבית. בחקירתה הנגדית הבהירה הגב' חודז'ינובה כי העזרה ניתנה מפברואר עד אוגוסט 2012. לפי עדותה עזרה לתובעת להתרחץ, להתלבש, קצת באוכל, נקיון וכביסה 3 פעמים בשבוע למשך 3-4 שעות בכל פעם. מאמצע יוני ועד אוגוסט 2012 עזרה לה פעמיים בשבוע. לאחר מכן ועד דצמבר 2012 נתנה עוד 10 שעות עזרה בנקיון בבית. ע"פ עדותה מסתכמות שעות העבודה ע"פ רישום שערכה ביומן ב-298 שעות. עדותה של גב' חודז'ינובה הייתה כנה, מהימנה בעיני ולא נסתרה. היא הסבירה כי היו כאבים ומגבלות שחייבו עזרה ולא ניסתה להגזים בתיאורים. היא הודתה כי לא קיבלה כסף וכי סיכמה עם התובעת על שכר של 40 ₪ לשעה ועל קבלתו לאחר שיתקבל פיצוי בתיק זה. הואיל וע"פ רישומיה עבדה 298 שעות והואיל והודתה כי התובעת התלוננה על כאבים נוספים בגב ובברך והואיל ואין חולק כי לא כל הנכות נובעת מהתאונה ואף קבעתי כי יש לשייך כ-50% מהקשר הסיבתי בין הניתוח לתאונה, מצאתי לשייך לתאונה עזרה בשכר בגין 150 שעות בלבד. סך שעות זה לפי 40 ₪ לשעה עומד על 6,000 ₪ והתובעת זכאית לקבלו. העזרה הסתיימה לפני כשנה ואין גם הצדקה לעזרת צד ג' בעתיד. הוצאות ונסיעות 24. עסקינן בנזק מיוחד הטעון ראיות. לא הובאו ראיות טובות אודות הוצאות לתרופות הקשורות לתאונה או הוצאות אחרות אלא בסכומים נמוכים מהמבוקש על ידה. לאחר שעיינתי במסמכים שהוצגו והואיל והוכח בפני כי התובעת נזקקה לטיפולי פיזיותרפיה שהצריכו נסיעות והוצאות, מצאתי להשית פיצוי בסך 4,000 ₪ בראש נזק זה. הפסד השתכרות בעבר 25. התובעת טוענת שבנוסף לעבודתה בעירית חיפה, היא עבדה להשלמת הכנסתה כעובדת ניקיון בבתים פרטיים. טענתה זו בתצהיר הייתה כללית וגורפת, לא נטען באיזה תקופות עבדה, מי הם האנשים שאצלם עבדה, מי האנשים שאצלם עבדה, מה היה היקף המשרה בכל מקום, וכמה השתכרה. לא זו אף זו, בתצהיר תשובות לשאלון (נספח ב-1, ב-2 לתיק המוצגים נ/1) נתבקשה התובעת לפרט את כל מקומות העבודה בהם עבדה לפני התאונה ואחריה והצהירה כי המקום היחיד בו עבדה היה בבית ספר אינשטיין כעובדת נקיון. אין זכר בתשובותיה לעבודות נוספות כלשהן (וראה שאלות ותשובות 18-19). ביום הדיון ביקשה התובעת להגיש העתקים של טפסי מל"ל לפיהם לכאורה עבדה אצל שתי מעסיקות בתקופות מסוימות, ברם לא התרתי הגשת המסמכים, שכן המעסיקות הנטענות לא הסכימו לבוא ולהעיד בבית המשפט והתובעת ויתרה על עדותן. משכך, המסמכים, שאינם תעודת עובד ציבור, לא יכולים לעמוד בפני עצמם כראיה לאמיתות התוכן בכלל, ובפרט כשלא נחקרו מי שטענו שהעסיקו את התובעת ביחס להיקף עבודתה, השכר ששולם וטיב העבודה שביצעה עבורם. 26. אני קובעת אפוא כי לצורך תביעה זו לא הרימה התובעת את הנטל להוכיח כי עבדה בעבודה כלשהי נוספת זולת עבודתה כעובדת נקיון בבית ספר אינשטיין. 27. בשים לב לאמור, הפסדי השכר יחושבו על בסיס משכורתה של התובעת בעירית חיפה, משכורת שלא השתנתה מאז תחילת עבודתה של התובעת ועד היום (למעט עליות שכר עם השנים שאינן נובעות מהגדלת היקף המשרה). משכורתה החודשית הממוצעת של התובעת הינה כדלקמן: בשנת 2008 עמד השכר החודשי הממוצע על סך 5,054 ₪ ברוטו; בשנת 2009 (השנה בה ארעה התאונה) עמד השכר החודשי הממוצע על סך 5,220 ₪; בשנת 2010 סך חודשי ממוצע של 5,155 ₪ ברוטו; בשנת 2011 שכר חודשי ממוצע של 5,460 ₪ ברוטו; בשנת 2012 (השנה בה היה הניתוח) המשיכה התובעת להשתכר במשכורת רגילה, תוך שלאחר מיצוי מלוא ימי המחלה התחייבה להחזיר את סכומם לעירית חיפה; בשנת 2013 עומד השכר הממוצע (נכון לכתיבת פסק הדין) על סך 5,558 ₪. 28. עיון בנתונים אלה, מלמד כי למעט תקופת אי כושר קצרה לאחר התאונה (אי כושר של כחודש), ולמעט היעדרותה לאחר הניתוח (תקופה של 8 חודשים), לא הוכח הפסד שכר. אשר לאי הכושר בן ה-8 חודשים לאחר הניתוח - כפי שכבר ציינתי, יש לזקוף רק חלקו על חשבון התאונה. מנספח ג' לתצהיר התובעת עולה כי ע"פ אישור המעביד/עיריית חיפה, התובעת שהתה באי כושר ונעדרה מעבודתה מתאריך 22/1/12 ועד 18/7/12. מיום 19/7/12 הופסקה משכורתה בשל ניצול מלוא ימי המחלה שעמדו לרשותה. ע"פ אותו אישור היא ממשיכה להיות באי כושר. בהתאם לנספח ג' הנ"ל אושר לתובעת תשלום משכורת עבור תקופת ההיעדרות החל מ-15/2/12 ועד 29/6/12 (סה"כ 136 ימים) וסכום זה ניתן כהלוואה ומוחזר לעירייה ע"י קיזוז חודשי. התובעת הוכיחה, אפוא, כי שולמה לה משכורת גם בימי אי הכושר לאחר הניתוח ברם היא אף הוכיחה כי בחרה לשאת בהפסדי השכר באופן שהחזירה לעירייה בתשלומים, מידי חודש את אותן משכורות ששולמו לה בעת היעדרותה כ"ימי מחלה". לטעמי היא זכאית להחזר כספים אלו שירדו ממשכורתה. 8 חודשי אי כושר הם שווי ערך ל-44,460 ₪ והואיל ויש לזקוף על חשבון התאונה מחצית בלבד, הרי שהתובעת זכאית לפיצוי בסך 22,230 ₪. לכך יש להוסיף חודש אי כושר לאחר התאונה בסך 5,558 ₪ ולכן זכאית התובעת לפיצוי עבור הפסדי השתכרות העבר (מלא וחלקי) סך מצטבר של 27,780 ₪. הפסד כושר השתכרות בעתיד 29. נכותה הרפואית של התובעת בגין התאונה הועמדה על 7.5%. נכותה היא תפקודית. הלכה היא כי הנכות התפקודית, הנקבעת ע"י בית המשפט, אינה זהה בהכרח לנכות הרפואית ברם בהיעדר נתונים בעלי אינדיקציה מיוחדת המצביעה אחרת, נכון לקבוע זהות בין הנכות הרפואית לנכות התפקודית. התובעת מתקשה להרים יד מעבר לגובה הכתף ולבצע עבודות פיזית שונות. יש לזכור כי עבודתה של התובעת היא עבודה פיזית, אין לה כישורים אחרים והעובדה שעד עתה היא ממשיכה להיות מועסקת ללא ירידה בשכר אינה ערובה לכך כי זה יהיה מצבה גם בעתיד. להיפך, יש לצפות כי עם התקדמות בגיל, כוחותיה ידלדלו, ומצבה התפקודי לא ישתפר. יש גם לזכור בהקשר זה כי נכותה עומדת על 15%, הגם שנכותה בגין התאונה עומדת על 7.5%, דבר המגביר את פגיעותה ותפקודה באופן שאין לדעת אם המעביד יאות להמשיך להעסיקה במצבה בעתיד. בשים לב לאמור, על רקע מצבה וגילה, מצאתי להעמיד את הנכות התפקודית על שיעור 7.5%. הפיצוי האריתמטי עד גיל 65 לפי 7.5% מ-5,558 ₪ עומד על 75,163 ₪ ובמקרה של התובעת ובשים לב לכל הנתונים והמצב הרפואי הנוסף שאינו קשור לתאונה, יש הצדקה להורות על פיצוי גלובאלי בסך 50,000 ₪. הפסדי פנסיה 30. מצאתי להעמיד את הסכם הראוי לפיצוי ע"ס 7,000 ₪. סך הסכומים בסעיפים 22-30 עומד על 107,140 ₪. 31. אשר על כן, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך 107,140 ₪. הנתבעת תשפה את התובעת באגרת משפט ששולמה עם פתיחת התיק ובנוסף תשא בשכ"ט עו"ד בסך כולל של 16,300 ₪. פגיעת רכבתאונה בדרך / חזרה מהעבודהנזק לרכב