הגישו המרצת פתיחה ובה ביקשו מבית המשפט להצהיר, כי כספים שנתפסו ע"י נציגי המשיבים 2-5 ביום 5.1.11 הם כספים השייכים למבקשים 1-2 ולא למשיב 1, ומתוקף כך, יש להחזיר כספים אלה לידיהם. נתוני רקע: המבקשים 1-3 הם אחים תושבי כפר מג'אר וילדיו של המשיב מס' 1 (להלן - "המשיב"). ביום 5.1.11 בסמוך לשעה 06.00 הופיעו נציגים וחוקרים מטעם המשיבים 2-5 (להלן - "המשיבים" ובהתאמה "בעלי התפקיד") בביתו של המשיב בכפר מג'אר וערכו חיפוש בבית מתוקף צו חיפוש שניתן ביום 2.1.11 כאשר מהות החשד אשר צוין בצו החיפוש מתייחס לעבירות המיוחסות למשיב לפי חוק המע"מ ופקודת מס הכנסה. במסגרת אותו חיפוש נתפסו כספים כדלקמן: כסף מזומן בשטרות של שקלים בסך של 97,600 ₪, וכן שטרות דולריים בסך של 5,550$ כשהם מונחים בתוך שקית צהובה במיטתה של המבקשת 2, וסכום נוסף בשטרות של שקלים בסך של 126,000 ₪ ועוד שטרות דולריים בסך של 6,000$ אשר נמצאו בתיק שחור מסוג ג'יימס בונד (להלן - "התיק") בתוך ארון בחדרה של המבקשת 2. הכספים הנ"ל הוחרמו ע"י המשיבים מחמת היותו של המשיב סרבן מס ובעל חוב בהרשאה של למעלה משני מיליון ₪ לרשות המיסים. התובענה דנן הוגשה לנוכח טענותיהם של המבקשים כי כספים אלה אינם שייכים לאביהם, המשיב, אלא להם. בטרם אגש למלאכת ההכרעה בשאלה המרכזית שבתיק, והיא האם הכספים שבנדון הם כספים של המבקשים או שמא של המשיב, אבקש תחילה להסיר מהדרך כל אי בהירות בנושאים שקשורים בשאלה זו, ועל כך אעמוד בפרקים הבאים. האם המשיב הוא בעל חוב בהרשאה? מטיעוני המבקשים ניתן להבין כי הם חולקים על הגדרת המשיב כבעל חוב בהרשאה (חלוט) לרשות המסים על אגפיה השונים וחולקים על אותנטיות המסמכים הקשורים בכך. עמדה זו אין בידי לקבל, ולו משום שהמשיב עצמו לא נטל כל חלק בהליכים, לא העיד בתיק, ולא בחר להתמודד עם הטענה. ואולם גם לגופו של עניין אין בידי לקבל את השגת המבקשים בנדון, שכן המסמכים אשר הוגשו לתיק מבססים היטב את מעמדו של המשיב כבעל חוב בהרשאה לשלטונות המס שטרם פרע את חובו, וכל השגה שיש למבקשים בקשר למסמכים אלה, בין לגבי האותנטיות שלהם ובין לגבי תוכנם, נותרה בגדר טענה בעלמא. האם הבית בו נערך החיפוש הוא ביתו של המשיב? בסיכומי המבקשים בית המשפט הופנה לעדותם של המבקש 1, מר רון אברהים (להלן - "רון"), והמבקשת 2, הגב' אסמהאן אברהים (להלן - "אסמהאן") אשר טענו במסגרת החקירה הנגדית כי אביהם, המשיב, חסר בית ורק ישן בבית (בקומה בה נתפסו הכספים) למען האמא שלהם וכדי שלא ליצור רושם שלילי כלפי הסובבים אותם. טענה זו דינה להידחות. במסגרת המרצת הפתיחה נטען יותר מפעם אחת כי הבית בו נתפסו הכספים הוא ביתו של המשיב. כמו כן, בתצהירו של רון ובתצהירה של אסמהאן אשר הוגשו בתמיכה לאמור בהמרצת הפתיחה, נאמר באופן מפורש כי מדובר בבית ההורים. די בכך כדי להביא לדחיית טענה חדשה זו של המבקשים. כפועל יוצא מכך, הנטל לסתור את החזקה שבסעיף 5(2ב) לפקודת המסים (גביה) אשר קובע כי "מיטלטלין שעוקלו כשהם על גופו של הסרבן, בכליו או בחצרים בהחזקתו, רואים אותם כנכסי הסרבן..", הוא נטל שמוטל על המבקשים. האם תפיסת הכספים נעשתה בחוסר סמכות? המבקשים טוענים, כי פעולותיהם של בעלי התפקיד לתפיסת הכספים והחרמתם נעשו בחוסר סמכות משתי סיבות עיקריות: האחת, משום ששטרות אינם בגדר 'חפץ' שניתן לתפוס במסגרת צו חיפוש מכוח סעיף לחוק סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) (נוסח חדש), תשכ"ט-1969. הסיבה השניה, כי המשיב הוא אדם חולה, אינו עובד כעצמאי, אינו רשום במשרדי מע"מ כעוסק, אין לו תיק במס הכנסה, ולכן מלכתחילה לא היה יסוד סביר להניח כי המשיב עבר באמצעות הכספים שנתפסו עבירה כלשהי או שהכספים הם ראיה לביצוע עבירה. טענות אלו דינן להידחות אחת לאחת. אשר לטענה הראשונה, הרי שעם מציאת הכספים ובטרם הסתיים החיפוש ניתן צו עיקול על כספים אלה ואנשי ההוצל"פ הם אלה אשר עיקלו את הכספים ותפסו אותם (כמתואר בתצהירו של מר אהרון דנן). אשר לטענה השניה, הרי שהוגשו מסמכים המבססים כדבעי את מעמדו של המשיב כסרבן מס ובעל חוב בהרשאה - טענה שהמשיב עצמו לא בקש לחלוק עליה. דיון בגרסתה של אסמהאן: אסמהאן, שהיא כזכור המבקשת 2, טענה בתצהירה כי היא התאלמנה ביום 22.3.03, ובעקבות כך חזרה להתגורר בבית הוריה. אשר ליום בו נערך החיפוש טענה אסמהאן, כי בעודה ישנה במיטתה, נכנסו לחדרה בעלי התפקיד מטעם המשיבים והם סירבו לצאת או לפנות את החדר והתעקשו כי תקום ממיטתה בנוכחותם. תוך כדי החיפוש שנעשה בחדר, בעלי התפקיד הפכו ארונות, מיטות, מזרונים וחיטטו בחפציה האישיים. במסגרת החיפוש נתפס התיק כשהוא נעול עם מנעול שהיה מונח בתוך הארון, וכי בתיק היו ספרי דת ופנקסי שיקים ששייכים לאחיה אשרף שהוא המבקש 3 (להלן - "אשרף") וגם שטרות כסף בסך של 126,000 ₪ ששייכים לה ולה בלבד, ללא קשר לאחיה או להוריה. עוד נטען, כי בכרית שהיתה מתחת לראשה היה סכום כסף נוסף בשטרות, בסך של 97,600 ₪, כאשר סך של 37,600 ₪ מתוך סכום זה שייך לה. אסמהאן פירטה במסגרת תצהירה מקורות הכספים הנ"ל וטענה, כי לאחר מות בעלה היא קבלה תגמולים מחברת הביטוח בה היה מבוטח המנוח בפוליסת ביטוח חיים, בסכום של 158,497 ₪, ועוד סכום של 40,896 ₪ מהמוסד לביטוח לאומי, וכן סכום של 6,476 ₪ בגין פיצויים להם היה זכאי המנוח. אסמהאן הוסיפה וטענה, כי כל הסכומים הנ"ל הופקדו בחשבון הבנק שלה ומיד לאחר מכן נמשכו על ידה בכסף מזומן ונשמרו אצלה בבית. עד כה גרסת אסמהאן בתצהיר. כפי שניווכח בהמשך, גרסה זו נתגלתה כבעייתית ונסתרה על ידי ראיות אחרות, עליהן אצביע כעת. אפתח בכך, כי בניגוד לגרסת אסמהאן בתצהירה אודות קבלת סכום של 158,497 ₪ מחברת הביטוח, מתברר כי זה היה הסכום הכולל אשר שולם על ידי חברת הביטוח, וממנו ניכה עו"ד בוטרוס עזמי, אשר טיפל בעניין, שכר הטרחה המגיע לו בגין כך. במהלך עדותה לפניי שינתה אסמהאן את גרסתה וטענה, כי בכל הקשור בפוליסת ביטוח החיים התקבל סך של 126,000 ₪, ולא 158,497 ₪ כפי שנטען בתצהיר, כאשר מחברת הביטוח התקבל סך של 102,000 ₪ ואילו מעו"ד בוטרוס התקבל סך של 25,000 ₪. זה המקום להעיר, כי צירוף שני הסכומים יחד מביא אותי לסך של 127,000 ₪, ולא לסך של 126,000 ₪ כפי שנטען על ידי אסמהאן. ואם לא די בשינוי הגרסה בנוגע לסכומים שהתקבלו, מתברר מתוך דברי אסמהאן במהלך החקירה הנגדית, כי הסכום שהתקבל בקשר לפוליסה של המנוח התחלק שווה בשווה בינה לבין הוריו, ומכאן ברור שטענת אסמהאן בתצהיר רחוקה מלהיות נכונה. יתרה מזאת, מהמסמכים אשר צורפו על ידי המשיבים עולה, כי בחיפוש שנערך במיטתה של אסמהאן, לאחר שזו עוררה את חשדם של בעלי התפקיד ששהו בחדרה משום שלא קמה מהמיטה במהלך החיפוש בחדר, התגלתה שקית צהובה ובה שטרות בסכום של 97,600 ₪ ועוד שטרות דולריים בסך של 5,500 $. אלא שבחקירתה הנגדית הכחישה אסמהאן כי בשקית היו שטרות דולריים, אף שאישרה כי היא זו שמכניסה לשם את הכסף, וטענה כי בשקית היו רק שטרות בשקלים וגם שיקים השייכים לאחיה רון, אף שבפועל לא נמצאו בשקית שיקים כלשהם. חוסר בקיאותה של אסמהאן בתוכן השקית, והתנהגותה המחשידה במהלך החיפוש כאשר בחרה שלא לקום מהמיטה חרף הימצאות אנשים זרים בחדרה, מבססים את ההנחה כי אסמהאן לא ידעה מה היה בתוך השקית משום שתכולתה לא שייכת לה. זאת ועוד, משעומתה אסמהאן עם דברי אביה, המשיב, אשר נשאל לגבי הכספים שנמצאו בתיק ובשקית הצהובה ומסר כי אלה שייכים לבנו רון (המבקש 1), היא השיבה כי "אלוהים יודע" מי מבין השניים דובר אמת. זאת ועוד, לא ברור לי מדוע לא צרפה אסמהאן אסמכתא מהבנק אודות משיכת הכספים שהתקבלו בחשבונה בעקבות מות בעלה המנוח, אף שמדובר בפעולה פשוטה ביותר אשר היה בה כדי להבהיר ולהסביר הימצאות כספים מזומנים בחדרה בסכומים כה גבוהים. ודוק, מקורות המימון המפורטים בתצהירה של אסמהאן, כגון מחברת הביטוח, מהמוסד לביטוח לאומי וממקום עבודתו של המנוח, מלמדים לכל היותר שהיא קבלה כספים בעבר בסכומים ניכרים, ואולם אין בהם כדי לקשור בין אותם כספים שנתפסו בחדרה לבין הכספים ששולמו לה לאחר פטירת בעלה. על מנת לקשור בין הכספים ששולמו בזמנו לבין הכספים שנתפסו בחדר היה על אסמהאן להציג אסמכתא מהבנק כי הכספים אכן נמשכו מהחשבון, כפי שטענה, ומשלא עשתה כן אין בידי לקבוע כי אלה אכן כספים שלה. אשר לשטרות הדולריים שנתפסו, אסמהאן אינה טוענת כי שטרות אלה שייכים לה, ובאף מקום אינה טוענת כי רכשה לעצמה דולרים בעבר, או כי המירה חלק מהכספים ששולמו לה לדולרים, או שמי מאחיה רכש לה דולרים - בניגוד לטענת אשרף בהודעתו מיום 5/1/11 אשר נגבתה ממנו במשרדי החקירה של המשיבים, שם טען כי רכש עבור אחותו (אסמהאן) סך של 6,000$. בהינתן הדברים הנ"ל, ומבלי לעמוד על כל הפרטים הנוספים המפורטים בסיכומי המשיבים אשר מכרסמים אף הם בגרסתה של אסמהאן, אני דוחה את גרסתה של האחרונה לגבי בעלותה על חלק נכבד מהכספים שנתפסו. גרסתם של רון ואשרף: לטענת רון, סכום של 60,000 ₪ מתוך הסכום של 97,600 ₪ שנתפס בשקית הצהובה במיטתה של אסמהאן הם כספים ששייכים לו. לטענתו, הוא קבל בעבר הלוואה ממעבידו והלוואות מהבנק וגם חסך כסף מעבודתו כשכיר ובקש לשמור את הכסף אצל אחותו. לעומת זאת אשרף, שהוא כזכור המבקש 3 ואחיהם של המבקשים 1-2, אינו טוען לבעלות על חלק מהכספים שנתפסו וכל עדותו בתצהיר נסבה על נסיבות עריכת החיפוש ועל טענתו כי התיק בו נמצאו כספים הוא תיק שלו, הגם שהכספים שהיו בתוכו (סך של 126,000 ₪) הם כספים ששייכים לאחותו. אפתח את הדיון בפרק זב בגרסתו של אשרף ואציין בתחילה, כי אשרף לא נחקר על תצהירו, תוך הסתייגות מפורשת של המשיבים כי אי חקירה על התצהיר אין בה משום הסכמה לתוכנו. לגופו של עניין, מהראיות שצורפו לתיק עולה כי אשרף פתח את התיק הנעול במפתחות שהיו עמו, וכי בתוך התיק נמצאו, בין השאר, מפתחות הבית שלו (הוא מתגורר בקומה שמעל בית המשיב). אלא שבמהלך החיפוש טען אשרף כי הכספים שבתיק הם כספים שלו, ורק כאשר נחקר מאוחר יותר במשרדי המשיבים, שינה את גרסתו וטען כי הכספים שייכים למעשה לאחותו אסמהאן, וכי אמר מה שאמר בזמן החיפוש כדי לחסוך מאחותו האלמנה את הצורך להתייצב לחקירות למיניהן. ההסבר הנ"ל אשר הניע את אשרף כביכול לשנות את גרסתו לגבי הבעלות על הכספים שבתיק, אינו מעוגן בתצהירו אשר הוגש לבית המשפט. זה המקום לציין, כי גם אסמהאן מתעלמת משום מה מהסבר זה בתצהירה, אף שבחקירתה הנגדית ידעה לומר כי אחיה אשרף אמר מה שאמר במהלך החיפוש על מנת לגונן עליה. התעלמות אשרף ואסמהאן בתצהיריהם מהסבר זה לגבי שינוי הגרסאות מחליש ומכרסם באמיתותו. יתרה מזאת אין לי אלא לתהות, מדוע אשרף אינו מציין בתצהירו למי שייכים השטרות הדולריים שהיו בתיק, בסכום של 6,000$, אם מפתחות התיק היו בידיו בלבד. וכאן המקום לשוב ולהפנות לעדותו בחקירה במשרדי המשיבים, שם ציין כי רכש עבור אחותו את הסכום הנ"ל, אף שבמסגרת ההליך דנן היא אינה תובעת בעלות עליו ואינה מתייחסת אליו בתצהירה כלל וכלל. למעשה, אם נבחן היטב את טענות המבקשים נגלה, כי לגבי כל השטרות הדולריים, אלה שהיו בתיק ואלה שהיו בשקית במיטתה של אסמהאן (בסכום כולל של 11,550$), אף אחד מהם אינו טוען כי הם שלו. ומכאן, שאם נמצאו יחד עם הכספים ששייכים על פי הנטען לאסמהאן ולרון גם כספים בשטרות דולריים שאינם שייכים למי מהם ואין לגביהם כל הסבר לגבי מקורם או אופן הגעתם למקום בו הוסתרו יתר הכספים, הרי שהמסקנה היא כי כל גרסת המבקשים לגבי בעלות על השטרות בשקלים עומדת בסימן שאלה גדול. אשר לגרסת רון, הלה טען כי סכום של 60,000 ₪ מתוך הסכום שהיה בשקית הצהובה שייך לו ומקורו, בעיקר, מהלוואות שנטל מהבנק וממעבידו וכספים שחסך במהלך עבודתו, וכי סכום זה אמור היה לשמש להשלמת הבניה של ביתו שנבנה קומה אחת מעל הקומה בה מתגורר אשרף. כאשר נשאל רון איזה הגיון יש בנטילת הלוואות על מנת להניח את הכסף בבית, טען כי הבנק מציע לו לעתים הלוואות, וכי הוא משתמש בכספים אלה על מנת לרכוש חומרים לביתו שנמצא עדיין בשלבי בניה בכל הזדמנות בה הוא מוצא חומרים במחיר זול. בחקירתו לפניי הוסיף רון, כי הוא מתקשר מדי פעם לאחותו אסמהאן על מנת שתשלם לבעלי המקצוע שמגיעים למקום כספים מתוך הכספים שהוא שומר אצלה, והיא אכן עושה זאת. גם הגרסה של רון אינה חפה מקשיים. איזה הגיון יש בנטילת הלוואות, אחת משנת 2009 ושתיים משנת 2010, רק על מנת לאפסן את הכסף בבית? יתרה מזאת, דבריו בבית המשפט כי הוא מבקש מאחותו להוציא כספים ולשלם לבעלי מקצוע היא גרסה שאין לה זכר בתצהירו או בתצהירה. לכל אלה יש להוסיף, שדברי רון בבית המשפט לפיהם הבית בו נמצאו הכספים אינו בית הוריו אלא ביתו הוא ואחיו, עומדת בסתירה גמורה לנטען בהמרצת הפתיחה ובתצהיר שלו ושל אחותו. על בסיס כל האמור לעיל אין בידי לקבל את גרסתם של רון ואשרף. גרסת העדים מטעם המשיבים: בעלי התפקיד אשר השתתפו בחיפוש ובתפיסת הכספים מסרו תצהירים ונחקרו בבית המשפט. כמו כן הוגש תצהירו של מר אהרון דנן, מנהל תחום אכיפה וגביה הוצל"פ חיפה והצפון ברשות המסים, וכן תעודת עובד ציבור של הגב' נעמי מזרחי, סגנית מנהל מדור אכיפה וגביה במשרד פקיד השומה טבריה, ושניהם נחקרו בבית המשפט. בקצרה אציין, כי מעדותו של מר דנן בתצהיר ובבית המשפט עולה שפעולות הגביה אשר ננקטו כנגד המשיב, כגון הוצאת ההרשאה לביצוע העיקול, הן פעולות כדין ונעשו במסגרת הסמכויות המוקנות לו מתוקף תפקידו. תימוכין לאמור ניתן למצוא בעדותה של הגב' נעמי מזרחי, אשר תמכה בכשרות הפעולות שננקטו נגד המשיב לגביית החוב. עדות אחרת היא של הגב' סמדר בין, חוקרת מפקיד שומה חקירות חיפה והצפון. מעדותה של הגב' בין בתצהיר ובבית המשפט עולה, כי במהלך ביצוע החיפוש בו נכח, בין השאר, גם המשיב, אמר לה המשיב בהתחלה כי לא ידע כלל שבחדר של אסמהאן היו כספים, אך לאחר ששוחח עם בניו בשפה הערבית טען כי הכספים שבשקית שייכים לבנו רון. גם מר יונה פרקש, ממונה פרויקטים בחקירות מע"מ חיפה, אשר נכח במהלך החיפוש, תמך בגרסתה של הגב' בין לגבי השתלשלות הדברים הנ"ל. לסיום אפנה לעדותו של מר אשר מנטוביץ', מפקח ראשי בחקירות מס הכנסה חיפה, אשר נכח במהלך החיפוש ומסר בעדותו כי משנתגלה התיק, אשרף טען כי התיק שלו וברשותו המפתח לפתיחתו. כמו כן מסר אשרף בפניו כי הכספים שבתיק עם כספים שלו, ורק לאחר ששוחח עם המשיב בשפה הערבית שינה את גרסתו וטען כי אלה כספים ששייכים לאחותו אסמהאן. עדותם של העדים הנ"ל נותרה בעינה גם לאחר החקירה הנגדית, וברור כי יש בה כדי לכרסם באופן ממשי בגרסת המבקשים. אחרית דבר: המסקנה שעולה מכל האמור לעיל היא, שהמבקשים לא עמדו בנטל להוכיח את טענותיהם לגבי הבעלות על הכספים שנתפסו ועוקלו ביום 5/1/11. אשר על כן, אני מורה על דחיית התובענה. לפנים משורת הדין, אין צו בגין הוצאות. המרצת פתיחההחזרת כספים